מה, הידיים האלה לעולם לא יהיו נקיות?
למה בנימין נתניהו מקיף את עצמו באנשי תיאוריית הקשר סביב רצח רבין?
בין שאר התרגילים הקטנים והמזוהמים של ראש ממשלתנו, הוא מינה למנכ”ל משרד התקשורת – המשרד שאמור להפוך את נתניהו להכלאה של ברלוסקוני וארדואן – את שלמה פילבר. הלז, חושף הבוקר כלכליסט, כתב בדצמבר 1995 את אחד המאמרים הבולטים בתחום תיאוריית הקונספירציה על רצח רבין. פילבר היה אז עובד זוטר של מועצת יש”ע. לימים הוא יתקדם ויהיה יו”ר מועצת יש”ע. המאמר פורסם בבטאון הדגל דאז של המתנחלים, נקודה; העורך היה אורי אליצור.
נזכיר את התאריכים, כי הם חשובים. ברביעי בנובמבר 1995 רצח שליח הציבור יגאל עמיר את יצחק רבין, בקליעים שהוכנו על ידי אחיו. קודם לרצח, ביקש עמיר וקיבל את ברכתם של רבנים למעשה. מי הם? המשטרה הצליחה שלא לחקור, אבל יואל בן נון נקב בשעתו בשמותיהם של שניים: דב ליאור ונחום רבינוביץ’. האחרון, אם שמו מזכיר לכם משהו, זכה לאחרונה לתואר דוקטור של כבוד מאוניברסיטת בר אילן. נסיון לקבל הכשר לרצח משלמה אבינר נכשל קשות: אבינר הוציא פסק הלכה ש”ראש הממשלה איננו ערב רב.” בערב הרצח עצמו, יצאה מועצת יש”ע בהודעת גינוי המומה משהו, בה הפילה את האחריות לרצח על הנרצח כשהיא טוענת שהוא אחראי ל”ניכור בעם.”
אבל אז התחילו להתברר עובדות מביכות. למשל, אי אפשר היה לטעון – כמקובל במצבים כאלה – שמדובר ב”משוגע תורן.” עמיר לא פעל לבד. הוא היה חלק מחוליית טרור שהורכבה כולה מבני ישיבות הסדר. רוב החוליה היתה מודעת רק לתכנונים לפיגועים כנגד פלסטינים, אבל חיילי צה”ל הבריחו נשק ולבנות חבלה לצורך הפיגועים הללו. בת לאצולת המתנחלים, מרגלית הר-שפי, לא רק הלכה לאבינר לקבל את פסק ההלכה, היא גם ביררה עבור עמיר כיצד יוכל לפרוץ לנשקיה של ההתנחלות שלה. מעמיר קל היה להתנער; הוא היה לא אשכנזי ולאגר בהתנחלויות. מהר שפי, הרבה יותר. להעלים את האווירה שפמפמה מועצת יש”ע, כשרבנים הוציאו את הישיבות שלהם לרחובות כדי לצעוק “בדם ואש/את רבין נגרש” היה הרבה יותר מסובך; היא היתה מתועדת היטב.
אז, תוך יומיים – באוזני שמעתי – התחיל הציבור חובש הכיפה לייצר את תיאוריית הקונספירציה. מאחר והחטא היה גדול מנשוא, ומאחר והציבור עדיין לא הוכשר לשמוע את הטענה שרבין הזמין את מותו, צריך היה לטעון שמה שראינו הוא לא מה שראינו. שזה היה נסיון התנקשות או חיפוי התנקשות של השב”כ. ציבור שלם היה עסוק בחיפוש קדחתני אחרי הבדיה שתציל את שאריות שמו הטוב, ותוך כמה זמן הוא התגבש על כזו. זה מה שפרסם העסקן הצעיר פילבר בנקודה כחודש אחרי הרצח.
