תירוץ הגרוע מהעבירה
באופן לא ברור, התקשורת הישראלית הצליחה לא לשים לב עד לאחרונה לקוץ מציק במיוחד בבשרם של ערביי ישראל: איסור על ייבוא ספרים שנכתבו או הוצאו לאור בארצות אויב, בעיקר סוריה ולבנון, מבלי קשר למהות הספרים עצמם.
אלוהים יודע כמה שנים החוק האווילי הזה היה בתוקף – תחת התירוץ של "סחר עם מדינות אויב" – שימש לדיכויה של כחמישית מאוכלוסיית המדינה. העובדה שזה נמשך כך שנים ארוכות מדגימה עד כמה שקוף הדיכוי הזה גם בעיניהם של אנשים המגדירים את עצמם כאנשי שמאל.
חלק ניכר מהוצאות הספרים הערביות פועלות מלבנון – "קהיר כותבת, ביירות מדפיסה, בגדאד קוראת" הוא פתגם ידוע – והילדים הערבים, אזרחי ישראל, נאלצו להסתדר בלי הארי פוטר או פינוקיו בערבית, שכן היצירות הללו תורגמו והודפסו בלבנון. בעדאללה מעריכים כי 80% מהספרים שהאוכלוסיה הערבית המקומית רוצה מודפסים בסוריה או לבנון.
ח"כ יולי תמיר (עבודה) הגישה הצעת חוק שאמורה לפתור את הבעיה ולהפסיק את החרפה הזו. דא עקא, שהצעת החוק של תמיר היא חלק מהבעיה. היא מבטלת את האיסור הקיים, אבל היא מתירה לשירותי הבטחון להטיל צנזורה על הספרים שרשאים ערביי ישראל לקרוא.
תמיר אוסרת, למשל, על ספרי הכחשת שואה. הכחשת שואה עצמה אסורה בישראל, אבל למיטב ידיעתי ייבוא של ספרים בנושא, גם ספרים של מכחישי שואה, לא אסור על יהודים כשרים. לאחרונים מותר גם להעליב פחות או יותר את מי שהם רוצים, ויש להם חופש הסתה רחב למדי – שלום, שמואל אליהו; שלום, עובדיה יוסף – אבל על ערביי ישראל ייאסר לייבא פרסומים שיש בהם "תכנים פוגעניים ודברי הסתה". הציבור היהודי יכול לקנות ללא כל בעיה ספרים המסבירים כיצד להכין מטעני חבלה, אבל על ערבים הדבר ייאסר.
בקצרה, יולי תמיר מפעילה כאן גזענות לא לגמרי רכה: לתפיסתה, אם רק יתנו לערביי ישראל הזדמנות, הם יציפו את הארץ בעותקים של ספרי דיוויד אירווינג, יבוזו לקודשי ישראל תחת כל עץ רענן, ויעבירו את זמנם הפנוי בבניה יצירתית של מטעני חבלה. אבל אם רק ניתן להם לשחק בצעצועים הלא-חדים, תחת השגחה צמודה של מבוגרים אחראיים, הכל יהיה בסדר. עצם הרעיון שלערבי ישראלי מותר לקרוא בדיוק מה שקורא ישראלי בן דת משה לא עולה על דעתה של תמיר – שהיא, נזכיר, נחשבת לסמן שמאלי במפלגת העבודה. ואולי, הרהור עצוב לא פחות, דווקא עלה – אבל תמיר מכירה היטב את המערכת הפוליטית הישראלית, ויודעת שאי אפשר להעביר בה, בימים אלה, חוק שוויוני.
כך נראית המדינה היהודית והדמוקרטית: דמוקרטית ליהודיה, יהודית לערביה. עד רמת "הארי פוטר" ופינוקיו.
(תודה לדינה ביכל-שונרא על ההפניה).
(יוסי גורביץ)
לפי הבנתי מדובר בחוק מנדטורי מ-1939 שעד לפני שנה היה בחזק אות מתה.
http://www.haaretz.com/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=1093978&contrassID=1&subContrassID=18&sbSubContrassID=0
גם אני לא חושב שהדרישה לפיקוח הצנזורה הוא משהו חריג, כל הספרים שמיובאים/מוצאים בישראל נתונים לפיקוח הצנזורה.
אם יורשה לי לנחש, תמיר ניסחה את החוק שלה כך כי ידעה שחוק שאומר ש'אפשר ליבא כל ספר ממדינות ערב' יתקל בהתנגדות, ולקחה בחשבון שעדיף להעביר חוק מקוצץ על פני נסיון העברת חוק טוב – שלא יצלח.
