המשטרה והשב”כ מוציאים צווים מנהליים של אלופי פיקוד (!) כי הם לא מסוגלים לעשות את העבודה הבסיסית שלהם

משטרת ישראל והשב”כ הודיעו אתמול (ד’) פומבית שהם לא כשירים לבצע את העבודה שלהם.

הם לא ניסחו זאת במילים אלה, כמובן.

המשטרה והמשטרה החשאית שכנעו את אלוף פיקוד מרכז ואת אלוף פיקוד העורף להוציא צווי הרחקה ומעצר בית לשלושה קטינים ובגיר אחד שמתגוררים, בהתאמה, בגדה המערבית ובישראל. הסיבה: הם מתכננים משהו לקראת ביקור האפיפיור, או על כל פנים כך חושדים במשטרה ובמשטרה החשאית.

מוקדם יותר, ניסתה המשטרה לשכנע שופט להוציא צווי הרחקה מהעיר העתיקה לשלושה אנשים, כשהיא טוענת שהם תכננו לפרסם כרוזים (!) נגד ביקור האפיפיור (!!!!1!). השופט זרק אותם מכל המדרגות, ובצדק. מותר בישראל לפרסם כרוזים. התוכן של הכרוז עשוי להוות עבירה, אבל את זה יבררו אחר כך. ודאי שמותר לישראלים להתנגד לביקור האפיפיור, ומותר להם גם למחות נגדו.

אז מאחר ובית המשפט בעט את המשטרה, לא היתה לה ברירה אלא לפנות למישהו שעל הצווים שלו אין ביקורת ואי אפשר לערער עליהם, קרי המפקד הצבאי. כן, ברכותי: כמו אצל השכנים במצרים, גם אתם חיים תחת משטר צבאי. נכון, רוב הזמן הוא יעשה כמיטב יכולתו שלא תבחינו בכך, אבל אם תעצבנו את הפקידים הנכונים, פתאום יפעילו נגדכם שטיקים שלקוחים ממצרים של א סיסי.

יש כמה אפשרויות. יכול להיות ששלושת הקטינים והבגיר מתכננים איזה פיגוע טרור נורא. אם ככה, נשמח לראות את הראיות של המשטרה החשאית. יכול להיות, מצד שני, שהם בסך הכל מתכוונים למחות על ביקור האפיפיור, ומה לעשות – במדינה דמוקרטית מחאה היא דבר חוקי ומותר. כן, היא יכולה לעצבן את האפיפיור, וכן, היא יכולה להביא את הסעיף למשטרה ולמשטרה החשאית, אבל היא עדיין חוקית.

כך או כך, מה שלא צריך היה לקרות הוא הוצאה של צווים מנהליים. מדובר בצעד דיקטטורי, שלא מאפשר לאדם להגן על עצמו מפני שרירותם של פקידים. מישהו אמר, והוא לא צריך לספק לזה שום ראיות, ואתה מוצא את עצמך בלי זכויות. יש משהו שנקרא חזקת החפות, יש משהו שנקרא הזכות למשפט הוגן, אבל זה לא כל כך משנה בדיקטטורה הצבאית שמעדיפה, לצרכיה, לתת לתושבים לשחק רוב הזמן בדמוקרטיה.

בדגש על רוב הזמן. רק הקפידו שלא לעצבן את האנשים המסוכנים באמת בדיקטטורה צבאית, את אנשי המשטרה החשאית. והו, יש להם הסברים. תמיד יש להם הסברים. הם יאמרו לכם שמדובר בסכנה ברורה ומיידית לבטחון האזור, הם רק לא יהיו מוכנים לומר לכם מהי. אתם צריכים לסמוך עליהם. בהתחשב בהיסטוריה שלהם – זוכרים את חיים פרלמן? את המעצר המנהלי של טלי פחימה? – אין שום סיבה טובה לסמוך עליהם; אבל גם אם הרקורד של המשטרה החשאית הישראלית היה צח כרבבה, אסור היה לסמוך עליה. ארגון חשאי שמתרגל שסומכים עליו מסתאב במהירות. הפיתוי לחתוך פינות גדול מדי.

ולמה המהלך הזה מוכיח שהמשטרה והשב”כ לא יודעים לעבוד? די פשוט. יש לכם ארבעה חשודים. אין לכם ראיות נגדם, על כל פנים כאלה שאתם יכולים להביא לבית משפט בלי שיצחקו עליכם. כל מה שאתם צריכים לעשות הוא לעקוב אחרי ארבעה אנשים מסביב לשעון במשך פחות משבוע. לנטר את כל השיחות שלהם ואת כל התעבורה שלהם, ולעקוב אחריהם-עצמם. ארבעה אנשים, שלושה מהם קטינים: זו לא משימה שצריכה להיות מעבר ליכולתכם. ומי יודע, אם תעשו את הג’וב שלכם כמו שצריך, אולי גם – מעבר לסיכול מה שזה לא יהיה שאתם חושדים שהם מתכננים – תוכלו גם לאסוף ראיות.

אבל המשטרה והמשטרה החשאית לא יודעים איך לעשות את זה. הם לא יודעים לחקור. ככה זה כשיש אלוף מאולף שיחתום על הצווים המנהליים מידי הבריטים. וכל זמן שהאלופים ימשיכו לשמש חותמת גומי, המשטרה והמשטרה החשאית לא יידעו איך לעבוד.

ככה זה בדיקטטורה צבאית: הטמטום מתוגמל.

ואה, כן. אם אתם חושבים שזה יעצור בימין הקיצוני, אתם משלים את עצמכם. זכויות האדם של קטיני הימין הם זכויות האדם שלכם. וכשלכם יסתמו את הפה בסמרטוט, כבר יהיה תקדים.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה גדולה מאד בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)