יש חור בגרב, יא ביבי, יא ביבי
למה נתניהו לא משתמש בכרטיס אשראי? כי כל פושע מתוחכם יודע שכרטיס אשראי משאיר שובל שלא מאפשר הלבנת הון
דו”ח המבקר על פרשת ביביטורס מצא שורה של פגמים בהתנהלותו של מי שהיה אז שר האוצר, בנימין נתניהו: הוא נהג לקבל כספים מעובדי לשכתו והשתמש בהם לצרכיו הפרטיים. הפרשה הזו הועברה, אחרי שנים שערורייתיות של הזנחה מצד מבקר המדינה והקונסיליירי המשפחתי וינשטיין, לחקירה מחדש. הנקודה שמשכה את מירב תשומת הלב היתה העובדה שעל פי הדו”ח, נתניהו לא השתמש בכרטיסי אשראי; אחד העובדים שלו, יחיאל לייטר, השתמש בכרטיס האשראי שלו כדי לממן טיסה של נתניהו ובני משפחתו. לייטר טוען שהכסף הושב לו אחר כך, אבל כמובן שאין תיעוד לכך. למה התנהלו הדברים כך? לטענת לייטר – שיש לציין שתחילה לא זכר בכלל את ההתרחשות הזו, ורק אחר כך הגיע עם גרסה שניה – משום שלנתניהו אין כרטיס אשראי, שכן הוא “לא מבין” בכרטיסי אשראי.
זה נשמע די תמוה. מדובר, אחרי הכל, במי שהיה שר האוצר. נתניהו הוא טכנופוב, או על כל פנים מעמיד פני כזה, אבל כרטיסי אשראי הם טכנלוגיה בת 60; היא נולדה בערך בתקופה שבה נתניהו יצא לראות חיילים בריטים בירושלים. ופתאום מישהו מצא עדות לכך שנתניהו דווקא השתמש בכרטיס אשראי ב-1988. אז האם נתניהו ידע להפעיל כרטיסי אשראי ב-1988, אבל 15 שנה אחר כך שכח איך?
או שיש הסבר סביר יותר: שמלבין הכספים הסדרתי נתניהו יודע שכרטיסי אשראי מותירים שובל ברור לחוקרים ועל כן הוא מעדיף להשתמש ככל האפשר במזומן, שנעלם ללא עקבות.
נבחן את העובדות הידועות.
[…]
באמצע העשור האחרון, שימשו נפתלי בנט ואיילת שקד כעובדי לשכתו של ראש האופוזיציה בנימין נתניהו. הימים הם הימים שלאחר מלחמת לבנון השניה ונתניהו עסוק בנסיון להפיל את ממשלת אולמרט באמצעות “תנועת המילואימניקים”, שלימים תצא ממנה “אם תרצו”, והרבה מאד כסף זר. בנט ושקד קיבלו כסף “שחור” מנתניהו – הוא הוציא אותו מכיסו הפרטי ולא הוצאה הניירת הנדרשת כחוק. הנסיון לחקור את זה לא הגיע רחוק. בנט אמר לאחרונה שהוא קיבל רק תשלום אחד, של כ-1,500 ש”ח, מנתניהו – ונאלץ להחזיר אותו על פי דרישת שרה נתניהו. לא ברור כמה כסף קיבלה שקד, אבל מאחר ובניגוד לבנט לה אין בעברה אקזיט הייטק – בנט אמר שהוא רצה תשלום סמלי כי הוא לא באמת היה צריך אותו – סביר להניח שהיא קיבלה שווה ערך של משכורת. לא ברור אם שקד החזירה את הכסף לנתניהו; באופן מפתיע, כל הנושא הזה, שבו ראש ממשלה לעתיד משלם בשחור לעובדי הלשכה שלו פשוט לא נחקר.
וישנו הסיפור המשונה של שעיה סגל, לשעבר עיתונאי, שעבד בלשכת נתניהו לכאורה ללא תשלום עד שעיתונאים שאלו על כך, קיבל תשלום מהחשבון הפרטי של נתניהו – וכמו בנט, גם הוא נאלץ להחזיר אותו.
באותה התקופה עצמה, סיפר אלדד יניב (כשהתמודד בבחירות 2013) נתניהו הסתובב עם כמות עצומה של מזומנים בגרביים, ובין השאר הזרים ישירות 70,000 ליש”ט למאבק המילואמניקים – שוב, כסף שחור. הבלדר להעברת הכספים היה לדברי אלדד יואב הורוביץ. שנה לאחר מכן, הורוביץ מעביר תרומה של 75,000 ש”ח לאם תרצו – תרומה ש”אם תרצו” משהה את הדיווח עליה במשך שנתייים, כי הדיווח מצביע על אקדח מעשן בינה ובין לשכת נתניהו. היא מדווחת על התרומה רק לאחר שרשם העמותות מאיים לסגור אותה אם לא תעביר את הדיווח של 2008.
הורוביץ מונה לאחרונה לראש לשכת ראש הממשלה. אלדד יניב קרא לנתניהו לתבוע אותו תביעת דיבה על סיפור הכסף בגרביים והמימון השחור של מחאת המילואמיניקים. נתניהו נמנע מלעשות זאת.
[…]
מה מקור הכסף?
לא ברור, אבל מתחילים לצוץ רמזים. נוכל צרפתי בשם ארנו מימרן, שיש לו קשרים ארוכים עם נתניהו, העיד לאחרונה במשפטו שהוא העביר לנתניהו מיליון יורו לצרכי מימון בחירות – מהטקסט לא ברור איזה, אבל נתניהו לא התמודד ב-2001 וב-2003, כך שמדובר או בבחירות של 2006 או בבחירות של 2009. קריאה זהירה בטקסט מעידה שאלה היו כנראה הבחירות של 2006, כי מימרן אומר “אז ב-2009, כשהוא אכן נבחר מחדש לראשות הממשלה, נסעתי לישראל ונפגשנו.” ה”אכן נבחר מחדש” יכול לומר שהמימון היה על הבחירות הקודמות. מימרן אמר שנתניהו מעולם לא השיב לו את הכסף.
התגובה הראשונית של נתניהו היתה שמדובר בשקר וכזב ושהוא מעולם לא קיבל כסף ממימרן. אתמול, אחרי שהיועץ המשפטי לממשלה הורה על בדיקה של הנושא, נתניהו שינה גרסה: לדבריו, הוא קיבל את הכסף כשהיה אזרח פרטי והכסף שימש ל”הסברה.”
נתניהו היה אזרח פרטי לתקופה קצרה בלבד: בין בחירות 1999 וסוף שנת 2000, אז הודיע על מועמדותו לתפקיד ראש הממשלה (בסופו של דבר לא התמודד), ובין סוף שנת 2000 לסוף שנת 2002, אז נכנס לממשלת שרון הראשונה כשר חוץ. בבחירות שלאחר מכן הוא הפך לשר האוצר ומאז לא חדל לרגע לכהן בתפקיד כלשהו.
נסכם: הנוכל הצרפתי מימרן אומר שהוא נתן לנתניהו מיליון יורו ולא קיבל אותם חזרה.
נתניהו לא מכחיש. הוא אומר שהוא קיבל את הכסף, ולא החזיר אותו אלא הוציא אותו על הסברה.
ועכשיו ראש הממשלה צריך להסביר שני דברים:
א. למה הוא לא דיווח על הכסף שקיבל ממימרן במשך, לגרסתו, עשור ולגרסת מימרן שבע שנים או יותר.
ב. לאיפה הלך הכסף. קבלות, בבקשה.
וכשרואים איך נתניהו שילם לאורך השנים בשחור לעובדיו; כשרואים שהוא נמנע משימוש בכרטיס אשראי; כשרואים שיש מיליון יורו בלתי מדווחים שפשוט התפוגגו, צריך להחליט מה סביר יותר: שנתניהו הוציא מיליון יורו על מסע הסברה שאף אחד לא שמע עליו ושלא הותיר שום סימן, או שהוא מסתובב עם הרבה מאד כסף שחור בגרביים.
ספרו לי עוד עד כמה המימון הזר מסוכן לדמוקרטיה שלנו.
עדכון: מימרן אמר הערב לערוץ 10 שהוא העביר כסף לנתניהו, אבל שהיו כמה שגיאות בדיווחים מבית המשפט:
א. הוא העביר מיליון פרנקים צרפתים, לא מיליון יורו.
ב. הוא העביר אותם לחשבונו הפרטי של נתניהו, לא לשום קרן ציבורית כפי שטען היום נתניהו.
ג. הוא העביר אותם ב-2001 ואז, ופה הדברים לא מסתדרים קשות, הגיע לחגוג את נצחונו של נתניהו שמונה שנים אחר כך. למה הגיע לבקר את נתניהו שמונה שנים לאחר התרומה? לא ממש ברור.
צריך יהיה שבית המשפט יפתח את הניירת ואולי גם יעביר אותה לפרקליטות הישראלית.
הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.
(יוסי גורביץ)
אזרח פרטי המקבל מיליון יורו בעבור שירותי הסברה, אמור לשלם מס הכנסה, לא?
ונזכיר שקובי פרץ, מזרחי אחר, קיבל שנתיים מאסר בפועל על העלמת מס בגובה דומה.
אם זה היה בשנת 2002 על פעילות בחו"ל אז גם במידה וזה הלך ישירות לכיס אין צורך לשלם מס כי המיסוי באותה תקןפה היה רק על הכנסות בישראל.
יש לי תחושה שגם אם נתניהו יעבור על כל אחד ואחת מהתומכים שלו ובאופן אישי ישתין לו על הראש עדיין הם יטענו : כולם עושים את זה , כאילו שהשמאל יותר טוב
לדעתי ההסבר לתופעה הזאת הוא בתחום הפסיכולוגיה מה שנהוג לקרוא "מנטליות של עבדים" כלומר הערצה הולכת וגוברת כלפיי מי שמתעלל בך יותר ויותר- למיטב הבנתי מדובר במחלה חשוכת מרפא – אין מה לעשות נגדה
אם קובי פרץ הולך לשנתיים מאסר בגלל העלמת מס, נראה לי שמר נתניהו צריך ללכת לתקופה הרבה יותר ארוכה, מפני שהוא…. ראש הממשלה.
התחזית: נתניהו נכנס לכלא ב 2018. ישב בתא אחד עם שני הדנקנרים.
ליכודניקים אוהבים נוכלים ועבריינים.
סיפור יפה, באמת, עם נוכלים צרפתים וכסף בגרביים והכל.
האם יצא ממנו משהו? לא. האם זו הדרך להפיל את ביבי, לא. והיה והפילו את ביבי על כסף בגרביים האם הציבור ישתכנע שהימין הוא אסון ויצביע לשמאל? לא, סביר שהציבור יחשוב ובמידה לא מבוטלת של צדק, ששוב מי שלא מצליח בקלפי כופה עצמו דרך בתי המשפט והפרקליטות. אם כן מדוע הריטואל החוזר הזה?
משום שהוא לא באמת משמש לניקוי אורוות, או מלחמה בשחיתות או כל שם קוד אחר. המאמרים הללו משמשים בעיקר לאיחוד השורות, לאנחנו מול הם, לסימון ה״מושחתים״ לעומת כפות ידינו הנקיות.
כמובן שזה בולשיט. אין פוליטיקאי ישראלי שלא מקבל כסף שחור, אפור או ירוק למימון פעילותו הפוליטית, מהרצוג ועד עודה. כל מי שבילה שבוע בקמפיין בחירות יודע איך זה עובד.
כמובן שהפרקליטות חוקרת רק צד אחד של המפה הפוליטית, כמובן שהציבור רואה את זה כי הציבור לא טיפש כפי שחושבים כאן ולכן האמון בפרקליטות שווה לאמון בפוליטיקאים, כי הם הפכו עצמם לפוליטיים.
בגלל זה דרוקר נתפס כטרחן נודניק ולא כלוחם שחיתות כפי שהוא מדמיין את עצמו.
הסדרה ״מיליארדים״ הראתה דמות מופלאה ששיחק פול ג׳יאמטי, תובע פדרלי, שמוכר לעצמו ולסביבה את צדקת הדרך, בעד הוא גרוע בדיוק כמו העבריין מולו הוא פועל, למעשה גרוע הרבה יותר. חזל״נו כינו זאת, טובל ושרץ בידו.
ככה נראות הטענות הללו על ״שחיתות״ ולכן הן בעיקר תרפיה קבוצתית, מנטרה יוגית לתחושה התעלות.
כמו מרבית הפעולות של השמאל התלאביבי. מדובר בכניעה לצורך נפשי ולא פוליטיקה.
רק היום היתה ידיעה על מותו של אשר ידלין. למי שמחפש נחקרים מהשמאל. אז החקירות של אהוד ברק, הרצוג, פואד בן אליעזר או אהוד אולמרט הן כולן דוגמאות לפרקליטות שחוקרת רק צד אחד של המפה?
ידלין, נו, גם רבין, או אשתו אם נדייק, נחקרה פעם. כשהייתה כאן מפלגה אחת היא חקרה את עצמה באותה יעילות שהמשטרה חוקרת את עצמה. מאז המצב החמיר לאין שיעור. ברק נחקר כשהיה צריך לקבור אותו פוליטית אחרי שאכזב את השמאל וחשף את השקר וההונאה של אוסלו. הרצוג היה טכנוקרט אפור שנחקר כחלק מנסיון הרצח הפוליטי של ברק ולא משיח השמאל. פואד? באמת?
תראה לי חקירה פעילה של איש שמאל בשיא הקריירה הפוליטית, במרום תהילתו, כשהוא מציית לנרטיב, בזמן אפקטיבי בקריירה שלו. כמו נגד, ליברמן, ביבי, אולמרט, שרון, דרעי להמשיך?
אם ניידת סמוייה תסע אחריך במשך שבוע, אתה תקבל דו״ח. אני מבטיח לך.
איש השמאל הזה שתיארת שם? לא קיים אחד כזה
לול, כשהשמאל היה בשלטון חקרו את השמאל וכשהימין בשלטון חוקרים את הימין, הרבה יותר קשה להיות מושחת מהאופוזיציה 🙂
לפחות זהו צורך נפשי להלחם בשחיתות וחוסר צדק ולא להצדיקם בצורה פסיכוטית. טיעונים גאוניים קוששת כאן: כולם מושחתים אז מה רוצים מביבי? רק את הימין רודפים – למרות שרבין הלך הביתה על הרבה פחות. והציבור לא אכפת לו שמנהיגיו מושחתים. כי הוא מטומטם. וזו הפליה לחקור את השלטון (שמורכב מימין ימין ועוד ימין מזה עידנים). טראמפ לא היה עושה את זה יותר מטומטם. כל הכבוד.