הבוקר, כשהמאמר ההוא צף, אמר פילבר בתגובה את הדברים הבאים:
“אני לא מאמין ולא האמנתי גם אז בתיאורית הקונספירציה. יגאל עמיר רצח את יצחק רבין בגלל מחדלים כאלה ואחרים של השב"כ שנחקרו. באווירת ההסתה הציבורית שנוצרה שבועות לאחר הרצח והאישום הקולקטיבי כלפי כלל תומכי הימין ומתיישבי יש"ע בפרט, ואחרי שהתחילו להתפרסם שמועות על הפעלת סוכן מדיח בקרב המתנחלים על ידי השב"כ (אבישי “שמפניה" רביב), החליט עורך נקודה דאז אורי אליצור (שנפטר לפני שנה, לימים היה ראש לשכתו של נתניהו – נ"ס) לפרסם את המאמר. לקראת סגירת הגיליון אליצור, שהיה חבר בהנהלת מועצת יש"ע, פנה אליי, עובד זוטר במועצת יש"ע, וביקש שאחתום על המאמר מתוך חשש למעמדו כפובליציסט. מתוך הערכה לאורי ומרצון לעזור בהדיפת מסע ההסתה כנגד המתיישבים הסכמתי אז לחתום במקומו. גם אורי עצמו, למיטב ידיעתי, לא האמין בתיאוריית הקונספירציה, ולראיה – כל המאמר, שנועד לעצור את ההסתה שהיתה אז כנגד אנשי ההתיישבות, מנוסח בצורה של סימני שאלה. “מאז, בהזדמנויות שונות, התבטאתי בצורה מפורשת על כך שהתיאוריה הזו הזויה ולא הגיונית, במיוחד אחרי פרסום ממצאי ועדת החקירה של השופט שמגר. 20 שנה אחרי, במבט לאחור, אני מעריך שהיום הייתי מסרב לחתום על המאמר."
באופן נוח מאד, פילבר זורק את כל התיק על אורי אליצור, שכבר לא מסוגל להגן על עצמו ממפני ההאשמה הזו. כדי לנקות את עצמו מאשמת כתיבת המאמר, פילבר מציג את עצמו לא בדיוק כתמונה של אומץ: הוא חתם על מאמר שהוא לא האמין בו כדי לרצות את הבוס שלו, כלומר הדביק את השם שלו על משהו שבו הוא לא תומך כדי לזכות בקידום או למצער לא להפגע.
האם זה אכן היה המצב? אין אפשר לדעת, אבל זה גם לא מי יודע מה משנה. ההתבזות של פילבר הוכיחה את עצמה: זה היה סוג המאמרים שבמועצת יש”ע רצו לראות, ופילבר הפך אחר כך ליו”ר הארגון. במקרה הטוב ביותר, מסתבר שחתימה על תיאוריית קונספירציה לא פוסלת אותך מקידום במועצת יש”ע. במקרה הרע יותר, תיאוריה כזו היא גורם אקטיבי לקידום.
להוציא השאלה האם פילבר הוא תולעת, זה גם לא כל כך משנה האם אליצור הכתיב לו את המאמר או לא. אליצור היה העורך. הוא החליט לפרסם את המאמר. הוא היה אחראי עליו כפי שאביחי בוארון היה אחראי על המאמר שקרא להקמת מחנות השמדה.
ולמרות שאליצור פרסם את המאמר הזה, נתניהו בחר בו כשנתיים אחר כך לשמש כראש לשכת ראש הממשלה. לימים, ימשיך נתניהו להעסיק את אליצור ככותב – גם לאחר שאליצור יפרסם מאמר שקורא לפגיעה בחיילי צה”ל במהלך ההתנתקות. כפי שהוא מעסיק כעת את פילבר, למעשה. (אגב, כאן המקום להזכיר שוב ש”אם תרצו”, התנועה האובר-פטריוטית, מקבלת תרומות מעמותה שהוקמה על ידי אליצור, מי שקרא לפגוע בחיילי צה”ל בנשק קר.)
כי צריך לזכור שלנתניהו ולמועצת יש”ע היה אינטרס משותף אחרי רצח רבין: להפיל את התיק על מישהו אחר. נתניהו הרי היה שותף מלא להפצת השנאה נגד רבין. הוא השתתף בהפגנה שבו היה לא רק ארון מתים, אלא – כפי שהשכיחו, ואיזו מלאכת השכחה היתה סביב הרצח הזה – גם חבל תליה. את זה קצת יותר קשה להסביר, אז מעלימים. נתניהו רכב על ה”רבין בוגד” של 1995 כפי שירכב ב-2015 על “אמא’לה, הערבים בדרך לקלפיות” – שהבטאון שלו הפיץ שבועות לפני שנתניהו אמר זאת בקולו. ו-20 שנה אחרי, מי שטרח לפרסם מאמר שמאשים את השמאל ברצח רבין, מקבל מהשותף הבכיר להפצת השנאה באותה עת ג’וב ממשלתי נכבד. נתניהו תמיד התקיים משיסוי – ותמיד עשה הכל כדי לא לקחת עליו אחריות.
