החברים של ג'ורג'

שר אלף בצבא מלכות ישראל השלמה

מח”ט גבעתי הכריז על מלחמת דת. זו היתה צריכה להיות סיבה להדחה מהירה, אבל זה לא יקרה. המדינה היהודית משילה במהירות את אצטלת הממלכתיות שלה

מח”ט גבעתי הוא, בעוונותינו, אחד עופר וינטר. הלז חובש כיפה. ביממה האחרונה מופצת ברשת תמונה של “דף מפקד לקרב” שכתב וינטר לפני שלושה ימים, בתשיעי ביולי. בצבא של מדינה נורמלית, פקודת היום הזו היתה מובילה להדחה מהירה של וינטר. בצה”ל זה לא יקרה.

הקרדיט לא ידוע. אשמח לתת.

כפי שאפשר לראות, המכתב של וינטר עילג אפילו ביחס לטקסטים הרגילים שמשפריצים קציני צה”ל. אבל לא חוסר היכולת להתנסח שלו היא הסיפור כאן. גם עיוות הראיה שלו – על פי הציטוטים של וינטר, הוא תופס את עצמו כסוג של דוד שנלחם בגוליית פלישתי – הוא לא העניין, כי בזה וינטר לא שונה מרוב מוחלט של האספסוף המבוהל שקורא לעצמו הציבור הישראלי.

מה שחשוב בטקסט הוא שווינטר שינה על דעת עצמו את הגדרת המשימה של צה”ל. הוא כותב, אחרי שהוא פותח ב”בס”ד” כמובן, ש

”ההיסטוריה בחרה בנו להיות בחוד החנית של הלחימה באויב הטרוריסטי “העזתי” אשר מחרף מנאץ ומגדף, אלוקי מערכות ישראל […] אני נושא עיני לשמיים וקורא עמכם ‘שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד.’ ה’ אלוקי ישראל היה נא מצליח דרכנו, אשר אנו הולכים ועומדים להלחם למען עמך ישראל כנגד אויב המנאץ שמך. […] עשה שיתקיים בנו מקרא שכתוב ‘כי ה’ אלוהיכם ההולך עמכם להלחם עם אויביכם להושיע אתכם’, ונאמר אמן.”

כלומר, מדבריו של וינטר עולה שהבעיה עם החמאס היא שהוא מנאץ את השם של החבר הדמיוני של וינטר, וזו מבחינתו סיבה לצאת למלחמה ולהרוג למעלה ממאה אזרחים. ובהתאם, הטקסט שלו הוא יותר תפילה מאשר פקודת יום. אני מניח שיש לנו מזל, כי וינטר – שמצטט מדברים כ’ – חסך מאיתנו את מה שנאמר שם לגבי מצבים כמו אלה עם עזה: “ואם לא תשלים איתך, ותעשה איתך מלחמה, וצרת עליה. ונתנה יהוה אלוהיך בידך, והכית את כל זכורה לפי חרב; רק הנשים והטף והבהמה וכל אשר יהיה בעיר, כל שללה תבוז לך, ואכלת את שלל אויביך אשר נתן יהוה אלוהיך לך.” סביר להניח שהפרקליטות הצבאית היתה מצליחה לארגן תירוצים צולעים במיוחד למה זה בעצם בסדר, וטוב שווינטר חסך ממנה את הקצאת כוח המוח הזה, שממילא עסוק עכשיו בתירוץ מותם של ילדים. המטרות הרשמיות של מבצע “פאלוס זקור” לא מוזכרות במנשר של וינטר, בגלל כמה סיבות אפשריות: א. אין כאלה, ב. אם יש, מח”ט גבעתי לא עודכן לגביהן, או ג. הן מביכות יותר מהטקסט של וינטר.

וינטר הכריז למעשה על מלחמת דת. יש עם זה שתי בעיות עיקריות. קודם כל, הוא חרג מסמכותו. הוא בסך הכל מח”ט. הסמכות למהלך כזה שמורה בדרך כלל לפרלמנט, או, במדינה שאוהבת להעמיד פנים שהיא דמוקרטיה במזרח התיכון, לממשלה. אם ממשלת ישראל, שצה”ל כזכור הוא אחת הזרועות שלה, תשאיר את וינטר בתפקידו אחרי ההכרזה יוצאת הדופן שלו, קשה יהיה לראות בכך אלא הסכמה בשתיקה.

שנית, בצה”ל יש חיילים מכל מיני דתות. למשל, דרוזים. למשל, מוסלמים בדואים. לאחרונה, ארגוני הימין מנסים להפעיל לחץ על נוצרים להתגייס. לנתניהו היה רגע מביך במיוחד בנושא. והנה בא וינטר ואומר לכל לובש מדים שאיננו יהודי שהוא נמצא בצבא הלא נכון. אם הוא במקרה מוסלמי, אז הוא שייך ל”מנאצי שמו” של יהוה, האליל הרשמי של צה”ל. בקיצור, הוא במקרה הטוב במקום הלא נכון ובמקרה הרע אידיוט מועיל של אנשים שלא טורחים לצחוק מאחורי הגב שלו אלא צוחקים ישר בפרצופו. העובדה שווינטר מחסל את האתוס של צבא כל האזרחים היא כבר סיבה להעלות אותו על טיל הישר אל הפנסיה.

