48
חמש הערות על הדיקטטורה הצבאית הישראלית
משהו נשבר: בשבועות האחרונים המשטר הישראלי נמצא תחת התקפות בינלאומיות בלתי פוסקות. ה-BDS הפך לפתע מתנועה שולית לאיום הקיומי החדש שמשווק המשטר לאזרחיו, הרבה בסיוע תועמלנים נוסח בן דרור ימיני. אבל גם מעבר לרטוריקה של המשטר, משהו השתנה.
ישראל הפסידה (כן, הפסידה) לפלסטינים בפיפ”א, ויש להניח שיהיו נסיונות להדיח אותה גם מארגוני ספורט אחרים. יש את כל הסיפור המשונה של אורנג’, ויש את שגריר צרפת בארה”ב שכותב בטוויטר שהחרם של אורנג’ על ישראל מוצדק, משום שאורנג’ ישראל פועלת בגדה. הוא צודק לגמרי, אבל הוא לחלוטין לא מובן לישראלים. ויש את הבדיקה באו”ם שאמורה להחליט האם להכניס את ישראל לרשימת הפוגעים הסדרתיים בילדים (התשובה היא “כן,” אגב: ישראל הורגת מספר גדול של ילדים פלסטינים ומנהלת מדיניות שיטתית של מעצר שלהם לצרכי הטלת אימה.) ויש את הפגישה בין בכירים בבית הלבן ובין שוברים שתיקה.
מה קרה? העולם שם לב להצהרות של בנימין נתניהו בבחירות האחרונות, על כך שלא תהיה מדינה פלסטינית בזמן שלטונו, והפעם הוא מצא אמירה של נתניהו שנשמעת אמינה. התועמלן ימיני התלונן לאחרונה שאף אחד לא מאמין לנתניהו ושצריך לתת לו צ’אנס. ובכן, נתנו לו, וזה נגמר.
המדיניות של ישראל במהלך 48 שנות הכיבוש היתה להעמיד פנים שהיא עומדת לסיים אותו, כי היה ברור לה שאף אחד לא יכיר בו. אז היו תוכניות הדמה של אלון והאוטונומיה של בגין, וב-15 השנים האחרונות, דיבורים בלתי פוסקים על הליך שלום בלתי קיים. החבל הזה היה צריך להקרע מתישהו, ונראה שנתניהו נתן את המשיכה האחרונה.
ברוך שפטרנו.
30: זה הגיל החציוני בישראל. המשמעות היא שרוב אזרחי ישראל נולדו 17 או 18 שנים אחרי תחילת הכיבוש, כלומר ב-1984-1985 או אחר כך. רוב תושבי ישראל לא הכירו מצב שבו ישראל איננה שולטת בגדה המערבית, ויותר מכך – לא הכירו את המגע שהיה לרוב התושבים שחיו לפני כן עם פלסטינים. מבחינתם, הפלסטינים תמיד היו עם מורד, לעתים רצחני, וזה תמיד היה סדר הדברים. הם לא מכירים מציאות אחרת – ומערכת החינוך שהופכת לאומנית יותר ויותר מחסלת את הסקרנות שלהם ומוודאת שהם יהיו קונפורמיסטים.
המשטר הציוני לא ישתנה מבפנים. יהיה צורך לשבור אותו.
בוקר טוב, אליהו: אשף ה-Hasbara – קרי האמירה ליהודים ימנים מה שהם אוהבים לשמוע במסווה שזה מה שהעולם צריך לשמוע – יועז הנדל התאונן בטור שלו היום שלמצלמות יש יותר כוח מרובים ושהפלסטינים מנצחים בשדה הקרב הדיפלומטי למרות שישראל מנצחת בשדה הקרב. הדוגמא המשונה שהוא בחר היתה הטבח על המרמרה, אבל שיהיה.
הטענות האלה לא חדשות. הן הטענות הקבועות של צבא כובש שמנהל מלחמה נגד אוכלוסיה אזרחית – וזה מה שישראל עושה במשך 48 השנים האחרונות. זו עיקר הפעילות של ממשלתה. לטענה הזו נלווית לעתים קרובות טענה נוספת: שנטפלים אלינו כי שונאים אותנו.
במקרה של הכיבוש הישראלי, הטענה היא שמדובר באנטישמיות. אבל אנחנו ראינו מלחמות דומות במאה השנים האחרונות. הצבא הבריטי שניסה לדכא התקוממויות בשלל מקומות בעולם, מהודו ועד קניה, היה מריר מאד כלפי אוכלוסיית הבית שלו. הוא אמר שהיא לא מבינה את הקורבנות, ושהם נלחמים על שימור התרבות. מי שקרא את אורוול, יכיר את הטענה שיש פלג בציבור שהפך לשונא ארצו. היא לא חדשה לנו, לא המצאנו כלום.
