הכלב שלא נבח
קשה להגן על היחסים בין ישראל וטורקיה; בהחלט יתכן שהם הכרחיים. השותפות האסטרטגית עם בעלת הבית לשעבר, הכוח המודרני המוביל בעולם המוסלמי, מועילה לישראל במגוון דרכים. אבל היא באה עם תג מחיר בעייתי במיוחד: כדי לשמור על הברית השבירה, נאלצת ישראל להעמיד פנים כאילו טורקיה איננה מכחישה את השואה הארמנית (ולשתף פעולה עם הכחשת השואה הזו), וכאילו איננה מנהיגה דיכוי ברוטלי כלפי מיעוטים בתחומה.
הלחץ מגיע לשיאו מדי שנה, כשבקונגרס האמריקני עולה הדרישה להכיר ברצח הארמנים כרצח עם, למרות דעותיו של שמעון פרס. אז מפעילה טורקיה לחצים על ישראל כדי שזו תלחץ על סוכני ההשפעה שלה שם – סליחה, על הלובי היהודי – כדי שאלו ילחצו על הקונגרס כדי שזה לא יהפוך את האמת ההיסטורית להצהרה רשמית שלו. משנה לשנה, כוחה של ישראל להכחיש שואה מתמעט; הדור הצעיר של יהודי ארה"ב לא מוכן לקבל עוד את תפיסת השקר האציל הזה.
כמה טוב, אם כן, שיש במקומותינו אחד, אלוף אבי מזרחי, שקוטם את כל הלבטים הללו באבחה אחת מהירה, משל היה אלכסנדר מוקדון והם הקשר הגורדי. מזרחי, שעלה לתודעה הציבורית כאשר המליץ בחום לחיילים הישראלים המנותקים בלבנון לבזוז מזון – הוא היה, שלא במקרה, מי שהיה אחראי לכך שלא היה להם מזון – לא היה יכול לשאת את העלבון שהטיח ראש ממשלת טורקיה בנשיא שמעון פרס, והוא הראה לטורקים מאיפה משתין הדג.
הוא קרא לארדואן "לקשוט עצמו תחילה", שלח רמיזות ברורות לרצח הארמנים ולדיכוי הכורדים, ועד לכיבוש צפון קפריסין הגיע. הוא קרא לאו"ם, אם הוא כבר מגרש את ישראל, לבעוט גם את טורקיה החוצה. המטרה הושגה: הטורקים יודעים עכשיו למי יש יותר ארוך, ויחסי ישראל-טורקיה עלו על עוד שרטון.
פשר להבחין כאן בשלושה דברים מעניינים. ראשית, שבניגוד להערכות השחצניות בישראל, הצבא הטורקי לא הבליג על עלבונות כלפי ראש הממשלה שלו. שנית, בקרב בכירי הבהמה הירוקה נהוג להלעיג על שיקול הדעת של בכירי הפוליטיקאים. מסתבר ששיקול הדעת שלהם לא הרבה טוב יותר, והוא מסוגל להעלות בעשן מאמצים דיפלומטיים של שנים.
ושלישית, וחשוב מכל, שהבוקר נכנס מזרחי למשרדו כאילו לא קרה שום דבר. הוא לא הועמד לדין על התנהגות שאיננה הולמת קצין, הוא לא הודח מתפקידו, ושר הבטחון לא הוציא אותו לחופשה עד שיתברר למה, לעזאזל, קצין בכיר לוקח לעצמו את תפקיד מנכ"ל משרד החוץ והשגריר בטורקיה. יתר על כן, השאלה הזו כלל לא עלתה על סדר היום. כל כך התרגלנו לאופן שבו הצבא – או אף בכירים בלתי מתואמים בצבא – עושים ככל העולה על רוחם, עד שעצם השאלה מעלה תמיהה: מה אתה רוצה, בעצם? הרי דובר צה"ל אמר שהדברים אינם מייצגים את עמדת צה"ל.
מדוע, אם כן, משמיע קצין בכיר דברים שאינם מייצגים את עמדת צה"ל – ויתר על כן, גורמים נזק מדיני ניכר? מדוע מזרחי עדיין בתפקידו? מדוע לא התכנסה הממשלה והורתה לרמטכ"ל להדיח אותו?
כי בישראל הצבא נמצא מעל לממשלה, בכל תחום. אין ממשלה שתהיה פופולרית כמו גנרל, גם כשלון מהלך כמו מזרחי. ולממשלה אין אומץ. ומאחר ומזרחי אמר את שאמר וזה עבר, זה ימשיך לקרות. ונמשיך לא להבין למה זה לא בסדר.
(יוסי גורביץ)
"קשה להגן על היחסים בין טורקיה וישראל; בהחלט יתכן שהם הכרחיים. השותפות האסטרטגית עם הנתינה לשעבר וחברתה הטובה ביותר של ארצות הברית, אחד הכוחות המובילים בעולם, מועילה לטורקיה במגוון דרכים. אבל היא באה עם תג מחיר בעייתי במיוחד: כדי לשמור על הברית השבירה, נאלצת טורקיה להעמיד פנים כאילו ישראל אינה כובשת ארבעה מליון מוסלמים (ולשתף פעולה עם הכיבוש הזה), וכאילו איננה מנהיגה דיכוי ברוטלי כלפי מיעוטים בתחומה."
רוצה לומר, מי שגר בבית מזכוכית, וגו'.
(הערה: אני לא משווה בין שואת הארמנים לכיבוש; עם זאת, חייבים לזכור ששואת הארמנים היא בעבר, והכיבוש הינו בהווה. הסיבה היחידה שאנו מרגישים שישראל נאלצת לבלוע דג יותר גדול, הוא שישראל נתפסת בעינינו כמדינה דמוקרטית ונאורה, בעוד טורקיה נתפסת כדיקטטורה-זוטא-בפועל בעלת משטר צבאי, גם אם ליברלי. עם כך, צריכים לשאול את עצמנו איך יתכן שהדמוקרטיה הנאורה הזאת בחרה מפלגה פאשיסטית בתור המפלגה השלישית בגודלה. מי באמת נאורה יותר: טורקיה או ישראל? והאם זה יאריך ימים? רוצה לומר שנית, לא רק שאנחנו גרים בבית מזכוכית, החלונות כבר נשברו מזמן).
