הקלות הבלתי נסבלת של התביעה
יאיר לפיד מסתבך והולך: עוד הוא מתמודד עם תביעת דיבה מצד המתנחל חננאל דיין, ובעוד נחשפים במשפט הזה פרטים מביכים על שיתוף הפעולה בין יאיר לפיד ובין העלוב אלעזר שטרן, שעל פניהם מסבכים את שטרן בהוצאת דבר מרשות הצבא, הוגש נגדו כתב תביעה נוסף על הוצאת דיבה.
התביעה של דיין בעייתית מאד. אמת, לפיד רמס אותו בעפר (בטורו הוא השתמש שוב ושוב במילות גנאי החורזות עם 'חננאל' – 'המחלל', 'הסובל', 'המשתולל' ועוד רבים) – אבל דיין, משהחליט לבצע את המחאה הפומבית ביותר שבאפשר, סירוב ללחוץ את ידו של הרמטכ"ל בטקס בבית הנשיא, הפך את עצמו במו ידיו לדמות ציבורית. ודמויות ציבוריות חשופות לסאטירה.
אם לדיין יש עדיין שריד של טענה להשען עליה, ולמשפטו יש טעם ציבורי כלשהו – חשיפת פרשיית שטרן, למשל – הרי שלתובע החדש של לפיד אין אפילו את זה. תושב שכונת אלעזר בכפר סבא, אחד יוסף ויינשלוס, תובע את לפיד על הוצאת לשון הרע משום שלפיד השווה בין התנהלות ועד מקומי במקום (שהתנגד להקמת הוסטל למפגרים בשכונה) ובין השמדת הנכים של הנאצים.
עכשיו, אין ספק שהיתה כאן הגזמה מסוימת. יש הבדל ניכר, שלפיד מתעלם ממנו, בין התנגדותם של אנשים לנוכחותם של אחרים בסביבתם ובין תמיכה בהשמדתם. וכשויינשלוס אומר שנגרמה לו עוגמת נפש יתרה כשלפיד שאל "מי הוריהם של האנשים הללו", בעוד שהוריו הם ניצולי שואה, זה נשמע אמין. לטענת תושבי השכונה, ההוסטל המדובר היה אמור להיות השלישי – ועל פניו זה נראה קצת מוגזם במקום שיש בו רק 90 משפחות.
אבל הוצאת דיבה לא היתה כאן. לפיד לא נקב בשמו של ויינשלוס. ובלי שם, או רמיזה בוטה, אי אפשר לטעון להוצאת שם רע. דיין יכול לטעון, לפחות, שלפיד ביזה אותו אישית; לויינשלוס אין אפשרות כזו.
אז למה התביעה הוגשה? כי אפשר. כי זה קל יחסית. כי יקח שנתיים לבית המשפט לזרוק את התיק מכל המדרגות. כי זה יקנה מעט פרסום למר ויינשלוס. ובעיקר, משום שרוב האנשים שירצו אחרי זה לכתוב על הסיפור הזה יחשבו שוב.
התופעה הזו פושה בישראל. אתר הספורט וואן תובע את הבלוגר ייגרמאסטר על כך שכתב עליו דברים לא נעימים. כפי שתואר כאן, חברת הכנסת אסתרינה טרטמן ניסתה לסתום לי את הפה. אתר הקונספירציות דבקה ניסה לסתום לבלוגר אחר, “עמוס חוקן", את הפה, כשחשף חלק מהפנטזיות היור פרועות שלו. יש מקום לחשוד שמדובר בתופעה.
הנפגעים האוטומטיים הם בעיקר בלוגרים. הם קטנים, אין להם גב משפטי, ולרובם אין את ההשכלה העיתונאית שתאפשר להם לדעת מה מותר ומתי הם חורגים. בארה"ב הקימו הבלוגרים העוסקים בביקורת תקשורת ופוליטיקה איגוד; אולי צריך לשקול הקמת איגוד דומה גם כאן, אחרת כל מי שיש לו כמה שטרות להרעיף על עוכר דין, יוכל לסתום פיות.
ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדארפור.
(יוסי גורביץ)
אני תוהה אם המשפט הראשון הוא רמיזה מתוחכמת (לשיר "גרה בשיינקין" שכתב… יאיר לפיד).
אכלת אותה. עכשיו כל עורך דין יוכל לתבוע אותך על כך שהשתמשת בכינוי "עוכר דין" כנגד כל בעלי המקצוע החופשי המכובד ללא אבחנה, והשפלת וביזית אותו באתר החשוף לכל אזרחי ישראל.
גם אורי קציר כתב בעניין הזה לא מזמן: http://www.aplaton.co.il/story_441
האיגוד שאתה מדבר עליו הוא בודאי ה-Media Bloggers Association. במילותיו של אסי כהן, האיגוד הזה הוא פשוט "שקר כלשהו". עד כל פרשיית AP (שרוצה לאסור ציטוט מאמרים שלה), האיגוד הזה לא היה מוכר לאף שחקן רציני בתחום, וגם לא ממש ברור את מי האיגוד כן מייצג.
