הסחבת והעוול
כתבתי לפני כחצי שנה על מעשה העוול שבוצע כשבג"צ מקפיד להסתכל הצידה: כיצד גירשו חיילי צה"ל קבוצה של פליטים אריתראים שנכנסו לשטח ישראל חזרה למצרים, כשהם מכניסים לישראל עצמה רק שתי נשים ונער, הכל לצרכי יח"צ כדי שהפליטים לא יגססו מול המצלמות. בג"צ נתן אז לצבא ארכה של יומיים, אחרי דיון שבו הוצג מידע "סודי," וזמן קצר לאחר מכן גורשו הפליטים למצרים; יומיים לאחר מכן הסכים בית המשפט שאין טעם עוד לדון במקרה.
היום חוזר הסיפור הזה לנשוך את מדינת ישראל. שתי הנשים והנער שהוכנסו לישראל מוחזקים מאז במה שהוא לכל דבר ועניין מעצר מנהלי, מעצר שבו – על פי חוק המסתננים – אפשר להחזיק אנשים מבלי שהם יועמדו לדין עד שלוש שנים. אין עוד חוק בעולם שמאפשר החזקה למשך זמן כה ארוך. החוק כה בזוי, עד שבאופן חריג גם סוכנות הפליטים של האו"ם הצטרפה לעתירה נגדו. השלושה מוחזקים במעצר משום שלטענת המדינה הם הסתננו לישראל – למרות שחיילים הם שהכניסו אותם לתחומי הגדר הישראלית בחוזק יד. בתי המשפט נתנו עד כה את ידם למעשה העוול, בתירוצים שונים, אם כי יש להודות שהם לא הגיעו לעומק השפלות של השופט אליהו ביתן, מבית המשפט המחוזי של עמורה.
החוק שהעבירה הכנסת כ"הוראת שעה" מאפשר, למעשה, להחזיק אנשים במעצר ללא הגבלת זמן, אם כי אחרי שלוש שנים הם יכולים לדרוש דיון בעניינם. הוא מאפשר, וזה אף בוצע, להחזיק אנשים במעצר ללא משפט גם אם כל אשמתם היא העובדה שבאו להתלונן על פשע שבוצע נגדם. המשמעות של המהלך הזה היא אמירה שקטה לכל הפושעים, הזבים והמצורעים של ישראל: דמם של הפליטים מותר. אם יבואו להתלונן, הם אלה שייעצרו.
המדינה המשיכה לטעון היום בבית המשפט שלא מדובר בפליטים, אך היא נאלצה להודות שכמחצית מהכלואים במחנה המעצר – וזה השם המנומס שניתן לתת למתקן שמחזיק אנשים ללא משפט וללא כל ציפיה למשפט, ביניהם עשרות ילדים; יש שמות מחמיאים פחות – סהרונים הגישו בקשות מקלט, אך המדינה טרם בדקה אותן. המדינה גם הודתה שרוב המוחזקים במתקן סהרונים מגיעים מאריתריאה וצפון סודאן, שאותם אין אפשרות להחזיר. איך מצליחה המדינה לטעון בו זמנית שהיא לא בדקה את הבקשות ושבכל זאת לא מדובר בפליטים, נפלא ממני. כנראה שיש דברים שרק משפטן יכול לומר.
העוול של חוק המסתננים כה זועק, עד שבית המשפט העליון הודיע כי יוציא צו ביניים נגד החוק. הפרקליטות קיבלה זמן כדי להסביר מדוע צריך בית המשפט להמנע מכך. הדיון יתחדש שוב ב-30 באפריל.
עד אז, ימשיכו כ-2,000 איש, ביניהם ילדים, שלא עשו דבר לאיש, לא הואשמו בדבר, לא נחקרו ולא הוגש כתב אישום נגדם – על אחת כמה וכמה, לא הורשעו – לשבת במתקן מעצר, תוך שלילת חירותם. בית המשפט לא טרח להורות על שחרורם של אנשים חפים מפשע אלה עד לתום הדיון. עורכי הדין של ארגוני זכויות האדם, האחוז הבודד שבדרך כלל מוציא שם טוב לשאר 99% מעורכי הדין, לא ניסו לשחרר אותם. היה ברור שלשם אי אפשר לקחת את הדיון. העיקרון שחירותו של אדם לא תשלל, אלא אם בית משפט שנתן לו אפשרות סבירה להגן על עצמו פסק זאת, לא תקף בישראל; ספק אם מדינה שהיתה אמונה על מעצרים מנהליים, שנשענים תכופות על "מידע סודי", מיום הקמתה, מבינה אותו בכלל.