אבל זה כמובן לא יקרה. צה”ל הוא צבא יהודי, יותר ויותר צבא יהודי. הרמטכ”ל הנוכחי כבר התקפל פעמיים מול הרבנים: פעם אחת בפרשת “יזכור אלוהי ישראל” במקום “יזכור עם ישראל” בטקס יום הזכרון, ובפעם השניה כשנתפס כשהוא מדלג על קברו של חייל לא-יהודי, אף שכללי הטקס קבעו שעל הרמטכ”ל להניח זר על קברו של החייל האמרון שנהרג ביום הזכרון. כן, אלה עניינים טקסיים, אבל זו תהיה טעות חמורה לראות בהם דברים ריקים. לטקסים של מדינה יש חשיבות: הם קובעים מי נמצא בתוך קבוצת ההתייחסות שלה, ומי מחוצה לה. וינטר, בעקבות גנץ, הבהיר שמקומם של הלא-יהודים בצבא הוא מחוץ לגדר.

צה”ל צריך את החמושים הדתיים. הוא לא הולך להסתבך איתם. ועל כן וינטר יישאר בתפקידו, והח”מ מעז לומר שיום אחד הוא עוד יהיה רמטכ”ל. יש לובי חזק מאחוריו.

ובסופו של דבר, העובדה שווינטר לא יודח לא צריכה להפתיע. ישראל מתקלפת במהירות מסממני הממלכתיות שלה, ומפסיקה אפילו את שרידי העמדת הפנים שהיא שייכת לכל אזרחיה. בשבוע שבו הוציא וינטר את המנשר שלו, עצרה המשטרה קבוצה של בדואים בישוב תל שבע, ובעילת המעצר היא ציינה שהם חשודים ב”יידוי אבנים [סעיף] 66 מצו הוראות בטחון.” כפי שציין הבלוגר נועם ר., צו הוראות בטחון לא חל בישראל; הוא חל רק בגדה המערבית. המשטרה החילה למעשה את המשטר הצבאי על פלסטינים אזרחי ישראל – וקיבלה לכך אישור של בית המשפט, שאישר את המעצר.

במקביל, דיווחו “רופאים לזכויות אדם” שמשרד הבריאות הורה שלא לפתוח מרפאות בישובים הפלסטינים במשולש, שבהם נערכו אירועי מחאה. ההנחיה הזו הופנתה גם לרופאים ואנשי הצוות הרפואי שגרים בישובים הללו, כך שאי אפשר לתרץ אותם באמתלת “בטחון”, כפי שאוהבים אצלנו. במילים פשוטות: הממשלה היהודית הורתה למנוע שירותי בריאות מישובים שבהם הובעה מחאה – כן, גם מחאה אלימה – כנגד המשטר היהודי.

ישראל מעולם לא היתה מדינת כל תושביה. ראש הממשלה הראשון שלה, דוד בן גוריון, סירב לשאת תעודת זהות שבה הופיע כיתוב ערבי, ולדרישתו הודפסה לו תעודה יחודית, בעברית בלבד – זו בשעה שבה הוא העמיד פנים שהוא ראש הממשלה של כל האזרחים. עד 1966, קיימה המדינה היהודית משטר צבאי על תושביה הלא יהודים, ומאז היא מקפידה למנוע מהם גישה לסמכויות ולתקציבים.

בסופו של דבר, וינטר בסך הכל הבהיר לנו איפה אנו עומדים, והבהיר לנו מיהו: שר אלף במקבילה היהודית של דאע”ש. העולם, אגב, כבר מתחיל להבין עם מי יש לו עסק.

ועוד דבר אחד: אמש, הפציצו חמושינו המעופפים בית חולים לנכים ברצועת עזה, בדרישה שהם יתפנו משם. הם, איך לומר, קצת התקשו. היום, הפציצו חמושינו האמיצים בית בשכונת שייח’ רדואן, והרגו שישה פלסטינים. הבית שייך לאחותו של איסמעיל הנייה, ושני בניה בין ההרוגים. אני מחכה לשמוע את התירו… אמתל… תואנ… הצידוק הצבאי להתקפה הזו. אני בטוח שהוא יהיה מרתק, אם דובר צה”ל יצליח לשמור על פרצוף רציני – ואם הכתבלבים הצבאיים בכלל יבקשו הסבר.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבל מספר גדול של תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה, ביניהן תרומות גדולות מאד. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

61 תגובות על ”שר אלף בצבא מלכות ישראל השלמה“

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    אין להוציא מכלל חשבון את השמועות שאת ביתה של אחות הנייה הפציצו תאילנדים.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

      במקרה שבו נחשדו תאילנדים,‏ אכן היה סכסוך בין אב המשפחה לפועלים תאילנדים.‏ והחשד הועלה ע"י גורמים רשמיים.

      הרי מי למשל היה מאמין שאשה בישראל יכולה להירצח על ידי אינדיאני ביגמיסט שהתחזה לחרדי,‏ וזה אחרי שהיא שוחררה מסיבות בריאותית ממאסר על השתתפות ברצח לאומני? אבל עובדה שזה קרה..

