נירנברג דירושלים
ארגונים מאוסים רבים יש בישראל, אבל ספק אם יש מתחרים ל"יד לאחים" בתחום. הארגון הזה, המריח באופן חשוד כארגון מסונף של חב"ד (הסיסמאות הקבועות של "אהבת ישראל" ו"אני אוהב כל יהודי" הן סימן היכר מובהק) מתמקד בהצלת בנות ישראל חסודות שנפלו בין הערלים ובהחזרתן לחיק הצאן הכשר, ופעולותיו נראות, לעיתים קרובות, כחטיפה. מעבר לכך, הם עוסקים בקשקשת בלתי פוסקת כנגד "מיסיונריות".
השבוע הם מצאו טרף חדש: הם מרחו את שמה של הנערה בת אל לוי, בת 17, שהוכתרה ככלת התנ"ך של בתי הספר החילוניים, בעיתונות הדתית. הם דורשים מן הרבנים החרדיים והחרד"ליים להחרים את חידון התנ"ך העולמי, בטענה שלוי באה ממשפחה של יהודים משיחיים ושעל כן היא אוטומטית חשודה ב"מיסיונריות". לטענת ציידי הנשמות, “המיסיונרים מתוחכמים, לקחו בחורה מיסיונרית מהיהודים המשיחיים והיא הולכת להיות מלכת התנ"ך או הסגנית. על ידי זה שהיא תקבל פרסום ככלת התנ"ך, הם ייכנסו לתודעה כאילו הם יהודים. זה פשוט ניצול, לפתות יהודים לנצרות". הרבנים, תמיד אצים להרע, מיהרו לתמוך.
נניח עכשיו לפחד הקמאי של החרדים מהנצרות – הם יודעים היטב ידה של איזו דת עליונה בשוק הרעיונות – ולחוסר הבטחון הנורא שבהנחה האווילית שאם רק ישמעו המוני בית ישראל, יהודים כשרים שכמותם, שיש נוצריה שמכירה את התנ"ך טוב מן היהודים, מיד יאוצו אל אגן הטבילה הקרוב. נניח עכשיו גם למהירות שבה ממהרים רבנים להחריב את עתידה של נערה שכלל לא פגשו ושעמה לא דיברו. אין לצפות מרבנים אורתודוקסים שיהיו אנשים הגונים; דתם אוסרת זאת וההיסטוריה שלהם לא תומכת בכך. גם מהאינקוויזיטורים של נרג מתנחלים, שפנו אל אבי הנערה וקיבלו ממנו את התשובה המחשידה מאד שהוא "אדם ירא שמיים, שמאמין באלוהי אברהם יצחק ויעקב ובכל הנביאים", אין לצפות לדבר.
אבל הפראנויה היהודיסטית – עד כמה שהיא מדאיבה ומכוערת – איננה הסיפור. גם העובדה שהפיגוע כנגד יהודים משיחיים בפורים צלל כאבן במים אדירים איננו הסיפור, לא הפעם. הסיפור הוא משרד החינוך. הגוף שעומד להגיש לכם זרם לימוד חדש, אשר לא ידע יוסף – הזרם היהודי החילוני – הודיע שהוא פשפש ובדק, חקר ומצא, והגיע למסקנה ש"התלמידה יהודיה ואין פסול בהשתתפותה בחידון".
ומכלל הן אתה שומע לאו: אילו מצאה הלשכה הקדושה של יולי תמיר שבת אל לוי נוצריה היא, אבוי, הרי היתה פוסלת אותה מלהתמודד בחידון התנ"ך הארצי על אף הצלחותיה המוכחות. העובדה שהיא גברה על כל מתחריה לא היה בה די; טומאת דמה או חרפת מינותה היתה עומדת לה לרועץ.
ואכן זו מדיניות משרד החינוך מימים ימימה. מכר שלי, ד', בן להורים נוצריים, הפך לשונא ישראל מובהק בעקבות פרשיה כזו בדיוק. הוא הצטיין, הוא עמד בתחרות בכשרונו ובכוחו – ונפסל על ידי הלשכה הקדושה בשל המינות בה החזיקה משפחתו.
ראוי לצטט כאן את דברי מרטין לותר קינג: “אתה מוצא את לשונך מתעוותת ודיבורך מתפתל, כאשר אתה מנסה להסביר לבתך בת השש מדוע אינה יכולה ללכת לפארק השעשועים שפורסם זה עתה בטלוויזיה, ואתה רואה את הדמעות נקוות בעיניה כאשר אתה מסביר לה שפאנטאון אסורה בכניסה לילדים צבעוניים, ורואה את ענני הנחיתות המדכאים מתחילים להעיב על שמיה הקטנים, ורואה אותה מתחילה לעוות את אישיותה הקטנה על ידי פיתוח, בלתי מודע, של מרירות כלפי לבנים”. ראו ההבדל בין קינג לפני ארבעים וחמש שנים ובין ממשלת ישראל כיום.