כורדים.
אגב, האם צריך לקרוא לזה "שואת הארמנים" או "רצח העם הארמני"? יש על זה ויכוח סוער עכשיו בוויקיפדיה: http://tinyurl.com/dzjclp
מעניין שאני על הבאת דעה פוליטית בצבא קיבלתי 14 מחבוש
כשחבר'ה של ש"ס היו נכנסים בכיף לבסיס להעביר שיעורים בבית הכנסת
וקצינים בכירים הורסים קשרים מדיניים
ומעניין מאוד אני על זה ששרפתי מגדל שמירה קיבלתי 28 מחבוש
בזמן שקצינים בכירים נותנים לילדים שלהם לעשות חאריקות על רכבים צבאיים
כנראה שבמקום להיות רב"ט הייתי צריך להיות תא"ל
"כנראה שבמקום להיות רב"ט הייתי צריך להיות תא"ל"
או רמטכ"ל: http://www.youtube.com/watch?v=m1trsmTR7mI
שרפת מגדל שמירה? מה?
אני והרב סרן שלי נכנסו לסוג של סחרור של משחקי אגו שבדיעבד אני מצטער עליו
החמור חשב שהוא ישבור אותי בריתוקים רק שהוא א לקח בחשבון שבבית יותר רע לי מבצבא
אז הוא ניסה לשבור אותי בתורנויות עכשיו אצלנו בחייל האוויר כל תורנות נמשכת שבוע ואני מה לעשות לא לכבוד שלי לשפשף סירים ולשבת בקור בכל מני עמדות בכלל לא רציתי להתגייס ואם כבר גייסו אותי בכח אז החלטתי שאני הולך לעשות את המינימום האפשרי
אז כל פעם הייתי מוציא לו פתורים לשבוע של התרונויות
וכל פעם הוא ניסה לדפוק לי עוד ועוד תורנויות
היתי מיודד אם הרופא של הכנף אז הייתי מצליח בזה
עד שהוא הבין מה הולך שם והפיל לי תורנות שמירה של מישהו אחר בהתראה של שעה ביום שבו הרופא הזה לא היה בכנף
באתי עליו ואמרתי לו שאני לא מתכוון לשמור
הוא אמר לי שזה או שמירה או כלא
אני אמרתי לו שזה יחסוך לו הרבה מאוד כאב ראש אם הוא פשוט יוותר על זה
והוא למרות שהוא הכיר אותי וידע למה אני מסוגל החליט ללכת איתי ראש בראש ואמר לי משהו בסגנון "אתה בסוף תהיה אצלי חייל טאטלה" בגישה מסריחה של "נוגש עבדים"
כמובן שלא יכולתי לתת לזה לעבור לסדר יום
הבתחתי לו שאחרי התורנות הזאת הוא בעצמו לא ירצה לתת לי תורנויות
הוא צחק לי בפנים
בבסיסי חייל האוויר יש שכונות קטנות של וילות[אני מעריך שווי של כל ווילה בכחמש מיליון שקל] שבהם גרים הטייסים הקצינים[סרן ומעלה] והנגדים הבכירים
המגדל שהציבו אותי בו נשק לשכונה הזאת
וסידרו לי גם לשמור בשעות מאוד לא סימפטיות של הלילה
אז החלטתי שאם אני לא יושן אין שום סיבה שהם ישנו
כל השמירה צעקתי לכיוון שיכון המשפחות[ככה קוראים לשכונה הזאת] "למה אין לי פתור" בקולי קולות
בשמירה הבאה שלי כבר הציבו אותי במגדל אחר
אז הבאתי איתי ג'ריקן בנזין והצתתי את המגדל
בדיאבד לא הצעד הכי חכם
אבל את ההבטחה שלי לאותו רב סרן מילאתי
יותר לא הביאו לי תורנויות
אני חייב להגיד שאת הסיפור הזה לא ראיתי מגיע…
אני איכשהו ראיתי את זה מגיע מהסיפורים שכבר קראתי שהוא עשה. שי, אתה חייל למופת. אני אם הייתי במקומך הייתי מתחיל לאסוף את כל הסיפורים ומעלה אותם על כתב ומאגד אותם בספר. אולי גם עושה כמה ג'ובות. תחשוב על זה.
איפה מצאת עוד סיפורים שלי?
חשבתי על זה
אני פשוט מתעצל
וזה לא רק סיפורי צבא
יש לי כל כך הרבה חומר לכתוב
אחרי הכל לא סתם אני אגדה בימי חיי
אז אם כבר מחליפים סיפורי צבא.
בחלק השני של השרות הצבאי שלי (עשיתי מסלול שילוב של 2 ישיבה ושלוש שנים צבא) שירתתי בבסיס שבו לא היה צורך במקצוע שלי (משהו במודיעין)
בשלב מסוים ארגנתי לעצמי יציאה לקורס (הדרכת קרב מגע).
במקביל עשו בחינה לי ולעוד שלושה חיילים אחרים לראות מי מתאים לעבור ליחידה מובחרת במודיעין (לא משהו הרואי פשוט אחת מהיחידות שמייצרות את המודיעין למבצעים עלומים).
התברר שאני הייתי הכי מקצועי. ויתרה מזו הייתי מקצועי ברמה שמתאימה ליחידה הזו. (כמובן שכשגמרתי את הקורס שנתיים לפני כן לא שקלו לשלוח אותי ליחידה כזו כי אני לא "צפוני" ואין לי קשרים).
מפקד היחידה הבטיח לי מעבר. (ואני רציתי לתרום). ובקש שאני אבטל את היציאה לקורס.
התחננתי שלא לבטל את הקורס כי המעבר לא היה בטוח. אמרתי שאם יעבירו אותי אני אלך ואכשל במבחני כניסה לקורס. ומקסימום אפסיד יום.
בסופו של דבר יצאתי קירח מכאן ומכאן.
בנקודה הזו קראתי למפקד היחידה (קמ"ן אוגדה סא"ל) בנוכחות המחליף שלו והמפקד שלי רס"ן שקרן. (קצת יותר מקושט אבל).
