החברים של ג'ורג'

נרדמו כל מלחיה

(הפוסט הזה התפרסם ביום שני ב"אחר". בהסכמתו של רון מיברג, אני מפרסם אותו גם כאן – יצ"ג)

בשבוע שעבר כמעט ופרצה מלחמת עולם בין ראש הממשלה נתניהו ובין שר החוץ, אביגדור ליברמן. הממשלה היתה צריכה מישהו שינסה להוריד את גובה הלהבות במשבר עם טורקיה. בדרך כלל האיש הזה הוא, מטבע הדברים, שר החוץ. אלא שספק אם ליברמן היה מצליח להשיג ויזה לטורקיה, שלא לדבר על פגישה עם בכיריה. נתניהו, בתיווך אמריקני על פי הדיווחים, שלח לפגישה את פואד בן אליעזר. לא ברור מה יצא מהפגישה הזו – מהדיווחים הטורקיים, מעט מאד – אבל ליברמן בחר לעשות מהסיפור משבר. כשנתניהו ניסה להשיג את שר החוץ שלו, הוא לא הצליח: ליברמן, שכנראה זכר איך דוד לוי כשר החוץ של נתניהו היה מנתק את הטלפונים בימי משבר, השתמש בטקטיקה דומה: הוא נמנע מלענות לשיחות הטלפון של נתניהו בתואנה של "תקלה טכנית". נתניהו הבליג על ההשפלה. הוא לא יכול להרשות לעצמו התפטרות של ליברמן. עכשיו ליברמן יודע את זה יותר מאי פעם.

עוד זה מדבר וזה בא: פואד, שהגיע למסקנה שמקורביו של שר הבטחון ברק מפיצים עליו שמועות זדוניות בעקבות הביקור ההוא בטורקיה, הודיע לדוברו של ברק, אחד ברק סרי, שהוא "ישפד אותו" וש"לא כדאי לך להתעסק עם עיראקי". הפוליטיקה הישראלית מעולם לא היתה אנינה מדי, אבל נראה שמאז שאריק שרון איים על יגאל ידין "הסגן, אפשיט אותך עירום ועריה על שולחן הממשלה" לא נשמעו כאן דברים כאלה.

בליל חמישי, לחוץ ומזיע עקב צעדת שליט שהוא מפרש – במידה של צדק – כצעד המכוון נגדו, העניק נתניהו נאום לאומה ובו הוא הסביר מה הם הקווים האדומים שלו באשר לשחרור העצורים של החמאס. אחד הקווים הללו הוא סירוב להחזרת העצורים לשטחי הגדה המערבית. ביום ראשון בבוקר, פרסם "הארץ" הערכה של אלוף פיקוד המרכז אבי מזרחי – הערכה שניתנה לפני חודש וחצי, כך שאיננה תגובה על דברי נתניהו – על פיה מהלך כזה של העברת עצורים לא מהווה כל איום ואיננו מטריד אותו. אם היתה לנתניהו אמינות, היא ספגה עוד מכה.

שר פוחח אחר של נתניהו, אלי ישי , מי שנותן פייט יפה לליברמן על תפקיד האדם הבזוי בממשלה, הודיע השבוע כי בכוונתו להצטרף לצעד שליט. ישי הוא, כזכור, אחד השרים שהשתתפו בישיבת השביעיה שהחליטה שלא לקבל את דרישות החמאס. ש"ס תמיד ידעה איך ללכת עם ולהרגיש בלי, לקחת את מה שהממשלה נותנת ולהתחמק מחובותיה, להתהדר בנוצות חברתיות תוך תמיכה במדיניות קפיטליסטית במובהק, אבל זה מוגזם אפילו בסטנדרטים הגמישים שלה.

בזמן שהטור הזה נכתב, מקפיא נתניהו ישיבת ממשלה שדנה בהצעת חוק של עמיר פרץ, שמנסה להעלות את שכר המינימום. נתניהו מתנגד. הוא כנראה יודע שאין לו רוב, אז הוא מנסה לדחות את הישיבה. האוצר, שמתנגד כמובן להעלאת השכר, נשען על טענת ה-OECD ששכר המינימום בישראל קרוב מדי לשכר הממוצע. זה נכון, אבל הבעיה היא שהקרבה נובעת מכך שהשכר הממוצע נוטה כלפי מטה, כי שליש מהישראלים משתכרים שכר מינימום ופחות ממנו.

