החברים של ג'ורג'

זה הכיבוש, טמבל

הבעיה של ישראל איננה נצח יהודה. הבעיה היא הכיבוש – וצה”ל

העדויות על פרשת ההתעללות החדשה של חיילים בגדוד נצח יהודה, ותגובתה של אושרת קוטלר (”שולחים ילדים לצבא ומקבלים חיות אדם”) מעוררות סערה חריגה, אז אם וכאשר ינקוט צה”ל בריטואל שבו הוא מטהר את עצמו ואת הציבור על ידי הקרבת כמה חיילים חסרי מזל כשעיר לעזאזל, רצוי להזכיר כמה נקודות.

קודם כל, ביחס לגדוד נצח יהודה – הוא לא חריג בשום צורה. באינתיפאדה הראשונה, יצא לשמצה שמן של חטיבת גבעתי ושל פלוגות החרמ”ש בדרום רצועת עזה. בגדה המערבית, מי ששברו ידיים ורגליים היו בעיקר צנחנים ואנשי נח”ל. גולני תרמו את חלקם, כמו גם אלפי חיילי שריון ויחידות אחרות. בגדה המערבית כיום, החטיבה היעודית של הכיבוש, כפיר, מחזיקה בשיאים של אלימות. על מג”ב מיותר להרחיב את הדיבור.

מה שקרה לחיילים של נצח יהודה הוא חוסר מזל כפול: הם א. הרביצו יותר מדי, כך שהיחידה שאמורה היתה לאסוף מהם את העצירים סירבה לקבל אותם, מה שהוביל מיידית לחקירה; וב. אחד החיילים צילם את ההתעללות, בסרטון שכמסתבר שהוא כה מחריד, שצה”ל מסרב לשחרר אותו. למקצוענים אמיתיים זה לא היה קורה.

אגב סרטונים שצה”ל מסרב לשחרר, יש לא מעט מהם. למשל, במהלך האינתיפאדה הראשונה נשלח נציג של דו”צ לצלם את מה שקורה בשכם. המטרה היתה להראות את חיילינו האמיצים והמוסריים בפעולה. מה שהוא צילם שם החריד את הפיקוד עד כדי כך שהסרטון נגנז. בתחילת האינתיפאדה השניה, ניסו בדו”צ לחזור על ההצלחה ושלחו צוות צילום למחסום. גם הפעם, החליט הפיקוד לגנוז את מה שצולם – אבל החיילים שאחראים לאיסוף התרעמו כל כך, שהם הדליפו החוצה חלק מהחומרים שצילמו. שוברים שתיקה מציגים לעתים את הסרטון הזה בהרצאות שלהם. שווה צפיה, אם יש לכם קיבה חזקה.

(וכמובן, יש את הסרטון הנעלם מכולם – זה של הטבח על המרמרה. צה”ל גנז או השמיד את כל הצילומים והסרטים של שורדי הטבח.)

הבעיה היא לא בחיילים. הנושא הזה כבר נחקר לעייפה. כל צבא מבצע באנשיו תהליך דה-הומניזציה הכרחי: הוא מאלף אותם להרוג אנשים אחרים, שהם לא מכירים ושאין להם שום טינה כלפיהם. הוא מסיר מהם את העכבות המוסריות מפני הרג ואלימות שהחברה עמלה כל כך לבנות. הוא חייב להעביר אותם את התהליך, משום שבני האדם הנורמליים נרתעים מטבעם מאלימות כלפי בני אדם אחרים שאותם הם לא מכירים.

יש ויכוח בשאלה האם במלחמות המאה ה-19 ובמלחמת העולם הראשונה חיילים אכן נמנעו מלירות לעבר האויב (בכמה משדות הקרב של מלחמת האזרחים האמריקאית, למשל, נמצאו גופות של חיילים שלצידם כלי נשק שלא נורו כלל), או שהם ירו אבל ניסו להחטיא; השאלה הזו לא הוכרעה, אבל הצבא האמריקאי – וכמעט כל צבא אחר כך – לקח ברצינות את הבעיה, וביצע שורה של תיקונים באימונים. למשל, ירי לעבר מטרת אדם במקום מטרת קליעה רגילה, והעברת האשמה על ההרג אל דמויות סמכות (הקצינים). מחקרים – שוב, שנויים במחלוקת – הראו שבמלחמת ויאטנם, 90% מהחיילים כבר ירו ללא היסוס לעבר מטרות אנושיות.

