מתחת לפני השטח
תחקיר "עובדה" ששודר אמש (ב') צריך לטלטל כל ישראלי שעוד אכפת לו איך המדינה הזו מתנהלת. על פי התחקיר, לפני כשנתיים הורה נתניהו לרמטכ"ל דאז, גבריאל אשכנזי, להיערך לשלב האחרון לפני תקיפה באיראן, כשהוא עושה זאת ללא הסכמת או ידיעת הקבינט, שהיא הכרחית. אשכנזי וראש המוסד דאז, מאיר דגן, התנגדו; דגן האשים את נתניהו וברק בתכנית "לגנוב מלחמה" ואמר לשניים שהם "עלולים לקבל החלטה בלתי חוקית על יציאה למלחמה." יש קונה עולמו בשעה אחת.
נתניהו לא התייחס לדברים, אבל גם לא הכחיש אותם; ברק אישר אותם פחות או יותר, אבל טען שהבעיה היתה שהצ'ילבה שלו, אשכנזי, טען שהצבא לא מוכן למלחמה. אשכנזי, שנראה שמשפט חוקתי הוא לא הצד החזק שלו, טען בתגובה שהוא סבר שהצבא דווקא מסוגל לבצע את התקיפה, אבל שזו תהיה שגיאה אסטרטגית. לא נוכל להכריע בשאלה מי מן השניים אומר פחות אמת – הנסיון מצביע שזה יהיה דווקא אשכנזי – אבל מה שברור הוא שאשכנזי עדיין לא מבין את תפקידו. מפקד צבא שאומר להנהגה האזרחית שלו "מה שאתם מבקשים הוא בלתי אפשרי ורק יביא לקורבנות שווא בקרב חיילי" עושה היטב את תפקידו; מפקד צבא שאומר "זה אפשרי, אבל אני מבין באסטרטגיה יותר ממכם, ולכן זה לא יקרה" מתקרב באופן מסוכן לפוטש.
אנחנו עוד לא יודעים בדיוק מה קרה שם. אנחנו לא יודעים, למשל, מתי התרחשה הישיבה הזו. האם היא התרחשה ערב הבחירות לקונגרס, באופן שהתקיפה תיתן רוח גבית למועמדי הסניף האמריקאי של שלדון אדלסון? האם היא התרחשה זמן קצר אחרי פיאסקו המרמרה, והיתה מיועדת בין השאר להסחת דעת מכשלי הממשלה, שאף גררו ועדת חקירה? מה היה כל כך לחוץ ב-2010, אם רק לפני חודש ומשהו הודה נתניהו שיש זמן עד קיץ 2013? מה גרם לקדחת המלחמה שהתחדשה לפני חצי שנה? בינתיים, כל מה שנותר לנו הוא ספקולציות.
אבל, בינתיים, למדנו מה באמת עמד מאחורי מאבק האדירים בין ראשי מערכת הבטחון ונתניהו וברק בשנתיים האחרונות. אם מאיר דגן אכן חשש לפני שנתיים שנתניהו וברק עומדים "לגנוב מלחמה," הרי שכל האזהרות שלו היו במקומן, ובמשתמע מי שזינקו להגנתם של נתניהו וברק שימשו, במודע או שלא במודע, כאידיוטים מועילים שלהם. הנושא הזה מאיר באור אחר את מלחמת הלשכות המלוכלכת בין ברק ובין אשכנזי (ואשכנזי עדיין אשם יותר; המצב שבו רמטכ"ל ינסה לשתול סוכנים בלשכת הממונה האזרחי עליו הוא בלתי נסבל).
ומעל לכל, שבה וצצה במלוא כיעורה השאלה האם נתניהו וברק אכן ניסו למנות את יואב גלנט כרמטכ"ל מטעם, שלא יעשה להם בעיות כשירצו לתקוף את איראן – כלומר, ניסו למנות אותו כדי שיפרק את שסתום הבטחון האחרון ביניהם ובין תקיפה בלתי חוקית של מדינה שרשמית, נזכיר, איננה במצב מלחמה עם ישראל (להבדיל, למשל, מסוריה או סודאן).
זו אחת משתי שאלות שנתניהו וברק, כמי שעומדים שוב לבחירה, חייבים עליהן תשובות לציבור הבוחרים. השניה היא האם הם אכן ניסו לצאת למלחמה באופן בלתי חוקי, ואם זה לא המצב – למה זה הרושם שקיבלה מערכת הבטחון.
אבל, כמובן, השאלה הזו לא תשאל והם לא יענו. לציבור לא אכפת. העוגנים החוקתיים של ישראל כל כך רופפים, שמותר להניח שרוב הציבור לא יודע שהממשלה, ולא ראש הממשלה או שר הבטחון, היא המפקדת על הצבא; ואם היה יודע, עדיין לא היה מבין מה הבעיה. מלחמה, מבחינתו, היא מצב של קבע, והחלטה על יציאה למלחמה שקולה בעיניו להחלטה ליציאה על מבצע – כלומר, מערכה בתוך מלחמה שכבר מתנהלת. במצב כזה, ואחרי שבמשך 20 שנה טחנו לו את השכל עם תפיסה של ראש ממשלה שהוא בעצם חצי נשיא ולא ראשון בין שווים, רוב הציבור לא מבין אפילו מה הבעיה כאן. עוד סיבה להחליף את נתניהו, הפעם במישהו שמחזיק בשיקול דעת רב יותר.
