שוב נופלים לאותו הבור
המתנחלים, חקיינים שקדנים של הפלסטינים, הפעילו נשק בלתי קונוונציונלי במהלך ההתנתקות: קטינים שהפרו את הסדר ותקפו שוטרים, פעם אחר פעם, כשהם מסרבים להזדהות בעת מעצרם. במקרים רבים, הוריהם של הקטינים סירבו לזהות אותם. המטרה היתה אחת: השמצתה של מערכת המשפט וטענה ל"רודנות". זה היה, כזכור, מיד אחרי שהמתנחלים הפסיקו להתייחס לאריאל שרון כאב המייסד והתחילו לתאר אותו כרודן. משטרה שעוצרת ילדים – זה בדיוק מה שהם היו צריכים.
המערכת לא ידעה מה לעשות עם ילדות שהתפרעו בתאי מעצר והחריבו אותם, ושבסירובן להזדהות מנעו בעצם את שחרורן. היא עדיין לא יודעת. התוצאה, בדרך כלל, היתה קשיחות מופרזת כלפי הקטינים – שחלקם ישבו חודשים ארוכים במעצר – ולעיתים גם התעמרות מטומטמת, תוצאת תסכול. מקרה מובהק הוא זה שבו נעצרה בתו של ברוך מרזל בתואנה ש"שפכה מים על בית פלסטיני".
זה לא נגמר אז. ילדות הן כלי נשק יעיל, שתמיד מוציא את המערכת מעשתונותיה. שש בובות פוליטיות קטינות הפגינו מול ביתו של תא"ל נועם תיבון, וחילקו פלאיירים בהם הוא מתואר כ"רשע". שתיים מהן מואשמות, בנוסף, בכתיבת גרפיטי עוין לתא"ל האומלל. הן מואשמות גם במפגע רעש – הן שרקו במשרוקיות. הן, כמובן, סירבו להזדהות.
בפעם האחרונה שבדקתי, הפגנה היא עדיין זכות חוקית בישראל. אם אפשר היה להפגין מול ביתו של חלוץ בזמן מלחמת לבנון, מן הראוי שאפשר יהיה להפגין מול ביתו של תיבון בגלל העובדה שפינה מאחזים. גם כתיבת גרפיטי איננה, בדרך כלל, עבירה שגוררת מאסר.
ובכל זאת, הפרקליטות רוצה להשליך את שש שטופות המוח הקטנות למאסר בפועל. ולא סתם משפט: התביעה תשען על ראיות סודיות – אהוד ברק כבר הוציא את הצו – של השב"כ. כלומר, לא רק שעל פניו יש כאן רדיפה על ידי הצדק – ענישה חמורה מהמקובל על מה שבדרך כלל אפילו לא מוגדר כעבירה, או, במקרה של הגרפיטי, לא מגיע לבית משפט – מצפים שנקבל בשוויון נפש שאפשר להרשיע קטינים במקרה כזה על סמך "עדויות חסויות".
עדויות חסויות, כאלה שלנאשם אין כל אפשרות להתגונן נגדן, הן דבר בזוי ופסול בכל הליך משפטי. אף פעם לא מיותר להזכיר שהסיבה לכך שדרייפוס הורשע היתה תיק "סודי" מזויף נגדו, ושכאשר מוגש תיק "ראיות" כזה, שהנאשם כלל לא רואה ושאיתן איננו יכול להתמודד, לא רק שאין אפשרות לדעת מה אמיתותן של הראיות, אלא שהמשפט מתקרב באופן מסוכן להליך אינקוויזיטורי. העובדה שהמערכת המשפטית שלנו התרגלה לשימוש ב"ראיות" סודיות – וראו הפוסט הזה של נעמה כרמי – עד כדי כך שהיא נדרשת להן במשפט שבו העבירה החמורה ביותר היא כתיבת גרפיטי, צריכה להדאיג כל אחד. מה שמפחיד עוד יותר הוא העובדה שהשב"כ היה מעורב במעקב אחרי הקטינות.
