מבלי להכיר בלגיטימיות
ב-1946 השתתף דב גרונר, מהגר מהונגריה, בהתקפה של האצ"ל על מבצר הטיגרט שבו שכנה – אז והיום – משטרת רמת גן. המטרה היתה גניבת נשק. במהלך ההתקפה, נפצע גרונר ונשבה. הוא הועמד לדין – בהסתמך על תקנות שעת החירום, שלימים יזכיר מנחם בגין שכמותן לא נחקקו אף בגרמניה הנאצית; ועדיין הן תקפות בישראל – ונמצא, כצפוי, אשם. גרונר סירב להכיר בלגיטימיות של מערכת המשפט הכובשת, סירב להתייחס להאשמות, וסירב להתגונן או אף לקבל עורך דין שייצג אותו; הוא דרש שיכירו בו כשבוי מלחמה. באופן קרקסי אפילו יותר ממנהגם של בתי המשפט הישראלים להכיר ב"חומר סודי", הוא יוצג על ידי הקטיגור; מפקח המשטרה הבריטי ג'ון דנלי, שהיה עד תביעה נגד גרונר אך הפך לידידו, תיאר את המשפט כ"הצגה". מטבע הדברים, גרונר נידון למוות בתליה.
זה היה רק חלקו הראשון של המחזה. האימפריה הבריטית היתה בשקיעה מואצת – היא פשטה רגל ב-1944, וב-1947 היא תוותר סופית על נסיונותיה להחזיק ביהלום הכתר שלה, הודו – והיא היתה זקוקה נואשות לסיוע אמריקני. חלקים ניכרים בציבור האמריקני ראו בעין רעה את ההוצאה להורג הזו. על כן הפעילו הבריטים לחץ עצום על גרונר להגיש בקשת חנינה: אם תוגש כזו, הובטח לו באמצעות מתווכים, היא תתקבל. חייו יינצלו. וממילא סופו של המנדט נראה בעין.
גרונר היסס. הוא כתב בקשת חנינה, וגנז אותה. בקשה כזו היתה הכרה בלגיטימיות של המשטר הבריטי: מי שרשאי להעניק חנינה הוא הריבון המוכר. הלחץ הבינלאומי היה כבד, כמו גם חששם של השלטונות הבריטיים: הם ביצעו שורה של שינויים מבוהלים בתקנות שעת החירום. ב-16 באפריל 1947, ללא כל התרעה ובניגוד לנהלים המקובלים, הוצאו גרונר ושלושה לוחמי חירות אחרים – מרדכי אלקחי, יחיאל דרזנר ואליעזר קשאני – להורג בתליה בכלא עכו.
התגובה בעולם היתה קשה, כמרים אמריקנים ערכו טקסים לזכרם של הנרצחים, ודב גרונר עשה את שלו כדי לרסק עוד קצת את הלגיטימיות של המשטר הבריטי. שבעה חודשים לאחר שנתלה, בריטניה לא התנגדה לביטול המנדט שלה בפלסטינה.
* * * * *
לפני כעשרה ימים, הלך יונתן פולק לכלא. בדרכו שלו, גם הוא תורם להתמוטטות הלגיטימיות של המשטר הציוני. הוא נכלא משום שרכב באיטיות על אופניים ועיכב את התנועה, כהפגנה מתריסה כנגד הטבח שביצעה ישראל בעזה במהלך "עופרת יצוקה". הוא לא היה לבד שם, אבל רק הוא נעצר, משום שהבלשים זיהו אותו. השופט יצחק יצחק דחה את טענות ההגנה מן הצדק של פולק, והפעיל כנגדו את עונש התנאי שהיה תלוי מעליו בשל "התקהלות אסורה"; האחרון החליט להפסיק לשחק את המשחק המכור. פולק לא ערער על פסק הדין, וסירב להצעת יצחק להמיר את עונש המאסר בעבודות שירות. הוא נימק זאת בכך ש" אני לא חושב שמה שעשיתי הוא פסול ואין לי כוונה לשתף פעולה בענישה שלי. אם אני צריך ללכת לכלא אלך, וביום שאצא אמשיך לעשות את אותו הדבר".
