כיבוש נאור
חסידי הדמון יהוה מתפרעים שוב ברחובות ירושלים. הסיבה הפעם איננה איזה חניון שנבחר בקפידה לפריקת ההורמונים המתפרצים של השבאב החרדי – כך הם מכנים אותו בעצמם – אלא עוד חברה בכת השטן ע"ש הרב אליאור חן: אם החשודה שהתעללה בילדה בן השלוש והרעיבה אותו.
יש מה ללמוד מכך. התפיסה המקובלת בקרב חובשי הכיפה – חרדים ואנשי הכיפות הסרוגות כאחד – היא שהחברה החילונית רקובה, אכולת סמים, שטופת זימה, חסרת "ערכים". אבל החברה החילונית לא היתה מגינה על טיפוסים כמו "אמא טאליבן" או אליאור עצמו, שהחברה החרדית סגרה מאחוריו שורות ושחבריה בברזיל ניסו להסתיר אותו מהשלטונות, שחיפשו אותו כדי להסגירו לישראל, למען יעמוד לדין בשל פשעיו. מסתבר שאי שמירת נידה והדלקת אורות בשבת חמורים בעיני חברי הכת עשרות מונים יותר מעבירה על הצו האנושי הבסיסי ביותר: הגנה על ילדים. גם בקרב החילונים, אין צורך לומר, קיימות עבירות כאלה. ההבדל הוא שאף קהילה חילונית לא היתה מנסה להגן על העבריין ולטעון שהעמדתו לדין היא רדיפה.
נקודה נוספת היא שהחרדים דומים מאד לתושבי העיירה ספרינגפילד מה"סימפסונז": קל מאד, תמיד, לארגן מקרבם בהתרעה קצרה המון זועם. במקום לפידים וקלשונות, הם מציתים עגלות אשפה ומשליכים חיתולים. קל יותר לארגן את האינסטנט-אספסוף הזה בקיץ, כשחם, כשהיצרים בוערים, וכשהצעירים מתקשים להמשיך ולהעמיד פנים שהבלי התלמוד מעניינים אותם. הסיבה לכך, כמובן, היא שכלכלתם של הצעירים הללו היא עלינו. הם פטורים מעול הפרנסה. למעשה, בהתחשב בעובדה שהחרדים מצליחים לכופף מדי שנה את משרד החינוך ולמנוע מהם השכלה, סביר גם שחלקם הגדול לא יצליח למצוא פרנסה ראויה. המיתוס על "התלמוד המחדד את המחשבה" הוא עוד אגדה ריקה שהחרדים אוהבים לספר על עצמם, משהו שידחיק את העובדה שהם מכלים את חייהם לריק בהבלי אביי ורבא.
צריך כשרון פוליטי חריג כדי לצאת הבחור הרע בעימות עם האספסוף הזה. ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, ניחן בו.
* * * * *
ברקת הורה הערב (ד') להפסיק את השירותים העירוניים לשכונות מאה שערים וגאולה, שם מוקד ההתפרעויות. היה לו תירוץ נאה: הוא רצה "למנוע את סיכון חייהם של עובדי העיריה". בקצרה, ברקת השית על תושבי השכונות הללו עונש קולקטיבי.
אין ספק שיש מקום להפסיק את הפארסה הזו, שבה חרדים שורפים שוב ושוב ציוד עירוני שמועמד לשם רווחתם ומקבלים תמורתו ציוד חלופי. יש כמה דרכים לעשות זאת. הראשונה היא אכיפת חוק הדוקה: מאות שוטרים שעומדים שם דרך קבע, צילום של הפורעים, העמדתם לדין, ותביעה אישית כנגדם, רצוי בסכום מזעזע שיגרום להם לחשוב פעם שניה ושלישית. דרך אחרת, שמתחשבת בעובדה שהחרדים הם – על פי דבריהם שלהם – עדר נטול מחשבה הנתון למרותם של "גדולי תורה", היא תביעה של אותם "גדולים" על הנזק ששילוח הרסן שלהם גורם דרך קבע. דרך שלישית, שוב תוך ציון הקהילתיות ההדוקה של החרדים, היא העלאה דרמטית של דמי הארנונה בשכונות המועדות לפגיעה, בשל העובדה שנזק קבוע נגרם שם לרכוש עירוני.