החונטה לחוצה מאד, כמסתבר. קצינינו האמיצים הופכים לשלוליות זיעה קרה כשמישהו – מימין או משמאל – מנסה לקשר בינם ובין המעשים שהם עשו. אבל פחדיהם של הקולונלים והגנרלים שלנו, רצונם שמה שהם עשו בעבודתם לא ירדוף אותם במנוחתם, לא צריכים לגרור את הנהלים שהם מפעילים בצד הלא נכון של הקו הירוק לישראל גופא.
אשר לילדות עצמן, ברור לכל מי שעיניו בראשו שלא הן הבעיה אלא הוריהן. ומאחר והן מתגוררות בשטחים הכבושים, הפתרון צריך להיות פשוט מאד: לעשות להוריהן מה שנהוג לעשות להורים פלסטינים במצבים דומים, היינו להשית עליהם קנס ענק במשפט צבאי זריז (כמובן, רק במקרה של עבירה ממשית, לא של פגיעה בשלוות נפשו של קלגס בכיר). אחרי הכל, אין שום סיבה ששני קטינים שמתגוררים במרחק כמה מאות מטרים יישפטו בשתי מערכות משפט שונות; בדרך כלל קוראים לזה אפרטהייד.
(יוסי גורביץ)
באותו הקשר ממש, יעקב טייטל משבות רחל הועלם על ידי השבכ בחשד לרצח בבר נוער ולניסיון הרצח בשטרנהל
http://scoop.co.il/article.html?id=22493
הוצא צו איסור פרסום וכנראה גם צו איסור פרסום על קיום הצו, הרמזים בתקשורת הממסדית (שתי כתבות על תופעת צווי האיסור אתמול בהארץ) ברורים.
זהו. הותר לפירסום:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3791580,00.html
"בפעם האחרונה שבדקתי, הפגנה היא עדיין זכות חוקית בישראל" תבדוק שוב. הפגנות קולניות, הפגנות מול ביתו של אדם פרטי, הפגנות גדולות (מעל 50 אנשים), תהלוכות, הפגנות תחת כיפת השמיים… אינם חוקיים ללא אישור של המשטרה http://www.acri.org.il/print.aspx?id=26
ומאותו מקור: "משמרת מחאה שקטה, ללא נאומים וללא תהלוכה, אינה דורשת רישיון, אפילו מספר המשתתפים עולה על חמישים.
הפגנה, שמשתתפים בה פחות מחמישים איש, אינה מצריכה רישיון, גם אם המשתתפים יצעדו בתהלוכה ממקום למקום וגם אם ישמיעו נאומים פוליטיים." וממתי פקיד ציבור בכיר הוא אדם פרטי?
הדגש הוא על "שקטה". מכל התיאורים בעולם, "שקטה" לא עונה להפגנה שתיארת.
"הפגנה קולנית מול ביתו של איש ציבור עלולה לפגוע בזכותו ובזכות בני משפחתו לפרטיות. במקרה כזה יש לאזן בין הזכות לחופש הביטוי לבין זכויותיהם של אחרים; לצורך כך, מוצדק להטיל הגבלות על מקום הביטוי, על עיתויו ועל צורתו. למשל: לקבוע שההפגנה תתקיים במרחק מסוים מהבית הפרטי, בשעות מסוימות ותוך צמצום מספר המשתתפים. כך פסק בית המשפט העליון בעניין הפגנה מול ביתו הפרטי של הרב עובדיה יוסף" מאותו קישור.
פקיד ציבור הוא אדם פרטי, משעה שמשרדו נסגר והוא הולך הביתה. אולי החוק הזה לא יאה לראש ממשלה, אבל הוא בהחלט יאה לקצין, ואפילו קצין בכיר.
באופן אישי אני מוצא את חוסר היכולת של המשטרה/פרקליטות לזהות כמה ילדות שנמצאות במעצר מביכה משהו.
כלומר זה לא שיש פה גופה שאף אחד לא יודע מאיפה היא הגיעה. מדובר על נערה חיה. שאפשר לקחת תצלום ולהשוות אותו נגיד עם תמונות מחזור.