יולי תמיר היא "אשת שלום" במובן הישן והרע של יורים ובוכים. אני די משוכנע שהיא אכן "חוששת מהסתה", וסבורה שהחוק כפי שהיא הציעה "נותן מענה גם לצרכי הביטחון".
אם הבנתי נכון, מדובר בחוק סחר שאין לו שום נגיעה לצנזורה. האם לבנון מתירה יבוא ספרים מישראל? התשובה היא לא.
אפשר להבין את מי שמתעקש על הדדיות. אבל הרבה יותר אופנתי להאשים את המדינה בדיכוי תרבותי.
לבנון – אין ספק שמצאת את המודל המופתי למדינה ראויה.
כן, בלבנון ובסוריה מוכרים ספרים בעברית שהודפסו בישראל.
אני מבין נכון: אסור בישראל לקנות ספרים שהודפסו בלבנון של חרירי, ומותר לקנות פיסטוק שגדל באיראן של רפסאנג'אני?
גם זה אסור, זה פשוט לא נאכף (ונרשם בספרים כאילו גדל בטורקיה דרכה הוא מיובא), יש חוקים שחשוב לאכוף ויש כאלו שלא.
הלובי של חקלאי קליפורניה העלה פעם את הדרישה שישראל תפסיק לקנות משם פיסטוקים.
החוק עצמו לא מזעזע כי הוא לא נאכף, ועל פניו הוא סביר, אסור לקנות ספרים מסוריה כשם שאסור לקנות כותנה מסוריה, סחורה כסחורה. במשך עשרות שנים, כולל לפני הסכמי השלום עם ירדן ומצרים ולפני 67 החוקים לא נאכפו ויבוא של ספרים, בניגוד למוצרים שונים התאפשר.
רק בשנה האחרונה החליט פקיד מרושע במיוחד על אכיפת החוק. החוק של תמיר גם לא מתיר שום דבר חדש, כל ספר שמיובא או מפורסם בישראל נתון לאישור הצנזורה (לא בהכרח עובר צנזורה אבל יש לגוף הזה זכות לדרוש זאת מכל פרסום).
מטריפה היא תגובת משרד האוצר "התרנו יבוא ספרי דת", לטמטם את ההמונים בשטויות הם תמיד ישמחו.
וואו. לא שמעתי בכלל על חוק כזה. מילא אם הוא לא היה נאכף, אבל נראה שבמסגרת הריאקציה הציונית המטורפת שמתנהלת כאן ביתר שאת בשנה האחרונה התחילו במדיניות של אפרטהייד גם בתחום הספרים לקריאה.
זה מפחיד באיזו מגמה של טוטליטריות נמצאת הציונות. הממשלה הזאת שואפת להשליט אותה על כל תחומי החיים – משלטי ההכוונה בדרכים ועד הספרים שיתירו לאזרחים לקרוא. יחד עם ההצעות לחוקי צנזורה, מאגר ביומטרי, והתיעוב שהרוב המכריע של הציבור רוחש לעקרונות הדמוקרטיה הליברלית – ברור מה הכיוון שאליו הולכת המדינה.
דרך אגב, מתי כבר התקשורת, כולל עיתון הארץ מסתבר, תלמד ששם האירגון הוא "עדאלה" ולא "עדאללה" כאילו זה איזשהו אירגון איסלמי. "עדאלה" פירושו צדק או שיוויון בערבית. לפעמים אני תוהה אם גורמים בתקשורת לא עושים את זה בכוונה…
אני לא חושב שספרים נתונים לצנזורה. הצנזורה הצבאית רשאית לאסור פרסום פרטים מסווגים, אבל זה משום שהצבא הוא הבעלים כביכול של מידע מסווג. "מיין קמפף" נמכר בישראל בגלוי ובאופן חוקי (אפילו תורגם לעברית, בהוצאת אקדמון, לצרכי לימוד).
דווקא ההיתר ליבוא ספרי דת הוא ליברלי ומפתיע: לא מן הנמנע שהשב"כ ירצה למנוע מן הערבים את דתם (כמו שהסובייטים מנעו אותה מן היהודים), במיוחד לאור האיסלאמופוביה הקשה השוררת פה.
מה שכן, הוא שאפשר לעקוף את החרם בצורה פשוטה: לצלם את הספרים בלבנון, לסרוק, לשלוח לישראל ולהדפיס כאן. מי מרים את הכפפה?
הבעיה היא שספרים כמו הפרוטוקולים של זקני ציון ומיין קמפפ בערבית חיש מהר ייהפכו לרבי מכר במשולש, לא רק במצריים, היכן שהם מוצאים לאור (בהוצאת אל אזהר, בר אילן של המצרים).
