בני ציפר הוא, אולי, עורך ספרותי טוב – ויש החולקים על כך – אבל אין ספק שההיכרות שלו עם עובדות היא, איך לומר, שטחית.

ציפר הצליח כבר לכתוב פעם ש"רכבות ההשמדה יצאו גם מדנמרק" ולטעון שיהודים אולצו ללבוש טלאי צהוב כבר ב-1936. למרות שתי השגיאות הגסות הללו, ממשיך ציפר להחזיק מעצמו מומחה לגרמניה.

מומחה לישראל הוא לא. אולי אלה "הזקנות הישראליות העקומות" שמפריעות לו להתמקד בנעשה כאן. בטורו היום, תחת הכותרת "ד"ר פרץ ומר תכל'ס", טען ציפר שמצד אחד פרץ מדבר בטון רגוע יותר ומבטיח הקלות לפלסטינים, אבל מצד שני "רשויות הבטחון" (מה זה?) תפסו מאות פלסטינים, שוהים בלתי חוקיים בישראל, וגירשו אותם חזרה לגדה.

ציפר טען שהדבר מוכיח שפרץ אומר דבר אחד ומבצע אחר. האמנם? האחריות על מציאתם וגירושם של שב"חים איננה שייכת לצה"ל, אלא למשטרה. וזו עונה למרותו של שר אחר, אבי דיכטר, שכלל לא שינה לאחרונה את נוסח דיבורו.

האמנם ציפר איננו יודע את שיודע כל קורא עיתונים, על חלוקת העבודה בין צה"ל ובין המשטרה ומג"ב? לא שהעובדה שהוא מבלשט תהיה חדשה למישהו. אבל אין לפסול גם את האפשרות שציפר איננו מנותק לחלוטין, שהוא מכיר את ההבדלים, אבל בחר להתעלם מהם לטובת הטיעון.

כך או כך, התוצאה לא מוסיפה כבוד לאכסניה של ציפר.

(יוסי גורביץ)

יאיר לפיד נוהג להציג עצמו כבן תרבות וכמומחה לתרבות האמריקנית. על ההבנה שלו בתרבות האמריקנית כבר הערתי פעם. היום, בטורו השבועי ב"ידיעות אחרונות", הצליח לפיד להביך את עצמו שוב.

הוא מצטט את האגדה הידועה, המייחסת ליהודי בכיר כלשהו את האמירה לאיזשהו גוי ש"בזמן שאבות-אבותיך קיפצו בין העצים, אבות-אבותי כתבו את התנ"ך". האמירה הזו מיוחסת לאנשים רבים; לפיד מייחס אותה לבנג'מין ד'יזראלי.

יש לו שתי טעויות. האחת, הוא קורא לד'יזראלי "ראש הממשלה היהודי". ד'יזראלי לא היה יהודי; עוד אביו התנצר. ד'יזראלי הוא יהודי רק אם אתה אנטישמי או ציוני, כלומר סבור שיהדות היא משהו שעובר בדם.

אבל זו הטעות הקטנה, המובנת. לפיד הוא הרי ציוני. אלא שבטקסט יש משהו מוזר: לפיד כותב "כשארבעת אבותיו של הציר המכובד… ארבעת אבותי היו…." ארבעה אבות? על מה, לעזאזל, הוא מדבר?

ואז האסימון נופל. ואתה מבין שהאמריקנופיל המושבע לא הבין את משמעות הביטוי forefathers, היינו "אבות אבותי", וחשב שמדובר בשיבוש של four fathers, ארבעת אבותי.

אוי.

(יוסי גורביץ)