שאלה שצריכה היתה להישאל מזמן
"ידיעות אחרונות" הלך אתמול למחוזות שעיתונאי ישראל ממעטים להפליג אליהם, ועסק בשאלת מותו של גור, בנו בן ה-11 של אריאל שרון, שנהרג בשנת 1967 מפליטת כדור. אף שהמוות, כמסתבר, דווח בהרחבה בכלי התקשורת באותה שנה, הוא שקע במצולות הזכרון הציבורי זמן קצר לאחר מכן.
גור וידיד נוסף, אסיר (כיום, ואז ילד בן 14) המכונה ק', שיחקו בכלי נשק עתיק. הכדור נפלט, גור נפצע אנושות ומת בדרכו לבית החולים. שרון התעקש שהאחראי לכך הוא ק', ולשם כך דרש חקירת משטרה ושכר את שירותיו של עורך הדין שמואל תמיר בנסיון להוכיח זאת. על פי הכתבה, הוא מירר את חייו של ק'.
וכל זה מטריד מאד ומוכר מאד. האשם במותו של גור הוא שרון עצמו, בין אם הכדור נפלט כשגור החזיק ברובה בין אם בעת שהחזיק בו ק'. אף אדם מן הישוב לא היה מניח לילד בן 11 להתעסק עם נשק שלא בנוכחות מבוגר אחראי, עם כל טענותיו של שרון שגור היה אמון על "משמעת נשק". כל מי שהחזיק בידיו נשק יודע שהכלל הראשון הוא שאין דבר כזה, רובה לא טעון שלא נבדק.
אבל זה, כמובן, לא יכול היה להיאמר באוקטובר 1967; שרון היה אלוף מנצח, שכיתר והשמיד כוחות מצרים בסיני, במה שנראה אז כקרב שייזכר לדורות. אף אחד, כמסתבר, לא העלה על דעתו לחקור את שרון בחשד להזנחה פושעת של קטין. אלו היו, אמר אחד המרואיינים, בנו של תמיר, ימים אחרים.
ואולי זו גם הסיבה שהסיפור שקע בנשיה. בין הבודדים שהזכירו אותו אחר כך היו עוזי בנזימן, בספרו "לא עוצר באדום" שנכתב לאחר מלחמת 1982, ושרון עצמו בראיון ב-2003, לאחר שנבחר לראשות הממשלה. רוב הציבור כלל לא ידע שלראש הממשלה המנוסה שלו היה בן שמת בתאונת ירי; בחדשות נענע בשנת 2004, היו מי שראו בזה סוד אפל, שעובר מפה לאוזן.
מי יודע, אולי אם היו הישראלים יודעים, אולי היתה נסדקת תדמית הסבא החביב והמנוסה של שרון, והיתה פורצת החוצה, נחשפת, מהותו הכאוטית, חסרת המעצורים. אולי היה נמתח הקו הישיר, האדום, שהתחיל בפעולות התגמול ועבר בצניחה בניגוד לפקודה במתלה, דרך ההצעה לבצע פוטש צבאי ב-1967, דרך הבוז המוחלט – ולשם שינוי, מוצדק לעיתים קרובות – לפקודות שקיבל ב-1973, דרך הקמת החווה השערורייתית, עבור בהולכת השולל של 1982 ובשקרים לממשלה, בקריאה למתנחלים (תוך כדי משא ומתן, כששרון הוא שר חוץ) "להתנחל על כל גבעה", דרך המגעים המפוקפקים עם אילי הון, וכלה בפרובוקציה ההיא על הר הבית ובמלחמת התשת-הדמים שניהל שרון ב-2001-2002, מלחמה שראתה בישראלים הנקצרים בשר תותחים נחוש, שאין לחוס עליו ואין להגן עליו ואין להפריד בינו ובין אדמות המולדת המאוכלסות, אבוי, באויב רצחני שנוא ושונא.
בקצרה, סיפורו של גור שרון – סיפור חוסר האחריות המשווע שנגמר בהרג ילד, סיפור רדיפת הנקם אחר ילד אחר – היה סיפור שהיינו צריכים לראות בעיתונות הישראלית קודם לבחירות 2001, או לכל המאוחר בבחירות 2003. להביא אותו עכשיו, באפריל 2008, כששרון כבר שנתיים איננו מסוגל להזיק, זו גבורה קטנה מאד.
ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדארפור.
(יוסי גורביץ)
אני נוטה "לסמוך" על הציבור הישראלי שזה לא היה ממש משנה
ומה עם הסיפור שלילי (רעייתו המנוחה של שרון) היא בעצם אחות אשתו הראשונה? כמה אנשים (חוץ מימי התנ"ך) מתחתנים עם האחות של האישה, אחרי שהאישה מתה בתאונת דרכים?
זה גם סיפור קצת מוזר שממש לא דובר עליו בישראל.
סיפור מזעזע, ומוסיף מימד אפל נוסף לאישיות העבריינית שהכרנו. התעללות בילד כדי להסיר מעצמו אחריות, זה טיב היחסים שלו עם "עמישראל" ולמעשה גם עם בניו עמרי וגלעד. אחרי הכל, הוא גרם לכך שבנו יקירו יואשם בפלילים, וזה לא שהיה חסר לו אמצעים אחרים להשיג מימון מפלגתי.