אם יקום איגוד תקין בישראל לבלוגרים, אני מסכים איתך על רעיון ההגנה המשפטית וכו'. מאידך, זה כנראה אומר שבלוגרים יצטרכו למתן את עצמם לנורמות מסוימות. זה בעיקר עשוי להוות בעיה (כמובן שלא חובה שיצטרפו) לכאלה שמגדירים את הבלוג שלהם כ"נשכני". במצב שכזה, כל היופי שבדעתנות הבלוגיסטית שאינה יודעת גבול (לדעתי) ירמס ונישאר רק עם טורים אישיים מעיתון שנכתבו על ידי אנשים שפשוט לאו דווקא למדו עיתונאות באוניברסיטה.
אלי- למה ההכרח שהגוףייאלץ את הבלוגרים להתמתן?
וואלה, "גרה בשיינקין" נכתב ע"י יאיר לפיד. ידעתי שלפחות משהו אחד טוב הוא עשה…
"אני תוהה אם המשפט הראשון הוא רמיזה מתוחכמת (לשיר ”גרה בשיינקין“ שכתב… יאיר לפיד). " לא במודע, לא 🙂
"אכלת אותה. עכשיו כל עורך דין יוכל לתבוע אותך על כך שהשתמשת בכינוי ”עוכר דין“ כנגד כל בעלי המקצוע החופשי המכובד ללא אבחנה, והשפלת וביזית אותו באתר החשוף לכל אזרחי ישראל". זה בסדר, אני אטען בתגובה ש-99% מעורכי הדין מוציאים שם רע לכל השאר.
אור, אני טוען זאת משום שגם כשיש לך "גב משפטי", עורך הדין שלך לא יצליח לחלץ אותך מכל מצב, ולכן הפתרון הפשוט הוא פשוט לא לעצבן אנשים. מתוך הגיון, לא הייתי מקבל מישהו לאיגוד שלי, אם אני יודע מראש שהוא יעשה לי הרבה צרות. הייתי מתנה את הצטרפותו בכך שיעמוד בכללים ברורים ולא יבזבז את כספי האיגוד על מאבקים חסרי טעם בבתי משפט.
אפרופו שטרן ותביעות – דווקא התביעה שהגיש עמנואל רוזן היא מהמוצדקות שבתביעות. באופן מפורש האלוף מייחס דברים שנאמר בעייתים בקונוטציה שלהם בחברה הישראלית במידה והם נאמרים בצורה פובית. ומעקב היותו איש צבא הוא אינו ראשי להתבטא כך.
ובלי שום קשר האם לא ניתן לדרוש את פיטוריו של ראש אכא בגין אמירותיו הפוליטיות / שנויות במחלוקת – אולי נגיש בג"ץ בדרישה כזו. למען יראו ויראו
רביב דרוקר כתב בזמנו בבלוגו על השפעתן של תביעות לשון הרע על עיתונאים, גם בכירים. לא הצלחתי למצוא את הקישור הישיר (ואודה שאין לי זמן רב להשקיע בכך), אבל מצאתי כתבה שמצטטת משם:
http://advertising.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20071021_45434
כך שלא רק בלוגרים נפגעים. אם כי אני מסכים שהם נפגעים יותר (בהיעדרו של צוות מגבה וביטוח תביעות).
טוב, נו, הנה קישור ישיר לפוסט של דרוקר:
http://israblog.nana10.co.il/tblogread.asp?blog=394281&blogcode=7700976
עידו – אתה מבלבל בין איבדו את תחושת החטא או המוסר, לחושבים אחרת ממך. זה שאתה היגעת למסקנה שיש למתנחלים זכות על בית לחם לא הופך אותה לנכונה ואת כל מי שחושב הפוך אוטומטית ללא מוסרי.
כתבתי על זה פעם, בהקשר אחר:
http://moddy.blogli.co.il/archives/65
הפתרון ע"י התאגדות בלוגרים אולי יועיל, אבל לא יפתור את הבעיה העיקרית, שהיא אלימותם של עורכי הדין ומפעיליהם (כלומר, אנשים שיש להם גב כלכלי לשכור עורך דין וללכת למשפט תקופה ארוכה.)
עורכי דין צריכים לבוא ממאגר כמו רופאים. הביטוח הלאומי צריך לשלם עבורם, וצריך לאסור בחוק את השתתפותם של עורכי דין פרטיים באיזשהו דיון משפטי.
עידו – שים לב שבכוונה לא נכנסתי לתוכן (המופרך) של הודעתך, אלא רק למטא
מודי,
אני חושב שמנסים לדון כאן בפתרונות אפשריים. אתה מציע שינוי בשיטת המשפט בישראל (בלשון המעטה), מה שלא נראה כל כך ריאלי כרגע. מה לעשות.
עידו,
הזרם המרכזי בשמאל (כמו גם גורמים בכירים בממשל הפלסטיני) דווקא גורס שניתן לדבר על הישארות של המתנחלים תחת שליטה פלסטינית, כאזרחים פלסטינים.
מי שמסרב לפתרון כזה הוא דווקא הימין. כך שקצת מטופש לבוא כאן בטענה לאחמד טיבי, שולמית אלוני ו/או אורי אבנרי.
עידו, שילוב של סימני פיסוק בהודעות שלך יכול לעזור להם להראות יותר כמו טענות מנוסחות ופחות כמו בליל מלים.