  2. יוני הגיב:

    עברי צ"ל ערבי

  3. יוני הגיב:

    שוב יציאה מפרופורציה.
    יש משהו מאוד בעייתי במה שהמח"ט אומר שם (ויותר גרוע – הבן אדם הזה אשכרה צריך לפקד על חטיבה בזמן מבצע). מפה, ועד הקפיצה למסקנה שצה"ל הוא צבא ליהודים בלבד יש דרך מאוד ארוכה.
    צה"ל דווקא מאוד שומר על זכויות המיעוטים האחרים שמשרתים בו, ואני לא זוכר שנתקלתי בהרבה מקרים ביום-יום בהם זכויותיהם קופחו.

    • אין לי שם הגיב:

      לא יציאה מפרופורציה.
      הוא הראשון. עניין של זמן עד שיבואו אחרים, בדיוק מהסוג שלו.
      ככל ששדרת הפיקוד בצהל תהפוך לבעלת אופי דתי יותר ויותר, כך נתקל יותר בתופעות כאלו.
      וזה לא מפתיע – הלאומיות החילוניות והעלק רציונאלית כאן קורסת. לא סתם גם חילוניים היום מצביעים לבית היהודי.

      • יהושע ארנבים הגיב:

        הוא ממש לא הראשון.

      • יוני הגיב:

        אני מקווה מאוד שאתה טועה. בכל מקרה, אני לא חושב שהעדויות מהמציאות תומכות בכך שהוא הכלל – לא סתם הדבר הזה נהיה אייטם.

        • אין לי שם הגיב:

          אתה יכול לראות לבד כמה כח צוברת הציונות הדתית הן דרך הבית היהודי והן דרך הליכוד.
          זה לא נהייה אייטם מכל מיני סיבות, אני מניח.
          עצם זה שלא נזפו בו בצהל, גם יכול ללמד על משהו.

      • דייווידN הגיב:

        בניגוד להאשמה הבלתי נסלחת של גידוף שמו של אלנקם המתנחליבן, או לחילופין של אליל המחמד של כת ״תורת המלך״, הרי שסיבת הטבח הנוכחי בפלסטינים – כלומר חוץ מההנאה הסדיסטית הרגילה במחוזותינו – כלל אינה קשורה כלל לרקטות-הד״ש שהחמאס משגר לישראל – שהינן למעשה קריאת הצילו לעולם ע״מ שיסייע לבלום את המשך התעללות ישראל בתושבי עזה – אלא שהרקטות החמאסיות נפלו כפרי בשל לידי ״הסברה״ שחיילה אותן לטובת האקציה התורנית:
        הפרופ׳ הנודע ג׳ון מירשיימר (מדעי המדינה, מדיניות ישראל מאונ׳ שיקגו, שפרסם ב 2007 עם פרופ׳ סטיבן וולט את "The Israeli Lobby״) חזה במאמרו שפורסם בתום מבצע ״עמוד ענן״, שתוך כשנתיים ממשלת ישראל תשוב ותשלח את צבאה לאקציה אלימה חוזרת, אולם (כמו אז) לא כתגובה על הרקטות – אלא כאיסטרטגיה מדינית ארוכת טווח; איסטרטגיה שלפיה כל מספר שנים ישראל מקיימת את ה״מצווה״ לאפס את המונה של עזה – דהיינו להורידה לקרשים ובהמשך לא ממש לאפשר לה להתאושש. ובעיקר ולפני הכל למנוע מעזה להתקדם לאיחוד עם הגדה המערבית (נזכור שגם לפני ״עמוד ענן״ האיחוד עמד על הפרק).
        להלן המאמר – המיועד כמובן לאלו שעדיין לא נבלעו בתפיסת העולם הביברמנית-פשיסטואידית
        .
        John Mearsheimer, 16 November 2012
        http://www.lrb.co.uk/blog/2012/11/16/john-mearsheimer/a-pillar-built-on-sand/

        מאמר עם תובנות זהות פורסם בעקבות טבח עופרת יצוקה ע״י Jonathan Cook בתחילת 2009: "The Plot against Gaza"

        • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

          עם כל הכבוד למירשהיימר, כל מי ששמע את עמידרור מדבר על "כיסוח הדשא" יכול היה להגיד את זה.

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    החלק הכי מביך..‏ מכל הדברים שחמאס עשה-‏ את אלוהי מערכות ישראל הם דווקא לא ניאצו.

    אבל פארפור וינטר כותב את זה משום מה פעמיים.

  5. מני זהבי הגיב:

    "וכל אשר יהיה בעיל"

    בעיר, בעיר. טעות הקלדה פרוידיאנית?

  6. ליברטריאן הגיב:

    "לצאת למלחמה ולהרוג למעלה ממאה אזרחים"

    המילה "אזרחים" שייכת למכבסת המילים של העיתונות.