אבל ויאטנם, כמובן, היתה מלחמה עממית. כלומר, מלחמה שבו הצבא ניצב לא מול צבא מובחן אחר, אלא מול כוחות גרילה שנטמעו באוכלוסיה. ומלחמות מסוג זה, שבו האויב בלתי נראה ועשוי להיות בכל מקום, מגבירים משמעותית את תחושת הסכנה של החיילים, כך שהנטיה שלהם היא לראות בכל האוכלוסיה אויב. התוצאה היא הרג ואלימות יוצאת דופן כלפי האוכלוסיה האזרחית.

ישראל נמצאת במצב חריג מהבחינה הזו: היא מפעילה כיבוש דורסני על אוכלוסיה אזרחית מזה יותר מ-51 שנים. עד 1987, הסד”כ שצה”ל החזיק בגדה המערבית היה מזערי: כ-17 פלוגות. ההתנגדות הפלסטינית מאז אילצה את צה”ל להפנות מספרים יוצאי דופן של חיילים למשימות דיכוי, ולפני מספר שנים אמר הרמטכ”ל ש-55% מפעילות צה”ל מרוכזת בשטחים. צה”ל, נזכיר, כולל לצורך זה גם את יחידות מג”ב (שבחלקן הניכר מורכבות ממגויסי חובה) ואת המשטרה הכחולה; הם פועלים בשטחים מכוח צו אלוף.

מה שהחמושים שלנו עושים בשטחים איננו לחימה. הוא גם איננו שיטור. הוא דיכוי. אנחנו לוקחים אנשים שאומנו להרוג אחרים ושולחים אותם להטיל טרור על אוכלוסיה מתמרדת. התוצאה שאי אפשר בלעדיה היא אלימות בלתי מורשית ובלתי נענשת כלפי אזרחים. ללא מוראה של האלימות הזו לא היה הכיבוש שורד יומיים. החמושים שלנו פועלים על פי שתי מערכות הוראות: הרשמית, זו שאף אחד לא מתייחס אליה, והמעשית – זו שבה כל הדרגות עד קצין האג”מ החטיבתי יודעות מה המשמעות של פעולות “שיבוש שגרה/לבנת שיבוש/הפגנת נוכחות”, קרי השלכת רימוני הלם ופצצות תאורה בכפר שלו, אבל האוגדה מכחישה שאי פעם שמעה על דבר כזה והוא לא קיים בכלל.

חלק ניכר מצה”ל פועל בניגוד לפקודות רשמיות כדי להטיל אימה על אוכלוסיה אזרחית. למפקד חטיבת כפיר בשעתו, איתי וירוב, אירעה תקלה מצערת והוא אמר את האמת לבית המשפט הצבאי: תקיפה פיזית של פלסטינים היא נוהל שגרתי בחטיבה שלו. כשהוא מצא את עצמו מול תביעה להעמדה לדין, ביצע וירוב את התמרון הידוע כנסיגה צה”לית וזרק את החיילים שלו לכלבים כדי להציל את עורו: הוא העיד עדות נוספת, עדות שקר, ובה הכחיש את הדברים שאמר כמשיח לפי תומו.

שימו לב: זה לא איזה מפקד סיור של נצח יהודה, הגדוד שקל לשנוא. זה מח”ט של חטיבה מרכזית של צה”ל. מח”ט שיש לציין שגובה על ידי המג”ד שלו. מה שווירוב והחיילים מהתקרית בכפר ילין מראים הוא את המציאות הצה”לית: הטלת אימה והפעלת אלימות כאמצעי שליטה יומיומי על אזרחים. לא “תפוחים רקובים” ולא נעליים. פקודות. לא רשמיות, אמנם, ואם הן תיחשפנה הקצונה תקריב את החיילים; אבל פקודות.

