הכלבה ההיא מיוחמת שוב
אריה סתיו, עורך הבטאון "נתיב", קרא הערב לרציחתם של ראש הממשלה אהוד אולמרט ושרת החוץ, ציפי לבני. מאחר והסתה ישירה לרצח היתה עשויה לעורר את היועץ המשפטי לממשלה מתנומתו, הקפיד סתיו לערפל את דבריו. הוא לא קרא ישירות לרצח, אלא רק ל"העמדה לדין על בגידה". אליבא דסתיו, “אהוד אולמרט וציפי לבני, שמנהלים משא ומתן גלוי על מסירת ירושלים ירושלים… חייבים לכאורה, על פי המשפט והגדרת חוק הבגידה, בעונש מוות".
את הקו הזה כבר ראינו בפעולה. השתמש בו אדיר זיק, משולח הרסן שבאנשי הרדיו הישראלי ואיש ערוץ7,אשר קרא, לפני 13 שנים בערך, להעמדה לדין של ראש הממשלה רבין על פי אותו סעיף עצמו. הן זיק והן סתיו ידעו היטב שלממשלה יש רשות לשאת ולתת עם מדינות זרות, ושסעיף זה לא נועד לחול על ממשלה הכפופה לכנסת. כל כוונתם היתה להתיר את דמם של אויביהם. במקרה של זיק, זה הצליח. במקרה של סתיו – ימים יגידו. אחרי זיק, לא יוכל סתיו לטעון שלא ידע שמדובר בחומר נפץ.
אבל סתיו איננו שוטה – למרות הדעה המקובלת על תרגומיו – והוא יודע בדיוק מה הוא עושה: הוא מכה בתוף.
* * * * *
המקום שבו אמר סתיו את הדברים ראוי לעיון. היה זה כנס יהודיסטי שנערך – תחת הכותרת הדו-משמעית "ישראל בין העמים" – ושנערך שלא במקרה ברמלה. אל רמלה, כמו אל לוד ואל עכו, הגיע גרעין יהודיסטי שמטרתו "לייהד" את העיר. עימותים בין התושבים המקוריים ובין המתנחלים בלוד ועכו כבר נרשמו.
הרשימה הקבועה של הרבנים שהגיעו למקום – שוב דודקביץ' מיצהר, שוב זלמן מלמד, שוב דב ליאור, ולמרבה השמחה נפקד מקומו של שמואל אליהו – כבר אמרה הכל, למי שמכיר את הקודים הפנימיים, בדבר משמעות הדיון ב"ישראל והעמים".
והם לא הפתיעו. הם אף פעם לא מפתיעים. מלמד קורא להענקת אזרחות ישראלית יהודית – דבר שיוביל, כפי שכתב היום היטב אברהם בורג, לביטול החשש מפני "נאמנות כפולה" של היהודים ויחליף אותו בוודאות שנאמנותם שייכת למדינה אחרת; ספק אם יש הצעה מזיקה יותר ליהודי העולם. אבל יהודי העולם לא מעניינים את מלמד אלא כשמן על גלגלי המהפכה האמונית שלו. אגב, ynet הצניע זאת יפה, אבל מלמד גם קרא לשלילת אזרחותם של ערביי ישראל. ואכן, אין להאשים את העורך; רב הקורא לאפרטהייד – “גר תושב", בתלמודית נקיה – כבר מזמן איננו חדשות. זה אפילו לא כלב נשך אדם; זה כלב שרץ אחר זנבו.
דב ליאור קונן על כך ש"המלאכה לא הושלמה" במלחמת ששת הימים, ועל כך שאזרחי ישראל הערבים לא גורשו אל מעבר לגבול. את ההטפה הזו, לגירוש יותר מ-20% מהאוכלוסיה, קינח ליאור בתירוץ הידוע מבית מדרשו של צביקה יהודה'לה קוק, ש"אין לנו שום דבר נגד אחמד או מוחמד כפרטים". ולמה שיהיה לך משהו כפרטים, אם אתה מתכוון לגרש אותם ככלל? על אמינותה של אמרה זו של קוק, ועל הצביעות בחזרה הבלתי פוסקת עליה, אפשר ללמוד משיעור האדמות הפרטיות הגזולות שעליהן נבנו ההתנחלויות. אבל זה כבר באמת סיפור אחר.