יש פה עוד נקודה שצריך להתעכב עליה: האהבה של הימין לתיאוריות קונספירציה. ב-1995, נתניהו ומועצת יש”ע ניסו לשכנע את הציבור שגורמים עלומים, לא הם, אחראים לרצח רבין. מאז 2010, נתניהו ושלוחיו – כמו “אם תרצו”, שלא היתה לה בעיה לקחת כסף מאליצור – מנסים לשכנע אותנו שיש קונספירציה של זקני ציון המכונים “הקרן החדשה לישראל”, שמטרתה היא להשחיר את פני המדינה. ב-2015, נתניהו רץ על הקונספירציה של V15, ואז עוכר הדין שלו נאלץ לחזור בו בבית המשפט – אבל אחרי שתיאוריית הקונספירציה כבר קודמה על ידי עיתון הבית של נתניהו. למעשה, התעמולה של מועצת יש”ע ונתניהו בבחירות היתה זהה: V15 כארגון מחבלים.
כי מסתבר שהציבור מטומטם מספיק, שאם יספרו לו מספיק צ’יזבטים על V15, הוא ישכח שכל המימון של נתניהו מגיע מחו”ל ושאוליגרך זר קנה לו במתנה עיתון. כי אם נעשה הרבה רעש על הקרן החדשה ונשלח מימון חשאי ל”אם תרצו” כדי שזו תדביק לה קרן, אף אחד לא ישים לב לקונספירציה של ארגונים בשמות שונים ועם תורמים זרים שמחזיקים את הימין הישראלי. כי מסתבר שיש חלק בציבור שהוא מטומטם מספיק שאם נאמר לו שהיה קשר של השב”כ והסססססמול לרצח רבין, הוא ישכח את הקשר האמיתי: את זה שהיה בין נתניהו, שסיפק את הלגיטימציה הציבורית; בין מועצת יש”ע, שפמפמה את השנאה ויצרה את הפגנות ה”דם ואש”; בין הרבנים, שניפקו את הפאתווה ההלכתית; ובין קבוצה של בוגדים מישיבות ההסדר, שהרימה את הרצח עצמו.
רק שמדי פעם, כמו הבוקר, אנחנו מקבלים תמונה חוזרת של איך נראו הדברים באמת ב-1995, לפני הנצחון של הימין ב-1996 שאפשר את מלאכת הטשטוש הגדולה ואת השקר שאין שום קשר בין רצח ראש ממשלה ובין הימין הישראלי.
סביר להניח, כן, שהם לא באמת התכוונו לרצח. לא במודע, על כל פנים. הנזק הפוטנציאלי היה גדול מדי. ממשלה נורמלית, כלומר לא כזו שמונהגת על ידי שמעון פרס, היתה מכה בברזל החם. היא היתה מפנה כמה התנחלויות למען יראו וייראו, ומנצלת את ההזדמנות לפרק את ישיבות ההסדר. היא היתה מדביקה לימין את רצח רבין כאות קין לשנות דור, כפי שהדביקו הרפובלקנים לדמוקרטים את הבגידה הגדולה של מלחמת האזרחים. אבל השיסוי יצא משליטה, ועל זה הם היו צריכים לשלם מחיר ציבורי נורא.
ואחרי חצי שנה, נבחר בנימין נתניהו. ו-20 שנה אחרי, הוא גומל למי שסייע לו אז.
ככה זה.
(יוסי גורביץ)
פיספסת נקודה מרכזית: תאוריות הקונספירציה שהימין המתנחלי נזקק להן בצמוד לרצח פשוט נתייתרו עם השנים.
