החברים של ג'ורג'

והרפובליקה מנצחת

לשלשת עופות רוצה לרקוד על הדם בצרפת, אבל בינתיים, הרפובליקה הצרפתית מנצחת – בדיוק בגלל שהיא דוחה את השיטות של צה”ל והשב”כ

שורת הפיגועים בפאריס בימים האחרונים גרמה לאושר רב למספר גדול של יהודים בישראל, שנהמו בתגובה שעכשיו הצרפתים האלה יבינו מה עובר עלינו. ראש הממשלה נתניהו, שכנראה מתגעגע לימי ריקודי הדם שלו אחרי הפיגוע בקו 5, הודיע שהוא מתכוון לנסוע לצרפת השבוע; לכאורה כדי “להביע הזדהות,” בפועל כדי לקבע במוח היהודים בישראל את הסיסמה “דאע”ש היא חמאס.” לא שברור למה שיצביעו לו, לאור העובדה שהוא נכשל קשות מול החמאס, אבל כשהדם מציף את הראש, אנשים חושבים פחות, וכשהם חושבים פחות, הם נוטים להצביע לנתניהו. (להחלטה קדם זיגזג מביך: תחילה הודיע לשלשת עופות שהוא לא יטוס “מטעמי בטחון,” אבל אחרי שליברמן ובנט קפצו על העגלה, מיהר להודיע שגם הוא יטוס. יש לך את זה ביותר לשלשת עופות?)

בישראל, חזרו הפרשנים שוב ושוב על התפיסה ש”אנחנו במלחמת תרבויות.” התזה העתיקה הזו של סמיואל הנטינגטון מתלבשת ככפפה ביד על התפיסה הימנית, שמבלבלת בכוונת מכוון בין המאבק עם האיסלמיזם ובין המאבק היהודי על המשך הכיבוש בגדה וברצועה. אם זו מלחמת דת, אז אין עם מי לדבר, ואנחנו צריכים להמשיך במלחמה למשך כל ימי חיינו. זה מאד מתאים למי שהאידיאולוגיה מדברת על המשך החזקה בשטחים הכבושים, ובמיוחד למי שחושב שאנחנו צריכים לקדם את מלחמת גוג ומגוג על ידי פיצוץ המסגדים על הר הבית. יש מפלגה שמקדמת את הרעיון הזה: קוראים לה הבית היהודי.

המציאות, מה לעשות, מורכבת יותר. קודם כל, מלחמות דת הן אמנם דבר מאד לא נעים, רצחני מאד, אבל בכל זאת משהו שמסתיים. מלחמות הדת באירופה הפסיקו, פלוס מינוס, ב-1648. אנשים שלפני כמה חודשים הרגו זה את זה רשמית בשם השאלה האם ישוע מתגשם בלחם הקודש במיסה ובפועל (במקרה הטוב) בשם האינטרסים של מלך זה או אחר או (במקרה הרע) כבר שכחו למה בעצם הם נלחמים, למדו לחיות זה עם זה. שפיכות הדמים האיומה הזו הובילה, לגמרי לא במקרה, אל עידן הנאורות; העידן שבו למדה אירופה ללעוג לדת שלה (זורחת השנינה של גיבון על אותו אפיפיור במאה העשירית, שבימיו “חששו בתולות רומא לבקר בקבר סנט פטרוס, שמא יחוללו על ידי יורשו”; והאמירה הארסית של יום, ש”הנצרות החלה כדת של מעשי ניסים, ועד היום אין אדם חושב יכול להאמין בה בלא נס.”) מלחמות הדת המרובות של האיסלם עם הנצרות נמשכו כמעט אלף שנים, והן לוו פעם אחר פעם בהפסקות אש שבהן עובדי אלילים שמאמינים בשילוש הקדוש הגיעו להסכמים עם אנשים שנחשבו לסוגדים לאפולו ושרואים במוחמד אל.

