בגדי האשליין הישנים
בנימין נתניהו ינסה לשווק לנו סכנה לאומית חדשה. שימו לב לתנועות הידיים, ולמה שהן מנסות להסתיר
ראש הממשלה החליט לשחק אותה בן דרור ימיני: הוא טס כדי לשאת את נאומו המייגע השנתי, שכבר הפך למשחק שתיה פופולרי בחוגים מסוימים, בעצרת הכללית של האו”ם – והפעם, הוא הכריז, הוא יתמודד עם “נאום השקרים.”
הנאום הספציפי הזה הוא נאומו של יו”ר הרש”פ, אבו מאזן, שאכן לקה בהפרזה ניכרת. ישראל לא ביצעה רצח עם ברצועת עזה: היא ביצעה “רק” פשעי מלחמה ואולי גם פשעים נגד האנושות. אפשר היה להסתפק בכך. אבו מאזן החליט שלא, והעניק לנתניהו כלי יקר מפז: מופע תעמולה מתקרבן כלפי היהודים. אבו מאזן, כשדיבר על “ג’נוסייד”, דיבר אל קהל הבית שלו; נתניהו יעשה כנ”ל.
אבו מאזן יסומן מעתה כאויב הלאומי החדש. שר הבגויים-לא-יתחשב שלנו, המכונה עדיין מטעמי נוסטלגיה “שר החוץ,” כבר מיהר להודיע שאבו מאזן הוא “טרוריסט דיפלומטי,” כי הוא מתעקש להשיג את היעדים שלו באמצעות הקהילה הבינלאומית ולא מכון להכנע לתכתיביה של ישראל. האיש שכל מדיניותו בנויה על אי-אלימות מוכתר כעת כטרוריסט.
כמובן, לפני אבו מאזן היתה לנו שורה של אויבים לאומיים תחת נתניהו. חלקם יוזכרו מן הסתם בנאום שלו באו”ם. איך אפשר לשכוח את איראן, הכוכבת של “השנה היא 1938 ואיראן היא גרמניה”? השנה 1938, אגב, הופיעה כך לראשונה בנאומי נתניהו בשנת 2003. איך שהזמן לא זז כשכל שנה היא שנת ההכרעה.
האיום התורני הוא דאע”ש. קצת בעיה להשתמש במיליציה בלי נשק כבד, ארטילריה רצינית או חיל אוויר בתור איום קיומי, אבל עם סיוע מהתקשורת המתלהמת, נתניהו הצליח. לפני דאע”ש, היה החיזבאללה. ולפניו היה החמאס. סיסמת הבחירות של נתניהו ב-2006 היתה “חזק מול החמאס.” אתם לא שומעים אותה כל כך היום, אחרי שהסתבר שנתניהו לא מסוגל להגיע להכרעה מול החמאס ולמעשה, אומרים לנו דובריו, הוא גם לא רוצה. המצב הנוכחי נוח לו. אין יותר דיבורים על “מיטוט משטר החמאס.” טוב איום שחוק מהעדר איום.
ובין כל האיומים האלה, ריחף לו איום הפליטים מאפריקה. נתניהו וממשלותיו רדפו את פליטי החרב בדם ובאימה, כשהם מפיצים בדותות וסיפורי זוועה על הסכנה האיומה שהם מהווים, מאובדן הרוב היהודי והקמת “מדינה אפריקאית” בדרום תל אביב ועד שקרים על גבי שקרים על שיעור הפשיעה בקרבם. ממשלת נתניהו הקימה, לראשונה מימי בן גוריון, מחנה ריכוז, שם הם אמורים להיות מוחזקים. בשבוע שעבר, קבע בג”צ בפעם השניה שמדיניות הפליטים של ממשלת נתניהו מנוגדת לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ועמד על כך שלאנשים יש זכות בסיסית שלא להכלא ללא משפט – אלא אם, כמובן, הם פלסטינים. הפעם, שני שופטים – ביניהם הנשיא גרוניס – הצביע… אה, סליחה, פסקו נגד ביטול החוק. גרוניס, האיש שידוע בשמירתו האדוקה על זכות הקניין אלא אם הוא במקרה קניין פלסטיני, הגיע למסקנה שהזכות לחירות של מי שהממשלה לא אוהבת לא שווה הרבה., ושהממשלה יכולה לכלוא אותו לשנה ללא צורך לתת הסברים.
