ב-1990 שימשתי כסמל מבצעים במנהל האזרחי בדיר אל בלאח שברצועת עזה. בראש השנה אז, עשה חייל המילואים אמנון פומרנץ טעות גורלית ופנה בפניה הלא נכונה. במקום להגיע למחנה הצבאי באזור, הוא הגיע למחנה הפליטים בורייג'. הוא נבהל, נסע אחורה במהירות, ודרס שני ילדים. נסע קדימה בפאניקה, והתנגש במבנה. אספסוף זועם התכנס במהירות, התחיל להשליך אבנים. פומרנץ יצא מהרכב, השליך את הנשק והתחנן לרחמים. האבנים המשיכו לעוף. הוא נכנס לרכב, ניסה להתניע, נכשל, נפגע, איבד הכרה. שלושה צעירים במקום רצו אל תחנת הדלק הקרובה, שבו עם ג'ריקנים, שפכו, הציתו.

קיבלנו ידיעות מקוטעות על מה שהתרחש שם. כשהגיעה ידיעה על מנוסה המונית מבורייג', חמוד היע"ע חיבר שתיים ועוד שתיים, יצא ברכיבה פראית מהבסיס ודהר למקום, מזעיק בדרך את כל מי שיכול היה – מכבי אש, משטרה, מג"ב, צבא. הוא הגיע מאוחר מדי; הרכב בער. כמה ימים אחר כך, בדרך הביתה, הוא נוהג ואני יושב מאחור, הוא אמר שהוא רצה להתקרב, לנסות להציל, אבל לא העז; חשש שהרכב יתפוצץ, כפי שאכן קרה כמה דקות לאחר מכן. שער העורף שלו הלבין.

בינתיים, כבר עצר השב"כ את האחראים. אחד הטמבלים שם הנציח את כל האירוע במצלמה, אמרו, והם שמו יד על התמונות. אחד מהשניים ששפכו את הדלק והציתו נעדר, לא היה בביתו. בבוקר אחד – אני חושב שזה היה הבוקר השני אחרי התקרית – הגיעו שני השב"כניקים הקבועים שלנו. הם הגיעו עם קשיש וילד, בן חמש-שש. העיניים של הילד היו קשורות בפלנלית. המכנסיים שלו היו רטובים משתן. הם אמרו לי להשגיח עליו. האכלתי אותו מקופסת טונה עם רסק עגבניות. הוא היה שם מסיבה פשוטה: הוא היה אחיו של החשוד הנעדר. החוקרים הודיעו למשפחה שלו שאם הוא לא מסגיר את עצמו, הם יעבירו את הילד למחנה המעצר אנסאר. מה יקרה לו שם, היה די ברור.

זה עבד. למחרת, האח הסגיר את עצמו.

אין לי מושג מה קרה לשניהם. אין לי מושג איך קראו להם.

* * * * *

צה"ל ממשיך להשתולל בעוורתא, הכפר שממנו לפי החשד יצא רוצח/רוצחי משפחת פוגל מההתנחלות איתמר. עד כה נעצרו, ושוחררו, רוב הגברים שבכפר; הצבא עצר, ושחרר, גם עשרות רבות של נשים. הוא גם ביצע כמה פוגרומים קטנים במקום. פעילי סולידריות בינלאומית שנמצאים בכפר אמרו לי היום שהם מעריכים שעד כה נעצרו כאלף מתושביו, אם כי רובם שוחררו; וכי הצבא ממשיך להחזיק ב-25 תושבים, ביניהם נערה בת 16 – תחילה דווח שגילה הוא 14 – בשם ג'וליה מאזן עוואד, שנעצרה במוצ"ש. בדרך, כמקובל, זרעו החמושים הרס וחורבן בכפר. הלילה פרצו החמושים לבית, כינסו את כל התושבים לחדר אחד, ולא התירו להם לצאת ממנו עד שהוסר העוצר, בסביבות הצהרים היום. הם מנעו מהם מים ושתיה, למרות שאחד הנכלאים היה תינוק בן חצי שנה.