אין לטעון שזכותם של ערביי ישראל לקרוא את הזבל הזה.אני נגד צנזורה, אבל כולנו יודעים שהפרובוקציה תבוא במהרה. למה לחמם את האווירה?
אההם… גם היום אפשר לייבא ספרים שמודפסים במצרים.
זה סתם טיעון טפשי. את מיין קמפף והפרוטוקולים אפשר כבר עכשיו לקרוא האינטרנט ולהדפיס. אין עליהם זכויות. מה שהחוק מונע זה הפצה של הארי פוטר. באמת מסוכן.
עוד מעט ירצו לאסור את הארי פוטר גם ליהודים, כמו שהחברים\ספונסרים הנוצרים-ניאו-שמרנים של הימין המקומי רוצים לעשות באמריקה.
ממש בשם הורד.
אנחנו לא מוכרים לסוריה תפוחים מהגולן ?
אוף טופיק לחלוטין, אבל בזמן האחרון צצו בירושלים הודעות משונות, ותמונה שנראית ישנה, של יהודי חרדי, וכן הכתובת הבאה:
http://www.m424.com/
יש לי הרגשה שזו פרודיה. מה דעתכם?
ראיתי משהו כזה גם ברמת גן.
יכול להיות שהוא רציני, לא עם 2 הרגליים על הקרקע, אבל באמת מאמין הזה.
השימוש בזה בשבילינו יכול להיות כהשראה לקמפיין של כל אוף קתוהולו, תמיד יש שם שימוש לתיאורים של סוף העולם.
Valete, inquit Shlomi
לא, לא הוא רציני לגמרי. מה שמצחיק שהאתר הזה פועל כמה שנים וכל שנה מעדכן את תאריך היעד של נבואות החורבן שלו.
רשע, וטוב לו – חלש, ורע לו
ליפני שנים, נאנסה תיירת. כשנשאלה מדוע לא התנגדה, סיפרה שבארצה מייעצים לנשים הנופלות קורבן לאונס, שלא להתנגד. ההתנגדות לאונס עלולה להסתיים רע מאוד. האנס יכה את הקורבן מכות נמרצות, יגרום חבלה גופנית חמורה, ואפילו ירצח אותה. ההתנגדות לאונס עלולה לגרום כאבים עזים, ונזק בלתי הפיך לנאנסת. לאנס, שהוא גבר אלים וחזק, יש זכות לאנוס, להכות, לשעבד, להתעלל ולרצוח את האישה, שהיא חלשה וחסרת ישע, לפי חוקי הטבע, (חוקי הג'ונגל), שהגה הפילוסוף הגדול של חוקי הטבע, וההומניסט הגדול של הגזע הלבן, המובחר, החזק, הטוב שבעמים והטהור שבגזעים, בעל מבנה גולגולת נכונה, האדמו"ר אדולף היטלר, הפיהרר של גרמניה הנאצית.
אם עצה חכמה זו טובה לנאנסת, הרי שהיא טובה גם לכל סוגי ה"אונס", כגון, יחסי מדינה – אזרחיה, יחסי מעביד – עובד, יחסי כובש – נכבש, יחסי צייד – ניצוד, וטורף – נטרף, יחסי רוב – מיעוטים, יחסי חזקים – חלשים, יחסי פושעים – קורבנותיהם, יחסי שודד – נשדד, יחסי עשירים – עניים, יחסי גברים – נשים, יחסי חברות מסחריות המספקות "שירותים", (בנקים, בטוח, תקשורת, נדלן, קבלנים, ועוד), – ו"לקוחותיהם", יחסי עושק – נעשק, וגוזל – נגזל, יחסי רמאים, גנבים, נוכלים ומושחתים – וקורבנם, ועוד.
פועלים, ובמיוחד פועלי קבלן ועובדים זרים, שאינם מאורגנים, ואין להם ועד עובדים, אינם יכולים בשום אופן להיאבק על זכיותיהם. והם נאלצים לקבל את תנאיה העבודה המחפירים של המעבידים הגזלנים והנצלנים, ולוותר על זכויותיהם, לפי ההגמוניה הקפיטליסטית. מצבם של העובדים-עבדים הזרים, גרוע ביותר. העובדים הזרים נאלצו לשלם סכום עתק עבור ה"זכות" לעבוד בישראל, ולכן נאלצים לקבל כל עבודה ובכל משכורת, וללא תנאים, ובלבד שיצליחו להחזיר הסכומים ששילמו.