לא פלא שפרוטו נאצי יאהב את עבודתו של ג'יאמנטי המתמחה בגילום דמויות סטריטאטיפיות של יהודים זיס (ג'רי הלר שלו למשל).
פרוטו נאצי? כן, ז׳יד, אני פרוטו נאצי. מה זה אומר על העתיד שלך כאן?
איך הצלחת להוכיח את הנקודה שלי לפני שהספקתי לכתוב אותה. מרשים.
עתידי לא עמך בגטו. אינך הקלגס. אתה בסך הכל קפו.
נו, אז מה אכפת לך? ברחת לא?
אלא שבכל מקום אנחנו צצים נכון זד?
באנגליה אנחנו צצים, ובשוודיה ובצרפת ובכל מדינות המערב צצים להם אותם קולות ומראות שחשבת ששכחת. אתה לא תברח זד, אין לאן.
היהודים הם קנרית, מדינת היהודים היא קנרית. ציפ ציפ על הרציף. ציף ציף.
והביבים והטראמפים והיוקיפים והמרין לה-פנות והפגידות, הם כולם באים אליך זד. לא משנה כמה עמוק תקבור את הראש בחול, התחת שלך בחוץ זד.
חשיבה היסטרית של מי שחי בגטו. טמטום קיים בכל מקום, אבל לא במיינסטרים ולכל כך הרבה זמן כמו שם.
שוב לא הבנת. אני אסביר לך לאט. הנקודה היא לא השחיתות, ה״שחיתות״ מהסוג הזה קיימת לרוחב המערכת והיא מובנית לחלוטין באופן שבו ממומנים מסעות בחירות. למעשה אפשר לטעון שניהול קמפיין בעולם המודרני מחייב את המועמד לעבור על חוקי הבחירות, ראה וי15 ועד אינסוף דוגמאות.
הנקדה היא הצורך הסיזיפי והמייגע של ציבור מסויים לספר לעצמו השכם והערב שהוא נלחם בשחיתות וחוסר צדק. הדבר המדהים הוא, שאף אחד לא מאמין לזה מלבד אותו הציבור, שמשוכנע כל יום מחדש שהימין הם אורקים.
זהו הלך רוח דתי מיסודו ומגיע מאותו מקום נפשי, אתה יהודי בשטעטל המוקף גויים טפשים ובורים ובראשם פריץ רשע. בשניה שחשתם כציבור שהמדינה ״אובדת״ חזרתם למקורות הנפשיים שלכם, לעולם הדימויים ההסטורי שהוריך וסביך ניסו למחות באלימות ברוטלית כדי להקים את המדינה האבודה. הנזק הנפשי שהם גרמו לילדיהם הוא בלתי נתפס כמעט.
בקיצור, הגנת "כך עושים כולם." ההגנה כשאין עוד הגנות. זה היה מהיר למדי.
ראשית, הגנה מן הצדק היא הגנה לגיטמית. אבל זו לא הנקדה המרכזית שלי. הנקודה שלי היא על הצורך, שלך למשל, לחלום על הפלת הממשלה דרך בתי המשפט, הצורך של חברים שלך לפנטז על להפיל אותה בהפיכה צבאית, או מהפכה עממית של תלאביבים, או לחץ בינלאומי, או כל דרך מלבד הדרך היחידה הלגיטימית, הקלפי.
הויתור הטוטאלי על הציבור, זו הנקודה שלי. אתה כמובן יכול להמשיך להתעלם ממנה.
מי דיבר על בתי המשפט? המטרה של הפוסט הזה היא לשכנע קוראים שראש הממשלה שלהם נוכל ומלבין הון, בצורה שהם יוכלו להעביר הלאה כך שתשכנע אנשים אחרים. זה לא מסמך משפטי, לא מנוסח כמסמך משפטי, והמטרה שלו – אנחנו בבלוג, כן? – היא להשפיע על דעת הקהל. מאבק בבתי המשפט יכול להמשך שנים. נתניהו יכול לצאת לכמה מלחמות בדרך. הכנמת צריכה לשים לשלטון שלו קץ.
התכוונת לכנסת? כי כינמת שתשים קץ לשלטון נתניהו זה לא משהו שהדמיון שלי מסוגל להכיל…
דרך אגב, אני לא חושב שביבי מלבין הון, במובן המקובל של המונח (לקחת כסף באופן לא חוקי, להעביר אותו לערוץ חוקי ולהשיב למי שקיבלת ממנו, בניכוי כמה אחוזים). הוא נוכל, כן, וגרוע מכך, נוכל שכל נכלוליותו מכוונת על-מנת להחזיק בשלטון.
בכל מקרה, שלטון נתניהו יסתיים מתישהו. לכל היותר, זה ייקח עוד כמה שנים. השאלה היא מה יקרה אחר כך.
הבלוג שלך מגיע בעיקר לשמאל התלאביבי, זה הקהל, אלו הקוראים. בוא לא נדבר על השפעה משמעותית מחוץ לקבוצה הזאת וספיחיה.
בתחילתו זה היה בלוג שביקר את השמאל מבפנים, הפוסט שלך על איסלמופוביה הוא דוגמה לכך, היו עוד. עם הזמן הוא הפך לבלוג שעסוק בימין, בעוולות הכיבוש ובאתאיזם לוחמני בסגנון היצינס תנצ״בה באופן בלעדי כמעט. זה בסדר כמובן, אתה יודע לכתוב ותמיד מעניין לקרוא. אלא שהמקהלה לא צריכה סולן, היא צריכה ניעור.
השמאל הישראלי, הסיכוי היחידי כמעט למדינה שפויה מאבד את המשאב היחידי החשוב, הציבור. אני לא מצליח לתפוס במוחי המגושם כיצד אם רק נשתין על הציבור מספיק הוא יבין שזה גשם.
הציבור יודע שביבי מושחת, האמריקאים יודעים שטראמפ יורה מהמותן שטויות לא מבוססות, אבל הם מעדיפים את זה על פני יעניזם, על פני אליטיזם מתנשא, על פני צביעות שקופה ועמדות תאורתיות מבית היוצר האקדמי של אוטופיות חד-קרניות מבוססות קורבנות מצטלבת.
זה לא משבר ישראלי, זה משבר גלובלי שבבסיסו העובדה הבלתי אפשרית שמיליארדי אנשים חיים מפחות מעשר דולר ליום ומסוגלים כנראה לראשונה בהסטוריה לראות אותנו ביוטיוב, החארות שחיים ממאה דולר ליום. זה המנוע לטרור העולמי, זה המנוע לשנאה היוקדת.
אם משהו חושב שלקלוט מליון איש כאן וחצי מליון כאן יעזור למישהו, הוא הוזה. גרוע מכך הוא מוביל למקום בו אנשים במערב יפחדו. מי שלא מבין את החששות של הלבנים האמריקאים לזהות שלהם שתה יותר מדי מהקולייד הפסיכי שנפוץ בקרב האינטליגנציה המערבית.
כתבתי כאן פעם על הלקח שלי מרפובליקת וויאמר, שהוא אחד ופשוט, מי שמתעלם מהפחדים הלגיטימיים של הציבור יביא לכך שהציבור יבחר באלו שמדברים אל הפחדים הללו ומרגיעים אותם. ביבי לא מפחיד אנשים, הוא מדבר על הפחדים שלהם ולכן מרגיע אותם, היטלר לא הפחיד את הגרמנים, הוא הבטיח להם גרמניה חזקה. טראמפ לא המציא את הפחד מההגירה הבלתי נשלטת ממקסיקו הוא רק מדבר עליו. הוא לא היטלר, אם הוא לא יבחר, אנחנו עד נקבל אחד אחריו משום שהשמאל האמריקאי, כמו הישראלי, כמו האירופאי, כמו הוואימרי חושב שהוא נעלה אינטלקטואלית ויכול להתעלם מהציבור. תראה ברקסיט ואם זה לא יצליח, אז יוקיפ ואם לא אז גרועים יותר.
כל דובר שמאל, כל אנטלקטואל, כל עיתונאי, כל סופר, כל בלוגר שרק אומרים לציבור שהוא טיפש, שהפחדים שלו דמיוניים, שהוא רע ולא מוסרי, שהוא קלגס. רק משכנעים את הציבור שהוא כזה, ואם הוא כזה, אז פאקאיט בוא נבחר במישהו כמונו.
אבל אני פרוטו נאצי. מה אני מבין.
לאמריקאים יש תנועת גרס רוטס חזקה של שמאל בדמות סנדרס. היא תמשיך להשפיע גם אם לא יקבל מועמדות. סנדרס בניגוד לטראמפ לא מנסה להפריד את הקהילה, להפחידה ולפוררה. זו לא הדרך היחידה להגיע ללב ההמון.
אבל בישראל זה הדבר היחיד שעושים. יש דוצ'ה ביבי. ויש תואמי ביבי שמכונים "שמאל" ו"מרכז" ו"ימין".
הקסם של טראמפ כבר חולף, סוף העונה. קלינטון מובילה כבר באחוז דו ספרתי לפי הסקר האחרון. ישראל עדיין תקועה עם מר חלום בלהות, ביבי, שמחריב בה כל חלקה כבר יותר מעשור. זה ההבדל, מר אלקיים.
זה מצער שאתה שותה את הזבל שמוכרים לך בתקשורת.
לקלינטון יש פער דוספרתי, כמו שהרצוג ניצח בבחירות, נייט סילבר, הסטטיסטקן המהולל, נכשל לחלוטין בלקרוא את טראמפ, אז אתה יודע. נו, היבריס, האיומה שבקללות.
צריך לטפטף לך את זה דרך האוזן, טראמפ לא מפורר, ביבי לא מפורר, אף אחד לא יכול לפורר כלום, מפורר מלכתחילה והם מאכילים את היונים בפירורים. אתה לא מבין זאת, כי כמו הליברלים האמריקאים אתה לבן פריבילגי שקיבל כל מה שהמדינה יכולה לתת ובתמורה ומשתין עליה בקשת כדי להיות חתרני ומאגניב.
שחורים הם מיעוט, היספנים הם מיעוט, לבנים הם כשבעים אחוזים מהאוכלוסיה האמריקאית.
עכשיו תראה זד יקר, חברים בקבוצת הרב לא צריכים להסכים אף פעם, זו הפריבילגיה שלהם, הם יכולים להחזיק בדעה אישית שאינה נובעת מהשתייכות לקבוצה. הסיוט הגדול זה שימצא מישהו שיאחד אותם תחת הנושא היחידי שקבוצת הרוב יכולה להתאחד סביבו, פחד.
ויש סיבות אובייקטיביות לחלוטין לפחד, יעניזם מהסוג החדקרני שלך הם המתנה הגדולה ביותר לביבי.
יעניזם? כלומר, אמירת אמת זו התנשאות? מצטער, הפרחת שקרים והבלים, הצתת שנאה, פילוג, גזענות וחרחור מלחמות לא נראית לי דרך תקשורת ראויה עם אף אחד.
לי נראה שיעניזם דווקא יכול לתאר יפה את ההרס העצמי של הישראלים: ההתבוססות בחומצת האפרטהייד והמסטיקה הלאומנית ההזויה והסברתם עד שיתכלה הכל ולא ישאר דבר.
לא ברור לי שהבנת, אולי כן, אבל שווה לוודא. יעניזם מלשון יען, ביטוי של גאד סאעד אגב, ששאלתי ללא רשות.
לא אכפת לי מה היא תקשורת ראויה בעניך, אתה רשאי להתעלם מקיומי בכל אופן שתמצא לנכון. אבל, בהזדמנות תקרא את הפוסטים שלך, תגלה שם משהו מפתיע.
אה, אגב: כדי לטעון להגנה מן הצדק צריך להראות אפליה. בהצלחה עם זה.
אם באותה תקופה עשו את זה כולם (ועשו את זה כולם – גם לפני כמה שנים פרס גייס 11 מיליון כדי לממן מסיבת יום הולדת) אז לחקור רק אדם אחד זה בהחלט אפליה.
תום צודק 100 אחוז. מה אצלנו חסרים מושחתים? אנחנו לא מבינים את הימין שמתעסק רק בשמאל במקום למשול כמו שצריך ולא שמים לב שאנחנו מתעסקים רק בימין במקום לשפר את עצמנו למען שיום אחד נהיה מוכנים נציגנו אשכרה לתפעל מדינה.
גם מבחינה אלקטורלית שהבוחרים יראו מפלגות נקיות. וגם כי, בואו נהיה כנים, אם השמאל במתכונתו הנוכחית יתפוס פיקוד על המדינה לא בטוח שזה יסתיים בטוב.
כולם מושחתים, שמענו
אף פעם לא הבנתי את הקטע של הימין לגנות מה שהערבים עושים – כאילו זה יעזור במשהו. כאילו אי פעם היה פלסטיני או לבנוני שראה שישראל גינתה פיגוע וזה גרם לו איכשהו לשנות את דעתו.
ביקורת אפקטיבית היא ביקורת פנימית ובגלל זה אני בשמאל, כדי לנסות לשפר במקום להתפלש בקצת טוב שעוד נשאר פה. אבל מה שקרה זה שהעם עד כדי כך מפוצל שביקורת מהשמאל כבר לא נתפסת כביקורת פנימית ולכן, יוסי, כל הטורים המאלפים שלך שאני כ"כ נהנה לקרוא שווים במציאות מה שגינוי ישראלי שווה לפלסטיני המצוי.
אם אנחנו רוצים לשפר בואו ניתן את הביקורת איפה שאשכרה מקשיבים לה. בשמאל
זהו שאין פה שום ביקורת אלא רק הוצאת תסכול ארוך שנים מאיבוד השלטון ונסיון להפוך כל מיקוב (אפילו לא עכבר) להר. אם היית רוצה להיות אפקטיבי היית בודק כמה מתוך הרפש שזרקתם על ראש הממשלה באמת הוביל למשהו אמיתי ומכיוון שעד היום זה הסתכם באפס למרות מאות אלפי שעות העבודה ועשרות העיתונאים שעוסקים רק בזה היית באמת מוצא איזה חלק של העם באמת צריך שיבקר אותו על התנהלות שערוריתית שבמקרה הטוב באה כדי למכור עיתונים וזמן פרסום בטלוויזיה ובמקרה הרע באה מתיעוב בלתי רציונלי שבינו ובין ביקורת אין דבר וחצי דבר.