הצרפתים בוויאטנם ובאלג’יר האשימו את העולם בצביעות, האשימו את הקומוניזם העולמי, האשימו את הציבור הנאור בארצם – ובאלג’יר, אף פנה הצבא בשלב מסוים להפיכה כנגד מה שראה כבוגדנות ותבוסתנות של אוכלוסיית הבית והממשלה האזרחית. בוויאטנם, טענו הצבא האמריקאי ותועמלניו בתקשורת שהעולם נטפל אליהם, והצביעו על מעשי זוועה של הקומוניסטים. למה אף אחד לא מדבר עליהם, קבלו.
היו גם היו מעשים כאלה. לוחמי השחרור הוויאטנמים הפגינו אכזריות חדה (בהואה ובמקומות רבים אחרים) כנגד משתפי הפעולה, או, בעצם, כל מי שלא תמך בהם. העולם עבר בשתיקה יחסית על זוועות הקומוניזם, ואינטלקטואלים שמכרו את נשמתם למפלגה הקומוניסטית – סארטר הוא הדוגמא הקלאסית – יכלו למחות על מה שעשה צבאם באלג’יר (ואת מלוא מה שעשה שם, אנחנו לא יודעים וספק אם נדע) ובו זמנית לתקוף בשצף-קצף את מי שהעז לדבר על הגולאגים.
וכן, העולם מלא זוועות. האימה של מה שמתרחש בשטחים שנמצאים בשליטת דאע”ש, ובסוריה בכלל, גורמת למה שאנחנו עושים בשטחים להחוויר. ומה שעשו הקומוניסטים בקמבודיה גרם לזוועות של צבא ארה”ב בוויאטנם להיראות מינוריות ביחס. ואל תגרמו לי לדבר על סין, או על קונגו ב-15 השנים האחרונות. העולם מלא זוועות, אכן.
אבל.
אבל יש קונספט של מדינות מתורבות ונאורות. מהמדינות הללו מצפים לעמוד בסטנדרטים מסוימים שאף אחד לא מצפה שמדינות עריצות ברברית כמו רוסיה יעמדו בהם. אנחנו מצפים לסוג של פוטיניזם מרוסיה. אף אחד לא מופתע. אף אחד לא מטפח ציפיות.
כל זה רע למדי לתושבים של אותן מדינות, שכן הם נכלאים במעגל שוטה של ציפיות נמוכות וחוסר יכולת להתעלות מעליהן; אבל מדינות שמתיימרות להיות חופשיות מתיימרות לרמה אחרת של משטר והתנהלות. והמתח בין הציפיה שהמשטר לא יהיה ברברי ובין המציאות הוא זה שגורם לזעם ולהתקוממות.
ישראל העמידה פנים במשך עשרות שנים שהיא מדינה דמוקרטית. ספק אם אכן היתה כזו אי פעם – היא תמיד היתה מדינה אתנוקרטית, והיא החליקה בלי מאמץ ממשטר צבאי על אזרחיה הפלסטינים למשטר צבאי על הפלסטינים בשטחים – אבל זה מה שהיא היתה אמורה להיות. הרצל דיבר על “מבצר אירופי בלב אסיה”; וממדינה אירופאית יש ציפיות מסוימות. כשישראל לא עומדת בהן, היא מותקפת.
ולא, זו לא אנטישמיות, כפי שההתקפה על צרפת באלג’יר ועל ארה”ב בוויאטנם לא היתה “אנטי צרפתיות” או “אנטי אמריקאיות.” זו היתה דרישה ממדינות שהצהירו על כך שהן מדינות מתוקנות ולא ברבריות לעמוד בתו התקן הזה.
48: המסגרת שבה ישראל מנהלת את הגדה המערבית היא זו של תפיסה לוחמתית, קרי כיבוש צבאי. התפיסה של כיבוש צבאי במשפט הבינלאומי היא שהוא אמור להיות קצר; אם איננו קצר, הוא הופך לדיקטטורה צבאית.
שלושה דורות של פלסטינים חיו או נולדו תחת דיקטטורה צבאית ישראלית, שבה כל לובש מדים יכול להפר, בשרירות, את כל זכויותיהם. הוא יכול לעצור אותם בלי סיבה, הוא יכול לקשור אותם בפתח מחנה, וכל מי שיעבור יכה בהם. כל חייל יכול לפרוץ לבתיהם, בלי צורך להסביר את הפריצה הזו לשופט, ולחפש בהם. ספק אם יש פלסטיני שלא חווה פשיטה לילית; ספק אם יש ילד פלסטיני שלא ראה את אביו מושפל לעיניו; ספק אם יש אב פלסטיני שלא חש את חוסר האונים המוחלט כאשר איננו יכול להגן על ילדיו.
האנשים שנולדו לצד השני של הדיקטטורה הצבאית, כאמור, רואים בה משהו טבעי, ולא מבינים את המתקומם. ויש לכך מרכיב נוסף.