המלחמה שלפנינו מורכבת הרבה יותר, משום שהשחקן העיקרי בה הוא שחקן לא מדינתי, כלומר אין לו מרכז שאפשר לכבוש ולהכריע. על זה אין ויכוח. זו נקודת החוזק של הארגונים הסלפיסטיים. אבל גם ההיפך הוא נכון: מאחר ואין להם מרכז, ומאחר ואם יהיה מרכז הוא יושמד בכוח אש מכריע, הארגונים האלה גם לא יכולים לשלוט. הם יכולים לכבוש, אבל הם לא יכולים להחזיק בשטח שהם כובשים. הם גם לא בדיוק הצלחה פנומנלית בכיבושים. זוכרים את ההיסטריה שפרצה סביב דאע”ש ביוני, כשהם נחלו נצחון גדול (על כל פנים, על פי ההיסטריה התקשורתית) בעיראק? אז הם לא הצליחו שם כל כך מאז. המצור מעל עיר היזידים הוסר, הלוחמות הנועזות של הפשמרגה מפגינות רוח לחימה שצה”ל שכח מזמן, ואפשר לומר שדאע”ש נבלמה. המוראל בקרב המתנדבים הזרים שלה נמוך עד כדי כך שלפני כשלושה שבועות הארגון צריך היה לרצוח (”להוציא להורג”) כ-100 מתנדבים שרצו לחזור הביתה.

המתנדבים הללו, יש לומר, הם לא הכפית החדה שבמגירה. הם אולי יודעים להרוג אנשים חפים מפשע וחסרי ישע, אבל הידע האיסלמי שלהם כל כך נמוך שהם קונים את Islam for Dummies לפני שהם יוצאים מזרחה. במילים אחרות, מדובר בצעירים ניהיליסטים ומשועממים שמחפשים אקשן וסיבות לאקשן. לא שונים בהרבה מהפושעים הקטנים הלאומנים שלנו. כמה חבר’ה עם טנדרים וסכינים הם איום על מדינה מערבית? אתם מנסים להצחיק אותי?

ובדיוק כאן נכנסת ההתקפה בצרפת. היא לא היתה מקרית. היא היתה מכוונת. המטרות נבחרו בקפידה והרוצחים היו מיומנים בשימוש בנשק. המטרה היתה לגרום כמה שיותר הלם. המטרה היתה מה שמרקסיסטים קראו פעם “הגברת הניגודיות”: להציף את הדם בראשה הקולקטיבי של החברה הצרפתית ולגרום לה להפגין חוסר סובלנות קיצוני כלפי המיעוט המוסלמי שלה. זה ייאלץ פתאום להתמודד עם גזענות שלא היה לו שום חלק בה, והחלקים היותר נוחים להשפעה ממנו יפנו לאל קאעדה ודאע”ש.

הטקטיקה הזו מצליחה לעתים. זו בדיוק הטקטיקה שבה נקט החמאס ב-1996: הוא רצה את נתניהו כראש ממשלה, כדי שזה יהרוג את הסכם אוסלו שלו היו החמאס והימין היהודי שותפים בהתנגדות. אז הם יצאו לשורה איומה של פיגועים, הימין היהודי הגיב בהתפרעויות, והשלטון התחלף. החמאס ונתניהו השיגו את שלהם.

אלא שבינתיים נראה שהרשויות בצרפת נוהגות בתבונה יוצאת דופן. הם הרגו את הרוצחים והחוטפים – ואיזה מזל שהם לא פעלו כפי שצה”ל והשב”כ פועלים. מי שזוכר את מבצע “שובו אחים,” יכול היה לצפות שהצבא הצרפתי, יחד עם ה-DGSI, יפרצו לאלפי בתים ברובעי העוני של פאריס, יבזזו חלק מהם, יעצרו אלפי אנשים, יתעללו ויכו אלפי אנשים אחרים, ו”בטעות” יהרסו את בתיהם של חשודים בולטים, וכפי שכתב ניתאי פרץ, היו על הדרך מתיזים בואש על הלובר, ליתר בטחון. אם זה מה שהיה קורה, אז הצבא הצרפתי, כמו צה”ל, היה משמש כסוכנות הגיוס של דאע”ש: הוא היה משכנע עשרות אלפי אנשים שאין דרך אלא התנגדות. אבל, למרבה המזל, לא זה מה שקרה.

אמרו לנו במשך שנים שהמוסלמים של צרפת הם גיס חמישי. ברגע המשבר, רובם הגדול התייצב ללא היסוס לצד הרפובליקה. רבים מהם הפיצו את הקריאה JeSuisCharlie, הזדהות עם הנרצחים בשרלי הבדלו. בקרב דוברי הערבית, רווחה הקריאה “אנא שארלי.” בשעת המבחן, הממשלה הצרפתית הלכה בעקבות ממשלת נורווגיה אחרי ההתקפה הרצחנית של איש הימין (וחובב הציונות) אנדראס ברייביק: היא סירבה להכנס להיסטריית טרור. בנורווגיה התייחסו לברייביק כאל סתם פושע, ודנו אותו ככזה. הנשיא הצרפתי חיבק את האוכלוסיה המוסלמית של ארצו. השוו את זה לציטוט המסולף של לשלשת עופות, “נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן”, במצב דומה.

