מרקדים לפני הפריץ
למה הפרקליטות מחפה על העריצות של נתניהו?
ביום שישי האחרון, סמוך לכניסת השבת, יצר ראש הממשלה בנימין נתניהו קשר – ככל הנראה טלפוני, על כל פנים לא מתועד – עם מנכ”ל חברת הרכבת והורה לו להפסיק את העבודות בשבת. פעולה זו בוצעה ללא כל סמכות חוקית, ולמרבה הדאגה הפרקליטות – שאמורה להיות אמונה על שמירת החוק – מסייעת לראש הממשלה להתחמק מאחריותו לכך.
כיממה לאחר ההחלטה של נתניהו, הגישה מרצ עתירה דחופה לבג”ץ בדרישה להורות על החזרת העבודות לאלתר. הבקשה לצו ביניים נדחתה, אבל המדינה והרכבת נדרשו למסור את תגובתן.
בתגובתה לעתירה, הביכה הרכבת את נתניהו קשות: היא כתבה כי נתניהו עצמו, כשר הכלכלה, אישר לה לעבוד בשבת לפני כשנה; היא ציינה כי עד אתמול (ב’) היא לא קיבלה כל מסמך כתוב מנתניהו, ועל כן היא לא מסוגלת להבין מה היו השיקולים של נתניהו בהחלטה שקיבל; ובהתאם, אין לה יכולת להתגונן בפני העתירה. כתוצאה מכך, ביקשה המדינה ארכה של יום למסור את תגובתה; היום מסרה אותה, והיא מביכה במיוחד.
בתשובת המדינה יש שני סעיפים מהותיים. סעיף 4 טוען שהעתירה היא תיאורטית ושבג”ץ לא דן בעתירות תיאורטיות. מדוע העתירה תיאורטית? משום שהיא מתייחסת לעבודות שבוטלו בשבוע שעבר. זה עבר ובטל, לא ישוב עוד להטרידנו – ובהתאם, טוענת המדינה, העתירה שדנה בפעילות לא חוקית של ראש הממשלה צריכה להמחק. היא, כמובן, לא מתייחסת לשאלה מה יקרה בשבת הקרובה.
הסעיף הבעייתי הרבה יותר הוא סעיף 5. אני מצטט אותו מתוך תשובת המדינה לבג”ץ שהועברה לי על ידי מרצ:
“למעלה מן הצורך, נציין כדלקמן: לרכבת ישראל ניתן ביום 16.8.16, בהמשך לבקשת רגבת ישראל, ‘היתר מיוחד להעסקת עובדים במנוחה השבועית על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי”א-1951’ (להלן: ההיתר), לצורך עבודות פיתוח ותשתית שמעוניינת רכבת ישראל לבצען בשבתות, במהלך חודש ספטמבר 2016.
כעולה מן ההיתר, הוא ניתן לבקשת רכבת ישראל, שנבחנה בהתאם להוראות סעיף 12 [לחוק האמור – יצ”ג]. המדובר בהיתר חודשי, להעסקת עובדים במנוחתם השבועית במהלך חודש ספטמבר. ההיתר ניתן לכלל החודש, וביכולתה של רכבת ישראל באילו שבתות לנצל ההיתר, וכיצד. מן המשיבים [נתניהו, שר התחבורה כץ ושר העבודה כץ – יצ”ג] נמסר כי ההיתר לא בוטל או הותלה והינו בתוקף, ומשכך רשאית רכבת ישראל לעשות בו שימוש כל עוד לא הותלה או בוטל. עוד נמסר מן המשיבים [נתניהו, כץ וכץ – יצ”ג], כי ככל שתהיה כוונה לבטל את ההיתר או להתלותו, הרי שהדבר יבוצע על ידי בעל הסמכות […] [שר העבודה כץ – יצ”ג] או מי שהואצלה לו הסמכות מטעמו, על פי כל דין, ובהתאם לכל כללי המנהל החלים.”
ההדגשות במקור.
אז מה קרה פה בעצם? נסדר את זה כרונולוגית.
16.8.16 – רכבת ישראל מבקשת ומקבלת, בנוהל, אישור עבודה בשבת.
השבוע האחרון של אוגוסט-תחילת ספטמבר: קרבות קשים בגזרת נתניהו-ישראל כץ.
