בורות וחוסר רגישות
ל"הארץ" יש מנהג ראוי לשבח: מדי כמה ימים, הם מתרגמים מאמר משפיע מעיתונות העולם. בדרך כלל מדובר בפנינים, וזו פריצה של חומת הקרתנות המקומית (חומות שמופיעות, בגרסאות שונות, בכל מדינה).
היום בחרו העורכים בטור מוצלח מאד של גאריסון קיילור. דא עקא, שחשתי אי נוחות מיד עם הכניסה אליו, עם הכיתוב מתחת לתמונה של האצן: "המנצחים במרוץ הם לאו דווקא המהירים ביותר". הוא היה מוכר לי מאיפשהו, הציטוט הזה. ואז, לקראת סוף המאמר, זה הגיע במלואו: "המנצחים במרוץ הם לאו דווקא המהירים ביותר, גם החזקים הם לא תמיד המנצחים בקרב, ולא רק החכמים נהנים מרוב טובה". זה כבר היה מוכר מאד, אונהיימליש של ממש.
מצאתי את המאמר המקורי של קיילור. נניח עכשיו לכך שהכותרת שלו טובה יותר. הוא כותב שם:
"The race is not to the swift, nor the battle to the strong, neither yet bread to the wise, nor yet riches to men of understanding, nor yet favour to men of skill; but time and chance happeneth to them all."
וכאן כבר היה קל מאד לזהות את המקור: "כי לא לקלים המרוץ, ולא לגיבורים המלחמה, וגם לא לחכמים לחם, וגם לא לנבונים עושר, וגם לא ליודעים חן; כי עת ופגע יקרה את כולם". קהלת, 9:11.
על שלושה חטאי המתרגמת ועל ארבעה לא אשיבנה: על כי סירסה את המשפט של קיילור והעלימה את סופו (הקריטי להמשך המאמר); על כי לא זיהתה את הטקסט למרות הסיומת הייחודית של הפסוק; על כי לא הבחינה בעליית המשלב מאנגלית יומיומית למהדורת המלך ג'יימס (שהיה צריך לגרור הרמת גבה ובדיקה); ועל תרגום האופנה-האחרונה לקהלת.
"לא לקלים המרוץ" הופך, באנדרסטייטמנט שלא נמצא במקור, ל"המנצחים במרוץ הם לאו דווקא המהירים ביותר"; "לא לגיבורים המלחמה" הופך ל"גם החזקים ביותר הם לא תמיד המנצחים בקרב", וכן הלאה. במקום שבו הטקסט נחרץ, הוסיפה המתרגמת אי ודאות. על העלגות מיותר להרחיב את הדיבור.
וכרגיל, זו לא רק הבעיה של המתרגמת. למרבה הצער, יהיה מוגזם לצפות היום מהמתרגמת, המרוויחה פרוטות, להכיר את קהלת. או כל טקסט עברי בסיסי. ואני יודע שכבר עבר מקצוע המגיה מן העולם. אבל הטקסט הרי עבר עורך – או כך יש לקוות – וגם המסננת שלו לא זיהתה את הטקסט העברי שמסתתר מאחורי התרגום העברי הנורא לאנגלית המסוגננת. אחד משניהם היה צריך לקחת את המשפט האנגלי, להאכיל אותו לגוגל, ולגלות את הפרק והפסוק. זה לקח לי 40 שניות.
כנראה שלספינת הדגל של העיתונות הישראלית לא היו 40 שניות כאלה. סימן רע, רע מאד.
ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדארפור.
(יוסי גורביץ)
מתרגמת, מגיה, עורך
ולא
מתרגם, מגיהה, עורכת
הייתי מהמר על פגיעה של לפחות שתיים משלוש
הפוסט הזה מהווה השלמה מעניינת לפוסט מאמש על התפוגגות התבונה. כי החילוניות המתפוגגת מחיינו היא החילוניות של ידע, תבונה וסקרנות, ובמקומה באה לא בהכרח הדת אלא גם (ואולי בעיקר) החילוניות של בורות (יעני, למי אכפת מה כתב איזה זקן טרחן לפני 2200 שנה ואיך תרגמו את זה לאנגלית לפני 400 שנה). ולמען האמת, אני לא יודע מי משתיהן גרועה יותר
במאמרים המתורגמים בהארץ קוראים לא פעם על ארץ "ליטואניה" ודברים דומים. יש שם איזו בעיה.