המטרה של טרור היא, כשמו, לגרום לפחד לגבור על התבונה. כולנו צריכים לעמוד בסיסמה הבריטית הישנה, Keep Calm and Carry On. למרבה הצער, התקשורת היהודית היא חלק מהבעיה. קחו, למשל, את המאמר הזה, שפורסם השבוע ב-nrg, מגזין הרשת של “מקור ראשון,” העיתון העאלק-אינטלקטואלי של הימין.

אף אחד לא חתם על המאמר, וגם אני לא הייתי חותם עליו. המטרה שלו היא להודיע בריש גלי שב-20 השנים האחרונות “המוסלמים הפכו לגורם הטרור מס’ 1 באירופה.” וואלה. יש כמה בעיות בטיעונים שלו. נתחיל מהשקר הבוטה.

באוקטובר 2002, טוען מקור ראשון, “מחבל מתאבד פוצץ את עצמו במרכז קניות סמוך להלסינקי, פינלנד.” או שלא. בדיקה מהירה מעלה שיש סיכוי סביר שהאדם שנשא את המטען, פטרי ארקי טאפיו גרדט (כמה משונה ש”מקור ראשון” לא טרח לצטט את השם המוסלמי המובהק הזה, אה?), כלל לא התכוון להפעיל אותו באותו המקום, ועל כל פנים לא התכוון להפעיל אותו כשהוא עליו. הוא גם לא השתייך לשום ארגון רדיקלי. כלומר, הכינוי “מחבל מתאבד” לחלוטין לא רלוונטי, אבל היי – אם אפשר להפיץ שנאה, אז למה לא?

מקור ראשון גם טועה כשהוא מייחס את הפיגוע באולסטר ב-1998 ל-IRA. המבצע של הפיגוע היה ה-Real IRA, פלג פורש מהארגון שהיחס בינו ובין ה-IRA הוא בערך כיחס של פורעי הגבעות לצה”ל, כלומר מיליציה לא רשמית שלא מקבלת את מרות המיליציה הרשמית ולפעמים נלחמת בה. את זה ידעתי אפילו בלי לגגל. אבל כשצריך למהר ולהפיץ שנאה, למה לברר?

מקור ראשון כותב שארגונים מקורבים לאל קאעדה ביצעו את הפיגועים במדריד ב-2004 ובלונדון ב-2005. הוא צודק – אבל משמיט עובדה קריטית, עובדה שעליה עמדו המפגעים בהצהרותיהם: שהפיגועים נועדו כתגובה על השתתפות צבאות ספרד ובריטניה בפלישה לעיראק. בספרד, הפיגוע – ונסיונות הטיוח של הממשלה הימנית, שניסתה לזרוק את התיק על המחתרת הבסקית, ETA – הוביל לנפילת הממשלה. האוכלוסיה שם, כמסתבר, לא אוהבת שלוקחים אותה למלחמות שולל, ובניגוד לאוכלוסיה הישראלית, היא לא סלחה לראש הממשלה על מניפולציה במודיעין. הפיגועים בלונדון הובילו לשמיטת שאריות התמיכה מטוני בלייר – בניגוד, למשל, לפיגוע שבוצע ב-2014 ובו נהרג חייל. אגב, הפיגוע בצרפת ב-2012, שבו נהרגו שלושה חיילים? מקור ראשון משמיט את העובדה השולית שהם היו ממוצא צפון אפריקאי. לא מסתדר עם התזה, אחרי הכל.

אבל רגע, למה דווקא 20 שנים? למה לא 30? 40? 50? כי מתגנב החשד שאם היינו מרחיבים את היריעה כך, אז היינו מקבלים שעיקר מעשי הטרור בוצעו על ידי אירים קתולים לאומנים, בדלנים בסקים, ושלל קבוצות מרקסיסטיות (או, באיטליה, קבוצות פאשיסטיות שמתחזות למרקסיסטיות.) זה, אפעס, היה מפריע לתיאוריה שטרור הוא משהו שעושים מוסלמים. ואם היינו מצמצמים את היריעה לעשר שנים? טוב, אז היינו נשארים עם שישה פיגועים בלבד, אחד מהם נגד מטרה ישראלית (כלומר, לא אירופית), וכשהפיגוע הגדול ביותר מבוצע על ידי ימני קיצוני עם נטיה ציונית. כלומר, פחות מפיגוע בשנה, והגדול שבהם מבוצע על ידי תומך רעיוני. זה היה מביך.