שבוע אחד, חמישה אירועים. כל אחד מהם היה מזעזע ממשלה מערבית, כל אחד מהם היה מטלטל קואליציות או מביא להתפטרותו של שר. בישראל שום דבר מזה לא יקרה. עד מחר, מקסימום מחרתיים, יישכח הכל. לאף אחד לא אכפת.

* * * * *

קודם שיצאה צעדת שליט לדרכה, היועצים התקשורתיים שלה – מיליוני שקלים כבר הוצאו עליה – הצליחו, לדבריהם, לשכנע כמיליון ישראלים לשלוח SMS של תמיכה, הצהרה שהם יגיעו לצעדה. גלעד שליט הוא הקונסנסוס הישראלי. אין יותר קונסנסוס ממנו. ביום הראשון הגיעו כעשרת אלפים. אחר כך המספר ירד. אומרים שהוא עלה היום ל-12,000. עדיין מדובר במעט יותר מאחוז משולחי המסרונים.

אני יודע, חם. אבל זו לא הסיבה היחידה. לפני 20-30 שנה, לפני הרשת, היו מעט מאד אפשרויות לבטא תסכול פוליטי. לא כל אחד יכול היה לשלוח מכתב למערכת, שלא לדבר על כתיבה בעיתון עצמו. בעשר השנים האחרונות, עם עליית הרשת, הבעת התסכול והוצאת הקיטור הפכה לקלה הרבה יותר. כל אחד יכול לכתוב, בפחות מדקה, עד כמה הוא מתעב את הפוליטיקאים שלנו. זה לא כל כך משנה להם.

הרשת, כמובן, פעילה גם במדינות אחרות. לפני כחודשיים, במהלך הקמפיין לפני הבחירות בבריטניה, נאלץ צעיר מבטיח מן הלייבור להסיר את מועמדותו, לאחר שהתברר שהוא השמיץ את הבוחרים בחשבון הטוויטר שלו. גורדון בראון עצמו ספג נזק עצום, כאשר נתפס אומר את דעתו האמיתית על בוחרת ממורמרת. נוכחותה של הרשת בארה"ב לא הקטינה את הפעילות הפוליטית של תושביה; להיפך.

אז מדוע המודל הישראלי שונה כל כך? מדוע שפיכת מרה בטוקבקים והצבעה ב-SMS דחקה את מקומה של הפעילות הפוליטית וההפגנות? מפני שבחמש עשרה השנים של שלטון נתניהו, שרון ואולמרט – עם הפרעה קצרה של ברק – הם הפגינו בוז מוחלט לדעת הקהל. השיא היה כמובן אולמרט, שהצליח להשאיר את עצמו בתפקיד שנתיים וחצי אחרי מלחמת לבנון השניה, אחרי שבאחד מסקרי דעת הקהל התברר שהוא פופולרי פחות מנסראללה (4% לנסראללה, 2% לאולמרט). זו היתה השתנה מהמקפצה על דעת הקהל: לכו תמותו, אני נשאר.

וימי אולמרט באו, כזכור, אחרי השנה הקשה מאד של ההתנתקות. המתנחלים הרימו שורה של הפגנות גדולות – והממשלה פשוט התעלמה מהן. הכנסת העניקה את הלגיטימציה המתבקשת למהלך ההתנתקות, אך הדרך אל ההצבעה בכנסת היתה רוויה בתרגילים ספק לגיטימיים של שרון: מפיטורי שני שרי הימין כדי להבטיח לעצמו רוב בהצבעת הממשלה ועד להתעלמות ממשאל בוחרי הליכוד משהפסיד בו. נתניהו, בכהונתו הראשונה, נהנה במופגן לדרוך על יבלות השמאל. אהוד ברק הצליח לזקק שיא חדש של ציניות, כשביום שישי אחד הכריז על מהפכה חילונית, במוצאי שבת הפך אותה למהפכה אזרחית, וביום ראשון הסיר אותה מסדר היום של הממשלה. זה היה בתקופה שבה הוא קירטע כראש ממשלה שהחזיק בשמונה תיקים ושנהנה מתמיכתם של 34 ח"כים בלבד.