ברקת לא נקט באף אחד מאלה. הוא הכריז למעשה על מצב חירום בגאולה ומאה שערים. רק חסר היה שברקת יבקש משר הבטחון כיבוש צבאי שלהן. הצעדים האלה כבר ננקטו בירושלים, בימי האינתיפאדות: הם הופנו אז כנגד פלסטינים. כעת אותו עקרון – ענישה קולקטיבית – מופנה כלפי ה"אחר" השני של החברה הישראלית. מי שחשב שהכיבוש הישראלי יוכל להשאר מהצד השני של חומת ההפרדה, התבדה.
ברקת עושה כאן מהלך ציני על חשבונה של קהילה מבוזה – מבוזה בצדק, אמנם – בנסיון לשמור על מה שנותר משמו הטוב הפוליטי. תומכיו החילונים, שאין להם עניין רב בזכויות אדם, ודאי יצהלו. אולי הם ישכחו את ההתקפלויות שלו מול החרדים בקרית יובל, בפרשת עמודי העירוב הבלתי חוקיים, בכל הפיאסקו של חניון-נפתח-התקפלות-נסיון-כושל-לפתוח-חניון-אחר. הוא עשה שריר. הוא יצא גיבור מול הקהל שלו.
ועוד קצת מהכיבוש חצה את הקו הירוק ונכנס לישראל. יש עכשיו קהילה שמוצדק לשלול ממנה, בשל מעשיהם של חלק קטן מאנשיה, את השירותים שהיא זכאית לקבל. לא במקרה, זה מתבצע במשמרתו של ראש עיר לאומן שבלאומנים, שהביע את רצונו לשלול את זכויותיהם של הפלסטינים, ושעכשיו יזכה בוודאי בתשואות מצד המיעוט הקטן והולך של "נאורי" ירושלים.
(יוסי גורביץ)
למיטב הבנתי היו איומים על חייהם של עובדי העירייה במקום, בשל המעורבות של שירותי הרווחה בארוע המדובר. אם כך הוא, יש לא מעט הגיון בהגנה על חייהם גם במחיר מניעת שירותים זמנית בשכונות האמורות. הייתי מעדיף ליווי משטרתי ויותר אבטחה סביב המקומות המועדים, אבל בהנתן מצבה של המשטרה, גם זה משהו.
זו כניעה לבריונות מהזן הפסול ביותר. כמו שאמרנו שצריך לתת למצעד הגאווה לצעוד בירושלים, גם תחת חיפוי צלפים, צריך לספק לתושבים שאינם מעורבים בהתפרעויות את השירותים המגיעים להם.
אי אפשר לקבל אותם במשרדים אחרים של העירייה?
שירותי פינוי זבל, למשל?
לא נראה לי.
יש פה הבדל. מצעד הגאווה זה אנשים שמבקשים להיכנס ל, בוא נקרא לזה "איזור מסוכן". פה מדובר בעובדי עיריה\רווחה שתוספת סיכון לא כלולה במשכורת שלהם, ואי אפשר באמת לבקש מהם ללכת למקומות שמאיימים על חייהם אם הם לא נחושים בעצמם לעשות זאת. העיריה היא לא צבא, ואפילו בצבא כבר לא היו עושים את זה.
זו עבודה שלהם. זה שהיא לא כוללת סיכונים בדרך כלל זה לא אומר שזה כבר לא אחריותם. אי אפשר שכל פעם שיש סיכון יושבת מקצוע – לפחות לא בארץ שכל הזמן יש סיכון וסכסוכים.
זה לא 'עוד חברה בכת השטן ע"ש הרב אליאור חן'. זו אישה שסובלת מהפרעה פסיכיאטרית קשה.