כי צריך לזכור, בפעם הבאה שאומרים לכם שברברים מגיעים מן המדבר כדי לטרוף את אירופה: זו פנטזיה ימנית קלאסית, שמדברת על חורבן התרבות לכאורה באימה בזמן שהיא עורגת אליו. היא מתחילה עם “הסכנה הצהובה” של הקייזר וילהלם השני, ממשיכה עם “שקיעת המערב” של שפנגלר שהדהד כל כך הרבה בכתבים הנאציים, התחברה עם ההיסטריה מפני היהודים שאוכלים את אירופה מבפנים, וממשיכה היום עם הפנטזיה על פלישה מוסלמית מאורגנת. התמה החוזרת והולכת היא החולשה הפנימית של המערב, שלא מצליח לגלות גבריות כמו פעם. מה שמאיים על הימין הוא תמיד אותו הדבר: הזר, האחר, שהוא בו זמנית גברי יותר ובעל נטיות נשיות, שתמיד מאיים באונס הנשים שלנו (חשש להעדר כוח הגברא של הגברבר הממוצע שמחזיק בתיאוריה), כשהוא נעזר בהחלשת כוח הגברא של הנפלש על ידי רכרוכיות, זכויות נשים (היום קוראים לזה “פמיניזם קיצוני”), דעיכת הגבריות (כל מה שרצינו הוא אתיקה בעיתונות הגיימינג!), וכמובן הומוסקסואליות, כשכל זה מגיע בדמות אמנות שהמפנטז לא מסוגל להבין ועל כן הוא דורש שהיא תחזור להיות אמנות מגויסת.

ומה התגובה על הסכנה לתרבות? היא תמיד קבועה: יציאה למלחמת עולם. זו, כמובן, מצריכה את השעיית התרבות. אנחנו במלחמת תרבויות! אין זמן לתרבות שלך עכשיו! אין מקום למחאה, אין מקום לחשיבה חתרנית, אין חקום לפקפוק בסמכות – זה הזמן להסתדר בשורות מאחורי רונן שובל ולהיות כולנו איש אחד. וכמובן, במצב כזה, נשים מתבקשות לחזור למטבח ולהוריד את הנעליים, הומוסקסואלים מתבקשים להכנס בחזרה לארון, וזרים – כדאי שייעלמו מפה.

כלומר, במסווה הגנה על התרבות, משמידים אותה. מחסלים את היסודות האתונאיים שלנו וממליכים את הספרטניים. את הנזק שגורמים לנו הרונן שובלים, לא יגרמו אלף מחבלים מתאבדים. אם מחפשים את הגיס החמישי, צריך לחפש אותו היכן שהיה תמיד: בימין האתני, שלא מבין איך לעזאזל נכנסנו לעולם המודרני המפחיד כל כך, ושרוצה לחזור לזמנים פשוטים יותר. אתם יודעים, כשגברים היו גברים, נשים היו נשים, וכבשים היו מבועתות.

בסרט הזה היינו יותר מדי פעמים, ואף על פי כן, יותר מדי אנשים נכנסים בעיניים עצומות אחרי בנט ושובל אל האולם.

הגיע הזמן להדליק את האור.

הערה מנהלתית: הכתיבה בבלוג הזה נעשית ללא תשלום, והיא מצריכה זמן ומאמץ ניכרים. אם אתם מעריכים את מה שנכתב כאן, אודה לכם אם תוכלו לתרום לקרן הבעת הרצון הטוב והתודה.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

46 תגובות על ”והרפובליקה מנצחת“

  1. קו 451 הגיב:

    ואחרי כל המאמר המנומק, אתה עדיין רוצה לרוץ במפלגת מר"צ שתמכה בכל המלחמות האחרונות ?

  2. נתן הגיב:

    טוב שהמשטרה הצרפתית לא שמעה על "נהל חניבעל"….