הערה מנהלתית א': ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.
הערה מנהלתית ב': הוספתי עוד שני עמודים (מעין פוסטים קבועים) לרשימת העמודים של הבלוג. אחד מהם מסביר מדוע אני תומך במרצ, והשני מה יש לי נגד יאיר לפיד. שניהם הם בעצם פוסטים שכבר נכתבו בעבר, אבל העמוד של לפיד מכיל קישורים לפוסטים רלוונטיים נוספים בנושא. שני העמודים האלה יהיו כאן לאורך הבחירות, ואחר כך אחשוב שוב האם להשאיר אותם או להסיר אותם. כמו כן, המראה של הבלוג עבר ניקוי קל; אני רוצה להודות לנועם ר.
(יוסי גורביץ)
לפי דיווחים מהשנה האחרונה (של יוסי ורטר, ואולי גם של אחרים), לנתניהו ולברק לא היה רוב בקבינט לצאת למבצע הזה (זכורה במיוחד העלייה לרגל לעובדיה יוסף כדי לשנות את עמדת ש"ס). זו כנראה הסיבה שהצבא סבר שהם מנסים לצאת למבצע במחטף כלשהו.
אבל אם הגענו למצב שצה"ל הוא שומר הסף של הדמוקרטיה הישראלית, כנראה שמצבנו לא טוב.
לא ברור מה פירוש ההוראה פ+, אבל זו לא הוראה לצאת למלחמה. לכן דיי ברור שנתניהו וברק לא עשו כאן דבר לא חוקי\חוקתי או לא ראוי. אולי מוטב לעדכן את הקבינט בהעלאת הכוננות של הצבא, אך זו לא חובה.
להבנתי מה שדגן אמר בדיוק על זה היה שלהתחיל להתארגן ליציאה להתקפה יכול לגרור לתגובה של האוייב ו"לגנוב מלחמה". להכריח את הצד השני לפעול ולהגיע לממשלה עם עובדה מוגמרת.
להזכיר לך, כמה מדינות – כולל זו שלנו – כבר יצאו למתקפת מנע כשהן זיהו שהצבא שמנגד מתארגן להתקפה.
אז לא חוקי? אולי לא, אבל אולי כן. לא ראוי? אין ספק – אם אתם רוצים לצאת למלחמה, תשכנעו את הקבינט וצאו, אל תעשו לנו טריקים.
הניתוח הזה הוא בעיה שלך, לא של ראש הממשלה. הרבה דברים "יכולים" לקרות. הרבה הכנות למלחמה גם לא הסתיימו במלחמה, האחריות על ניתוח המצב הביטחוני והחלטה על פעולות כאלו נתונה בידי הדרג המדיני.
לכן הביקורת של יוסי לא עומדת כאן.
מה זו ההתחכמות הזו? קודם כל "האחריות" היא של הממשלה.
שנית, אם נעשה מעשה שידוע שעשוי בהחלט להוביל למלחמה, על הממשלה להחליט על כך אפילו אם יש למעשה תכלית אחרת, קל וחומר כשאין.
לשיטתך גם אם ידוע למשל שחשיפת ישבן על הגבול תוביל למלחמה, וראש הממשלה מבקש מהרמטכ"ל לחשוף את ישבנו, זה בסמכותו.
הפוסל במומו פוסל, כל התשובה שלך היא התחכמות אחת גדולה.
כל העניין הוא שאם המעשה עשוי להוביל למלחמה אין חובה שהממשלה תחליט על כך. ואם מישהו יטען שהגברת האימונים בדרום עלולים להוביל למלחמה מול מצרים? אז זה ידרוש אישור ממשלה?
ואיך הפכת את ה"ידוע שעשוי" בפסקה השנייה ב"ידוע" בשלישית – כל הכבוד, לא שמנו לב..
אתה פשוט טועה, וטועה לגמרי. לאף גוף אין סמכות לעשות דברים שסביר שיובילו למלחמה, אלא לממשלה.
אם מישהו יטען .. לא, לא כל מישהו שיטען משהו מחייב את הממשלה. אבל אם המומחים בתחום יודעים שפעולה מסוימת עשויה בסבירות גבוהה לגרור את ישראל למלחמה ואם רוה"מ יודע את זה גם הוא, אז בפועל מדובר בהחלטה שרק הממשלה צריכה לאשר.
מי קובע מה זה סבירות גבוהה, ומי מביא את השיקולים של מוכנות המערכת בחשבון? שוב, גם הגברת אימונים יכולה להתדרדר למלחמה. הכרזת מלחמה זו הפעולה שדורשת אישור ממשלה. הטענה שלך שראש הממשלה משתמש בהעלאת הכוננות ככלי ליציאה למלחמה ללא אישור ממשלה, טעונה הוכחה.