באפריקה כורים יהלומים, עי חברות זרות, שמבצעים שם פשעים נוראיים ומחרידים נגד האנושות, ובניהם גם ישראלים, הגורפים הון עתק. תנאי העבודה של הכורים, נוראיים ומחרידים, תנאי עבדות ממש. שומרים פושעים, וחמושים, מפקחים על עבודתם, ומכים אותם. חרף תנאי העבודה האיומים והנוראיים, תנאי עבדות, הכורים אינם מעיזים להתקומם. "יפי הנפש, ושוחרי השלום והצדק", שותקים. עיתונאי כינה זאת "יהלומי דם". הרווחים העצומים מהיהלומים, מופנים לרכישת נשק, לצורך השמדת עם. הסיבה לשתיקת ה"שמאלנים, יפי הנפש ושוחרי השלום והצדק", רצונם לרכוש יהלומים בזול. מצבם של הכורים האומללים, וקורבנות הטבח, לא מטריד אותם בכלל.
על כן, מוטב להם, לעבדים, לפועלים, ולחלשים, ש"נאנסים" על ידי מעבידיהם החזקים והעשירים, שמנצלים אותם באכזריות, מדכאים, מלינים שכרם, ומשעבדים אותם, שייכנעו לבוסים החזקים, יאהבו אותם, יעריצו אותם, ושלא יעזו להתנגד, להתמרד ולמחות. ("אהבתי את אדוני, לא אצה לחופשי". משפטים כא 5).
כך גם לגבי נשים, שנאנסות, מוכות, משועבדות כזונות בכפיה, וכשפחות מין, ונרצחות, משום שהם חלשות. על פי פסק ההלכה, של האדמו"ר היטלר, הפילוסוף, מחוקק חוקי הטבע, חוקי הג'ונגל, לחלשים וחסרי הישע, נשים, שחורים, ועמים שאינם נמנים על הגזע הלבן הטהור, אינם בחיר העמים ועם סגולה, ואינם הטוב שבעמים והטהור שבגזעים, ואין להם מבנה גולגולת נכונה, אין להם זכות קיום, ומותר לשעבדם, לנצלם, לכבשם, לדכאם, לגרשם ולהורגם. (טרנספר, פתרון סופי).
בסרטי טבע של נשונל גאוגרפיק, רואים כיצד קומץ אריות, המונים 3-4 פרטים, רודפים ומגרשים עדרים עצומים של תאואים, המונים מאות פרטים. עדרי התאואים העצומים, נסים בבהלה מקומץ אריות. התאו, יכול היה להרוג את האריה, אם לא היה כזה פחדן עלוב, בעזרת קרניו הגדולות. מדהים לראות את העדרים העצומים, עם הקרניים הענקיות, שיכולים בקלות להרוג אריה, בורחים בבהלה מקומץ אריות.
העבדים, והפועלים, המשועבדים והמדוכאים, אוהבים מאוד את עבודתם ואת אדונם, ואינם רוצים להשתחרר מעולם הכבד. ("כבד העול, נעים העול, בשעות הפנאי נשיר בקול", (שיר). "העבודה (העבדות) היא כל חיינו"(שיר). תופעת העבדות, וניצול הפועלים, קיים כבר אלפי שנים. מעט מאוד מרידות היו
קשה לי מאוד להבין, מדוע אינם מתקוממים ומתמרדים. הלא אין להם מה להפסיד, חוץ מכבליהם וממדכאיהם. העבדים
לפי חוקי הטבע, שהיטלר היה ממחוקקיה מאדריכליה, שהם גם חוקי הג'ונגל, שהפיהרר, הפילוסוף וההומניסט הגדול של הגזע הלבן והחזק, בחיר העמים ועם סגולה חוקק, הגדולים והחזקים טורפים את הקטנים והחלשים. לפי חוק הטבע, האישה חייבת להניח לגבר החזק שאונס אותה, לבצע בה את זממו, ככתוב בתורת ישראל הקדושה והתמימה: "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך" (בראשית, ג' 16). לפי אותם חוקי הג'ונגל, שהאדמו"ר היטלר היה מחסידיה וקברניטיה הנלהבים ביותר, חייבים החלשים והעניים, להיכנע, לעבוד ולהישתעבד למען החזקים והעשירים, עם האדונים, הטוב שבעמים והטהור שבגזעים, בחיר העמים ועם סגולה, הכובשים והמדכאים. על נחותי הגזע, הפרימיטוים, להיות מנוצלים, משועבדים, מנושלים ומדוכאים, להיכנע ולהתרפס בפני אדוניהם הלבנים והחזקים, ולהתקיים משכר רעב, ("העבודה משחררת").