מי דיבר אליך? כן בישראל הכל נפלא ומי שחושב אחרת הזוי. עכשיו תחזור בבקשה למערת הצללים שלך
כנראה שיש עוד כמה דברים שאתה לא מבין כמו דרך ארץ ולטעון טיעונים טובים.
המעבר מפרנק צרפתי ליורו התבצע ב2002 ככה שזה מסתדר עם התיקון של מימרן
נו באמת, תום. חוץ מידלין היו עופר ולוינסון, פרשת העמותות של ברק נחקרה עוד לפני האינתיפאדה השנייה, הרצוג זומן לא מזמן לחקירה, אולמרט הודח בזמן שדיבר על התכנסות ועם אבו מאזן, רבין זעם על חקירת דרעי כי היא איימה למוטט לו את הממשלה
בפחות משבועיים התבשרנו על שתי בדיקות/חקירות נגד נתניהו, אשתו הפסידה בבית הדין לעבודה וקיבלה בפעם השנייה חותמת של נמעסיקה מתעללת ועכשיו צץ מימרן. זה חוץ מעמדי והמתנות
וכנראה הכי גרוע, בר און-חברון
האם נפילת נתניהו תזיז מישהו שמאלה? כנראה שלא. אבל נתניהו צריך ללכת, כי הוא מושחת. וכי אף אחד לא צריך להיות ראש ממשלה כל כך הרבה זמן. יבוא סער או בוגי או בנט? נתמודד
אולי יבוא מישהו אחר, אולי הציבור יבין שהבחירות הן פסאדה ומי שמחליט הם השמאלנים בבתי המשפט, לא בכדי במדינות רבות לא שופטים נבחרי ציבור מכהנים אלא בנסיבות קיצוניות (וביבי טורס או שאר הזוטות המטופשות הללו אינן כאלו) הריח לפעמים שווה את הסיכון העצום באבדן אמון הציבור בשיטה.
השמאל הפוליטי בישראל מחרבן, פשוטו כמשמעו על בחירת הציבור, מה שקרה כאן אחרי הבחירות האחרונות היה מביש ברמות שקשה היה לי להכיל. בנט מסוכן עשרות מונים ממה שאתה חושב, ואחרי בנט יש סמוטריץ׳ וגרועים ממנו פי כמה.
ובבקשה בלי תרוצים מטופשים למה אובייקטיבית ביבי צריך ללכת. אתה פשוט שונא אותו עמוק בבטן או חושב שבלעדיו יש סיכוי לשמאל.
למה לא שמענו את כל זה כשאולמרט אולץ לעזוב? אז זה היה בסדר לשנות את השלטון לא באמצעות בחירות?
למה אתה חושב שלא? אלא שהציבור ראה את אולמרט מנסה להתאתרג בריצה רדופת אמוק לאבו מאזן, זה זרק אותו מכל המדרגות. פרישת אולמרט לא נתפסה כמעילה ברצון העם.
תום, הימין לא רק ’מדבר אל הפחדים הלגיטימיים שלֹ הציבור׳׳ אלא יוצק בהם תוכן, מלבה אותם, משתמש בהם כדי להגדיל את כוחו, ומשכיח בכל כוחו שהוא במידה רבה האחראי להם. זו תמצית הלאומנות.
ולא, לא כל פחד ציבורי הוא לגיטימי, גם אם הוא מובן. שמקסיקנים/שחורים/פרנקים/ערבים ירימו את הראש/ יעברו לשכונה/ יקחו לנו את העבודה/ יזיינו לנו את הבנות זה פחד. כל שינוי הוא מפחיד. אבל הלגיטימיות פה היא בעייתית.
נתניהו מתמחה בלהפחיד. אתה ברצינות כותב שביבי לא מפחיד אנשים? לא מסביר לנו ממה צריך לפחד?? שנמנה פה את ההפחדות שלו???
ולהראות שנתניהו שקרן חסר עכבות זה חלק ממסלול התיקון. זה נכון שכשלעצמו זה לא מה שירפא אף אחד מפחדיו, אבל זה עוזר להבין את המניפולציה שהוא וחבריו עושים על גבינו. אפרופו כל זה, הנה, כך מרפאים פחדים: https://www.youtube.com/watch?v=B72Iiu2bIyo
ביבי רוכב על הפחד. בוודאי. הוא גם עושה כמיטב יכולתו כדי לנפח אותו, אלא שהתרומה הסגולית שלו לתחושת הפחד בציבור היא כנראה מזערית. כמו ילד שמשתין לכינרת וחושב שאז יהיו בה יותר מים.
אם כבר מחפשים גורמים שמנפחים את הפחד, אז תקשורת ההמונים לוקחת בגדול. לא שזו חוכמה מיוחדת: יש הרבה יותר אנשים שעובדים בתקשורת מאשר ביבי, שרה, כל אנשי הלשכה ועובדי המעון ברחוב בלפור גם יחד. והתקשורת עושה את זה כי הפחד מוכר. כמו סקס, רק עם השלכות קשות יותר. אני מבין שקל יותר לשנוא את ביבי מלשנוא את התקשורת, השאלה היא האם זה מועיל.
אני לא מסכים עם תום, אבל יש מידה אדירה של חוצפה בלומר לאנשים האם הפחד שלהם לגיטימי או לא. בערך כמו בלומר לאנשים האם הדת שלהם לגיטימית או לא (א-פרו-פו איסלמופוביה). וזה גם מועיל באותה מידה, כלומר, לא מועיל במקרה הטוב.
סאנדרס אינו מרפא פחדים. הוא מבטיח לסוג מסוים של אנשים את מה שהם רוצים לשמוע. זה לא רע לכשעצמו, אבל לקהילה שבה גדל קריס (הבחור מהסרט) יש כמה בעיות דחופות יותר מעלות הלימודים בקולג'. אני מאמין שסאנדרס רוצה לפתור את הבעיות האלה. אולי הוא היה מסוגל לתרום לפתרונן אילו נבחר (עכשיו זה בלתי-אפשרי רשמית). אבל שאלת עלות הלימודים הגבוהים היא שאלה אמריקאית לגמרי, והיא נוגעת בעיקר לשכבה סוציו-אקונומית מסוימת בארה"ב. אפשר לשמוח שישראל אינה צריכה להתמודד עם הבעיה הזאת, אבל תשומת לב מוגזמת כלפיה מצד אנשים שחיים בישראל היא די פאתטית. ובכלל, רדו מברני. הוא פוליטיקאי מעניין, הוא תרם תרומה חשובה, יכול היה להיות טוב אילו נבחר לנשיא (למרות כמה רעיונות מבולבלים שלו). אבל זה לא יקרה. השאלה היא מה יעשו תומכיו מכאן והלאה.
ראש ממשלה שמנהיג מדינה כל כך הרבה זמן אינו ילד שמשתין לכינרת. כמובן שביבי הוא לא המחליט בסכמה הגדולה של הדברים אבל השפעתו רעה והרסנית. יש לו עיתון וערוצי תקשורת. כך גם חבר מרעיו המבחילים. גם אלה שלא שייכים להם מחוללים לצלילי אותו חליל שביבי מפליא בניגונו. כך שלהפריד אותו מהתקשורת קצת הזוי.
הפחד לגיטימי, אך השימוש בו למטרות ביריונות ושימור הסטטום קוו של הבערות והאפרטהייד אינו כשר.
סנדרס הובא בתור דוגמא שאפשר גם אחרת. אפשר לחדור לכל השכבות ולעורר תנועת המונים גם בלי להיות בהמה גסה. לעשות לא רדוקציה לאיזה כריס ולהמשיך להתבוסס בלפידיזם וליברמניזם ובנטיזם וביביזם וכל הדרעק הזה זה אופיני אבל חבל.
עצם ההנחה שישנה "הסכמה הגדולה של דברים" בה מישהו מחליט מה יקרה היא קישקוש. השפעתו של ביב רעה, בוודאי. אבל הוא לא ראש הממשלה היחיד מהסוג הזה. סילביו ברלוסקוני הוא דוגמא די דומה. והלז עוד נבחר באחת הארצות המפותחות של העולם, שאינה נאלצת לחיות עם איום יום-יומי ממשי. דרך אגב, אלה שבאו אחריו — לפחות מהכוחות הפוליטיים האנטי-ממסדיים — לאו דווקא מצטיינים בחוכמה יתרה (https://uk.news.yahoo.com/sadiq-khan-joke-backfires-italys-beppe-grillo-123745080.html).
סאנדרס הגיע רחוק, אבל לא רחוק כמו שקיוו תומכיו. טראמפ, לעומת זאת, הצליח יותר. אז בהשוואה בין השניים, מנקודת מבטו של אדם מצוי הנטול עמדות אידיאולוגיות מוצקות, ברור לך מי לוקח.
אני בוודאי לא תומך בטראמפ, אני חושב שהסיכוי שהוא ייבחר זעום, אבל עצם הגעתו למקום שהוא הגיע זו בעיה שלא כדאי להתעלם ממנה. דרך אגב, אחד האינדיקטורים הטובים לסיכויי בחירה של טראמפ הוא מדדי הבורסה בוול סטריט. אפשר לא לאהוב את בעלי ההון הגדולים, יש לכך סיבות טובות, אבל אם ההון הגדול יספוג מכה רצינית בחודשים הקרובים, סיכויי הבחירה של טראמפ יעלו מאוד. יש דברים גרועים יותר מהסטטוס קוו.
לטראמפ לא היו יריבים משמעותיים בדרך לצמרת. מול סנדרס עמדה המכונה המשומנת של הקלינטונים. כך שאני לא יודע מי הצליח יותר. טראמפ יעשה מכה וכנראה יעלם. אם לא, כולנו בצרות, לא רק ישראל. סנדרס ימשיך כנראה להשפיע.
נכון שתמיד יכול להיות רע יותר, אבל סטטוס קוו של אפרטהייד בוטה כזה לא נראה לי כמו הדבר הכי רצוי בעולם. ישראל נהרסת מבפנים וממשיכה להתלות בנביאי שקר מושחתים וציניים. סטטוס קוו של המשך הדיכוי על רקע גזעני, אי מתן זכויות אדם מינימליות לתושבים על רקע אתני- לא בריא ולא יציב. גם אם יש תמיכה אמריקאית שממשיכה להחזיק את מוטציה הזאת שנים, היא עדיין על מכשירי הנשמה.
גם לכמה מועמדים רפובליקנים היו מכונות משומנות (משפחת בוש, רוביו עם התמיכה של איידלסון ושות'). טראמפ, דרך אגב, הוא מכונת כסף בפני עצמו. אבל הדיון על "מי הצליח יותר" הוא, בעיני, מיותר. אני לא אתמוך בטראמפ בגלל הצלחותיו, ואנשים שיתמכו בו מהסיבה הזאת יסתכלו על השורה התחתונה בלי לנתח את הסיבות. בכלל, יש לי רתיעה די גדולה מפולחן ההצלחה שאנחנו רואים סביבנו (ושמנופח גם הוא על-ידי תקשורת ההמונים), אבל זה עניין אחר.
הסטטוס קוו הקיים בישראל הוא בהחלט לא בריא (הוא גם לא מאוד מעניין את המצביעים בארה"ב). האם הוא לא יציב? תלוי למה משווים. סביבנו יש מספיק דוגמאות — באופן רשמי, מדינות דמוקרטיות של כל אזרחיהן — לכך שהדברים יכולים להידרדר למצב הרבה יותר גרוע, ודי מהר. זו אינה הצדקה סבירה לחוסר המעש של ביבי, אבל אפשר להבין נשיא אמריקאי, לא משנה איך קוראים לו או לה, שיחליט שיש לו מספיק צרות במזרח התיכון, והוא אינו צריך גם את זאת. זה אינו מצב נצחי, כמובן, וסביר שהוא ישתנה לרעתה של ישראל, אבל בינתיים אין דרך לדעת מתי ואיך זה יקרה.
לטעון שטראמפ ללא שום מכונה פוליטית ועם התנגדות חברת תקדים של הממסד נגדו היה קל יותר מלסנדרס זו בדיחה.
מה מרשים בכך שביליונר ממן את הקמפיין מהון עצמי? סדנרס השיג מימון מתרומות קטנות של האנשים הקטנים. מלבד בוש החיוור שהובס בסיבוב הראשון לא היו לטראמפ מתחרים ממשיים. אין להשוות עם קלינטון שזוכה לגיבוי של בעלה, הקמפיינר הטוב בעולם ואובמה הנשיא המכהן.
בהקשר של הדיון פה על פחדים, מה שמעניין בסירטון של סאנדרס הוא לא מה שנאמר על חינוך (למרות שזה גם חשוב) אלא מה שהוא מראה: רוצח מורשע, שחור, כמסמן של תקווה, במקום איום. זה הסבטקסט הרדיקלי של הסרטון הזה. והמסר הוא לא רק חינוך חינם, אלא השקעה בחינוך במקום ב’חוק וסדר׳ שמבטיח לאחוז ניכר מהגברים השחורים מגורים בבית סוהר.
זו העלילה של בערך מיליון סרטים הוליוודיים על הצלחת האנדרדוג בן המיעוטים דרך הקולג׳ האמריקאי, החלום האמריקאי פאר אקסלנס, זה נדוש כמו סולת ורדיקלי כמו סתיו שפיר.
זה גם לא הסיפור של הפושע הממוצע ולעולם לא יהיה.
פשיעה היא לא עניין של מחסור בהזדמנויות, אלא הזדמנות חלופית, צעירים לא מצטרפים לארגון פשע כי הקולג׳ סגור בפניהם אלא משום שהקהילה שלהם תופסת את הפושעים כגיבורים, כלגיטמיים, כדרך אל העושר, הכח והכבוד. עברניים הם מיעוט קטן, הם גם לא עניים ורובם לא ברי שיקום כלל, תשאל כל וור וזקונה, או ילוד ברזל, ״אנחנו לא חורשים״.
רב השחורים לא רוצחים, לא פושעים ולא זקוקים לשיקום.
הם זקוקים לעבודה.