ולאחר מכן בשנה הבאה, הגעתי לבסיס מתי שבא לי. תשע עשר אחתעשרה לפעמים גם שתימעשרה. בשלב מסוים הרס"ן פנה אלי ואמר לי "ארן תשמע אני מבין את המצב שלך אבל אתה טיפה מגזים, וזה הורס את המוראל בכל היחידה (מפקדת האוגדה). אתה מוכל לעשות לי טובה ולא להגיע בשתימעשרה?"
אז התחלתי להקפיד לא להגיע אחרי עשר.
יש דרכים שבהם לא הורסים ציוד וליוסי יש כמה סיפורים משל עצמו.
הריסת ציוד היא בריונות.
שי זה לא פורום סדירים… מאיפה הסיפורים האלה ומה הם קשורים עכשיו?
קשורים להפליא. עכשיו במקום המונולוג של "כבודו" תדמיין את המונולוג של אלוף אבי מזרחי. נשמע כמעט אותו דבר? בדיוק. זה מה ששי טוען. וגם גורביץ, לצורך זה.
אתה באמת לא רואה הבדל? אלעד, אם אתה נותן יד ל"אני ואפסי עוד" של שי, שמוליד משום מה תחושת קיפוח – לא פחות – אל תבוא בטענות למצביעי ליברמן אחר כך.
פשוט הבאתי עוד כמה דוגמאות לכך שדין טוראי לא כדין תא"ל
לגבי הקיפוח
מגזרים שלמים נדרשים לוותר על שלוש שנים מהתקופה הכי פורייה בחיים שלהם
זה לא קיפוח? זה האמא של הקיפוח
כן כן. אתה מקופח, ולכן מותר לך להטריד את מנוחתם של ילדים קטנים שכל חטאם הוא שאביהם קצין ולהצית רכוש ציבורי, כמו גם לשקר לגבי מצבך הרפואי – אחרי הכול, "לא לכבוד שלך". ממך לא ציפיתי ליותר. גילויי הסימפטיה מאלעד, זה מה שבאמת מטריד אותי. הגישה הביריונית של אנשים כמוך היא אחד הדברים הדוחים ביותר בישראל.
מבחינתך זאת בריונות
מבחינתי זאת מחאה
אם הייתי מפגין מול ביתו של שר זה או אחר זה גם לא לגיטמי כי אולי אני מפריע לילד שלו לישון?
לגבי "השקרים הרפואיים" המדינה לא מביאה לי שום אופציה אחרת להימנע מעבודת כפייה
אם היתה לי אופציה טובה יותר הייתי משתמש בה
לגבי ההצתה
מעשים שכאלו די מקובלים בצה"ל
רק שאני השטנתי מהמקפצה
אני יודע על לפחות 20 מקרים של חבלה מכוונת שמטרתה היתה לשפר תנאים של חיילים
מנוען שהיה מרכיב מנועים בצורה תקולה עד שלא העבירו אותו לתפקיד מנהלתי
חבר'ה בטייסת שהיו משביתים טיסות בשביל לעבור לטייסת לא מבצעית
ועוד הרבה דוגמאות
ואני לא מדבר על חיילים שפגעו בבריאות שלהם בשביל לפסול קורסים/תפקידים ולעבור תפקיד
ככה שאל תעשה ממני איזה בריון יחיד ומסוכן שהורס את המדינה
אני ועוד רבים כמוני הגבנו את התגובה הטבעית למצב הנתון
וכן הצבא לא היה לכבוד שלי
התבזבזתי שם
הייתי שקמיסט/מש"ק אירועים בחי"א
זה שנתיים מהחיים שלי שבזבתי תמורת שכר רעב
אלעד, אני מקווה שזה מבהיר בצורה טובה יותר את הקשר בין האיש והכבוד שלו לבין הליברמניזם, אבל אני אעשה בשבילך עוד צעד:
"והוא למרות שהוא הכיר אותי וידע למה אני מסוגל החליט ללכת איתי ראש בראש" – תרגום: בגלל שאני אדם כוחני הוא היה צריך לוותר לי, כיוון שלא ויתר, הביא על עצמו ועל כן אחראי למה שקרה אחר כך.
"לגבי "השקרים הרפואיים" המדינה לא מביאה לי שום אופציה אחרת להימנע מעבודת כפייה
אם היתה לי אופציה טובה יותר הייתי משתמש בה" – תרגום: החוק לא מתאים לי, אז אני מסבן את החוק. (אגב, יש בבלוג הזה לפחות שני אנשים שהחוק בעיניהם אינו מוסרי ואינו נכון. שניהם שירתו שירות צבאי מלא, ושניהם עושים מילואים).
"ככה שאל תעשה ממני איזה בריון יחיד ומסוכן שהורס את המדינה
אני ועוד רבים כמוני הגבנו את התגובה הטבעית למצב הנתון" – תרגום: כולם ככה, אני לא ביריון לבד (נכון, וכמעט מיליון אנשים הצביעו לאביגדור ליברמן, הם לא ביריונים לבד).
"וכן הצבא לא היה לכבוד שלי
התבזבזתי שם" – תרגום: אני מעל לדברים האלה, והכבוד שלי – מושג חמקמק שאתה מיטיב לדעת כיצד משתמשים בו במקומותינו – הוא האור המנחה בחיי.
בקיצור, אלעד, תן לגיטימציה לאופי והתנהגות בזויה שכזו, ותראה לאן תגיע. הביריונים הישראלים נמאסו עליי לחלוטין.
שי, אתה מחליא אותי.
במקום לכתוב למה לדעתך מה שאני עושה לא בסדר אתה פשוט תוקף אותי אישית משווה אותי לליברמן ותוקף את אלעד על זה שהוא לא מגנה אותי
אין לך טיעון אחד שהוא לא אד הומינם
כן אני בן אדם כוחני של מוכן לאכול חצץ מאף אחד
זה שיש אחרים שמוכנים לאכול חצץ לא אומר שאני צריך לקבל את אותו היחס שהם מקבלים
אני אישית חושב שהעובדה שאנשים מוכנים להיות מגויסים נגד רצונם ומוכנים לאכול חצץ שלוש שנים רק כי כולם עושים את זה וככה זה במדינה שלנו הם אנשים חלשים שראויים לגינוי על כך שהם מאפשרים למדינה לצבא ולפיקוד לדרוך עליהם
אני מאמין שבחוקים לא מוסריים צריך להילחם
ולא לקבל אותם ולהתבכיין בלי לעשות כלום
שוב אתה מנסה לקשר בין העובדה שאני ורבים אחרים לא רוצים ולא מוכנים להיות עבדים של המדינה לעובדה שישראל ביתנו קיבלה 15 מנדטים
אני אישית לא הבנתי את הקשר
אולי אתה יכול לחדד את הנושא?
