"נראה לי", כתבה פעם ג'ולי ברצ'יל, עיתונאית בריטית מחוננת, "שהרבה יותר מדי ליברלים מאמינים שברגע שסימנת את תיבת 'אחוות בני האדם' במפקד הרוחני שלך, הדבר מעניק לך את הזכות להיות בן זונה גדול ככל שתרצה בחייך הפרטיים." אנחנו מכירים אנשים כאלה. הפרשה של עדי צמח, הרדיקל הגדול שפה ושם קצת הכה את אשתו, עדיין זכורה פה ושם.

צמח לא לבד. מסתובבת בינינו אושיית שמאל רדיקלית, אקדמאי, משורר, שהשמועות על מעשים מגונים ואף אונס שביצע בנשים, בין השאר בנשים הכפופות לו, נלחשות כבר שני עשורים ויותר. נעמה כרמי מפנה לרשימה אמיצה שכתבה אשכר אלדן-כהן ב"העוקץ", שבה התייחסה לאונס שביצע בה.

דבר אחד חסר בה: השם. השם שכולם מכירים, כולם לוחשים. כשנחשפה פרשת קצב, כמה וכמה עיתונאים התוודו שהם ידעו על מעשיו כבר שנים. אבל הם לא כתבו כלום, לא יכלו לכתוב כלום – כי כל זמן שאף אחת מהנפגעות לא העזה לעמוד מולו, להגיש תלונה, אי אפשר היה לעשות דבר. חוקי הדיבה מונעים את האפשרות לחשוף את האיש.

אבל כשהגיעה התלונה הראשונה נגד קצב, כבר הגיעו אחרות. זה לא היה המקרה הראשון – זה גם מה שקרה לאנס הבכיר הקודם, יצחק מרדכי: אחרי התלונה הראשונה, הגיעו עוד. האנס הנשיאותי מסביר את עצמו בבתי המשפט כרגע, הקריירה של מרדכי הסתיימה, והגיע הזמן לסתום את הגולל גם על זו של האנס הרדיקלי.

אם מי מקוראות הבלוג הזה מזהה את האיש, התלונני במשטרה. את לא לבד. יש אחרות. תלונה אחת, והסכר יתבקע. קל זה לא יהיה – מדובר בבהמה גסה עם רקורד של אלימות – אבל זה צריך להיעשות.

עדכון: גם חנה בית הלחמי כותבת על הפרשה.

עדכון: ונמרוד אבישר בפוסט חזק.

הבהרה: תגובות שיציינו את השם הידוע יימחקו.

הבהרה שניה: עקב יותר מדי נסיונות למשחקי מילים נואלים, שמטרתם לחשוף את זהותו של האדם המדובר, הפוסט נחסם לתגובות.

(יוסי גורביץ)

זוכרים איך יצאה מערכת הבטחון בתרועות וחצוצרות לפני כחודש, והודיעה לנו שמערכת "כיפת ברזל" – זו שמסוגלת לכאורה ליירט רקטות קסאם הנורות לשדרות – עשתה שורה של ניסויים מוצלחים? איך אמרו שהיא "תוצב בשטח כבר השנה?"

אז זהו, שלא. צה"ל יאפסן את המערכת באיזה מחסן ולא יפעיל אותה בשטח. למה? "בכיר במטכ"ל" מפליג בחוצפת שקריו: "הפרשנות שניתנה בתקשורת כאילו נועדה "כיפת ברזל" ליירט באופן שוטף רקטות קסאם וקטיושות גראד, מחמיצה את ייעודה האמיתי של המערכת. "זו מערכת שצריכה להתמודד עם רקטות כבדות יותר, שייתכן שנמצאות ברצועה, כמו פאג'ר 5."

אתם מבינים? זו התקשורת שאשמה. היא זו שבנתה ציפיות. לא משנה שבמשך שלוש השנים שבהן נבנתה המערכת המיותרת הזו, אמרו לנו חזור ושוב שהיא מסוגלת "לתת מענה לכל קסאם שיירה לעבר ישראל."

