החברים של ג'ורג'

נקמת דם ילד קטן

שני בני עוולה לובשי מדי צה"ל נתקלו, במהלך מבצע "עופרת יצוקה" – מבצע שבלשונו של רוברט קונקווסט (הוא דיבר על מלחמת האזרחים הרוסית) התנהל "במעט אומץ ועוד פחות מכך חמלה" – בתיקים שהם חשבו שהם עשויים להיות ממולכדים. בפני החיילים עמדו כמה ברירות. הם יכלו לסגת. הם יכלו להזעיק חבלן. הם יכלו לבקש הנחיות מהמפקדים שלהם. הם יכלו לירות בתיקים מרחוק. במקרה הקיצוני באמת, הם יכלו לסכן את חייהם ולפתוח את התיקים בעצמם. הם בחרו לתפוס ילד בן תשע ולאלץ אותו לפתוח את התיקים.

בישראל הישנה, בשנות השבעים, עדיין אפשר היה אפשר למצוא בדפוס את הבדיחה שאמרה שנשים ערביות הולכות לפני בעליהן מפני חשש המוקשים. זה ביטא את הבוז לערבים, את התפיסה שהערבי הוא פחדן, שמוכן להקריב אחרים למען חייו. אפשר, בלי מאמץ רב, לזהות כאן את הבוז של הכובש הקולוניאליסט לעם הילידי המפגר, בוז שזיהה בקרב הציונים כבר אחד העם (אז, אגב, איש לא היסס לדבר על "קולוניות"; היום מי שמתייחס לציונים כקולוניאליסטים פסול לבוא בקהל). שלושים שנה אחרי שהבדיחה ההיא הפכה ללא ראויה לבוא בקהל, צמד חיילים עברים – משפנים קלו, מעכברים גברו – השתמש בילד, אמנם ילד מבני העם הנחות, כמגלה מוקשים.

התיקים ההם, לרוע מזלם של השניים, לא היו ממולכדים. אילו היו, איש לא היה חוקר את תעלומת מותו של ילד פלסטיני באיזה פיצוץ לא ברור ברצועת עזה. הוא היה מצטרף לסטטיסטיקה של 252 הילדים האחרים. נקמת דם ילד קטן? רק אם יש לו הדם הנכון.

אבל הוא נשאר בחיים. והשרץ כפוי הטובה התלונן. ועכשיו שני החמושים האמיצים מוצאים את עצמם בפני בית משפט, ואמאל'ה, הם עוד עשויים לתת את הדין. לא את הדין הצבאי המלא, כמובן: לא סביר שהם יועמדו אל הקיר. גם לא סביר שהם יקבלו את העונש האזרחי הראוי לאדם החוטף ילד בן תשע ומאלץ אותו לשחק ברולטה רוסית, משהו שנע בין 20 שנה למאסר עולם. לא, סר מעליהם מר המוות; אם הם יאסרו ליותר מחצי שנה, תהיה כאן הפתעה גדולה. ואם הם לא יקבלו חנינה, תהיה הפתעה גדולה עוד יותר. דין? דינצ'יק.

עכשיו יורדת הבהמה הירוקה על טלפיה וגועה געיה גדולה ומרה. שומעים אותה מדברי הכתב הצבאי אמיר בוחבוט, שכמו נכתבו על ידי הפרקליטים הצבאיים של שני החמושים: ילל ונהי, אכלו לנו ושתו לנו ומה רוצים מאיתנו ומה כבר עשינו. המג"ד שלהם מעיד לטובתם, אומר שהם "עשו טעות", שהטיפול בהם צריך להיות פיקודי. כלומר, להגמר ברמה של ריתוק לשבועיים, וגם זה בגלל שהם נתפסו.