  3. ליברטריאן הגיב:

    זה הצליח להם ב-2011. הם גררו מדינה שלמה למלחמה של 14 שנה בפיגוע אחד. מדינה שלמה וויתרה על זכויות יסוד של פרטיות וחופש תנועה. ורק ב-5 שנים האחרונות מתחילים להבין שם את הבור שהם נכנסו אליו.

    האירופאים פחות חמומי מוח, וזה פועל לטובתם. הם גם פחות נוצריים ולא רואים בכל אקט טרור פגיעה באגו של המשיח שלהם.

    אני רק מקווה שהם ישמרו על קור רוח לפני שיהיה שם פיגוע של 5000 איש.

  4. מודי תולששש הגיב:

    מצויין. השאלה היא איך מצמצמים את המאמר הזה לחמש-שש מלים וסלוגן קליט.

  5. ? הגיב:

    כתוב יפה וברור.

    תיקון קטן:
    …לשלשת עופות, “דם ילד קטן…
    אמור להיות כתוב:
    …לשלשת עופות, “נקמת דם ילד קטן…

  6. חנן הגיב:

    לגמרי לא בטוח שהרפובליקה מנצחת.
    האירופאים מאוד שקולים ודי פחדנים ובעצם צבועים למדי.
    "הרפובליקה מנצחת", אבל מקיר לקיר כולם הסכימו לא לפרסם את הקריקטורות שעבור הזכות לפרסם אותן נרצחו אנשי שארלי הבדו. הם אולי מניפים עטים בעוז אבל משקשקים וסותמים את הפה.
    כפי שאמר אחד ממנהיגי אל-קעידה בתימן – המפגעים לימדו את האירופאים את גבולות חופש הביטוי.

    אז מי בדיוק ניצח?

    • נתן הגיב:

      אני לא בטוח שמדובר בפחדנות.
      לפני 80 שנה בלבד אירופה נחרבה בגלל גזענות ושנאת מיעוטים – נראה לי נורמלי לגמרי שהם חוששים להיכנס שוב למשבצת הזאת.
      הרבה פחות נורמלי בעיני שבעם היהודי מתגלים סימנים של גזענות ושנאת זרים.

      • חנן הגיב:

        לאיזה משבצת בדיוק? לכנות את הקריקטורות של שארלי הבדו "גזענות ושנאת מיעוטים" זה אבסורד הזוי לחלוטין.

  7. אין לי שם הגיב:

    אני חושב שלטעון שהרפובליקה מנצחת ובאמת אין בעיה בצרפת או בכל מקום אחר זו התממות. סקרים שונים מראים פעם אחר פעם שעשרות אחוזים מתושביה הנוצרים של מערב אירופה רואים במהגרים איום ולא מקבלים אותם, כשמנגד גם לא בדיוק 100% מהמוסלמים מזדהים עם המדינות החדשות אליהן הגיעו.

    הבעיה קיימת. אפשר לחפש אשמים עד מחר, אבל היא קיימת והיא גם לא תעלם. האירועים האלימים בשבועות האחרונים, כולל שריפה של מסגדים בשוודיה, מלמדים לא רע בכלל על המתרחש שם.

    העניין כאן הוא גם לא פנטזיה של איש ימין כזה או אחר. זו פשוט תופעה טבעית למדי של פער קיצוני של מי שמגיע ממדינת עולם שלישי, מחד ופחד כללי מזרים מאידך, שמושרש בכל אדם ואדם. גם באלו שכותבים מאות ואלפי מילים על אינטגרציה וחיבוקים, אבל בסוף היום בדרך כלל מעדיפים לחיות בשכונה הומוגנית של דומים להם בלבד (לא מכוון פרטנית לאיש מהכותבים כאן). זה קורה וזה יקרה גם בעתיד, לא משנה כמה עוד הוגים יכתבו על יתרונותיה של לאומיות אזרחית, שבמרכזה מדינה. גם במקום כזה, הרי, יש לעולם קבוצה שהיא רוב כלשהו ברגע נתון, שסמלי המדינה הושנים מזוהים איתה יותר.

    אישית וכאמירה כללית, אני חושב שבתור מהגר בראש ובראשונה הייתי מרגיש מחויב הרבה יותר להתאים את עצמי לרוח המקום, אבל זה רק אני.

    כמובן שההשוואות בין מה שקורה שם לבין הסכסוך פה הן דביליות, אבל הן מרשימות קהל בוחרים שלם כאן.

