נמשכות פרעות הקיסר מנואל: אחינו בני עדות הרימון והבקת"ב, בניסיונם להוכיח כי הם דווקא אנשי הלוגוס והשלום, הציתו עוד שתי כנסיות. בעיראק, נרצח איש דת נוצרי כנקמה, ורוצחיו מאיימים לטבוח בכל הנוצרים במדינה. בסומליה, קורא אימאם לרצח האפיפיור. ארגון האחים המוסלמים – ארגון כה שואף שלום, שהוא הוצא אל מחוץ לחוק ברוב מדינות ערב, בטענה המוזרה שהוא אחראי לרוב מעשי הטרור בעולם – הודיע שהוא דורש התנצלות אישית מן האפיפיור. הוא לא אמר מה יקרה אם הבקשה לא תתקבל; הוא לא צריך לומר.

דוברת משרד החוץ הפקיסטני, תסנים אסלם, הביעה היטב את דעת העולם המוסלמי: “כל מי שמתאר את האיסלם כדת בלתי סובלנית, מעודד אלימות". וואלה. אסלם גם טענה שלאיסלם מסורת ארוכה של סובלנות, ולראיה – האימפריה העותומנית קיבלה בקרבה את היהודים שגורשו מספרד. זה נחמד, אסלם, אבל מה עשית בשבילנו לאחרונה? ואגב, את רוצה להרחיב את הדיבור על הצורה שבה התקבלו בצפון אפריקה האנוסים המוסלמים שגורשו לשם? או על החטיפה המאורגנת של ילדים נוצרים מאזור הבלקן ודרום אירופה כדי שישמשו כיאניצ'ארים, האיומים בלוחמי הסולטן? כי אם חזרנו אל המאה ה-15, יש עוד כמה דוגמאות לסובלנות מוסלמית, את ודאי יודעת.

מהאחים המוסלמים ומאסלם אי אפשר לצפות לכלום. הם מוסלמים, אחרי הכל, והחשיבה הביקורתית אצלם נגמרה במאה ה-11, עם סגירת שערי האיתג'יהאד. אבל מה עובר על מירון רפפורט? בכתבתו על הנושא, הוא קובע נחרצות ש"אין מוסלמי (ויהודי) שלא זוכר שהביזנטים היו חלק ממסעות הצלב רק כמאתיים שנה קודם לכן". I beg your fucking pardon?

מסע הצלב הראשון הפתיע את הביזנטים לחלוטין, והם התירו לו לעבור בשטחם רק מהחשש להתמודד עם עדר הברברים שנחת שם ללא התרעה מוקדמת. לא היה להם כל קשר למסע הצלב השני או השלישי, והשיא היה במסע הצלב הרביעי, שכבש דווקא את ביזנטיון, והשאיר אותה תחת כיבוש לטיני במשך 60 שנים. העובדה שהמוסלמים לא הקפידו להבחין בין הנוצרים הביזנטים והנוצרים המערביים – הבחנה ששתי הקבוצות עשו היטב, ושסייעה משמעותית לנפילתה של ביזנטיון לידי המוסלמים – לא צריכה להשפיע על כותב חופשי.

רפפורט ממשיך להפגין בורות: “עצם המושג 'מלחמת קודש' הוא מושג שטבע אורבאנוס השני, האפיפיור בזמן מסעות הצלב, כאשר שלח את חייליו הנוצרים לטבוח במוסלמים וביהודים רק משום שסירבו להמיר את דתם לנצרות". האם זה אכן מושג של אורבנוס? שמעת על הג'יהאד? אתה יודע, הדבר הזה שהשתולל מתחילת המאה השביעית, כבש את צפון אפריקה הנוצרית, את אסיה הקטנה רבת הבישופויות, כבש את רוב ספרד, חדר לצרפת, ולזמן קצר הטיל מצור על רומא עצמה?

האם אורבנוס שלח את "חייליו" (הוא היה מופתע לשמוע שיש לו חיילים, אני בטוח) לטבוח ביהודים? האם רפפורט יכול להביא ציטוט שיתמוך בטענה השקרית הזו? האם הצלבנים שיצאו לפלסטינה באו לשם "רק משום שהמוסלמים סירבו להמיר את דתם"? האם מישהו ביקש מהם בכלל להמיר את דתם? ואולי קדמה לכל האירוע עוד תקרית במקום המקודש ביותר לנצרות, בו הופגנה שוב הסובלנות המוסלמית המפורסמת, ששמה יצא בעולם כולו?

ובכלל, מה כל כך רע במסעות הצלב? במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 קל היה לראות בהם אימפריאליזם, פלישה של המערב אל המזרח. אבל הם לא התקיימו בוואקום: הם באו לאחר 400 שנים ויותר של מתקפה בלתי פוסקת של האיסלם על הנצרות – מתקפה שמשום מה, אף פעם איננה מוזכרת; אף פעם לא מכונה בשם הגנאי 'אימפריאליזם'; ומשום מה שוכחים להזכיר שאלמנט מרכזי שלה היה סחר העבדים.

לא נעים לדבר על זה; סביר שיאשימו אותך, אוטומטית, בגזענות. זה גם מסוכן: כפי שהימים האחרונים מבהירים היטב, הצד החזק של המוסלמים הוא לאו דווקא הוויכוח, אלא הפצצה. אבל האם המערב באמת צריך להתנצל על מסעות הצלב, בעוד שמסעות הכיבוש הברבריים לא פחות של האיסלם הם נושא שעוברים עליו בשתיקה נבוכה?

אני כבר רואה את ההאשמה שהעלאת הנושאים הללו "מחריפה את הדיון". סליחה, אבל דיון צריך להיות אמיתי, ומי שנכנס לדיון, במילותיו של מנואל, "חייב לדעת לדבר היטב ולהתדיין כראוי, ללא אלימות או איומים בה”. אם האויב מנפנף במסעות הצלב – ומומלץ לקרוא את אמנת החמאס ולראות עד כמה הסכסוך ההוא עדיין רלוונטי מבחינתם – האם מותר לנו להתווכח איתו, להעלות טענות-נגד דוגמת מסע הכיבוש המוסלמי, או שמא עלינו לכפוף ראש ולהניח לסילוף האמת להתקבל, בשם איזו פייסנות ורצון להמנע מעימות?

נראה שב"הארץ", שהתנגדו לפרסום הקריקטורות הדניות בתחילת השנה, סבורים שאל לו לדיון להיות חופשי, אם הוא מעליב מוסלמים. אולי זו פייסנות ואולי זה פחד פשוט; בכל מקרה, לא עמדה ראויה לעיתון המתיימר לפעול בשם חופש הדיבור.

(יוסי גורביץ)