על-זמניות לא טבעית: הציונות מתבססת על אחת הטענות המופלאות והמופרכות שהועלו מעולם: כביכול, יש קבוצה אחת שמשום שעל פי אמונתה פעם חיו אבותיה במקום מסוים, רשאים צאצאיהם לכאורה להגיע לאותו המקום – ובהגיעם לשם, יש להם זכויות חוקיות שעולות על אלה של התושבים הילידים.
זו טענה מדהימה, שאין לה אח ורע בתולדות העמים. עמים רבים טענו לזכותם לעצמאות באדמה שעליה הם חיים, עצמאות ממשטר דיכוי כלשהו, לעתים זר; אני לא מצליח לחשוב על עוד קבוצה שאומרת במפורש שלא היה לה קשר עם מקום מסוים במשך 1,800 שנים, ושעדיין חושבת שיש לה יותר זכויות עליו מאשר דייריו.
היכולת להעלות טענה כזו נובעת, למרות כל ההכחשות, מהתפיסה של היהודים כעם עליון, כעם שנבחר על ידי אלוהים, שאיננו כפוף למשפט העמים. כלומר, כל התפיסה הציונית של “חזרה לנורמליות” היא בעצם דרישה לא-נורמליות חסרת תקדים.
ויהודים בישראל נולדים לתוך התפיסה העל-זמנית הזו, ומאליהם מבינים שהם טובים יותר מאנשים אחרים. והם לא מבינים מדוע הפלסטינים, 70 שנה לאחר שגורשו מבתיהם, מסרבים להשלים עם מצבם. מדוע הם לא מתיישבים בסוריה או ירדן? מדוע הם רוצים לחזור? חלפו כבר 70 שנה! קישטה! תעשו משהו נורמלי עם עצמכם, אל תקדישו את עצמכם לשנאה – אומרים האנשים שרק להם שמורה הזכות לא לשכוח את “מולדתם” במשך 1,800 שנים.
ועד שלא נפרק גם את הטענה הזו, לא נתמודד איתה, לא נצליח ליצור כאן נורמליות – כי המסד האידיאולוגי של המדינה הציונית הוא מסד א-נורמלי.
הערה מנהלתית: הכתיבה בבלוג הזה נעשית ללא תשלום, והיא מצריכה זמן ומאמץ ניכרים. אם אתם מעריכים את מה שנכתב כאן, אודה לכם אם תוכלו לתרום לקרן הבעת הרצון הטוב והתודה.
(יוסי גורביץ)
אכן, ישראל היא בתחתית הבור.
אבל אני לא שותף לאופטימיות. הלחץ מבחוץ לא ישנה כלום. הוא גם לא ממש לחץ אלא מס שפתיים.
זה כך כבר הרבה זמן ויישאר כך.
המצב בישראל ישתנה רק עם קטסטרופה.
הקטסטרופה בדרך.זה כמו סכר שנראה חזק ויציב עד שבנקודה מסויימת הלחץ של המים בוקעים את הסכר.רק שלעולם אי אפשר לדעת מתי זה יקרה בדיוק אפשר רק לחשב פחות או יותר
1. "…ציונות מתבססת על אחת הטענות המופלאות והמופרכות שהועלו מעולם: כביכול, יש קבוצה אחת שמשום שעל פי אמונתה פעם חיו אבותיה במקום מסוים, רשאים צאצאיהם לכאורה להגיע לאותו המקום – ובהגיעם לשם, יש להם זכויות חוקיות שעולות על אלה של התושבים הילידים…" רק חלק מהציונות מתתבסס על הטיעון הזה – והחלק הזה הוא די חדש. הציונות הקלאסית מתבססת על הטענה שמשום שהקבוצה הזאת נרדפת בכל מקום בו היא נמצאת, ולמרות עשרות שנים של נסיונות להשתלב חבריה עדיין מוגדרים כאזרחים סוג ב' הם צריכים להקים מדינה ובה הם יהיו שווי זכויות לתושבים הילדים.
2. "… אני לא מצליח לחשוב על עוד קבוצה שאומרת במפורש שלא היה לה קשר עם מקום מסוים במשך 1,800 שנים, ושעדיין חושבת שיש לה יותר זכויות עליו מאשר דייריו" – זה לא כל כך שונה מה"Manifest Destiny" האמריקאי, לבורים בדרום אפריקה היתה תפיסה די דומה, הגרמנים בזמנו טענו שהם רק רוצים לחזור לאדמות ששייכות להם, מלחמת פוקלנד היתה סביב הטענה הארגנטיאית שהאיים האלה שייכים לארגנטינאים. אם כי, הכי קרובים, נראה לי, זה דע"ש.
פוסט מצוין.