זה כמובן לא מצדיק את תגובת הציבור החרדי, אבל כדאי לדייק.
זו אישה שהמשטרה חושדת שסובלת מהפרעה פסיכיאטרית קשה; אם כבר מדייקים. השוטרים אינם פסיכיאטרים.
בכל מקרה לא שמעתי על קשר לאליאור חן. ושמעתי על הפרשה הזו הרבה יותר מידי.
יוסי, כמובן – אחלה פוסט
אם אתה רוצה לדייק עד הסוף, זו אישה שהמשטרה חושדת שפגעה בבנה בגלל שהיא סובלת מהפרעה פסיכיאטרית קשה.
לא הבנתי מה הפואנטה.
אם תיאור המקרה בתקשורת מדויק, ניתן לומר בביטחון יחסי שמדובר בבעיה נפשית – המקרה הזה זועק "תסמונת מינכהוזן" מכל כיוון אפשרי. זו תסמונת נפשית שהלוקים בה יוצרים מצוקה רפואית אמיתית מתמשכת אצל חסרי ישע הנתונים לחסותם (ולעיתים גם בם עצמם), על מנת לזכות בתשומת הלב של הצוות הרפואי והסביבה. כמובן שיכול להיות שזה משהו אחר, אבל מתיאור המקרה אפשר להניח שמדובר בכך.
בעבר התגלה ונשפט מקרה כזה בישראל:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%A1%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%AA_%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%9B%D7%94%D7%90%D7%95%D7%96%D7%9F
אגב, לפי מה שהבנתי ממישהי הקשורה לתחום, להניח שפסיכיאטר של בית משפט מסוגל לקבוע משהו קונקרטי לגבי מצבו הנפשי של נאשם זה מופרך כמעט כמו לצפות מהשוטרים לקבוע זאת. תמונה נפשית אמיתית ניתן לקבל רק לאחר טיפול ומפגש ארוך טווח, וגם לצורך קביעה ראשונית חייבים לפחות כמה פגישות על מנת לקבל פרספקטיבה. פסיכיאטר שמונה ע"י בית המשפט לצורך חוות דעת פסיכיאטרית פלילית, לעומת זאת, נפגש עם הנאשם לרוב רק לפגישה בודדת, ועורך לו ראיון וסדרה של אבחונים נפשיים ברמה השטחית ביותר, שמטרת העיקרית היא להכריז "שפוי" או "בלתי שפוי" בעת המעשה הנדון. בכל מקרה, נראה שמבחינה משפטית תסמונת מינכהואזן לא נחשבת מצב שבו קיים חוסר שפיות. הלוקה בה נחשב אחראי למעשיו, וכשיר לעמוד לדין.
אתה חושד בשפיות של אחיאור חן?
בכל מקרה מחלת הנפש איננה העניין אלא התמיכה הקהילתית שזוכה ההתפרצויות האלימות של המחלה.
שאלה וטענה על הטיעון של יוסי:
1)סמכות- איזה סמכות יש לראש העיריה על משטרת ישראל? הוא יכול לבקש מהם יפה אבל הוא לא יכול להכריח אותם לעשות שום דבר. למפקד מחוז ירושלים יש מספיק סיבות לא לרצות להרגיז את הפוליטיקאים החרדים, שכמו המתנחלים, כבר הוכיחו שיש להם זיכרון ארוך לאנשי חוק שעשו להם צרות. למה לו להעדיף את ראש העיריה על פניהם? ואם מפקד המשטרה אומר לו לא מה אמור ראש העיריה לעשות? לשלוח פקחי תנועה?
2)עלות- אני מודה שהטיעון הזה לא יראה לך רלוונטי כלל אבל הייתי אומר שלירושלמים בכלל ולחשב משטרת ירושלים בפרט זה רלוונטי- מאיפה תביא שוטרים ומאיפה תביא כסף? המלחמה שתיארת בפוסט מתורגמת למבצע משטרתי נרחב שמתורגם להמון כסף לשעות נוספות והמון שוטרים שלא עושים את עבודתם. מבחינת תקציב משטרת ירושלים זה אסון, מבחינת אוכלוסיית הפורצים בירושלים זאת חגיגה. אני מודה שלטיעון הזה לא אמור להיות משקל מול העוול של עונש קולקטיבי, אבל בפועל המשמעות של הפיתרונות שלך היא עונש קולקטיבי על כלל תושבי ירושלים.