לא, אדוני המג"ד עלום השם, לא; חטיפתו של ילד ואילוצו לסכן את חייו בזמן שנציגי תולעת יעקב תופסים מחסה הוא לא "טעות". זה מעשה מכוון, מודע, שמי שלא מבין שמדובר בפשע – בין אם מדובר בחפ"ש ובין אם מדובר במג"ד, בין אם מדובר באספסוף היג"ע – הוציא עצמו מכלל הראויים להקרא בני תרבות. ולכל האומרים "בעת מבחן, ינטוש כל אדם את התרבות, בעת מלחמה יעשה אדם הכל כדי לשרוד, וראוי הדבר, ואין פה אשם או בושה" – נו, באמת צריך להזכיר לכם למי יש זכויות יוצרים על הסנטימנט הזה?

ולכל הטוענים "לא היית במקומם", אשיב: הייתי גם הייתי. ירו עלי, ולא אחזתי בילד כמגן. זרקו לעברי רימון (נפל, אמנם, אבל היה מפחיד למדי בשעתו), ולא העלתי בדעתי להשליך עליו נערה. יתר על כן, כל האירוע התרחש – כפי שציינה התובעת – אחרי הקרב. החיילים לא היו בשום סכנה. ואף על פי כן, הם בחרו במסלול הפעולה הזה.

בכל מסע הקינה הזה, כפי שהעיר איתמר, אשם דובר צה"ל. אילו היה יוצא בהודעה נחרצת, אומר שמדובר בפושעים שביזו את המדים שהם לובשים, שהם חרפה לצה"ל ולהיסטוריה שלו, שהם העטו כלימה על החטיבה שלהם, ששמה מנומר גם כך. אילו היה דובר צה"ל נאבק על של שמו הטוב של צה"ל כפי שהוא נאבק על שאריות המוניטין של גבי "מסמך? איזה מסמך?" אשכנזי, סביר שהוא גם היה מנצח.

אבל זה היה דורש התמודדות עם קצינים קרביים – התמודדות, למעשה, עם הצייטגייסט הישראלי – ולא מעט אומץ. ובצה"ל, ובמיוחד בקצונה הבכירה שלו, יש מעט מאד אומץ ועוד פחות מכך חמלה.

הערה מנהלתית: תם ונשלם פרויקט 300 השלישי. אני תשוש מכדי לספק את הסטטיסטיקות הרגילות. נכתבו די הרבה מילים, ועל כל פנים יותר מ-300 לפוסט. אני לא חושב שיהיה לי כוח לעשות משהו כזה בתקופה הנראית לעין. אני מתכוון לצמצם את הכתיבה בבלוג לשניים עד שלושה פוסטים בשבוע, בין השאר משום שיש גם בלוג אנגלי רעב ללחם וחשבון פליקר שמרגיש זנוח. אבל הסיבה העיקרית היא שאני מתכוון לכתוב ספר. למעשה, התחייבתי בפני אנשים מסוימים לכתוב אותו כפי שהתחייבתי לכתוב את הפרויקט הזה, והפרויקטים היו שיטה לא רעה בכלל לחישול יכולת כתיבה גם כאשר כל מה שבא לך לעשות הוא להתכרבל.

אני מודה לכל האנשים שתרמו לקרן הטבק והאלכוהול, ובקרוב ארכוש עדשה חדשה. פרטים יבואו. כמו כן, עלתה דרישה ספונטנית– אני ממש צריך להזהר עם הבדיחות שלי – להרצאות היסטוריות-פוליטיות, תחום שנזנח. גם על כך יבואו עדכונים בקרוב, אני מקווה.

ועכשיו, אל הרעל האמריקני הידוע כטבק.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

61 תגובות על ”נקמת דם ילד קטן“

  1. עומר הגיב:

    אתה חשוב למדינה הזו.

  2. אמיתי ס הגיב:

    עיון או פרוזה?

  3. שחר הגיב:

    לא תמיד היה לי קל עם התוכן אבל תמיד היה מעניין. זה בטוח.
    אשמח להתעדכן לעניין ההרצאות.
    בהצלחה עם הספר פרויקט כזה הוא חישול רציני.

    רק טוב.
    שחר.