העיתונות בישראל מתגלה יותר ויותר כחלק מרכזי מאד בקריסה של המדינה. זה לא מפתיע, אבל הפוזה של העיתונאים כל כך רחוקה מהמהות שלהם, שקילוף המסיכות לוקח הרבה זמן.
מעניין במיוחד הפרט האחרון בחיי ק., שהוא הואשם בעבירות מין במשפחה. צריך לחקור לעומק מה הוא עשה לבן אדם הזה, ואם לא עשה דברים שונים לרבים אחרים שהוא רצה להשפיט
אשתו הראשונה, מרגלית, לא סתם מתה בתאונת דרכים. היא מתה בגלל שהיא נסעה באוטו עם הגה אנגלי (בצד הלא נכון של הכביש). כמה אנשים מהישוב היו מתעקשים (ואז היה צריך לקבל אישור מיוחד לייבא אוטו כזה) לקנות דווקא אוטו מסוכן כל כך? כנראה רק אותם אנשים שמלמדים את הילד שלהם לשחק בנשק.
אולי אני טועה – סתם סקרנות, כיום אפשר לייבא אוטו כזה בלי אישור מיוחד?
ליוסי, כנראה ששכת שהתקשורת הפכה את שרון לאתרוג.
אור, כיום אי אפשר לייבא רכב כזה בכלל. רכבים שיובאו בעבר, כשעוד היה מותר, נשארים על הכביש.
יש כמה חריגים (תייר, לדוגמא, יכול להיכנס עם רכבו לזמן קצוב), אבל בגדול – אין כניסה.
" כמה אנשים (חוץ מימי התנ“ך) מתחתנים עם האחות של האישה, אחרי שהאישה מתה בתאונת דרכים?"
אליעזר בן יהודה, למשל.
עם כל הכבוד להשמצות שרון, לא ידוע לי על שום בעיה מוסרית בתרחיש הזה. יש מספיק ביקורת מוצדקת בלי להיטפל לקטנות.
בזמנו כתבתי בבלוג של חבר ימני בתשובה לטענתו על "אתרוגיות":
"בוודאי. אין נורא מפולחן-אישיות, שבו אהדת הציבור נתונה למנהיג, יעשה את אשר יעשה.
היחס לאיש-ציבור ראוי שישתנה על-פי מעשיו."
assafr
2006-01-07 06:26 pm UTC (קישור)
כשהיה יקירו של הימין, כל אותן תכונות – דורסניות, ערמומיות, התעלמות מהחוק, עצימת עין – היו רק כתרים שנקשרו בשמו. כי זה היה "נגד השמאל", וכי המרמה והרמייה עבדו פול-טיים להוסיף עוד ועוד התנחלויות, להזרים תקציבים בדרכי עקיפין, לסבן את הצבא, להכשיר שרצים.
ואריק היה אז "מלך ישראל".
וכטרגדיה יוונית משובחת, חטאיו של הגיבור בשנות ה-70, ה-80, וה-90, חזרו והיכו בו בשנות האלפיים והאפסיים.
ועל זה נאמר על דאטפך אטפוך. ואין אני מתיירא אלא מן הצבועים.
השאלה היא אם הוא התחיל עם לילי לפני או אחרי מות אחותה. היו רינונים.
לפי ההלכה כמדומני אסור להינשא לאחות הרעיה. אך במקרה ההפוך, זו מצווה (ייבום).
אולי שרון היה פמיניסט ?
והוא עוד העז להגיד שמישהו ירה בגור.
מי לעזאזל מחזיק רובה טעון במקום גלוי בבית שיש בו ילדים?
אבל ק' בחברה טובה, רבים, רבים הם קורבנותיו של הסבא החמוד מהחווה.
אסור להנשא לאחות הרעיה בחייה, במותה זה מותר (כיוון שדוד המלך עשה זאת וחז"ל לא רצו לטעון שחטא בכך).
מויה, נימוק תמוה: הרי גם יעקב נשא שתי אחיות, בחייהן.
דיני הנישואין בהלכה אינם קשורים לנורמות בתנ"ך, החל בדבר הקריטי ביותר – האיסור על פוליגמיה, שלא משתמע ממנו שגיבורי התנ"ך חטאו.
סליחה, מסתבר שזכרוני הטעה אותי – ההתייגות לגבי "בחייה" מופיעה בתורה במפורש (ויקרא י"ח י"ח). לגבי יעקב, הטיעון שאני מכיר אומר שממילא עוד לא נתנה התורה, ולכן לא העניין לא נאסר עליו.
לגבי פוליגמיה – ממילא אין לך בעיה כי לא מדובר באיסור "אמיתי" אלא בתקנת חכמים, ועוד באחת מאוחרת שגם לא התקבלה אצל כל הקהילות.
הצניחה ליד המיתלה לא היתה בניגוד לפקודות אלא הכנסת הסיור האלים למיתלה.
בעצם שרון הוא בן-אדם די מסכן; יש לו בן אחד שהתאבד (גור), בן אחד אילם (שרון, ששתק בחקירה משטרתית) ובן אחד עיוור (גלעד, שלא יודע כלל שהוא מושחת). חוץ מזה הוא גם קיבל פיצויים כנכה צה"ל בערך 40 שנה אחרי שהוא השתחרר ולכן גם קצת חירש, שתי הנשים שלו (שעוד היו אחיות) מתו וגם פעם נשרפה לו החווה.