פרוייקט 300: ניצת הדובדבן
מחאת 2011 נרמסה ב-2012 ונבגדה ב-2013. אבל היא איתנו, היא לימדה אותנו הרבה, והיא עומדת לחזור ובגדול
נהוג לומר היום שהמחאה של קיץ 2011 היתה אירוע קצר, מדהים שנגמר והותיר טעם של אפר. מאות אלפי ישראלים יצאו לרחובות בדרישה לשינוי. ושום דבר לא יצא מזה. שני אירועים נחשבים למסמני דעיכתה של המחאה. האחד הוא מעצרה של דפני ליף ב-2012, שקרס בקול נפיחה רמה לאחרונה; השני היה הבחירה ביאיר לפיד ויש עתיד ב-2013. הראשון ייצג את דיכוי המחאה, השני את הבגידה בה על ידי פוליטיקאי שהונה את בוחריו ומכר אותם לבנימין נתניהו – כפי שנחזה מראש בבלוג הזה.
אבל מי שמחפש קו ישר בהיסטוריה בדרך כלל מתאכזב. מהפכות מהירות נוטות להגמר באסון. ובמשחק הזה, שום דבר עוד לא נגמר. בימים אלה אנחנו מתחילים לראות את הפירות של 2011.
קודם כל, אנשים הרבה יותר מודעים כלכלית. הם יודעים יותר, הם מבינים יותר, והם קולניים יותר. השנתיים האחרונות היו פריחה יוצאת דופן של התאגדויות במקומות העבודה, אחרי שלושה עשורים של שבירה של העבודה המאורגנת על ידי ניאו-ליברלים, הן מן הליכוד הן מן העבודה (עבדכם הנאמן הצטרף אף הוא לאחרונה לאיגוד עובדים, זה של “יש דין”, שמאורגן תחת “כוח לעובדים”, ובין שלל המסים שאני משלם, את זה אני משלם בשמחה של ממש.)
שנית, תראו מה קורה בימים האחרונים לארגון העובדים של אנשי הקבע. הוא ניסה את השטיק הישן שלו, לאיים על התושבים במלחמה כושלת אם לא ישלמו לו עוד פרוטקשן. בשנים עברו זה קרה כמעט בלי קולות מחאה. הפעם זה לא עובר בשקט. מכל עבר עולים קולות מחאה, ואנשים תובעים מארגון הסחיטה של בוגי וגנץ להתייעל לפני שהוא בא לקחת מאיתנו עוד כסף. בצה”ל עוד לא מבינים איך זה קרה להם, אבל עוד כמה תרגילים כאלה, ולצה”ל תהיה בעיה של ממש. איתמר שאלתיאל כתב פעם שלכולנו יש שתי תדמיות של צה”ל: האחת היא של צבא מבריק, שבו הכל מתנהל כשורה, כל הקצינים מבריקים והכל מתקתק; השניה היא של הצבא כפי שכל אחד מכיר אותו: גדול מדי, בזבזו וטיפש כמו עוזי דיין ומירי רגב. הדימוי הראשון הוא אשליה, אבל זו אשליה חזקה מאד. גנץ ויעלון מאלצים את האזרחים להתבונן שוב ושוב בצבא שהם מכירים מנסיונם. כל מבט בו מפוגג את האשליה, וזה מצוין. אם על ישראל לחיות, על האשליה של צה”ל להשבר.
שלישית, לשר לענייני טייקונים שלנו קרתה תקלה מצערת. הוא ניסה למנות כיועץ אסטרטגי את מוטי שרף. הלז משמש כיועץ גם לשורה של טייקונים: רקפת רוסק-נתתי-הנחה-בלתי-סבירה-לנוחי-דנקנר-עמינח מבנק לאומי, שאול אלוביץ מבזק, עידן “לונדון מחכה לי” עופר, אליעזר “ידו בכל” פישמן, מוטי “הגביר השביר” זיסר ורבים אחרים. בשנים עברו, המינוי היה עובר בלי יותר מדי בלגאנים. לא עוד. קמה מחאה ניכרת, ויומיים אחרי המינוי, חגג “חדר המצב” נצחון: לפיד נאלץ לוותר על שרף.