הסיפור על מה שקורה בעוורתא מתחיל לחלחל לתקשורת הכללית, אם כי זו ממשיכה למכור צ'יזבטים של מערכת הבטחון, כמו הטענה שבקרוב תחול התפתחות בחקירה. בפועל, מיישמת מערכת הבטחון את החזון של אביחי רונצקי על עוורתא: ענישה קולקטיבית לתושבי הכפר.

ככה לא מתנהלת חקירה, על כל פנים לא חקירה רצינית. אף אחד לא מאמין באמת שמעצרם של מאות בני אדם מסוגל לקדם חקירה כלשהי: לכל היותר הוא יטביע את החוקרים הבודדים במידע שהם לא יוכלו לאושש ויוביל אותם למרדף אחרי הרוח. גם 25 עצורים זה מספר מופרך, כשמדובר בלכל היותר שני מפגעים, אולי אחד.

אז מה קורה פה? מתגנב החשד שמה שקרה ברצועת עזה ב-1990 קורה עכשיו בגדה. המעצר, בעיקר של הנשים, מיועד להפחדה, מיועד לגרום לחשודים להסגיר את עצמם. אין שיטה טובה יותר, יודע כל משטר חסר מעצורים, מאשר לקחת בני המשפחה כבני ערובה. אדם יכול לגלות אומץ כשהוא לבדו; הרבה פחות מכך, כשמאיימים על קרוביו. ולשב"כ, איך לומר, לא יצא שם כמקפיד על זכויות עציריו.

אם זו השיטה, עד כה היא לא עובדת. הצורך בפשיטות חוזרות ונשנות, בעוד מעצרים, מוכיח שהחשודים – אם בכלל יש כאלה – לא הסגירו את עצמם. אולי בגלל שליבם גס בסבל קרוביהם, אולי בגלל שהחמושים והשב"כ מחפשים במקום הלא נכון.

אם וכאשר יודיע השב"כ בגאווה על מעצרים בפרשה, דבר שניתן לפקפק בו בהתחשב בזמן הרב שעבר, צריך יהיה לזכור גם את האמצעים שבהם הושגו. מי שחושב שהפלסטינים אינם בני אדם, שהם לא ישאפו לנקם על עוול חסר תוחלת, שלא יתפלא כשהזעם והשנאה יתפוצצו בדרך היחידה שאנשים שאין להם צבא מסודר, טנקים וחיל אוויר מסוגלים לה.

ועוד דבר אחד: מישהו צריך לעדכן את גולדסטון: הפצ"ר סוגר חקירה כנגד חמושי צה"ל שהרגו ארבעה פלסטינים, אזרחים בלתי חמושים, שנשאו דגל לבן. בין ההרוגים היו ילד בן 15, מחמד חג'י, ותינוקת, שהד חג'י. הם התבוססו בדמם עד מותם במשך שעות. המסקנה של הפרקליטות היא שאין ראיות לכך שהחיילים ירו בניגוד להוראות. מה זה אומר על ההוראות, יסיק כל אדם בעצמו. עו"ד מיכאל ספרד אמר לוועדת טירקל שהגיע הזמן להפסיק את הנוהל הפסול, שבו החמושים חוקרים את עצמם במסגרת של "תחקיר מבצעי" (זה שבפרשת ג'וואהר אבו רחמה, נזכיר, מתנהל כבר יותר משלושה חודשים ללא הכרעה) וכי בכל פעם שבה הורגים החמושים פלסטיני, צריכה להתנהל חקירה פלילית עצמאית. אם מישהו יתנגד לכך, נזכיר לו שהוא מתעקש – על פי הכללים של גולדסטון – להעמיד את ישראל באותו מישור עם החמאס.

הערה מנהלתית: איתמר שאלתיאל והצוות המוכשר שעובד לצידו על המדרון החלקלק החליטו על הקמתה של עמותה, כי כמות החומר ודרישות הזמן מקשות מאד על ניהול הפרויקט כפרויקט ללא מטרת רווח. ניהול עמותה הוא עסק די יקר, והם מבקשים תרומות. אנא, איש כאשר ידבנו ליבו.

(יוסי גורביץ)