לא קדוש, לא נביא, לא אל: רק רב
אזאר נאפיסי מתארת, ב"לקרוא את לוליטה בטהראן," איך נסעה במונית אחרי הלווייתו הממלכתית של מייסד הרפובליקה האיסלמית חומייני, ואיך נגעלה מהנסיונות של המשטר להפוך את רוחאללה חומייני למעין קדוש. נהג המונית, היא מספרת, חלק את הרגשות שלה, ואמר שאחרי שראה איך המשטר בונה את חומייני, הוא מתחיל לפקפק בסיפורים על אבות השיעה.
פקפוק הוא דבר חיובי, ומאחר ואנחנו נמצאים תחת התקפה תודעתית מקבילה של חלקים מהממסד הישראלי, תוך התמסרות מבישה מהרגיל של חלקים ניכרים של התקשורת הישראלית, חשוב לכתוב את הדברים האלה עכשיו. דווקא עכשיו, כי מי יזכור את עובדיה יוסף עוד שבועיים? גם אהבתו גם שנאתו גם קנאתו כבר יאבדו, וחלק לא יהיה להם עוד לעולם; כולם יהיו עסוקים במלחמת הדיאדוכים של ש"ס. אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי לאחל בהצלחה לכל המעורבים במלחמה הזו. כל מה שאתם אומרים האחד על השני נכון.
ליברלים טובים שרוצים להרגיש שהם מחוברים לצד כלשהו לדת שאיתה אין להם בעצם כל מגע, ודתיים שמחפשים נואשות אחרי דמות יהודית שאפשר להתגאות בה בימינו, אוהבים לדבר על גאונותו של עובדיה יוסף. הגאונות, ואף הגדולה, אכן שם. אנחנו מדברים על מי שקיבע את הרעיון של מרא דאתרא, כלומר את התפיסה שההלכה בארץ ישראל צריכה להיות זו שנקבעה על ידי הרב החשוב ביותר שפעל כאן אי פעם, קרי יוסף קארו מחבר השולחן ערוך; אנחנו מדברים על מי שקבע את העקרון של "גדול כוח ההיתר"; על מי שמותיר אחריו מפעל הלכתי עצום, אולי חסר תקדים; על מי שהתיר את העגונות של הצוללת דקר – זו היתה הסיבה שבשבילה נבחר, בסופו של דבר, לתפקיד הרב הראשי – ועל מי שאחרי מלחמת יום הכיפורים קרא, בנסיון לגאול עגונות, דו"ח אחרי דו"ח על הקרבות הנוראיים של המלחמה ההיא, כשהוא מנסה למצוא צד של היתר, עד שלקה בסוג של פוסט טראומה. לרוב הרבנים אין עניין כזה בקהל שלהם.
אבל זה לא כל הסיפור. זה רק שליש הסיפור. הליברלים הטובים היו רוצים את עובדיה יוסף שלהם נקי מפוליטיקה, רב שאפשר לתייג בקלות כגאון בתחום שלנו לגמרי לא אכפת ממנו, מעין idiot savant, ולהעלות על נס את פסיקת השטחים תמורת שלום שלו. יש רק בעיה אחת עם הסיפור היפה הזה: יוסף עצמו התנכר לו. ב-30 השנים האחרונות והמשפיעות ביותר של חייו, הוא היה שחקן פוליטי אקטיבי מאד.
זה היה צד שני של אישיותו: ממליך המלכים שקידם את התנועה שלו והממלכה הפרטית שלו. והיה צד שלישי, שהשיק לשני הצדדים האחרים: הנפוטיזם הבוטה של יוסף. זה האחרון הגיע לשיאו כאשר יוסף הצליח למנות את אחד מבניו ליורשו בתפקיד הרב הראשי הספרדי, לפני מספר חודשים, מהלך שהסתיים בקרע מדמם עם הרב עמאר, הקודם בתפקיד – שאף לא הוזמן להכתרתו של יצחק יוסף; זה הוכתר על ידי אביו.