בין הפיקוד ובין החפ”שים מתנהל שיח עדין, סמוי. אומר הפיקוד לחיילים: אנחנו יודעים מה אתם עושים. אתם עושים את זה ברשות ובסמכות. לא נחקור אתכם. רק מה, אל תהיו מטומטמים. אל תרביצו יותר מדי, ושימו לב שאין מצלמות בשטח. ואלוהים אדירים, אם אתם כל כך מטומטמים שצילמתם את זה בעצמכם, אז לא השארתם לנו ברירה אלא להפעיל את נוהל כפרות.

ברקע, כמובן, הקצין מקריב את החייל. החייל שהופך לחיית אדם כדי לרצות את הפיקוד, כדי לעשות את מה שהבין היטב ממפקדיו שצריך לעשות, ייזרק אחר כך לאזרחות בלי שום סיוע. הוא עוד לא יודע את זה, אבל הוא כנראה לוקה בפוסט טראומה. והצבא והקצין שלו יתנערו ממנו: מי אתה, מי מכיר אותך, מי יודע מה עשית.

כי, שוב, בסופו של דבר בני אדם נורמליים נרתעים מאלימות. והצבא הוא זה שמסיר את העכבות שלהם ומשלח אותם באוכלוסיה אזרחית. אז התוצאה היא אלפי אנשים עם פוסט טראומה שמסתובבים בינינו, שמן על גלגלי הכיבוש והקריירה של וירובים למיניהם.

יש מנגנון שבלעדיו כל זה לא היה מתאפשר: התפאורה של מערכת החקירה הצה”לית, שתפקידה בכוח הוא לעכב כל חקירה, למסמס כל פרט, לאבד מידע, לא לתשאל עדים, לא למצוא עדים (ראו דוגמא טיפוסית), ובעיקר למשוך זמן, לשרוף זמן, להרוג זמן. כי כפי שכל חייל יודע, עוד לא נולד הבנזונה שיעצור את הזמן: ושנה אחרי השחרור שלו, חייל כבר איננו תחת תחולת חוק השיפוט הצבאי. אחרי זה, כן, אפשר יהיה להעמיד אותו טכנית לדין בבית משפט אזרחי, אבל זה כבר ידרוש ראש של חדקרן. המטרה של המנגנון הזה, שאין לו אפילו בסיסים בגדה המערבית – אחרי הכל, אם יהיו לו בסיסים שם, פלסטינים עוד יבואו להתלונן – היא לאפשר את תרבות האי ענישה שבלעדיה לא היו החפ”שים עושים את מה שהווירובים רוצים שהם יעשו.

עד לפני כמה שנים, למצ”ח/הפרקליטות הצבאית (עורכי הדין רואים את ההבדלים, אני לא רואה את הטעם) היה נוהל עושק מיוחד: אם הותקפת על ידי חיילי צה”ל, והגשת תביעה כנגד הצבא, לא היית יכול לערור על סגירת התיק הפלילי שהגשת. כלומר, אם חייל הרביץ לך, היית צריך לבחור בין תביעה על הנזקים ובין יכולת לערור על סגירת החקירה נגדו. הפוסט הזה מסביר יותר, והוא שכרי בכל עמלי, כי כמה חודשים אחריו הפרקליטות הצבאית נבהלה מהפרסום – אני מניח שבמיוחד בחו”ל – שהיא ביטלה את הנוהל. אבל הוא התקיים בשקט במשך שנים.

אם נהיה הוגנים לרגע כלפי הווירובים, הם בסך הכל עשו את מה שהממשלה והציבור רצו שיעשו. לציבור נוח לא לדעת מה קורה. הקיום שלו תלוי באי הידיעה הזו. הכיבוש נוח לו. לו, כאברהם, נוח לא לדעת מה קורה כשהוא עוקד את יצחק לאלה, לקת הנשק, לצעקה, לדלתות הנטרקות, לכל מה שישוב בחלום ובהקיץ.