יש משהו משעשע בקלות בה אתה מדלג בין *לימודים אקדמיים* בחינם (שזה מה שסאנדרס מדבר עליו, לפחות בסרטון הזה) ובין "חינוך חינם". הבעיה של שכונות הגטו האמריקאיות — שחורות בחלקן הניכר, מה לעשות — היא, בין היתר, העדר חינוך ראוי לשמו בגיל הרך ובבתי הספר (חינמיים להלכה, עם מימון מהתחת בפועל בגלל חלוקת המסים ברמת השלטון המקומי). בעיה נוספת, שאין הרבה מה לעשות אתה, היא הגישה החופשית לנשק המעוגנת בחוקה. שתי אלה הן בעיות רציניות יותר, ברמה הלאומית של ארה"ב, מעלות הלימודים בקולג', שערורייתית ככל שזו תהיה.
גם בעניין של "חוק וסדר", תרומת הממשל הפדרלי היא מוגבלת. רוב החוקים המפגרים שממלאים את בתי הכלא בארה"ב ("המכה השלישית" וכיו"ב) התקבלו ברמת המדינות. לממשלי המדינות אין הרבה קשר עם דעת הקהל העולמית, והם אינם צריכים להסביר לעולם למה הם עדיין מוציאים אנשים להורג כאילו לא התקדמנו לשום מקום מהמאה ה-19.
אני מעדיף פוליטיקאים שלפחות רואים צורך להעמיד פנים שהם מזדהים עם הערכים הליברליים המקובלים בקרב האליטה הפריווילגית על-פני כאלה שרואים את עצמם כפטורים מהעמדת הפנים הזאת.
כן, אופנתי לדבר על הגישה לנשק בארה״ב. אבל אצלנו דווקא במגזר שהכי מנסים למנוע ממנו גישה לנשק, שנחשב סכנה לאומית ולא רק פלילית, יש תפוצה לא קטנה.
אצלנו ניתן, עקרונית, לאסוף את הנשק מהמגזר המדובר. (לא עושים את זה כי קל יותר לתקוע איזו שכונה חדשה מעבר לקו הירוק בתור אצבע בעין לגויים ימ"ש, אבל זה סיפיר אחר.)
בארה"ב, איסוף נשק מהאזרחים הוא בלתי-אפשרי חוקתית. בית המשפט העליון יכול לשנות את זה, אבל אני לא רואה את זה קורה בקרוב, ובכל אופן, לפוליטיקאים הנבחרים יש מעט מאוד השפעה כל עך.
אתה רק מחזק את הנקודה שלי! אפילו אצלנו כשחוקתית אפשר פשוט להיכנס לכפרים הערביים ולחפש נשק בית אחרי בית ולא רק שזה יהיה חוקי אלא גם לאף אחד לא יהיה אכפת, עדיין תפוצת הנשק במגזר הערבי היא אדירה. זה מלמד שגם חוקים נוקשים לפיקוח על נשק לא מספיקים כדי למנוע התחמשות רבתי של אוכלוסיה נחשלת.
אגב, זה לא שבאמריקה שוטר יראה איזה סוחר סמים מסתובב עם אקדח וההוא יגיד לו שזו זכותו לפי התיקון השני אז השוטר יעזוב אותו.
חוקים שמגבילים את יכולתם של האזרחים להחזיק בנשק אינם תנאי מספיק לצמצום של תפוצת הנשק בציבור, אבל הם תנאי הכרחי.
במצב הקיים בארה"ב, אפשר לאסור החזקת נשק בידי עבריינים מורשעים וכיו"ב, וזה גם נעשה, אבל עם כמות אדירה כל כך של נשק חוקי המסתובב בציבור, לעבריינים קל יותר לשים עליו את היד גם כשזה נעשה בניגוד לחוק.
והבעיה המשתקפת בסרטון שהתחיל את כל הדיון הזה אינה נשק בידי עבריינים מורשעים. הבעיה היא נשק בידי אנשים שגורם להם להפוך לעבריינים.
במה אתה לא מסכים איתי?
בתמיכה בטראמפ, למשל. בריקוד הסוער עם השד העדתי בישראל. בהצגה המשונה של דוברי שמאל למיניהם, אידיאליסטים או לא, כסיבה לנהיית הציבור אחרי "דמות אב" חזקה וסמכותית.
יש הבדל בין להבין את הפחד של הציבור ובין להאדיר אותו, לרכב עליו ולספר לכולם עד כמה הוא מוצדק. דרך אגב, מפא"י ההיסטורית, עם כל מה שאפשר לומר עליה, לא עודדה את הפחד ולא רכבה עליו, למרות שהמדינה שהיא הנהיגה עמדה במצבים מסוכנים יותר.
אני לא יודע בקשר למפאי ההסטורית, אבל החברים הטובים ממועדון מפאי אחרי 77׳ חשו את הפחד היטב ורכבו עליו כל הדרך לאיון השמאל הישראלי.
השמאלנים אינם אחראים לחיבת הציבור למנהיג חזק. אין שום דבר פוזיטיבי בתוצרים שלהם, הם אחראים לתיעוב העמוק לשמאל הפוליטי, תיעוב שמוביל לבחירה במה שנתפס כרע הקטן יותר. טקטיקת בחירה עם מסורת ארוכה של זוועה.
הפגנה אלימה אחת של בריונים המנופפים דגלי מקסיקו ושורפים דגלים אמריקאים בליבה הליברלי של סאן חוזה, מביאה לטראמפ יותר קולות מאלף עצרות, הוא אגב אמן השימוש במדיה ומפיק מהתמונות הללו כל גרם תיעוב שאפשר להפיק. וודאי תאמר, אלו בריונים טפשים ולא השמאל. אתה כמובן תטעה, היום בהאפ-פוסט מאמר מנומק על כך שהאלימות מוצדקת כי חייבים לעצור את ה״נורמליזציה של טראמפ״, מצלצל מוכר? עורך בווקס מושעה אחרי מאמר דומה בווקס, וזה על קצה המזלג.
השמאל האמריקאי צועד בעקבות השמאל הישראלי בתרגול התזת קצף צדקני על המחנה הפוליטי היריב, כל מאמר שני בטיימס משתמש בביטויים החביבים ממשפחת ה- פשיסטים, בורים, המון מוסת, כדי להפיק דלגיטימיציה לדעה האחרת. הם הרוח במפרשיו של טראמפ, השמן במיסבי המכונה.
האופן בו אנשים ״משכילים״ משחקים לידיו של ה״בור״ עם הקומבאובר, לא מפסיק להעביר צמרמורת של פחד ועונג בעמוד השדרה שלי. אין מה לעשות, מה שלא לומדים בשכל, לומדים ברגליים.
החברים הטובים ממועדון מפא"י דווקא נתנו פייט לא רע לימין כשני עשורים אחרי 77. אחרי זה הגיע אהוד ברק ועשה את מה שעשה, אבל זה נושא אחר.
לגבי המאמר בהאפ-פו, אני נאלץ לומר שלא קראתי ("החסר משוגעים אנוכי" וגו'), אבל אני לא מבין את עצם הרעיון. האלימות נגד תומכי טראמפ (הרי לדונלד עצמו החברה האלה לא יגיעו בעולם) מוצדקת כי מה? איך היא תעצור את ההצבעה עבורו? אני לא יודע האם מי שמציע כעיונות כאלה הוא שמאל או ימין; אני כן יודע שהוא אידיוט, או לפחות מדבר כמו אחד.
"נורמליזציה של טראמפ", וואטבר ד'אט מינז, היא תהליך שכבר קרה. אין שום סיבה לשמוח מזה, אבל להניח שמאמר בהאפ-פו או הפגנה עם דגלי מקסיקו (או פפואה-גינאה החדשה, לצורך העניין) תעצור אותו זו יוהרה שאני מתקשה להבין.
הם לא יעצרו אותו באותו אופן שיאיר גרבוז לא עצר את ביבי.
הם לא יעצרו אותו באותו אופן שנאום ה״צ׳חצ׳חים״ טופז לא עצר את בגין.
גרבוז הוציא אנשים שלא היו מצביעים להצביע, איך אני יודע, כי סבתא שלי הלכה להצביע אחרי שלושים שנה שלא הצביעה (סבי עליו השלום היה דוור בירושליים בשנות השישים והיה חבר מפלגה במפא״י, הויכוחים העסיסיים והלפעמים ברוטליים בין אבי הפנתרי לסבי היו המצע הפוליטי של ילדותי).
סבתי תבדל״א לא הצביעה מאז מותו לשום מפלגה. אבל, בזכות גרבוג׳ (בגי רפה) הזקנה הנמרצת הזאת יצאה להצביע. בלהט הפתטי לאותת את ערכיו המשובחים לקבוצת ההתייחסות המתדלדלת שלו, הסימפלטון שכח שההמונים הנבערים רואים לו את הלבנונית.
ככה טראמפ ינצח, כי כל פרח כמורה צעיר שיצא מהאינדוקטרינציה בקמפוס לא יוכל להתאפק מלהתיז את מימיו על בוחריו.
תרגע. טראמפ לא ניצח את הילרי וכנראה לא יכול גם לנצח אותה. הוא כנראה גם לא מתכוון לעשות זאת. נראה שהבופון מופתע מהצלחתו עד עכשיו. הוא בסך הכל בא לעשות כסף ורייטינג. והופ, אקזיט. הוא פיל בחנות חרסינה ונראה שהוא עושה הכל בשביל להפסיד. אחוזיו בקרב נשים ומיעוטים הם זעומים. 4 אחוז מהשחורים תומכים בו. גם הקהילה היהודית מצטמררת מהרטוריקה ההטלראית שלו. אצל הניאו נאצים והסופמרמטיסטים למניהם, לעומת זאת, הוא זוכה ל100 אחוז, התפקדות מוחלטת.
בסופו של דבר הרייטניג של טראמפ יצנח (הוא כבר בצניחה למעשה) כמו כל תוכנית ריאליטי שואו. תגיד שזה רק 30 אחוז מיעוטים? השאר לבנים? אבל הלבנים לא יתאחדו סביב טראמפ משום שרוב הנשים מוצאות אותו דוחה. גם הרבה גברים לבנים לא מתרשמים כל כך מההולוגרמה הסליזית הזו של בולי. זה טוב לישראל ולעולם השלישי. יש מועמדת אישה ראשונה לנשיאות. לא נראה שאמריקה הולכת לדלג על זה בשביל איזה ניאו נאצי הזוי. יש גם חוקה חזקה שתצמצם את הנזק שלו במקרה ויבחר.האמריקאים שחושבים שיבחר, והם הולכים ומתמעטים, לא מאמינים שהוא יחזיק יותר מקדנציה אחת. אף אחד לא לוקח את הליצן הזה ביותר מדי רצינות.
מה שעובד בעולם השלישי ובמדינת האפרטהייד שלך לא בהכרח עובד בארה"ב. להאשים קומץ תל אביבים משרידי השמאל המתוסכל בכל דבר רע שקורה, להפוך את גרבוז לתרנגול כפרות – זו בריחה מהמציאות. אתה הרבה יותר גזען ממנו. אלי ישי הכהניסט הרבה יותר גזען ממנו. וכמעות קיימות גם אצל אשכנזים. מנסיון. לא ראיתי בנאום גרבוז דבר נגד המזרחים ותרבותם. זה היה נאום חיובי נגד מדיניות האפרטהייד שהוצא מהקשרו על ידי מניפולטורים מיומנים.
גם התרבות היידית דוכאה על ידי הציונות האנטישמית, אחרי שהושמדה כליל על ידי הטלר. לירות בשליח זה לא מעשה חכם. להמשיך להתעלל בגופה המצחינה של מפא"י זו נקרופיליה מיותרת. זה כבר נגמר ב77. יש דברים הרבה יותר גרועים ממנה, עכשיו בהווה.
זד, האופטימיות שלך הייתה נראית אמינה יותר אלמלא הבעת את אותה אופטימיות, פחות או יותר, לגבי המועמדות של סאנדרס. אני חושב שסאנדרס פוליטיקאי מרתק והתמיכה בו חשובה, אבל הקמפיין שלו לא ממש המריא למקומות שבהם היה אפשר לדבר על זכייה במועמדות. מבט חטוף לאחור מגלה שסאנדרס ניצח רק בשתי מדינות גדולות, מישיגן וושינגטון. אז הסיפור מורכב יותר מאמריקה הזוהרת על הגבעה, בעודה צועדת בבטחה על נתיב הקדמה.
לא שאני חושב שטראמפ ייבחר. כמו שכתבתי, במצב הנוכחי הסיכוי לכך זעום. לא מפני שהאמריקאים משתוקקים לנשיאה הראשונה, לאו דווקא בגלל סלידת המיעוטים מטראמפ (אם כי היא מהווה גורם חשוב, במיוחד בפלורידה ובווירג'יניה), אלא משום שטראמפ מעצבן יותר מדי אנשים בחוגים בעלי השפעה – אלה שבצד השמאלי של המפה הפוליטית נהוג להתייחס אליהם כאל הממסד המושחת ובעלי ההון הרשעים. יש שחיתות בממסד, ובעלי ההון אינם מהווים בדרך כלל מופת לאידיאלים של צדק חברתי, אבל עדיין, מי שרוצה להצליח בפוליטיקה, רצוי שלא יעצבן אותם. יש עדיין דברים שיכולים לשחק לידי טראמפ, אבל בהעדר משהו דרמטי, אני לא רואה את זה קורה. שטויות שעושים כמה מפגינים מקסיקנים ובלוגרים מתלהבים אינם משהו דרמטי.
ישראל היא מדינה קטנה בהרבה מארה"ב, שמתמודדת עם בעיות אחרות, יש בה משטר מדיני אחר (שדווקא נותן יותר ייצוג למיעוטים) וכוחות פוליטיים אחרים. להשליך דברים מארה"ב עלינו, או להפך, זה לא משהו שעוזר במיוחד להבין את הפוליטיקה שם או כאן.
בדיוק מה שאמרתי, שהמודל של ביבי לא בהכרח יעבוד עם טראמפ בארה"ב.
לא אמרתי שסנדרס ינצח, אמרתי שיש לו השפעה.
טראמפ אכן מעצבן את כולם, גם את הממסדים וגם את המיעוטים.