טוב גם שריפת הפחים עולה הרבה כסף, אפ רוצים להפסיק עבירה יש להעניש את העבריינים ולא את כל הקהילה. ענישה קולקטיבית יוצרת תמיכה קהילתית בעבריינים ומעודדת אותם להמשיך.
צילומי אנשים ששורפים פחי זבל אפשר למצוא בעיתונות, לאתר אנשים אפילו חרדים על פי תמונה הוא לא פרוייקט כל כך מסובך.
l Yossi, you know better than that. I f the majority of the people in this area wanted to stop the riots they would of done it a long time ago, this is a minority that being supported by their society. And as for the collective punishment you had mention; they have a choice, they could either fight it or choose to leave this way of life. You always say that soldiers have the right not to serve when the service contravene with their moral, what is they different ? they choose to live among them they will have to live the coincident of their behaviour.
This is a wise decision from the wrong reasons; they should not receive any municipal service in the first place not because they danger to the city workers but simply because they do not deserve any service being supported by tax payers. You don’t fight fundamentalist group in a democratic way
נניח שהציבור החרדי היה יכול לעצור את המהומות – לרדת לרחוב ולהתעמת עם המפגינים.
הצבת דרישה כזו היא למעשה ויתור על כל העקרון של שלטון חוק או של סולידריות במדינה דמוקרטית.
אם היו מקרים של ונדליזם בשכונה שלך, היית מקבלת את זה שדורשים ממך להקים משמר לילי שימנע ונדליזם, או שהיית דורשת מהמשטרה להתערב?
לגבי פארסת מכולות האשפה
אין צורך לתת ציוד חליפי בחינם ובאופן מיידי
שרפתם תשלמו, וגם תחיו כמה ימים בזבל.
זאת לא ענישה אקטיבית, זה פשוט לגרום לאנשים לחיות אם התוצאות הישירות של פעולתם.
לגבי אי כניסת עובדים סוציאליים לשכונה חרדית, זה צעד להגנה עליהם, ולא מדובר בהפסקת שרותים אלא רק באי נוחות, שהרי החרדים יכולים לקבל שירותים אלו במשרדים יותר מרוחקים.
לגרום לאנשים בוגרים לחיות עם התוצאות הישירות של פעולתיהם אינה ענישה קולקטיבית לא מוסרית.
Valete, inquit Shlomi
אולי יפסיקו לתת לי שירותי עירייה כעונש על חבורות הילדים הונדליסטים שמסתובבים לי מתחת לבית בקיץ?
חבורת הונדליסטים שמתסובבת לך מתחת לבית בקיץ היא התארגנות פרטיזנית הניתנת לביעור בקלות (מעקב וענישה). החוליגנים החרדים, לעומת זאת, יעמדו דום ברגע שהנהגתם הקשישה תשרוק במשרוקית. לא צריך כלל לערב את הרשות השופטת. מאלפם, וסיבותם עימם, בחרו לעמוד מנגד ולראות את השכונות בוערות. זו מחאה שבסיסה בקלון קולקטיבי שלטענתם הושת על החברה החרדית. ובכן – "הקולקטיב" הורס, "הקולקטיב" ישלם. אתה לא צריך להרגיש לא נעים.
מסכים איתך – ענישה קולקטיבית היא פסולה. אז למה אתה תומך נלהב באמצעי הזה כשמפעילים ענישה קולקטיבית (מחמירה בהרבה, עם תוצאות קשות הרבה יותר) כלפי תושבי עזה?