משהצליחו להנחיל לציבור בכלל ולציבור הצעיר בפרט את ההכרה שהסכם אוסלו היה לא לגיטימי כשנעשה, הביא לכל שפיכות הדמים מאז ועד עתה ולו היה ממשיך ומתממש היה מביא לחיסול מדינת ישראל ושחמור מזה רבין עצמו היה לא רק בוגד אלא פראייר(!) ושלו רק ניתנה לו ההזדמנות, היה מזמין את דעש למנגל בחופי הכנרת – כבר אין צורך להצדיק את הרוע משהוכח ששירת את העניין הציוני המקודש.
אפשר להשוות את התהליך לארועים כמו פיצוץ מלון המלך דוד בשלהי המנדט שבצמוד לו זיעזע קשות את רב הציבור דאז אך התירוצים הטכניים – "הזהרנו אבל הם לא התפנו" – נתייתרו משהונחלה ההכרה שהטבח תרם להיסתלקות הבריטית.
הסיפורים דומים עם רצח ברנאדוט שמנע את חלוקת ירושלים, טבח דיר יאסין שתרם לבריחה ההמונית וכו'.
א. רבין הפסיד את הלגיטמציה למו"מ מבחינת דעת הקהל הרבה לפני הרצח, וזאת הסיבה שגם פרס הפסיד.
ב. הפוך, ממרחק של עשור, הזעזוע מהרצח אכן התפוגג ואנשים בוחנים את ההיסטוריה במבט יותר מפוכך.
הדבר היחיד שהקנה להסכם תמיכה כמעט אוניברסלית בישראל הוא הדבקת רבין ז"ל (שנגרר להסכם בחוסר רצון מובהק) למחנה פרס וביילין, שהיו יריביו הפוליטים המושבעים במשך חלק ניכר מהקריירה שלו. זה פשוט לא נכון היסטורית.
ג. נראה לי שאתה לא בקיא לגמרי בדעות המקובלות ציבור הדתי. המיתוס שאני מכיר הוא דווקא הפוך : רבין היה עוצר את הסכם אוסלו אלמלא נרצח בידי יגאל עמיר.
.לולא היה הנושא כל כך עצוב, תגובתך היתה משעשעת
.טענותיך (א'+ב') מדגימות בדיוק את ההכרות – אליהן התייחסתי – שהונחלו לציבור
טענה ג' היא רק השלב הבא בשכתוב: משאין כבר טעם או צורך ללכלך על המת, שווה למחזר שוב את אותו החומר כנגד שותפיו לדרך החיים עדיין
א + ב : עד כמה שאני יודע, זה נתמך בסקרי דעת קהל שנעשו לפני שרבין נרצח. אבל אני לא מצליח למצוא מקורות מידע ברורים לציטוט כרגע. כיוון שנראה שאתה מכיר מקורות אחרים, האם אתה יכול בבקשה להפנות אותי אליהם?
כלומר סקרי דעת קהל וניתוחים שמצביעים על כך שהסכם אוסלו היה פופולרי לפני הסכם אוסלו?
אני דווקא מכיר גרסה חלופית, שלפיה הפיגועים גרמו לרבין להבין שעשה טעות והוא התכוון לבטל/לבלום את אוסלו. משכך לא נותרה לפרס ולשב״כ ברירה אלא לחסל אותו
כן, זה הנוסח של תיאוריית הקונספירציה שאני מכיר 🙂
אני חושב שיש כאן חוסר הבנה בסיסי למטרה שמשמשות התיאוריות האלה … או לפחות חלקם.
המטרה הפסיכולוגית שלהם היא לא "להגן על הציבור הדתי", אלא להשאיר את רבין כמלאך ואת יגאל עמיר הוא שטן, גם אתה סבור שהמדיניות של רבין הייתה אסון וטיפשות.
אלן מור על תאוריות קונספירציה (קצר):
https://www.youtube.com/watch?v=NgSbaKpCjq4
ותמיד כדאי לזכור שהיה עיתונאי שבזמן אמת חזה במדויק את הרצח .
אני מתכוון לדורון רוזנבלום.
לאחר הרצח אמר שהמשפט האחרון שכתב במאמר לא היה מטאפורי אלה נכתב פשוטו כמשמעו.