יש רק טענה אחת שאני לא מסכים איתה: התפיסה כאילו יש "מדינות נאורות" שצריכות לעמוד בסטנדרט גבוה יותר מאחרות. המצב הוא הפוך: המוסדות הבינלאומים באופן קבוע מוותרים למערב על עבירות שמדינות אחרות משלמות עליהן מחיר יקר. יש אינספור דוגמאות, זו שהכי חמה עכשיו היא תכנית הגרעין האיראנית – תכנית שמבוצעת במסגרת האמנה לאי-הפצה, ועדיין מביאה לסנקציות משתקות, בעוד ישראל מכניסה למזרח התיכון הנפיץ מאות רש"ק גרעיניים מבלי לשלם כל מחיר.
בהקשר הזה הטענה שהכי מרתיחה את הדם היא זו שישראל מבצעת הרבה פחות זוועות משכנותיה, ואיזה חוצפה זה להחרים אותה ולהתעלם מסוריה (או איראן, או רוסיה, או…).
כמובן שלהגיד שהעולם מתעלם מסוריה זה מגוחך: היא חטפה סנקציות משתקות מייד עם תחילת המלחמה, והמדינות "הנאורות" מזרימות נשק חדיש לאופוזיציה הסורית שמביא למותם של עשרות אלפי אזרחים סורים.
אבל זה לא העיקר. הנכונות של ישראל לבצע זוועות עולה בהרבה על זו של אותן "מדינות שכנות". היא פשוט לא נזקקת לזה בגלל עליונות צבאית מכרעת. בפועל, כשיש איזשהו סימן קל להתנגדות אלימה, ישראל מפעילה כח הרבה יותר חסר-אבחנה מסוריה. אם בסוריה יחס ההרוגים הוא 1:1 לשני הצדדים, ורוב ההרוגים הם לוחמים, הרי שישראל הורגת בין 10 ל-100 על כל הרוג שלה, ואלה בעיקר אזרחים. בימים המעטים שישראל נמצאת בלחימה, היא הרבה יותר אכזרית מסוריה. ההבדל היחיד הוא שהצד השני לא רואה סיכוי לנצח, ולכן לא ממשיך בלחימה לאורך זמן. יש למישהו ספק מה ישראל הייתה עושה לו היו נהרגים עשרות חיילי צה"ל מדי יום במשך שנים? סוריה הייתה נראית כמו גן-עדן.
לישראל אין מוסר לחימה גבוה יותר מאותן מדינות שהימין תמיד אוהב להביא כהשוואה. פשוט האויבים שלה הרבה יותר חלשים צבאית.
סוסו אני מחזק את דבריך.
הטענה המגוחכת שאיכשהו מעמידים את ישראל בסטנדרט גבוהה יותר היא שקרית ומבוססת על הבורות של מי ששומע אותה.
קובה, למשל, היא מדינה שיותר מ-50 שנה הייתה תחת מתקפת טרור אמריקאית ותחת מצור אמריקאי שהרגו עשרות אלפי קובנים. לא זכור לי שקובה אי פעם תקפה את ארצות הברית בתגובה לתוקפנות שלה.
ישראל כמדינת חסות של ארצות הברית הצליחה למשך יותר מ-60 לנהוג בתקופנות ובטרור נגד האכלוסיה המקומית שבתוכה ונגד המדינות שמסביבה, הגיע הזמן שזה יסתיים.
יחס ההרוגים לשני הצדדים אינו כפי שצוין. בסוריה עפ"י מקורות זרים והערכת יש כ 200000 הרוגים ורובם אזרחים. אין מספר הרוגים כזה הן לממשלה והן למורדים.
תסתכל בויקיפדיה. יש חלוקה מפורטת. פחות משליש מההרוגים אזרחים.
הפוך סוסו.
ככל שהיריב חלש יותר צבאית, היכולת לבצע זוועות גדולה יותר.
אל תבלבל אותו עם היגיון. מדובר באפולג'יסט של בשאר אלאסד. אפילו בעולם הערבי אין הרבה כאלה.
אתה מתייחס ליכולת צבאית. היכולת בפועל מורכבת בעיקר ממגבלות פנימיות ובינלאומיות.
ושוב: נסה לדמיין מה היה קורה לו החמאס היה מסרב להפסקת אש במשך שלוש שנים, ממשיך בירי טילים, והורג עשרות חיילי צה"ל ביום. מה הערכתך לגבי יחס ההרוגים ואחוז האזרחים?
1. "משהו נשבר" – זו טענה שנשמעת לסירוגין לאורך 48 – לעזעזל, 67 – השנים האחרונות. למעשה, אם נגלגל אחרונית בבלוג שלך, כנראה נמצא פוסטים שלך מלפני שנה, ושוב מלפני שנתיים, ושוב מלפני שלוש שנים, ובכל שנה לפני כן מאז קיומו של הבלוג, שטוענים ש"משהו נשבר" במעמדה הבינלאומי של ישראל. איום החרם או "הצונאמי המדיני" וכו', זה סוג של המקבילה של השמאל (לאופן שבו הם רואים את) לאיום האיראני.