כן אני יכול לנצל את הזמן שלי לדברים יותר מועילים מלהיות שקמיסט
יכולתי לנצל את הזמן בשביל לעבוד, ללמוד, למצוא את עצמי, לבנות את החיים שלי, ומה לא
משום מה אתה מנסה להציג את זה כגאוותנות פסולה
לא יודע למה
אלימות היא אלימות.
עלוב מזרחי הוא פשוט אידיוט. ושר הביטחון הוא טיפש קצר רואי אם לא יגרום להדחתו בימים הקרובים.
לגבי 'כבודו': שי הנ"ל הוא אותו בלוגר שקרא לעצמו 'אוברמאנש' ונבעט מבלוגים רבים, כולל מהבלוג הזה כשעוד היה ה'האוברמאנש', ולעג לכל מי שרק אפשר בגזענות מחרידה. לא שמעתי אותו מתנצל על כך ועל כן יש להתעלם ממנו לאלתר.
אין צורך להקשיב לייבבותיו.
הייתי ילד בן 17-18
הייתי אידיוט
היום אני קצת פחות ילד
וקצת פחות אידיוט
אני ערב לזה ששי יכול להיות אדיוט ולזה שהוא טיפוס מורכב ולזה שהוא סה"כ בסדר. אני אספר לכם סיפור:
אני נולדת בשנת 90. התגייסתי לפני 3 וחצי חודשים. אחרי חודש וחצי מיום הגיוס נכנסתי ליחידה שאני כרגע בה. יחידה שאמרו לי כמה אנשים עליה:
"היחידה ההכי טובה בצה"ל".
הם אמרו את זה ללא שום סייג. ממש ככה. אנשים תיארו אותה כהטופ של הטופ של המאדרפאקין טופ.
נחזור לשנת הלידה.
נולדתי בשנת 90. שני מומים כנראה מולדים, קואורדינציה לקויה ובעיה מוטורית בידיים, הביאו לי פרופיל 64.
ADD ושילוב של גנים מאוד יצירתיים מצד כל המעורבים, הביאו לי גם IQ גבוה ויצירתיות מדהימה. כעבור 16 שנה זה הביא לי נתונים אישיים מקסימליים.
איכשהו, מאיזה שהיא סיבה דפוקה ושרשרת של אנשים שהלכו איתי ראש בראש, הפכתי להיות עובד תחזוקה. לא מש"ק אירועים. חפ"ש. צובע קירות ומנקה אסלות. הראש בראש? לא הייתי אנטי. עשיתי כל מה שביקשו ממני. אני שומר, אני עושה תורנויות. אני כרגע אחרי חודש של עבודה הכי מבזה שיש (יש ארגז עם הרבה שיט. השיט צריך להיות מועבר לארגז אחר. אחרי שאני עובד בנחת כמה זמן, הבוס שלי אומר לי: "זה לוקח יותר מידי זמן", מתכופף, מאמץ ת'שרירים ומרים את הארגז, מפיל אותו על הצד ושופך את כל תכולתו על הרצפה. מקום העבודה זה במבואה של בניין עם בערך 500 עובדים שעוברים ושבים על פני המקום שאני עובד בו. הוא אומר לי להמשיך. אני אומר לו: "בנאדם (הוא אזרח, קראתי לו בשמו הפרטי), זה קריעת גב ועבודת פרך!". הוא משיב לי: "אף פעם לא אמרתי לך שהחיים יהיו קלים!". עשיתי את זה. העוברים והשבים ראו אותי והסתכלו עליי בבוז. חלקם מוכשרים בחסד, חלקם קרובים לצלחת. חלק גדול מהם לא עבר את מה שאני עברתי, לא קיבלת את היחס שאני קיבלתי, לא בעלי נתונים כמוני ולא בעלי מוטיבציה כמוני. אבל סיימתי את העבודה. והמשכתי והמשכתי והמשכתי. אני יכול לספר לכם מה הובטח לי (מ1 עד 10, עד כמה זה ענה על הציפיות שלי, נמקם אותו ב8), מה רציתי (10) ומה קיבלתי (0 עגול). לא הלכתי ראש בקיר פעם אחת. הייתי החייל "הטאטאלא" שניסו לעשות משי. כל הזמן, גם היום בבוקר כשקמתי אמרתי לעצמי: "אם אני אלך עם הראש בקיר לא ייצא לי שום דבר". רק מה?
חדר על יד החדר של הבוס שלי ושלי, יש חדר שבו עושים משהו (מסווג). אל החדר הזה הגיעה מישהי. התלונות שלה על הבסיס הן: "יותר מידי עבודה, רחוק מידי מהבית ויש יותר מידי פרידמנים". I HEARD IT. YOU HEARD ME. YOU HEARD IT. היא קיבלה עבודה די קלה. עבודה די טובה. עבודה שמעניקה לה משרה באזרחות. עבודה עם אנשים טובים. ממש לא בא לה על העבודה. אז היא לאורך השהות שלה במקום, דפקה נפקדות של שבוע, שבועיים ושלושה שבועות. סה"כ, על כל התקופות, היא נשפטה, והמסכנה, ירחם עליה מפלץ הספגטי המעופף… 3 ימי ריתוק. בימים שהיא כן הגיעה היא לא צייתה לפקודות ועשתה מה שבא לה. שזה כלום. התלוננה הרבה כמה שמשעמם לה. היא לא סתם הלכה עם הראש בקיר. היא דפקה אותו בקיר. אם היתה לה מכונת זמן, היא היתה יכולה, היא וראשה, למוטט את חומת ברלין. שנתיים לפני שהיא התמוטטה. לפחות. אז עכשיו אתם מבינים למה שי יחסית "מתרברב" בפעולותיו? זה בגלל שהוא נקלע לצומת דרכים, ביער עבות, הדרך התפצלה לשתים. הוא בחר באחת שהלכו בה יותר. הדרך הקלה יותר [1000 חכמים לא יכולים לתקן מעשה של טיפש אחד? (לא קורא לשי טיפש. רק מציין שיותר קל להרוס מאשר לבנות)]. הוא יכול להסתכל אחורה ולדעת שהצליח. שתי הדרכים נפגשות בסופו של דבר. בשחרור. רק שבדרך כלל, בדרך של שי מחכה סגווי בהמשך הדרך ובדרך שאני ועוד כמה אידיאליסטים הולכים בה, מחכה לנו חצץ, בוץ, סופות חול, חיות פרא ו KNEE DEEP SWAMPS OF SHIT. אז אל תמהרו לצאת בהצהרות. אני משער שכולם כאן עשו שירות צבאי. אני רק מסביר לכם מה זה לעשות שירות צבאי בימים אלה.