צריך לומר שמערכת המשפט הישראלית לגיטימית יותר מזו הבריטית, ובוודאי שהיא איננה "משטר של עצי תליה", כפי שהגדיר בגין את האחרונה. אבל לאורך כל ההיסטוריה שלה, היא היתה כלי שרת ועלה תאנה של מערכת הבטחון – החל, בעצם, מקבלת תקנות שעת החירום. היא ייצרה מערכת משפטית כפולה: אחת ליהודים טובים, והשניה לפלסטינים.
מערכת המשפט הישראלית נדרשה ליותר משלוש שנים כדי לאסור על שימוש בפלסטינים כמגנים אנושיים לחיילי צה"ל (מה שכונה בעגה הצה"לית "נוהל שכן"); המערכת אישרה תחילה – בעקבות פרשת השב"כ – את השימוש בעינויים ("לחץ פיזי מתון"), ורק לאחר עשור אסרה עליהם; זו מערכת שחיפתה על העלמתם של אנשים, בכלל זה אזרחים ישראלים (מרקוס קלינגברג, מוטי קידר), ומעצרם של אזרחים ישראלים ללא זכות לעורך דין לתקופות ארוכות (חיים פרלמן ודוד סיטבון, אמיר מח'ול ועומר סעיד), דבר שמעניק למערכת הבטחון זמן עינויים יקר ערך; בשנות השמונים והתשעים, המערכת המשפטית אישרה דרך קבע צווי הגליה של פלסטינים, ששיאם בגירוש ללבנון של 400 אנשים שצה"ל טען שהם אנשי חמאס; היא אישרה – בלי יוצא מן הכלל! – כל צו להריסת בתים, מעשה שהוא עונש קולקטיבי; ורק בימים האחרונים אישר בג"צ את המשך הפעלתו של מתקן 1391, שהוא מתקן כליאה וחקירה חשאי, שישמש את מערכת הבטחון להחזקת עצירים שאינם ישראלים או תושבי השטחים. מערכת המשפט גם אישרה את המעצרים המנהליים ואת הגבלתם של ישראלים באמצעות צווי אלוף – גם בישראל גופא.
משפטנים ישראלים, שבלעדיהם משטר הכיבוש כלל לא היה עומד – מי כיועץ משפטי צבאי כמאיר שמגר, מי כמכשירת שטחים להתנחלויות כפליאה אלבק) – או היה נחשף במלוא רשעותו, משמשים בעיקר כעלה תאנה של משטר הכיבוש הישראלי. הנה, הם יכולים לומר, ישראל לא נשלטת על ידי חונטה, היא לא בורמה ולא סין; יש בה משטר חוקי.
יונתן פולק, שבא מלב הממסד היהודי, חושף, מרצונו ותוך תשלום המחיר, את ערוותו של השקר הזה. הוא לא עולה לגרדום, אבל, כמו גרונר, הוא עושה את שלו לחיסול הלגיטימציה של משטר עוול. אם יקום כאן אי פעם משטר צודק יותר, פולק יהיה אחד מבוניו.
הערה מנהלתית: בימים האחרונים,התקבלה תרומה בקרן הטבק והאלכוהול. אני רוצה להודות לתורם, ומבטיח לנצל את הכסף למטרה היעודה בלבד.
(יוסי גורביץ)
אז אתה טוען שפולק לא לגיטמי כי הוא הולך בצעדיהם של טרוריסטם כגון גרונר? 🙂
ביצעה, לא ביצה.
בה, לא מה.
"תקנות" הן בלשון נקבה, ולכן בפיסקה הראשונה "…כמות*ן* לא נחקקו אף בגרמניה הנאצית; ועדיין ה*ן* תקפ*ות* בישראל…"
בכל מקרה, פוסט מצויין, כרגיל.
תודה!
תודה לכל המתקנים; תיקנתי.
פוסט חד וחלק כרגיל!
אני לא כל כך מבין את הטיעון בנוגע למשפט של פולק. רק היום קראתי את בן דרור ימיני כותב שלפולק הוצע להמיר את המאסר שלו בעבודות שירות, וקצת היה קשה לי להאמין. עכשיו שאני שומע את זה מפיך (ומפי הארץ) אני מנסה להבין מה עוד אפשר היה לבקש ממערכת הצדק הישראלית. פולק ביצע עבירות קלות, מספר פעמים, וזכה על כך בעונש קל יחסית (שגם הוא התקבל בשל סירובו לשתף פעולה עם המערכת). איך בדיוק זה חושף את ערוותה של המערכת?