בנוף הרבני, אין שום דבר חריג בנפוטיזם של יוסף ובניו. רבנים תמיד היו נפוטיסטים, תמיד ניסו לטפח שושלות. בית הלל, האבטיפוס, היה בית אצולה של ממש שסחב בתפקיד הנשיא 500 שנה כמעט, הישג לא רע על פי כל קנה מידה. רבנים אוהבים להתהדר ב"ייחוס" שלהם, והם מקמבנים לבניהם ואחייניהם תפקידים מתוך הנחה שאת שהם עושים לאחרים, אחרים יעשו להם. כשאנחנו מגיעים למדינה מודרנית, עם זאת, יש מקום לפחות סלחנות. הנפוטיזם של יוסף ובניו עיוות מערכת שלטונית שגם כך לא היתה ידועה בנקיון כפיה, ועם כל הכבוד למסורות הרבניות, זו מערכת שמנוהלת מכספי ציבור ומספקת לחלק ניכר מהציבור שירותים שהוא יתקשה להשיג במקום אחר.
אין ספק שהצד הנפוטיסטי של יוסף הדריך את חלק ממהלכיה הפוליטיים של ש"ס: הצורך להשיג תפקיד זה או אחר עבור בן זו אחר הצריך מגוון דילים. אבל אנחנו יודעים שלפחות במקרה אחד, יוסף הכפיף גם את הצד ההלכתי שלו לצד הנפוטיסטי: המקרה המפורסם של "הוא זכאי" אחרי הרשעת אריה דרעי.
בנסיון לשמור על יד ימינו הנאמן, קבע יוסף שהמורשע הוא זכאי. איך הוא הגיע למסקנה הזו? ובכן, הוא אמר שהוא ערך לדרעי דין תורה, והגיע למסקנה שיש נגדו רק עד אחד לא אמין, ועל כן הוא זכאי. יש להניח שאפילו בוואתיקן של יוחנן ה-12, שעליו כתב גיבון בהנאה בלתי מוסתרת ש"מעשי האונס שלו של בתולות ואלמנות הרתיעו את הצלייניות מלעלות לקברו של סנט פטר, מחשש שמא, במהלך סגידתן, יחוללו על ידי יורשו", היו מרימים גבה לנוכח מהלך משפטי מבריק כזה. יוסף הכפיף כאן את כל המשקל של סמכותו הדתית לצרכיו האישיים והפוליטיים, ובכך אמר על עצמו דברים חמורים הרבה יותר משאוכל אני לומר עליו.
ונכון, גם זה לא כל הסיפור. גם זה רק חלק ממנו. אבל זה חלק שאי אפשר להפריד משאר החלקים. זה היה האיש, לטוב ולרע. אישית, לא התרגשתי יותר מדי מלשונו הבוטה. היה בה חן מסוים. אבל הגאונות ההלכתית שלו לא רלוונטית לי, כאדם לא מאמין; הפוליטיקה שלו קידמה גזענות ושנאת אדם, שהן חלק בלתי נפרד מ"החזרת עטרה ליושנה"; כמייסד שושלת, הוא היה לא רק מושחת, הוא גם השחית אחרים; והוא לא מחה כשאחרים החלו לסגוד לו כלאליל, לדבר עליו כעל “ספר תורה מהלך." אני לא יודע מה יהיה משפטה של ההיסטוריה היהודית על עובדיה בן גורג'יה יוסף; בית דינה של הפוליטיאה הישראלית צריך לדון אותו לכף חובה.
הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.
(יוסי גורביץ)
נפלה שגיאת קולמוס: שם אמו הוא גורג'יה, לא ג'ורג'יה.
לך תסמוך על טמקא… תוקן.
הוא מת או משהו?
השתתפות של למעלה מחצי מיליון איש בהלויתו של מרן היא עדות לכשלונה של הציונית החילונית האשכנזית גזענית להוציא מזרחים לשמד באמצעות בריאת "יהודי חדש "שיעבוד את האדמה ויפריח את השממה" על חורבותיו של היהודי הישן.
