במהלך הפגנה גדולה מן הרגיל שנערכה אתמול (ו') בבילעין, ירו חמושי צה"ל כמויות גדולות מן הרגיל של גז מדמיע, כך על פי עדות פעילים. הבוקר נפטרה ג'וואהר אבו רחמה, בת 36, כתוצאה משאיפת גז. הבלוגרים ליסה גולדמן וג'וזף דאנה (גילוי נאות: אנחנו שותפים לפרויקט 972Mag) דיווחו שירי הגז הופעל כלפי ההפגנה הלא-אלימה, וגם כלפי אנשים שלא היו קרובים כלל לגדר. בצה"ל טוענים שהם לא השתמשו בכמויות חריגות של גז, כמו שפעם הם טענו שהם לא השתמשו בפגזי מצרר או פצצות זרחן, ואף שדובר צה"ל נמנע מתגובה רשמית – הוא כנראה יודע למה – בכירים אחרים בכוחותינו המזוינים אמרו שהם מעריכים שאבו רחמה "נפטרה מסיבוך של מחלת האסתמה ממנה סבלה, שייתכן ונגרם משאיפת גז מדמיע". וואלה. בכירים בפיקוד מרכז עברו, כמסתבר, לימודי רפואה מזורזים.
ג'וואהר אבו רחמה היא אחותו של בסאם אבו רחמה, שחמושי צה"ל ירו בו רימון גז בכינון ישיר ורצחו אותו לפני כשנה וחצי, ב-29 באפריל 2009. החייל שירה בבסאם אבו רחמה בניגוד לנהלים לא הועמד לדין. לאחרונה, דווח כי החמושים בבלעין החלו לירות לעבר המפגינים גם אש חיה.
היג"עים, כמקובל, זחלו אל מתחת לאבנים שלהם וזעקו שמי שעובר על החוק צריך לדעת שהוא מסתכן, שההפגנה היתה בלתי חוקית, שהאזור הוכרז שטח צבאי סגור ושאר הבבל"ת שבו ישראל מאכילה את עצמה. מי שמבצע פעולה בלתי חוקית בבילעין הוא צה"ל; לפני יותר משלוש שנים קבע בג"צ כי תוואי הגדר שם, שמטרתו להגן על ההתנחלות מתתיהו מזרח – שבהתחכמות המקובלת בכל מה שקשור להתנחלויות, נקבע שהיא בלתי חוקית אבל לא תיהרס – הוא בלתי חוקי, והורה לצבא לשנות אותו.
מאז חלפו שלוש שנים. לצבא, ולבג"צ, יש כמסתבר די והותר זמן. שני ההרוגים בני משפחת אבו רחמה נהרגו על ידי החמושים אחרי פסיקת בג"צ, ואחרי שהכפר החל בהליכים להעמדתם לדין של בכירי משרד הבטחון באשמת ביזוי בית המשפט. בגדה המערבית, כזכור, חלים החוקים הגרועים מאלה של הנאצים, תקנות שעת חירום 1945, שקובעים שאין בעצם זכות דיבור שם. כל הפגנה, אם היא רוצה לשנות משהו, היא בהגדרה בלתי חוקית. טראגית, הנושא עלה לכותרות לאחרונה בשל הרדיפה באמצעות החוק של עבדאללה אבו רחמה, ממארגני ההפגנות. כל המושג של חוק, בגדה המערבית, הוא מגוחך. חוקים שואבים את הלגיטימציה שלהם מהסכמת הנשלטים.
מי שלא יודע את העובדות הללו הוא בור, אלא אם כן הוא מעדיף שלא לדעת אותן, שאז הוא רשע. רוב הישראלים, שמפחדים לדעת מה החמושים שלהם עושים – הרי אלה ילדי השכנים – מעדיפים להעמיד חומה של הכחשה בינם ובין המציאות. ההכחשה הזו מאלצת אותם להפוך לסייעניהם של החמושים; מאלצת אותם לקבל את טיעוני הקש והגבבה שלהם; מאלצת אותם להפוך למפלצות, גם אם לא רצו להיות לכאלה. ההכחשה הזו היא כלי הנשק היעיל ביותר של צה"ל, במיוחד של דובר צה"ל; היא מבטיחה שאפשר יהיה להמשיך לרצוח ללא חשש, לא מצד אוכלוסיית הבית. צה"ל חושש רק מתגובה של ארגונים ובתי משפט זרים, והנה עוד סיבה, אם היה צורך בה, להעביר את השפיטה של חמושיו לשם.
ככה זה, תחת שלטון ישראל: מפגינים בלתי חמושים נהרגים, והאספסוף המוסת צורח שמגיע להם. יש רק לקוות שמותה של אבו רחמה יהיה בין האחרונים, ושהקורבן שלה יסייע במעט לקריסת שלטונה של ישראל בשטחים הכבושים.
(יוסי גורביץ)
תגובות אחרונות