    הפלסטינאים בעזה אינם אזרחים, כי הם אינם שייכים לאף מדינה. כך לפחות לפי ההגדרות הבינלאומיות. ראה למשל את המסמך הזה מ-1954:
    http://www.refworld.org/cgi-bin/texis/vtx/rwmain?docid=415c3cfb4

    תושבי עזה (או נתיני עזה) הם חסרי מדינה. לקרוא להם אזרחים רק משריש את העמדת הפנים של ישראל שעזה היא אוטנומיה מדינית ויוצר מצג שווא כאילו הם במעמד זהה לאזרחי ישראל, כאשר בפועל אין להם אפילו את האפשרות הבסיסית להיות שייכים למדינה כלשהי.

    • ygurvitz הגיב:

      די כבר.

      למילה "אזרח" יש שתי משמעויות: Citizen, קרי אדם המחזיק בזכויות אזרח של מדינה מסוימת; ו-civilian, קרי מי שאיננו חייל.

      • ליברטריאן הגיב:

        אם אין מילה בעברית מיוחדת ל-"אינו לוחם", למה להשתמש במלים אחרות שטעונות במשמעות אחרת שמאוד רלוונטית לכיבוס הסכסוך ולתעמולה הישראלית? אתה חושב שאם המילה אזרח לא היתה מתאימה לאג'נדה הם לא היו מוצאים מילה אחרת? הטרמינולוגיה של השמאל תמיד נמצאית צעד אחד אחורה.

        אגב, לפי בצלם נהרגו בלחימה עד כה כ-40 "אזרחים", לא 100. אני מניח שמאז נוספו עוד כמה אחדים לרשימה.

        אלו שמותיהם (אם כבר אנחנו טורחים לדבר עליהם).

        אחמד נאאיל מהדי , 15
        אמיר עריף , 11
        אסיא אל-מסרי , 15
        אסמאא אל-מסרי , 26
        אסמאא מחמוד אל-חאג' , 22
        באסם סאלם כווארע , 10
        באסמה אל-חאג' , 52
        דינא מהדי חמד , 16
        האני אל-מסרי , 57
        הנאא מלכה , 28
        חוסיין יוסף כווארע , 13
        יאסמין מוחמד אל-מטווק , 4
        מוחמד איבראהים כווארע , 50
        מוחמד אל-מסרי , 14
        מוחמד ח'לף נוואסרה , 2
        מוחמד מלכה , 2
        מוחמד עלי כווארע , 13
        מוחמד עריף , 10
        מוסא מוחמד אל-אסטל , 15
        מחמוד לוטפי אל-חאג' , 55
        מרים עטייה אל-ערג'א , 10
        נאיפה פרג'אללה , 80
        נג'לאא מחמוד אל-חאג' , 27
        נידאל ח'לף עווד נוואסרה , 4
        סוהא חמד , 25
        סולימאן אל-אסטל , 16
        סחר אל-מסרי , 35
        סיראג' איאד עבד אל-עאל , 8
        סלמייה חסן אל-ערג'א , 61
        סעד מחמוד אל-חאג' , 16
        עאאישה נוואסרה , 22
        עבד א-נסר אבו כוויכ , 65
        עבד א-רחמן בסאם ח'טאב , 8
        עבדאללה מוחמד כווארע , 12
        עבדאללה רמדאן אבו ר'זאל , 5
        פאטמה מחמוד אל-חאג' , 14
        פווזיה ח'ליל חמד , 62
        קאסם ג'בר עדוואן כווארע , 12

        • רעי לוי הגיב:

          אני רוצה לחזק את ליברטריאן בנוגע לחשיבות הטרמינולוגיה. עם זאת, אני מסכים עם גורביץ' שבמקרה זה השימוש במילה "אזרח" מקדם את מטרותיו של השמאל, לפחות זה שאינו נכנע לאליל השווא של המלחמה בטרור, ורוצה להקפיד על דיני מלחמה צודקים ככל הניתן. למילה אזרח יש קונוטציה של חף מפשע, בלתי מעורב בפעילות לוחמתית; יש לה גם קונוטציה של יצור אנושי בעל זכויות אדם, אשר ככאלה, הינן בלתי ניתנות להפקעה ומשמשות כ"קלף מנצח" כנגד נסיון לדרוס אותם.
          בנוגע להגזמה של גורביץ' – אני מסכים. זוהי היסחפות שאופיינית לו, על אף הכוונות הטובות. חשוב להקפיד על דיוק בעובדות, הוא, כמי שלמד היסטוריה, וודאי יודע זאת.

        • שחר הגיב:

          אוי בזבזתי זמן לקרוא שמות של כמה ערבושים. את מי זה מעניין?