ספי רכלבסקי, שפרסם לאחרונה את "אין גבול", נבעט אתמול מוועדת הפנים של הכנסת משום שהעז לומר שחוקי האישות של ישראל, על פיהם אין יהודים יכולים לטמא את גזעם בנישואים לבני קבוצות אחרות, מזכירים את חוקי נירנברג. סביר להניח שהוא יגונה בקרוב כאנטישמי, אבל האמת איננה אנטישמית. והאמת היא שחוקיה של ישראל – גדולים כחוקי האישות, קטנים ככלל האוסר על לא יהודים להגיע למלוא הפוטנציאל שלהם בחידון התנ"ך, וגוזרים עליהם "ענני נחיתות מדכאים" – קרובים הרבה יותר לנירנברג משהיינו מוכנים להודות.
יקפוץ מי ויאמר – חובשי הכיפות טובים בפילוחי כינים שכאלה – שהחידון מיועד ממילא לבני נוער יהודים, ועל כן רשאית הלשכה הקדושה לאסור על השתתפותם של לא-יהודים בחידון. הבל הבלים: משרד החינוך ממומן מכספי התושבים כולם, והוא איננו רשאי להפלות בין האזרחים על פי מוצאם או דתם, ואיננו רשאי לממן תחרויות מפלות שכאלה. הדרווישים של מרכז הרב, חסרי המוח של הברסלבים, המיסטיקנים ההוגים ברזי מצוות נקמה בגויים של חב"ד, הקברים המטויחים של פונייביץ', עבדי גור – אלה רשאים להקים להם תחרויות משלהם, בהם יפלו לא רק יהודים אלא גם את בני הכתות האחרות. משרד החינוך הישראלי איננו רשאי לעשות כן.
ומאחר והוא עושה כן, ומאחר והזעקה הציבורית איננה על התועבה הזו אלא על כך שאיזה תמנון חורש רע בדמות ילדה בת 17 צלח את הרשת, אין מנוס אלא לומר שוב, ביום שואה זה, שלאושוויץ הרכבת שלנו עוד לא הגיעה – אבל בנירנברג היא חונה מיום יסוד המדינה.
ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדארפור.
(יוסי גורביץ)
"הומניזם יש במקורות בשפע. ”לשם מה נברא אדם יחידי“ וכו‘. בהחלט נכון שיש גם אנטי-הומניזם, ולכן יש לברור מן המקורות את מה שטוב ונכון, והברירה הזו עצמה היא תהליך שמובנה ביהדות." הברירה כבר נעשתה, והיהדות האורתודוקסית היא התוצאה שלה. לא מעניין אותי, כאתאיסט, לנסות ליצור יהדות אלטרנטיבית. הביקורת שלי היא לא על איזו יהדות ערטילאית שיכולה להתקיים, אלא על זו שקיימת בפועל. הביקורת שלך כלפי הנצרות לא רלוונטית במיוחד ב-150 השנה האחרונות.
"ולתגובה 35 – לא תכחיש שמדובר בארוע שחשיבותו אינה רבה. (מכאן הרייטינג משנה)." ודאי שאני מכחיש. זה אירוע רשמי של מדינת ישראל, שב-50 השנה האחרונות היה חלק מרכזי מאירועי יום העצמאות, וזה היה לפני הטלוויזיה והרבה לפני הרייטיגנ. גם לטקס חלוקת פרס ישראל יש רייטינג נמוך – האם בשל כך תטען שזה אירוע לא חשוב, או שלמדינת ישראל מותר לקבוע שלא יהודים לא יקבלו פרס ישראל?
"האם באמת אינך מבין שכאשר אתה משוואה זאת לחוקי נירנברג, וגם לאפלייה בדרום ארה“ב – איסור לשחק בגן משחקים נניח – לא מדובר ב“אנלוגיה לא מושלמת“ (כמו כל אנלוגיה) אלא בהשוואה בין שריטה בזרת לשבץ מוחי?" לא, אני לא. מדינת ישראל קובעת שבאירוע רשמי, שבמימונו היא משתתפת, תהיה אפליה על פי דת. מבחינה זו, האיסור להכניס ילדים שחורים לגן שעשועים הרבה פחות חמור, משום שהוא מתבצע על ידי גוף פרטי ולא על ידי הממשלה, שהיא ממשלת כל הציבור. הממשלה קובעת למעשה שיש אירועים רשמיים ש-20% ויותר מהציבור מודרים מהם בשל מוצאם. אם הייתי רוצה להיות דמגוג, הייתי אומר שחוקי נירנברג פגעו בפחות אנשים – ומן הראוי להזכיר שהיהדות האורתודוקסית קיבלה אותם בברכה.