דודקביץ' חזר למקורות הציוניים, והעניק להם את מגע מידאס המהופך שהציונות הדתית מצטיינת בו כל כך. לשיטת הרב של הפרועה שבהתנחלויות, אין להעסיק פלסטינים כל זמן שיש יהודים שאין להם פרנסה.
אז מה היה לנו פה. קריאה משתמעת לרצח ראש ממשלה ושרת חוץ. קריאה לגירוש של 20% מהאוכלוסיה הישראלית וקינה על כך שהדבר לא בוצע קודם לכן. קריאה לסיפוח רטרואקטיבי, ומבלי לשאול בדעתם, של יהודי העולם לישראל. קריאה לחרם כלכלי על בני עם אחר. לא רע לערב אחד.
* * * * *
לפני 13 שנה ירה שליח הציבור של היהודיסטים בגבו של ראש הממשלה הנבחר. בעדותו הראשונה, לפני שהספיק להבין שרוב הציבור לא איתו ושהוא גרם נזק לבני הכת שלו, אמר הרוצח ש"בכיכר נישאו נאומים בערבית" והתגאה במה שעשה. הוא גם הודה שקיבל אישור רבני לרצח. פרט לרצח ראש הממשלה, תכננו הקושרים – כנופיה של בני ישיבות הסדר – גם מעשי טבח בפלסטינים. לצורך מעשי טבח אלו, גנבו כמה מבני הכנופיה חומר נפץ מצה"ל. אביו של אחד הקושרים סייע להסתרת חומרי הנפץ. הידיעות על בקבוקי היין הנפתחים בתפוח וחגיגות הריקודים במשלחת "בני עקיבא" בפולין נעלמו תוך יומיים מדפי העיתונים.
יגאל עמיר, חגי עמיר ודרור עדני עדיין מרצים את עונשם. שאר חברי הכנוםיה חמקו מעונש. הצבא לא העמיד לדין את אלו שתכננו להפנות את נשקם, שקיבלו ממנו, כנגד אזרחים הנמצאים תחת משמורתו. אף ישיבת הסדר לא פורקה. כשנקב יואל בן נון בשמותיהם של ליאור ונחום רבינוביץ' כרבנים שנתנו את האישור ההלכתי לרצח, הוא הוקא מתוך הציבור שלו ונזקק לשומרי ראש. בתגובה, ניסה יוסי ביילין להכניס את המפד"ל לממשלת פרס קצרת הימים. ואחרי שישה חודשים, כמובן, בא נתניהו.
בקצרה, היהודיסטים יצאו מרצח רבין מחוזקים. הם בעטו בגדר המציאות, וזו קרסה בקול רעש. הם רצחו ראש ממשלה – וכן, זה "הם"; מי שיצר אצל הרוצח את התחושה שהוא גיבור העם; מי שהציף את שלמה אבינר בכל כך הרבה בקשות לפתווה כנגד ראש הממשלה, עד שאבינר נאלץ להוציא פסק שקובע ש"ראש הממשלה איננו ערב רב"; מי שהתפתל וגלגל עיניים ומחאתו תמיד היתה כפולה, טרם ניקה את הדם הזה מעל ידיו – ושום דבר לא קרה. הרבנים עדיין על מכונם. הישיבות ממשיכות להרעיל את מוחות תלמידיהן. והערב נשמעה, שוב, הקריאה לרצח הבוגדים. למה, אם כן, לא לעבור מדיבורים למעשים? מה הנזק?