לצערי לא מצאתי ברחבי הWEB הפנייה
למאמר שנכתב ב95 ערב הרצח ולכן אני מביא אותו כאן במלואו :
הפנסיונרית בעלת המוח האנליטי מאוניברסיטת בר-אילן, שהכריזה באחרונה על רבין כעל "סכיזואיד" – ועוד במסגרת "דיאגנוזה פוסט-פאקטום", שכמוה אפשר לעשות, כדבריה, "למשל למנהיגים נאצים" – אינה הראשונה וכנראה גם לא האחרונה בשורת העדים-המומחים, שמגייס הימין לניגוח הממשלה. אין-ספור בעלי מקצוע – "ספציאליסטים", מגרשי שדים, ידעונים, משפטנים, בעלות-אוב, רבנים, חוקרים (חלקם הניכר מאותו בית יוצר אקדמי) – התייצבו בשלוש השנים האחרונות במסדרונות הימין. איש איש ואמתחתו, איש איש וכלי מלאכתו, התגייסו כדי לגרש את הדיבוק המוזר שנכנס למשרד ראש הממשלה: השד הסמוק, הנוגחני וירוק-עין, ששמו תוצאות בחירות 1992.
מרחק רב עבר הליכוד מאז אותה ישיבת סיעה ראשונה באופוזיציה, שבה הציע ח"כ עוזי לנדאו להפסיק לשלם את אגרת הטלוויזיה. כמה מהוססות, כמעט חינניות, נראות בדיעבד פעולות מרי ראשוניות אלה! שהרי לאחר הסכם אוסלו, שהבהיר את המשמעות האמיתית של המהפך (שעד אז הוגדר בפי יצחק שמיר כ"תקלה") – התפרץ גם אופיה האמיתי של האופוזיציה.
כמו בשיר הילדים הידוע "יש לנו תיש" – התחילה זו לחבוט בממשלת רבין בכל "מה שבא ליד": "במקל, בסרגל", בבג"ץ, בבד"ץ, באמצעות מאגיה, תיאולוגיה, זואולוגיה, פסיכולוגיה. היש טריק שלא ננקט? היש קונץ, מהלך, נימוק ותרגיל שלא נוסה, תוך כדי הליכה עד סף חוקי המשחק הפוליטי וגם חצייתו? המרדת חיילי צה"ל, ריקוד ציני על הדם בפיגועים, התססתם של יהודי אמריקה, גיוס חוגי רבנים גלותיים, חתירה נגד ההסכם עם סוריה בקונגרס האמריקאי, אפילו טרפוד תוכניות ההפקעה בירושלים – הכל הולך. וכל זאת לאכדי לגבש אלטרנטיווה לממשלה – אלא פשוט כדי "להפיל אותה מיד": למוטט בכוח ממשלה נבחרת, כדרך שמפילים מבנה לא-חוקי, מטלטלים כתבת מעל ניידת שידור או מעיפים רוכב מסוסו. למשך זמן-מה – מיד לאחר שהופשטה מהם האיצטלה ה"ביטחוניסטית" – עוד עטו המתנחלים את הארשת ה"חוקתית", את גלימת המשפטן המפד"לניק: הם פנו לשופטי בג"ץ כמעט בכל עניין, בתקווה שהללו "יגידו לרבין". כאשר בג"ץ זרק את כל הפניות הנואלות הללו דרך החלון, עבר הימין המתנחל בבת אחת מדקדוקי הלגליסטיקה – לדה-לגיטימציה גמורה: גם אם מהלכי הממשלה "חוקיים" – היא כלשעצמה אינה חוקית.
כשלא עזרו פסקי הלכה, שבועות רבנים, ואפילו דחיפת שרה מעל במה – עבר הימין לדמוניזציה: הממשלה היא "ממשלת דמים". בשיאו של גל הטרור טען נתניהו ש"המרצחים מקבלים איתותים מהממשלה: להרוג יהודים ביהודה ובשומרון זה בסדר". כשנפסק הטרור לזמן-מה – טען שיש מזימה להתאפק עד הסכמי הביניים. אחר-כך הפיצו פתאום המתנחלים שמועה – ספק "אחראית", ספק מאיימת – שיש תוכנית להתנקשות בחיי רבין.
