זוכרים את הקמפיין ארוך השנים נגד ה"השתמטות" שארגן צה"ל, בעיקר באמצעות האתון הרשמית שלו, האלוף אלעזר שטרן? אז מסתבר, כפי שנכתב בבלוג הזה לא פעם ובמיוחד לפני שנה וחצי, שמדובר בקמפיין שקרי.

על פי המיתולוגיה של שטרן, שפומפמה בהתלהבות גם על ידי יורשיו ובמיוחד על ידי התקשורת, יש אוכלוסיה גדולה של חילונים שמשתמטת משירות צבאי. עכשיו, זה היה בולשיט מהתחלה ועד הסוף, כי אין דבר כזה, "משתמטים." בהגדרה, אדם איננו יכול להשתחרר מצה"ל אלא אם צה"ל שחרר אותו. ישנם, כמובן, עריקים, כלומר מי שחייבים בשירות אך נמלטים ממנו, וצה"ל והכתבים הצבאיים עשו כמיטב יכולתם כדי לבלבל בין המושגים – פעם אחר פעם, כתבים צבאיים התייחסו לעריקים כאל "משתמטים" – אבל אין משתמטים. כל מי ששוחרר מצה"ל, או לא גוייס לצה"ל, שוחרר כחוק. הוא לא השתמט, הוא לכל היותר הושמט.

השבוע פורסמו נתוני האמת על הגיוס. כ-75% מהצעירים היהודים מתגייסים. מבין 12% שאינם חרדים ואינם מגויסים, שלושה אחוזים כלל אינם גרים בישראל; שלושה אחוזים לא עומדים בנתוני הסף של צה"ל; ושישה אחוזים מקבלים פטור מסיבות רפואיות – בין אם סיבות פיזיות בין אם סיבות נפשיות. למי שעוד לא קלט את זה, אולי הפוסט של ואן דר גראף אחותך – עזבו את שלי ולכו לקרוא אותו – יבהיר סוף סוף שמחלה נפשית היא מחלה לכל דבר. היא לא התחמקות, היא לא השתמטות, היא מחלה.

כלומר, אין תופעה של השתמטות ומעולם לא היתה תופעה כזו. יש אנשים שלא מתאימים לשירות בצה"ל. ככה זה. לא כולם מסוגלים לעמוד בדרישות שלו. יש שיעור ניכר של אנשים שאנחנו יודעים שהם לא מתאימים לשירות בצה"ל רק אחרי שהם משתמשים בנשק שהוא נותן להם כדי להפסיק את הסבל וליטול את נפשם בכפם. לאורך השנים, צה"ל הקפיד לשקר על מספר המתאבדים ומסר נתונים חסרים עליהם, כשהוא מעדיף לסווג התאבדויות כ"תאונות נשק." אף על פי כן, אנחנו יודעים היום שהתאבדות היא סיבת המוות המובילה בצה"ל בשנות שלום.

כאן גם המקום לומר, שוב, שהחרדים אינם משתמטים. הם קיבלו פטור חוקי לגמרי משירות צבאי – אותו פטור בדיוק שניתן לנשים דתיות. אם יש עליה במספר הצעירים שאינם משרתים, היא נובעת מעליה במספרם של החרדים. לא מאיזה גל השתמטות בדיוני בקרב צעירים חילונים.

אז למה ניהלו שטרן ואחרים את קמפיין ההונאה הפומבי הזה? מדוע התחיל הגוף המתוקצב ביותר בישראל, בעל היוקרה הגדולה ביותר, במחול השדים הזה? מדוע סחררו את המדינה במשך שנים בדיון על תופעה שהם ידעו היטב שאיננה קיימת?

בגלל התפיסה הממארת של "ערכים." ספק אם יש אדם ערכי פחות מאלעזר שטרן, מי שעבור המפקד שלו היה מוכן לחפות על הפקרת מדחת יוסף ולומר ש"לא תמיד אפשר להציל פצועים"; מי שתוך עבירה חמורה על ערך הרעות של צה"ל, הדליף ליאיר לפיד פרטים מהתיק האישי של החייל חננאל דיין, שהביך את צה"ל – ואז השאיר את צה"ל לשלם את מחיר העבירה הזו על הקוד האתי שלו.

שטרן, נזכיר, מיקד את הביקורת שלו בתל אביבים – אותם הוא תיאר כתלושים, נהנתנים, "לא מחוברים לעם." אם זה מזכיר לכם את הטענה של בוגי יעלון שהציבור הישראלי הוא "החוליה החלשה בשרשרת," זה לא מקרה. אם זה מזכיר לכם את התפיסה של ממשלת נתניהו וקהל הבית שלה, האוליגרכיה הכלכלית שלנו, שהמוחים נגד המדיניות הציונו-קפיטליסטית הם "מעשני נרגילות ואוכלי סושי," גם זה לא במקרה.