  4. רחל הגיב:

    ראו בהקשר זה את מאמרו של ישראל הראל 'משפטנים נגד לוחמים' בהארץ של סוף השבוע: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1195922.html
    ובמיוחד את משפט המחץ המעוות: "מה היו פוסקות השופטות – או התובעת המחמירה – אם היה מדובר בבניהן שלהן? חיי מי היו אז חשובים יותר: בניהן הלוחמים, או חיי ילד – ילד! – ששייך למטמיני המטענים שמטרתם להרוג את הבנים?"
    רק שלנו הם בנים וילדים, ילדי עזה הם "מטמיני מטענים".

  5. שלומי הגיב:

    יוסי תכתוב פוסטים היסטורים פוליטים כאן באתר

  6. שונרא הגיב:

    תודה – שוב תודה – על כל שאתה כותב. ועל כך שאתה כותב.

  7. יובל הלפרין הגיב:

    מבינים רק כוח.
    לא מקיימים הסכמים.
    מילה שלהם לא מילה.
    חוסים תחת אוכלוסייה אזרחית.
    משתמשים בילדים כמגֳנים חיים.

    החלאה הישראלית מטילה על "הערבים" את כל הפשעים שהיא עצמה רגילה בהם ומצטיינת בהם.

  8. סמולן הגיב:

    שבור רגל…

    ובפוסט הזה, אין מה לומר, שני השפכברים אכן ראויים למשהו טיפה פחות מתבכיין מטעם הבהמה החביבה עלי. ירוקה, כמובן.

  9. vandersister הגיב:

    את הפוסט הזה צריכים ללמד בטירונות לכל חייל וחיילת, למען לא ישכחו את חוש המוסר שלהם.

    חוץ מזה, מצפה בשמחה לקרוא את הספר!

  10. אלון הגיב:

    כמי שביקר אותך בחריפות בטוקבקים באחר ולא מסכים עם דיעותך בכלל, הפכתי כיום לקורא קבוע ומעריך. מעריך את האומץ , היושר והחריצות. לא הפכתי לפחות ציוני , ובודאי שלא לפוסט ציוני אבל פתחת את עיני בהרבה דברים. תודה ,בהצלחה ומתחייב לקנות את הספר.
    אלון פדות 

  11. דורי גיל הגיב:

    איך פיספסת את ציטוט המחץ מהמשפט?

    הפרקליט הזכיר כי הילד הפלסטיני לא נפגע בגופו. "ייתכן ונפגע בנפשו, אבל אף אחד לא שואל את עצמו כמה נפגעו החיילים מהעמדתם לדין."

    שזה שחזור מודרני של המשפט גולדה, שלא תסלח לערבים על כך שהם מכריחים אותנו להרוג את בניהם.

    וכמו שחבר שלי אמר, החוק היבש לא נרטב אף פעם, אפילו לא מדמעה של פושע מלחמה.

  12. זהר הגיב:

    אחד הבלוגים החשובים ביותר ברשת. נתקלתי בו בצורה אקראית לגמרי ומאז אני בתדירות כמעט יומית בודק את המאמר היומי. יוסי, יש לך תרומה עצומה בעיצוב השקפת עולמי בנוגע לכיבוש. חזק ואמץ! כל הכבוד על חריפות המחשבה, האנרגטיות העצומה שנדרשת לפרסום פוסטים על בסיס יומי וכמובן אומץ הלב העצום להביע דעות נון קונפורמיסטיות במדבר הישראלי הניאו-פאשיסטי, זכור תמיד שאנו זקוקים לשכמותך. נוח, צבור כוחות וחזור בכוחות מחודשים. אני בטוח שרבים בצפייה לשובך במלוא העוצמה.

    • עדו הגיב:

      או במילים אחרות – זה שיוסי, שאני חולק עליו בהרבה דברים, לא מקבל טור קבוע במעריב/ידיעות ואילו חגי סגל ומשה פייגלין כן, אומר משהו על החברה שלנו.

      • עומר הגיב:

        ואני חושב שגם לאנשים האלה מגיע פתחון פה, אין קשר בין הדברים.

        • עדו הגיב:

          השאלה היא לא מי 'כן' קיבל פתחון פה אלא מי לא. את ב. מיכאל זרקו מידיעות ואת חגי סגל השאירו, אז עכשיו טרוריסט לשעבר כותב שם אבל שמאלני קצת קיצוני מדי לא.