  7. אזרח הארץ הגיב:

    אצטט תגובה של מישהו בפייסבוק:
    "מי שיש לו שגיאות בעברית הוא דווקא מר קובי ניב, המנסה באופן נואל להתנשא מעל המפקד ולהגחיך אותו. זה נאום ללוחמים, כזה ששומעים לפני כל מבצע גדול (ואפילו סתם בעת אירועים ממלכתיים) הכולל פניה לאל בצורה מופשטת, מבלי להתייחס לחובות דתיות או להלכה, בדומה ל"צור ישראל" של מגילת העצמאות. התנ"ך מקובל כ"ספר הספרים" של העם היהודי, שהוא העם העיקרי (מבלי לפגוע בזכויותיהם של בדווים, דרוזים ואחרים) בצה"ל, ואך ראוי שיצטטו ממנו בנאום שכזה, ברוח האמרה "אין אתאיסטים בשוחות". כהערת צד יש לציין כי אם מפריעה לקובי ניב העובדה שזו צורת ההתבטאות המקובלת בחטיבת חי"ר עליו לבחון כיצד הציבור שלו (לכאורה) אינו בולט יותר במקומות אלו, על אף יתרון מספרי מהותי באוכלוסיה הכללית. אם אתה משתמט מלתת כתף למאמץ ולהקריב כשצריך, אל לך להתפלא שהחלל מתמלא באלו המוכנים להקריב.
    "

    • נתן הגיב:

      "כזה ששומעים לפני כל מבצע גדול"
      "עובדה שזו צורת ההתבטאות המקובלת בחטיבת חי"ר"

      שטויות.

      עבדך הנאמן היה חיל חי"ר ערב מלחמת לבנון הראשונה( כן אני כבר לא צעיר..)
      ולמרות שמהדברים שאמר לנו מח"ט גולני ערב היציאה אני זוכר בעיקר את המשפט "להתראות בשדה התעופה של בירות", אתה יכול להיות בטוח שאלוהים לא הוזכר כלל בנאום שלו , וגם לא שום ואריציה על הנושא "מי העליב את מי, למה וכמה".

      למעשה יש לי תחושה שאם זה היה הסגנון שלו , רק מהפחד להיות מובל על ידי משוגע הייתי "דופק" עריקות בו במקום.

      • מאיה הגיב:

        זכורים לי דבריו של קצין בשלדג לפני עשרים שנה, על המגויסים ליחידה: "חשוב לנו שהם לא יהיו נלהבים מדי. קיצונים לא עוברים את הסינון"
        והיום, הם מנהיגים את היחידות.
        כשאלוהים נכנס לצבא, זו תחילת התפרקותה של החברה האזרחית.

      • אזרח הארץ הגיב:

        אולי אז דברים היו שונים. השפה כאן אינה שונה מזו המשמשת בנאומים אחרים. למיטב זכרוני בנאומים הרשמיים של הרמטכ"ל לחיילים בימי הזכרון שנה שעברה צוטטו פסוקים מהתנ"ך.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

      "להתייחס לאל בצורה מופשטת"

      קראת את הטקסט? הוא נשמע כמו משהו שממלמלים בכותל.

      • אזרח הארץ הגיב:

        "שמע ישראל" אינה מוגבלת לדתיים. החלף את המילה "אלוהים" באללה, והטקסט לא יהיה שונה (מה שקצת מלמד על הדומה ביננו ובין הצד השני, אבל זה כבר נושא אחר)

        • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

          אם "שמע ישראל" זאת קריאה מופשטת לדעתך יש לך תפישה תיאולוגית מאוד מיוחד.

  8. חיים נבון הגיב:

    ראשית, תתרגלו למחשבה שלפי המחקרים רוב הישראלים הם מסורתיים או דתיים. הם מוצאים בפסוקים הללו נחמה וכוח בשעות קשות.

    שנית, כבר מזמן מדובר במלחמת דת. ליתר דיוק, מלחמה שיש בה יסוד דתי. שאלו את החמאס.

    שלישית, בנוגע לטענה ההיסטרית שאנחנו הופכים לאיראן וגו', הבה נשווה לדברים שנכתבו ב"דף הקרבי" של אותה חטיבה – גבעתי – בשנת תש"ח:
    "התחיל טיהור אדמת הדרום מקלגסי הפולשים… האדמה הקדושה של יהושע בן נון וכובשי כנען, שמשון הגיבור… בפראות שלוחה בערו שדות פלשת וקמת פלשתים, כפרים, כפרים ובוסתנים, ופלשתים נסו מזעם השמשונים…"
    "אריק חרבי תורישמו ידי צללו במים אדירים. היאורה, כלבי מצרים, היאורה."
    "כמשה רבנו מטה ידיו, המלך פארוק, נינו של פרעה, לא יבוא לאסוף גלליו, כי ימים רבים עברו מאז משה… את מכת הדם תלמדו מאתנו. צאצאי משה מכים בחושך מכת הריקבון והסירחון בשדות הקרב. אל מכת הדם הגדולה."
    מחבר הדפים הללו, אגב, היה המשורר אבא קובנר, איש השומר הצעיר. אם משווים את דברי קובנר לדברי וינטר אפשר לראות שלא הפכנו לאיראן, אלא לשווייץ.

    • אורן29 הגיב:

      הפוך- הטקסטים ותפיסת העולם של קובנר עוררו אי נוחות, בלשון המעטה, בקרב הפיקוד של צה"ל.