פלג מרכזי בציונות תמיד ראה בנורמליות אויב. תל אביב הנורמלית כל כך – העיר הראשונה שבנו יהודים אי פעם, והם בנו אותה כדי שתדמה לווינה וברלין, שנואות נפשן של הציונות הרומנטית – תוארה על ידי כמעט כל סופר ציוני חשוב כמאורת חטאים. האתוס הציוני, שנשען ברובו על דם ואדמה, היה אתוס פוריטני: עמוס עוז אמר פעם שבקיבוץ מותר היה לאשה לקחת כמה מאהבים, אבל אסור היה לה להיראות כאילו היא נהנית ממין. באותה המידה, התנגד הפלג הפוריטני – ולא במקרה השורשים שלו הם בתנועת העבודה, שממנה מגיע יעלון – לכל התפתחות תקשורתית: הקיבוצים התנגדו למכשירי רדיו פרטיים, כי הם אפשרו האזנה פרטית, ולא קולקטיבית; אחר כך הגיעה ההתנגדות למכשירי הטלוויזיה, והמלחמה המשונה שניהלה הממשלה נגד מכשירי טלוויזיה צבעוניים. מי שגדל בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים, עוד יזכור את הטלוויזיות הצבעוניות שעוקרו, באמצעות "מחיקון", לכדי טלוויזיות בשחור לבן, ואת מכשירי ה"אנטי מחיקון" הפיראטיים, ואת תגובת הממשלה קצרת הימים ב"אנטי-אנטי-מחיקון," שהעלים שוב את הצבע מהשידורים.

זה נראה מגוחך להפליא היום – זה אכן היה מגוחך להפליא – אבל המטרה היתה פשוטה: למנוע מהאזרח להתענג על השידורים בצבע שסיפקו המדינות השכנות, להשיב אותו לחיק הקונסנסוס של קול ישראל ורשות השידור, שם הקפידו לא לשדר ביקורת על יסודות הציונות ועל יסודות המשטר.

התביעה להכפיף כל אזרח ישראלי לעולו של הצבא, גם כאשר בעליל הוא לא מתאים לכולם – ואפשר לטעון: גם לא לרובם – של האזרחים, היא נסיון נואש להשיב לאחור את הדומיננטיות של מסר אחד, יהודי-ציוני-פוריטני, מסר שמאוים על ידי כל מסר חופשי. וכאן המקום לומר שוב: השירות הצבאי הוא עבדות. אנחנו לא צריכים לדרוש את הרחבת מסגרת העבדות, אנחנו צריכים לדרוש את הרחבת החופש: את הפיכתו של השירות הצבאי למשהו שאדם לוקח על עצמו מרצונו.

ולא במקרה, האנשים שיצעדו הערב בשם "שוויון בנטל" הם בדיוק האנשים שעומדים נגד כל רעיון של שוויון בישראל, נגד עצם הרעיון של שוויון כלכלי או שוויון בזכויות. לא במקרה, שטרן ויעלון ו"אם תרצו" מדברים באותו בוז על תל אביב שנשמע מפי הציונים הישנים: הם מאמינים באדם שכפוף לקולקטיב, ובהפרשי זכויות בין הקולקטיבים. ובין השורות, מבצבצת גם האמונה בכך שכפי שיש סדר ציוני נכון, יש גם סדר כלכלי נכון; ושכפי שאנשים נולדים אל הסדר הציוני הנכון (ואם הם מוציאים את עצמם מתוכו, הם מכונים "תלושים" או "שונאי עצמם", או כפי שכינו אותם האנטישמים ונתניהו, "קוסמופוליטים"), כך הם גם נולדים אל הסדר הכלכלי הנכון, ושמי שמנסה להפר את הסדר הזה – שגם הוא מוכתב על פי לידה – שבו יש אוליגרכים (הם מעדיפים לקרוא לעצמם "מפרנסים") ופלבאים, הרי שהוא אנרכיסט. כי עצם הרעיון שאפשר לשנות את השיטה הכלכלית, שיתכן סדר שבו העולם לא נחלק למי שיש להם ומי שאין להם, פוגע ברעיון הפוריטני. לא נולדת כדי לחיות; נולדת כדי לשרת. אצל הפוריטנים המקוריים, השירות היה לאלוהים. אצל הפוריטנים הציונים, השירות הוא לאומה. ופוריטנים מכל הסוגים תמיד האמינו שאם אתה עני, זה מגיע לך, כי אתה לא מתאמץ. הרי, כידוע, כל ילד משכונת התקווה, אם רק יתאמץ, יוכל להגיע לאותם הישגים בדיוק כמו כל בן של אוליגרך. מה, לא ראיתם את יוצאי שכונת הארגזים כובשים בהמוניהם את המחלקות הכלכליות באוניברסיטאות, ומשתלטים על הדירקטוריונים של החברות הגדולות במשק?

הרעיון שכל בני האדם שווים בזכויותיהם, ושיש להם גם זכות לשוויון בהזדמנויות, עודנו רעיון רדיקלי. הוא מסכן את הרעיון הציוני, שכולו נשען על התפיסה של עם נבחר, והוא מסכן את האוליגרכיה הכלכלית שהעבירה אליה את רכוש הציבור תמורת כמה חרוזי זכוכית מאז החל תהליך ההפרטה. הא בהא תליא: מי שצועד למען הרעיון הספרטני של "שוויון בנטל", במקום הרעיון של הסרת הנטל, צועד גם עבור הקפאת המצב החברתי. ובכירי צה"ל שהחלו בקמפיין השקרים של ה"השתמטות," הם בשר מבשרו של הממסד הזה. גם הם, אחרי הכל, יפנו לסקטור העסקי אם לא יפנו לפוליטיקה – או שיפנו אליו אחרי שייכשלו בפוליטיקה.

אז הגיע הזמן לומר די לכל זה, ולהתחיל ליצור סדר חדש, כזה שישרת את כל תושבי ישראל – ולא את הממסד שלה. אם אתם תומכים בכך, בואו הערב ב-19:30 לרחבת הבימה.

(יוסי גורביץ)