ואני אחזור על מה שכתבתי בתגובה לפוסטים קודמים שלך על "משהו שנשבר": קצת פרספקטיבה היסטורית – מנכ"ל אורנג' תוך פחות מיממה ירד על הברכיים וניסה לשכנע כל ישראלי תחת כל עץ רענן כמה הוא אוהב אותנו. מי זוכר את התקופה בה חברות ענק (לפני פחות מ-20-30 שנה) כמו מקדונלדס, קוקה קולה וחברות רכב גלובליות החרימו במוצהר את ישראל מפחד העולם הערבי?
ישראל ניצחה ניצחון מובהק בפיפ"א למרות שזה גוף – כמו המועצה הכללית של האו"ם – בו יש רוב אוטומטי למדינות ערב, האסלאם ושותפיהם בעולם השלישי. ולאחרונה היו לה כמה וכמה ניצחונות כאלה. מי יודע, אולי אף נגיע ליום שבו האמירה של אבא אבן – על כך שאלגי'ירה יכולה בקלות להעביר החלטה במועצת האו"ם שקובעת העולם שטוח וישראל היא זו ששיטחה אותו, והיא תעבור ברוב של 110 ל-23 עם 41 נמנעים – כבר תאבד מתוקפה.
2. אתה צודק במאה אחוז. "המשטר הציוני" לא ישבר מבפנים. לקח לך ולדומיך 67 שנה להבין את זה, אבל לפחות האסימון נפל. הצעד הבא זה להבין שאין ביכולתיכם לשבור אותו מבחוץ, ואז להשלים איתו.
3. מה שאתה בעצם אומר זה שהציפיה מישראל היא לעמוד בקריטריונים של מדינות דמוקרטיות ומערביות, בניגוד לציפיות (או ליתר דיוק, חוסר ציפיות) ממדינות רבות אחרות בעולם – בין היתר כל שכניה של ישראל. אני מסכים.
העניין היחידי הוא שישראל עומדת יפה בקריטריונים בהשוואה למדינות דמוקרטיות ומערביות אחרות שהיו מעורבות בסכסוכים מזוינים. וכמות התעמולה והשטנה המופנית כלפיה לא פרופורציונאליים בעליל.
4. מי כיום היה טוען שבשנת 1775, לאינדיאנים לא הייתה זכות גדולה יותר להקמת מדינה במערב ארצות הברית, מאשר האמריקאים שחיו שם כבר מז 200 שנה?
העם היהודי הוא העם הילידי בארץ הזאת, ולו זכויות לאומיות וחוקיות בה. אין צורך ברמיסה של זכויות תושבים אחרים כדי להשיג אותן, ואכן היהודים הסכימו בכל הזדמנות למימוש הדדי של הזכויות של כלל התושבים.
ראשון, אתה אומר שלכל אורך ההיסטוריה הקצרה של מ"י טוענים אנשים מסויימים שמשהו נשבר, אז מה חדש? ובכן, "מה חדש" אינו נימוק כלשהוא לכלום, חוץ מציון עובדה מוטעית, וזה לא כל כך מסתדר עם הפניקה שמפגין הממשל הציוני. ד"א , אם פיפא גוף כפי שאתה מתאר אותו, איך זה שלא עלתה ההצעה הזאת קודם? ואם עלתה, מדוע לא זכתה לרוב שאתה מציין?
שני הוא שוב קביעה תמוהה שלך בלי שום ביסוס. למה שלא יישבר מבחוץ? אין לכך תקדימים היסטוריים?
בעניין השלישי אתה צודק במידה. מי כ-י-ו-ם טוען שלאינדיאנים לא הייתה זכות גדולה יותר וגו? אף אחד. כמו שאף אחד לא טוען כ-י-ו-ם שלפלסטינים אין זכות גדולה יותר להקים מדינה פלסטינית במזרח א"י מאשר ליהודים שנמצאים שם כבר ארבעים שנים.
וגם ברביעי אתה צודק חלקית ברישא (ילידי?), ואילו הסיפא הוא בדיחה עבשה מבית מדרשך.
1. ארצות ערב בהחלט ניסו לסלק את ישראל מפיפ"א ואיגודי ספורט בינלאומיים אחרים לאורך השנים. הם אף נחלו הצלחה מסוימת בשנות ה-70, כאשר הצליחו לסלק את ישראל מהמסגרות האסייתיות ואילצו אותה להצטרף למסגרות האירופאיות – דבר שהוא אולי ההישג הגדול ביותר של הצד הערבי בסכסוך הערבי-ישראלי לשנותיו, שסיכל הצלחות ספורטיביות ישראליות מאז ועד היום, ובפרט עלייה למונדיאל 🙂 – אבל אז כמו היום, ראשי האיגודים היו גורם ממתן, וגרמו להורדה מסדר היום של ההצעות לגירוש ישראל.
