לפני חודש ושלושה ימים, תקפו טרוריסטים שורה של נקודות בגבול ישראל-מצרים, סמוך לאילת. תוך כדי ההתקפה, מיהר שר הבטחון אהוד ברק לטעון שהאחריות להתקפה מוטלת על וועדות ההתנגדות העממית, וזמן קצר לאחר מכן חוסלה ההנהגה של הארגון בהתקפה מהאוויר. אלא ששעות ספורות לאחר מכן, כבר התחילו להתגלות סדקים בגרסה הרשמית (שתוארו בהרחבה כאן). למרות שצה"ל טען שהמחבלים יצאו מרצועת עזה – לא ברור איך, ולמרות שזמנית דובר צה"ל חזר בו מהטענה הזו – עד היום, צה"ל לא טרח לפרסם את שמותיהם של המחבלים, דבר שהוא נוהג לעשות בדרך כלל. ובעזה לא נראו סימני אבל.

כשפרסמתי את המידע הזה מוקדם יותר, מצאתי את עצמי מותקף על ידי עדר של שוטי-הסברה, שבלט ביניהם הלל גרשוני, שטען בין השאר שהחמאס היה מונע הקמת סוכות אבלים כדי להרחיק מעצמו את האחריות לפיגוע – נקודה מעניינת, בהתחשב בכך שאף אחד לא טען שהחמאס היה מעורב בו.

אז למה לא היו סוכות אבלים בעזה? כי המחבלים לא הגיעו מעזה. בשקט ובלי הבלטה, פרסם היום "ידיעות אחרונות" ידיעה בעמ' 13, שממנה עולה כי התחקיר של צה"ל הגיע למסקנה שכל המחבלים התוקפים היו מצרים או תושבי סיני. התחקיר אמנם טוען שהמחבלים הללו קיבלו אימונים (?) מצד אנשי הוועדות העממיות, אבל זה נראה כמו סוג תירוץ שמיועד להצדיק בדיעבד את הפעולות של צה"ל – אחרי הכל, אם צה"ל נזקק ליותר מחודש כדי להודות, כשאף אחד לא שומע וכולם מסתכלים על האו"ם, שהמחבלים הם לא עזתים, קשה לדעת איך הוא הגיע למסקנה הנחרצת כל כך לגבי זהותם של המאמנים שלהם. העובדות הן שהגופות של המחבלים שבידי צה"ל הן של מצרים; המאמנים לא בידיו, ועל כן המסקנות שלו בנושא הן סברה. כזכור, כמה ימים לאחר הפיגוע טען צה"ל שהמימון שלו בוצע על ידי איש הג'יהאד האיסלמי. הדברים נאמרו לאחר חיסולו, כך שאין לדעת אם מדובר באמת או בהעלאת הג'יהאדיסט לדרגת מממן טרור לאחר מותו.

כך שהגרסה של צה"ל נראית עכשיו כך: הפיגוע סמוך לאילת, שבעטיו יצא צה"ל להתקפה בעזה ונרתע ממתקפה כללית שם תחת איום מצרי, בוצע על ידי אזרחים מצרים, שאומנו על ידי ועדות ההתנגדות העממיות ומומנו על ידי אנשי ג'יהאד איסלמי. עכשיו, זה יכול להיות – דברים משונים יותר קרו; יש האומרים שהזויי משיח אוסטרליים כבר מימנו פעם מסע בחירות של פוליטיקאי ישראלי חילוני שהתחתן בעבר בנישואים קונסרבטיביים, וששינה את שמו לשם אמריקני יותר – אבל זה סותר את מה שצה"ל אמר לנו לפני כחודש. אז, כאמור, הגרסה שלו היתה שהמחבלים הם עזתים. זה, אחרי הכל, היה הקאסוס בלי.

בקיצור, צה"ל וברק – לא בהכרח בסדר זה; בהחלט יתכן שהצבא התאים את עצמו לשקרי הממונה עליו – שיקרו לנו בפרצוף, כמעט גררו אותנו למבצע צבאי גדול, והכל באמצע המחאה החברתית שמסכנת את תקציב הבטחון, כלומר את האינטרס הראשון במעלה של הצבא והשר שלו. במקביל, כשניסה יו"ר ועדת חוץ ובטחון לזמן קצינים בכירים ואנשי שב"כ בכירים לעדות בוועדה בנושא, שר הבטחון וראש הממשלה מנעו את הגעתם. במדינה נורמלית, הפרלמנט היה מכנס ועדת חקירה ו/או מכריז שהצבא יצא משליטה; בישראל, זה נגמר בכותרת בעמ' 13, והצבא ושרו יכולים לסמוך על כך שאף אחד לא יזכור.

(יוסי גורביץ)