אבל אף שהחפ”ש הוא קורבן, בסופו של דבר הקורבן האמיתי הוא הפלסטיני. מאות אלפי ילדים שלא יכולים לישון בשלווה בלילה. מיליוני הורים וגברים צעירים ונשים שיודעים שהמילה הלא נכונה תוביל לכך שיגררו אותם הצידה ויפוצצו להם את הצורה, שיודעים שיש סבירות לא רעה בכלל שיפשטו על הבית שלהם הלילה כחלק מנוהל “מיפויים”, שמטרתו היא הטלת אימה; מיליוני הורים שרואים התעללות בילדיהם, וידם קצרה מלהושיע; ילדים שרואים את השפלת הוריהם – השיטתית, המכוונת – ואין לאל ידם; עשרות אלפי אם לא מאות אלפי קטינים שהוחזקו במעצר ומאסר, ועיני הוריהם ואחיהם רואות וכלות אליהם כל הימים.

וזו הסיבה שאין לשתף פעולה עם המערכת הצבאית בשום צורה, אלא להלחם בה עד רדתה. כל נסיון לשכלל את הכיבוש הוא שיתוף פעולה עם הכיבוש; והכיבוש הוא המקור לכל אלה. אין תפוחים רקובים; הפרדס כולו הוא שורש פורה רוש ולענה, כולו דינו לכריתה.

ועוד נראה באור.

הערה מנהלתית: מאז הפוסט האחרון התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

20 תגובות על ”זה הכיבוש, טמבל“

  1. Oded Gilad הגיב:

    פוסט מעולה. אבל ממש כשם שהבעיה של הכיבוש רחבה יותר מ'נצח יהודה', יש להכיר בכך שהיא רחבה יותר מישראל, או המרחב שבין הירדן לים, או המזרח התיכון.
    אני לא מדבר על הנשק מארה"ב והצוללות מגרמניה, או היעדר הסנקציות מהאיחוד האירופי, אלא על כך שדי במבט קצר על רשימת הממשלות החברות באו"ם כדי לראות שבסדר הנוכחי קיומה של אוכלוסיה הנשלטת בכח הזרוע על ידי אליטה קטנה איננה החריג, אלא הכלל המקובל.
    וממש כמו שנוח לאליטה הישראלית לזרוק את האשמה על נצח יהודה בתורה, ככה נוח לאליטה הגלובלית לזרוק את האשמה על ישראל בתורה.
    גם ישראל איננה תפוח רקוב, אלא הפרדס של 'המערכת הבינלאומית' כולו הוא שורש פורה רוש ולענה, וכולו צריך להיכרת. מה שצריך לנטוע במקומו הוא מדינה פדרלית אחת, דמוקרטית וכלל אנושית – ארצות הברית של כדור הארץ.

    • Meni Zehavi הגיב:

      האם רק לי נראה שיש כאן מקרה של חוק פו בפעולה?

    • אישרגיל הגיב:

      מה ימנע מאליטה קטנה לשלוט בממשלת המדינה הפדרלית הכלל אנושית?

      • Oded Gilad הגיב:

        הפתרונות מוכרים ודי עתיקים, אך יש להחיל אותם ברמה העולמית: הפרדת רשויות אופקית (מבצעת, מחוקקת, שופטת) ואנכית (מקומית-אזורית-עולמית), איזונים ובלמים, עיקרון 'ריבונות העם' בשילוב עם שלטון חוק פדרלי עולמי, עם חוקה ופרלמנט וכל הטוב הזה. מוזמן להמשיך את הדיון כאן: https://youtu.be/ryDWesMA2cY

        • Meni Zehavi הגיב:

          אוי ואבוי. אתה רציני…
          תראה, ב-30 השנים האחרונות נעשה ניסיון להקים מסגרת על-לאומית עם סמכויות מעין-ממשלתיות באחד האזורים המפותחים והשלווים של העולם, עם רקע תרבותי, פוליטי וכלכלי די דומה — האיחוד האירופי. ומצבו הנוכחי, איך לומר, אינו מזהיר. אם תנסה להסביר למה זה קרה, נראה לי שתבין למה חזון הממשלה העולמית הוא אוטופיה חסרת סיכוי.

          • Oded Gilad הגיב:

            אירופה קטנה מכדי מכדי שתוכל לפתור את בעיות שעומדות בפניה. ההגירה מאפריקה ואסיה מתודלקת על ידי עוני באותן יבשות שאירופה לא יכולה ולא אמורה לפתור. בשביל לעשות את זה צריך ליצור מערכת מס עולמית שתאזן את כשלי השוק העולמי עם מדינת רווחה פדרלית עולמית. ולפני שאתה מגיב, אנא צפה בלינק ששמתי לעיל.