  8. דני הגיב:

    אידאולוגיה רפובליקנית לחוד ומציאות לחוד – חצי מאוכלוסיית האסירים בצרפת הם מוסלמים, אולי יש שם אינטגרציה, אבל היא לא מוצלחת במיוחד. זה מה שקורה שמדינה מחליטה שהיא צריכה לייבא משרתים זולים. הצאצאים של המשרתים האלה לא יהיו משרתים, והם גם לא יהיו אזרחים פרודוקטיביים.

    גם יהיה צריך יהיה לעקוב כמה יהודים יעזבו את צרפת בעקבות האירועים וגם האווירה הכללית. למיטב הבנתי יש שם באמת אווירה של פחד.

    • Alex_f הגיב:

      דוקא המהגרים הסינים והויאטנמים (מאות אלפים)נקלטו מצויין,בני הדור השני והשלישי לא מאכלסים באופן מיוחד את בתי הכלא ובטח ובטח לא משתעשעים ברעיונות פונדמטליסטים.

      • מני זהבי הגיב:

        מישהו יודע איך נראה פונדמנטליזם קונפוציאני?
        וחלק ניכר מהמהגרים הוייטנאמים הם בכלל קתולים. כלומר, אם הם יאמצו גישה פונדמנטליסטית, היא תיראה די טבעית לנוף המקומי (לא הכי פופולרית, אבל טבעית).

      • דני הגיב:

        יופי. אם כי חלק גדול מהסינים והוויטנמים לא הגיעו כמהגרי עבודה אלא כפליטים בעקבות מלחמת וייטנם. הם גם כנראה בעל הון אנושי וחוש יזמי יותר מאשר ההגירה מצפון אפריקה ואפריקה השחורה. מספרם גם הרבה יותר קטן, מה שמאפשר הטמעה.

        אני לא יודע מה כבר ניתן לתקן, אבל הצעד הראשון צריך להיות שהאליטה הפוליטית של צרפת תודה בכך שמדיניות ההגירה שלה ב-50 שנים האחרונות היתה כישלון חרוץ.

        • מני זהבי הגיב:

          מה בדיוק הכישלון במדיניות ההגירה של צרפת?
          (אני מדבר על מדיניות ההגירה, לא על היחס למהגרים, הן מצד השלטונות והן מצד הציבור הכללי, אחרי שהם חיים בצרפת שנים רבות — שלא לדבר על בני ונכדי מהגרים.)

          • דני הגיב:

            הכישלון הוא יצירת מעמד תחתון עצום מימדים. אני סבור שהסיבה לכך אינה גזענות בראש הראשונה אלא ההחלטה להרשות להביא הגירה מסיבית של אנשים לא משכילים מהעולם השלישי.

            הביאו דור ראשון של מהגרים שיעבדו בעבודות דחק – אנשים אלה עבדו קשה והיו בעלי ציפיות נמוכות ולכן לא יצרו בעייה חברתית. אבל אנשים אלה הם בעלי תרבות מסורתית, הקימו משפחות גדולות ולא העניקו לילדיהם את ההון האנושי הדרוש ע״מ להצליח בחברה מודרנית. מאידך, הדור הבא גם אינננו בעל ציפיות נמוכות – הוא לא רוצה לעבוד באותן עבודות דחק שעבד בהן הדור הקודם. התוצאה היא יצירת מעמד תחתון רחב, פשיעה, שכונות שלמות שהמשטרה נמנעת להיכנס אליהן, וכו׳.

            מצטרפים לזה דברים נוספים – העובדה שרוב המהגרים האלה הם מוסלמים, שיוצר מחסום תרבותי נוסף וגם בעייה פוליטית; איבוד הביטחון של המערב בעצמו ובערכיו שאינם מעודדים את המהגרים לנסות להשתלב בכל מחיר.

            • מני זהבי הגיב:

              אני אפילו לא חושב שמדובר בהחלטה מודעת של הרשויות להביא את כל המהגרים האלה לצרפת. מדובר בחלון הזדמנויות שהמהגרים האלה ניצלו, מסיבות שלהם (חיפוש רמת חיים טובה יותר, בריחה מדיכוי פוליטי, או כל דבר אחר). רשויות צרפת אולי לא השכילו להבחין בבעיה פוטנציאלית שעלולה להתפתח עם בני המהגרים, אבל ישנן מעט מאוד מערכות פוליטיות שמסוגלות לתחזית ארוכת-טווח מהסוג הזה.
              בכל אופן, מדובר בעיקר שילוב בני הדור השני והשלישי להגירה בחברה הכללית, ולא בעיקר בבעיה הנוגעת למהגרי הדור הראשון. עצם ההתייחסות לאנשים האלה כאל מהגרים היא מפגרת. הם לא איזושהי בעיה שנחתה על צרפת הנאורה והחסודה מבחוץ. הם חלק מצרפת מלידתם, הם חיים בה בזכות מלאה, וזאת צריכה להיות נקודת המוצא בהתמודדות עם כל בעיה אפשרית שהם יוצרים.