אני גם לא בטוח ב100 אחוז שקלינטון תנצח. הנבואה ניתנה לשוטים. אסון נוסח 911 או התפרצות עוד שפל כלכלי בהחלט יכולים להחזיר את טראמפ בגדול לתמונה. גם הכריזמה של רוק סטאר מזדקן יכולה להפתיע מול החנוניות של קלינטון – כמו שקרה עם אובמה.
אני מאמין שרוב האנשים מבינים שטראמפ מתנהל כמו סוחר מכוניות משומשות אבל בהחלט יכול להיות שאני יותר מדי אופטימי. גם בארץ רוב הבוחרים מבינים שיש להם עסק עם סוחר רהיטים נכלולי אופורטוניסט. או שלא? אני באמת לא יודע מה יותר גרוע. טראמפ בהחלט הולך אחרי דימויי העוצמה וההתקרבנות של ביבי, פוטין, בורלסקוני, ארדואן ואחרים דוגמתם. אולי יעבוד, נקווה שלא.
למה הכוונה ב״לגיטימיות״ של פחד? שהרגש אמיתי? שצריך לתת לו מקום? לדבר עליו? שמושא הפחד הוא אמיתי?
פחד, אפילו פחד אישי שעליו מדברים עם חבר או פסיכולוג, הוא רגש חמקמק. הרבה פעמים מושא הפחד, ובכן, מפחיד מדי, ולכן בני אדם משקרים לעצמם מבלי דעת, ומשליכים את הפחד על משהו אחר. פסיכולוג שיגיד למטופל שהפחד שלו שקרי ולא לגיטימי הוא איש מקצוע גרוע, אבל מטפל טוב יודע לחזק אט אט את המטופל ולאפשר לו לקלף את שכבות ההגנה והרמאות העצמית. הרבה פעמים הפחד אכן שם, אבל הוא אחר לגמרי ממה שנראה בהתחלה.
בני אדם הם פגיעים יחסית למניפולציות פסיכולוגיות, גם באופן אישי, ועוד יותר מבחינה קבוצתית. הרי לפעמים זה נראה ברור לגמרי, כשעשרות חברי כת מתאבדים משום שהם פוחדים מסוף העולם שיגיע ביום חמישי, אנחנו יכולים אולי לקבל ולהכיל את הפחד, הוא אמיתי מבחינה פסיכולוגית, אבל ברור לנו שזו מניפולציה, שהעולם לא נגמר בעוד יומיים. אני לא חושב שזה הגיוני לשפוט את הפחד ולדבר עליו במנותק מהעובדות במציאות. נראה לי שאפילו תום לא היה רוצה להיגרר לעולם של נרטיבים ושל רלטיביזם מוחלט, בכל זאת אלו רעיונות שמקורם באליטה שמאלנית..
לכן אני מדבר על פחד ולא על פוביות. ישנם פחדים שאינם מעוגנים במציאות, פחד מאפוקליפסה אקלימית למשל, או ממקומות סגורים. אלו לא הפחדים שאני מדבר עליהם.
פחד אמיתי הוא פחד מאבטלה למשל, זה פחד אמיתי וקונקרטי שאמריקאים רבים מאד גילו בשנים האחרונות כתוצאה מהסכמי סחר פושעים. התעלמות מהפחד הזה היא טעות פוליטית קשה.
פחד מאובדן הקהילה, עיירות בדרום המערבי של ארה״ב הפכו לעיירות מהגרים, שכונות בפריז, בבלגיה, בהולנד בדרום תל אביב הפכו למחנות פליטים. התעלמות מהפחד הזה היא הגשת השלטון על מגש כסף לימין.
אין כאן פסיכולוגיזם, או רלטיביזם, רק פחדים לגיטימיים שימצאו להם מוצא או סוכנות.
הסכם הסחר החופשי עם מקסיקו (נפט"א) נחתם על-ידי ג'ורג' בוש האב בשנת 1992. אני לא מחבב דיונים מהסוג של "מי אשם יותר", אבל עבר מספיק זמן מאז אותו הסכם כדי שאפשר יהיה לדון בהשפעותיו, לטובה או לרעה. משום מה, לא ראיתי דיונים כאלה בהקשר של הבחירות לנשיאות, לא בימי בוש הבן, לא בימי אובמה ולא עכשיו (הדמגוגיה של טראמפ אינה דיון).
האבטלה בארה"ב כיום דווקא נמוכה למדי. הבעיה היא ששכר המינימום הפדרלי תקוע, ואינו מאפשר לאנשים במשרות עם שכר נמוך לצבור חסכונות שיעזרו להם לשרוד קושי כלכלי זמני. בציבור האמריקאי דווקא יש תמיכה להעלאה משמעותית של שכר המינימום. מעניין איך קלינטון תתייחס לנושא בקמפיין שלה (בעלה דווקא בעד).
הנוכחות של מהגרים ופליטים היא אכן בעיה, אם כי היא נתפסת כנראה יותר ככזאת באירופה מאשר בארה"ב (זו האחרונה רגילה להיות אומה של מהגרים). לעצור את שטף המהגרים באופן מוחלט אי-אפשר, אבל אפשר לצמצם אותו. יהיה מעניין לראות פוליטיקאים היספנים מתייחסים לסוגיה הזאת (והם יהיו חייבים להתייחס, אם יש להם שאיפות פוליטיות ברמה הלאומית). אולי חבל שרוביו ירד מהמסלול מהר מדי.
רוביו הוא זה שיצר את המוסד של מסיבות תה. מוסד שאפשר את עלייתם של חלאות פשיסטיות כפיילין וטראמפ. לא חבל, עוד פירומן, רק יותר צבוע מטראמפ.
נו באמת. להגיד שרוביו יצר את מסיבת התה זה בערך כמו להגיד שסורוס הולך לקנות את השלטון ברוסיה או שליברלים יהודים רוצים להציף את אירופה בפליטים כנקמה נגד הגזע הלבן.
כאשר פרצה תנועת מסיבת התה, רוביו בדיוק עזב את בית הנבחרים של פלורידה. הוא היה אז עורך דין פרטי ומורה מן החוץ באוניברסיה לא-חשובה-במיוחד בפלורידה.
הוא רכב על הגל שיצרה מסיבת התה, כמו כמעט כל פוליטיקאי במפלגתו, ונבחר על גבו לסנאט. אבל שם זה, בערך, נגמר (טד קרוז גרף את הקופה, ומה קרה אחר כך, אנחנו יודעים).
לא שאני תומך ברוביו. העניין הוא שרוביו מציב את עצמו כמועמד היספני. קרוז, היספני מבחינת מוצאו, הוא בפטיסט — שזה עוזר לדימוי ציבורי היספני כמו שאתאיזם עוזר לדימוי ציבורי יהודי. רוביו, לעומת זאת, קתולי.
עמדה של פוליטיקאים היספנים בסוגיית ההגירה חשובה. כי אם הם רוצים לזכות בעמדות שלטון ברמה הלאומית, הם צריכים להוכיח שיש להם מטרות אחרות מלהביא את הדודה של המאמא של השכן מאיזה חור במקסיקו לארץ השפעה והאפשרויות. ומצד שני, יהיה קשה להעביר רפורמת הגירה רצינית ללא תמיכת הקהילה ההיספנית. רוביו הוא לא הפוליטיקאי ההיספני היחיד, כמובן. נכון לעכשיו הוא פשוט הבולט ביותר שבהם.
אוקי, אז כשאתה אמר ״פחד״ אתה לא מתכוון לסתם רגש, שאינו בהכרח מעוגן במציאות, אלא לכזה שבהחלט ״מעוגן״ כפי שצריך. אלא שלא קל לבני אדם להסכים מה מעוגן ומה לא מעוגן במציאות נתונה. אין לנו מד מציאות שמכריע בצורה אובייקטיבית..
סתם כדוגמה, אני אכן מאמין שלא הרבה אנשים חשים פחד (במובן הרגשי) מאפוקליפה אקלימית.
אוקיי, המשך:
אפוקליפסה אקלימית זה דבר גדול ומופשט מדי, הפחד מזה נדמה כאינטלקטואלי יותר מרגשי. אלא שזו גישה של ליברלים שמאלנים חברי חוג הסילון, של אלון מאסקים כאלו, שחיים בכל מקום ובשום מקום, אנשים גלובליים ואוניברסליים. אנשים רגילים, קהילות מקומיות, קשורים הרבה יותר למרחב המקומי. הם לא מתמודדים עם ״אפוקליפסה אקלימית״, אלא עם בצורת, עם דגה שהולכת ופוחתת, עם הצפות, סחף קרקע, משאבים שמתכלים. ליברלים שמאלנים עם כסף יכולים פשוט לטוס למקום אחר. קהילה, מטבעה, קשורה למקום ולמסורת, ושינויים מהירים שכאלו הם גזר דין מוות בעבורה. מבחינה זו, ה״אפוקליפסה האקלימית״ היא לא איזה יום דין עתידי, האפוקליפסה כבר כאן. קהילות כבר נכחדות ונעלמות, ויש לזה השפעה על דפוסי הגירה, תנועה של פליטים, מגמות של עיור, מלחמות מקומיות. האפוקליפסה האקלימית קשורה לפחדים רבים ומציאותיים עד אימה, כל מה שצריך זה להפסיק לחשוב עליה כמו ליברל אשכנזי, שחי בכל מקום ובשום מקום.
וכמובן, בעוד שהפחדים הללו אמיתיים, עדיין, קל מאוד לעשות מניפולציות בהתבסס עליהם. הרי טראמפ הוא לא באמת התשובה למעמד הביניים הקורס של אמריקה. הוא מרוויח מהעוני של האמריקאים, הוא היה עד היום עקבי למדי בנכונותו לדפוק עד העצם אנשים אחרים (שאינם עשירים גדולים) כדי להרוויח עוד קצת לעצמו. אם להמשיך את הדוגמה מקודם, אנשים נכנסים לכת בשל פחדים ושאיפות ״לגיטימיים״ – חיפוש אחרי משמעות, פחד מבדידות, מחוסר וודאות, וכדומה. אלא שהגורו מנצל ומרמה אותם, הוא לא באמת מטפל בפחדים וברצונות שלהם.
אני מכיר גם הרבה "מזרחים", ליברלים יותר או פחות שהגרו למקומות נוחים ושפויים יותר. ליברלים אשכנזים הם לא הסיבה לגלובליזציה ולכל רעות העולם. יש עוד כמה סיבות.
הפחדים בארה"ב כמו בישראל, אצל טראמפ כמו אצל ביבי, נובעים ממחנק כלכלי. מי אשם במחנק הכלכלי? המיעוט, "האחר" כמובן. עכשיו צריך רק משרוקית.
אתה בטוח שהפחדים בישראל נובעים ממחנק כלכלי? נדמה לי שיש סיבות אחרות לפחד מהערבים שחש רוב הציבור בישראל. (מה לעשות עם הפחד הזה, זו כבר שאלה אחרת.)
המועמדים במערכות הבחירות שלנו כמעט ולא מדברים על הכלכלה. וכשהם כן, הם מפזרים הבטחות חסרות בסיס בלי דיון רציני. ההתייחסות לנושא הדיור היא רק דוגמא אחת.
כן, נכון, הפחד הזה גם קיים ושיח הפניקה של המלחמה בטרור מזינו כבר שנים. אבל רוב היהודים לא עוזבים את ישראל מפחד שיזרקו אותם לים. זה פקטור חשוב אצל רבים, חיים יותר רגועים בטחונית, אבל הסיבה העיקרית היא פשוט כי הם רוצים לעשות יותר כסף.
רוב היהודים לא עוזבים את ישראל, נקודה.
אלה שעוזבים, אפשר לדבר על למה הם עוזבים, אבל אני לא חושב שפחד ממלא כאן תפקיד משמעותי. חיפוש הזדמנויות טובות יותר, לאו דווקא הכנסות גבוהות יותר, הוא כנראה הגורם המכריע. לא רק אצל יהודים מישראל. אבל מה זה קשור לדיון הזה?
אני לא יכול להסכים יותר, אני אחדד, כי זה גרוע יותר.
האפוקליפסה האקלימית משמשת כ״סיבה״ לכל הדברים המאד אמיתיים שקורים לאנשים, וכפלטפורמה פוליטית לקבוצה פוליטית מסויימת על מנת לומר לאנשים הללו, הפתרון לבעיה של הבצורת שלכם הוא בפרוטוקול טוקיו האדיוטי או הסכם פריז האדיוטי לא פחות, הצביעו לנו. נשמור על העולם.
טראמפ אומר לקליפורנים המיובשים, עשירים עם בצורת. אין בעיה עם הבצורת, יש מים, צריך רק להביא אותם לכאן. המסר שלי מי אפקטיבי יותר? צודק יותר? נכון יותר?
השמאל התנתק מהמקומי כדי להתחבר לשמאל מערבי גלובלי. הוא מחובר יותר לפרלמנט בשוויץ מאשר למילואימניק בפתח תקוה, הוא מחוייב לרגישות פוליטית גלובלית יותר מלאזרחים מבועתים בפריז, לנשים המותקפות מינית בגרמניה, או לישראלים בשרונה.
הוא עסוק בלעזור לפליטים עניים מאריתראה וסוריה תוך שהוא עוצם עניים לעניים בדרום תל אביב ואלבאמה. היא מחוייבת יותר לנשים לבנות בדירקטוריונים וייצוגן מאשר לביגמיה, דיכוי ומניעת חינוך לנשים לא לבנות ממש לידן.
השמאל, שמקור עוצמתו בחלש, במדוכא הפך למועדון לבן ועשיר של אנשים שנהנים להריח את נפיחותיהם של הדומים להם, או לנשים שעסוקות כלכך בדיכוי הנורא המשיתים גברים המפשקים רגליהם באוטובוס, או מסגבירים, או כל שטות מטומטמת אחרת שצפי סער תכתוב עליה השבוע.
על כך ראוי לפרק את השמאל הזה. הוא אינו שימושי מלבד באידיוטיות שלו.
אם טראמפ יהיה השעון המעורר לליברלים האמריקאים לכך שהרעיונות שמייצר הרדיקום הפסיכי שגדל להם תחת הידיים מרחיקים אותם מהשלטון, אולי סוף סוף נראה שינוי.
הכל טוב ויפה, אלא שאני לא מוצא כאן הרבה יותר מהאמירה הנכונה אך טריביאלית, שחלק גדול מהעמדות והפוליטיקה של בני המעמד הבינוני-עליון, מה שמסמנים אצלנו כ"שמאל אשכנזי", הם לא פוליטיקה במובן המוצהר שנראה לנו, אלא סוג של משחקי סטטוס (שהם פוליטיקה לכשעצמם אם תשאל אותי, רק לא במובן המוכר). גם בצד השני, ב"ימין".