הדיון יתחדש כמה שבועות אחרי חג הפסח, זה שפעם נהוג היה לקרוא לו חג החירות.
עדכון: עורך הדין עומר שץ, מארגון “אנו פליטים”, מתקן שהוא דווקא ביקש במהלך הדיון בבג”צ את שחרור שתי מרשיו, ושמבחינתו הדיון בעתירה היה פחות עקרוני ויותר על שחרור העצורים.
ועוד דבר אחד: אתמול כתבתי על כך שהמתפ"ש, שהאינטרס שלו הוא להיראות טוב מול ארגונים בינלאומיים ולנסות להכחיש את היותה של רצועת עזה כלא פתוח גדול, נתפס כשהוא כותב שלחקלאים פלסטינים מותר להגיע עד 100 מטרים מהגדר, בעוד שדובר צה"ל – שמייצג את החמושים שיורים בחקלאים שעושים את זה, אינטרס שונה מהותית – אומר שמי שנכנס לתחום של 300 מטרים מסתכן בנפשו ושאם המתפ"ש אומר אחרת, שיקח על כך אחריות. אז היום חלה התפתחות: כפי שאפשר לראות מהתמונה למטה, המתפ"ש הסיר את הסעיף מהאתר שלו. עכשיו אין לו שום התייחסות לשאלת מרחב החיץ. אגב, בהתחשב בכך שאין שום עדכון על השינוי הזה, ושהטקסט ממשיך לעמוד שם כאילו היה בדיוק אותו הטקסט שפורסם ב-25 בפברואר, אפשר בקלות לטעון שהמתפ"ש מזייף את האתר שלו-עצמו. לגזור ולשמור, כדי שבפעם הבאה שיסבירו לכם שבמשרד הבטחון יושבים גאונים אסטרטגיים שעזרו לסן צו להכין את שיעורי הבית, תוכלו לצחוק צחוק בריא.
(יוסי גורביץ)
הכול כואב ומדויק, מלבד המונח "אנשים", צ"ל "לא-יהודים".
סתם שאלה תמימה: למה לא לוקחים את מרווח הביטחון 300 מטרים מהצד שלנו של הגדר? לא יותר פשוט? או לפחות חצי חצי…
ההוא שנמחק, נדמה לי יונתן בוקובסקי (למה בעצם מחקת אותו, יוסי?) הסביר: כי אז הפלסטינים ירצו את החלק שבין 2 הגדרות. גאוני, לא?
גילית מיהו? שתף אותנו יוסי
ממש משונה. לא מחקתי אותו והרגע בדקתי וגם תוכנת הספאם לא מחקה אותו. לא יודע מה קורה פה.
300 מטר פחחח. כששירתתי בעזה ב2005 הצלפים במחלקה שלי קיבלו לחיצת יד מאלוף הפיקוד על מספר הורדות מ800 ו900 מטר. אף אחד מההרוגים לא היה חמוש ולא התנהג בצורה מחשידה, לרוב הם פשוט עמדו ועישנו סיגריה שאת האש שלה פשוט קל לראות באמרלים
הראל, גלנט?
הדרדסבא, דן הראל. לשמצה אני זוכר במיוחד את המגד דאז, ארי חוזה, שאצבעו הייתה קלה מנשוא על הפיטיטי במתן פקודות אש. פעם אחת הבנזונה ירד איתנו לשטח לתקרית והורה לנו לירות על 2 מסתננים עזתים בני 13-15 שניסו לאותת לנו מרחוק עם מצית כשהבינו שנחשפו ובמזל של חצי סנטימטר הכדורים שרטו להם את הגב ופצעו אותם קל. הסיטואציה הזאת התחילה אצלי בראש את כדור השלג שדירדר אותי בסופו של דבר לשמאלנות