  13. ג'ו הגיב:

    על מה הספר?

  14. עדו הגיב:

    אני רוצה להתייחס לרגע לטיעון של 'אלו שיושבים מתחת למזגן ושופטים את הלוחמים בשטח'.
    לפי הטיעון הזה, יש מעט מאד אנשים שיכולים לשפוט את הש.ג מליל הגילשונים שברח כשמחבל הסתער עליו (מה שעלה בחייהם של שישה חיילי צה"ל). האם אני שלא הייתי מימי חייל תחת אש יכול לדעת שלא הייתי בורח גם כן? כנראה שלא, זה עדיין לא אומר שהש.ג הזה הוא לא פחדן עלוב. כל הנימוקים שנשמעים לטובת החיילים תופסים גם כאן: למה שהוא יהרג? למה שאחרים לא ימותו במקומו? מי הם אלו שיושבים מהצד ושופטים אותו? למעשה הש.ג הזה אולי פחדן הרבה יותר מהחיילים אבל הרבה פחות מנוול, הוא לפחות פעל מתוך פאניקה והיה בסכנת אמת, להם היה זמן לחשוב על מה שהם עושים והם לא היו בשום סכנה.

  15. דוד הגיב:

    שני הגרוש שלי: במלחמה קורים דברים נוראים ואוכלוסיה אזרחית נפגעת באופן לא מידתי. זה נכון בכל מלחמה אי פעם, ובמיוחד במלחמות הידועות כ"מאבק בטרור" בטקטיקות שהתפתחו בשנים האחרונות. החייל לא יוענש כמעט ובכלל, בגלל שקשה מאוד לבודד מקרים של הפרות הדין המלחמתי בשטח; אחרי הכל, אם מאשרים הפצצה בזרחן על בנייני מגורים מאוכלסים, מה נלין על חייל שתפס ילד וביצע בו מעשה אברהם אבינו?

    האפשרות היחידה להתנגד לכל הדבר הזה היא לא באמצעות הפרקטיקה המשפטית, שעוסקת בבידוד של אקטים לא-נורמטיביים ובשפיטתם היחידנית, אלא בהתנגדות פוליטית לכל המלחמה הארורה הזאת.

    במילים אחרות, מי שלא רוצה הפרות של הדין המלחמתי, שלא יצא למלחמה.

    כך אני רואה את הדברים לפחות.

    • עדו הגיב:

      אתה מוציא את החיילים האלו יותר מדי בזול.

      • דוד הגיב:

        בהחלט יכול להיות. אבל אני מאמין שההתנהגות האנושית היא דבר מורכב, ואי אפשר לצפות מחיילים, שהם בסך הכל פרטים, אנשים, להתנהג בטוהר כפיים כשיש בפניהם דילמות מוסריות קשות (וקשות פחות, ע"ע מקרי הביזה בעופרת יצוקה ובמבצעים אחרים). הפתרון הוא כאמור פשוט לא לצאת למלחמה.

        • גיל ב' הגיב:

          זאת אומרת שלא צריך להעמיד פושעי מלחמה נאציים או סרבים לדין?

          • דוד הגיב:

            אם ניתנת פקודה שמשמעותה רצח עם או פשעי מלחמה בוטים, בוודאי שכן. אבל אם חייל אחד או יותר פועלים בניגוד לדין, עדיף לפתור את העניין במשפט צבאי ולא לערב בתי משפט אזרחיים.

    • עופר הגיב:

      לא לצאת למלחמה היא לא תמיד אופציה, ולא תמיד האופציה הטובה ביותר. בהינתן שכך, מוטב שכאשר אנשים עוברים על דיני המלחמה הם יענשו בחומרה, ולו כדי להרתיע אחרים.

  16. גלעד ב. הגיב:

    רק בקשר ל252 ילדים שנהרגו בעופרת יצוקה, לא ראיתי בקישור אם יש פילוח שלהם לפי גילאים.