באווירה אפוקליפטית עכורה ומבוימת-היטב זו, לבשה ההתנגדות לממשלה צביון של פסיכודרמה או פולחן ביזארי, שהליכוד לוקח בו חלק פעיל: זה בזה מתערבבים שביתות רעב (עם "אכילה כזית"), ישיבת "שבעה" בפרהסיה, איום בהקמת צבא חלופי, איום על הממשלה במשפטים נוסח נירנברג, פעולות חבלניות משונות לשיבוש זרימת התנועה, לשיבוש אספקת החשמל (באמצעות "הדלקת כל מכשירי החשמל סימולטנית"), התחזות לארגוני רצח – הכל תוך כדי שכנוע עצמי של כיתות איזוטריות שהן "רוב העם", בעוד שהממשלה הנבחרת היא "כת של מיעוט".
קיום "משאל-עם פרטי" מטעם המפד"ל (אולי בדרך ל"בחירות פרטיות" מטעם הליכוד) היה איפוא רק שאלה של זמן – בעיקר כשאזלו גם טריקים כגון הצגת פינוי של מתנחלים כ"פגיעה בחוק יסוד: זכויות האדם" או "הפרת המנדט של חבר הלאומים". ותמיד אפשר לחזור ל"שיכרות של רבין" (שהתפתחה בינתיים ל"סימפטום לפתולוגיה סכיזואידית").
אפילו לפוליטיקה יש חוקים ספורטיוויים. לאחר הפרישה מממשלת שמיר אמר רבין ש"עכשיו יש לתת לליכוד צ'אנס ליישם את המדיניות שלו". אבל הוא עצמו לא קיבל אפילו רבע צ'אנס מהימין הפרוע, שזה שלוש שנים מערער על שפיותו, מניעיו, כוונותיו וגרוע מכל – על עצם הלגיטימיות של שלטונו.
אומרים שהמהפך הפוליטי הראשון ב-1977 היה מבחנה המוצלח של הדמוקרטיה הישראלית. זו טעות: המבחן האמיתי הוא בעיכול המהפך הנגדי של 1992. תוצאות מבחן זה אינן ידועות עד היום, שכן במלחמת הגרילה נגד ממשלת רבין טרם נורתה הירייה האחרונה.
אני חושב שפספסת את אחת הנקודות היותר בעייתיות בציטוט. מה שפילבר אומר למעשה זה שעל מנת לעזור בקידום מטרה פוליטית ("מסע ההסתה כנגד המתיישבים") פילבר מוכן לשקר לציבור שלו (ואין מילים אחרות למה שהוא טוען שהוא עשה – לפרסם תחת שמו טקסט שהוא לא כתב ושהוא מאמין שהוא לא נכון) וגם היום הוא חושב שמדובר במעשה לגיטימי (ואם כך הוא, אמור לשאול את עצמו כל אחד מאיתנו, איך אנחנו אמורים להאמין לו בכל מה שהוא יאמר בעתיד – כולל, כמובן, ההסבר הזה).
כלומר, הוא פוליטיקאי? או שאתה סבור שהפוליטיקאים של השמאל לעולם לא משקרים?
לדוגמא, יש מספיק אנשים שטוענים שאישים מסוימים בשמאל, ואפילו השמאל הרדיקלי (אהמ), מדברים בצורה שונה לגמרי ב4 עיניים מאשר בפרסומים.
זה לא ממש מזעזע אותי.
ומה זה בדיוק ה"שמאל הרדיקלי (אהמ)", לדעתך – מרץ?
לצערי אין שמאל רדיקלי בישראל.
מה לדעתך ההגדרה של 'רדיקלי' (במנותק מהפוליטיקה הישראלית)?
אני סבור שפוליטיקאי שמשקר לציבור שלו על מנת לקדם את מטרותיו הפוליטיות לא ראוי להיות נציג ציבור. ימין או שמאל, זה לא משנה. החוזה הבלתי חתום ביננו לבין הנציגים שלנו הוא שאנחנו נותנים להם כח וכסף, והם מייצגים אותנו, ברגע שפוליטיקאי משקר לנו הוא מפר את החוזה הזה, ברגע שאנחנו מאפשרים להם לשקר לנו אנחנו אומרים להם שלא איכפת לנו, ובסוף נגמור עם ראש ממשלה כמו… נגיד… שרון (אופס, זה כבר קרה).
אני חושב שההסכם בינינו לבין הפוליטיקאים הם שהם יקדמו את המטרות שלשמם הם נבחרו לכנסת. כלומר מבחן התוצאה. לא מפריע לי במיוחד אם הם משקרים לבוחרים. אני לא חושב שיש פוליטיקאי בעולם שלא עשה את זה פעמים רבות.