שלא יובן לא נכון – אפשר בהחלט להעריך את פועלו של האיש, ממש כמו זה של כל סרבן בלתי אלים שמתקומם כנגד אי צדק ומוכן לשלם את המחיר. אבל בניגוד לכל הדוגמאות שנתת של ענישת פלסטינאים, שהן אכן אות קלון למערכת, נראה לי שמערכת המשפט יוצאת נקיה במקרה הזה.
מתי שמעת בפעם האחרונה שהוגש כתב אישום נגד מישהו, משום שהוא רכב לרט על אופניים, כאמצעי הפגנתי?
אם זאת עבירה חוזרת, ורכיבת האופניים הפריעה לתנועה והביאה למעצרו – כתב אישום הוא בהחלט סביר (גם אם לא מחוייב המציאות). ובניגוד לגרונר, שניתן היה לתת לו עונש קל יותר, מהרגע שפולק סירב לעבודות שירות אי אפשר היה להקל בעונשו יותר. יש לי בהחלט הערכה למי שמוכן בשם הצדק לעבור על החוק שוב ושוב, אבל כל מערכת משפטית תאלץ להעניש אדם כזה.
ומשה פייגלין, להבדיל, זכה ממערכת המשפט ליחס דומה (גם הוא על פעולות לא אלימות, גם אם יותר חמורות) – רק שהוא ניצל מהכלא בזכות הסכמתו לבצע עבודות שירות (אני מתבסס על עמוד הויקיפדיה שלו, ומקווה שאין שם טעויות).
במחאת האופנוענים נעצרו חלק מהמארגנים לחקירה על הפרעה לתנועה. אני מניח שאם היו ממשיכים עם הרכיבות האיטיות האלה – נגד חלק היו מוגשים כתבי אישום. ככל הידוע לי, לאיש מהם לא היה עבר פלילי.
נראה לי שזו בדיוק היתה כוונתו של יוסי..פולק דומה קצת לגרונר משום שלמעשה הוא מפסיק לשחק את המשחק של מערכת משפט אשר לא נראית לו לגיטימית. גם מערכת המשפט הבריטית יצאה בסדר פחות או יותר, גרונך לא היה חייב למות, המערכת ניסתה לתת לו דרך אלטרנטיבית לצאת מזה. הוא סירב להכיר בה, ולמעשה הכריח את המערכת להגיע להתנגשות, שעלתה לו בחייו ועירערה עוד קצת את לגיטימיות שלטון הבריטים. פולק גם הוא בוחר במודע להתנגש במערכת,.הוא מכריח אותה לנקוט נגדו באמצעים שבחשבון סופי אכן לא מוסיפים כבוד או לגיטימציה למערכת המשפט הישראלית, ונקווה שיהדותו האשכנזית תעמוד לזכותו בחשבון סופי של המחיר שהוא יאלץ לשלם.
זה מזכיר, אלף אלפי הבדלות, את הנערות שישבו במעצר בתקופת ההתנתקות וסירבו להזדהות כי לא הכירו בסמכות המדינה.
גם אני נזכרתי בהן, אבל יש הבדל מהותי אחד:
המתנחלות סירבו אפילו להזדהות בפני השוטרים, כי מבחינתן כל נציג ישראל הוא בלתי לגיטימי. כמובן שכאשר השופט הציע לשחרר את הנערות תמורת הזדהות וערבות בסך אלף שקל הן הסכימו.
פולק, לעומת זאת, לא מסכים להקלה בעונש שלו כי לדעתו העונש איננו לגיטימי. כך שההבדל הוא לא רק ביושרה, אלא בין השקפה טוטלית-אבסולוטית לזאת שבודקת כל מעשה לגופו.
מה שאני אוהב לראות בתקשורת זה את האיזון.
את כל הדברים האלה הרי כולנו שמענו גם כששמו במאסר מתנחל שהורשע בנשיאת נשק, בגלל שהסתובב עם לדרמן.
לא תקיפה. לא איומים. נשיאת נשק.