      אני מצטט מתוך טקסט מאלף ומומלץ שכתבה ניבה לניר על יצחק רבין. רבין מתייחס לפאתוס ולאוירת האסון של קובנר בדפי הקרב שלו:

      "עלי להודות שהפאתוס של קובנר", אמר רבין, "היה בלתי נסבל בעיני גם בימי הקרבות הקשים ביותר, כשחיילים ומפקדים היו זקוקים מאוד לעידוד. אבל לשלוח חיילים להילחם עם מנות הקרב האלה שקובנר סיפק להם, זה לא נראה לי כבר אז"

      ""נו…זה לא רק הפאתוס. לחשוב על חיילים, בין קרב לקרב, הרוגים מעייפות, קוראים ומקשיבים לפקודת יום כזאת… מאירק'ה דוידזון (סמח"ט גבעתי, סגנו של שמעון אבידן) אמר פעם 'כשלקחת את אבא קובנר לפוליטרוק שלך, ידעת מה תקבל'. נכון, היה כאן עניין של סגנון. אבל לא רק. אני, מה לעשות, פלמ"חניק, והעדפתי תמיד – גם היום – את גורי וחפר ועמיחי, על הגוועאלד של קובנר. ובכל זאת, הדבר הקשה בדף הקרבי לא היה סגנון הכתיבה, שממילא אני לא מבין גדול בזה, אלא אווירת האסון שהיתה בהם. אבא קובנר כתב על מלחמת העצמאות כאילו מדובר בהמשך השואה ובנקמה עליה. ידעתי מאין בא וניסיתי להבין מה עבר עליו. אלא שב-48' החרדה היתה, כנראה, חזקה ממנו."

      "כשאתה כותב כך לחיילים, ומפזר את הדברים בכרוזים לאויב ולאוכלוסייה האזרחית בשני הצדדים, זו טעות מבחינה צבאית ופוליטית, ומבחינת מצב הרוח. כאשר הפרספקטיבה שאתה מציג לחיילים היא פרספקטיבה של אבדון ונקמה, אתה לא מעודד ומחזק אותם. אתה עלול להשיג את ההפך"

      "כשהחרדה לגורל העם היהודי הופכת לפאניקה, כשהיא המנוע והדלק של מלחמה ומדיניות – היא מחלישה ולא מחזקת. לא אכנס לפסיכולוגיה, גם בזה אני לא מבין גדול. אבל אני יכול להגיד שמחרדה לא בונים מדינה. ובחרדה לא בונים צבא ותורת ביטחון…"

      כשקובנר היה המיעוט ורבין היה המיינסטרים הפיקודי של צה"ל, ישראל ניצחה במלחמותיה. ככל שאנחנו מדרדרים את עצמנו לאיזה דטרמיניזם דתי פרימיטיבי, הצד השני מנצח אותנו, כי בזה הוא הרבה יותר טוב.

      המאמר של ניבה לניר נמצא כאן, והוא מומלץ בחום למי שרוצה לדעת איך אמורים להיראות קווי אופי של מנהיג מדינה.

      http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1517160

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

      זו לא אותה חטיבה. חטיבת גבעתי של תש״ח פורקה תקופה קצרה אחרי המלחמה. חטיבת גבעתי המודרנית הוקמה רק בשנות השמונים.

  9. אפרים הגיב:

    העולם. אגב. לא רק שלא מבין אלא כלל לא מתעניין.

  10. אלעד דקר הגיב:

    sרך אגב את כשלוחם הקודש הזה מדבר על "מנאץ את אלוהי ישראל" הוא מתכוון לזה שעצם העובדה שהחמאס נלחם בחיילים יהודים הרי זה חילול השם. ואת הדעה הזאת הוא לקח מכהנא עצמו (שבתורו לקח אותו ממקורות היהדות שאכן הרבה מהם גזענים לגמרי).

  11. מאיה הגיב:

    ההשתלטות הדתית על הצבא מתבטאת גם בהוצאת תחום החינוך בצבא מחיל החינוך לרבנות הצבאית.
    מעט מאד דובר על כך ואנו (רק) מתחילים לראות את התוצאות.

  12. נטליה הגיב:

    האם מישהו יודע אם יש הפגנה היום, יום ראשון?

  13. עדו הגיב:

    האמרון = האחרון, לתקן

  14. אמיר הגיב:

    מצטרף לנאמר מקודם

    תתחילו להתרגל לכך שהציבור הדתי כבר לא משתתק מבטא את עצמו ורובו הגדול של הציבור דווקא מזדהה עם הרוח הזו.

    למיטב זכרוני אנחנו לא חיים במדינה קומוניסטית שם הס מלהזכיר אמונה בא-ל ,במדינה בה נשיאים וראשי ממשלה נבחרים הולכים לכותל -וטוב שכך-אין מה להתפלא על טרמינולוגיה אמונית של מפקדים לחייליהם.

    מעניין מדוע שבארה"ב זה קורה דרך קבע בין אם זה על הדולר ובין אם זה בברכות הנשיאותיות god blus america ף אחד לא מקים כל צעקה .

    כנראה שכאן בארץ הפחד משתק את האתאיסטים עד כדי פאניקה.