במשך שנים ארוכות הרגילו הפוליטיקאים את הציבור הישראלי שכל דרישה לשינוי לא תיענה, שיש לו אפשרות אחת בלבד, בקלפי, להביע את עמדתו – ועכשיו אנחנו אוכלים את פירות הבאושים של החינוך האנטי דמוקרטי הזה. ולא נראה שהדברים ישתנו: הפוליטיקאים התרגלו, ויידרש משהו חריג מאד כדי להשפיע עליהם.

ולאף אחד אין כוח למהלך כזה, כך שהדברים ימשיכו כפי שהם, עד שהמערכת הפוליטית תמאיס עצמה סופית על הציבור, ותעלה עוד יותר לאיזה מקצוען, רצוי מהצבא, שיעשה פה כבר סדר.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

50 תגובות על ”נרדמו כל מלחיה“

  1. ג'וני הפרד הגיב:

    אם מישהו מחפש דוגמה לעתיד הצפוי למדינת ישראל מן הראוי לבחון את פקיסטן. המיליטריזציה וההקצנה הדתית, איזורים בהם שלטון החוק הוא בגדר המלצה או פחות, ועוד הם בדיוק הדרך בה צועדת ישראל לאבדון.

    • דובי הגיב:

      ובכל זאת לישראל יש היסטוריה קצת יותר דמוקרטית – לא נטולת רבב, אבל דמוקרטית – וקצת פחות שנים של משטר אוטוריטרי. 100% פחות, למעשה. אני לא בטוח שההשוואה רלוונטית.

      • ארז הוכמן הגיב:

        אני לא יודע אם נכון לספור את השנים של שלטון מפא"י – או לפחות את השנים בהן הנהיג אותה בן גוריון – כשנים דמוקרטיות.

        • דובי הגיב:

          כן, אלו היו שנים דמוקרטיות. מספיק להזכיר שאף פעם, בכל תקופת מפאי, לא התקרבה המפלגה הזו לשישים מנדטים, שחילופי השלטון נעשו בסך הכל בצורה מסודרת, ששלטונו של בן-גוריון אפילו בשיאו לא היה ללא מצרים. הדמוקרטיה הישראלית אמנם הייתה (ועודנה, במידה לא קטנה) רק ליהודיה, אבל לפחות בתוך המגבלה הזו היא תמיד הייתה דמוקרטיה חזקה למדי.

          • ארז הוכמן הגיב:

            זה באמת דמוקרטיה כשהממשלה נקבעת ע"י וועדה שנקראת "הוועדה המסדרת" ?

          • TIBERIVS GRACCVS הגיב:

            זה לא עניין של כמה מנדטים מפא"י קיבלה ואני לא חושב שאם מפלגה מסויימת תשיג אי פעם 61 מנדטים זה יהפוך אותנו לדיקטטורה.

            אבל מי שבוחן את ההתנהלות של בן גוריון באופן כנה וביקרותי צריך להגיע למסקנה שהוא היה דיקטטור. גם אם לא טוטאליטרי.

            • דובי הגיב:

              זה ש-א' לא מוביל ל-ב' לא אומר ש-ב' לא מוביל ל-א'. אם אף מפלגה לא מקבלת רוב, ברור שלא מתקיימת דיקטטורה. אם מפלגה אחת כן מקבלת רוב, צריך לחפש אינדיקטורים אחרים.

              בן גוריון היה מנהיג סמכותי ובעל עוצמה. מצד שני, הוא רחוק היה מלהיות בעל כוח מוחלט לכפות את עמדותיו אפילו על מפלגתו שלו, שלא לדבר על המדינה כולה.
              לא תוציא ממני יותר מדי דבריו בשבחו של בן-גוריון, ואני אפילו לא בטוח שהוא לא היה רוצה להיות דיקטטור. העובדות הן שהוא לא היה.

            • TIBERIVS GRACCVS הגיב:

              אתה מתעקש לצמצם את הדבר לשאלה אם למפא"י היה רוב מוחלט לכנסת וזה חסר חשיבות. ברור שבן גוריון לא היה דיקטטור טוטאליטרי מסוגו של סטלין, אבל כדי להיות דיקטטור לא צריך להיות סטלין וזה שהוא הגיע לנקודה שהוא גדש את הסאה בעיני מתנגדיו והם סילקוהו לא אומרת שהוא לא היה דיקטטור.