יחי ההבדל הקטן בין אויב שמבצע פשעי מלחמה על בסיס יומיומי ובין אזרחים שנוטים להפגנות אלימות. כשמשמרות הצניעות של גאולה יתחילו לשגר רקטות לשכונות חילוניות, בברכת הרבנים, תעדכן אותי. אני אחשוב על זה שוב.
ואיך ההבדל הזה רלוונטי בדיוק?
אתה באמת לא מבין את ההבדל בין אזרחים מפגינים ובין אזור עוין חמוש?
מה שאני (ואני מניח שגם אור) לא מבין זה איך ההבדל הזה מצדיק ענישה קולקטיבית.
ההבדל הזה בהחלט מצדיק צעדים אחרים שיכולים להנקט (אני לא חושב שיורים למוות במבעירי הפחים, בעוד שאני לא מתנגד לפעולות אלימות וקטלניות נגד חמאסניקים שמשגרים הרקטות), אבל למה שההבדל הזה יצדיק ענישה קולקטיבית? מה ההגיון כאן?
אני מבין את ההבדל. קרא שוב את השאלה.
כי במצב של מלחמה אי אפשר להמנע מפגיעה מסוימת באוכלוסיה, במיוחד כשהכוח הצבאי של הצד השני מקפיד להסתתר בקרב אוכלוסיה אזרחית (פשע מלחמה בפני עצמו, אגב). מצור הוא אמצעי לחימה נפוץ. ישראל צריכה לאפשר העברת מזון ותרופות, ושום דבר אחר לא. התביעה שישראל תספק חשמל, עליו היא לא מקבלת תשלום, לאזור שנשלט על ידי כנופיה חמושה שמסרבת להכיר בקיומה, הוא פרוורטי. רוצים להפסיק את המצב ולחזור לשגרה? הפילו את משטר החמאס או הכנעו.
אני מניח שהמחלוקת כאן בינינו היא בעיקר על פרוש המילה "מסויימת"
מעניין איך תקרא למה שאנחנו עושים יום יום בעזה או בשטחים…אני מניח שגם אתה יודע שאילו פשעי מלחמה שאינם פחותים בדרגה.
מדהים לראות אדם שמצד אחד מבקר בחריפות את צה"ל, הימין וכו' ומצד שני מדברר את דובר צה"ל.
ולגבי אספקת החשמל הפרוורטית שהזכרת מטה, להזכירך, שישראל היא שהפציצה לפני כשנתיים את תחנת הכוח ברצועה, במסגרת אותה ענישה קולקטייית שאתה מתנגד לה כל כך.
ענישה קולקטיוית היא דבר רע בכל מקרה. נקודה.
עוד מאתמול, כשהעלת את הפוסט, ניסיתי לחשוב מה מפריע לי בו. גם אני לא חסידה גדולה של ענישה קולקטיבית. ואז הבנתי – יוסי, אתה יפה נפש.
זה באמת לא יפה להגיד (אני מודה), אבל המחשבה הראשונה שעברה בראשי כשקראתי את הפוסט שלך היא "יש! מגיע להם!". נכון, יש שם אנשים שלא חטאו ולא פשעו, אבל במה אני חטאתי ופשעתי כשנאלצתי, בתור תושבת ירושלים לשעבר, לסחוב את הציבור רווי השנאה הזה על הגב הסטודנטיאלי השברירי שלי.
כשאני נאבקתי בפקידי הארנונה שיואילו בטובם לתת לי הנחה, הדוסים קיבלו הנחה אוטומטית של 80%. כשאני שילמתי את מלוא כסף על כרטיסיות באוטובוס, הם קיבלו 50% הנחה ועוד הציבו דרישות (לא שאכפת לי, אני דווקא אוהבת לשבת בחלק האחורי של האוטובוס). כשאני שילמתי שכר לימוד מלא, הם למדו על חשבוני. כשאני רציתי להישאר בעיר, גיליתי שאין מה לחפש בה יותר.
אז נכון, ברקת בחר בצעד פופוליסטי למדי, אבל להגיד שאני מצטערת עליו? ממש לא. ולהשוות את זה לסכסוך הישראלי-פלסטיני? הגזמת. לגמרי. לא כל דבר שמריח כמו כיבוש הוא כיבוש.