נהוג לומר, במקרים כאלה, ש"הכתובת על הקיר". אולי ראוי להשתמש בביטוי חריף יותר, זה שבו השתמש ברכט כשהתברר, זמן קצר לאחר המלחמה, שהתפיסות הנאציות עדיין מפעפעות בעם הגרמני. הכלבה ההיא, שהמליטה את הגורים ההם – כתב ברכט – מיוחמת שוב.
כשזה יקרה שוב – ואירונית, מה שיכול להציל את אולמרט מרצח הוא אפסות יכולתו הפוליטית – נשמע שוב את אותם התירוצים. עשב שוטה. אקדמאי מנותק. אי אפשר להכליל ציבור שלם. צריך להבין את הזעם. שופכים את דמנו. זכרו אותם, את הדוברים בערב על "ישראל בין העמים". רוב הסיכויים שתשמעו את המנטרות הריקות האלה מהם.
ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדארפור.
(יוסי גורביץ)
אם זה שווה משהו, אני תומך בהחלטה של גורביץ להעיף את הדובשנית. אין לה תרבות דיון, והיא מציקה בכוונה בתגובות בלתי אפשריות לקריאה המסלפות את הנאמר. היא טרול (אם כי עקבי ועקשן במיוחד). כשיימצאו פה אנשים בעלי דעה אחרת, יהיה דיון ענייני. למעשה, לא הייתי מתפלא אם נמצאים פה אנשים רבים שלא מסכימים, רק שהדובשנית כל כך קולנית שכל הדיון נגרר למחוזות שהיא מסמנת.
יוסי,
כמו אורן ויואב, גם אני מצטערת על כך שבחרת למחוק את דובשנית.
לדעתי, התגובות שלה הוסיפו והחכמתי מקריאת הויכוחים ביניכם.
עם זאת, מובנת ההתייחסות שלך לבלוג כאל "הסלון הוירטואלי" שלך. ולכן-
שלום, שמי שני שולמן. אני סטודנטית למיקרוביולוגיה (כמו ביולוגיה, רק בקטן) ומתגוררת בטהון 13, קרית היובל שבירושלים. אתה ושאר הקוראים מוזמנים לכוס תה ולחם ביתי או סתם ללקלק גלידה.
"זה? קש? בקושי שערה.
אז היו כל מיני דוברים חילונים (לא כולם אנשי שמאל, אבל שיהיה) שאמרו דברי נבלה על הדתיים/החרדים. למה ציון עובדה זו מצדיק מחיקת תגובה? האם ציון בגידתו של אודי אדיב (נניח) היה גורר צעד דומה?" ודאי שלא.
אבל ציטוט של כ-700 מילה (ספרתי) של דבריהם של אנשים שאינם קשורים בשום צורה ואופן לדיון איננו "ציון עובדה". הוא הצפה וטרוליות – במיוחד אחרי הערות.
"בינתיים הדוגמא היחידה לאלימות מהשמאל הייתה אבנים שנזרקו בבילעין."… וגם שם לא ברור מי אחראי לכך. השלכת אבנים מצד פלסטינים על חיילים היא יותר מלגיטימית.
אני מצטער יוסי, אבל בשורה התחתונה אני לא בטוח שאני איתך בעניין הזה של חסימה ומחיקה. מריח יותר מדיי כמו סתימת פיות, עושה את הבלוג להרבה פחות מעניין – כי אין קונטרה שמאפשרת להתדיין על הדברים, ועוד טיעונים שכבר העלו ולא אחזור עליהם.
כל זה מבלי לגרוע מאמיתות הטענות כנגד סגנון הכתיבה של אלה אשר חסמת, ושאר הטענות כנגדם.
מעבר לכך, הטיעון של הזדהות בשם הוא גם קצת שנוי במחלוקת בעיניי. את דובשנית למשל, נדמה לי, ע"פ הסגנון בלבד, שאני מכיר מפורום אחר – שם היא התהדרה בכינוי אחר, ובסופו של יום – כל מי שרצה לדעת את שמה האמיתי ידע, כך שמצד אחד – אני באמת לא מבין מה הטעם הגדול בלא להזדהות, אבל מצד שני – יש בהחלט איש מאוד ספציפי ועקבי אחרי התגובות – אי אפשר לטעות בסגנון.