              אם תבחן את תקופת שלטונו תראה שהוא רמס את הדמוקרטיה ברגל גסה: שימוש במנגנוני המדינה כדי לרדוף מתנגדים פוליטיים, הממשל הצבאי על ערביי ישראל, הפעלת הצבא (!) לאחר שהוא פרש בפעם הראשונה (תקופת כהונתו של שרת) כל הרעות החולות הללו נעלמו לאחר פרישתו מראשות הממשלה (או לכל הפחות פחתו במידה ניכרת).

  2. yankel הגיב:

    (to Yossi, regarding slippery-slope, unrelated to this post)

    You seem to have missed the story of the Arab
    motorbike rider who was semi-lynched by the Me'a-She'arim mob (reported yesterday in Haaretz and later in Ynet). j
    What got me was not the cowardly attack itself, nor the obstruction of medical assistance, not even the kicking of the wounded person lying bleeding on the road. What got me was the laughter. This is well beyond fascism, this is Nazism itself

    • . הגיב:

      למה אתה מתעקש שלא לכתוב בעברית? אתה כותב באתר ישראלי, אז אנא ממך עזוב את השפה האנגלית.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

        אולי אין לו מקלדת עברית?

      • yankel הגיב:

        a. This is an Israeli site, but I assume the vast majority of its readers to know enough English to understand my mail. If they don't they better start studying

        b. I don't have a Hebrew keyboard and using a virtual keyboard (for more than a few words) is a proven recipe for RSI (Repeated Strain Injury) due to repeated use of the mouse

        c. Please pass my apologies for those few who would like to read my mail and are unable to do it 

        d. Please pass my contempt to those who are offended due to national pride etc

        e. As this is a private site (which I greatly respect) I will, of course, abide by its rules if such are defined 

        • אילן הגיב:

          לכתוב באנגלית כי הכתיבה בעברית היא לא נוחה לך בלי מקלדת פיזית זה לגיטימי.

          אבל ההתקפה מלאת הבוז הזו על אנשים שזה מפריע להם שאתה מגיע לדיון בעברית ומכניס לתוכו פרקים באנגלית, היא מגעילה ממש.

          לא יכולת להתנצל בנימוס, להסביר שאין לך ממש ברירה, ולהבהיר שאתה מצטער על חוסר הנוחות?

          • yankel הגיב:

            If anyone is inconvenient reading a mail in a English, they can easily skip it. This will never offend me, I solemnly promise

            If the mere presence of a foreign language mail in a Israeli site (and this site in particular) offends anyone's nationalistic sentiments, the contempt is well deserved

            • גרייף הגיב:

              אני לא חושב שהבעיה הייתה עם קיומה של אנגלית באתר ישראלי כמו שהבעיה היא עם אנשים שבוחרים לדבר באנגלית כאשר הם יכולים להתבטא באותה רמה של יכולת בעברית (אם לא יותר טוב). מכיוון שהוכחת הבנה עברית, אני מנחש שההנחה הייתה שאתה *יכול* לכתוב בעברית, ובוחר לכתוב באנגלית, יענו מתהדר בנוצות זרות וכו'.

              • yankel הגיב:

                נא עיין תגובותי לעיל.

                כ"כ כבודו למעשה מודה שמה שמנחה אותו הוא הרצון לחנכני… כולי תודה.

    • Tim הגיב:

      מעניין גם כי אף אחד לא נעצר, ולא נפתחה שום חקירה, ככה זה כשאתה לא בן של שופט.

      • yankel הגיב:

        ככה זה כשהתוקפים חרדים. ככה זה כשהקרבן פלסטיני

        • .סטיב הגיב:

          אז עכשיו אתה יודע עברית? מנוול. זו מדינה עברית, ומי שיודע צריך לכתוב בשפה שלה.

          • Quercus הגיב:

            כלל פו?

          • yankel הגיב:

            אני מקווה שכבודו מתבדח. ליתר בטחון עיין תגובותי לעיל.