אבל רוב גדול של השופטים עדיין חושב שאם הממשלה רוצה לכלוא מישהו, בתנאי כמובן שהוא לא תושב של אזור שנמצא תחת כיבוש זמני שנמשך לעד, היא צריכה להסביר למה והיא לא יכולה לעשות את זה באופן שרירותי. באופן לא מפתיע, הפסיקה הזו גררה צווחות משרי הממשלה, במיוחד משר הפנים הנתעב שלנו . הם שבו ואמרו שהזרים הם אסוננו. סער אף קרא להגביל את זכות בג”צ לדון ב”סוגיית ההסתננות”, מה ששב ומוכיח שההבנה שלו במשפט חוקתי שואפת לזו של מירי רגב. וזו האופציה החיובית: האופציה השניה היא שסער מבין היטב שמה שהוא מציע לא יכול להיות חוקתי, והוא אומר את הדברים בנסיון ציני לעורר את האספסוף היהודי ולאפשר לו לצאת מהכהונה שלו כשהיא לא עיי חרבות.
אבל האם ה”מסתננים” תמיד היו איום לאומי? לא, לא ממש. כי, הנה, זה מה שהיה לבנימין נתניהו לומר עליהם לפני שבע שנים בלבד: “הפליטים שהגיעו הנה מסודן זקוקים להגנה ומקלט, וקליטתם היא חובה מוסרית עליונה נוכח ההיסטוריה של העם היהודי וערכי הדמוקרטיה וההומניות.” אני מודה לאורי קידר על התגלית.
וואו! נתניהו נשמע כאן כמו שמאלני שותה אספרסו מן השורה. מה קרה לו? האם הוא חווה הארה מאוחרת, כמו בפרשת ההתנתקות? בזו, כזכור, הוא תמך בארבע הצבעות בכנסת ובממשלה, ופרש מממשלת שרון שבוע לפני ביצועה, כשהיה מאוחר מדי למנוע אותה; הוא שר האוצר שהעביר את התקציב שמימן אותה? לא בדיוק.
אתם מבינים, בשנת 2007 היה בישראל ראש ממשלה אחר, אהוד אולמרט, שהתחיל את המדיניות שימשיכו אחר כך שרי הפנים של נתניהו, אלי ישי וגדעון סער. נתניהו החליט להעיף אותו ויהי מה, אז לצורך כך הוא היה מוכן להביע התנגדות גם לאותה המדיניות עצמה שהוא יאמץ שנתיים אחר כך. באותם השנים הוא היה בעיצומו של שכנוע אנשי שמאל ומרכז – רפי מוח משהו, יש להודות – שהוא השתנה. כשהוא הגיע לשלטון, שנתיים אחר כך, כל הדיבורים על “קליטתם היא חובה מוסרית עליונה נוכח ההיסטוריה של העם היהודי” עפו לפח, הוגדרו כשמאלנות מסוכנת ובוגדנית, והפליטים הפכו לאויבי האומה, משיסה לכלבי התקיפה ישי, סער, רגב ודנון.
העמדה הישנה של נתניהו נעלמה, כיוון שיש לנו זכרון קולקטיבי של יתוש על ספידים ולתקשורת יש נטיה להתיישר מיד עם עמדות הממשלה. תמיד היינו במלחמה עם הפליטים.
ומה אפשר ללמוד מזה? שכאשר נתניהו מנפח בפומבי איום, מאיראן ועד הפליטים, במקרים רבים מדובר באיום סרק. את איראן, אחרי הכל, השטן הגדול, הוא לא תקף. ואנחנו למדים שהוא גם מוכן להוציא הון עתק על הדחלילים שלו: מחנה הריכוז בנגב עלה בערך חצי מיליארד, ועל התקפת העצבים בנושא איראן הוא היה מוכן לשפוך כ-11 מיליארדים.
