לאהוד ברק היה אתמול מסר לאזרחי ישראל. למרבה הצער, הוא השמיע אותו ברדיו, הקלטה לא מצאתי, ויש לו שתי גרסאות – אבל הן דומות למדי. על פי האחת, כפי שמצטטת היום ניבה לניר, אמר ברק "מי שהגיע הנה כדי להקים את ביתו הלאומי, צריך לדעת לעמוד. מי שרוצה שקט מוחלט, יש עכשיו את פינלנד ואת מערב אירופה והוא יכול ללכת לשם". גרסה אחרת, שמופיעה בתיק דבקה אבל משהו מאד דומה לה פורסם בטוויטר מיד לאחר מעשה, מצטטת את ברק כאומר "כל מי שמבקש לו שקט שילך לפינלנד או לשוויץ, שם יש שקט".

עכשיו, חלק ממכם היו חושבים אולי שברק הוא פרשן, פרשן לאומני משהו שלא סובל את היבבות האלה של אוכלוסיה שבסך הכל רוצה לחיות, אבל בעוונותיה של מדינת ישראל הוא שר הבטחון שלה. לא שר ההגנה, כפי שמרבים לתרגם את התואר, אלא שר הבטחון; מצלול שמזכיר לנו את תפיסת העולם הסובייטית שרווחה בישראל כשהמשרד הוקם. שר הבטחון הראשון היה דוד בן גוריון, והוא הקפיד לשלב את התפקיד יחד עם תפקיד ראש הממשלה בכל הזדמנות. מפא"יניקים אחרים השתדלו גם הם ללכת בעקבותיו: כך עשה אשכול, כך עשו לימים רבין ופרס (בכהונתם השניה כראשי ממשלה); כך עשה ברק עצמו בכהונתו הארוכה מדי כראש ממשלה. גם בגין החזיק בתפקיד מספר חודשים, מהסס – בצדק, כפי שהסתבר – להפקיד אותו בידיו המגואלות בדם של אריאל שרון.

כתוצאה מן השילוב הנדיר מאד הזה במדינות דמוקרטיות (כן, אני יודע, צ'רצ'יל החזיק בשני התפקידים, וזה עדיין היה חריג בהיסטוריה של בריטניה; והוא שימש קודם לכן כשר ההגנה והלורד הראשון של האדמירליות), משרד הבטחון הוא המשרד החזק ביותר בישראל, והוא חזק משמעותית מכל משרד מקביל בממשלה דמוקרטית. אהוד ברק קיבל על עצמו אחריות לבטחונם של אזרחי ישראל. עם האחריות, הוא קיבל גם הרבה מאד סמכויות.

כפי שכבר למדנו, ברק יודע כיצד לסחוט כל טיפת טובת הנאה מתפקידו, והוא לא היחיד בכך. תנאי העבודה של חלק ניכר מבכירי מערכת הבטחון הם אגדיים. לכן חצופה כל כך הדרישה שלו, שמי שרוצה שקט שיעזוב את המדינה: אזרחי המדינה הם אלו שמממנים את הנסיעות שלך לפאריס, נפוליאונצ'יק. הם אלה שבזכותם יש לך בכלל ג'וב – אבל זה בסדר, הטעות הזו לא תחזור על עצמה אחרי הבחירות הקרובות. אתה חייב להם דין וחשבון, לא עלבונות. אתה לא מסוגל לארגן שקט בטחוני? עשה את הנדרש משר עם שאריות של יושרה והתפטר.

אחרי הכל, אפשר להחיל את העקרון הזה על כל כך הרבה דברים אחרים. רוצים מערכת תחבורה מתפקדת? לכו לאירופה. רוצים מערכת בריאות מתפקדת כיאות? לכו לשוודיה. רוצים מערכת חינוך שלא מנפיקה בורים מזילי ריר ומתגאה בכך שהיא מצליחה להעניק לכמעט ממחצית מבוגריה תעודת בגרות? פינלנד היא יעד הגירה אידיאלי. מי שרוצה מערכת רווחה, מומלץ לו ללמוד הולנדית. רוצים משטרה טובה משמעותית יותר? אומרים שלבריטניה יש מה להציע. לישראל, כמסתבר, אין; ועל פי אהוד ברק, גם לא צריך להיות. לא טוב לכם? אף אחד לא מחזיק אתכם כאן. אל תשאלו מה המדינה צריכה לעשות בשבילכם, כי היא לא רואה אתכם ממטר. התפקיד שלכם הוא להיות בשר תותחים חשוק לסת. התפקיד שלה הוא לקצץ מדי שנה את סל השירותים שהיא מציעה לכם.

אהוד ברק משאיר לכם שתי ברירות: או שאתם תלכו לפינלנד – או שהוא יילך. ואם האדישות הציבורית תשאיר אותו בתפקידו, אז הוא מגיע לנו.

ועוד דבר אחד: אהוד ברק קיים בתודעה הציבורית בעיקר בגלל העיטורים שלו, שאיפשרו לו ליצור את התדמית של "החייל מספר אחת". הגיע הזמן להזכיר שחלפו ארבעים שנה ארורות מאז שהוא קיבל אותם, שהוא לא האדם שהיה אז ושעדיין אין לנו מושג למה בעצם הוא קיבל חלק מהם.

(יוסי גורביץ)