נשיא רבני צהר נתפס בשקר, והם שבים ומוכיחים את חוסר הטעם שלחפש אנושיות ומודרניות באורתודוקסיה היהודית

לרוע מזלו של יעקב אריאל, רב העיר של רמת גן, מישהו אשכרה טרח לקרוא את פסקי ההלכה שלו. אריאל, שמשמש ששימש עד לפני כשנה גם כנשיא הארגון העלק-מתון של רבני צהר, אסר לאחרונה על שואל להשכיר דירה לזוג נשים לסביות, וקרא לו להעדיף שוכרים אחרים. אריאל, כמו לא מעט רבנים אחרים – משי פירון ועד אייל “יפת תואר” קרים – עוד לא קלט שבעידן המודרני, הטקסטים שלהם מגיעים גם לקוראים אחרים, לא רצויים.

פרצה מהומה, כמקובל, ואריאל – שכמו כמעט כל רב שכיכב בסערה בשנים האחרונות, מושך משכורת ממדינת ישראל – זומן לשימוע. על כן הוא מיהר לעשות את הדבר המקובל ולהוציא הכחשה שאיננה הכחשה. מהלשכה שלו נמסר ש”הרב מעולם לא הורה על הציבור [כך – יצ”ג] להמנע מהשכרת דירות לגורם כלשהו. במקרה המדובר נמסרה תשובה נקודתית אישית לאדם שעמד בפני שאלה חינוכית כיצד להסביר לילדיו שהוא משכיר דירה למשפחה שאיננה מהנורמות השכיחות. הרב אריאל בשום אופן לא אסר השכרת דירה, אלא הציע לאותו אדם להעדיף משפחה על פי המבנה הידוע והמקובל.”

אתם מבינים? אריאל לא פסק פסק הלכה, הוא פשוט קרא לשואל שלו “להעדיף משפחה על פי המבנה הידוע והמקובל.” רק שלא זה היה נוסח השאלה: השואל שאל כך:

“הנכס שברשותי מוצע להשכרה ,
פנתה אלי בחורה נחמדה המעוניינת להשכיר את הנכס ,
הבחורה הביאה לידיעתי שהיא מנהלת מערכת יחסים עם אישה,
האם ישנו איסור הלכתי המונע ממני להשכיר לה את הנכס נוכח מצבה הזוגי?”

שום משפחה, שום הסבר למשפחה, ושום נעליים. אריאל השיב כך:

“אם שתיהן שוכרות את הדירה בשותפות אל תשכיר.
אם אחת שוכרת אתה יכול להשכיר,
אך אם יש לך הצעה אחרת תעדיף אותה .”

אופס! מרבנים אפשר היה לצפות לא לשקר, אפילו אם הם לפני שימוע, ובמיוחד אחרי שכבר תפסו אותם באמירה מטומטמת. הרשת לא שוכחת כלום.

אבל מעבר לעובדה שאריאל הוא שקרן מטומטם, שחושב שהציבור החילוני מטומטם יותר ממנו, יש כאן נקודה עקרונית יותר. רבנים מושחתים מוסרית, אחרי הכל, הם תריסר בזוז.

אריאל אסר על השכרת דירה ללסביות, אבל זו צורת יחסים מינית שהמעמד שלה עמום מאד ביהדות האורתודוקסית, ובמקרים חריגים היא אפילו מותרת. יש עבירה חמורה הרבה יותר, אוננות (”הוצאת זרע לבטלה”); היא כל כך חמורה, שיוסף קארו, כותב השולחן ערוך, קבע שהיא העבירה החמורה ביותר בתורה. שורה של קבליסטים הזו שעצם האוננות היא הגורם לנוכחותם של שדים בעולם. האר”י כתב שהאוננות מאריכה את הגלות; ספר הזוהר קבע שהיא חטא שאין לו כפרה, שתשובה מלאה לו תבוא רק עם בוא המשיח. היו רבנים שחשבו שאוננות היא חטא שעונשו נידוי, שזה טיפה חמור יותר מאיסור השכרת דירה.

על כן, עלינו לתהות מדוע לא אסר אריאל על השכרת דירות לרווקים, שכידוע חשודים על האוננות. יש להניח – ואני מקווה שלא נתתי כאן רעיונות לשום רב מזיל ריר – משום שהוא יודע שמדובר בגזירה שהציבור איננו יכול לעמוד בה.

אבל בלסביות אפשר להתעלל. עליהן אפשר להקשות למצוא מגורים. וכאן אנחנו רואים שמה שמניע את אריאל הוא לאו דווקא האורתודוקסיות שלו, אלא השמרנות שלו. התפיסה של הומוסקסואליות כמשהו ש”מערער את המשפחה” מגיעה מן השמרנות האמריקאית והאירופית. אריאל הוא במובן מסוים מחדש; אין דוגמא לפסיקה קודמת כזו.

והאיש הזה הוא נשיא ארגון שמתיימר להציג לנו אורתודוקסיה עם פני אדם. זה מה שהארגון שווה. לא שזה צריך להפתיע: אחרי הכל, אריאל נשאר נשיא צהר גם אחרי שהתברר שהוא חושב שיש לאסור על נשים ללמוד תלמוד. הוא פרש מהתפקיד אחרי שבארגון העדיפו את דוד סתיו על פניו כמועמד לרב הראשי.

לפעם הבאה שינסו למכור לכם את הארגון הזה כפתרון לבעיותיה של הרבנות. הוא בסך הכל טיח על קבר, ליפסטיק על שפתי חזיר.

(יוסי גורביץ)