מה המטרה של כל האיומים הללו? כמו כל אשליין טוב, נתניהו מסיח את דעת הקהל. כשאתם מסתכלים על איראן, אתם לא מסתכלים על המלחמה האמיתית שמנהל נתניהו – מלחמת המעמדות הישראלית, שבה הוא שוקד על העברת העושר מידי מעמד הביניים והמעמדות התחתונים לידי שכבה צרה של מאיון עליון. כשאתם מבועתים מהפליטים, עיניכם מופנות פנימה, ולא אל הסיפוח הזוחל של הגדה המערבית, סיפוח שנתניהו יודע שלא יוכל להחזיק ללא טיהור אתני של ממש שם. זה, הוא מקווה, יקרה בימי יורשיו, כי זה הולך להיות חתיכת כאב ראש. אבל בינתיים הוא עושה הכל כדי למנוע את שרידי האפשרות של חלוקת הארץ. מדינה אחת, מהים לירדן, שבה היהודים הם לכאורה העם העליון, בעוד שבפועל רובם המוחלט נשלט על ידי מיעוט עשיר, וכל שהם יכולים להתנחם בו הוא יהדותם. שימו לב מה נותן נתניהו להמונים שבוחרים בו: הוא מצמצם את השירותים החברתיים שלהם, מפריט כל מה שלא זז מספיק מהר – והפרטה היא שם קוד להעברת רכוש ציבור לבעלי הון, תוך פגיעה הכרחית ומודעת בשירות לציבור – אבל בתמורה, הוא מנפח את הלאומנות שלהם, ומדי פעם הורג פלסטינים כדי שהאספסוף ירגיש טוב עם עצמו. עליונות יהודית וקפיטליזם חזירי – אלה שני הדברים היחידים שנתניהו מאמין בהם, להוציא כמובן העשרה עצמית על חשבון הציבור, ואלה שני הדברים שהוא מיישם.
נהגו לקרוא לו קוסם, אבל הקסמים היחידים שהוא יודע לעשות הן אשליות. אל תאמינו במה שהוא אומר, ופחות מכך במה שהוא מראה: עקבו לא אחרי הקול, אלא אחרי הידיים. הסיפור החדש הוא לא אבו מאזן. הסיפור החדש הוא תקציב 2015 והמשך הסיפוח בגדה. זה הכל. זה כל מה שהיה תמיד.
הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.
(יוסי גורביץ)
אגב, בימי אולמרט הוא גם יצא חוצץ נגד בניית בית רוה"מ שעכשיו הוא דוחף להקמתו.
ההמונים כבר לא כל כך מצביעים לנתניהו.
הנעבעך מתחרה עכשיו בבא ליברמן ובאח בנט.
Did you notice the empty room when he spoke? I wonder what was going through his mind…
בשביל מי נתניהו עובד לעזאזל?
אחלה פוסט
עוד מאמר נוקב.חזק ואמץ.
היה ידוע מראש שהמליאה תהיה ריקה.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4575850,00.html
לנתניהו זה לא משנה. הוא לא דיבר לנציגים באו"ם. הוא טס עד לניו יורק כדי לנאום לאזני חברי מרכז הליכוד, בנט וליברמן.
אלון פנקס פשוט מתבזה.
הנאום של נתניהו שודר במלואו בcnn, בfox, בbbc ובעד ערוצים, כמו כן המליאה הייתה מלאה למדי כפי שניתן לראות בסרטון.
תגובה קצרה בבלוג שלי למאמר מעולה זה:
http://lohemetzedek.blogspot.co.il/2014/09/blog-post_30.html
עד פוסט שכמו נכתב כבר מאתיים פעם בעבר .
כנראה שלא משנה מה יקרה, הקונספציה לא תשתנה. ביבי מצליח, תעכלו את זה כבר, אפשר לבקר את הסגנון, את הדרך, את המטרות, או האמצעים, מה שרוצים. אבל צריך להודות בהצלחה העקבית שלו.
הוא הצליח להניע קמפיין עולמי כנגד איראן, קמפיין שכבר הוביל לסנקציות והביא את איראן לשינוי הדיאלוג הלעומתי שלה לדיאלוג פשרני הרבה יותר והישגים מוגבלים בעצירת ההעשרה. ביבי ממשיך להיות הסמן הניצי של הקמפיין הזה ומצליח לשמור את איראן על סדר היום גם לאור התפתחויות חסרות תקדים כמעט באזור. זה קרה וקורה רק משום שישראל משדרת איום אמין ובר מימוש, גם אם מוגבל בהיקפו.