2.9.16 – ללא כל סמכות, ראש הממשלה נתניהו פונה למנהלי הרכבת ודורש את הפסקת העבודות.
3.9.16 – העתירה של מרצ.
5.9.16 – תשובת הרכבת, שאומרת שעד כה היא לא קיבלה כל אישור בכתב; המדינה מבקשת דחיה של יום.
6.9.16 – תשובת המדינה, שמטרתה לסלק את הענן מעל נתניהו.
מה אומרת המדינה? היא מבצעת גניבת דעת. היא אומרת: אין לנו מושג על מה הרכבת מדברת. יש לה היתר חוקי, שנמסר לה כדין והוא בתוקף. לנו אין שמץ של מושג מדוע הרכבת, מסיבותיה שלה, החליטה פתאום, כמה דקות לפני כניסת השבת, להפסיק להשתמש בו. ובכל מקרה ההיתר בתוקף, אז נא למחוק את העתירה.
בקיצור, מה שהמדינה רוצה הוא שבית המשפט לא יתעסק בשאלה המעיקה מי נתן את ההוראה להפסקת העבודות, כי התשובה לשאלה הזו די ברורה, ועוד פחות בכך בשאלה האם היתה לו סמכות לעשות זאת, כי גם התשובה לשאלה הזו ברורה. המדינה רוצה שבית המשפט יעמיד פנים, כמוה, שכל מה שקרה בסוף השבוע פשוט לא קרה.
זה יכול לעבוד, אגב. לגמרי יכול לעבוד. בניגוד לתדמית שטיפח לעצמו, בית המשפט ממש לא אוהב לשאול את המדינה שאלות קשות, ואם היא נותנת לו תירוץ חצי מתקבל, או אפילו כמו במקרה שלנו שווה ערך של “תראה, ציפור”, הוא יעדיף למחוק את העתירה בתירוץ מנהלי כלשהו. ויש. תמיד יש. כשלא רוצים לעשות משהו, תמיד אפשר למצוא נימוקים.
כשראש ממשלה מורה לגוף ציבורי לבצע פעולה, או להמנע מפעולה, ללא סמכות חוקית, הוא מבצע פעולה של עריצות. הסמכות שמוקנית לראש הממשלה היא הסמכות שמוקנית לו בחוק בלבד. אין לו סמכות פרט לזו שמופיעה בחוק. כשהוא מחליט לעבור על החוק, לנצל את מעמדו כדי להטיל אימה על פקידים ולגרום להם שלא לבצע את תפקידם, הוא עושה שימוש במעמד שהעניק לו החוק כדי לבטל את החוק. המדינה זה הוא.
אף אחד לא מופתע מהפעולה של נתניהו. זה האיש. מה שעדיין מדהים הוא שיש פקידים, עורכי דין, אנשים שנשבעו לשמור על החוק ולקיימו, שמקבלים משכורת ציבורית לשם קיומה של שבועה זו; אנשים שאמורים לעמוד לצד שלטון החוק בדיוק נגד פקידים ושרים שקמים עליו, ושמתקפלים כך מול ראש ממשלה. שהם מוכנים ללכת לבית המשפט ולומר דברי הבל לא כדי להצדיק איזושהי מדיניות, אלא כדי לחלץ עריץ מהמבוכה שאליה קלע את עצמו.
אני לא יודע איך האנשים האלה מסתכלים על עצמם בראי בבוקר. אני מכיר את התירוצים, אבל נשבר לי מהם מזמן. ואני יודע שכאשר יקום כאן שלטון חדש, משרתי העריצות האלה יהיו הראשונים שיצטרכו לעוף. אי אפשר היה להשחית כך את המדינה בלעדיהם.
עדכון: לפני זמן קצר קיבל בג”ץ את העתירה של מרצ, וקבע כי “ניתן בזאת צו ביניים המתלה את הוראה המשיב מס’ 1 [נתניהו – יצ”ג] למשיבה מס’ 4 [הרכבת – יצ”ג] מיום 2.9.16, ככל שהוראה זו עודנה בתוקף.” בג”ץ גם קבע שייערך דיון בעתירה, למרות בקשת המדינה לדחות אותה, בהקדם.