הציונות קיבלה את טענתם של האנטישמים שהיהודים "דפוקים בראש בגלל הדת המפגרת שלהם".
בחורבן הציונות האשכנזית גזענית ננוחם
וכמובן יש לזכור שכל זה לא היה קורה אלמלא מראש המדינה העניקה כזה כוח לדת היהודית על אזרחיה היהודים.
הקשר בין רבי יהודה הנשיא לבין הלל הזקן הוא ככל הנראה במצאה מאוחרת (או תעמולה בת הזמן). מה שכן, מרבי יהודה הנשיא והלאה – שושלת הנשיאים הוכיחה שמתחילתה הרבנות הלכה יד ביד עם מנעמי השלטון השושלתי.
אריה דרעי דיבר השווה לאובדן השמש והירח. הרב הראשי לישראל (ובנו של הרב עובדיה) השווה לחורבן בית המקדש. עבודת האלילים בשיאה.
צריך להבין. הם חיים ברחוב החרדי, שבו פטירתו של רב מדרג בינוני מפורסמת במלים "ניצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש". תהיתי איך אפשר להתעלות על זה, והנה, מסתבר שאפשר. הם מסתכנים, כמובן, שבמקרה של אובדן השמש והירח כבר לא יהיה להם איך לבטא את גודל השבר, אבל אז כבר יהיו להם דאגות אחרות.
לא רק כפוליטיקאי, גם כרב הייתה לו השפעה הרסנית. לא בהכרח בפסיקותיו אלא יותר בדפוסים שהוא עודד, ובעיקר החרדיזציה של הציבור הדתי-ספרדי – אחד התהליכים הטרגיים וההרסניים ביותר שהתקיימו בישראל מהקמתה.
This.
עובדיה הרב (של לפני כמה עשורים, לא של השנים האחרונות) לפעמים מזכיר לי את יוחנן פאולוס השני ולפעמים את בנדיקטוס ה-16. מחובר לעולם בפסיקות שלו, בניגוד לליטאים, ואדם חשוב בתחום התיאולוגיה/פסיקה, אבל בסופו של דבר ארכי-שמרן סקסיסט ותומך פאשיזם כשזה מקדם את המטרות הפוליטיות שלו. לפני שהוא התחיל לפתוח פה על ערבים ושחורים הוא גם התנחמד לא מעט, בדיוק כמו יוחנן פאולוס, או כמו פרנסיסקוס עכשיו, ולאנשים עם כוח כמו שמעון פרס הוא המשיך להתנחמד – הוא הזמין אותם לשיעור תורה, לא גירש אותם בבושת פנים על היותם אוכלי שפנים.
קשה לי להתרשם מדברים כמו "התרת העגונות". בעייני, אם דרוש הפוסק החשוב והגאון ביותר של דורנו כדי לפתור בעיות הלכתיות מעין אלו ולהגיע למה שכולם מסכימים שהוא "קומון-סנס", זה מראה יותר על חולשת ההלכה מאשר על גדולת הפוסק.
מעבר לזאת, אודה לך אם תפרט קצת על "דין התורה" של דרעי. ספציפית, פרט לכך שיש בכך משהו בוטה, האם גם יש משהו פסול הלכתי בפסיקה שלו? מהו אותו "כיפוף" נפוטיסטי? האם כל העניין הוא שהוא פתר את העדים והעדויות ללא בדיקה מעמיקה, או שמה מעבר לך?
התגובות של "יונתן" נמחקו.
מדהים אותי לראות שאין ולו תגובה אחת של אישה לפוסט הזה.
רבותיי הגברים, כל עוד ההלכה תומכת בהפליית 51% מהאוכלוסיה, ממש לא מעניין אלו הלכות רב זה או אחר הוציא מתחת ידו.
כל עוד אינכם לוחמים לשינוי עיוות זה (ולא ראיתי אפילו תגובה אחת ששינה לה הדבר), אז כל דיבורכם אפילו ינסה לדבוק בצדק – חסר.
