העכברוש הדו ראשי: קריסת המערכת הפוליטית
השיטה הפוליטית שלנו לא מתפקדת יותר ולא תוכל לתפקד יותר
מה שהיה הוא שיהיה: בשנים הקרובות, אלא אם נשנה את שיטת המשטר (ואין איך), נסחף מבחירות לבחירות, עם הבלחות קצרות של ממשלות. אם עד לאחרונה משך הכהונה הממוצע של ממשלה עמד על יותר משנתיים, כעת ספק אם הוא יעמוד על יותר משנה.
סיבת-העל היא כמובן סירובו של בנימין נתניהו לעזוב את המערכת הפוליטית לטובת תא במעשיהו, אבל נתניהו הוא עקרב ואי אפשר באמת להאשים אותו בהריסת המערכת. הוא חי מערעור ומכאוס. למה שקורה עכשיו יש בעיקר אחראים אחרים, אם כי לנתניהו עומדת זכות ראשונים בתפיסה שאם התוצאות של הבחירות לא מוצאות חן בעיניך, הכרז על בחירות חדשות.
המוקש האמיתי הופיע אחרי הבחירות השלישיות, כשהקצב מעזה, בני גנץ, בגד בבוחריו והצטרף לממשלת נתניהו. כדי לפייס את גנץ, בוצע שינוי מסיבי, מחטפי, בשיטת הממשל שלנו: ראשות הממשלה הכפולה, התפקיד של ראש הממשלה החלופי. היו ממשלות רוטציה בעבר, אבל זה היה בעידן אחר ויציב הרבה יותר, והממשלות הללו נשענו לא על תיקון חוקי יסוד אלא על הסכמות קואליציונית. ראש ממשלה לגמרי רשאי לעזוב את תפקידו, והכנסת תמיד היתה ריבונית לבחור ראש ממשלה.
מה שקרה עם המרקחת של הרועצים המשפטיים של גנץ הוא הכנסת שני ראשי ממשלה כדרך קבע. זה שינוי מסיבי של השיטה, שבוצע ללא שמץ של התייעצות נדרשת, בחפזון מוחלט, תחת לחץ זמן לא סביר לפני הצורך ללכת לבחירות רביעיות. התועבה הזו לא היתה אמורה לעבור את בג”ץ. זה היה צריך לשלוח את הצדדים לחפש את החברים שלהם, לומר להם שמדובר בפועל בשינוי שיטת משטר, ושיקחו איזה ארבע שנים לחשוב על זה. יש לכם משבר פוליטי? תסתדרו. חוקי יסוד אינם משחק ילדים.
אלא שבג”ץ מעולם לא היה מבצר, והוא קרס בדקות. השופטים ייבבו לפרוטוקול על כמה כל זה לא תקין ומה לעזאזל עשיתם, אבל הבכי לא משנה – מה שמשנה הוא פסק הדין. והשופטים, שחששו שימצאו את עצמם בגרוע מכל העולמות, מותקפים מימין וממרכז, אישרו את התועבה.
רק על נטישת המשמרת הזו כולם היו צריכים ללכת הביתה, אבל בפוליטיקה הישראלית – כן, צחי, העליון הוא לגמרי חלק מהמערכת הפוליטית – אף אחד לא משלם מחיר על כשלון. כאיש שמאל שעוקב אחרי הפשעים שבג”ץ מאשר על בסיס שבועי בגדה המערבית, אני מקווה מאד שאזכה לחיות די זמן כדי לראות את שופטי בג”ץ מקבלים את המקבילה ההולנדית של באדי תות בארוחת הערב בכלא בהאג, אבל גם מי שאדיש לזכויות לא יהודים צריך להביט באימה ובבחילה על האישור שלהם של מערכת של עכברוש דו ראשי.
כי, כמובן, היא נשארה איתנו גם אחרי המשבר הפוליטי של הבחירות השלישיות. נתניהו בגד בגנץ כעבור כמה חודשים, כצפוי – עקרב, אמרנו? – והתוצאה היתה בחירות רביעיות. ואז הגיע ההרפתקן הפוליטי, שפן האנרג’ייזר הפאניקר נפתלי בנט. היו לו שישה מנדטים ביד. הוא סחט באמצעותם ראשות ממשלה, באיום שאם לא יתנו לו הוא יילך עם נתניהו. אף אחד לא היה מסייע לו במצב החוקתי הקודם, אבל כעת הוא יכול היה להבטיח למישהו אחר, במקרה הזה לפיד, שהוא יהיה ראש ממשלה חלופי ושתהיה רוטציה.
עם שישה מנדטים לא מחזיקים ממשלה, במיוחד כשאתה לאומן ימני ואספת מן היקב ומן הגורן לאומנים דומים, ופתאום הם צריכים להסביר בבית הכנסת שלהם למה הם יושבים עם מפלגה איסלמיסטית בממשלה. הנפילה של ממשלת בנט היתה צפויה. היא עצמה לא היתה חשובה במיוחד, להוציא התקדים: כל זב ומצורע יודע עכשיו שהוא יכול לסחוט את ראשות הממשלה, אם רק יצליח לעבור את אחוז החסימה.