            בכ"א זו אכן מדינה עברית, ומי שיכול יואיל ויתקרא בשם עברי. ובא לציון גואל

  3. איציק. הגיב:

    אפשר לקבל קישור או הכוונה לסקר אודות אולמרט ונסראללה?

  4. אלון מ הגיב:

    שיא חדש נשבר!

    חוק גודווין בתגובה השניה בדיון.

    (ודרך אגב, אני מתעב את חרדי מאה שערים ומה שהם מייצגים והייתי בהחלט ורא לאלימות הזו סדיזם. נאציזם זה עדיין לא. והנה קישור לאתר חרדים: http://www.haredim.co.il/ViewArticle.aspx?catID=3&itmID=4036)

    • yankel הגיב:

      קודם כל, תודה על ההפניה.

      ב"נאציזם" לא התכוונתי לכל מעללי הפיהרר וההולכים ברוחו, אלא לרגשות הנפוצים בעמך דויטשלנד שאיפשרו את עלייתו ואת אותם מעללים שבאו בהמשך

  5. אני שמח לראות שגם יוסי גורביץ השתכנע סוף סוף שנושא גלעד שליט הוא בקונסנזוס הישראלי – "גלעד שליט הוא הקונסנסוס הישראלי. אין יותר קונסנסוס ממנו."

    היה דיון ציבורי, אפילו שתוצאותיו אינן לרוחו של גורביץ.
    עכשיו הגיע הזמן לעבור הלאה, או לחלופין לנתח מדוע גלעד שליט בקונסנזוס הישראלי. האופציה השניה, לדידי, עדיפה.

    תשובות אפשריות:
    א. הציבור הישראלי מוכן לוותר על אחוז מסויים מעצורי החמאס תמורת 100% משבויי ישראל. קרי, שיקול קר.

    ב. הציבור הישראלי מזמן הבין שחמאס אינו מהווה איום של ממש – ולכן חמאס יכול לקבל את מפגעיו חזרה מבחינת הישראלים. מבצע "עופרת יצוקה" יצק לתוך התודעה הישראלית שאין איום. ואם נרצה, נוכל פעם הבאה להרוג עוד 1500 ערבים בלי יותר מדי גינויים משאר העולם. אולי אפילו כפול מכך. מנהיגי חמאס ימשיכו להתחבא במרתפי ביה"ח שיפא.

    ג. הצעדה היא המחאה ה"שמאלנית" הישראלית מודל 2010. הישראלים הבינו שאין שמאל במדינתינו. הישראלים הבינו את המודל הציוני/ליברמני שאינו נותן לגיטימציה לעמדות ליברליות קלאסיות של שוויון זכויות וכו'.
    הצעדה, אם כן, היא דרכו היחידה של עם ישראל לתת לאקסיומת צבא העם/גיוס חובה/"לעולם נחיה על החרב" להתקיים אך לרוקן אותה מכל תוכן. כשם שילדינו מחוייבים חוקית וחברתית להפוך לחיילים, כך הממשלה מחוייבת להם כאל אזרחים/ילדים שגוייסו בכפייה. העמדה הזאת נטועה כ"כ עמוק בקונסנזוס שאפילו גורביץ מסכים איתה.

    המחיר שדורש חמאס עבור גלעד שליט אינו גבוה. אפשר אפילו לומר שהוא נמוך מאוד. לחמאס באמת אין יותר לאן לזוז במו"מ על שחרור שליט.
    העם בישראל יודע זאת והוא מצביע ברגליים. צעדת שליט איננה רק מתקפה יחצנית מתוזמרת היטב – היא תוצר של סיפור רון ארד שכולנו גדלנו בתוכו והיום מבינים את משמעותו האמיתית – הן על החוסן של ישראל והן על השיקולים האמיתיים של ממשלותינו.

    היחידים שעדיין מתנהגים כאילו הם לא מבינים את האמור לעיל – לפחות כלפי חוץ – הם ביבי (ברור), בן-דרור ימיני (ברור), פייגלין (ברור!) וגורביץ. תמוה.

    • ארז הוכמן הגיב:

      כולנו בעד גלעד שליט כמו שכולנו בעד מזג אוויר נוח ובעד נשים יפות, לא היה שום דיון ציבורי כי כדי לנהל דיון ציבורי צריך לדבר על "איך" ולא על "מה", וזה משהו שמטה המאבק לא ייתן שיקרה.

