הקו הירוק נמחק מזמן, ואנחנו מתרגלים באיטיות לכך שכמו הפלסטינים שמתגוררים בשטחים, גם זכויות האזרח שלנו הם על תנאי. בדרך כלל, בשם מולך הבטחון (זוכרים את המעצר המנהלי של טלי פחימה? את השתקת פרשת ענת קם?), אבל לא רק.

אתמול החלו כוחות הבטחון בדיכוי של מחאת האהלים. שלשום המטיר חולדאי על שדרות רוטשילד פרחים; אתמול בבוקר, השעה המקובלת של משטרות חשאיות ברחבי העולם, הוא שיסה בשדרה שוטרים ופקחים, שהחרימו אוהלים ריקים. פשיטה דומה התבצעה על המאהל בג'סי כהן, אבל פה קרה משהו מעניין מאד: קודם לפשיטה, הקדימה המשטרה ועצרה את מנהיגי המאהל. עד כמה שידוע, לא יוחסה להם שום עבירה. הם פשוט נעצרו כדי שכאשר יגיע רגע הפינוי, איש לא יוכל לארגן את ההתנגדות. בדרך כלל קוראים למהלך כזה מעצר מונע, ובמדינות חופשיות מתייחסים אליו בסלידה בימי שלום ובחשדנות בימי מלחמה.

אמש התארגנה הפגנה זועמת מול עיריית תל אביב, במחאה על נסיון הפינוי. חלק מהמוחים השליכו ביצים על הבניין, ועובדים במקום קראו – בצדק מוחלט – לסיוע משטרתי. העסק התלקח תוך דקות, וזה נגמר בכ-40 עצורים. בית המשפט שחרר היום את כולם, כשהוא דוחה את טענות המשטרה על אלימות, מה שלא הפריע למשטרה להעמיד חלק מהעצורים בסדר דין מזורז. זה לא נגמר שם: בזמן שהפוסט הזה נכתב, הרשת רוחשת דיווחים על כך שהמשטרה עוצרת אנשים ברוטשילד בחשד שהשתתפו בהפגנה אמש, בהסתמך על תמונות שצולמו אתמול (דיווחים שמטבע הדברים אין להם כרגע הכחשה או אישור, אבל יש תמונות של עצורה אחת לפחות).

בקצרה, המשטרה והמשטר מפעילים כלפי מפגיני הצדק החברתי את אותם הכלים שהופעלו תמיד כנגד פלסטינים, ערבים ישראלים, ואנשי שמאל רדיקלי. שוטרים שעוצרים אנשים בשל השתתפות בהפגנה? יונתן פולק יוכל לספר לכם איך זה עובד. מעצר מראש של מנהיגי הפגנות? לערביי ישראל ולפלסטינים יש הרבה דוגמאות למהלכים כאלה. במהלך ההפגנה אמש, השתמשו השוטרים בשיטה שמוכרת היטב לפלסטינים: מסתערבים. מפגינים שלפתע חושפים את עורם האמיתי, ומצביעים לשוטרים על "מסית ראשי", שנעצר מיד. המשטרה, אגב, הפעילה שוטרים סמויים כנגד המפגינים משלב מוקדם מאד – בהצלחה חלקית בלבד; לא זוכר מי היה זה שכתב בלגלוג שאם היו מנסים בישראל לצלם סדרה נוסח "הסמויה", היו קוראים לה "הגלויה".

פתאום, יהודים כשרים, אזרחים סוג א', מגלים שהמדינה שלהם מתייחסת אליהם – ברגע שהעזו לחרוג מהתלם, והם מסרבים להפסיק את המחאה שלהם אחרי מה שהשלטון רוצה שייחשב לקתרזיס – כפי שהיא מתייחסת לאויביה. פתאום הם מטרה.

ישראל, נזכיר, עם כל דיבוריה על "דמוקרטיה תוססת", מעולם לא היתה ידידותית למוחים. על שביתת הימאים של 1951 אמר בן גוריון, הגמד הארסי שיצק את ישראל בדמותו, כ"לא היתה ולא קיימת כל שביתה, נעשה נסיון חבלה על ידי אויבי המדינה". הימאים התפטרו קולקטיבית ממקומות עבודתם – והתוצאה היתה הפעלת שוברי שביתה אלימים על ידי ההסתדרות. השביתה נשברה אחרי שבן גוריון הפעיל צווי מילואים כלפי מנהיגיה, והשאיר את השובתים נטולי מנהיגים. המגויסים אולצו להגיע להסכמה בעודם מחוילים.

מולך ה"בטחון" משמש את המשטר הישראלי כנגד כל נסיון לערער על הסטטוס קוו. עכשיו מדבר חולדאי על "אנרכיסטים" ו"אנשי עיר לכולנו", כאילו יש משהו לא לגיטימי בהתנגדות לראש העיר. יכול להיות שזה יעיר כמה אנשים משנתם. הנסיון מורה שבהחלט יכול להיות, מצד שני, שהדבר פשוט יפחיד אותם וירפה את ידיהם.

נקווה שהתבגרנו, ושהבנו שאנחנו לא רק ברגים במכונה ששמה ישראל; אנחנו המשקיעים, בעלי המניות, ואנחנו שנקבע את מדיניותה. רק דבר אחד אסור לעשות: להכנע לפיתוי האלימות. כמו בבילעין, זה בדיוק מה שהצד השני רוצה שנעשה: יכולת האלימות שלנו אפסית, היכולת שלהם כמעט בלתי מוגבלת, וזו שלנו תספק לגיטימציה לזו שלהם. ההתנגדות למשטר חייבת להיות לא-אלימה.

ועוד דבר אחד: ללא מילים.

הודעה מנהלתית: אתר Mysay והבלוג יתחילו בימים הקרובים שיתוף פעולה ביניהם, במסגרתו יופיע בין השאר באנר של האתר בבלוג, וחלק מהטקסטים שלי יופיעו גם אצלם.

(יוסי גורביץ)