לפי חוקי הטבע, חוקי הג'ונגל, של האדמו"ר היטלר, חסיד אומות הגזע הלבן, החזקים והמובחרים, עם האדונים טהורי הגזע, בעלי מבנה הגולגולת הנכונה, בחיר העמים ועם סגולה, הטוב שבעמים והטהור שבגזעים, חייבים החלשים והעניים, העמים הנחותים, שאלוהים לא בחר בהם מכל העמים, ואין להם מבנה גולגולת נכונה, לוותר על אדמתם, בתיהם, רכושם וחייהם, לטובת החזקים והעשירים, (טרנספר, לבנסראום, גאולת הארץ), לעזור, לתמוך ולממן את העשירים, החזקים, הקבלנים, המעבידים, הממשלה, וחברות המסחריות הגדולות, "נותנות השירותים", (שרותי גזל ומרמה, וסחיטת כספים, בחסות בית המשפט, עורכי הדין וההוצאה לפועל).
על כן חייבים, כל קורבנות ה"אונס", והגזענות, הכבוש והדיכוי, החלשים, הנחותים, השחורים, העניים, והפועלים, והעמים הפרימיטיביים והנחותים, מהעולם השלישי, שאינם משתייכים לגזע הלבן והחזק, ואין להם מבנה גולגולת נכונה, לוותר על אדמתם, בתיהם ורכושם, להיות מנוצלים, מדוכאים, לעבוד ולהשתעבד למען החזקים והעשירים, לבנות להם את ארמונותיהם (התנחלויות), על אדמתם שנגזלה מהם, ולהושיט את צווארם לשחיטה, כבהמות, לפי חוקי הטבע, ופסק ההלכה, שהגה המחוקק, ההומניסט והפילוסוף של חוקי הטבע, האדמו"ר אדולף היטלר, בכדי לפנות שטחים להתנחלות של הגזע הלבן והחזק, עם האדונים, בחיר העמים ועם סגולה.
על פי פסק ההלכה של האדמו"ר היטלר, זצוק"ל, לחלשים אין זכות קיום. החלשים קיימים בכדי לשמש טרף ומזון לחזקים, כוח עבודה זול לעם האדונים, ובשר תותחים למלחמות. החלשים (נשים) נועדו לספק את תעוותם המינית של החזקים, ותעוות הבצע של העשירים, ושטחים כבושים למרחב מחייה, לבנסראום, והתנחלויות, עבור עם האדונים החזקים, לפי חוקי נירנברג הנאצים, ותקנות ההגנה לשעת חרום, 1945. (שר המשפטים הראשון, שפירא, אמר שתקנות ההגנה לשעת חרום, הם חוקים נאצים, בדומה לחוקי נירנברג. גרמניה הנאצית כבר לא קיימת, אבל חוקיה, ומורשתה הרוחנית, שרירה וקיימת, ומיושמת בישראל, ובארה"ב, עי יורשי הנאצים וממשיכי דרכם),
פושעים פליליים, סוחרי נשק ותעשיות מות, שסיפקו נשק לרודנים רוצחים, ובעיקר פושעי מלחמה, שהפציצו מטרות אזרחיות, מהאוויר, מהים ומהיבשה, בתי חולים, בתי ספר ומסגדים, מתחמקים מעונש. פושעי מלחמה נאצים רבים, טרם באו על עונשם, ופושעי מלחמה אמריקאים וציונים, מסתובבים חופשי, מבקרים בארצות שונות, ואין כל אפשרות להעמידם למשפט. אכן, לפושעי המלחמה, שידם מגואלות בדם רב, ושביצעו פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, הרס תשתיות, (בליץ- קריג, כמו שעשו הנאצים), סחר בנשק והשמדת עם, ומעשי זוועה נוראיים, וגרפו הון רב, הפשע משתלם. מאוד משתלם.
פושעים אמריקאים, אירופאים וישראלים, מנצלים את חולשתם ומצוקתם הנוראית של אפריקה, אסיה ואמריקה הדרומית, רוצחים שבטים ומשמידים תרבויות, עוקרים יערות, משמידים גידולים מקומיים, מזהמים את הטבע, וזורעים הרס רב, מפיקים נפט, יהלומים, ומחצבים, למען רווחיהם של קומץ בעלי הון אמריקאים, אירופאים וישראלים. מספר קורבנות העוני, הרעב, המלחמות והמחלות, שחוללו פושעי מלחמה אמריקאים, אירופאים וישראלים, עולה בהרבה על מספר קורבנות הנאצים!.
שבתאי לוי