2. כמובן שיש תקדימים למדינות שנשברו בלחץ חיצוני. תקדימים ללא סוף. אני לא אומר שזה לא תיאורטית אפשרי, אני אומר שאתם משלים את עצמכם מזה 67 שנים שזה יקרה, וזה לא הולך לקרות. אתם מבססים את ההערכות שלכם יותר מדי על ההיסטריה בימין. בפרספקטיבה היסטורית, ישראל היום יותר מקובלת בינלאומית ממעודה, למעט אולי הפיק של שנה בעת הסכמי אוסלו. מי בכלל זוכר את רמות ההסתה והשטנה ואת יחסם של מנהיגים בינלאומיים בכירים לישראל בעת האינתיפאדה השנייה, או הראשונה, או את החרם הערבי שמנע מרוב חברות הענק לעבוד בישראל עד שנות התשעים המאוחרות, שלא לדבר על השנים שבהם התקיים אמברגו צבאי אמריקאי על ישראל. מי שיש לו תודעה היסטורית של צפרדע ופרספקטיבה של רכיכה שיהנה בהיסטריה. ישראל היום יותר מקובלת בינלאומית מאשר בזמן האינתיפאדה השנייה, ובזמן הא"ש הייתה הרבה יותר מקובלת בינלאומית מאשר בזמן האינתיפאדה הראשונה, ובזמן האינתיפאדה הראשונה הייתה הרבה יותר מקובלת מאשר בשנות האמברגו הצרפתי, ואז יותר מקובלת מאשר בשנות האמברגו האמריקאי. והשיפור דיי לינארי.
3. סוגייתם של האינדיאנים לא נמצאת על סדר היום. זה לא משנה את זה שבעיני רוב בני האדם המוסריים, אם האינדיאנים היו דורשים להקים מדינה בשנת 1775 ( כלומר – וזה חשוב – טרם הקמת ארה"ב) על האדמות שגורשו מהם 200 שנים קודם, הדרישה הייתה נתפסת כצודקת ומוסרית לא פחות אם לא הרבה יותר מאשר דרישתם של התושבים האמריקאים שגרו שם. העיקרון הוא אותו עיקרון.
בדיוק לגבי אחד ושניים. גם אני רואה ניסיונות של מדינות בעולם לחסום את ישראל, תחילה מדינות ערב שהסתייעו בתאווה לנפט של המערב בשנות השבעים והשמונים, ועתה התגייסות של העולם המערבי למה שהייתה יוזמה ערבית בלבד בעבר. או שבעבר זרקו את נבחרות ישראל מאסיה, והיום מדובר על לזרוק אותה מאירופה. אכן, התקדמות יפה, שאתה רואה בחיוב, וזה ברור למה, אתה חושב ככל שההתנגדות הפלסטינית תגבר כך העולם יאמץ יותר את דרכנו. ניחא.
אתה צודק גם בנקודה השלישית: הדרישה הזאת של הפלסטינים למדינה או לשיוויון זכויות כבר נתפסה בפועל כצודקת ומוסרית – הרי העולם הצביע בעדה, בדיוק בזמן – וזה חשוב – טרם הקמתה של מ"י. וכמו שאתה אומר, העקרון הוא אותו עקרון
לגבי אחד ושניים, נראה שמיותר לחזור על מה שאתה מתעקש להתעלם ממנו (בעבר המערב היה מגויס ליוזמה לבידוד ישראל הרבה יותר).
לגבי שלוש, אין לי בעיה להחיל את העיקרון הזה גם לגבי זכותם של פלסטינים למדינה במסגרת חלוקת הארץ לשתי מדינות. היהודים הסכימו לזה בזמן אמת וישראל המשיה להציע את זה במספר רב של הזדמנויות מאז.
אני פחות או יותר אני מסכים להתחלה של דברייך – כבר מדברים על זה מליון שנה, זה קצת כמו הגרסא הסמולנית ל״שנת ההכרעה״ האיראנית אצל ארי שביט.
אבל כמובן, מה שהשתנה זה האינטרנט, והכלכלה, והביזור, והשיווק. אם תגיע אי פעם הדרדרות חמורה ומהירה במצב בעקבות חרם, זה לא יהיה מכיוון הבית הלבן, או מאיזה דיפלומט שוויצרי. להפך, אלו כנראה ינסו למתן ולהגן על ישראל, עבור דיפלומטים ומדינאים העולם הוא מורכב.
אני חושב שאם זה יגיע, זה יהיה מיוזמות מקומיות, שמאורגנות באופן רופף ומבוזר למדי. מלחץ על גורמי צד ג׳. לא יכול לומר שראיתי איזה שינויים מרעישים בשטח בתחום הזה בחודש האחרון, אבל אם היוזמות האלו מתפשטות, לממשלות יש יכולת השפעה מוגבלת מאוד עליהן. מה שמפחיד בחרם ה״חדש״ הזה, זו בדיוק העובדה שהוא לא צובר תאוצה במישור הדיפלומטי-תעשייתי כמו בשנות השבעים, אלא במישור של דעת קהל-צרכנים-ניהול קהילה, עולם אחר לחלוטין ומופרט לגמרי.
לא רק מופרט, מבוזר.