הפלסטינים מבחינה זו הם בכלל לא סובייקט במציאות הישראלית, סתם כלי במשחק הזהויות הישראלי. הם אובייקט בסכסוך הישראלי-ישראלי. אלו משתמשים בפלסטינים כדי למצב את עצמם כנאורים ועליונים על האחרים, ואלו מריעים לאיזה פלוץ גזען כדי לעצבן את ההם. ההאשמה הסטנדרטית של ה"ימין" שלולא השמאל הכל היה יותר בסדר עם הפלסטינים היא לא המצאה חסרת כל ביסוס – לימין איכפת מה"אובייקט הפלסטיני" בעיקר בשל ההשפעה שיש לפעולות והצגות דרמטיות עם האובייקט הזה על השמאלנים (זה מוציא אותם מדעתם. כמה שהם יותר יוצאים מדעתם הם מאשרים יותר את זהותם שלהם כנאורים). המאבק הוא בין ישראלים, על העוגה הישראלית, בה לצד אחד יש שליטה לא פרופורציונלית. יש מילות קוד מוסכמות על שני הצדדים (פאשיזם, בוגדים, ערכים), שכלל לא מעניינות את הפלסטינים ולא נוגעות אליהם.
כל זה שריר וקיים, ברור. ואני מודה שהצגות הסטטוס של "שמאלנים ליברלים" מביאות את הסעיף. אבל וואלה, אם ניקח את ישראל, הפלסטינים הם לא (רק) אובייקט, האנשים שנרצחו בתל אביב לא נהרגו בהצגה. יש מציאות מחוץ למשחקי הסטטוס, והיא חשובה. כנ"ל בנושא ה"אפוקליפסה האקלימית". יש את השיח, ומשחקי הכוח, והבניית הזהות, וההצגות, ויש ערך גדול בלדבר על זה ולחשוף את הציניות והצביעות של בעלי הכוח. אבל לא זו מהותה של בעיית האקלים.
אתה מקדיש 99% מכתיבתך אם לא ממחשבתך לחשיפת ההצגות והצבעה על ה"פוזיציה" של צד אחד בסכסוך הישראלי-ישראלי. אבל זה משאיר לך מעט מאוד אנרגיה ומחשבה לחלקים אחרים במציאות, והחשיבה שלך בנוגע אליהם נשמעת לי בנאלית, במובן שארנדט כתבה עליו. הרשע המודרני, הריקנות, חוסר המחשבה. כשאתה מדבר על הפלסטינים נאמר, הרבה פעמים אתה נשמע פתאום כמו "ליברל אשכנזי", שמסוגל להרשות לעצמו לחשוב מעט כל כך.
הבט, האופן בו הפלסטינים מנהלים את המאבק שלהם אינו מתכנס ולא במקרה. אין שום חתירה לפתרון בצד הפלסטיני אלא להיפך, התבדרות למאבק נצחי, כל סיכום הוא נקודת פתיחה למשא ומתן מחודש. זו הצגה, די צינית, שקורבנותיה המרכזיים הם הפלסטינים ובבסיסה אי הקבלה הבסיסית של קיומנו במרחב, זה מאבק קסנופובי עם רכיב איסלמי, טיפוסי למרחב, במזה״ת אין שום חדש.
ראה, חדשות, למשל.
האנשים שנרצחו בשרונה נרצחו מסיבות דומות לאלו שנרצחו אתמול בחאלב, או השנה בפריז. ההבדל הוא בשימוש שהאליטה המערבית עושה במיתות המשונות הללו.
מאבק השחרור הפלסטיני משמש למערב כסימולקרה של מאבק שחרור, פלסטין היא דיסנילנד במובן הבודריארי. מקום בו לבנים מערביים ישראלים או אירופאים יכולים לשחק במאבק, לכתוב על מאבק, לגייס כסף, להתרגש ולהתמסר, אבל עם מקדם סיכון מאד נמוך, ללכת בלי ולהרגיש עם.
אתה טועה אם אתה חושב שהנקודה שלי היא ״השיח הצבוע של המעמד הגבוה״.
הנקודה שלי היא שמדובר בכלי דיכוי. כלי דיכוי שמאפשר לאליטה הישראלית להתממן, לפעול ולהתחבר לנארטיב גלובלי של מאבק לשחרור תוך דיכוי הציבור. אין כאן מאבק לשחרור אמיתי בשום אופן, רק עשירים המשחקים עם עצמם. כמו המאבק ב״קפיטליזם״ או ה״פטריארכיה״.
כל השיח הוא סימולטיבי, נאצים, אבל רק בכאילו, לא ממש ״נאצים״. הפסטיש של הפאשיסט, כמו שביבי, או טראמפ הוא פשיסט, זה רק משחק אז למי אכפת מהזניית השיח, מרידוד הטעונים לקללות, מהיפרבולות פראיות, מגאוקריזם של העיתונות. הכל הולך.
ה״מאבק בכיבוש״ מאפשר לאליטה להפנות את גבה לציבור להשתחרר מהחובות הבסיסיים של האליטה לציבור ולהתמקד בשימור, הדרה, נרקסיזם והפקת רווחים כלכליים.
דיכוי, לא צביעות.
"האנשים שנרצחו בשרונה נרצחו מסיבות דומות לאלו שנרצחו אתמול בחאלב, או השנה בפריז"
ובטח גם לאלו שנרצחו היום באורלנדו. אה, רגע…
וברצינות: רוב האנשים שנרצחו בחאלב נרצחו על-ידי צבא אסד שנלחם כדי לשמר את שלטונו. אני לא חושב שלרוצחים בשרונה או בפריז הייתה מטרה דומה.
אני גם לא יודע מה הייתה מטרתם של הרוצחים משרונה. אפשר לומר, בגדול, שהם היו מעדיפים לראות את היהודים מסתלקים מפלסטין, או מהעולם בכלל, אבל האם זה המניע לרצח הספציפי הזה?
לגבי הרוצחים מפריז, לא ברור עד כמה הם התעניינו במיוחד ביהודים. דאע"ש משחרר מדי פעם איזה איום כלפי היהודים, אבל לא ממש נלחם נגדם.
לומר שכל הטרוריסטים המוסלמים פועלים מאותו מניע זה מבוסס כמו לומר שכל הצבאות הנוצריים לוחמים למען אותן מטרות, החל מהצבא הרומי בימי קונסטנטינוס ותאודוסיוס וכלה בצבאות האירופיים במלחמת העולם הראשונה. וצבא אסד הוא אומנם טרוריסטי ומורכב ברובו מסוג של מוסלמים, אבל הוא לא "טרוריסטי" במובן שמייחסת למונח הזה תקשורת ההמונים (שלא לדבר על סייעניו הרוסיים של צבא אסד).
תניח שהנקודות שלי מעט יותר מורכבות.
הסיבה היא המשבר האפי שעובר האיסלאם או אם נדייק יותר החברות האיסלאמיות.
המשבר הזה נוגע לתפקיד ההרסני של האיסלאם והתרבות האיסלאמית במאבק הפלסטיני.
המשבר הזה נוגע לתפקיד של האיסלאם בפירוק המדינות הפאן-ערביות ואידוי הפאשיזם הבעת׳יסטי.
המשבר הזה נוגע לדעא״ש ולסיבות שמלחמה ברברית במדבר מושכת אליה מוסלמים צעירים בוגרי מערכת החינוך המערבית מאירופה אוסטרליה וארה״ב שלא לדבר על צעירים מדוכאים במדינות ערביות/איסלאמיות.
וכן, המשבר הזה נוגע גם לצעיר מוסלמי יליד ארה״ב, כנראה הומוסקסואל שחווה משבר אמוני חריף ולא מוצא בקהילה המוסלמית דבר מלבד תיעוב, שנאה ומעיינות של בושה המחוברים לזהות המינית הלטנטית שלו. הוא מטהר עצמו על ידי פעולת הקרבה בה הוא מעלה עשרות הומואים לקורבן במקדש החד-מיני בו הוא בילה לא מעט.
אז כן, מני, סיבות דומות. הפרטיקולריות הנוקדנית היא דוגמה קלאסית לעצים המסתירים את היער.
המשבר האפי שעוברות החברות האסלמיות? דווקא הסבר לא רע, אם מביאים בחשבון שבתור הסבר כוללני הוא, ובכן, מכליל, ויש לו לא מעט יוצאים מן הכלל (החברות האסלאמיות בדרום-מזרח אסיה, למשל, עוברות את המשבר הזה בצורה הרבה יותר רגועה).
אבל מה? כמו עם ההתחממות הגלובלית, שמתבטאת בצורות שונות במקומות שונים (המסת קרחונים פה, הצפות בעקבות עליית מפלס הים שם, בצורת במקום אחר וסופות חול במקום נוסף), גם המשבר האפי של האסלאם מתבטא בצורות שונות במקומות שונים. בלי לשים לב לכך, אי-אפשר לעשות שום דבר מועיל בנדון.
גם היהודים, דרך אגב, שבעו אכזבות מהמודרנה. במקרה שלהם, האכזבות האלה התבטאו במשפט דרייפוס, בעשרות פוגרומים ברוסיה הצארית, במאות אלפי קורבנות במלחמת העולם הראשונה ובכאוס שפקד את מזרח אירופה אחריה, ובסוף, בשואה. מדינת ישראל היא התוצאה המתמשכת העיקרית של האכזבה היהודית מהמודרנה. אירוניה אשכנזית ידועה, שכותב הבלוג הזה רואה בה סוג של אשמה.
אבל כשההנהגה הציונית הקימה את מדינת ישראל, וזו נדרשה להילחם על חייה, לא היה לה הלוקסוס של לנקום במודרנה. במקום זאת, ההנהגה הציונית ניסתה להקים מודרנה יהודית (באותה תקופה, מודרנה הייתה חייבת להיות לאומית). היא הצליחה לא רע, אבל הסיפור עשוי היה להסתיים אחרת לגמרי. מהבחינה הזאת, התנשאות יהודית על האסלאם נראית פאתטית (והיא גם מזיקה, כי היא מספקת לכמה סוגים של יהודים הצדקה לנקמה מחודשת במודרנה, שאת זה ישראל צריכה כמו קדחת).
ישראל תצטרך להתמודד עם המשבר האסלאמי בעתיד הנראה לעין, והיכולת שלה להיחלץ מכך מוגבלת מאוד (יציאה משטחי יו"ש יכולה לעזור). לעומת זאת, יש מדינות שנדחקו לתסבוכת של התמודדות עם המשבר הזה בעיניים פקוחות ובהינתן אפשרויות אחרות. זה כבר קרה, השאלה היא מה עושים הלאה, וכו'. אבל ההבדל הבסיסי הזה קיים, ומי שהוזה הזיות על מלחמה כוללת של המערב נגד האסלאם הוא תועמלן מקצועי או אידיוט.
כן, היו מי שהזו מלחמה גדולה עקב התפרקות האימפריה הטורקית והולדת הגרמנית, בטח קראו להם פרובוקטורים או הוזים ואז נרצח הארכידוכס פרדיננד על ידי טרוריסט סרבי.
אני לא בטוח שהזלזול הזה במאות מליוני אנשים שעולמם מתפרק מועיל. זה לא העכברון היהודי, זה הגמל האיסלאמי והיענים תוקעות ראשן בחול כדי להמנע מלראות את הדבשת.
אני לא בטוח מה תהה ההשפעה של סדרת מתקפות, נאמר בסדר הגודל של 2001 עד 2003 בישראל, לא משהו בלתי אפשרי או מסובך יתר על המידה. על גרמניה או בריטניה או ארה״ב.
אני אגיד לך מה כן, טראמפ יהיה כלכלב חמוד לעומת מה שאתה תראה.
המלחמה שהתחילה אחרי רצח הארכידוכס לא הייתה עקב התפרקות האימפריה הטורקית או הולדת הגרמנית. האימפריה הגרמנית נולדה 44 שנים לפניה, והאימפריה הטורקית התפרקה בעקבותיה. אין זה מופרך לשער שאילו המדינאים, מכל המדינות המעורבות, שיערו בקיץ 1914 לאן יובילו החלטותיהם, הם היו בוחרים להתמודד באופן אחר עם הטרוריזם הסרבי והסכנות הנובעות ממנו.
מאז העולם למד כמה דברים. הגמל האסלאמי קיים, והעניין אינו לראות או לא לראות את הדבשת אלא מה אפשר לעשות אתה. (בחוגים מסוימים מקובל שלא לדבר על הדבשת, כמו שבחוגים אחרים מקובל שלא לדבר על מה עושה כלה בלילה אחרי החופה, אבל כולם יודעים מה קורה שם.) ההנהגות הפוליטיות במערב יעשו ככל יכולתן כדי לא להיגרר למלחמה גדולה בעולם המוסלמי, ואם הן יחליטו שהפעלת כוח צבאי מוצדקת, הם יעשו את זה מהר ככל הניתן וממרחק גדול ככל הניתן (עם עדיפות מובהקת לתקיפות אוויריות). שום סדרת התקפות טרור לא תשנה את זה. מה שסדרת התקפות טרור יכולה לעשות זה לשנות באופן קיצוני את ההנהגות הפוליטיות במערב עצמן, ואז גם המדיניות של ההנהגות עשויה להשתנות. טראמפ הוא סוג של תופעה כזאת, אבל: א) הסיכויים שלו עדיין נמוכים, וב) אי-אפשר באמת לדעת לאיזה כיוון הוא ילך אם ייבחר; הוא ינסה לקדם בעיקר את עצמו, לא סדר יום אידיאולוגי מסוים.
מה לעשות עם מאות מיליוני האנשים שעולמם מתפרק זו שאלה מרתקת. אני לא חושב שהחלפת האליטות הפוליטיות במערב היא הפתרון.