            • Meni Zehavi הגיב:

              צפיתי גם צפיתי. אתה יודע מה קרה בהודו חמש שנים אחרי 1942, נכון?
              אירופה קטנה מדי? 500 מיליון איש, המאורגנים במדינות חופשיות ומשמשגות שכמעט ולא הייתה בהן מלחמה רצינית ב-70 השנים האחרונות, או ב-45 השנים האחרונות אם מסתכלים מנקודת המבט של הקמת האיחוד. ועדיין, הדברים בקושי עובדים.
              מערכת מס עולמית? מי אתה חושב שירצה להקים דבר כזה ולשלם את המס? חילוץ הכלכלה של יוון הפך לגרוטסקה עצובה, אז אם אתה חושב שתושבי האיחוד האירופי ירצו לשלם מסים כדי לחלץ את הכלכלות של בנגלאדש, צ'אד או ונצואלה, יש לי גשר במצב טוב למכור לך.

              • Oded Gilad הגיב:

                א. ב-1947 הודו ופקיסטן נפרדו באלימות קשה ולתוך איבה מתמשכת, אבל מה זה מוכיח? שלקבוצות בני אדם יש נטיה טבעית לריב ולהילחם? אדרבה, זו בדיוק ההצדקה שבגללה יש צורך בממשלה מעליהם, כמאמר ר' חנינא 'שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו'.
                ב. העשירים רוצים להתחמק ממס – גם זה לא חדש. האם לדעתך זה מצדיק מקלטי מס שמאפשרים להם לצבור עושר חזירי, שמבוסס על עושק כבשת הרש? זה נכון שגביית מס אפקטיבית מחייבת שילוב של רצון טוב מצד הנישומים וכפייה במקרים שאין רצון כזה. לכן – *אם* אנחנו רוצים שעשירי האליטה העולמית לא ימשיכו להתחמק מאחריותם במבצריהם, דרוש מנגנון ממשלתי (מוגבל, מפוקח, דמוקרטי) ברמה העולמית, שיוכל לגבות מהם את המסים הללו בכפייה כפי שהדבר נעשה בתוך המוצלחות שבמדינות הרווחה הסקנדינביות. יש לך פטנט אחר?
                ובבקשה אל תנסה להדביק לי נאיביות. הרצון שלי במדינה פדרלית – עם ממשלה, פרלמנט, בתי משפט, שלטון חוק וכל הטוב הזה נובע בדיוק בגלל שאני לא מוכן לסמוך רק על רצונו וטבעו הטוב של האדם.

                • Meni Zehavi הגיב:

                  א. הבעיה היא שבמשטר דמוקרטי — ואתה הרי לא מפנטז על מלך משיח שיכפיף את כל העולם לעולו — אי-אפשר להטיל משטר כלשהו על בני אדם כשחלק ניכר מהם אינם רוצים בו. ניסיון ליצור פדרציה רב-אתנית ורב-דתית כשל בתת-היבשת ההודית כפי שהוא כשל בבריה"מ, ביוגוסלביה, ובמקומות נוספים. אז אתה רוצה שזה יקרה ברמה העולמית?
                  ב. הארצות המפותחות נמצאות כבר בערך 35 שנה בגל של הורדות מס. לדעתי מדובר במהלך מוגזם, שכיום מזיק יותר משהוא מועיל, ושיעורי המס צריכים לטפס למעלה (באיזו מידה? תלוי). אבל זה מהלך מאוד לא מובן מאליו באווירה הציבורית הקיימת היום. אם אתה רוצה להתנות את זה בממשלה עולמית, פירוש הדבר שזה פשוט לא יקרה. דרך אגב, למדינות הלאום המודרניות יש דרכים לפעול נגד מקלטי מס. לא חייבים ממשלה עולמית בשביל זה.