אגב, אורוול ב"פוליטיקה והשפה האנגלית" מנסה לתאר איך היה מנוסח פסוק זה באנגלית מודרנית:
I am going to translate a passage of good English into modern English of the worst sort. Here is a well-known verse from Ecclesiastes:
I returned and saw under the sun, that the race is not to the swift, nor the battle to the strong, neither yet bread to the wise, nor yet riches to men of understanding, nor yet favour to men of skill; but time and chance happeneth to them all.
Here it is in modern English:
Objective considerations of contemporary phenomena compel the conclusion that success or failure in competitive activities exhibits no tendency to be commensurate with innate capacity, but that a considerable element of the unpredictable must invariably be taken into account.
ד.ט. גנב לי את הציטוט מהמקלדת.
שונה אך קצת מזכיר לי.
השמאל האופנתי בישראל בחר בתור ספינת הדגל של קמפיין "זוכרות" לקרוא ליפו "יאפא" ויש אפילו בית קפה אופנתי בשם זה. כך יצא שכל שמאלן בעולם כותב עכשיו יאפא במקום הכתיב הרגיל ג'אפה ללמד שהוא נאור.
דע עקא, דוקא יפו, נזכרת כבר בתנ"ך, קצת לפני הנכבה, בתור יפו. אותי זה הצחיק. למה לא לבחור מקום אחר שאכן "נוכס" או עוברת מן הערבית. אלא דוקא את המקום הכי עתיק בישראל, כך אומרים, שכניראה נוכס וסורס בערבית דוקא.
אני מודה שזיהיתי את הציטוט, אך לא בגלל שקראתי את קוהלת, אלא בגלל שקראתי את Politics and the English Language של אורוול.
בחרבחרת בכותרת "בורות וחוסר רגישות". לא אתווכח על בורות, אבל איפה חוסר הרגישות?
דגכוחוצמזה, לא קצת הגזמנו עם הדרמה? כולה תרגום לקללקוי… לא סימן רע, וגם לא רע מאד. סתם סימן.
אגבאגב, איך ידעת שזו מתרגמת ולא מתרגם?
אמן ואמן לפוסט, ובנוגע ליפו, היא מוזכרת בשם "יאפו" (YA-PU) במכתבי אל-עמארנה המצריים מהמאה הארבע עשרה לפני הספירה, אז אולי נעבור לכתיב הזה.
מה זה, יש פה עוד אסף? חבוב, הכינוי כבר תפוס 🙂
גם "קיילור" צ"ל "קילר". למה להמציא גירסה עברית שונה מהמקור?
וגם כשהמתרגם/ת מזהים את מקור הציטוט, ואף מציינים אותו במפורש בהערה, זה עדיין לא מבטיח להם שהעורך הלשוני לא "יערוך" את הטקסט הכתוב בשפה כה מיושנת ולא מובנת לטקסט בשפה מודרנית וקלה לקריאה.
I kid you not. קרה לי הרבה יותר מפעם אחת שעורכים "ערכו" לי ציטוטים מהמקורות או (להבדיל) מטקסטים ספרותיים מוכרים.
נפלא. בסגנון מי שהעלה את "המלט בגרסה מורחבת ומשופרת". חברי ד', שדרכו התוודעתי לאנקדוטה הנ"ל, סיפר לי על שתיים נוספות הקשורות לתרגום מהתנ"ך. האחת, בפסק דין ידוע בנזיקין הסתמך השופט בפרשנותו על "ואהבתל רעך כמוך". Love thy neighbour. התרגום לעברית תרגם מילולית, כמובן, ל"שכן"… אבל השיא הוא בספר אקדמי לא זניח שהמוטו שלו מהתנ"ך יוחס ל"משיח" של הנדל.
באמת בורות מופלאה.
ומזכיר את כל אלו שמשבחים "מילה בסלע" ולא מכירים את ההמשך האירוני "ושתיקה/משתוקא בתרי" או אלו שמדברים על "זינוק נחשוני" של הבורסה או של האבטלה.
זה מזכיר לי את ידידתי איוה. את שמה נתן לה סבה, שהיה משורר וסופר עברי נרדף בברית המועצות. ברוסית משמעות השם הוא עץ תירזה ובעברית, מה שהלב איוה, מלשון תאווה. יפה ומיוחד ושירי בשתי השפות. הגיעה הילדה לארץ והמורה בכיתה ב' גזרה: אין דבר כזה בעברית. אביבה. וכך הפכה איוה לאביבה עד לסוף התיכון.