אין אף בעולם שיש לו קשר כל כך ברור מובהק וחד משמעי לחבל ארץ גאוגרפי כמו הקשר של העם היהודי לארץ ישראל. אין לזה שום קשר לציונות.
הרעיון הציוני שעם שנרדף כמעט בכל מקום בעולם שבו היה קיים, יקים לעצמו מדינה שבה הוא יהיה אדון לגורלו הוא רעיון כל כך נכון חכם וצודק שצריך באמת לעשות ניסיונות פתטיים במיוחד (ראה לדגמה ספריו של שמעון זנד) בשביל לתקוף אותו.
אשמח לקרוא ציטוט של זנד לפיו לא מגיעה לעם שקורא לעצמו העם היהודי מדינה בה יהיה אדון לגורלו.
אין לי ציטוט כזה.
אני מניח שמי שחושב שהעם היהודי הוא פיקציה של הציונות , הרי ממילא ברור שלא מגיעה לפיקציה מדינה.
כל עם הוא קצת פיקציה. עמים קיימים כי אנשים חושבים שהם קיימים. העם היהודי הוא כמובן פיקציה עתיקה יותר מאשר הציונות, ואפילו רתימת קיומו לרעיונות פוליטיים לא הייתה ייחודית לתנועה הציונית (גם הבונד והטריטוריאליסטים למיניהם הלכו באותו כיוון). הציונות פשוט הצליחה, מסיבות שלאו דווקא קשורות בצדקתה העקרונית. למשל, אילו הקונגרס הציוני הראשון התכנס לא ב-1897 אלא, נאמר, ב-1912, סביר להניח שלא היה יוצא מזה כלום.
מצד שני, עמים הם לא רק פיקציה. נכון שהם קיימים רק במוחם של בני אדם, אבל מי שינסה להקים לבני אדם מסגרת פוליטית בלי להתחשב בפיקציה הזאת, או תוך ניסיון להחיל עליה כללים אחידים, ייצור תסבוכת שתעלה בחייהם של הרבה מאוד בני אדם. האירעוים במזרח התיכון בארבע השנים האחרונות מדגימים זאת היטב.
כל עם קטן ובדלן באזור עם דמוגרפיה ותרבות לרעתו יירדף. אם אין בעולם עם עם זיקה כזו למולדתו:
1. למה מרביתם לא כאן?
2. מדוע הקב"ה (קולות בתוך הראש) השביע את ישראל ואת אומות העולם שלעם ישראל אסור לעלות ארצה בצורה מאורגנת?
לומר שהקשר של העם היהודי לארץ ישראל לא קשור לציונות מוציא את כל המיץ מהקשר של העם היהודי לארץ ישראל. איזה קשר זה אם לא קודם כל קשר פוליטי על מנת להקים פה שלטון עצמי?
ומדוע הקולות בתוך הראש השביעו את העם היהודי שאסור לכונן פה שלטון יהודי? כדי שלא תהיה מהפכה ביהדות, שלא יבוא מישהו ויפרק את הקאסטה.
הדתיים, אגב, שהם הקייס הכי פחות לא הגיוני לקשר לא פוליטי, מוכיחים פעם אחר פעם שכל האצטלה הלא-פוליטית שלהם היא רק עמודי תמיכה לרדיפת בצע, וכידוע לך, הכסף הוא הוא הפוליטיקה.
למה אתה תמיד מנסה לומר משהו שעוד לא נאמר וכולם מסבירים לך יפה יפה, כמו ילד בן 4 שפעם ראשונה משך למישהי בשערות, שאתה לא צודק, והאנשים היחידים שאתה מגיב להם הם אלו שתפסת אותם עם שגיאת כתיב או משהו.
האנטי האישי והיוקד שלך כלפי אנשים שאתה מצייר כאויבים שלך פתטי במיוחד, כשאתה אומר לעמית דברים כמו "כמקובל בימין היהודי אין הבנת הנקרא" ללא התייחסות לגופו של עניין. למה כתבת פוסט של 7-10 פסקאות אם אתה לא מוכן להתעמת עם טענות נגד? איך זה גורם לעבודה שלך להיראות?
נדמה שאתה מוציא הרבה יותר אנרגיות בלמדר אנשים כ"ימנים\ציונים" (אלו רק באזוורדס לאנשים שלא חושבים כמוך) מאשר להסביר מה אתה באמת רוצה וחשוב מכך כיצד ניתן להוציא את זה לפרקטיקה.
לפני יומיים ראיתי מן שרשור בפייסבוק לגבי הגעת המשיח. ניסיתי להסביר לנוכחים שם שכל הזמן היו כל מיני המצאות שהנה משיח בא. היו להם כל מיני הסברים ובסוף הם פשוט הפסיקו לענות לי. חשבתי לעצמי, איך יכולה להיות כזו קבוצה של מטומטמים שמאמינים כל הזמן שיקרה משהו ואומרים: הנה, קרה כך וכך עוד מעט יבוא משיח. גם שאלתי חרדי ולא קיבלתי תשובה שאפשר להבין. היום נכנסתי לבלוג כאן והבנתי איך אפשר להבין. תודה על ההדגמה.