תקציב 2015 עומד להגיע. במהלכו, כבר הודיע בנק ישראל, תצטרך הממשלה לקצץ הוצאות ולהעלות מסים בשווי של 18 מיליארדי ש”ח. השקרן ממשרד האוצר, שלפני שנה וחצי הבטיח לנו במיטב המסורת הניאו-ליברלית שבתוך שנתיים יהיה כאן טוב, יהיה זה שיצטרך לנצח על הקטסטרופה. גנב הקולות שהרג את המחאה יצטרך, בצדק פואטי, לאכול את העוגה שבישל.
המחאה תחזור, והפעם אנחנו צריכים לנצח. הכלל הראשון יהיה שלא ליפול שוב בפח של נוכל נוצץ, ששוב ימכור אותנו ל-18 המשפחות. המועמד הבולט הפעם הוא תומך “החטיבה היהודית” בליכוד, משה כחלון, שעכשיו מנסה למצב את עצמו כאיש מרכז ופעיל חברתי – זאת למרות שאף אחד לא זוכר שום פעילות חברתית שלו כשהיה שר הרווחה (כן, הוא היה שר הרווחה. נכון שגם אתם לא ידעתם?)
זה יום ייחלנו לו עוד יעל ויבוא. אל יאוש.
(יוסי גורביץ)
נחמד שאתה אופטימי, אני בינתיים אפסנתי את המגאפון
מה למחאה ולתקציב הבטחון? הפחדנים מרוטשילד בקושי נגעו בזה.
לעולם לא תהיה בישראל מחאה אמיתית. מחאת 2011 הייתה בסך הכול הפנינג קיצי, שהתחילה בגלל שלדפני ליף העלו את שכר הדירה. איכשהו הסיפור התנפח, השדרה התמלאה, והיה שמח. החבר'ה שיחקו אותה כיכר תחריר, אבל "הצדק החברתי" ש"העם" רצה היה צדק של הכנסה גבוהה יותר והוצאות נמוכות יותר. "העם" לא רצה צדק אמיתי – למשל, צדק לפלסטינים בשטחים הכבושים והמכותרים, שישראל מתעללת בהם, גוזלת אותם, והורגת בהם כבר למעלה מארבעה עשורים. "העם" לא רצה צדק לפליטי החרב מאפריקה ולחלכאים ולנדכאים שביקשו למצוא מיקלט בישראל והיו למשיסה – ממש כפי שנהגו ביהודים במאה שעברה. ובשם "הצדק החברתי" התחרירניקים טינפו והסריחו את חצרות הבתים באזור השדרה בצואתם ובזרמי השתן שלהם. וכשנגמר הקיץ, דעך הפנינג המחאה עד שנגוז. כעבור יותר משנה, הצביעו גיבורי "העם דורש צדק חברתי" בשביל נוכל גמדי חלקלק, שקרן פתולוגי, שמעולם לא היה אחד מהם אלא התיימר רטרואקטיבית להיות כזה. ועכשיו הוא זה שמחרבן ומשתין עליהם ועל כולנו. שדרות רוטשילד לא הייתה מעולם כיכר תחריר, והדפני-ליפים של קיץ 2011 לא היו מעולם לוחמי צדק חברתי. הם היו האגואיסט הישראלי המצוי, שמתעניין רק בעצמו ודואג רק לעצמו. הם לא הפגינו נגד הכיבוש הממאיר; הם לא הפגינו נגד ההתנחלויות בשטחים הכבושים (כולן, עד האחרונה שבהן, פשע מלחמה עפ"י הדין הבינלאומי); הם לא הפגינו נגד הגזענות המחפירה כלפי זרים, לא-יהודים, שונים. הם חלק מהבהמיות הישראלית, מאטימות הלב, מהרוע. אז תשלמו את שכר הדירה המופרז ותשתקו. או שתשבו במסעדה "היוקרתית" ותקטרו על "הצדק החברתי." בזה אתם טובים – לקטר.
ואתה טוב רק בלהשמיץ את מי שעשו משהו.
כן! הראית לו! גבר גבר!
(מה הם עשו, שוב…?)
מסכים
הלוואי שבעוד שנה או שנתיים נוכל לשמוח בשמחתך. בינתיים אני סקפטי.
אגב, במשפט הפתיחה חל שיבוש קל: "מחאת 2011 נרמסה ב- 2012 ונבגדה" צריך להיות ב- 2013.