איך אתה מגדיר ״התכנסות/התבדרות״ של מאבק? אני חייב לציין בחשש שזה שוב נשמע לי טיעון ״אשכנזי״, במובן הרע של המילה. בעלי הכוח תמיד מספרים לנו שהמדוכאים הם לא רציונליים, לא יודעים מה טוב להם, לא ממוקדים. וזה אפילו די נכון – כשדורכים עליך, הכאב פוגע ביכולת לחשוב ולתכנן בצורה רציונלית. כשאתה רעב, מקסימום האסטרטגיה שלך היא איך להשיג את הארוחה הבאה. עשירים לוקחים יועצים פיננסיים ומשקיעים בצורה אסטרטגית לעשורים הבאים, עניים מנסים לחסוך בתרופות ולא קוראים את האותיות הקטנות בהסכם עם הבנק.
אם הכוונה היא לכך שהמאבק הפלסטיני לא נגמר אף פעם, ובכן, שוב, בוודאי. הם נאבקים מול גורם חזק מהם בהרבה, והם מפסידים. המאבק שלהם רק מתרחק מתוצאה חיובית בעבורם – לישראל יש את הטנקים ואת המטוסים, ולכן ישראל מסוגלת להמשיך ולקחת את האדמה הפלסטינית ולהעביר אותה לשימושם של יהודים, והערבים בעיקר ממשיכים להסתובב כמו ג׳וקים מסוממים. ילדות עם מספריים כנגד מעצמה צבאית אזורית זה לא יעיל ולא יביא אותם לשום פתרון.
האם המאבק המזרחי בישראל ״מתכנס״? מאבקם של השחורים בארה״ב? מאבקם של היהודים באנטישמיות בראשית המאה העשרים?
אני כמובן לא מסכים לדעתך לגבי הסיבות לטרור הפלסטיני. ניתן לדון על כך, אבל בתור אדם שרגיש לפחות למאבק המזרחי, אתה אמור להיות רגיש גם לצביעות ולהונאה העצמית של בעלי הכוח. אתה אמור לפתח סקפטיות בריאה לגבי דעות ופרשנויות של המציאות שבדרך פלא נוחות מאוד ומשתלמות מאוד למי שמחזיק בהן (נניח, ״עניים הם עצלנים, מי שרוצה תמיד יכול להצליח״, שזו דעה לגיטימית, אבל נוחה מאוד לעשירים. ״מזרחים לא מעריכים חינוך, סבא שלי הגיע לכאן בלי כלום והצליח!״, דעה לגיטימית, ברם, נוחה מאוד בעבור אשכנזים שנולדו למעמד בינוני-גבוה).
ובכן, הדעה שמאבקם של הפלסטינים נובע מאותן סיבות כמו הטרור בארה״ב וההרג בחאלב היא לגיטימית כמובן, אפשר לדון בה. אולם מה שבולט בעיני במיוחד זה עד כמה הדעה הזו נוחה ושימושית בעבור ציונים אשר מבקשים לקחת את האדמה של הפלסטינים לעצמם. זה מאוד מאוד נוח כשאתה יכול לשדוד מאנשים את כל רכושם ולתייג את תגובתם כטרור איסלאמי חסר אבחנה. אתה לא שם לב לנוחות הזו? היא מאוד ״אשכנזית״, שוב, במובן הרע של המילה.
ולבסוף, אוקיי, הבנתי שאתה סבור שהדיבור על נושאים מסויימים בדרך מסויימת היא כלי דיכוי, אני אפילו מסכים, זה הגיוני למדי. האליטה האשכנזית משתמשת בשיח הציוני-אשכנזי של הסכסוך ככלי במאבק הפנים-ישראלי. ככלי לדיכוי אפילו, אוקיי. הסכמתי ואף כתבתי בעצמי שהפלסטינים משמשים את הישראלים בעיקר כאובייקט בהצגה דרמטית כחלק משיח פנימי שלהם (שכולל דיכוי). ואם הפלסטינים באמת היו בובות מפלסטלינה שמשמשות אך ורק כאמצעי המחזה דרמטי אז אפילו הייתי מבין את הגישה שלך. אבל מדובר על בני אדם, מליונים מהם, וכשאתה עושה מילואים אתה עוזר לשדוד אותם ולהוסיף עוד מנת רשע ודיכוי ואי-צדק לארצנו, לבית שלנו. אתה, ולא סימולקרה.
גיל, אין לי שליטה ואני לא מעוניין בשליטה באופן המאבק הפלסטיני. אבל, אף אחד לא אמר שהם חייבים לנצח, הם גם יכולים להפסיד, להתפשר, לקבל מה שמציעים להם. זה מה שמפסידים עושים בדרך כלל.
כאשר מפסידים מתנהגים כאילו הם מנצחים, זה סימן ברור לכך שמאבק לא מתכנס לסיום אלא מתפתח לעבר מאבק חריף יותר בו המפסיד ינסה לנצח באמצעים פראיים יותר או נלעגים יותר. על הספקטרום שבין חיה פצועה לאביר ההוא מהגביע הקדוש שמאבד אברים תוך התזת איומים שהופכים נלעגים יותר ככל שיש ממנו פחות.
המאבק המזרחי מתכנס, בהחלט. הוא התקדם מהמקום בו המזרחים שקופים ומדוכאים אל תחילת הסוף, קרי, השתלבות המזרחים באליטה הפוליטית וכלכלית וכניסת המזרחיות אל התרבות הגבוהה. מאבק השחורים בארה״ב התקדם ממיסיסיפי לאובאמה, על מה אתה מדבר? כל זה קרה תוך כמה עשרות שנים. המאבקים הללו היו אזרחיים, השימוש באלימות היה מוגבל, בעיקר כי לכולם היה ברור שאנחנו חיים כאן ביחד אחר כך.
המאבק הפלסטיני הפך ממאבק עממי לשחרור לאומי, לחגיגת שנאה ורצח עם מוטיבים אנטישמים מכוערים מאד. מאינטיפאדת אבנים אפקטיבית שהובילה לפשרות למלחמת טרור התאבדותית שהובילה לחורבן. זו בחירתם, זו זכותם.
תמיד אפשר לבחור אחרת, צריך לחיות עם התוצאות.
אני לא פלסטיני, אגב, גם אתה לא.
הטענה לפיה עצם העובדה שטענה מסויימת נוחה למישהו ולכן יש לבחון אותה, נכונה מאד. אתה בחנת?
כי זה נראה נח מאד שאשכנזים בלי כיפות שלקחו אדמות מיושבות, כפרים וערים מפלסטינים ב48׳ תוך טיהור אתני ברוטלי, הרס, ומניעת שיבה, מוכנים לוותר על אדמה לא מיושבת שלקחו אשכנזים עם כיפות משנות השבעים ואילך ללא טיהור אתני ברוטלי.
זה אפילו נח יותר שהקבוצה בלי הכיפות אינה חיה על האדמות הללו ולא תשלם מחיר אינושי על פינויין. הנוחות הופכת מייאשת כמעט כשמתחוור ששתי הקבוצות מנהלות מאבק אידיאולוגי חריף ועמוק מזה עשרות שנים על ההובלה המדומיינת של העם היושב בציון.
האם יתכן שהאפטיה המוחלטת שלך לסבל האינושי הכרוך בפינוי מאות אלפי אנשים נוחה באופן מחשיד? האם יתכן שמחשבון המוסר שלך מכוייל היטב עם האינטרסים של הקבוצה שלך, שאינה ״ישראלים״ אגב, אלא תת קבוצה שלהם.
האם יתכן שפתרון ירדני לבעיה הפלסטינית נראה לך מופרך ולא סביר, רק משום שהוא ישלול ממך את הבסת האחים השנואים ותהילת המנצחים? האם עצם העובה שאתה נושא את הרעיון לפיו הפלסטינים צריכים לנצח, אותנו. מבהירה שאתה לא מזהה נצחון שלהם עם הפסד שלך?
שאני במילואים אני לא מוסיף אי צדק ורשע. אני מונע רצח המוני, טרור, הרג חסר אבחנה וסכנה מוכחת לחיי ״ישראלים״, כן, גם במחיר של חיי ״פלסטינים״. מדובר בשתי קבוצות עויינות השרויות במאבק אלים. אני משתייך לאחת מהן.
אני לא אובייקטיבי, אני לא מצפה לאובייקטיביות. לא מאשכנזי אליטיסט, לא מפלסטיני מדוכא, לא ממזרחי אכלולושתולו. זה מה שהדיכוי מלמד אותך, שרק לאדון יש את הפריבילגיה להיות ״אובייקטיבי״, זה השוט של האדון, שוט שהוא ליפף מה״אמת״ הגמישה וה״מוסר״ האלסטי.
אני לא אדון ולכן לא אובייקטיבי, לא מתיימר לדעת אמת שאני לא יכול למדוד והמוסר שלי לא אוניברסלי אלא מסודר עדיפותית, אני אציל את הבן שלי משריפה לפני שאני אציל את הבן שלך.
כזה אני ,תופס צד.
עכשיו נותר לברר מה הצד שלך?
תום,
מה שאני מצליח להבין מדבריך זה ש"התכנסות" של מאבק היא הצלחה, ובאופן מקביל, "התבדרות" זה חוסר הצלחה. אני לא מבין מאיפה החוק הזה שהמפסידים אמורים על פי הסדר (הטבעי?) של הדברים לקבל את הפסדם. הצרפתים הושפלו והפסידו את כל ארצם לגרמנים בתוך שבועות ספורים. חלקם "קיבלו" את זה והתפשרו על שלטון עצמי, ואחרים הקימו ממשלה גולה ונשבעו להמשיך להילחם. אף אחד לא זוכר את אלו שהמשיכו להילחם כנלעגים. גם לא את שמשון שהעדיף לאבד נפשו עם פלישתים, או את בר כוכבא שנלחם תוך כדי התקוממות חסרת סיכוי באימפריה הרומית. עמנו שלנו ספג במאה הקודמת את מה שהיתה אולי התבוסה חסרת התקדים והאכזרית ביותר שספג עם מעודו. חלק התפשרו עם המצב ובעל כורחם שיתפו פעולה עם הצוררים, חלק ברחו ליערות והמשיכו להילחם מלחמה שנראתה אבודה, לעיתים על חשבון חייהם של אחרים שנשארו והוצאו להורג כעונש. כלל לא ברור את מי מהם עלינו לשפוט לחומרה, אם בכלל. שחורים בדרום ארה״ב מרדו וברחו, למרות שהאדונים הלבנים היו רבים וחזקים מהם, חמושים ומאורגנים היטב.
בכל הדוגמאות הללו הצד המפסיד לא היה הוזה. הוא לא חשב שהוא בעצם מנצח, הוא פשוט לא וויתר והמשיך להאבק. גם הפלסטינים לא מתבלבלים וחושבים שהם בעצם הצד המנצח. זה מאוד קשה להשלות את עצמך ככה כשאתה צריך לעמוד כמו כלב במחסום משעה שתיים בלילה כדי להיכנס לישראל ולהרוויח שכר רעב, או כשחיילים פורצים לביתך באופן שרירותי כדי ״להרתיע״ אותך. חלקם מדברים על ניצחון בטווח הארוך (קצת כמו ימי המשיח של היהודים), אבל כשאתה מדבר איתם, ואני דיברתי, מעולם אף אחד לא נראה כאילו הוא חושב שהוא שייך לצד החזק והמנצח. אני לא יודע מאיפה אתה מביא את הרעיון הזה. אתה מכיר הרבה מזרחים שהתבלבלו וחשבו שהם שייכים לאליטה הישראלית ש"עושה את זה" בגדול ושלמעשה האשכנזים התל אביבים העשירים הם המפסידים הגדולים? האם ליהודים היו אי פעם אשליות כאלו אל מול הפוגרומים שעשו בהם גויים רשעים?
כהערת אגב, אתה מסביר יפה חלק ההבדל בין המאבק המזרחי או של השחורים בארה"ב לבין המאבק הפלסטיני. העניין הזה של "בסוף אנחנו אמורים לחיות ביחד", שנעדר לרוב מהמאבק בציונות, אשר כדבריך, אז וגם היום רואה בטיהור אתני את הפתרון המועדף. מבחינה זו המצב בישראל גרוע בהרבה מהאפרטהייד בדרום אפריקה (לא קטגורית. מבחינות אחרות הוא טוב בהרבה, ובאופן כללי הוא פשוט שונה). שם הלבנים היו תלויים בשחורים. גם בארה״ב האדונים היו תלויים בעבדים. לא בעבד ספציפי, אבל בעבדים כמעמד. בישראל, הישראלים רוצים מהפלסטינים רק דבר אחד – שיתנדפו. הם מיותרים, עצם קיומם לוקח משאבים שהיו יכולים לשרת יהודים. לא תמיד יש לצד החלש את הפריבילגיה להתפשר – לפעמים אין לו שום דבר שמעניין את הצד השני.
אין גם שום דבר רצחני בצורה יוצאת דופן במאבק הפלסטיני, בוודאי לא בהשוואה לישראל. הם הורגים בצורה ברברית יותר, כן. אבל לשסף את גרונו של תינוק זה לא רצחני יותר מלשרוף תינוקות מהאוויר, רק מלוכלך יותר. פיצוץ של אוטובוס לא רצחני יותר מלהוריד מסדר סיום של שוטרים או להכחיד משפחות שלמות בביתן משום שהשכן הוא מ״פ בחמאס. ההבדל הוא בעיקר במאמץ שמושקע בתירוצים.
לגבי הנוחות של עמדות, אשכנזים, 48' מול 67' וכדומה, ובכן, אתה מבזבז לשווא המון מילים כדי להתפרץ לדלת פתוחה. ולא בפעם הראשונה. זה מובן עד לשלב מסויים – אפשר לשים מילים ועמדות בפיו של הצד השני לדיון כדי לייעל אותו, כדי להגיב מראש. עשיתי את זה בעצמי כשלא הייתי בטוח לאיזו משתי הפרשנויות של המושג "מאבק מתכנס" אתה מתכוון. במקום לשאול, לחכות שתענה, ולהגיב, שמתי בפיך שתי עמדות אפשריות שנראו לי הגיוניות, קיוויתי שהתכוונת לאחת מהן, והגבתי לשתיהן. אלא שאתה מתקדם קילומטרים לעומק עץ החיפוש שלך, ומכניס לפי נאומים שלמים והשקפות עולם שהכינות מראש. בשביל מה בכלל אתה צריך את הצד שלי לדיון?