להתיר עגונות? באמת? למה? יש גם התרת עגונים? למה שתהיינה בכלל עגונות?
הסתכלתם אתמול בהלוויה? כמה נשים ראיתם שם? אם היו כאלה הן בטח היו מובדלות לחלוטין מהקהל ה"קדוש" על מנת לא לחלל את "טוהרת המת".
מעניין לי לדעת לשם מה התנתקו ועלו סבינו והורינו מאותם קהלים עצמם ובנו מדינה. על מנת לשוב ולהיות אותם קהלים מדוייקים לאחר 2-3 דורות?
זו הייתה המטרה?
לכשעצמי, עברה בי מחשבה לאחרונה שחבל שלא קיבלנו את הצעת אוגנדה. לפחות לשם לא היה הקהל הזה מסתפח ומצליח להביא את הרעל המגדרי, הרוחני, העדתי, וכל שאר הטובין, כי הרי אוגנדה אין לה ולא כלום עם עברו ה"מקודש" של עם ישראל.
דווקא נתתי בתגובתי למעלה את "התרת העגונות" כדוגמה לחולשת ההלכה והמוסר שלה.
עצם העובדה שצריך להביא את "גאון הדור" לפתור במאמץ רב את המצב הרע והפסול שההלכה היא זו שגורמת לו מלכתחילה, מעיד על כך.
אכן כתבת זאת, אבל כשאני כתבתי את תגובתי, עדיין תגובתך לא פורסמה:)
כמובן, גרד לגזען את הפטינה ותגלה על עצמך שאתה מלא רגשי נחיתות, פרימיטיבי ומתלהם! על סמך מה זה מבוסס, רק האל יודע, גזענים לא צריכים טיעונים, מספיק שהם אומרים, חכמת הבטן ומה שמתחתיה.
אלא שבפועל בסוף גירוד הפטינה הגזען יחזור בו מכל טענותיו ככלב האוכל את קיאו. הייתי מסתפק בכך אבל היית חייב להשתמש בקלישאות נבובות ללא גיבוי גם בנסיגה הצרפתית שביצעת ולכן נמשיך ונגרד.
ראשית, אני לא השתמשתי בשום מושג אקדמי בתגובה הארוכה שלי, לא חשדתי בך ביכולת לעכל אותם ולכן נמנעתי באופן גורף מהשימוש בהם. אנא הצבע על המושגים האקדמים שהשתמשתי בהם בצורה מביכה (ולא, "מושרש" זה לא ביטוי אקדמי, סתם עברית רגילה).
הציונים לא ניסו להקים אדם חדש, אלא יהודי חדש, ואם נדייק לא ממש חדש אלא לאומן אירופאי רגיל לגמרי. תוך כך הם מחקו, רמסו ודרסו את התרבות של אבי ואמי (אותה אתה מכנה ברגישות האופיינית לבני מינך "ברבריות פרימיטיבית"). זרקה אותם בפריפריה לשמש חוטבי עצים ושואבי מים, הגכיחה ולעגה לכל גילוי של תרבותם ושפתם, וניחשלה אותם בכוונת מכוון, התנצלותי מראש על השימוש במושג ניחשול, תאלץ לפתוח מילון.
לא השתמשתי במלה "חורים" בתגובה שלי, שוב המצאת.
אבל אם כבר העלת את הנקודה אז כן, וילנה היא חור, גם ריגה, קובנה, ברדיצ'ב, ביאליסטוק ופינסק כולן חורים בתחום המושב. מצטער לפוצץ לך את הבלון, מדובר בעיירות קטנות(שטעטאלך) של אנשים קטנים, עניים ברובם וקשי יום, קרא את שלום עליכם, אולי תלמד משהו התרבות שלך עצמך, כי על פניו גם אותה אתה לא מכיר.