              • דני הגיב:

                האמת שאני מסכים. ילידי צרפת הם ילידי צרפת והם חיים שם בזכות. אבל יהיה נחמד אם האליטה תודה בטעויות שהיא עשתה. זה לא נראה מבטיח. האליטה החליטה שהיא מחרימה את מרין לה פן, שזוכה לתמיכת כרבע מהציבור הצרפתי, והיא עומדת בראש המפלגה היחידה שלא אחראית למצב הנוכחי, שהתריעה על המצב כשעוד לא היה מאוחר מדי. אבל מה זה משנה, ״הרפובליקה מנצחת״.

                • מני זהבי הגיב:

                  תמיד נחמד שהאליטה תודה בטעויות. בדרך כלל גם קשה מאוד לגרום לה לעשות את זה, לא רק בצרפת.
                  במערכת הפוליטית הצרפתית, בה שי רק שלוש-ארבע מפלגות משמעותיות, להיות המפלגה היחידה שהתריעה מפני משהו אינו חוכמה גדולה. מה גם שיש הבדל בין להתריע ובין להציע פתרון, ופתרונות הם לא הצד החזק של "החזית הלאומית".
                  אני לא יודע האם הרפובליקה מנצחת. אני כן חושב שלתת לחבורת רוצחים להחדיר לשיח הפוליטי הבחנה בין קבוצות שונות באוכלוסייה על-פי דת או מוצא יהיה דבר מטופש לעשות.

    • סוסו הגיב:

      פעם יוסי כתב שהוא עבר על הפוסטים הישנים שלו והרגיש נבוך מהשטויות שהוא כתב פעם. נראה לי לזה הוא התכוון.

      • אין לי שם הגיב:

        בין אם התכוון לזה לבין אם לא, העובדות היבשות שהוא מזכיר שם לא נעלמו לשום מקום (כמו למשל הסקר שהוא מתבסס עליו שם, על המוסלמים בבריטניה).

        הביקורת על ההדחפות של נתניהו והניסיון שלו לנצל את האירועים לטובתו הפוליטות היא במקום, אבל זה לא אומר דבר על הקיצוניות של האסלאם בעזה או בכל מקום אחר.

        המציאות היא אכן מורכבת.

      • אינגסוק הגיב:

        לא יודע, יש קישור קבוע לפוסט (צד שמאל, תחת "למה אנחנו כאן), כך שלא נראה לי שהוא ממש נבוך ממנו.

  9. הכחשאי הגיב:

    לדעתי, אדם שרואה עצמו ראוי לרוץ לכנסת חייב לנקוט לשון מסוימת. הכינוי "לשלשת עופות" לאדם בכלל, ולראש ממשלת ישראל בפרט, לא מתיישב עם סגנון שאני מוכן להצביע לו.

    • ygurvitz הגיב:

      זכותך המלאה.

      • An Cat Dubh הגיב:

        באסה שאתה לא רץ בבחירות האלה. אני מקוה לא להיות כאן בבחירות הבאות, אבל אז אני כבר לא אוכל להצביע לך.

      • אורי רימלנד הגיב:

        לי אישית אין בעיה עם הבוז שיוסי רוחש לאנשים/דברים והכינויים שהוא בוחר להצמיד להם (כלומר, יש לי בעיה, שזה לעתים מסרבל את הטקסט שלא לצורך, אבל זו לא הנקודה…)
        עם זאת, אני חושב שכינויים כאלה אכן הופכים את הטקסטים שלך לפחות נגישים ומצמצמים את תפוצתם. למשל ההורים שלי. בטקסט כזה, במקום להתרכז בעובדות, הם יתרכזו בשוליים, ומעתה תהיה עבורם "זה שכותב "לשלשת"" וכו, ואת המאמר הבא שלך הם לא יקראו.
        לגמרי זכותך המלאה, אבל ההתעקשות הזאת על דבר כל כך שולי, שחוסם אותך בפני הגדלת קהל הקוראים שלך, נראית לי דבר מוזר מאוד עבור כותב שמעוניין להשפיע ולהגדיל את השפעתו.