אם אתה סרקסטי, ובעצם אומר שיוסי דו-פרצופי, אז הרשה לי להעיר שתי הערות:
1. הבלוג של יוסי אינו חלק מה"תקשורת". הוא בלוג אינטרנטי. אין לו שום מחוייבות לאיזון.
2. אף על פי כן ולמרות זאת, הוא דווקא כן התלונן כשהתרחש הסיפור שהצגת.
היו לו כמה פוסטים מאוד קשים בנושא, אבל כשלתי במציאתם. מישהו יכול לעזור ולתת לינק?
מצאתי על פדרמן:
http://net.nana10.co.il/Article/?ArticleID=119824&
ועל פרלמן:
http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=1829
http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=1752
ויש גם על ביטול המצעד הכ"חניקי באום-אל-פחם:
http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=313
לא טרחתי לחפש פוסטים נוספים, אבל יש עוד, כולל כתבה מאוד מעניינת על איתמר בן-גביר.
יוסי גורביץ שינה את דעתו ומאז הוא הרבה יותר קיצוני- פעם הוא תמך במרצ והיום הוא תומך בחד"ש .
אכן, הדמיון בין דב גרונר שהקריב את חייו, ליונתן פולק שבחר להקריב כמה חודשים שלאחריהם יהפוך למעמד אליו הוא שואף כל השנים – של קדוש מעונה- הוא רב ועצום. על מה אני מדבר בעצם ? גרונר קטן ליד פולק. גרונר הפסיק לסבול ברגע שתלו אותו. ופולק יסבול כמה חודשים טובים.
לפעמים, בשם הטיעון, טחות עיניהם של אנשים מלראות.
גם הדימיון בין ממשלת המנדט לממשלת ישראל הוא לא גדול ובכל זאת יש כאן סוג של מרי אזרחי, פולק כמו גרונר מסרב להכיר בלגיטימיות של העונש שקיבל או במילים אחרות 'מסרב לשחק את המשחק'.
לדעתי, פולק (בניגוד לגרונר) מכיר בלגיטימיות העונש שלו אבל לא בצדקתו. אולי אפשר לבדוק אם הוא ישנה את דעתו כאשר טורי אופניים ימנעו ממנו להגיע לשייח ג'ראח ולבילעין בזמן להפגנות. אגב, כאשר אלפי אופנוענים נסעו לאט וחסמו למשעה את הכניסות לתל אביב במחאה על עליית תעריפי הביטוח, גם נעצרו כמה מהם. "אבירי זכויות האדם" לא הרימו צעקה אז.
רק תיקון, הצעקה לא הייתה על המעצר אלא על העונש, כמה קיבלו אותם אופנוענים על ההפגנה הזאת?
לא יודע, נגד כמה מהם עמד עונש מאסר על תנאי, וכמה מהם היו בוחרים לשבת בכלא במקום האלטרנטיבה?
פולק הוא אנרכיסט מוצהר. ככזה קשה להאמין שישתתף בבניית משטר כלשהו ( טוב יותר ? ) בעתיד.
נראה שהוא חיכה להזדמנות להעלות את הפרופיל הציבורי שלו במשך שנים. הפרקליטות נתנה לו את מבוקשו, כמו שנמרוד אמר – ללא ברירה, כי מתישהו היה מגיע איזשהו עונש לפתחו.
לא השתכנעתי. גרונר לא המציא את הטריק של אי הכרה בשלטון, עשו את זה רבים לפניו (צ'ארלס הראשון, למשל) ואחריו (סדאם חוסיין, למשל).
במישור המוסרי, אני בספק אם מישהו מהם (כולל גרונר ופולק) יכול להיות מופת מוסרי. אם כבר אז להפך, יש לי חשש שמי שמשחק במשחק ה"אני לא מכיר בשלטון" יטה יותר לכיוון הדיקטטורי אם וכשיגיע לשלטון. דווקא מי שכן הכירו בשופטיהם (רשימה חלקית: גנדי, קינג, מנדלה) מהווים לדעתי דוגמא מוסרית בהרבה.
ובמישור המעשי, גרונר לא באמת הוציא את הבריטים מישראל, ופולק לא באמת ישנה משהו בישראל.