הוא הצליח להביס את החמאס תבוסה מוחצת שממדיה מתבררים בכל יום שעובר, מתברר כעת שקטאר מגרשת את חאלד משעל והחמאס משטחה וחוברת חזרה למצריים וסעודיה, אל-ת׳אני ניסה לשחק במגרש של הגדולים וקיבל שיעור מביבי וא-סיסי. הציר ישראל-מצריים-סעודיה הופך לאט ובבטחה לציר היציב והחשוב ביותר באיזור, למגינת לבם של ארדוגן שמאבד כל קרדיט בינלאומי והאיראנים המביטים בזעזוע בקריסה האסטרטגית של מדיניותם מסוריה דרך עיראק וכורדיסטאן ועד לבנון ועזה.
ביבי הצליח להחזיר את הסכסוך הישראלי פלסטיני לממדיו הטבעיים, סכסוך מקומי, קטן ולא קטלני במיוחד שיפתר מעל ראשי הפלסטינים, שלא רק שאינם מסוגלים לנהל את עצמם, אפילו להסכים בינם לבין עצמם מי מייצג אותם הם לא מסוגלים. מי שהקשיב לאובאמה שמע את זה בקול רם וברור, מי שהקשיב לביבי שמע את זה בין השורות, מי שהקשיב לאבו-מאזן ראה את זה בקצף הניתז מבין שיניו.
אבו מאזן, סמל של אי-רלוונטיות מביכה, ממחזר את אותה גבבה היסטרית בנאום שיכנס לפנתיאון הנאומים הנלעגים של האו״ם. יותר פלסטינים נהרגו בסוריה מאשר בעזה והאיש מקשקש ומקשקש. המקום היחידי בעולם בו לפלסטינים יש איזשהו ממד של שלטון עצמי ואיזשהם רכיבים של זכויות אדם מוגנות נמצא ממש מתחת לאף שלו היכן שכידוני הצבא הישראלי מגינים עליו ועל הסולטה שלו מהפיכה של החמאס בגדה. אפילו שמאלנים ישראלים הידועים בכישרון הפיכת הרוק לגשם שניחנו בו נתנו את מצחם בכפם למשמע השטויות שלו.
ובנוגע לפליטים, מיקרוקוסמוס למדוע השמאל הישראלי כלכך מאוס על כולנו, כלכך הרבה צביעות, שקרים וכיעור על נושא אחד פשוט של מהגרי עבודה לא חוקיים, שופטי הבג״ץ של הקליקה החליטו להתאבד על הנושא. מעולם לא תמכתי בהגבלת הבג״ץ, עכשיו אני כן.
וואו! לא ידעתי שמצבנו כל כך טוב! תודה שהארת את עיניי!
תבוא כל יום
הפסקה השניה מדויקת למדי.
כל השאר… well…
וצריך לדייק: היא מדויקת בגלל שנתניהו הצליח במטרותיו. מטרתו העיקרית, ואולי הבודדה, היא הישרדות פוליטית וחיסול האופוזיציה הפנימית והלחץ החיצוני שעלול להוות סכנה לשלטונו. הוא באמת פוליטיקאי מיומן מאוד, גם אם מנהיג גרוע למדי.
כמובן, פוליטיקאים מהימין הם חלאות חסרי עמוד שדרה שאין להם שום אידיאולוגיה, דעה עצמאית או מוטיבציות שהן מלבד השרדות פוליטית אישית וקטנונית. איך אפשר להשוות אותם בכלל לפוליטיקאים מהשמאל שכל מאוויהם שירות הציבור, דרכם היא אידיאולוגיה צרופה, טוהר כוונות ושכנוע פנימי עמוק.
כמה פלקטי ורדוד כבר אפשר להיות בהתייחסות ליריב פוליטי חזק ומצליח, כמה נמוך אתה צריך לדחוף את ביבי כדי שתוכל להביט בעצמך?