אם אתה נותן להם את האפשרות לשקר לך בלי תוצאות אתה יכול להיות בטוח שהם לא יקדמו את המטרות שלשמן הן נבחרו. אחרי הכל, איזה אינטרס יש להם לקדם את המטרות האלה אם אתה מוכן מראש שהם ישקרו לך במקום לקדם את אותן מטרות.
למה? לא אכפת לי אם הם ישקרו, אבל כל 4 שנים אני בוחן אותם במבחן פשוט – האם המטרות שלשמם נבחרו קודמו?
דוגמא פשוטה היא נתניהו, הוא משקר ומזגזג בלי סוף לעולם בנושא שתי המדינות (אגב, בדיפלומטיה קוראים לזה "לתמרן") אבל במבחן התוצאה, עברו 4 שנים, לא פונה אף ישוב ואין מדינה פלסטינית. זאת הסיבה שמצביעיו לו.
אנשים שבוחרים לשקר לציבור (שלך, או לא – ציבור הוא ציבור) כדי לקדם מטרה פוליטית קיימים בכל צידי הקשת הפוליטית, זה לא ייחודי לימין ובטח שלא ייחודי לפילבר.
היום, לעומת זאת, ובניגוד למה שכתבת – הוא לא חושב שמדובר במעשה לגיטימי. שים לב לשורה האחרונה בציטוט שלו שהובא:
" 20 שנה אחרי, במבט לאחור, אני מעריך שהיום הייתי מסרב לחתום על המאמר."
אנשים ש*נתפסים* בשקר לציבור שלהם לא צריכים להיות באף צד בקשת הפוליטית.
20 שנה אחרי הוא היה מסרב משום שהוא היה יודע ש(1)זה לא יקדם את המטרה אותה הוא רצה לקדם וש(2)הוא יתפס. אם הוא היה חושב שמדובר במעשה לא לגיטימי הוא היה צריך לפרסם מאמר שמסביר שמדובר במעשה לא לגיטימי ברגע שבו הוא הבין שזה לא לגיטימי, ולא לחכות שיתפסו אותו.
ושוב למה? או שאלה פשוטה יותר : האם יש איזשהו פוליטיקאי בעולם שאתה מעריך? בבקשה נקוב בשמו. הטענה שלי : אם הוא עשה משהו בחייו, כמעט בטוח שניתן למצוא מקרה אחד או יותר שבהם הם שיקר לבוחריו.
למה? בגלל שזאת הדרך היחדיה להבטיח שיהיה לפוליטיקאים אינטר לשמור על האינטרסטים שלנו. זאת הדרך שלו למנוע מעוד שרון להגיע לעמדת כח. אם אנחנו לא נשמור על השומרים, אנחנו הופכים את כל מערכת הבחירות לבדיחה, כי בסופה מי שיבחר יעשה את מה שהוא רוצה.
ראש הפוליטיקאים בעולם החופשי לא נתפסו בשקרים לבוחריהם. תחשוב על נשיאי ארה"ב, על ראשי ממשלת בריטניה (או קנדה או אוסטרליה…) זאת הסיבה שקולין פאוול גמר את הקריירה הפוליטית הכל כך מבטיחה שלו, זאת הסיבה שהעיפו את ניקסון מהתפקיד, זאת הסיבה שנורת לא נבחר לסנט…
למה אתה מתכוון? אובמה שיקר ביודעין כשאמר למשפחות שיוכלו לשמור את ביטוח הבריאות שהיה להם. זה הייתה שערוריה עצומה בארה"ב. ראה:
http://www.politifact.com/truth-o-meter/statements/2013/nov/06/barack-obama/barack-obama-says-what-hed-said-was-you-could-keep/
אתר שעוסק במעקב אחרי הבטחות של פוליטיקאים. ושוב, ברור שאם אובמה לא היה משקר, הוא לא היה מצליח להגשים את ההבטחות שלו לבוחרים.
והמפתח לכך שפוליטיקאים ישמרו על האינטרסים שלנו הוא פשוט ביקורת, ולהעיף אותם כעבור 4 שנים אם הם נכשלו. צריך לעקוב אחרי תוצאות, לא אחרי התבטאויות.