    • גרייף הגיב:

      אני לא מבין למה יש הסכמה רחבה לשחרור של האסירים הללו; אני בוחר להאמין, מתעקש להאמין, שיש סיבה לכך שהם אסורים. שהם מהווים סכנה לבטחוני כתושב המדינה הזו ומטרה של טרוריסטים מעצם עובדה זו. או ששחרור 1,000 אסירים הוא סכנה על בטחוני, או שאותם 1,000 אנשים לא היו צריכים להיות אסורים מלכתחילה.

    • מיליו הגיב:

      לא היחידים. אני ועוד הרבה שאני מכיר שקולם מושתק על ידי הלהט הצדקני והדמגוגי בתקשורת.

  6. יריב הגיב:

    אני חושב שהדרך שבה אתה מציג את הדברים היא מגמתית משהו. גם ברק וגם נתניהו (בסיבוב הראשון) הודחו ע"י המערכת הפוליטית פחות או יותר כשהתברר איבדו את התמיכה הציבורית. ההפגנות וההתנגדות אולי לא עצרו את ההתנתקות, אבל הן בהחלט דחפו את נתניהו ושאר שרים מהליכוד להתנגד לה בסופו של דבר, והביאו לפיצול בליכוד לקראת הבחירות.

    אני חושב שהסיבה שההפגנות לא הצליחו לעצור את התהליך היתה דווקא ששרון נשאר פופולרי עד יומו האחרון בתפקיד ולכן גם ההתנתקות זכתה לתמיכה רחבה – ולראיה תוצאות הבחירות שאחריה, שהעלו לשלטון את המפלגות שתמכו בה.

    אולמרט הוא האנומליה כאן, והוא הצליח להתבצר בכסאו גם שנתיים אחרי שאיבד את שארית התמיכה הציבורית, אבל גם הוא היה פחות או יותר משותק והדבר היחיד שהצליח לעשות היה לצאת למלחמה נוספת – מלחמות הן תמיד בקונצנזוסץ

    • מני זהבי הגיב:

      הבעיה עם הפוליטיקה הישראלית היא שזו מתמהלת במסגרת משטר פרלמנטרי בעל ייצוג יחסי, אבל הרבה מאוד אזרחים מדמיינים שהם בוחרים את ראש הממשלה או את הנציגים שלהם בכנסת באופן אישי. אילו קדימה הייתה מפלגה, היא הייתה מדיחה את אולמרט אי-שם בסתיו 2006 ומקימה ממשלה עם ראש ממשלה אחר(ת). אילו העבודה הייתה מפלגה, היא הייתה מדיחה את ברק אי-שם באביב 2009. אבל אצלנו הרי מדברים על "מנהיגים", לא על מפלגות.

      • ארז הוכמן הגיב:

        הלוואי שאנשים היו מדמיינים שהם בוחרים את הנציגים לכנסת באופן אישי, אני מוכן לעמוד איתך בכל פינת רחוב ולשאול אנשים מי מספר 11/12/13 באחת משלושת המפלגות הגדולות. על כל בנאדם שיידע תקבל ממני 50 ש"ח ועל כל בנאדם שלא יידע תיתן לי 5 ש"ח.

        • מני זהבי הגיב:

          זהו, שהרגע עמדת על אחת הבעיות ש"פיצול האישיות" הפוליטי המדובר מעורר. כישראלים מצביעים קדימה/עבודה/ליכוד, הם מצביעים, בעצם, לאולמרט/לבני, פרץ/ברק ונתניהו. אולי חלקם מתייחסים גם לעוד כמה דמויות בחמישיה הפותחת של הרשימה. לזכור יותר מזה — יש גבול לכמות העניין שבן-אדם מצוי יכול להקדיש לפוליטיקה. כתוצאה מזה אנחנו מקבלים את מה שאנחנו מקבלים.
          אני תומך קטן מאוד של בחירת ח"כים לפי מחוזות, במיוחד בתנאים החברתיים והפוליטיים של ישראל, אבל אם המפלגות לא ישתקמו כאן כמפלגות בעתיד הנראה לעין, ייתכן וזו תהיה האופציה המועדפת מבחינתי.