אבל זו כנראה התכונה הכי בולטת אצל היהודי הציוני המתיך לו בכורו. אין לו מוצא תרבותי, אין לו עדה, אין לו הסטוריה מלפני העליה הראשונה, אין לו בית סבא, אין לו מנהגים, אין לו מוזיקה יהודית מלבד אריק איינשטיין ושלום חנוך(מאד אוהב את שניהם). כלכך לא יהודי היהודי החדש, כלכך פרובינציאלי, כמעט ונאמר, שטעטלי, איך זה קרה לכם?
אוף, עד שנהנים בבלוג הזה, לוקחים לך את הצעצוע.
אין דבר כזה עם יהודי כמו שמופיע בפוסט אחר כאן. ואין באמת קשר בין אותם אירופאים שהגיעו לארץ ולאותם מזרחיים חוץ מהדת. רק בגלל השואה הארופאים בני דת משה שכבר היו פה בכלל טרחו להביא את המזרחיים לארץ…
דבריו של אחד בנוגע לכך שהיהודים המזרחים ישמשו את הפרוייקט הציוני התגבשה אצל בן גוריון ב 1943. סימוכין לכך אפשר למצוא בסיפרה של ד"ר אסתר גליצנשטיין מאיר מעמוד 55 ואילך
גם אם לדעתו של יונתן דבריו בנוגע לתרבות ישראלית סינתטית חסרת שורשים "הוצאו מהקשרם", עדיין הוא צריך להסביר לנו את "ניצחון התרבות שלנו" על רקע שליטה מוחלטת של הציונות האשכנזית באמצעים להפצת ניכסי תרבות.
you missed the most important thing that the late rabi did in his life – he used the modern hebrew while he spoke his un-important opinions. this step is big deal for the hebrew that still collect words and ways of speaking from many channels. he, the rabi, gave his 2 cents and for long time it will be helpfull.
רוב הדברים ההומניים שהרב יוסף עשה הם פשוט דברים רגילים לחלוטין לאדם מן השורה. אבל אם אתה רב זה כנראה הישג עצום.
האירוניה הגדולה היא שנתניהו לפני שבוע הטיף לצעירי איראן ללבוש ג'ינסים כחולים. אני מניח שכשראו באירן את התמונות של הלוויה הם חטפו התקפת צחוק.
הבה נסכם: איש זקן שנהג להתעטף בווילון ולחבוש על ראשו סיר; שהצטיין בניבול פה; שהקים מפלגה שהסניף המרכזי שלה היא בבית הכלא – האיש הזה מת. נדמה לי שהאנושות תתגבר על המהלומה בנקל.
נכון שאתה מזדהה בשם ספרדי , למרות שייתכן שזה אינו שמך ואינך ספרדי או מזרחי. שלשום ליוו לפי הערכת המשטרה למעלה מ 800000 איש את המר"ן למנוחת עולמים. כאשר אתה מדבר בצורה בוטה על מרן אתה מדבר בלשון בוטה עליהם, כי אם הם מבינים את ההיפך ממה שאתה מבין. סביר מאוד שחלק גדול מהאנשים שהשתתפו בלוויה חוו את פשעי הציונים והציונות ומרן החזיר להם את הגאווה.
דבריך בהחלט מצדיקים את הכמיהה שהציונים חחעלמו כמו שנעלמו הצדוקים, דהיינו ללא שפיכות דמים.
הבא נסכם, ביקורת אופנתית וסגנונית + אשרור הטענה כי מערכות הכח שופטות בקריטריונים אחרים מזרחים ולא מזרחים + ציון עובדת מותו של אדם. די באלו על מנת לבטל את פועלו של אדם במגזר הציבורי במשך יותר מחמישה עשורים (אגב, פעילות שעומדת בחלק גדול מהמקרים בניגוד להשקפת עולמי. ו"א). טוקבק אשפה למופת.
עכשיו רק נותר לתהות מדוע יטרח אדם להצמיד את תוארו האקדמי לזיבורית שכזו ואידך זיל גמור.
מי שהתיר את עגונות דקר היה הרב שלמה גורן