יהיו בחירות בנובמבר. אין עוד טעם לנסות לצפות את התוצאות, כי ההכרעה תהיה על חודם של שני מנדטים ופשוט אי אפשר לנחש את זה מראש. אבל דבר אחד בטוח: ממזר חסר מצפון כלשהו עם חמישה-שישה מנדטים ינסה לדרוש את ראשות הממשלה תוך שהוא מצמיד קנה אקדח לראשו-שלו. אם לא תתנו לי, נלך לבחירות. והיי, אתה, אתה שזכה להכי הרבה קולות – אתה תהיה ראש הממשלה החליפי. תהיה רוטציה, נשבע. אם יש עוד טעם לתחזיות, הניחוש שלי הוא שבנובמבר זה יהיה ליברמן. הוא החלאן עם הנסיון הרב ביותר בתחום, הוא שימש בכל תפקיד ולא השאיר בו שום חותם. למה לא ראשות הממשלה?
ולא, זה לאו דווקא יעבור רק מצד המרכז או הימין הרך. נתניהו עשוי לגמרי לגלות שבן גביר דורש את ראשות הממשלה ברוטציה. יש לו אנשים שנאמנים לו, הוא פופולרי יותר מסמוטריץ’, ויש לו מספיק שכל לדרוש להיות הראשון ברוטציה – אף אחד לא מאמין למילה של נתניהו, גם לא נתניהו.
ומאחר והמערכת הפוליטית תמשיך להתנהל כך, על חודם של שני מנדטים, יקרו כמה דברים. קודם כל, ירידה מתמשכת ביכולת התפקודית של זרועות הממשלה, שצריכים בכל זאת תקציב יציב והמשכיות בתכניות ממשלתיות. זה ישמש את נערי האוצר כדי להפריט את שירותי הממשלה הלאה. שנית, שחיקה עקבית של האמון במערכת הדמוקרטית הבלתי מתפקדת בעליל, כי באמת מה הטעם להצביע אם אפשר להגריל ראש ממשלה בהטלת מטבע; והתוצאה תהיה דרישה לאיש חזק.
המשבר ייפתר כשנתניהו יהיה בכלא או מת, הראשון מבין השניים. אז המערכת הפוליטית תעבור שידוד מערכות עצום שאי אפשר לחזות אותו כרגע. וכשהמשבר הזה ייפתר, יגיע כמובן משבר אחר. ואז, בחסות שופטי בג”ץ ונפתלי בנט, נגיע אליו עם ציבור שהמחויבות שלו לדמוקרטיה שחוקה לחלוטין.
ברקע, מתקתק משבר האקלים שיהרוג את כולנו, ולישראל אין שמץ יכולת להתמודד איתו כי המערכת הפוליטית שלה יצאה סופית מאיזון ולאף אחד אין יכולת להעמיד סדר אחר.
יהיה רע לתפארת.
הערה מנהלתית: הכתיבה בבלוג הזה נעשית ללא תשלום, והיא מצריכה זמן ומאמץ ניכרים. אם אתם מעריכים את מה שנכתב כאן, אודה לכם אם תוכלו לתרום לקרן הבעת הרצון הטוב והתודה.
(יוסי גורביץ)
כל כך עצוב. מי שלא מבין שזה תיאור מדויק של המציאות חי באשליות. ראש הממשלה הבא של ישראל הוא בן גביר. הכל בשביל שהמשרת של הגיברת לא יישב בכלא.
תחזית אופטימית
ללא קשר לפוסט הנוכחי (המשובח כרגיל). האתר אולי עבר שירות אחסון וכמעט בלתי ניתן לגלישה כעת מרוב איטיות. גם מערכת התגובות של דיסקס נראה שחדלה לתפקד, בוודאי במובייל. האם ניתן לעזור בדרך כלשהי?
מצטרף להצעה
אכן שינוי שיטה. וביתר דיוק: לפנינו מלחמת אזרחים מנומסת במיוחד. היא לא מתנהלת סביב משהו ברור, שכן מדובר במאה ה 21, וכולם פועלים קצת מהראש וקצת מהבטן, כלומר מתפיסות עולם מנוסחות חלקית.
אבל אני רוצה לבשר אופטימיות זהירה:
1. שמרנות קלסית היא אף פעם לא מורה דרך. היא לכל היותר שיטה להתבצר ביעילות מול איום ממש ברור. ואין כזה. גם האקלים.
2. בעבר הדי רחוק, התקיימו מדינות, חלקן מפוארות, שכיהנו בהן שני קונסולים מקבילים. מוזר שאתה לא מעלה אותן להשוואה.
3. תקופת כהונה של שנה היא תופעה מוזרה למדי, ויקרה. אבל הפטנט הישראלי של כהונה בת שנתיים הוכיח את עצמו במשך עשרות שנים כקונץ אדפטיבי להפליא. למאותגרי הי טק, אדפטיביות היא יתרון לא קטן, ואכן דורשת חישוב מסלול מחדש מדי זמן קצר יחסית. אפשר לחשוב על וייז שמודע לשינויים בפקקים. יתכן שהיתרונות יעלו על החסרונות.
4. מוסרית ופילוסופית, יש פה פעלול מעניין: ראש הממשלה הראשון, להלן הבנט, הוא אותו "סחטן" שמחד מייצג מיעוט ומאידך מסוגל להתחבר היטב לסוג של רוב. לאחריו יגיע ראש הממשלה השני, הלפיד, בראש המעין-רוב.
5. תיאורטית, זו שיטה מעניינת. בלמים ואיזונים בגרסת המזרח התיכון. תיאולוגית, חזרנו ליהוה ואשרתו. מעשית, כדאי באמת להתפלל למישהו, ולשמור קצת אבק שרפה יבש.
6. אם מנצור עבאס ישחק נכון את קלפיו, אם לא יחוסל פוליטית ואם לא יחוסל פיסית, יתכן שיש לנו כאן את תחילת הדרך שבה האלים, עורמת ההיסטוריה או הקוביות יציבו בראש ישראל ראש ממשלה ערבי-על-מלא.