שמע כפרה
בצבא של היום מי שעושה בעיות מקבל יחס טוב יותר
ומי שלא עושה בעיות מפילים עליו את כל העבודה השחורה
החלטה שלך לאיזה צד להצתרף
שי, ורועי (בעיקר שי): שניכם כתבתם רבות על האינלגנציה שלכם (שאף אחד בצה"ל לא שם לב לקיומה מסתבר). זה לא ממש מתבטא בכתיבה שלכם.
שי: כדאי לך לעשות בדיקת איות על תגובות לפני שאתה חושב לכתוב ספרים, וסימני פיסוק הם לא המצאה מיותרת שנועדה לקפח אותך.
חוץ מזה, תפתח את המילון ותבדוק מה כתוב שם תחת "בריון".
ולשניכם: יש עוד פעלים בשפה העברית חוץ מ"הביא". למשל "נתן".
מתי כתבתי על האינטלגנציה שלי?
צודק, זה היה רועי שדיבר עליה. אתה רק דיברת על הכבוד שלך…
רק רגע, אתה טוען שזה שהשתמשתי ב"הביא" 3 פעמים במהלך התגובה מעיד על האינטילגנציה שלי (שאותה לא פספסו בצה"ל, פספסו ביחידה ספציפית. בצה"ל עלו על הדבר כבר בצו הראשון, הנתונים המקסימליים שדיברתי עליהם? הקב"א והדפ"ר.)? אם בתחביר עסקינן, האם זה שהתייחסתי ל"Road Not Taken" של רוברט פרוסט, חומת ברלין וSAWMPS OF SHIT (פול מטאל ג'אקט) לא קצת נותן לי נקודות חיוביות?
בכלל, אתה מדבר על הגהה, אבל יש לך בעיה בתגובה בעצמך! אתה כותב בהתחלה שיש לך כמה דברים להגיד לי ולשי (עם סייג של בעיקר לשי), מפרט על שי, לא מפרט עליי ואז רושם לשניכם. יש כאן בעיה. לדעתי הגהה תפטור לך את הבעיות האלה!
תפתור.
פרוסט מהלל את ההליכה בדרך הלא נבחרת, בזמן שאתה מבכה אותה. ואגב, זה יער צהוב, לא עבות.
"רושם" זה פועל שמתייחס לרשימות. מה שאורן עשה הוא "לכתוב".
"הביא" ו"נתן" הן לא מילים נרדפות, והשימוש שלך ב"הביא" הוא לא נכון לפחות במקרה אחד.
כשאדם מעיד על עצמו שהוא בעל רמת אינטיליגנציה גבוהה, רפרנס לחומת ברלין זו היאחזות בקש ממש.
כמובן שאתה יכול להתרברב בנתונים הצה"ליים (שלמיטב ידיעתי, אמורים להיות חסויים ממך) כמו קבוצת איכות ודירוג פסיכוטכני ראשוני, אלא שאין לקוראים כאן כל סיבה להאמין לך. עד כמה שאנחנו יודעים, אתה יכול להיות פרופסור לתיאולוגיה באוניברסיטת ביר-זית באותה המידה שאתה עשוי להיות בן תשחורת לפני בגרות ראשונה בראשל"צ. הדברים שאתה כותב לא מעידים עליך את הכתרים שאתה קושר לראשך.
"אה, כן? גם אתה לא עשית הגהה, אז הנה!" זו טענה נורא חלשה.
כתיבה ב-Caps באנגלית מעידה על חוסר סבלנות ונראית רע – כמה קשה להחליף שפה? – וה-A באה אחרי ה-W במילה Swamps.
אולי, רק אולי, אם תשקיע פחות זמן בלזעוק שאתה אינטיליגנט ויותר זמן בלכתוב תגובות שמוכיחות את זה, לא תידרש לשאלה הזו.
בהמשך למה שנמרוד כתב: נכון שהיתה לי בעצמי בעיה בהגהה, אבל אצלך זה נראה כמו סימפטום לבעיה די רצינית. אתה טוען שיש לך נתונים גבוהים, ומהכתיבה שלך נראה שאתה בכיתה ו', ואפילו שם אתה לא מצטיין במיוחד. צריך ליישב את הסתירה הזו. אולי אתה דיסלקט. ניסית פעם לבדוק את זה?
באופן כללי, יש לי בעיה עם הדלדול של השפה העברית. נראה כאילו בני העשרה של היום מדברים בשפה נורא עניה. יש רק 3 או 4 פעלים שחוזרים על עצמם כל הזמן, ובעיקר מככבים "עשה", "רשם" ו"הביא" כתחליפים לעשרות אם לא מאות פעלים אחרים 🙂
בקשר לSWAMPS – מדובר בטעות הקלדה. בתגובה הראשונה הסדר נכון.
בקשר לגיל שלי, לאיפה אני נמצא ולנתונים שלי. טוב, לא לנתונים שלי. הנתונים אמורים להיות חסויים, 95% מהחיילים בצה"ל יודעים את הנתונים שלהם. הגיל ובאיזה שלב של החיים אני מצא כרגע, במרחק 2-3 לחיצות מהתגובה הזאת. השם שלי. התמונה. הפרופיל שלי בפייסבוק. אלא אם כן אין לך גישה אליו, גם אם יש ואתה סבור שאני פתחתי את הפרופיל, קניתי את הדומיין של האתר שלי ויצרתי את התמונה ההיא רק בשביל סימוכין לתגובה זו. הנקודה היא, שאני ללא ספק חייל בן 19.