לגבי ליאורה ונמרוד אבישר – יצא לי לריב עם נמרוד לפני כמה חודשים באיזה פורום אחר (שוב:), וגם שם בעצם הייתי רק צריך לצדד באחד משני טוענים לכך שהם מעידים אמת. את מי שהייתה מולו הכרתי (אינטרנטית) טוב הרבה יותר, ולכן (על סמך הכרות זו וההתכתבויות האישיות שהיו לי איתה ועם עוד כמה מהמחנה שלה)צידדתי בה יותר, אבל גם היה לי ברור שכנראה שהאמת היא איפה שהוא באמצע, ולכן אני יכול להניח שדבר דומה קרה גם כאן.
עכשיו – שוב, אני לא מכיר את הנפשות, ולא הייתי זבוב על הקיר. יש לי פשוט קצת ניסיון, ואולי לספר אותו יכול לתרום איזה אינסייט, אבל בגדול – דעתי היא שחבל למחוק ולנדות. לא נראה לי שתרבות הדיון עולה, ובכל מקרה – הדיון עצמו מתפוגג, וכמו שאמרתי – זה שיקול מאוד חשוב בעיניי.
אגב – אנצל הזדמנות זו כדי לצרף את קולי לנושא שקשור בעקיפין מה – תכל'ס גם אני חושב שהאכסניות הקודמות של החברים של ג'ורג' היו הרבה יותר ידידותיות. מהזווית שלי – עשית עיסקה לא משו.
נ.ב – לצורך ההבהרה – אין לי עניין בריבים, ובטח שלא בשמירת טינה (אם כי גם לי, כמו לאורוול, יש חסרונות)
לא מובן לי למה חוששים שלא יהיה עכשיו דיון בבלוג? לא היה לפני שהטרולית הגיעה?
איך זה בלי קשר? "דובשנית, לאחר ההרצאה המאלפת על דיברי אורוול האם תוכלי בבקשה לספק דוגמא לכמה התבטאויות קיצוניות שלא באו על ידי אנשי ימין (כמו טומי לפיד) הקוראות לרצח בוגדים?"
אנונימי – למה אתה מתכוון?
"דובשנית עגומה" תרמה כאן תרומה נכבדה מאד לדיונים, עם תגובות מנומקות היטב, ענייניות ולא מתלהמות. יהיה חבל מאד אם תיחסם או תעזוב.
את הדרישה לזיהוי אפשר אולי לספק על-ידי פשרה, הזדהות מול בעל הבלוג בלבד תוך מתן אמון שישמור את המידע אצלו. יש אנשים רבים שאינם מעוניינים להיחשף ברשת בשמם המלא, וזה לא הופך גולש לטרול.
בלי קשר, אולי תכתבי בלוג משל עצמך?
אור (תגובה 57): יוסי גורביץ טען (תגובה 52) "ציטוט של כ-700 מילה (ספרתי) של דבריהם של אנשים שאינם קשורים בשום צורה ואופן לדיון איננו ”ציון עובדה“".
אבל כפי שציין מגיב אנונימי 56, זו היתה תגובה ישירה לבקשה שלך (תגובה 41): "דובשנית, לאחר ההרצאה המאלפת על דיברי אורוול האם תוכלי בבקשה לספק דוגמא לכמה התבטאויות קיצוניות שלא באו על ידי אנשי ימין (כמו טומי לפיד) הקוראות לרצח בוגדים?".
מה שכן, קשה לי להאמין שהדוגמאות האלה מדברות על רצח בוגדים, אבל נמנעה ממני הזכות לראות אותן עקב מחיקת הפרסומים.
