אחת התבניות הצבועות ביותר במלחמת התרבות האמריקנית היא מה שמכונה "המלחמה בחג המולד". לטענת השמרנים החברתיים, המתגלמים בשדרן הפופולרי ביל או'ריילי (חשבו על הכלאה מעוררת חלחלה במיוחד בין טומי לפיד וישראל אייכלר), מנהלים "הליברלים" מאבק בלתי פוסק כנגד כל סממן דתי נוצרי בזירה הציבורית, בכלל זה בחג המולד.

כל מי שביקר בארה"ב במהלך עונת הקניות המכונה עונת החגים, יגחך בבוז. כמעט בלתי אפשרי ללכת במעוזים הליברליים של ניו יורק וסן פרנסיסקו מבלי להדרס על ידי אייל או מבלי לסבול הטרדה מצד מקדם מכירות במעיל אדום וזקן לבן.

אבל יש מקומות שבהם דווקא מתנהלת מלחמה כנגד חג המולד. הכוונה, כמובן, לארץ הולדתה של הנצרות, הנשלטת כעת – זמנית, יש לקוות – על ידי אחותה המוכה והנקמנית. עם פרוס חג הקניות עתיר האיילים והעצים, יצאו אחינו חובשי הכיפה למתקפה כנגד צללים.

חבר הכנסת אלי גבאי (תודו שלא ידעתם שיש כזה), מגלגל עיניים מן הזן המפד"לניקי, שלח מכתב זועם לגלי צה"ל, ובו מחה על ההתייחסות בשידורי התחנה לחג שמזמן הפך לתופעה עולמית. למעשה, גבאי התרעם על כך שגל"צ "הפכה לשופר של המיסות הנוצריות". אכן, מראות קשים.

נודניקית אחרת, מעדות עוטות השביס, שלחה מכתב נוקב לרשת ב', לאחר שאחת השדרניות שם איחלה "חג מולד שמח". לטענתה – שכמובן, איננה מגובה בראיות היסטוריות – ""אנו סבורים כי לא ראוי כי מגישה ברדיו הממלכתי-ציבורי של מדינת ישראל, תתיחס לחג הנוצרי כאילו היה חג של עם ישראל. ההסטוריה היהודית באירופה רוויה בדם שנשפך בידי פורעים נוצרים שחגגו לילה זה תוך התעללות, אונס ורצח של יהודים חפים מפשע".

מיותר לציין באוזני זוג היהודים הגאים שבישראל חיים מאות אלפי נוצרים, שמה לעשות, חוגגים מדי פעם. כי הם לא יאמרו את זה למיקרופון, אבל בינם לבין עצמם – אחרי שיקללו את הנוצרים שלוש פעמים ביום בתפילותיהם – הם ידברו על המצווה לעקור את כל הנוצרים הללו, שהינם לשיטתם עובדי אלילים, מן הארץ הקדושה.

המכה האנושה שספגה היהדות מהנצרות, שגזלה ממנה את רוב מאמיניה לאורך הדורות – ולא תמיד בכפיה; רבים מאד התנצרו מרצונם החופשי, כמו רוב היהודים שחיו במאה הרביעית – צילקה אותה משמעותית. הדבר מתבטא לא רק בטיפשות שצוינה לעיל, אלא גם בליטורגיה היומית שלה ("ברכת המינים" שהפכה בלחץ הצנזורה ל"ברכת המלשינים", תפילת "עלינו לשבח", עם "שהם משתחווים להבל וריק" כש"וריק" הוא בגימטריא "ישו"), ובמנהג שוטי היהודים – היינו, החסידים – לציין את "ליל ניטל".

"ניטל" כנראה מקורו במילה הלטינית natales, "לידה". במהלך הלילה שבין ה-24 בדצמבר וה-25 בו, אסורים החסידים מלימוד תורה, וזאת משתי סיבות: טומאת הלילה, והחשש שלימוד התורה ייזקף לזכותו של אותו האיש – היינו, ייהפך למעשה לעבודה זרה לכבודו של הרבי מנצרת.

יש רק עוד יום אחד בשנה שבו אסור לימוד תורה – שעל פי האליטה היהודית, מהפרושים והלאה, הוא המידה העליונה – והוא תשעה באב, יום החורבן הגדול. החסידים, אם כן, מייחסים לליל חג המולד תפקיד חורבני משמעותי. ראוי לציין שמבחינה מיסטית, החסידים מקבלים שיש ביום המולד כוח: ישוע איננו סתם מתחזה בן אנוש, אלא דמות שטנית. הלילה הוא ליל אופל, וככזה מוקדשות לו מלאכות מתאימות: חיתוך נייר טואלט לקראת כל השבתות שבשנה, וטיגון שומן מסריח.

בפעם הבאה שתשמעו על עוד שריפת כנסיה, על עוד כומר שספג יריקות ברחוב, על עוד תלמידי ישיבה שהחליטו לעשות את צרכיהם דווקא במקום המקודש לאחרים, זכרו את הבטן התחתונה הזו של פסיכופתולוגיה, שמשמרת את עצמה מדור לדור, וככל שהיא מתרחקת מתקופת הרדיפה הנוצרית ממציאה לעצמה עוד ועוד תירוצים לשנאה, כגון השטויות המתפרסמות כאן מדי סילבסטר.

ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדארפור.

(יוסי גורביץ)