בהדגמה שביקשת וקיבלת ושלא הבנת, המשיח של החרדים הצביע באו"ם בעד חרם נגד הגויים? או אולי ארגן בעצמו חרם על תוצרת החילונים? אם לא, מה עשה המשיח העתידי במשל שלך כדי שנאמין שהפעם הוא מגיע? רעידת אדמה בצפת? יהודיות שמתחתנות עם ערבים? עודף תאונות דרכים? אהה! אני יודע! הוא הצביע באו"ם להחרים תוצרת ישראלית!
האמת היא שמה שדיברנו עליו זה החרבת תדמור. ניסיתי להסביר להם שהחריבו אותה כבר אבל הם מתעקשים שהנה משיח בא כי יחריבו אותה דעאש. גם כאן אני שומע בלי סוף שהמדינה קורסת אחרי כל דבר שקורה והמדינה לא קרסה. עכשיו שקיבלת תשובה אתה מוזמן לענות על השאלה. אני מקווה שזה לא יהיה כמו בשרשור ההוא. אתה לא חרדי נכון?
גזענות של ציפיות נמוכות היא גזענות לכל דבר. וגזענות של ציפיות יתר היא גזענות לכל דבר. במקרה הישראלי מתקיימות בו זמנית שתי הווריאציות, מחד גזענות של ציפיות נמוכות מה״ערבים״ על ידי כמעט כל השחקנים בזירה הבינלאומית מחד וציפיות מופרכות עד ביזאריות מה״יהודים״.
הקשקוש על ״מדינות נאורות״ הוא כמובן סיפור מתוק שמספרים לעצמם ישראלים לפני השינה, ביחוד כאלו שהגיעו מ״מדינות נאורות״. למשל, נאט״ו, שהוא כידוע הצבא של ״ברית המדינות הנאורות״ כובש ואונס את אפגניסטאן מזה 15 שנה, הכיבוש של נאט״ו הוא קטלני יותר, אלים יותר, על שטח עצום פי כמה וכמה ועל אוכלוסיה גדולה וענייה פי כמה. וראה זה פלא מועצת זכויות האדם של האו״ם לא דנה בכיבוש אפגניסטאן, האו״ם לא מגנה, ורוג׳ר ווטרס מגיע להופעות בניו-יורק ולונדון. אז כלבתא, במטותא.
מה שחסר יותר מכל במאמרים מהסוג הזה זו פרופורציה בריאה וקצת פחות אנתרופוצנטריות חור מנעולית.
המדינות ה״נאורות״ של גורביץ מהוות פחות מ600 מיליון בני אדם בספירה נדיבה. מעבר להן ישנם קצת יותר מ6 וחצי מיליארד בני אדם במדינות ״לא נאורות״. חלק מהם עניים מרודים, חלק מהם נשחטים ונרצחים על ידי לא נאורים, חלק על ידי נאורים וחלק על ידי נאורים למחצה.
להתמקד בסכסוך הישראלי פלסטיני, סכסוך מינורי שמתודלק באופן מלאכותי זו חרפה. הביקורת המוגזמת, הכמעט פסיכית על כיבוש של כמה אלפי קמ״ר בלב הסער המאד פורה, מזכיר את חיטוי העור לפני זריקת הרעל, בולשיט שעושים כדי להדחיק את הצביעות והתיעוב והבחילה שאמור להרגיש כל אדם אל מול הרצח המושתק שהוא שותף לו.
שזכויות הכדורגלנים הפלסטינים מגיעות לפיפ״ה ונציגות סוריה, עיראק, איראן, סעודיה, רוסיה, סין, טורקיה ושלל מדינות זוועה אחרות יושבות באולם ומצקצקות בלשונן זו סאטירה שאפילו אורוול לא יכל לכתוב.
שהשמאל משתף פעולה עם כל החרה הזה, זו הסיבה שאני לא מצביע בבחירות. ימין לא אצביע, לחרה הזה אני לא אתן יד ואצבע וקול.
לא גזענות ולא נעליים. מה מבקשים מישראל? לפעול לסיים את הכיבוש מהר ככל האפשר, ובינתיים לא לנצל את השטח שנכבש לצורך שאינו צבאי. מדיניות שיראל נקטה בה במשך 8 שנים לאחר כיבוש השטח. חושב שמסוכן מדי לוותר על שליטה צבאית בשטח? אין בעיה. תתחיל בלא להעביר לשם אזרחים שלך תוך השארת הילידים נטולי מעמד.
אם גם אחרי שישראל תעמוד בזה יבואו קריאות לחרם, תוכל לדבר על גזענות ואנטישמיות. עד אז, אתה זה שמבקש להתייחס ליהודים בצורה אחרת מכל השאר.