אסף – תגובותיה חזרו, ניסיתי למצוא דוגמא אחרת שהיא הביאה מלבד טומי לפיד, שהבאתו כנציג השמאל היא קצת מוזרה.
כנראה שכשאומרים שמאל אמיתי "עפ"י מסורתו של ג'ורג' אורוול" מתכוונים לסתימת פיות וצנזורה שלא לצורך. כקורא אדוק של הבלוג אני מאוכזב מההתנהגותך הצדקנית ושים לב שאיני היחיד.
"כנראה שכשאומרים שמאל אמיתי ”עפ“י מסורתו של ג‘ורג‘ אורוול“ מתכוונים לסתימת פיות וצנזורה שלא לצורך.". באיזה מובן, אורי, יש כאן סתימת פיות? מי מפריע ל'דובשנית' לפתוח לעצמה בלוג? כל מה שנמנע ממנה הוא להמשיך ולהציף את הבלוג שלי בתגובות ארכניות, לא רלוונטיות וטרוליות. מי קבע שאני צריך לספק לה, על חשבוני, במה?
ואם אין ל'דובשנית' מה לומר בפני עצמה, והיא איננה פותחת בלוג, אני חושב שזה מעיד כמאה עדים על הטרוליות שלה – היא היתה כאן רק כדי לשבש את הדיון.
אין לי בעיה עם דיון והחלפת דעות, והיו פה חילופי דברים עזים בעבר. מה שאני לא מוכן לקבל הוא טרוליות לשם טרוליות, והטחת עלבונות תוך הסתתרות מאחורי שם בדוי. אילו היתה מוכנה לספק שם, היתה נשארת. היא סירבה – ולטעון שאני חייב לממן התקפות אישיות עלי, מצד אדם שאיננו עומד מאחורי דבריו, נשמע לי כמו מתיחת גבול חופש הביטוי למקומות שהוא לא היה אמור להגיע אליהם.
טוב, נשברתי. כל הדיבורים האלו על פתיחת בלוגים עשו לי תאבון.
אז, איך אני פותח בלוג (פוליטי באופיו)? איפה כדאי, ואיך אני מוודא שאנשים גם יקראו אותו?
תשובות תתקבלנה בברכה.
בהנחה שאין לך ידע בcss וכדומה אתה יכול להשתמש בפלטפורמות של ישראבלוג, בלוגלי,תפוז, וורדפרס וכו' (אני משתמש בבלוגלי) – לפתוח בלוג שם זה מאוד פשוט.
לגבי קוראים – שני הטיפים שאני יכול לספק הם לתת קישור מבלוגים אחרים – כשאתה מגיב או על ידי טראקבקים לפוסטים מתאימים. ולהיאזר בסבלנות. אם התוכן טוב הקוראים יגיעו.
"אז, איך אני פותח בלוג (פוליטי באופיו)? איפה כדאי, ואיך אני מוודא שאנשים גם יקראו אותו?" בלוגלי יהיה המקום המתאים, לדעתי, לבלוג פוליטי – אבל זו מערכת בעייתית שנוטה לקרוס. יש בלוגים פוליטיים גם בישראבלוג, אבל השכנות שלך יהיו פקאצות בנות 13. מצד שני, קל יותר להפעיל את ישראבלוג, וזה שיקול.
קוראים תשיג לאט. זה ייקח זמן. אבל אם הכתיבה משובחת ויש תובנות לא מקובלות, זה יקרה. ציטוטים והפניות בבלוגים אחרים לא יזיקו.
אסף, אל תשכח את הקורא מספר אחד:
http://www.popup.co.il/?p=2893
😉
סילוף שמאלני וליברלי במיטבו!
כולל, כמובן, שנאת המין היהודי.
מיהודי קיצוני, לשיטתך.
יש משהו נורא גס רוח בדרך שהעפת את דובשנית, ואיכשהו גם אתה תורם ככה לדרדור תרבות הדיבור. חבל.