מסתבר, כותב הבוקר ברק רביד ב"הארץ", שההופעה האווילית של שגריר ישראל בארה"ב, מייקל אורן, ב-"60 דקות" – שבה הודה אורן שמדי פעם הוא מרים טלפון לבכירים בתקשורת האמריקאית כדי לשבש כתבות עליהן עמלים הכתבים והעורכים שלהם – נעשתה בתיאום עם לשכת ראש הממשלה. כל זאת למה? משום שאורן הגדיר את הכתבה כ"פיגוע אסטרטגי" פוטנציאלי לדימויה של ישראל בארה"ב. למרבה הפליאה, בזמן שאורן – שלא טרח להסביר איך הוא קיבל את המידע על התכנית של "60 דקות" – היה עסוק בכסיסת ציפורניו, ארגון Hasbara אמריקאי, הפדרציות היהודיות, כבר שלח בתפוצת נאט"ו התרעה מפני התכנית של "60 דקות" וקרא לפעיליו להפציץ את CBS במחאות – והוא שלח את ההתרעה הזו לפני שידור התכנית. האם מותר כבר לחשוד בקול שהשגרירות הישראלית מפעילה ארגונים יהודיים בארה"ב כדי להשפיע על התקשורת שלה ועל המדיניות שלה? זה כמובן לגיטימי לגמרי מבחינת השגרירות – בשביל זה היא שם – אבל הרבה יותר בעייתי מבחינת ארגונים שמורכבים מאזרחים אמריקאים.

הפדרציות ביקשו לטעון שהעובדה שנוצרים עוזבים את הגדה בגלל מדיניות הכיבוש הישראלית שם לא קשורה לכך שהם נוצרים אלא למדיניות הכיבוש – הם מעדיפים לקרוא לה "בטחון" – הישראלית. בזה הם צודקים. אם מישהו רוצה לראות מדיניות ישראלית אנטי-נוצרית אמיתית, הוא צריך לראות מה קורה בתוך ישראל גופא.

משרד הפנים הישראלי, למשל, מטריד כמרים שמנסים להגיע אל הקהילות שלהם בישראל ובגדה בדרישות בלתי פוסקות לחידוש אישורי הכניסה שלהם. משרד הפנים, בנוסף, מגביל משמעותית את מספר הוויזות שהוא מעניק לעובדי דת נוצרים, ומערים עליהם קשיים בכניסה לישראל. כך מצא הדו"ח של מחלקת המדינה לשנת 2010. נוהל הענקת הוויזות, כשהן מוענקות, מתנהל בעצלתיים ואורך חודשים. באותה השנה, סירב משרד הפנים לחדש את אשרת הכניסה של הבישוף האנגליקני בירושלים, בטענה – שהבישוף מכחיש – שהוא זייף מסמכים. משרד הפנים לא טרח להעמיד את הבישוף לדין.

משרד הפנים מסרב להעניק מעמד חוקי לכמה כנסיות ותיקות בארץ: ה-Assemblies of God, הכנסיה הבפטיסטית, והכנסיה הלותרנית – כולן פרוטסטנטיות. ארבע קהילות דתיות הגישו לפני שנים בקשה להכרה אך עד כה לא קיבלו תשובה: הכנסיה האתיופית-אורתודוקסית, הכנסיה הקופטית-אורתודוקסית, הכנסיה האוונגלית הלותרנית, ומועצת הכנסיות המאוחדת בישראל. (שם)

משרד הפנים פועל בצמוד עם ארגון השנאה "יד לאחים", שיש לו מדיניות אנטי-נוצרית מובהקת. משרד הפנים מעביר "שאילתות" על אזרחים ותיירים ל"יד לאחים", כדי שזה יחליט אם הם חשודים ב"פעילות מסיונרית." החוק הישראלי, נזכיר, לא אוסר על הטפה דתית: הוא אוסר על שידול להמרת דת תמורת טובות הנאה ועל המרת דתם של קטינים ללא הסכמת הוריהם. בשנת 2009, על פי הדו"ח של מחלקת המדינה שצוטט לעיל, 30% מתוך התיירים שעוכבו לחקירה בנתב"ג תושאלו על אמונותיהם הדתיות, בהוראת משרד הפנים, כנראה בנסיון להרתיע אותם מהטפה דתית.