הוא מצליח, מאד והאידיאולוגיה הבטחוניסטית, לאומית קפיטליסטית שהוא מאמין בה ומוביל אותה מביסה שוק על ירך את הפיסניקיות הסוציאליסטית והרב תרבותית שאתה מאמין בה. אתה יכול להתבאס מזה, להתחלחל מזה או להלחם כנגד זה. אבל להתבכיין על כך שביבי הוא ״לא מנהיג״ או כל שטות אחרת, זה רדוד ונמוך ובעיקר משעמם עד מוות.
בחייך, אתה מגן על היושר הפוליטי של ביבי נתניהו? ביבי נתניהו? אפילו אנשים בימין אומרים שהוא נחש.
יאללה, תחזור לקפלן 3. נראה לי שהשארת שם איזה צ'ק.
באמת, אפילו ״אנשים בימין״ אומרים, נו אז בטח זה נכון.
בנתיים אפס טיעונים, אבל מלא החופן השמצות, אבני הבניין לדיון פורה עם אנשי שמאל.
אתה הרבצת פה הכללה על זה שבעיני השמאל "פוליטיקאים מהימין" הם חלאות באשר הם. אני לא חושב ככה, והרבה אנשי ימין מתנערים מביבי או מקבלים אותו תוך מיאוס. לא חושב שביבי מייצג "לאומיות קפיטליסטית" יותר מהרבה פוליטיקאים אחרים, שבחלקם אפילו לא שייכים לימין הממוסד (טומי לפיד, רובינשטיין, to name a few). הבעיה עם ביבי היא לא האידיאולוגיה שלו אלא האופי הנכלולי שלו.
נתניהו מצליח בדבר אחד בדיוק – הוא מצליח להיבחר כל פעם מחדש. נשאלת השאלה למה, האם הוא באמת קוסם תיקשורתי כמו שמנסים להציג אותו?
לדעתי לא, לדעתי הוא לא קוסם ולא מהפנט את כולנו אלא פשוט ברירת המחדל.
כשלא רוצים להחליט מה שיוצא הוא נתניהו. העם לא רוצה להכריע בנושא השטחים, לא רוצה להכריע בנושאים הכלכליים ולא בענייני דת ומדינה ולכן בכל פעם מועמד הפשרה הוא נתניהו.
כל ההצלחות המדהימות שציינת הן לא של נתניהו אלא תולדה של כוחות בינלאומיים – כולל המלחמה שלנו בחמאס. הצלחה אמיתית תהיה הכרעה לכאן או לכאן בעניין השטחים. אם הימין יספח את השטחים לישראל אני אהיה נגד אבל אודה בכך שהימין הצליח לקבוע פה משהו. אם חוקי הדת היהודית יהפכו לחוק המדינה אני אהיה נגד אבל אודה שהדתיים הצליחו. אם הטייקונים ישתלטו פה על כל הנכסים הציבוריים… בעצם עזוב את זה.
וגם הטייקונים זאת לא עבודה של ביבי. יאמר לחובתו\זכותו\וואטאבר.
לא עולה על דעתך אפילו האפשרות שהרוב הגדול של העם היושב בציון כן מעוניין באידיאולוגיה קפיטליסטית, בטחוניסטית, לאומית? יש לך את זה ביותר מודחק?
אני לא מעוניין באידיאולוגיה הפיסניקית סוציאליסטית שלך ויש לפחות עד כמה כמוני, מה לא ברור? אני חושב שאתה טועה לחלוטין בקריאת המציאות ושכל התחזיות של המחנה הפוליטי שלך ב20 השנה האחרונות היו כשלון אחד רציף ומדמם.
שום ברירת מחדל, אני בעד חומת ההפרדה, בעד סיפוח שטחי C, בעד פינוי מיידי של דרום תל אביב ממהגרים לא חוקיים ופיזורם בישובים ארעיים ברחבי הארץ עד שיוכלו לשוב לארצותיהם, בעד שוק חופשי, בעד מיסים נמוכים, בעד מינימום מעורבות ממשלתית, בעד ליגליזציה של סמים, נישואים חד מיניים, חופש מדת ואהבה חופשית.