או לברר עם פקידת חינוך מי חסר בבית ספר וכו'.
למעשה, יש פתרון יותר פשוט למעשים כאלו של קטינים (שמבוצעים בכל רחבי השטחים על ידי ילדי מתנחלים): שירותי הרווחה צריכים להוציא את הילדים הללו מחזקת הוריהם, שמדיחים אותם לפעילות עבריינית, ולהעבירם למשפחות שפויות.
הבעיה היחידה היא ששרותי הרווחה כפופים למועצות המקומיות, ומסתבר (באופן מפתיע) ששרותי הרווחה במועצה אזורית קרית ארבע דווקא חושבים שהורים שמורים לילדיהם לזרוק אבנים על ילדים פלסטינים או לתקוף זקנות הם הורים ראויים, ויש להשאיר את הילדים בהשגחתם.
אם החוק מעבר לקו הירוק לא מפלה בין קולוניאליסטים לילידים, אז הנערות האלה (במידה והן בנות 16 ומעלה) הן בכלל לא קטינות אלא בגירות ויש לשפוט אותן כמו אדם מבוגר.
אה, שכחתי, החוק מעבר לקו הירוק כן מפלה בין קולוניאליסטים לילידים.
גורו יאיא – לפי ההגדרה הזו כל אדם הוא אדם פרטי. אבל נדמה שהחוק מנסה להבדיל בין אדם פרטי לאנשים אחרים, כנראה לאישיות ציבורית.
ואז נשאלת השאלה מי היא אישיות ציבורית.
מה שהופך את המערכת המשפטית בשטחים למערכת אפרטהייד במהותה הוא לא רק סט החוקים השונה. אלא נקודה מהותית לא פחות:
אוכלוסיה א' (ישראלים) שופטת גם את עצמה, וגם את אוכלוסיה ב' (פלסטינאים). אלא אם כן מרשים לפלסטינאים לשבת על כס השיפוט בבתי הדין הצבאיים, ולא סיפרו לי. ולמיטב ידיעתי, גם לתביעה עדיין לא מקבלים פלסטינאים.
ובהמשך לתגובות קודמות: אין לי ויכוח עם מרבית הנקודות שהועלו בפוסט, אבל לא הייתי ממהר להגן על זכותן של הילדות הנדונות לבטא את המחאה שלהן בדרך אותה הן ביטאו אותה. הן רוצות למחות על ההתנהגות של קצין צבא כזה או אחר? סבבה, שיבואו להפגין מול הקריה או איזה בסיס צבאי שאותו קצין לא משרת בו. זה עדיין, אגב, לא נותן להן את הזכות לרסס גרפיטי בשום מקום – גרפיטי, במקרה הזה, הוא השחתת רכוש פרופר, והשחתת רכוש היא מעבר ממחאה מילולית למחאה אלימה (אלימות-לייט, אני מסכים, אבל עדיין אלימות).
ללכת עד לביתו של אותו קצין כדי להטריד אותו (ואת משפחתו ושכניו, באותה הזדמנות חגיגית) – אני לא רואה למה התנהגות כזו צריכה ליפול תחת המטריה של המחאה הלגיטימית, בטח שלא אם היא מערבת ריסוס גרפיטי על אותו בית (כאמור, השחתת רכוש).
בקיצור, אני מסכים ששר הבטחון והשב"כ לא היו צריכים להיות מעורבים בפרשה, אבל השלכת אותן ילדות למעצר במסגרת הדין הפלילי והאזרחי נראית לי לגיטימית והגיונית לחלוטין.
הפגנה מול ביתו של מישהו היא דבר מאוד נורמלי. לי יצא להיות בכמה הפגנות כאלו. מתחת לבית של אהוד ברק(מגדלי אקירוב) יש משמרת מחאה קטנה(מה זה קטנה, כמה שלטים וסוג מוזר של סוכה) כבר המון זמן. ריסוס גרפיטי היא לא עבירה שמצריכה מעצר. מחרימים את הגרפיטי וזה כל הסיפור.