    • אסףר הגיב:

      אמיר (16): זה לא קורה בארה"ב "דרך קבע". מצאת את שני המקומות היחידים שבהם זה קורה. אתה רוצה ללמוד מארה"ב? מצויין. בוא תראה אם מוסד דתי של דת ספציפית יכול לקבל מימון פדראלי (כדאי לבדוק מה קרה ל"ישיבה יוניברסיטי").
      והמעבר בין העובדה שזו לא מדינה קומוניסטית ופוליטיקאים מאמינים באל (מה זה א-ל ? ) לא מביאה באופן טבעי ל"טרמינולוגיה אמונית של מפקדים לחייליהם". יש דברים שהמפקד צריך להשאיר בינו לבין עצמו.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

      בדרך לכותל,‏ הפוליטיקאים גם עוצרים בשוק מחנה יהודה ומצטלמים עם חנוונים.

      יש לך עוד דוגמאות גרועות?‏

      ואגב,‏ לכתוב א-ל זה כזה לא יהודי מספיק.‏ היום יראי השם האמיתיים כבר מזמן כותבים ק-ל.‏

      • אמיר הגיב:

        כיתוב על שטר הכסף הרשמי במדינה זה ועוד איך "דרך קבע" ,ונוסיף לזה שמדובר בכיתוב שמשמש כמוטו של ארה"ב! נראה לי כמעט מיותר להתווכח על כך שטרמינולוגיה דתית היא יותר משכיחה בארה"ב.

        מעבר לכך הדוגמא שלי על הכותל היא אכן דוגמא טובה להלך רוח,אילו הייתה במדינה אווירה מובהקת של הפרדת הדת מהציבוריות אף נשיא או פוליטיקאי לא היה מעלה בדעתו להגיע לשם.

        אגב גם העובדה שהרב עובדיה יוסף זצ"ל נפטר מצעד פוליטיקאים הספידו אותו ובאו לנחם בשבעה -ואני כבר ל מדבר על מאות האלפים מהציבור הרחב בהלוויה-לא אומר משהו על היחס האוהד לדת בציבוריות הישראלית?

        שמא אתם או מנותקים או שאתם רוצים לראות את המציאות כפי שבא לכם לראות אותה ולא לפי איך שהיא באמת?

        • אסףר הגיב:

          אמיר, אתה לא מבין.
          יש הבדל בין יחס חיובי לדת *בציבוריות*, כפי שתוכל לראות גם בארה"ב שממנה אתה מנסה לגזור דוגמה, לבין יחס *של המדינה*. ליתר דיוק חוקרי דת קוראים לזה "הפארדוקס האמריקני", איך דווקא מדינה מפותחת ומופרדת דת ממדינה כזו , היא גם מדינה מאד דתית.

          בפועל, בנית כאן איש קש (כאילו יש התנגדות לדת בפומבי באופן כללי) ואתה תוקף אותו בשמחה בלי להבין את הביקורת האמיתית.

          • אמיר הגיב:

            אז מה היא הביקורת האמיתית?

            אם לא מפריע לך שבארה"ב הנשיא מברך את האומה בברכה מאלוקים אז מה מפריע לך שמח"ט מאמין משלב את אמונתו בדבריו לחיילים? הוא הכריח מישהו מחיילי גבעתי להתפלל?

            אז מה הבעיה? מה זה שונה מהדוגמאות שלי על ארה"ב?

            • אסףר הגיב:

              נשיא האומה לא עושה את זה.

              רק בשביל פרופורציה: כשג'ורג' בוש, הדתי שבנשיאים האחרונים, שלח ברכת חג מטעם הבית הלבן – הוא שלח תמונה של עץ אבל זה לא עץ חג מולד וברכת Merry Christmas אלא "עץ חגים" וברכת "Happy Holidays".

              החוגים הדתיים התפלצו בערך כמו שאתה מתפלץ עכשיו מהביקורות.

            • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

              אם קצין בצבא ארה"ב יקרא לפקודיו פסוקים מהברית החדשה לפני מבצע זה יכול להגיע בקלות לביה"ש העליון.

              • אמיר הגיב:

                וכמו שאני מכיר את התקדימים של בית המשפט העליון של ארה"ב בעתירות מסוג זה קרוב לוודאי שאותו קצין היה נשאר בתפקידו.

                אגב יותר מסביר שקצינים בצבא ארה"ב אכן עושים זאת בפועל.

                ולאסף,נשיאים אמריקניים כולל אובמה ה"שמאלני" מברכים בנאומיהם את האומה האמריקנית ב"יברך הא-ל את ארה"ב של אמריקה" זה מוטיב כמעט קבוע.

                • אסףר הגיב:

                  אין בעיה. תתחום את הכל רק ל"אלוהים יברך את העם" הגנרי ותעשה הפרדה בין דת ומדינה, ואני חותם . כל דבר מעבר לזה? הדחה.

                  • אמיר הגיב:

                    למה? משהו מפחיד אותך?

                    תראה במגילת העצמאות "אגודה" ו"המזרחי" מאוד רצו להכניס את הקב"ה למגילה ,הייתה התנגדות לכך כמובן מצד סיעות אחרות והוכנסה הפשרה של "צור ישראל"

                    אתה חושב שהדתיים היו מרוצים מזה? לא ממש, זה לא ממש סיפק את הסיעות הדתיות והן נאלצו לקבל את הפשרה

                    ככה עכשיו שהתפהכו קצת יחסי הכוחות גם בציבור החילוני-אתאיסטי צריכים ללמוד להתפשר ולהבין שהם לא היחידים שנמצאים כאן וקובעים את הטון ולדתיים מותר להביע את אמונותיהם כמו לכל אזרח.