(ואגב, אל תדאג להם יותר מדי. יש להם יופי של גמ"חים ועזרה סוציאלית, ובהתחשב בשירותי הרווחה הקלוקלים של המדינה, הם באמת לא הפסידו יותר מדי. ובאשר לזבל – עיריית ירושלים לא מפנה זבל בשום מקום במילא).
כל מה שענישה קולקטיבית יכולה להשיג, הוא התארגנות קולקטיבית שתשים קץ למעשים שבגללם יש ענישה. ובצורה הזו, העדה החרדית תתארגן עוד יותר יעיל, עוד יותר עצמאי, ובסופו של דבר, עוד יותר בעייתי.
בנוסף, ברקת, באמ-אמא שלו, זכה בבחירות דמוקרטיות שהחרדים ה-ש-ת-ת-פ-ו בהם. יבוא יום ויהיה לירושלים ראש עיר חרדי, לא דבר שלא קרה, והאיש הזה יצטרך לשקול ענישה קולקטיבית כנגד מה שיראה לו כציבור חילוני מתמרד. ובקלות רבה, הוא עשוי להחליט לנתק את שירותי האשפה לאזורים שבהם, נניח, מתבצעת הפרה רבתי של תקנות עירוניות לגבי שמירת שבת. סתם רעיון.
נראה לי שמדובר לא בכיבוש אלא בתסכול שמבוסס על ניהול עסקי, או מיתוסים של ניהול כזה. ברקת היה שמח למכור את השכונות החרדיות לאיזו עיריה אחרת, ואם העסקה לא היתה מספיק טובה, אז לסגור את בור הביזבוזים הזה.
רעיון פרוע!
אני לא בטוח אם אני תומך בו, אבל אני רוצה לראות תגובות עליו:
בתוכנית החלוקה ירושלים היתה תחת ניהול בין לאומי.
מה אם, כחלק מהשלום עם הפלסטינים, השכונות החרדיות והערביות יעברו לניהול בין לאומי כזה?
Valete, iquit Shlomi
שלומי,
מעניין, בדיוק היום הרעיון הזה עלה בשיחה ביני לבין חבר. אין לי ספק שאנשי העדה החרדית (ובוודאי נטורי קרתא) ישמחו להיפטר מן השלטון הציוני הכופרני, וכיוון שהם אלה שגורמים לרוב הבעיות (שלמה פפנהיים, יואליש קרויס ושות'), זה בהחלט יכול להיות פתרון אידיאלי.
לצערך, הרב כמעט כמו צערי בהקשר הזה – כנראה ששום בין-לאום לא ירצה אותן.
האמת היא שאפשר לתת להם להיות מועצה אזורית עצמאית, ושיסתדרו לבד. כביש עוקף או שניים, כמו בגדה, ויהיה בסדר.
הרעיון הזה עלה בדיוק אתמול בארוחת ערב עם חברים, הגענו למסקנה שהפלשתינאים ו/או הוועדה הבין לאומית יביטו ברקורד שלהם ויגידו "אתם חושבים שנפלנו על הראש? תשמרו את המשוגעים האלה לעצמכם.
"אין ספק שיש מקום להפסיק את הפארסה הזו, שבה חרדים שורפים שוב ושוב ציוד עירוני שמועמד לשם רווחתם ומקבלים תמורתו ציוד חלופי. יש כמה דרכים לעשות זאת."
אז זהו, שאין:
א. אתה יכול לתבוע חרדים באיזה סכום שתרצה, אבל הם לא ישלמו ממנו כלום כי פשוט אין להם ממה לשלם. במקרים אלו בתי המשפט בדר"כ מטילים תשלום סמלי חודשי, אבל ברור מעליו שתשלום כזה לא ירתיע אף אחד.
אפשר גם להטיל עונשי מעצר, אבל אני בספק אם העונש יהיה כבד מספיק כדי לפגוע במתפרעים. מה גם שבהתחשב באורח החיים החרדי כלל לא בטוח שהם יסבלו בכלא.