    • יוסי הגיב:

      אם הימין משתמש בנשק…
      השמאל יכול להרשות לעצמו להשתמש במילים…

  10. עדו הגיב:

    רק הערה. כל עניין ה'אתיקה בעיתונות הגיימינג' מובן רק ליודעי דבר. אני למשל לא מבין על מה מדובר בכלל.

    • מודי תולששש הגיב:

      חפש gamergate

      • מני זהבי הגיב:

        אני מבין (בערך) על מה מדובר, אבל ראבק, שאלה יהיו הבעיות של כולנו.

        • An Cat Dubh הגיב:

          אלה אותן בעיות בתכל'ס, איומים על חיי אוכלוסיות מדוכאות בגלל ניצול חופש הביטוי.

          • מני זהבי הגיב:

            נדמה לי שהרוצחים מפריז עשו משהו חמור יותר מ"איומים על חיי אוכלוסיות מדוכאות" (ומצד שני, קשה לי לראות "אוכלוסייה מדוכאת" במקרה הזה).
            האידיוטים שעוסקים באלימות רשת על בסיס מגדרי סביב משחקי מחשב (אלוהים, מי חשב אי-פעם שהדבר הזה יהפוך לנושא ציבורי?) אינם מגיעים לא רק לרמת הסיכון של הרוצחים הנ"ל, אלא אפילו לרמת הסיכון של אוהדים מתוסכלים של קבוצת כדורגל אחרי הפסד צורם. Nerds will be nerds, and thank the Force for that

            • An Cat Dubh הגיב:

              That’s what everyone thought. Along came Elliott Rodger. And then came the MRAs exalting him and talking about ‘going Elliott’.

              • מני זהבי הגיב:

                אבל ככל שאני יודע, רוג'ר לא היה גיימר פעיל במיוחד, ואין שום קשר ממשי בינו לנושא הזה. אין לי דעה טובה במיוחד על אנשים שמשחיתים את זמנם על משחקי מחשב מעבר לגיל ההתבגרות, אבל אם זה עוזר להם לפרוק מתחים בלי להזיק לאף אחד, שיהיה.
                וכן, גברים מתוסכלים מינית יהיו בעולם עם או בלי מחשקי מחשב. החוקים של ארה"ב מקלים עליהם להשיג נשק. זו בעיה בפני עצמה, אבל אני לא רואה כאן קשר סביר לגיימינג.

                • An Cat Dubh הגיב:

                  לא, יש לזה קשר לרטוריקה ולהתנהגות המיזוגנית המופרעת שהוא הפיץ לכל עבר.

                  • מני זהבי הגיב:

                    כן, יש בעולם גברים מיזוגינים. אפילו הרבה מהם. (להתחקות אחרי מקורות המיזוגיניה יכול להיות מעניין לכשעצמו, ואני חושב שלקפיטליזם האינדיווידואליסטי יש תרומה ניכרת לכך, אבל זה סיפור אחר.)
                    בכל מקרה, לא נראה לי שדווקא בקהילת הגיימרים יש ריכוז קטלני של שנאת נשים.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

      לא הפסדת כלום.

  11. סוסו הגיב:

    אנקדוטה מעניינת לגבי הפיגועים במדריד:
    ההכרזה הראשונה של הממשלה החדשה הייתה שהם עדיין יפעלו לנסיגה מיידית מעיראק.
    זה כמובן גרר השמצות של הנאוקונים על "כניעה לטרור" ואזהרות מהאסון שהספרדים התמימים ממיטים על עצמם.
    בסוף הם נסוגו, ומאז אפס פיגועים מוסלמים.

  12. אכן, כך נראית התבונה והעדינות של הצרפתים, הגרמנים והבלגים…
    http://www.ctvnews.ca/world/anti-terror-raids-in-belgium-france-germany-net-2-dozen-suspects-1.2191637

  13. S הגיב:

    איזו השוואה מופרכת בין המוסלמים בצרפת לבין המוסלמים באיזורנו…
    גם באיזורנו אחרי הריגת 3 הנערים\ירי מאות טילים על חפים מפשע יצאו הפלסטינאים בהמונהם כנגד הטרור הפלסטינאי, נכון?