אני מזרחי, אתאיסט, משכיל(תארים מתקדמים במדעים מדוייקים) מחזיק במשרה בכירה בחברת הייטק מצליחה.
גר בשדרות רוטשילד, שותה אקספרסו, נובר בסושי ומנגב מטבוחה.
אתה רוצה לספר לי על תודעה כוזבת? על ברירות מחדל? על עד קשקושים ששמאלנים מספרים לעצמם בלילה כדי להרדם? אני מבין את המציאות לא פחות ממך, ה״עם״ שאתה מוכר לעצמך כטיפש כל בוקר מבין את המציאות לא פחות ממך ומכל פרח שמאל שנולד אתמול וחושב שהוא פתר את בעיות העולם. תריח את הקפה חביבי, אתה מיעוט בטל בשישים, שאריות של אליטה שפשטה את הרגל וכרגע פושטת את היד.
קצת ענווה לא תזיק.
"אני מזרחי, אתאיסט, משכיל(תארים מתקדמים במדעים מדוייקים) מחזיק במשרה בכירה בחברת הייטק מצליחה."
אני דון ז'ואן דה מרקו. טוקבקיסט בתשלום, בבקשה לך ואל תחזור.
אם אתה כזה חכם ומוצלח, למה שלא תחשוף את השם שלך? יש לך רק במה להתגאות, לפי מה שאתה אומר.
בעבר הגבתי כאן בשמי המלא, אלא שצונזרתי.
"קפיטליסטית" עד שכמה חבר'ה מקימים אוהל ברוטשילד, "בטחוניסטית" עד המנהרות ו"לאומית", באמת כל הכבוד לביבי.
"אני בעד חומת ההפרדה, בעד סיפוח שטחי C, בעד פינוי מיידי של דרום תל אביב ממהגרים לא חוקיים ופיזורם בישובים ארעיים ברחבי הארץ עד שיוכלו לשוב לארצותיהם, בעד שוק חופשי, בעד מיסים נמוכים, בעד מינימום מעורבות ממשלתית, בעד לגליזציה של סמים, נישואים חד מיניים, חופש מדת ואהבה חופשית" – מה מאלה נתניהו קידם?
העריץ סיסי לא יזכה לאדיבות שבהליך משפטי לה זכה מובארק. את הקריירה הפוליטית שלו הוא יסיים תלוי מעץ.
"הוא הצליח להניע קמפיין עולמי כנגד איראן…" – אכן. נראה שזה הדבר היחיד שהוא עשה בחמש וחצי שנות שלטונו. כמובן שלשאיפות ולרצונות של העם האיראני אין מקום ב"דיאלוג הפשרני",זה הכל ביבי.
"הוא הצליח להביס את החמאס תבוסה מוחצת שממדיה מתבררים בכל יום שעובר…" – נו, באמת.
"ביבי הצליח להחזיר את הסכסוך הישראלי פלסטיני לממדיו הטבעיים…" – נו, אז עכשיו מדברים על דאעש. מחר ייזכרו שישראל מחזיקה מיליוני בני אדם נטולי זכויות במשך 50 שנה. ומי שהקשיב לאובמה שמע בקול רם וברור שהוא מציע לישראלים לתהות למה הם לא מעוניינים בשלום.
"אבו מאזן, סמל של אי-רלוונטיות מביכה, ממחזר את אותה גבבה היסטרית"… – כן, לא הנאום הכי מוצלח בעולם. אבל עדיין, נהרגו 2,200 איש. ומה הקשר לסוריה? בשואה נהרגו יותר מב"צוק איתן", אז מה ביבי מראה תמונות של גני ילדים בעזה?
ובנוגע לפליטים, עד שלא תהיה "מהגר עבודה" כנראה לא תבין.
זה די ברור, לא? הפליטים אליהם התייחס נתניהו הם תושבי דרום סודן. בינתיים המצב שם השתפר ולכן הם הוחזרו לארצם.
תושבי "צפון" סודן זוכים להגנה קבוצתית גם אם לא היו בסכנה בארץ מוצאם, מפני שבהיות סודן ארץ אויב, עם הסתננותם לכאן הם עשויים להסתכן אם יחזרו לשם. משמע, עד שהגיעו לכאן הם לא בהכרח היו פליטים.