עוד קצת על נתונים, אין בדיקת תחביר בצו הראשון. זה עלול להפלות נגד קבוצות מיעוטים.
אורן ונתונים:
לא, אני לא דיסלקט. דיסלקציה מתבטאת יותר בשגיאות כתיב, לא תחביר. לא שיש לי כל כך הרבה שגיאות תחביר.
בקשר לפרוסט והדרך שלא נבחרה – אני מסביר לכם מה התוצאות של לקחת את הדרך הקשה יותר. כמו פרוסט, אני מדגיש שיש תחושת החמצה, הדרך הקלה, כשמה היא, באמת יכלה להקל עליי.
חומת ברלין לבד זה להיאחז בקש. יחד עם פרוסט וקובריק, הייתי אומר שזה קצת יותר חזק.
שימוש בCAPS זה סוג של הדגשה. כמו:
THIS IS SPARTA!!!!
This Is Sparta!
this is sparta!
מבין השלושה, איזה משפט נראה לך הכי נאמן למקור? במקרה שאתה לא מכיר את המקור, איזה מהם נראה לך הכי תקיף?
גם בכלל, התלונה העיקרית שלכם נוגעת לתחביר. אפילו אורן רמז שאני דיסלקט. אני רוצה להבין, אם הייתי כותב כמו פאקין אבשלום קור, אבל הייתי כותב שיש לי נתונים נמוכים והייתי כותב על חומת מינכן ועל זה שבחרתי בדרך המלך, משירו הידוע של מייקל ג'קסון, הכל עם מילים נרדפות, שפה עשירה, תחביר שנכון עד האמצע של הנקודה במשפט האחרון. האם זה היה יותר לשביעות רצונכם?
אורן, אתה נראה לי נורא אלים. אתה הראשון שמעיר על תחביר, הראשון שיורד לפסים אישיים (הרמה שלי היא כשל תלמיד כושל בכתה ו'? אני דיסלקט?). נכון שגם אני עברתי למגננה, אבל אצלך זה חוזר על עצמו כמין סימפטום לבעיה יותר רצינית. אולי אתה (השלם את התסמונת הנוגעת לאלימות שנראה לך שהכי מתאימה כהמשך טבעי למשפט שלי) ?
רועי, זאת באמת היתה תגובה טובה. הייתי רוצה שכל התגובות שלך יהיו כתובות ככה.
דרך אגב, לא התכוונתי לפגוע בך, אני באמת חושב שהתגובות שכתבת קודם היו ברמה מאוד נמוכה, אבל ההערה בקשר לכיתה ו' היתה קצת פרובוקטיבית.
נמרוד: הפוך גוטה, הפוך! איך הצלחת להבין שאני תומך בשי? רק אמרתי ששי מייצג מצויין את הצורה שבה הצבא מתנהג, וזה מה שכל כך עצוב. קציני צה"ל מתנהגים בצורה של "אני ואפסי עוד", ומבחינה זאת אין הבדל בין טוראי לבין תא"ל. יותר מכך, גם מועמדים לראשות ממשלה מתנהגים כך, וראה הויכוח מהיום על מי מקבל את החדר של הסיעה הגדולה — קדימה או ליכוד. ולכן אמרתי שדבריו של שי רלוונטיים להפליא.
חשבתי על זה עוד קצת, והבנתי שלא הייתי ברור מההתחלה. כשקראתי את ההודעה של שי חשבתי שמעשיו טיפשיים להפליא, והרור שאף אחד נורמאלילא תומך בהן. אז לא מצאתי לנחוץ להבהיר שאני כמובן איני תומך במעשיו, אלא חושב שאת אותה פתטיות מפגינים לעיתים קרובות אלופי צה"ל.
עם כל הכבוד, לארצות הברית ישנם עוד שתיים-שלוש סיבות לשמור על יחסים טובים עם טורקיה מלבד אלה שעוברות דרך מדינת ישראל. מדובר במדינה ערבית חילונית במידה, דמוקרטית במידה, כזו שהשלטון בה אינו עובר בירושה – בקיצור, שמורת טבע שרצוי לטפח בנוף המקומי, עם כל הכבוד לעברה ההיסטורי הבעייתי. שלא לדבר על העובדה שהיא מוכנה להוות ראש-גשר לפעילות צבאית אמריקאית במקרה שמתחולל בלגן במדינות שכנות (לא תרחיש בלתי-סביר). קיצורו של דבר: קצת קשה לי לקנות את הטיעון שהלובי היהודי בארה"ב הוא הדבר היחיד שעומד בדרכה של הכרה אמריקאית בשואת הארמנים.
טורקיה היא לא מדינה ערבית. הלאה? אני מציע שתבדוק מה התפקיד שה-ADL שיחק בהפלת ההצעה בפעם הקודמת.
צודק לגבי מדינה ערבית. לגבי החלטת בית-הנבחרים – קראתי עליה, והגורם העיקרי לנפילתה, עד כמה שהבנתי, היה לחץ מצד הבית הלבן מתוך חשש (מוצדק כנראה) שטורקיה פשוט תסגור את המרחב האווירי שלה לתנועת כלי-טיס צבאיים אמריקאיים ברגע שהחלטה כזו תתקבל.
היה עדיף שממשלת ישראל הייתה באופן רשמי מכירה בשואה הארמנית, ולא דברים שנאמרים על ידי אלוף במסגרת תחרות מי עשה מעשים יותר חמורים, אבל זה עדיין יותר טוב מכלום.
הבריונות הדיפלומטית של הטורקים על מנת להשתיק את הנושא כבר מזמן הייתה צריכה להפסק, וכל אמירה שמהדהדת בתקשורת בנושא היא לחיוב.
עם כל האבסורד שבדבר , היחסים עם טורקיה יותר חשובים מהכרה בשואת הארמנים , מה לעשות?
אתה צודק,
במקום זה הוא היה צריך לפרוש מצה"ל ולפתוח בלוג
ולהוסיף בסוף כל פוסט "ומעל לכל, אני חושב ש(היה) צריך לעצור את רצח העם בארמניה". ככה ממש היתה לזה השפעה.
