הערה: האיור צויר והועלה לבלוג קודם שנודע על מותו של סמי עופר. מטבע הדברים, המטרה איננה להלעיג על מותו, ואני סבור שהקריקטורה עדיין מעבירה מסר. החברות שבבעלותו של סמי עופר, אחרי הכל, ימשיכו לפעול גם לאחר מותו, וינוהלו על ידי אותו רציונל.
(יוסי גורביץ)
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|---|---|---|---|---|---|
1 | 2 | 3 | 4 | |||
5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 |
12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 |
19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 |
26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
אופס.
הפורטרט של עדיגי מחמיא, אבל קצת עדין. אתה נראה כמו אינטלקטואל רגיש, לא כבלוגר עצבני.
אתה מנסה לרמוז שאני לא אינטלקטואל רגיש? חכה חכה, מיד תראה מה זה "בלוגר עצבני". איפה המספר ההוא של רונה?
באמת, אולי תלשין עלי? כל המגניבים כבר פגשו אותה ורק אני לא!
מתחיל לדבוק בי הכתם של שמאלן בלאי.
מסתמן: חנוך לוין לא מסתפק בכתיבת הכותרות הראשיות של העיתונים ובתסרוט המציאות. הוא גם מתזמן עבורך את החומר לבלוג, עכשיו.
(והפורטרט החדש שלך מעולה. מחמאותי לעדיגי.)
נו באמת, עדיגי! אמרנו קריקטורה, לא בובת וודו!
I guess he really couldn't…
אני לא יודע אם זו תגובה לכך או לא, אבל הוא בדיוק נפטר הבוקר… לתשומת לבך.
עלינו על משחק המילים הזה לפני כמה ימים בפוסט הזה:
http://www.hahem.co.il/sartan/?p=3140
ני. ואני כבר חשבתי שאני שנון ומקורי.
שכב על משכבך בשלום מלאך מתוק… עכשיו אתה דופק אותנו מבית ההשקעות הגדול שלמעלה.
הערה קטנה- חברות ישראליות הן לא תאגידים אמריקאים.
תאגיד אמריקאי הוא בן אל-מוות, סמכויות מבוזרות בין קבוצת אנשים שונים שממנים אחד את השני. החלפה של בן אדם בודד בדרך כלל לא תשנה את כל החברה (למרות שיש יוצאי דופן, ראה אפל)
תאגיד ישראלי לעומת זאת יש מרכז אנושי- בעל השליטה (מושג משפטי דרך אגב). לבעל השליטה הזאת סמכות כמעט בלתי מוגבלת וכל שאר בעלי התפקידים הם במקרה הטוב יועצים ובמקרה הרע יס מנים.
למעשה די הרבה מחקרים שבדקו תאגידים בארצות שפועלות כמו ישראל הראו כי החלפה של דור משנה דרמטית את פעילות החברה (בדרך כלל לפשיטת רגל אבל לא בהכרח)