ולמגיב השני: נכון שהפחדנים מרוטשילד לא נגעו בזה, אבל ככל שאנחנו נחשפים יותר לנתונים, שזה משהו שהם כן דרשו ודפני ליף עושה יפה בתפקידה הנוכחי, אנחנו נחשפים יותר לעובדה שאם לא ניגע בתקציב הבטחון הוא יאכל את כל המדינה.
מהו תפקידה הנוכחי של דפני ליף?
הי יוסי
רוצה להוסיף עוד כמה פרטים.
1 הדוח שפורסם השבוע על ירידה של אחוזים רבים ברווחים של רשתות השיווק והרשתות הגדולות. אנשים היום מרגישים מיתון הם אומרים וכותבים את המילה מיתון בתוקבקים בלי להתבייש ומאשימים את הממשלה שעדיין מספרת לנו על צמיחה חסרת תקדים.
2. כמו התארגנויות העובדים שדיברת עליה, ישנו גם גידול מרשים של קואופרטיבים (שלנו, ברקיימא ועוד) וניסויים חברתיים כלכליים חדשים.
3. אם בזמן המחאה הוצגו המוחים עצמם כמי שפוגע בשוק הרי שהתגובות בימינו הן בעיקר נגד מדיניות הממשלה והמשפחות החזקות.
אבל לאור כל מה שכתבת אתה והתוספות המינוריות שלי נראה כי הצבא, האלימות והגזענות עדיין שולטים באופן די מוחלט והדעות עליהם לא השתנו ממש. קשה לי לראות שינוי אמיתי. אנשים לא יצביעו בבחירות הקרבות למפלגה סמולנית כי אנחנו עמלק ונחלק את ירושליים לערבים הרוצחים. בסופו של דבר תעלה או מפלגת מרכז נוספת או שהכח יעבור למפלגות קיצון בימין המבטיחות מדינת רווחה לכל יהודיה.
ולמשתמש אנונימי: אם היית שם לא היית כותב את זה. כל מה שאתה יודע על רוטשילד זה מה שסיפרו לך בתקשורת. חוכמה גדולה זה לא.
"הפחדנים מרוטשילד" מצחיק איך טוקבקיסטים של הימין התחילו לבוא לפה. פעם זה לא היה. כנראה שזה מראה על הצלחה של הבלוג לפרוץ גבולות ולהגיע לקהלים חדשים. ישר כוח יוסי! וברוכים הבאים, כל הטוקבקיסטים בתשלום…
איני יודע אם התחזית האופטימית מחזיקה מים אבל דבר אחד ברור אם 'זה יקרה' צריכים להיות מוכנים ולא כמוכנות לביאת המשיח, אלא התארגנות תשתיתית שתדע איך לפעול כשרבבות ייצאו לכיכרות.
שכחת לציין את עסקת לוויתן שנפלה היום. עוד הישג ענק של תנועת המחאה
אני חושב שחלק מהמגיבים טועים- אמנם ההיסטוריה לא מוכיחה כלום (חוץ מטפשותם של של חברי קבוצת האנושות)- אך גם למחאה שאחרי 1973 לקח 4 שנים להתפוצץ למאפ"י בפרצוף…..
לא אלמן ישראל.
18 מיליארד שקל קיצוצים והעלאות מסים – לא 18 מיליארד דולר.
אם לפיד הצליח לגנוב קולות זה בעיה נטו של הבוחרים הטיפשים שמחפשים כל פעם את התקווה הלבנה הבאה שמתפוצצת להם אח"כ בפרצוף.
אני הרבה יותר סקפטי לגבי שינוי עתידי,
המחאה גוועה גם מרוב התאמצות להיות א-פוליטיים, לחבק את כולם כולל העצים
בשדרה, מהפכות לא עושים עם נחמדות.
"איתמר שאלתיאל כתב פעם שלכולנו יש שתי תדמיות של צה”ל: האחת היא של צבא מבריק … השניה היא של הצבא כפי שכל אחד מכיר אותו … הדימוי הראשון הוא אשליה"
לא ממש. בצה"ל בהחלט יש חילות ויחידות שהם מעולים בתחומם, ויש גם לא מעט חיילים ואנשי קבע שהתועלת הסגולית שלהם שואפת לאפס. אבל זה קורה בכל ארגון: על-מנת שתתקיים קבוצה שעושה באופן מבריק ויעיל את מה שלשמו הארגון קיים, נדרשת סביבה גדולה יותר שאיכשהו מסייעת לכל העניין באופן כללי, אבל לא ממש מורכבת מעובדים או חיילים מצטיינים. אין כנראה נוסחה חד-משמעית לגבי הגודל הרצוי של הסביבה הזאת, אבל היא צריכה להתקיים. אפשר לא לאהוב את הספרות הרבנית, אבל באמרת חז"ל "אלף נכנסים למקרא… אחד יוצא להוראה" יש יסוד מובהק של אמת.