ד.ט. (52),
דיברת על "הלכה למעשה", אבל אתה שוכח שהלכה למעשה לא ניתן להצטרף ליהדות (אורתודוקסית) כשווה בין שווים. כל מתגייר, גם אם הוא מקפיד יותר על שמירת מצוות מיהודים מלידה (רוב המתגיירים הם כאלו) יזכה ליחס של יהודי סוג ז' ויתקשה למצוא שידוך או לשבץ את ילדיו בבית ספר יוקרתי.
כאן כל ההבדל בין נצרות ליהדות – דווקא בגלל שנצרות היא דת מיסיונרית היא מכבדת מאוד את המתנצרים ויש נוצרים בארה"ב שרואים במתנצרים כ"שווים יותר" מנוצרים "מלידה" כיוון שהם בחרו במודע בנצרות. יש כמובן יוצאים מן הכלל (תמיד יש – האנוסים הספרדים הם דוגמא מצוינת), אבל לרוב יש בנצרות הרבה יותר פתיחות ויותר קבלה.
למיטב ידיעתי מתגיירים דווקא כן יכולים לטפס גבוה בסולם החברתי, דומני שהרבי מגור (או אחד האחרים מסדר הגודל הזה??) היה נשוי לגיורת.
זה החוזרים בתשובה שנותרים מוקצים תמיד.
אתמול, בחדשות אמרה הבטיחה שרת החינוך שכל המשתתפים בחידון הם יהודים וכי עניין זה בדוק.
לא, היא לא נראתה נבוכה באומרה זאת.
לאלכס, אתה מתאר מצב שקיים אצל החרדים.
זה לא נובע מההלכה, זה גם לא נכון בכל ציבור יהודי כיום, ולא היה נכון בעבר.
וזה לא "כל ההבדל". הצבעתי על הבדל אחר, משמעותי – היחס למי שאינו בקבוצה. בעיני נוצרי מאמין מן הזרם המרכזי – כל לא-נוצרי הוא חוטא בהגדרה, ולא כך הלא-יהודי בעיני היהדות.
יוסי – הבררה לא "נעשתה". נעשית על-ידי כל יהודי בכל זמן.
היהדות, גם היהדות האורתודקסית, כוללת זרמים הומניסטיים לעילא ולעילא, ודאי לא פחות מן הנוצרים שלך. קח למשל את הרב ליכטנשטיין.
ובהתעקשות על הלגיטימיות וההיגיון בהשוואה אתה הולך ושוקע בבוץ, לדעתי. "הממשלה קובעת שיש ארועים רשמיים ש-20 אחוז מן האוכלוסייה מודרים מהם למעשה".
בחייאת דינכ. זה חידון התנ"ך. עד כמה זה מפריע לאותם 20 אחוז? יש להם ארגונים, יש להם נציגים – הם יודעים יפה להתבטא. מישהו מהם אמר משהו? אולי זה לא כל-כך מפריע?
ואם זה לא מפריע, ואילו חוקי נירנברג כן קצת הפריעו – אולי ההשוואה לא במקומה, בכל זאת?
"בעיני נוצרי מאמין מן הזרם המרכזי – כל לא-נוצרי הוא חוטא בהגדרה". לא מדויק. בעיני הנוצרים, כל נוצרי הוא חוטא בהגדרה. לנוצרים יש אפשרות גאולה; למי שאינו נוצרי – אין.
"לא כך הלא-יהודי בעיני היהדות" אני מצטער, אבל זה קשקוש. כל לא יהודי מוגדר, מלכתחילה, כנחות מיהודי.
"קח למשל את הרב ליכטנשטיין." מה הומני ברב ליכטנשטיין?
"בחייאת דינכ. זה חידון התנ“ך. עד כמה זה מפריע לאותם 20 אחוז? יש להם ארגונים, יש להם נציגים – הם יודעים יפה להתבטא. מישהו מהם אמר משהו? אולי זה לא כל-כך מפריע?" אולי, פשוט, אנשים לא יודעים על זה? יתר על כן, איזו השפעה בדיוק, ואילו ארגונים בדיוק, יש ליהודים משיחיים?
אגב, יצויין שהתגובה הרשמית של היהדות האורתודוקסית על חוקי נירנברג היתה שמחה. אז?