ב. בכיף הייתי מעמיד את הרבנים לדין, אבל הם עוד יותר מוגי לב מהמג"דים שלנו ולא יחששו להטיל את כל האחריות על אנשיהם. לא נראה לי שאפשר יהיה להוכיח שותפות לדבר עבירה או הסתה.
ג. את מחירי הארנונה אפשר לעלות עד השמיים, אבל ממילא אף אחד לא משלם אותם.
רק מאות שוטרים שיוצבו לאורך זמן במקום יכולים לעצור את החרדים, אבל כמו שכתבו מעלי אין לעירייה כסף ואין למפכ"ל סיבה להסכים לזה. בסופו של דבר המשטרה היא זאת שתמיד דוחפת ל"הדברות" עם הפושעים.
מג"דים מוגי לב – הכנסת את זה סתם בשביל הקטע, אבל מה בדיוק אתה יודע על אומץ לב? שתף אותנו כדי שנדע למה אתה מכפיש אנשים בדרך הדמגוגית הזו.
אני מניח שהייתי צריך להגיד שהתכוונתי למג"ד שהורה לירות בפלשתיני ואז הפיל את התיק על החפ"ש שלו (הפלת אחריות על אחרים כדי לא להיפגע היא סימן מובהק לפחדנות), אבל מיהרתי לצפות ב"לונדון את קירשנבאום".
כמובן שאינני חושב שכל מג"ד באשר הוא הוא מוג לב.
שמעתי בחדשות ברדיו היום שתשעה עובדי עירייה הוכו על ידי חרדים בפרעות שלהם. כאמור, לא נראה לי שעובד עירייה, על סמגכויותיו ומשכורתו הלא גבוהה אמור לסכן את עצמו בניסיון לפנות זבל או לתקן משהו שמייד ייהרס לאחר מכן. החלטה למנוע זמנית את שירותי העירייה עד שדברים ירגעו ויפסיקו להרוס כל מה שמתקנים נשמעת סבירה לחלוטין. למעשה, זה נשמע כמו הדבר היחיד שהגיוני לעשות, הרבה יותר מכניסת משאית אשפה מלווה בנגמ"שים שיוסי מציע.
יוסי, משהו מפריע לי בלוגיקה שלך בעד ונגד שימוש באמצעי ענישה קולקטיביים: הייתי מבינה התנגדות לענישה קולקטיבית במקרים בהם האוכלוסיה נתונה למרות אלימה באופן קיצוני (כמו חמאס, לא כמו משמרות הצניעות) – אבל הקהילה החרדית, שכן זו קהילה על כל המשתמע מכך, אינה נתונה לאיום המתמיד הזה. אם המטרה של ענישה קולקטיבית היא לגרום לרוב המתון להשפיע על המיעוט המשתולל (ובוא נניח שלברקת יש לפחות החושים המְנָהֲליים והתבונה הפוליטית לפעול מנקודת המוצא הזו ולא מתוך איזשהו רפלקס זעם עיוור), הרי שיש הרבה יותר סיכוי שאוכלוסיית מאה שערים תלחץ על הפנאטים שלהם מאשר שתושבי עזה היו הולכים להשתדל אצל נציג החמאס המקומי.
That said – הדוסים, כידוע לך היטב, חסידים גדולים של מרטיריזציה. כל אחת משיטות ההתמודדות האלטרנטיביות שהצעת רק תזין את החיבה הזו, שבתורה מעודדת עמידה נחרצת אל מול הצורר הציוני. לבי, אגב, יוצא אל העו"סים המסכנים, שמעבר להתקפות שסבלו, יצטרכו להתמודד עם לחץ פסיכי של עבודה כשהביקורים שלהם במאה"ש-גאולה, הו דיצה וגיל, יתחדשו.
מסכים איתך יוסי
ניר ברקת מחלק את ירושליים.
מי שלא יכול להנהיג ולנווט בין משברים שלא יקפוץ על תפקיד כזה.