                  • Oded Gilad הגיב:

                    מדינות מקומיות (אקא 'מדינות לאום') עושות דברים גדולים וחשובים מאוד כדי לרסן את כוחו של השוק העולמי, אבל אלו רק המדינות החזקות וגם הן – כוחן מוגבל מאוד, וזאת בשל פער הגודל הנוכחי בין הממשלה המקומית לשוק העולמי. מדינה עולמית, שתחפוף הן לגודלה של המערכת הכלכלית והן לגודלה של המערכת האקולוגית שלנו – תעשה את זה הרבה, הרבה יותר טוב.

                    • Meni Zehavi הגיב:

                      מדינה עולמית פשוט לא תקום בעתיד הנראה לעין. אפילו האינטגרציה הכלכלית ברוב אזורי העולם רחוקה מכדי לאפשר דבר כזה, שלא לדבר על זהויות קבוצתיות שלא יאפשרו את זה או על משטרים שלא ישושו לאבד את שלטונם. (מישהו רואה את שי ג'ינגפינג או את פוטין מוותר על שלטונו לטובת ממשלה עולמית? אפילו את נרנדרה מודי?)
                      אז אין ברירה אלא לעבוד עם מה שיש — כלומר, עם מדינות לאום. אם על הדרך יצליחו גם להימנע מפארסות כלכליות כמו מטבע היורו — עדיף.

                    • Oded Gilad הגיב:

                      הטיעון הזה מזכיר לי את אותם דרום אפריקאים שהיה להם ברור שהאפרטהייד לא יסתיים – כי "הלבנים הרי בחיים לא יסכימו להישלט על ידי רוב שחור", והסיקו לכן שכדאי לפתח ולקדם את האוטונומיות של הבנטוסטנים – כי זה מה שיש.

                    • Meni Zehavi הגיב:

                      הלבנים בדרום אפריקה הסכימו לשלטון הרוב השחור אחרי שהעולם אנס אותם לעשות את זה. בדרך, הם פספסו הזדמנות לא רעה להיפרד טריטוריאלית מהשחורים. יואב קרני כתב על זה כתבה ארוכה בזמנו ("אומרים הייתה ארץ").
                      מי יאנוס את מדינות העולם להתאחד בממשלה עולמית פדרלית? ראשית, נראה שאף אחד, ושנית, אונס אינו חוויה שהייתי ממליץ עליה.

                • אישרגיל הגיב:

                  כמה מושבים יהיו בפרלמנט של כדור הארץ? אני מניח שגם בתור ישראלים נקבל משהו כמו חמישית-האחוז מן המושבים – וזאת בהתאם לגודל האוכלוסיה בכדור הארץ. היכולת שלנו להשפיע על החלטות בפרלמנט הזה יהיו בלתי-קיימות.

                  • Oded Gilad הגיב:

                    בפרלמנט של כדור הארץ יכולים להיות שני בתים, בית עליון כמעין סנט, עם נציג או שניים לכל מדינה, ובית תחתון עם נציגות למדינות לפי גודל אוכלוסייתן. בבית התחתון הייצוג של הישראלים יהיה אכן אפסי, אבל סוף סוף יהיה מוסד שייצג קבוצת רוב שעד היום לא היה לה שום ייצוג – בני האדם כבני אדם.
                    בפרלמנט האירופי, למשל, קורה דבר יפה: השמרנים מאיטליה וצרפת יושבים ומצביעים ביחד, בעוד שהירוקים מגרמניה וספרד יושבים ומצביעים ביחד – החלוקה היא על פי גישות פוליטיות ולא על פי חלוקה 'לאומית'. אין סיבה שדבר דומה לא יקרה בפרלמנט העולמי.

                    • אישרגיל הגיב:

                      הבית העליון מזכיר מעט את העצרת הכללית של האו"ם, לא? פורום שישראל מוצאת את עצמה כמעט נטולת כוח והשפעה. המשמעות היא שבשני הבתים הישראלים לא ממש יוכלו לזכות בייצוג הולם ולא יוכלו לקבל השפעה על החלטות הנוגעות בחייהם.

                      אני לא בטוח שזה עדיף על מבנה של מדינות לאום, בו כל עם זכאי להגדרה עצמית וליכולת לשלוט על גורלו ועל החלטותיו.