אולי האירוע הפנטזיונרי ביותר ביחסי המדינה היהודית עם הכנסיה הוא המחלוקת סביב מינויו של פטריארך יווני-אורתודוקסי. בימי ממשלות שרון ואולמרט, במה שנראה כמו לקוח מכרוניקה מדיוואלית, עיכבה הממשלה את הכרתה בפטריארך תיאופיליוס עד שהלז יתן את הסכמתו לכמה עסקאות קרקעות מפוקפקות של הימין היהוויסטי; צחי הנגבי הודה שדרש מתיאופיליוס שלא יסכל עסקה עם הישיבה הקיצונית עטרת כהנים כתנאי למינויו. לימים ייטען כי הממשלה אישרה את מינויו רק לאחר שרפי איתן הוציא ממנו התחייבות – ממנה, אם אכן היתה, מיהר תיאופיליוס להתנער – שהכנסיה תפסיק תביעה מציקה כנגד הזרוע למשימות מלוכלכות של קק"ל, הימנותא. לגזור ולשמור, לפעם הבאה שיאמרו לכם שבישראל יש חופש דת.

מצבם של היהודים המשיחיים, כת של יהודים שקיבלה עליה את הנצרות, גרוע עוד יותר. הם מוטרדים על ידי משרד הפנים – שוב בסיוע "יד לאחים" – וסובלים מהתנכלויות. ביולי 2008 אף בוצע פיגוע כנגד משפחה יהודית-משיחית; במעשה נחשד ג'ק טייטל, שנחשד בשורה של מעשי טרור אחרים.

יריקה על כמרים מצד בחורי ישיבה כבר הפכה לתופעה בירושלים, כאשר בית המשפט מגנה את חוסר המעש של המשטרה. המשטרה, מצידה, מכחישה את הטענה שהיא לא עושה דבר ומציינת בגאווה שהיא הביאה לגירושם מהארץ של כמרים שסטרו למי שירק עליהם. מי שידבר עם כמרים בירושלים, ישמע מהם על מנהג חביב אחר של אחינו חובשי הכיפות: עשיית צרכים בכנסיות או בחצרותיהן. מפעם לפעם מוצתת כנסיה: המקרה הבולט האחרון היה לפני כשנה וחצי, אבל היו עוד. המשטרה מגיבה בעצלות חריגה אפילו מהמקובל אצלה.

בדרך כלל, כאשר מדברים על אלימות יהודית כנגד לא יהודים, קופצים מגניהם של הטרוריסטים היהודים וטוענים שמדובר בתוצר של הסכסוך. אבל אין סכסוך בין ישראל ובין העולם הנוצרי. השנאה הזו, והאלימות הזו, הן תוצר של אלפי שנות שנאה יהודית כלפי המין האנושי, ובעיקר הנצרות. היא מתפרצת כי היא יכולה, לא כי יש לה סיבה, והתגובה השלטונית רפה מהרגיל בדיוק משום שהשלטונות חשים כי יש אהדה בקרב האוכלוסיה לפעולות הללו. הנוצרים האוונגליסטים שכורתים ברית אפלה עם היהוויסטים לא מבינים שהם המטרה המועדפת לפגיעה מצדם; שאת הפלסטינים הם שונאים רק משום שהם במקרה כאן, ושהשנאה כלפי הנוצרים היא הדבר האמיתי, שמדי פעם מתפרץ מעל פני השטח.

ועוד דבר אחד: עוד לא ברור מה נסגר בנושא עסקת הגז עם מצרים – היום פורסם כי מצרים רוצה תנאים חדשים – אבל סוכניו של יוסי מימן מיהרו לדווח לתקשורת שמדובר בהפרה של הסכם השלום עם מצרים. מדובר בבולשיט נקי: אין שום קשר בין הסכמי השלום שנחתמו ב-1979 ובין הסכם הגז שנחתם סופית ב-2008, אבל מה לא יעשה מיליארדר שבזז את החברה שלו ועכשיו צריך להסביר את עצמו לבעלי האג"חים: הוא יהיה מוכן לשחק אפילו במצב הרגיש בין ישראל למצרים. כשמיכאל בן ארי קורא לישראל לבטל את הסכם השלום ולהתייחס למצרים "כאל ארגון טרור", אנחנו מתייחסים אליו בביטול הנדרש. אל המשחקים המסוכנים של מימן צריך להתייחס יותר ברצינות.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלו מספר תרומות לקיום הבלוג בקרן הבעת הרצון הטוב וההערכה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים. כמו כן, אני יוצא לחופשה קצרה וזה יהיה הפוסט האחרון – כלומר, אם לא אתקף בולמוס – עד יום שני הבא.

(יוסי גורביץ)