אולי ככה גם היה פחות נזק. לא הבנתי מה אתה מנסה לומר.
שממש לא אהבתי את הפוסט, שנותן לגיטימציה להתעלמות מהתוכן (הנכון וראוי להיאמר בסיכומו של דבר) בעבור הצורה (או הבמה שבה הדברים נאמרים, או על ידי מי או מתי, או לטובת אלו אינטרסים). זה לא מה שלימדו אותי בבית הספר.
אז אני חושב שלא הבנת את הפוסט.
אין לי בעיה – להיפך – שנושא השואה הארמנית יועלה על סדר היום. כתבתי על כך לא מעט. עם זאת, אני חושב שזה כלל לא מתפקידו של לובש מדים לומר משהו כזה. בשביל זה יש לנו כנסת, משרד חוץ ושר חוץ. קציני צה"ל צריכים לומר את מה שיש להם לומר בדיונים פנימיים, ומחוץ להם – לסתום את הפה ולהצדיע. אם זה לא מסתדר עם מצפונם, הם יכולים להשאיר את הדרגות על השולחן של הבוס שלהם וללכת לשוחח עם עיתונאים אחר כך.
תודה על התגובה העניינית.
אז זו הנקודה בה אני חולק על דעתך. מובן שקצין מוגדר על ידי תפקידו במידה רבה וראוי להיות כפוף לעונש במידה שהוא מועל בתפקיד, אבל החופש לומר את שעל ליבך (על אף שלא נראה שזה בדיוק המקרה כאן) חשוב בהרבה לדמוקרטיה ונפש בריאה. נראה לי שאורוול איתי בעניין הזה.
כאזרח ישראלי – סטטוס שאני מקווה שאבי מזרחי יחזור אליו במהירות – מזרחי ודאי רשאי לומר אל כל שעל ליבו. על קצינים ופקידי ציבור, עם זאת, חלות הגבלות נוקשות, שתפקידן לוודא שמדיניות הציבור אכן תגובש על ידי אלו שנבחרו לשם כך. אם מזרחי רוצה בחופש הדיבור שלו, הוא תמיד יכול לחפש עבודה בסקטור הפרטי.
עד שהוא לא יעשה את זה, הוא מתבקש לסתום את הפה. בדיוק כמו שוטרים או מורים או אחיות, רק טיפה יותר: בכל זאת, קציני צבא בכירים מהווים סכנה רבה יותר לשלטון.
אחות בבי"ח לניאדו בנתניה לא יכולה לומר בפומבי שהטורקים כלבים כולם?
אני לא משוווה או משהו כזה ברור שאת העלוב היה צריך להכניס לחודש מחבוש לפני ההורדה לסג"מ. אבל מה הקשר לאחיות ומורים? הם רשאים לדבר כאוות נפשם
נראה לך הגיוני שמורה במהלך תפקידו יביע דעה פוליטית?
אבסורד שהוא לא.
מורה טוב אמור להיות מסוגל להציג את דעותיו, בצורה מבוקרת ומאוזנת, במסגרת המקצוע שבו הוא עוסק. אין שום עניין והצדקה לפרסום מפלגה כזו או אחרת, אבל פילוסופיה ותפישת עולם, ראוי.
מורה לאזרחות או היסטוריה, למשל, שלא מעז להעביר מעבר לתוכן יבש או לנער את התלמידים הרדומים שנקלעו לשיעור שלו, צריך ללכת ללמד מתמטיקה.
חביב זה מתכון לרצח
אם את הילדים שלי היה מלמד מורה שמעביר תכנים בצורה שנוגדת את החינוך שאני מנסה להקנות להם
רוב הסיכויים שבסופו של הסיפור הזה בית משפט היה מחייב אותי לממן למורה הזה שיניים חדשות
אבל אתה לא ביריון, חלילה.
אם ההגדרה שלך לבריון היא אדם שמוכן להשתמש באלימות בשביל לכפות את הרצון שלו
אז כן אני בריון
יש לך הגדרה אחרת?
אני תמיד הגדרתי בריון כאדם שמשתמש באלימות כדרך לפצות על חסכים רגישיים
אבל זה רק אני
כמו החסך ב"כבוד"?
לא, יוסי שגה כשהוא ירד לדרג נמוך כל כך (ולצורך העניין, זו לא הקבלה נכונה, ואם רב"ט יוסי שושן היה אומר שהטורקים כולם אפסים, זה לא היה מתפרסם באף עיתון). אבל על מפקחים במשרד החינוך (ומקבילי הדרגה שלהם במשרדים ממשלתיים אחרים) אכן מוטלות מגבלות חמורות; בין השאר, נאסר עליהם להדביק סטיקרים מזוהים פוליטית על הרכב או להשתתף בהפגנות פוליטיות. זה נקרא סיוויל-סרוונט.
ארדואן, בחוצפתו, הירשה לעצמו להביע צער על תוצאות הבחירות.
יש להניח שגם ישראל לא עלזה על ניצחון מפלגתו האסלמיסטית במסווה בבחירות שם, אבל הדיפלומטיה אוסרת על מנהיגים להתערב באופן בוטה כזה בהכרעות הפוליטיות של מדינות אחרות.
והביטחוניסטים שלנו הרשו לעצמם לתמוך בגלוי במקיין
התערבות פעילה במערכת בחירות זה קצת יותר גרוע מלהיות מאוכזב מתוצעה של בחירות
הוא לא התערב, הוא הביע את דעתו (ז"א, אחרי ההכרעה, ולא לפני ההכרעה). הדיפלומטיה לא אוסרת על שום דבר כזה, אחרי בחירתו של היידר, למשל, ישראל החזירה את השגריר מאוסטריה.
ודאי שהיא אוסרת. היידר זה מקרה חריג ביותר.
נכון שהיה יותר גרוע להביע עמדה לפני הבחירות, אך גם אחריהן אסור למנהיגים להתלונן על בחירותיו של עם אחר.
תאר לך, שראש ממשלת ישראל היה מביע את עמדתו על ניצחונה של מפלגתו של ארדואן בבחירות בטורקיה.
"היידר זה מקרה חריג ביותר"
איך שאני אוהב חריגים.
מנהיגים מביעים את דעתם אחד על השני כל הזמן, ברמות כאלה או אחרות של בוטות. אין בזה פסול.