ראויה לציון ההחלטה להקפיא את הנחיית ראש הממשלה, ככל שיש כזו, למרות טענת הפרקליטות שאין הנחיה כזו. כלומר, אם נתניהו ינסה לחזור על התרגיל בשישי הקרוב, הרכבת תוכל לומר לו בנימוס שהוא מפר צו בג”ץ. לדעתי בהחלטה הזו משתמע אי אמון עמוק (ומוצדק) בטענת הפרקליטות ונתניהו.
הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.
(יוסי גורביץ)
התקווה הנאיבית שבה אתה מייחל למהפכה ולשלטון חדש, שבו כל מי שאתה לא אוהב פשוט יועף מתפקידו, היא מכמירת לב. אבל גם מפתיעה, בהתחשב בפכחון שבו אתה רואה בדרך כלל דברים.
הפרקליטות מתנהגת כמו כל עורך דין שמנסה לשרת את הלקוח שלו נאמנה ולמצוא את הטיעונים המשפטיים שיוציאו אותו מהבוץ אליו נקלע. בשל מופרכות המעשה, זה גם מביא אותם לטיעונים מופרכים, ויחד עם זאת – מה היית מצפה שיעשו? שיסרבו כאיש אחד לכתוב תשובה לבית המשפט? אני בטוחה שהם היו צריכים להגן על מעשים גרועים בהרבה. זו עבודתם והם מבצעים אותה. חבל שאתה משתלח דווקא באחד מהגופים הישרים והנחוצים בישראל, שזרוע התביעה שלו חשובה מאין כמוה לדמוקרטיה.
הפרקליטות גרועה מפרקליטות הרייך .פרקליטות הרייך פעלה כחוק וידיה היו למעשה כבולות . על פי חוק ניתנה שם חסינות מלאה למדינה ולפיהרר (כמו החסינות לגבי פעילות מלחמתית שפוטרת את המדינה מאחריות לכל נזק חסר הצדקה). לעומת זאת, הפרקליטות- ולמעשה כל שלוחות הפרקליטות- פועלת בניגוד לכל חוק ובניגוד לכללי האתיקה של עוה"ד. לכאורה זו פועלת באקלים של מהפכה חוקתית, במדינה ש"חרטה על דיגלה ערכי זכויות אדם", במדינה שחתמה על שלל אמנות בינלאומיות (השוללות עינויים, פגיעה בחירות, פגיעה בגוף, פגיעה בכבוד ועוד ועוד). אולם, הלכה למעשה הפרקליטות מגישה ברוב המקרים תצהירים שקריים של הקלגסים עובדי הציבור שאחראים לעוולות עליהם נתבעה המדינה. גם ההצהרות הנלוות לבקשות החסינות שמבקשת המדינה לטובת אנשיה הינן בד"כ שקריות. לא מעט מאותם פרקליטים (בעיקר פרקליטות) שקרנים ועבריינים מונו לשופטים (וכשמרבית חבריהם הקרובים נותרו מהפרקליטות) וכיום הם אלו הדנים בתיקים בהם המדינה בעלת דין. הפרקליטות היא אויב מר של זכויות האדם , שהרי במקום להצדיע במועל יד ובכנות ובשקיפות הריהי נוקטת תחבולות שקר במטרה לנקות את המדינה הבזויה מעוולותיה (כך, באחד המקרים העיד בתיק אזרחי עד מטעמם עדות שקר, אולם על מנת שהדבר לא יסתור את הצהרותיהם בבג"צ אלו פנו לביהמ"ש בבקשה "שמבהירה את המצב העובדתי" , ושכמובן אינה חלק מחומר הראיות) . לכן, בבוא היום גם אנשי פרקליטות יועמדו לדין בערכאות בינלאומיות אובייקטיביות וכנגד חלקם יגזרו מאסרי עולם ואף למעלה מכך. מומלץ לקרבנות הפרקליטות לפנות בתום ההליך למוסדות האו"ם על מנת שיטפלו בדמוקטטורה היחידה במזה"ת באופן צודק וראוי, כפי שנעשה ב"דו"ח גולדסטון". למעשה הם ישמיעו שם את קולם של עשרות אלפי נפגעי "מערכת אכיפת החוק" שתרבות השקר היא תרבותה.