הבעיה היא שבצבא, כל אחד חושב שהחלק היעיל שלו הוא ביחידה אחרת (חוץ מבטיס ובסיירות, שם האנשים כל כך יהירים שהם חושבים שהם באמת טובים). זה כמו ה-underpants gnomes: כל אחד חושב שמישהו אחר בארגון יודע מה הוא עושה.
לא בהכרח. גם במודיעין, ואפילו בחילות הנחשבים "לא סקסיים" כמו שריון או תותחנים, יש יחידות שמתפקדות טוב. השאלה היא איך לאתר אותן…
זה מזכיר בדיחה סובייטית מהימים האחרונים של בריה"מ:
לנשיא מיטראן יש 100 מאהבות. אחת מהן חולת איידס, אבל איש אינו יודע במי מדובר.
לנשיא בוש 100 שומרי ראש. אחד מהם פעיל טרור, אבל איש אינו יודע במי מדובר.
לנשיא גורבצ'וב 100 יועצים. אחד מהם יודע איך להציל את הכלכלה הסובייטית, אבל איש אינו יודע במי מדובר.
דווקא יאיר לפיד (ובנט עם היומרות האשכנזיות המיינסטרימיות שלו) תרם במשהו: הוא יצר מצב בו החרדים משתפים פעולה עם הערבים, במחאה נגד החוקים האנטי-דמוקרטיים של ביבי ובתוכניות לחרם צרכנים משותף. לא שאני מאמין לדרעי כל כך, אבל הוא לפחות אומר שהוא מרגיש נבגד, ובינתיים יש שיתוף פעולה יחסית חזק באופוזיציה בין השמאל הציוני (יען עבודה-מרצ), הערבים, והחרדים.
(אני לוקח את זה מהפוסטים של טל שניידר בנושא.)
עמיר שיבי טען פעם שיש מצב שלפיד מעמיד פני טמבל ומתכנן לתמוך בהסכם עם הפלסטינים שיוציא את בנט מהממשלה ויכניס במקומו את החרדים.
עם דגש על "פעם".
נדמה לי שכל משפט שכולל את "לפיד" בתור הנושא ו"מתכנן" בתור הנשוא ללא מילת שלילה באמצע הנו אוקסימורון.
תנועת המחאה אכן נרמסה ונבגדה, בעזרתם האדיבה לא רק של לפיד, אלא של שלל מנהיגיה והפעילים המרכזיים בה, כולל יוסי גורביץ עצמו. המחאה חרצה את גורלה כשסירבה לדבר על הפלסטינים; גורביץ השמיץ את אלה שהזהירו מכך, כשהוא קורא לשמאל הישראלי להפסיק את הברית שלו עם קבוצות השמאל הבינ"ל (בהנחה הלא-מבוססת שאי-פעם הייתה ברית כזאת) וקרא להן "ימין פלסטיני". *
מילא לטעות. אבל גורביץ לא מודה שטעה, לא לוקח כאן אחריות על מעשיו, ולא יכול לענות על השאלה: למה המחאה נכשלה? לא יודע, אבל בואu ננסה את אותו דבר שוב ונצפה לתוצאות אחרות. לא, אין, הפעם באמת ננסה לנצח! בטוח שלמדנו משהו, למרות שסרבנו בכוח ללמוד מאחרים כשעוד היה אפשר.
אולי יהיה עדיף אם אלו שהכשילו את המחאה בפעם הקודמת יפטרו אותה מנוכחותם השנה.
*הציטוטים מכאן:
http://972mag.com/time-for-a-changing-of-the-guard/21616/
אם תמשיך להתעקש לקרוא לביבי וללפיד ניאו-ליברלים, אני אתחיל לקרוא להם שמאלנים ואז אמתח ביקורת על השמאל לאור מעלליהם.