ומדוע שמזרחי לא יאמר מה שהוא רוצה? אדוני, מי שמנהל את העניינים בישראל זה הצבא.לצבא הישראלי יש מדינה,והצבא מנהל אותה ביד רמה.
זה נראה לי טיפוס על עץ לא נכון. רוב הישראלים מרגישים מאד לא נוח עם הכחשת השואה הארמנית על ידי ישראל, בעיקר כתוצאה משותפות הגורל הנגזרת מכך ומהבגידה בה. קשה מאד להעניש אלוף בצה"ל שאמר את מה שכולם מכירים כאמת. זה הכל, לא הרבה יותר מסובך מזה.
כמה דברים:
ראשית, לגבי מי שאמר שהזוועת של תורכיה הן בעבר ואילו הכיבוש הישראלי בהווה, הוא מנותק מהמציאות. הכיבוש התורכי של צפון קפריסין, כולל טיהור אתני והעברת תורכים לקפריסין להקמת התנחלויות חי וקיים עד היום הזה. למעשה, אחרי ישראל, תורכיה היא המדינה עם הכי הרבה הפרות של החלטות מועצת הבטחון של האו"ם (ולא הרבה פחות מישראל, אגב). על רקע זה, ולאור העבר התורכי ככוח אימפיריאליסטי, רצח הארמנים ודיכוי זכויות הכורדים (שגם הוא, חי ושורר ובועט עד היום), יש בהחלט מידת מה של צביעות בדרישה התורכית להרחיק את ישראל מהאו"ם.
עבור ישראל, הברית עם תורכיה היא באמת בליעה של כדור מר, אבל במציאות מזרח תיכונית קשה, אנחנו מעריכים את הידידות של כל מי שמוכן לדבר איתנו.
בהקשר זה, הכותב מגזים לגמרי בהשפעת הלובי היהודי על מדיניות ארה"ב ומקטין מאד את החשיבות האסטרטגית העצומה של תורכיה לא רק בעיניי ישראל, אלא בברית נאט"ו ולעתיד האיחוד האירופי.
תורכיה היא שותפה אסטרטגית בכירה של ארה"ב וזו מתחשבת בה מתוך אינטרסים אמריקאיים, לא רק ישראליים.
הערה נוספת: אני צפיתי בשיחה המדוברת בדאבוס. להבדיל ממה שאולי קראתם בתשקורת הימנית, אף אחד שם לא העליב את פרס. אף אחד לא התפרץ על פרס. פרס סיים את דבריו וארדואן עוד ישב בפאנל. הוא ביקש להגיב, והמנחה לא רצה לתת לו כי הם כבר איחרו לארוחת ערב. לבסוף הוא הסכים לתת לו דקה לתגובה, ואז שוב קטע אותו באמצע משפט, וזאת למרות שלפרס ניתן זמן כפול לדבר ממנו. בתגובה הוא קם והלך בזעם, אבל זה כבר היה למעשה סוף הפאנל. הוא לא התייחס ספציפית לפרס, הוא דווקא ישב והקשיב לפרס בנימוס. דווקא פרס הוא זה שהתייחס ספציפית לארדואן והטיח בו האשמות. לא היה פה שום סיבה לפרס להיעלב, וההתנצלות של ארדואן היא אקט מחווה שלמראית עין לא יראה כאילו זה התכוון להעליבו אישית. זה היה ברור לגמרי שהוא מתעצבן על המנחה שלא נותן לו לסיים את דברו.
בכלל, צריך לבחון את הביקורת על הפעולה הישראלית בעזה כעניין פוליטי פנימי-תורכי. המפלגה האיסלאמית בראשה עומד ארדואן מנסה לשחוק את הלגיטימיות של הממסד התורכי (החילוני-צבאי), על ידי מציאת מחנה משותף לציבור המוסלמי ולבורגנות המושפעת מאירופה – וביקורת על ישראל היא מקום כזה, היכן שהממסד הצבאי רואה בישראל שותפה אסטרטגית, מרבית הציבור התורכי מתבייש בזה, וזה נותן לארדואן כוח ולגיטימציה מכל שכבות האוכלוסיה לנגח את הממסד האנטי-דמוקרטי, ציוני, צבאי, ובמקרה גם חילוני.
ולגבי הקצין, לדעתי זכותו של אזרח ישראלי להתבטא כראות עיניו. אני לא מתאר לעצמי שהוא ציפה שזה יגיע לעיתונות, אבל לדעתי מספיקה ההתנערות מהעמדה שלו. אין פה איזה ביקורת אמיתית כלפי התפקוד שלו כקצין. הוא גם בסך הכל אמר דבר אמת, אמת שכולנו יודעים שהיא אמת. למה שיענש על כך? הרי הסיבה שאנחנו בולעים את הכדור המר הכרוך בשותפות עם תורכיה זה כי אנחנו מעריכים את הידידות שלהם. אבל אם פנינו לא לידידות, אז מותר לאיזה קצין שוטה לדבר. נורת אזהרה. זה הכל.
"מי שאמר שהזוועת של תורכיה הן בעבר ואילו הכיבוש הישראלי בהווה, הוא מנותק מהמציאות"
that would be me. לא ידעתי על עוולות עכשויות, ואני צריך ללכת לקרוא. תודה על התיקון, וזה כמובן אומר שהטיעונים שלי מקודם לא תקפים, או לכל הפחות לוקים בחסר.
באופן כללי, התגובה של שי מעולה. תודה על התיאור של מה שקרה בדאבוס. מעניין!
חן-חן 🙂
לפחות לפי תגובתו לרמטכ"ל האלוף טוען לגבי ההצהרות שלא היה מדובר בביקורת פומבית אלא הבעת דעה אישית שנאמרה ב"פרום סגור" (שזה יכול להיות כל דבר מארוחת ערב פרטית ועד הרצאה בפני קורס פו"מ) ,שההצהרות הודלפו ולא הייתה לו שום כוונה שזה יגיע לתקשורת.
אם זה נכון (וזה אם גדול, כי הבן אדם מכס"תך עכשיו כמו מטורף) אז זה משנה את כל הסיפור, יש הבדל בין להצהיר עמדה מול עיתונאים ובין להביא דעה פרטית