                    • Oded Gilad הגיב:

                      זהו אחד השקרים הגדולים ביותר שצמחו במאה העשרים, שבמודל של מדינות לאום 'כל עם זכאי להגדרה עצמית וליכולת לשלוט על גורלו ועל החלטותיו'. כי במערכת כלכלית עולמית לבעלי הון מחוץ למדינה (לא רק אדלסונים, אלא גם תאגידים שמייצגים את האינטרס המשותף של המון צרכנים ומשקיעים קטנים הרבה יותר) יש כח להשפיע בצורה מכרעת על קבלת ההחלטות שבתוך המדינה.
                      תאגיד שרוצה לפעול בתוך מדינה (למשל – לייצא את משאבי הטבע שלה) צריך לשלם לממשלתה, ואם הממשלה לא דמוקרטית (ובמערכת האו"ם אין דרישה כזאת) אז חברי הממשלה יכולים לשים את הכסף בחשבון הבנק הפרטי שלהם בשוויץ. העובדה הזאת יוצרת את התמריץ המרכזי לחבורות חמושות להשתלט בכח על השלטון במדינות עתירות משאבים ('קללת המשאבים'). בהיותם בשלטון, הדיקטטורים המקומיים מדכאים את האוכלוסיה המקומית בשירות האליטה הגלובלית. וככה אנחנו מגיעים לסדר עולמי הנוכחי שבו גם 70 שנה אחרי הסוף הרשמי של הקולוניאליזם והאימפריות, בני האדם בקולוניות-לשעבר ממשיכים לעבוד כמו פעם במטעים, במכרות ובסדנאות היזע. עובדים בתנאים לא תנאים ומזהמים את סביבת המחייה של ילדיהם כדי לייצר תוצרת שהם לא יכולים לקנות ומיוצאת בחלקה הגדול, כמו פעם, לשווקים העליזים של המדינות האירופאיות.
                      המערכת הנוכחית שוללת מהאנשים האלה את היכולת לשלוט על גורלם ועל החלטותיהם, אבל מוכרת להם לוקשים על עצמאות וריבונות לאומית.

                    • אישרגיל הגיב:

                      יש טעם בדברים שאתה אומר, אבל יש לזכור שכאשר אתה מכפיף עמים ואומות למנגנון אחד משותף, אתה גם יוצר דיכוי מסוים, כולם חייבים להתיישר לפי סטנדרט מסוים. סתם דוגמא, מכסות דיג של האיחוד האירופאי, שלא כל המדינות החברות מסכימות איתו – ויש עוד שלל נושאים. באופן אישי, מנגנון כלל-עולמי של מאות אלפי פקידים ושלל חוקים שמנסים לאגד את כל האנושות (משימה כמעט בלתי אפשרית) נשמע לי יותר כמו דיסטופיה נוסח 1984 מאשר אוטופיה.

                    • Oded Gilad הגיב:

                      לצערנו הטבע האנושי הוא כזה שדיכוי בחברה האנושית אינו שאלה של אם אלא של כיצד, וכל מי שאינו אנרכיסט גמור מבין שמידה מסויימת של דיכוי היא הכרחית, כשהשאלה היחידה היא האופן בו הדיכוי מאורגן ומפוקח וכלפי מי הוא מופנה – האם כלפי החלשים או כלפי החזקים. אני מאלו שסבורים שמשמעותה של הדמוקרטיה היא לצמצם את סמכות השלטון עד למינימום ההכרחי, וכי אנחנו רחוקים כיום מאוד מהמינימום הזה כלפי מעלה. הסדר העולמי הנוכחי מקבל דיכוי של מאות מליוני ומליארדי בני אדם, כאמור בשירות אליטה גלובלית שמתחבאת במבצריה וחומותיה תוך שירת הלל לעצמה בתור 'איים' של דמוקרטיה והומאניזם. וזאת הדיסטופיה האמיתית – מערכת אפרטהייד גלובלית שמבדילה בין בני אדם לא לפי צבע העור אלא לפי צבע תעודת הזהות.

  2. Dima Shevelev הגיב:

    היי,

    איך אפשר לראות את סרטון דו"צ המדובר שנמצא בידי בצלם?