          • ארז הוכמן הגיב:

            שמע, מבחינה רציונלית של תועלת-עלות עדיף לא להתעניין בפוליטיקה ולא להצביע, המאמץ לדעת מספיק כדי לבחור בחירה משמעותית לא שווה את משקל הקול שלך בספירות. צריך לעבוד קשה ובסוף אתה משפיע מעט.

        • TIBERIVS GRACCVS הגיב:

          השאלה מהי החשיבות של אי הידיעה הזאת, אם אתה נניח מצביע מחל אז אתה במידה רבה מצביע למפלגה שנבחריה יפעלו במסגרת הרעיונית של הציונות הרביזיוניסטית וכמו שמני אמר אתה מצביע גם לנתניהו כמנהיג הליכוד – קרי האדם שאמור לנווט את הח"כים האלמונים מסוף הרשימה בפעילותם הפרלמנטרית.

          • מני זהבי הגיב:

            השאלה היא, מה נשאר היום מרעיונות הציונות הרוויזיוניסטית. דרך אגב, יוצא לי לעבור מדי פעם ליד סניף הליכוד בירושלים, והשלט המוצב במקום מגדיר אותה כ"תנועה לאומית ליברלית". שמישהו יספר על הרכיב האחרון לגדעון סער (שלא להזכיר משה פייגלין)?
            אבל למען האמת, הליכוד מאז סתיו 2005 דווקא פועל לא רע בתור מפלגה (עם מוסדות מפלגתיים וכו'). גם בו נעשו כמה צעדים בעיתיית ע"י נתניהו ואנשיו (כנגד גורמים אחרים במפלגה), אבל בהשוואה לקדימה או לעבודה מדובר במופת של פעילות מפלגתית. לא שאני יכול לתמוך במפלגה הזאת, כמובן.

            • TIBERIVS GRACCVS הגיב:

              תראה ברור שהרוויזיוניזם של היום הוא לא מה שהיה בשנות החמישים אבל בכל זאת הליכוד מייצג איזשהיא דרך אידיאולוגית שאני חושב שהיא ברורה לכל מי שמצביע מחל.

              הליכוד לטעמי היה תמיד המפלגה הכי דמוקרטית, לדעתי מדובר במפלגה היחידה שהסיעה בכנסת כפופה למוסדות המפלגה ולא ההפך. לדוגמה שנתניהו הביא "כוכבים" הוא הם התמודדו בפריימריז כמו כל מועמד – כנראה הוא הבין שהוא לא יכול היה לדחוף אותם לרשימה כמו שג'ומס עשה במרצ.

  7. yankel הגיב:

    "בכל מקום אחר הוא היה עף"

    Have you considered Bush's re-election in 2004? j

    • yankel הגיב:

      very strange… I was trying to respond to a mail by
      רות
      that seems to have vanished

      • רות הגיב:

        כן, כל התגובות שלי מהיום נעלמו; קיבלתי הודעה שהמחשב שלי סווג כ-spam ושהעניין יועבר לאדמיניסטרטור של האתר. כרגע אני כותבת ממחשב אחר…

        • yankel הגיב:

          This explains it. I hope they do restore your access as I enjoyed reading your well-thought mails

          You haven't answered my question, though

  8. רות הגיב:

    תודה רבה.

    נראה לי שהטראומה של 9/11 יחד עם המיליטנטיות הטרפויטית של בוש שתאמה את אימת הבוחרים ומעמדו הבינלאומי כ"מנהיג העולם החפשי" באותו רגע פשוט דחו כל שיקול אחר, וזה מה שהפך את האבסורד הזה לאפשרי. מה שאני לא מבינה לגבי בוש זה לא איך הוא נבחר מחדש, אלא איך ארה"ב שרדה את שמונה השנים איתו.

    • yankel הגיב:

      Still, I find Bush's 2004 re-election equivalent to Olmert being re-elected (with an increased majority
      to boot) j

      What makes you think the US has survived George W? The way I see it, the new administration's been struggling to swim the high seas with all those Bush-made millstones around its neck. I doubt the US (and the rest of us, for that matter) are likely to regain the West's pre-Bush standing