הם לא שום סוג של ליברלים, לא ניאו ולא נעליים. למכור את נכסי המדינה בנזיד עדשים למקומבנים זה לא ליברליזם ולא קפיטליזם, זו שחיתות. מילטון פרידמן לא יתנגד שעובדים יתארגנו, והאייק לא יכעס שאנשים מחרימים מחלבה כי הקוטג' שלה יקר. אתה סתם מטיל רפש באידיאולוגיה תמימה בגלל שמשום מה בציבור רווחת התפיסה כאילו כמה דבילים מושחתים פועלים כפי שפועלים לאורה.
בוא לא ניסחף
השניים – בודאי ובדוואי נתניהו – מחזיקים באידיאולוגיה נאו-ליברלית והויבלו אומויבלים מדיניות כזו.
אתה מצביע על פעםר עצום בין באידיאל למימושו. יפה. יש כאן שלוש אפשרויות נדמה לי: שהשניים מושחתים, שזה נראה נורא אבל זה הפער הרגיל בין חזון למימושו, או שזה מהותי לשיטה וסימפטום לכך שהיא דפוקה
דומני שקשה להכחיש, גם מהתבוננות במתרחש במקומות אחרים, שמדובר במשהו שהוא גם מהותי לשיטה (יותר מדויק – שהשיטה מועדת לו)
וגם חמור דיו וחלק ממכלול חמור דיו כדי להראות שהיא דפוקה
וזה עוד לפני שעסקנו בבסיס ה"ערכי" הילדותי והלא-מנומק שלה, קרי ליברטריאנים
לי די קל להכחיש שהשיטה דפוקה (או לפחות, לא דפוקה יותר משיטות אחרות).
לתקוף ליברליזם בגלל ליברטריאנים זה הגון כמו הדתיים שאומרים שהחילונים כולם עגלה ריקה כי אייל גולן או ווטאבר. לכל עמדה יש חסידים שוטים, זה לא מעיד דבר על העמדה.
לגופו של עניין, ביבי מאמין בקפיטליזם אבל יותר מזה מאמין בלשמור על הכסא שלו. כאמור, אתה מוזמן למצוא הוגה דעות ליברלי כלשהו, מאדם סמית' ועד היום, שיצדיק את מה שהולך במדינת ישראל.
http://www.haokets.org/2013/09/11/40-%D7%A9%D7%A0%D7%94-%D7%9C%D7%9E%D7%94%D7%A4%D7%99%D7%9B%D7%94-%D7%94%D7%A0%D7%99%D7%90%D7%95-%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%A8%D7%9C%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%A0%D7%94/
https://www.youtube.com/watch?v=HTlCZV_ckFQ
נתניהו הוריד משמעותית מיסים מבעלי ההון. נתניהו קידם הפרטת נכסים לאומיים. נתניהו צמצם את שרותי מדינת הרווחה בבריאות וכו'.
כל פעולותיו אלו של נתניהו מהוות יישום של נאו-ליברליזם לטובת בעלי ההון ולרעת כל השאר.
אמנם יישום הנאו-ליברליזם לא הושלם… כל עוד יש במדינה משרד בריאות ומשרד חינוך (ולא רק צבא, משטרה, בתי משפט ובתי סוהר)… וכל עוד לא גובים מס גולגולת בגובה אחיד מעניים ומעשירים… וכל עוד לעובדים מוקנות בחקיקה זכויות כגון שעות עבודה ומנוחה, וזכות התארגנות ולכן אין כאן עדיין סדנאות יזע…
+1
אזכירך שפרידמןם בו אתה נתלה הצדיק את משטר פינושה. לא נראה לי שהיה נופל מהכיסא
וגם אם כן, לא זו השאלה – גם אף הוגה קומוניסט לא היה מצדיק, בטח לא היום, את פשעי סטלין. אבל יש טעם טוב לחשוב שהשיטה מועדת לכך – בשל ריכוז הכוח העצום בידי המדינה. כך שהשאלה מה "היו מצדיקים" אינה ראיה.
תקציב הבטחון הוא בור ללא תחתית.
מוזן ללא קשר ליכולות כלכליות של המדינה .
המחאה הכניסה שיח כלכלי שלא היה קודם-
אבל בפועל ,דעת קהל/כלכלנים/ ועדות -תמיד נעצרים או בחוסר אונים או בחרדת קודש או במס שפתיים לא רציני מול הבולען הגדול.
אנחנו בדרך לפיתוח תפישה מסטית שהדבר הזה מתנהל מעבר לחוקי הטבע,חשבון.