עכשיו, לאחר שלוש שנים ואיזה מיליארד שקל, מתחילים בצה"ל לבצע תמרון מהיר לאחור מהטענות הללו. השקר הזה היה ברור מזמן למי שהקפיד לקרוא עוד דברים חוץ מההודעות הרשמיות של מערכת הבטחון: ראובן פדהצור, מ"הארץ", הקפיד לתקוף את השקרים הרשמיים בכל הזדמנות. הסיבה לאי יכולתה של "כיפת ברזל" ליירט קסאמים פשוטה למדי: הקסאם מגיע לשדרות, וגם לאשקלון, מהר יותר מכפי שהמערכת מסוגלת לזהות אותו – שלא לדבר על שיגור טיל לעברו.

זה לא מסובך. כדי להאמין שבמערכת הבטחון לא ידעו את זה, צריך להאמין שיושבים שם טמבלים מוחלטים. עד כמה שההסבר הזה מפתה, נראה שבמקרה הזה התשובה לא טמטום אלא רשעות.

הצנזורה מטילה על כך איפול, כמובן, אבל מתקבל הרושם שפיתוח "כיפת ברזל", שמומן חלקית על ידי "מדינה זרה באסיה" (טיוואן?), מיועד גם למכירה לאותה מדינה. ומאחר ואין אף מדינה בעולם שנאלצת להתמודד עם איום נכה כמו הקסאם, סביר שמלכתחילה המערכת לא היתה מיועדת לפתרון הבעיה הזו.

ולמרות העובדה שהיו מומחים שזעקו מלכתחילה שמדובר בכשלון, אם לא בתרמית, הכתבים הצבאיים רקדו על פי חלילה של מערכת הבטחון, לא בדקו את הנושא, לא טרחו לברר את הפרטים הפשוטים כעפר, ושימשו – כהרגלם – כשופריה של המערכת. אחרי הכל, אם היו עושים רעש, המערכת היתה מונעת מהם את ההדלפות הרגילות שלה, והם היו מתקשים להתחרות בעמיתיהם, שהמשיכו לקבל מידע "לפרסום בשם הכתב" מעטיניה של הבהמה.

כלומר, מה שהיה לנו פה היה העברת מיליארד שקלים מכספי משלם המיסים, באמתלה של פיתוח פתרון לבעיה בטחונית דוחקת, לידי גוף פרטי למחצה – רפאל – כדי שיפתח מערכת שאחר כך יוכל למכור למדינה זרה. סביר להניח שכל מיני גורמים במערכת הבטחון גזרו את הקופון שלהם.

מעבר לשחיתות הבסיסית הזו, בתום הפיתוח של "כיפת הברזל" נשארו שדרות ושכנותיה חשופות כרגיל לירי הקסאמים, תלויות ברצונם הטוב של כמה כנופים בעזה וביכולת של החמאס לשלוט בחמושים שלו. הבהמה הירוקה עמדה על טלפיה האחוריים כדי למנוע פיתוח של מערכות אחרות – "נאוטילוס", למשל – וזאת, ככל הנראה, משום שהנאוטילוס מפותחת בארה"ב ועל כן ספסרינו האמיצים לא היו רואים מזה שנקל.

כלומר, אם להיות לא מנומסים, מערכת הבטחון הישראלית ספסרה בדם תושביה, בנתה במודע מערכת שידעה שלא תתאים לתפקיד, והפקירה אותם לאש האויב בעודה סופרת את הדולרים שלקחה מאותם תושבים תוך כדי שהיא משקרת במלוא יכולתה. הכינוי הראוי למעשה כזה הוא בגידה. הפתרון הראוי לו הוא משפט הוגן שיסתיים בכיתת יורים מהירה. ואם הציבור היה מבין מה קרה, היו צריכים לערוך הגרלה בין המתנדבים לירות.

למזלה של הבהמה, היא הרגילה את הציבור הישראלי לקבל כל שטות שהיא אומרת כתורה מסיני, ולגנות אוטומטית את כל מבקריה כבוגדים. הציבור מסוגל לבלוע – תוך חודש! – אמירה שהמערכת פועלת כשורה ואמירה שהיא בעצם לא תוצב בשטח. הוא מסוגל להאמין לשטויות מובהקות, משום שהמומחים המזהירים מפני ההונאה מתייצבים כנגד מערכת שמצוידת בשדה עיוות מציאות. ומאחר וההונאה והבגידה האלה משתלמות, ומאחר ואין עונש, סביר שיהיו עוד. הציבור מטומטם, כבר נאמר, ועל כן הציבור ישלם. בדם, אם צריך.

(יוסי גורביץ)