    הסיבה שפילוח כזה חשוב היא שאנחנו מגדירים "ילד" כ"קטין" (היינו מתחת לגיל 18), ומבחינתי קטין בן 17 עם רובה ביד לא יכול להחשב לילד, והאחריות למותו על האפטופרופסים שלו ולא על צה"ל.

    אסור לנו לשפוט את הלחימה לפי סטנדרטיים מערביים של אזרח / לא אזרח, או בגיר / קטין.
    כל מה שמשנה זה חמוש / לא חמוש, והבחירה להשתמש באזרחים חמושים וגם בקטינים חמושים היא של הצד השני.

    • עדו הגיב:

      בעצם אתה צודק,למה בכלל מתייחסים לשאלה אם נהרגו ילדים או מבוגרים? גם מבוגר חסון, משופם, שונא יהודים ומוסלמי אדוק שבמקרה לא השתתף בלחימה הוא קורבן חף מפשע בדיוק כמו שילד בן 9 שמחזיק רובה הוא לוחם.
      הפילוח צריך להיות לפי לוחמים/לא לוחמים והשאלה היא האם כשנהרגו בלתי חמושים זה היה לגמרי הכרחי או לא. אם תספר לי שמחבל ירה על חיילי צה"ל מתוך קהל של אזרחים אני מבין בדיוק איך נהרגו אזרחים כתוצאה מכך, אם מספרים על זקן שהתקרב עם פנס לעמדה (מוסתרת) של צה"ל ונורה למרות שהיה אפשר להזהיר אותו מאה מטר קודם לכן זה רצח למרות שמדובר בזקן ולא בילד.

      • גלעד ב. הגיב:

        זהו, שמתייחסים לגיל הנהרגים כי מחילים עליהם את השיפוט המערבי של "ילד הוא בהכרח תמים".

        בגלל זה אני רוצה לראות את פילוח הגילאים.

        אם יתברר שמתוך 252 הרוגים מתחת לגיל 18 רוב רובם של המתים בין גילאים 14-17 אז זה אומר דרשני לדעתי.

    • Jose לך ברח הגיב:

      נו באמת…

      כשמדובר ביהודים, ילד יכול להיות בן 20 ויותר(גלעד שליט, למשל).

      כשדובר בערבים, ילד זה עד גיל 4 שנים, נער זה עד 9 שנים ובחיר חמאס מגיל 10.

      האם אני מחדש לך משהו?

      • גלעד ב. הגיב:

        גלעד שליט לא ילד, וזה טפשי ודמגוגי.
        דמגוגי שקואים לו ככה בקמפיין, וטפשי שהתקשורת מאמצת את המינוח.

        בדיווחי "בצלם" ילד זה מתחת לגיל 18. בדיווחי צה"ל אני מניח שילד זה גם מתחת לגיל 18 וגם לא חמוש.

  17. אלמקייס הגיב:

    תודה לאל שאתה הולך. חוסר יושרה כמו שלך כבר הרבה זמן לא נראה במחוזותינו.

  18. הופ הגיב:

    פוסט חשוב ומדויק.
    ומכיוון שזה נהיה גם פוסט בו מודים לך באופן כללי על הבלוג, אז אני מצטרף למחמאות. בלוג מצוין ששומר איכשהו על רמה מאוד גבוהה למרות ריבוי הפוסטים. ויותר מהכל בלוג חשוב ביותר במקום בו אנחנו נמצאים.
    חבל רק שעדיין אי אפשר לקבל עדכונים במייל.

  19. שלומי הגיב:

    יוסי אולי תכתוב היום בהיסטוריה כמו בתור שהיה לך בנענע

  20. תומאס הגיב:

    אם כבר מודים, אז בהחלט תודה.
    ובהזדמנות זו אמליץ לך גם להחליף את תיק המצלמה שלך, שלא נסגר כראוי.

  21. דוד הגיב:

    מעניין אם מישהו שם לב למספר הפוסט…

טראקבקים/פינגבקים

  1. Tweets that mention נקמת דם ילד קטן | החברים של ג'ורג' -- Topsy.com