משטרת ישראל זימנה בימים האחרונים שורה של פעילים למה שהיה ספק חקירה, ספק שיחת איומים ("שיחת אזהרה", בז'רגון המשטרתי) בשל פעילות המחאה שלהם. הזימונים, שהגיעו פחות או יותר במקביל, גרמו לרעש תקשורתי ולמחאה מצד חברי כנסת – אפילו שלי יחימוביץ' התעוררה – וכתוצאה מכך השר לבטחון פנים הורה על ביטול החקירות. חלק מהן אשכרה בוטל.

והיא הנותנת. אם היה צורך כלשהו בחקירות האלה, הן לא היו מתבטלות סתם כך בשל הוראה של שר. דווקא משום שלא היה שום צורך פלילי בחקירות האלה, דווקא משום שאף אחד לא ביצע כל עבירה, הן בוטלו בקלות כזו.

והן היו בעליל חקירות פוליטיות. חגי מטר שוחרר מיד כשאמר שהוא עיתונאי, לא לפני שהשוטרים הסבירו לו שהם רצו "לתאם ציפיות" לקראת המחאות הצפויות בקיץ. קודם להנחיה של אהרונוביץ' על ביטול החקירות, נחקרה הפעילה ויקי ואנונו, ובלש שחקר אותה דרש לערוך חיפוש בביתה כדי לחפש… לפידים. מסתבר שלטענת משטרת ישראל, הרצון של אדם לשאת לפיד בעת הפגנה הוא עילה לחיפוש, שאכן בוצע וללא צו שופט. כלומר, הבלשים שחקרו את ואנונו חקרו אותה במפורש בשל תכניות המחאה שלה; הם כנראה לא היו מודעים להנחיה של אהרונוביץ'.

הפעיל שלומי אברהם תיאר את המעצר והחקירה שלו, שהתרחשו היום, כלומר כיממה לאחר ההנחיה של אהרונוביץ'. המשטרה אספה אותו מביתו כשהיא מודיעה לו שהוא דרוש לחקירה, ובדרך אמר לו שוטר ש"אתה כוכב ביוטיוב, אתה מצלם רק שוטרים." החקירה עצמה, במפתיע, נסובה סביב קרשים שאברהם אסף בערב קודם מהרחוב ושהמשטרה טענה שגנב. מה שאומר ששוטרים עקבו אחרי אברהם במשך זמן ניכר לפני שהוא זומן לחקירה.

עוד הם מדברים על הקרשים, ונכנס לחדר מפקד התחנה. הוא לא מבזבז זמן ושואל את אברהם "מה הולך להיות היום בהפגנה". רק בשלב זה – אחרי שהוא אומר לקצין ש"אני לא הולך להפגנה, אני נשאר בבית עם הילדות שלי ואשתי, אני לא רוצה להיעצר" – קולט אברהם מה קרה כאן: שתפרו לו תיק ועצרו אותו בביתו רק כדי להלך עליו אימים ולנסות להוציא ממנו מידע. כשאמר זאת, הוא שוחרר מיד.

עכשיו, החקירה הזו מתרחשת למרות הנחיה מפורשת של השר לבטחון פנים, שדווחה בהבלטה בכלי התקשורת. יש כמה הסברים למה שקרה: אהרונוביץ' לא התכוון למה שאמר, והשוטרים יודעים זאת; הם מבינים היטב את "רוח המפקד", קולטים שהוא נאלץ לקרוץ לתקשורת, יודעים מה מצופה מהם ויודעים שלא יאונה להם כל רע, להיפך. האפשרות האחרת היא שהשר לבטחון פנים והמפכ"ל, שהעביר את הפקודה, איבדו שליטה על השוטרים שלהם. אף אחת מהן לא סימפטית.

כפי שכבר נכתב כאן, למשטרת ישראל יש היסטוריה ארוכה של שיבוש פעולות פוליטיות של מתנגדי המשטר. השיטה הקלה ביותר לעשות זאת היא הפללה: טוענים שהפעילים מפעילים אלימות, גם אם זה לא נכון (עד שבית המשפט יאמר את דברו, אף אחד לא יזכור מה באמת קרה), ובמידת הצורך מייצרים אלימות – למשל, על ידי תקיפה מצד שוטר סמוי. הפנתרים השחורים נעצרו פעמים רבות ללא עילה, רק כדי לייצר להם רושם אלים. התופעה הזו מוכרת היטב גם ממדינות אחרות: ברגע שאתה צובע את המחאה כאלימה, אתה מרחיק ממנה את המרכז הפוליטי, ובלעדיו קשה מאד לשנות דברים.

העובדה שמשטרת ישראל מפעילה – בעקביות – שוטרים סמויים כנגד הפגנות שהן לא אלימות במובהק; העובדה שהיא מצאה לנכון לשים פעיל חברתי תחת מעקב; מכתבי האיום שהיא שלחה – כל אלה מעידים שהמשטרה, מתוך "רוח המפקד" שמשדר השר או מתוך התפיסה המהותית שלה את עצמה, כבר סימנה את המחאה החברתית כאויב. כפי שהיא סימנה, למשל, את ההפגנות בשייח' ג'ראח, אותן היא שיבשה שוב ושוב למרות שבתי המשפט, שוב ושוב, פסקו כי הן חוקיות.

אז מה עושים? לומדים מהימין. מסתובבים בקבוצות ומתעדים הכל. אלימות? מעצר שווא? לא מסתפקים בתלונה למח"ש. כל כוחות המשטרה בעולם מחפים על חבריהם. לא: צריך שניים-שלושה עורכי דין שאלה יהיו החיים שלהם, והם יגישו לא רק תלונה אחרי תלונה על אלימות, אלא גם תביעות פיצויים כנגד המשטרה ותביעות אישיות כנגד שוטרים וקצינים. לימין זה עובד לא רע בכלל. אחרי שהמשטרה תצטרך לפצות גם פעילי שמאל ופעילים חברתיים בעשרות ומאות אלפי שקלים, כששוטרים מן השורה יצטרכו לשכור לעצמם עורכי דין, היא תתחיל ללמוד על בשרה שלא כדאי להתעסק איתם.

ועוד דבר אחד: בית המשפט המחוזי בירושלים, באקט נדיר במיוחד של פקפוק במשטרה, שחרר חמישה נערים מסילוואן שהואשמו בהשלכת בקבוקי תבערה. השופט מצא סתירות מהותיות בין ההקלטות של החקירות ובין התמלולים שהגישה המשטרה. שלושה מן העצורים ישבו במעצר – עד תום ההליכים, כמובן – במשך כשנה ושלושה חודשים. שני אחרים ישבו במעצר בית. כנגד השוטרים ששללו את חירותם, ועל פניו היו מעורבים במה שנראה מאד כמו עדות שקר, לא ננקטו כמובן כל צעדים. את מה שהם עושים בירושלים המזרחית כמה עשרות שנים, הם יעשו גם כאן, אם ניתן להם.

(יוסי גורביץ)