ובכן, בתור חוקר אדוק של תופעת "השמאל" בעולם בכלל ובישראל בפרט, מוזר שאתה שוב נופל בפח הזה. שוב ושוב אתה פותח את ארגז התחמושת שמסומן "שמאל ציוני" ויורה עלי את כל הקלישאות שמצאת בתוכו. גוועאלד. אם לא יצא לך עדיין אני ממליץ על "במלכודת הקו הירוק" של יהודה שנהב, שמאלני למהדרין, שאומר פחות או יותר את מה שאתה אמרת, רק לאורך ספר שלם. הוא צודק, ואתה צודק. ההתמקדות של השמאל הציוני בקווי 67' והאובססיה להרשעת המתנחלים (רק שלשום פורסם עוד מאמר של אורי משגב ב"הארץ" על עבריינותו של שופט מתנחל) היא דוגמא קלאסית לעמדה נוחה, משתלמת, וצבועה עד העצם, מכל הסיבות שציינת, ועוד כמה. אבל אתה שוב חוזר ומתמקד באבחנה המקורית שלך – הסכסוך הישראלי-פלסטיני הינו סימולקרה לסכסוך פנים-ישראלי. נכון, אבל כבר מתחיל לשעמם. אני מסכים, אתה צודק. די, תתקדם, לפחות בדיון. תקשיב ותתייחס למה שאני אומר (כותב) במקום להעלות גירה עם אותן קלישאות. המתנחלים לא שנואים עלי, אין בי "אפטיה מוחלטת" לסיבלם (מאיפה לעזאזל אתה יודע? מה זו היהירות החצופה הזו? אתה קורא את מחשבותי או רגשותי? מתי פיתחת את היכולת הזו?), ואני לא מעוניין ב"להביס" אף אחד.
"פתרון ירדני לבעיה הפלסטינית" לא נראה לי מופרך במובן שהוא בלתי אפשרי. הוא נראה לי מעוול ובלתי צודק משום שמדובר למעשה על טיהור אתני. זה לא היה צודק כשגויים רשעים עשו את זה לעם שלנו, וזה לא צודק כשאנחנו עושים את זה לאנשים אחרים חסרי ישע. לא מסובך.
לבסוף, לגבי מה אתה עושה במילואים, יש צדק מסויים בדבריך. ברור שהשרות הצבאי של ישראלים מביא גם תועלת בטחונית. להבדיל, גם חייל בוורמאכט, בין השאר, הגן על מולדתו. אלא שאתה עושה שקר בנפשך, את השקר הישראלי הרגיל, המשעמם, אותה עצלות מחשבה נוחה ומשתלמת של "אשכנזים". אם זה היה הפלסטינים או אני, אז אני. ברור שאני. אם הייתי חייב לבחור בינך לבין אחי, הייתי מפצפץ אותך בלי לחשוב פעמיים. אם זה היה או מזרחים או אשכנזים, הייתי בוחר להשמיד את המזרחים, כי אני אשכנזי, ועדיף להיות חי על מת. כשמנסים להרוג אותך אתה מתגונן, לא צריך בשביל זה שום הגות עמוקה, כל חיה יודעת את זה באינסטינקט. אלא שבהמשך לקו השיחה שלנו, זו פרשנות נוחה ומשתלמת מדי, הלא כן? זה מאוד שימושי שהעם הפלסטיני שאת אדמתו ואת משאביו אנחנו רוצים לעצמנו מוצא עצמו במעמד של "או הם או אנחנו". מאוד מאוד שימושי. כמעט כמו הקללות של נבות כלפי אדוני השמיים והארץ אשר הביאו לסקילתו. גם אחאב היה יודע להציג את סיפור הכרם כ״או אני או הוא״, תהיה בטוח. אנשים מציגים לעצמם את הדברים בצורה שמאפשרת להם לישון בלילה.
מה לגבי החלקים הבעייתיים קצת יותר? טרחת לחשוב עליהם פעם? הרי ה״סכסוך״ (בסוגריים משום הסימטריה הגלומה במילה) איננו מסתכם רק באוטובוסים מפוייחים ופצצות זרחן על בתי ספר. אלו רק החלקים הגלויים והדרמטיים שבו. מה לגבי מים למשל? מי התהום בארץ ישראל מגיעים בסופו של דבר מגשם, שנופל על הראש של כולם, ישראלים ופלסטינים. זה שישראל לוקחת את המים לעצמה והורסת לפלסטינים את הבארות, זה שיהודי מקבל פי ארבע מים מפלסטיני, ממקור שהוא לכל הפחות משותף, זה גם עניין של ״אנחנו או הם״? כשאתה אוכף במילואים את החוק שקובע שלפלסטינים אסור לבנות בשטח C על שטחי ״ציבור״ למרות שלמעשה הם רוב רובו של הציבור בגדה המערבית, זה כדי להגן על העם היהודי משואה נוספת? אני אומר שזה שקר וכזב, רמאות עצמית נוחה. אנחנו לא לוקחים ממיליוני הפלסטינים את המשאבים שלהם ומרוששים עם שלם כדי להגן על העם היהודי אלא כדי שליהודים יהיה יותר, הרבה מעבר לחלקם ההוגן והראוי. תאוות בצע פשוטה שמסווה בהרבה רמאות עצמית. ועל זה אני כבר לא מוכן לחתום.
אז כן, אם אתה רוצה את זה בשפה דעא״שית, אם זה המשפחה שלי או שלך, אז אין בכלל שאלה. אבל אם זה עוד קצת קצפת בשבילי לעומת הלחם והחמאה שלך, אז לא, הייתי רוצה לחשוב שאני לא כזה מניאק, וגם שאני לא היחיד. יש הרבה ישראלים שהם לא מניאקים כאלו שיעדיפו לרושש ולהגלות מליונים כדי להרוויח עוד קצת לעצמם. זה הצד שלי.
מני, העדרו של הווה מתמשך בצורת עבר בעברית אכן מסבך את העניינים לעתים. הולדתה המתמשכת והמדממת של גרמניה, וקריסתה המתמשכת דמוית הצרעת של האימפריה העותומנית.
אתה נותן הרבה יותר מדי קרדיט למערב שלך. קבוצת מיעוט עשירה באופן קיצוני, חמושה באופן קיצוני ושנואה באופן קיצוני על ידי מיליארדים. אין לפוליטיקה המערבית הנוכחית שום פיתרון, גרוע מכך אין לנו אפילו יכולת לנהל את הדיון שמסוגל להפיק פתרון.
שום כח צבאי לא יעצור את הנהר האינושי האדיר שנמצא בדרכו אל המערב, שום הפצצות מהאויר לא יעצרו את היציאה השלישית מאפריקה* אירוע בסדר גודל פלאונטולוגי כמעט המתרחש כעת בעודנו מדברים.
או שהמערב יקום ויעשה מעשה, או שיקרוס. לדעתי, אירופה איחרה את הרכבת. המתחים החברתיים שהשמאל הפוליטי יצר בעשרים שנה של יבוא שערוריתי של העולם השלישי לתוך ערי המערב לא ניתנים לישוב יותר, אירופה הגיעה למסה קריטית ואין לה שום מנגנונים להאטת ניטרונים מהירים. הפיצוץ בוא יבוא.
פרישתה המסתמנת של בריטניה מהאיחוד היא סימפטום, היום נרצחה פוליטיקאית בריטית במהלך ויכוח פוליטי, האם אתה מבין את עוצמת הרגשות?ֿ האם אתה חושב שאחרי המשאל זה יעלם? כולם יקבלו את התוצאות בשקט וילכו לשתות תה?
השמאל האירופאי הכין את העצים, יצק את השמן, זורק את הגפרור וכעת מביט בתדהמה באש בעודו ממלמל ״פשיסטים״. אולי זו מזימה לניניסטית לאיזה רע עצום שיביא אחריו טוב, אבל אני אף פעם לא מחפש מזימה במקום בו טפשות מספיקה.
*אפריקה כמשל, זו יציאה מהעולם השלישי אל העולם הראשון במספרים עצומים.
עם כל ההבנה למשך הזמן שנדרש הן להולדת הקיסרות הגרמנית והן להתפרקות של זו העות'מנית, אף אחד מהתהליכים האלה לא חייב את מלחה"ע הראשונה, ודאי לא בצורה שהמלחמה הזאת התפתחה. הקיסרות הגרמנית יכלה להסתדר מצוין בגבולות 1913, והבעיות של בית הבסבורג עם לאומנים סלאביים בבלקן עניינו אותה כשלג דאשתקד. הקיסרות העות'מנית למדה להסתדר עם המציאות החדשה בבלקן ואפילו לנצל אותה לצרכיה (במלחמת בלקן השנייה). האסון של מלחה"ע הראשונה הוא, במידה רבה, פועל יוצא של חוסר ההבנה של מדינאים דאז באיזה עולם הם חיו ואלו בעיות החלטותיהם יכלו לגרום. יואב קרני כתב בזמנו טור מעניין על הנושא הזה (http://yoavkarny.com/2004/08/11/%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D-%D7%9C%D7%9C%D7%90-%D7%90%D7%95%D7%92%D7%95%D7%A1%D7%98-1914-%D7%94%D7%A2%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%94-%D7%A0/).
האם בעיית המערב בעשור השני למאה ה-21 היא "יציאת אפריקה". לא אם מתייחסים לאפריקה כאל מרחב ממשי, זה הנמצא דרומית לסהרה (מה שיש מצפון לסהרה הוא מרחב תרבותי אחר לגמרי; מדברות חוצצים בין אנשים הרבה יותר מאשר ימים או נהרות). אם כבר, הבעיה של המערב היא יציאת המזרח התיכון (במובן הרחב שלו, המשתרע מלוב עד אפגניסטאן). האם יש פתרון לבעיה הזאת? לא במובן של צעד מסוים שאחריו המצב ישתנה מיסודו והבעיה תחדל להתקיים. האם זה אומר שאין מה לעשות? לא בהכרח. על מה בדיוק ניתן לעשות, אזרחי מדינות המערב מתווכחים ויתווכחו בעתיד הנראה לעין. שיהיה להם בהצלחה. אנחנו בישראל כבר יודעים שאלימות פוליטית, כל עוד היא מוגבלת לפעולות טרור של בודדים, אינה מחסלת את הדמוקרטיה. האמת היא שגם במערב יודעים את זה. יש להם ניסיון שנגמר (אם אפשר להגיד שנגמר) רק בשנות ה-90-70 של המאה הקודמת.
האם בריטניה תפרוש מהאיחוד האירופי? את זה נדע ביום חמישי הקרוב. אבל גם אם כן, זה לא ישנה את המצב באופן מהותי. היא תצטרך להתמודד עם אותן בעיות, כמעט ולא יהיו לה כלים שאין לה היום, והיא תספוג מכה כלכלית בסדר גודל קל עד בינוני.
האם "השמאל האירופי" הוא שהכין את העצים וגו'? זו דרך משונה משהו לתאר את המצב – בהתחשב, למשל, בעובדה שבמשאל העם הקודם בבריטניה על החברות בקהילייה הכלכלית האירופית (הגלגול הקודם של האיחוד) דווקא השמרנים תמכו בכניסה לאירופה. זה היה לפני 41 שנה בסך הכל. היום הממשלה השמרנית מבינה איזה שד היא שחררה מהבקבוק עם משאל העם האידיוטי הזה, ולכבודה ייאמר שהיא עושה כל מה שהיא יכולה כדי להכניס את השד חזרה. כאמור, לא בטוח האם היא תצליח (השווקים חושבים כרגע שכן). אבל אנשים דוגמטיים שפועלים לפי כללים מופשטים תוך הנחה שהמציאות בהכרח תסתדר לפיהם אינם פטנט ייחודי של השמאל.
שלוש תגובות זהות של זומבילפיד מציף נמחקו.
נכון לעכשיו, 14 מכלל 56 התגובות שהופיעו כאן – 25% – נשלחו בידי הישות הווירטואלית המכוּנָה "תום אלקיים" (האם הוא קיים?). גֶט אֵ לָייף, נודניק! תודה על תשׂומת הלב
עילת קיומי היא לעשות את קיומך מעט פחות נוח. אם הפרעתי לך הצלחתי.
שאתה מדווח לי תקופתית על הצלחתי, זו נדיבות שקשה לי למצוא לה הצדקה, אבל תודה לך, אנא המשך.
״עילת קיומי היא לעשות את קיומך מעט פחות נוח״ – סוף סוף הטרול מגדיר עצמו כטרול.
ואיך אתה מגדיר את עצמך? משתיק מקצועי? חרש מקצועי, עוור מקצועי? איזה אשכנזי אתה?
אמציה,
מעולם לא הגבתי כאן וכנראה לא אגיב עוד, אבל הצלחת לעצבן אותי באמת, אז הנה נפלתי לרמת טוקבקיסט.
אני קורא את גורביץ שנים (אני אפילו נכנס עדיין ל"ההם" בתקווה שנוסף משהו חדש מאחד הכותבים ההם) ואני מסכים עם רוב הדברים שהוא כותב. ודווקא בגלל זה אני חייב להגיד לך שאת הדברים שלך ושל Z יכולתי לכתוב בעצמי, אתם נשמעים כמו רוב החברים שלי וכנראה שגם כמוני ביום רע. את תום, את סמולן ולפעמים גם את מני זהבי אני קורא ואומר לעצמי "וואלה, לא חשבתי על זה, גם זאת דרך להסתכל על הדברים".
אז, במחילה מכבודך, קשה לי להאמין שמישהו נכנס לבלוג הזה בשביל לקרוא את דבריך וכעובדה אני אומר לך שלפחות אחד נכנס (גם) כדי לקרוא את תום, סמולן ומני זהבי.
זהו, הקאתי את מררתי, המשך יום טוב לכולם. יצחק
נכון
מה קורה עם השורות כאן? לא ידעתי שכ"כ קשה לטקבק.
אמור היה להיות "…את הדברים שלך ושל זד וגו'"
המגיב ההוא שנקט בהגנת "כל הפוליטיקאים עושים את זה", במילים כאלו או אחרות, צודק לגבי דבר אחד: מי שהצביע לביבי, לא מפריע לו במיוחד שנתניהו החליק לכיסו מיליונים לא תשכנע אותו להפסיק להעריץ את הצאר. בחברה הישראלית זה אפילו כבוד, שיש לך חברים מליאנים וש"הסתדרת" כביכול. תרבות כזאת של קח כמה שאתה יכול, ומי שלא לוקח הוא פראייר או קורבן. הכי חשוב להיות בצד שידו על העליונה. אולי הכסף יחלחל למטה. המצביעים של ביבי לפי ההיגיון הזה הם ווינרים.