שאלה: מה דעתך לגבי:
1. בן גוריון, אשכול, רבין
2. George Washington,
Benjamin franklin
Abraham lincoln
כפוליטיקאים?
ימנונים בטוחים שרבין נרצח בגלל ההסתה של השמאל נגד הימין אחרי רצח רבין.
הם גם בטוחים שפולארד נסע אחורה בזמן ועזר להפציץ את הכור בעיראק.
אני לא מכיר הרבה "ימנונים" ולכן אני לא יכול לקבוע מסמרות בעניין. ג
אני מכיר הרבה אנשים חכמים והגונים שמחזיקים בדעות ימין ואפילו ימין קיצוני מצד שני.
רובם לא מאמינים בתיאוריות קונספירציה. המיעוט שכן, מאמין שרבין רצה לעצור את הסכם אוסלו ולכן נרצח. מוזר אבל אמיתי (אני גם לא טוען שזה מייצג את מגוון הדעות המלא).
ציונים הם אנסים, זו המנטליות
זה לא המנטליות, זה הדם, או יותר נכון, השמן זית הלא מזוקק שזורם בעורקיהם.
הציונים הם אנסים, וזה נקבע מזמן על ידי מחקר מקיף שניתח את הבליטות והשקעים בגולגולות שלהם.
יואב אתה צודק,
הבעיה היא שהלוגיקה של הימניים דפוקה, ולכן לא יבינו אותך.
הטיעון הרווח אצל הימין לגבי ״בעיות״ בציבור שלהם זה שגם אחרים מתנהגים ככה, או היו מתנהגים ככה בסיטואציה דומה.
לא רק שזה לא נכון, אלא הם בדיוק הטיפוסים שיצדיקו את עצמם: אם אני לא הייתי אונס אז משהו אחר היה עושה את זה.
לא, הטענה של ה"ימנים" (האמת, צריך לכתוב כאן כל מי שלא רוצה בדה-לגיטמציה של הפוליטיקה) כאן היא שמדובר בתופעה אוניברסלית שהיא פועל יוצא של פוליטיקה ריאלית במדינה דמוקרטית.
אתה טוען שזה לא נכון? קל להפריך את זה. בבקשה נקוב בשם של פוליטיקאי אחד, בעל משקל והשפעה בעולם כרגע שאתה מעריך ושמעולם לא שיקר לבוחריו. רק אחד.
בחיי שהדני הזה הוא קריקטורה של הימין.
כמו שכתבתי בעבר, אם יש בעיות, מגדירים אותם כסטנדרט.
פוליטיקאים משקרים? זה הסטנדרט וכך צריך להיות.
יש בעיה? אין בעיה- כולם עושים את זה…
אגב בגרמניה פוליטיקאים עפים על משפט אחד לא מוצלח שהם אמרו…
אני מתנצל עמוקות שאני מעיז לחשוב אחרת ממך.
אה, ואתה אומר שבגרמניה עפים על משפט אחד לא מוצלח?
http://www.washingtonsblog.com/2015/05/german-firestorm-rises-about-angela-merkels-lies.html
אבל אולי מרקל לא נכללת בפוליטיקאים משמעותיים בגרמניה לדעתך.
אז בבקשה – נקוב בשם של פוליטיקאי אחד מגרמניה שהגיע לעמדת כוח ושאתה מעריך.
לא מגרמניה, אבל מה עם ביל קלינטון? הוא שיקר על נושא אישי לחלוטין ועדיין ניסו להדיח אותו על כך.
כן, אבל זה לא הסיפור במקרה הזה. הוא לא שיקר לציבור – הוא שיקר *לסנאט* בעדות תחת שבועה, שזאת *עבירה פלילית* בארה"ב. ואפילו במקרה הזה – הם נכשלו…
באופן כללי, בישראל (מימין ומשמאל) נוטים לחשוב שאנחנו המצאנו את הדמוקרטיה וההיסטוריה מתחילה מהקמת המדינה.
… אבל לכמעט כל חוק בספר החוקים שלנו או לכל התרחשות (טובה או רעה) יש בד"כ מספר גדול של תקדימים מדמוקרטיות אחרות, ותיקות בהרבה מאיתנו.
כל פעם שמישהו מקטר או משבח על " X Y Z רק בישראל" אני נוטה לחשוד.