גם אם איראן יורה טיל בליסטי על ישראל אז דרושה הוכחה שהוא אמנם ייפול על ישראל. עדיין עושה רושם שממשלה שלא תחליט לסכל את הירי תיפול על חוסר אחריות אם הטיל ייפול כאן. משחקי הסבירות הגבוהה האלה לא מקדמים את הדיון.
אתה לומד מלפיד? מה זה "נתניהו לא התייחס לדברים, *אבל* גם לא הכחיש אותם"?
זה
מה בדיוק האישו? התחכמות סמנטית?
אתה לא חושב שפוליטיקאים נבחרים נמדדים בסטנדרטים קצת שונים מהאזרח הפשוט? אם אתה מפיץ עלי שמועה זדונית אני יכול לבחור שלא להגיב ושכל אחד יחליט מה זה אומר, במקרה של ראש מדינה והאשמות קונקרטיות מין הראוי שהוא מיוזמתו ייבחר להגיב ולשלול את הטענות.
"עוד סיבה להחליף את נתניהו, הפעם במישהו שמחזיק בשיקול דעת רב יותר. "
כמו מי למשל?
ברק אובמה?
סתם, סתם. אבל כיף לראות את הבובה של איידלסון נופלת. בקרוב אצלנו?
ביום שבו השמאל בישראל ייראה טיפה, ממש טיפ טיפה, כמו השמאל בארה"ב – בוודאי.
השמאל בישראל מאוד דומה לשמאל בארה"ב, מרכז עם נטייה קלה ימינה.
הפעם במישהו שמחזיק בשיקול דעת רב יותר.can you give name or names of someone that will be better then bibi?
ברק אובמה.
anyone except the bibi
שלי יחימוביץ עדיפה על ביבי
השאלה עכשיו היא האם אולמרט ולבני ירוצו ברשימה משלהם. אם כן, יש אפשרות סבירה שמלפגת אולמרט-לבני, "יש עתיד" ועבודה יקבלו יחד יותר מ-46 מנדטים. זה אמור להספיק להם, בצירוף המנדטים של מר"צ, חד"ש והמפלגות הערביות, כדי לחסום את האפשרות של הקמת ממשלת ימין. כדי לחסום אפשרות כזאת בפועל, ראשים שלוש הרשימות יצטרכו לגבש התחייבות הדדית שלא להצטרף לממשלת נתניהו, וממילא יצטרכו לגבש איזשהו סוג של הנהגה קולקטיבית.
אם אולמרט ולבני לא ירוצו, אין סיכוי ממשי למנוע את הקמתה של ממשלת ביבי-ליברמן.
אתה מכיר מישהו שיצביע לאולמרט?
יש לא מעט מצביעי ליכוד שאינם מרוצים מהחיבור בין נתניהו לליברמן. הם יכולים להצביע למפלגת אולמרט-לבני, אם תהיה כזאת.
ברור, יש עתיד והערביות בממשלה אחת.
לא, אתה לא מבין.
מה שצריך הוא קבוצת מפלגות שמאל-מרכז (לא גוש, בשום אופן בעל משמעות) שימנעו מנתניהו להקים ממשלה.
לאחר שישיגו את היעד הזה, המפלגות הגדולות של קבוצת שמאל-מרכז יצטרכו להקים גוש ולצרף לממשלה מפלגה נוספת שמייצגת קבוצת בוחרים משמעותית ושהרקורד שלה בממשלה הנוכחית הוא הכי פחות בעייתי (כנראה ש"ס). זה אומר שהמפלגות הערביות לא יהיו חלק מהממשלה (ומר"צ תועיל לכולם אם תקח את תיק התרבות והספורט, או משהו, ותסתום את הפה).
זה אינו תסריט אידאלי בשופ אופן, אבל כרגע הוא נראה כתסריט האפשרי היחיד שיחסוך מאתנו עוד ממשלת ביבי-ליברמן. וגם האפשרות הזאת אוזלת מהר מאוד (למשל, משום שלא ברור אם אולמרט מתכוון לרוץ).
יוסי, אני מסכים עם רוב המאמר אבל נראית לי תמוהה ההערה שלך בנוגע לעובדה שאין בין איראן לישראל מצב מלחמה. לנוכח ההכרזות המלחמתיות הנושבות מכיוון איראן בנוגע להשמדת מדינת ישראל, האם העובדה שאין בית שתי המדינות מצב מלחמה פורמאלי (שגם זה למעשה מוטל בספק לנוכח התמיכה של איראן בחיזבאללה בלבנון) חשובה כל כך וצריכה לבוא לידי שיקול, כפי שהבאת לעיל?
אילו הכרזות מלחמתיות לגבי "השמדת מדינת ישראל"? כדאי שתבדוק את הציטוטים בצורה קרובה במידת האפשר למקור.