                    אתה וחבריך לדעה צריכים להבין שאתם לא יכולים להשתיק את האמונות הללו כל עוד הן לא פוגעות בכם באופן ישיר.

                    להזכירך שוב:

                    אתם לא לבד כאן

                    • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

                      לא מסכים עם המהות של דבריך.

                      לא צריך לשכנע את המשוכנעים, אלא את המתנודדים. ואם יש טייס או מפעיל מל"ט שהאצבע שלו מתנדנדת על המתג אם כן או לא לשלוח פצצת DIME, הטיעון הפשטני והלא ניתן להפרכה בידי אותוריטה צבאית היא בדיוק מה שיכול לגרום לו להזניח את הקונפליקט המוסרי, כי הוא מרגיש שמדובר בדברים גדולים ממנו, שהוא רק כלי, שהוא מממש חלק מתכנית גדולה, אידאולוגית, ואם כמה אנשים יקבלו רסיסי טונגסטן לגוף (שאגב אי אפשר להוציא אותם מהגוף גם לא בניתוח) ועוד שנתיים הם יהיו שבר כלי עם מלנומה, אז זה פינאטס.

                    • אסףר הגיב:

                      "כמו לכל אזרח" זו הגדרה טובה.

                      כאזרח. באזרחות. לא בתפקיד שהם נושאים כפיקדון בשם המדינה.

                      היית רוצה מג"ד דרוזי שישלח אותך למלחמה בשם אללה והנביא יתרו? איך היית מרגיש? האם זה בכלל מתפקידו – והאם זה בסה"כ 'חופש ביטוי' ?

                    • אסףר הגיב:

                      וכן, עירוב דת וצבא מפחיד אותי מאד.

                      משטר דתי בכלל מפחיד אותי. המשטר, לא הפוליטיקאים (זה כבר פחד מסוג אחר).

                    • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

                      שוב השקר הדמיוני הזה על "פצצות דיים"?‏
                      הפצצות האלה לא קיימות בישראל ולמעשה עדיין לא מבצעיות בכלל בארה"ב.
                      אספן המזכרות הנאציות הדביל גרלסקו הנפיץ (במסוייג) שהיה שימוש בהן בעופרת יצוקה,‏ ומאז דבילים ממחזירים את האגדה הזו.

                  • חרטא ברטא הגיב:

                    אם ככה, 75% מהקצינים באקדמיה של חיה"א האמריקאי היו צריכים להיות מודחים ממזמן.

                    • אסףר הגיב:

                      מודחים על מה? מותר להם – בשבועת הקבלה – להשבע בשם אלוהים ומותר גם לאחרים לא.
                      יתרה על-כן , מסתובב סיפור שצוערים פוחדים שישלחו ביניהם מלשינים לבדוק מי מתכוון לא להשבע בנוסח הדתי.

                • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

                  "אגב יותר מסביר שקצינים בצבא ארה"ב אכן עושים זאת בפועל."

                  תצטרך להוכיח את זה.

        • אסףר הגיב:

          כמו כן, המוטו של ארה"ב לא ימצא על הדולר שלה – זו ראיה קצת מרקסיסטית של המציאות…

    • אסףר הגיב:

      אם לצטט ממאמר משעשע ב"ואללה" דהיום:

      ——–
      התמונה אכן מטרידה, אבל יהיו שיגידו שחופש הביטוי חל גם על היחסים שבין קצין בכיר לבין פקודיו, אפילו אם הדבר כולל מעורבות של חבר דמיוני בשמיים. מצד שני, השקיפות והמנהל התקין מחייבים ביקורת ציבורית על ההחלטה הזו. האם מכל הדמויות המוכרות במיתולוגיות השונות, היה ראוי שאל"מ וינטר יבחר דווקא ב"ה' אלוקי ישראל", אותו גיבור על מפוקפק שתחת חסותו הפך עם ישראל לציבור הנבזז, הנרצח המגורש והמנודה ביותר בדברי ימי האנושות? האם לא היה מתאים יותר לבחור בפטרון עם הצלחה קרבית מוכחת, כגון הרקולס, ת'ור או קפטן אמריקה?
      —-

  15. רונן הגיב:

    אני חייב להגיד, אין פה שום חידושץ אמנם אני לא בצבא כבר כמה שנים טובות, אבל כשהייתי בבה"ד 1 ואלעזר שטרן היה המפקד, כל שיחה שלו הייתה מתובלת בדת, והמגד שהיה דתי הלך בדרכו, כך שאני חושב שהחידוש היחידי פה שזה מפורסםץ אם אני אוהב את זה? לא, אבל זה לא כזה סיפור גדול.

  16. מיכאל הגיב:

    יש מקור לגבי סיפור תעודת הזהות של בן גוריון? ניסיתי לחפש את זה באינטרנט ולא מצאתי כלום.