בג"צ מתקפל, מק'קריסטל מתנצל, המצור המיותר, אי המוסריות של קמפיין שליט, והפירומן הלאומי: חמש הערות על המצב
ההתקפלות: את ההתחלה אפשר היה לראות כבר ביום חמישי שעבר, כשעשרות נשים פשוט סירבו למלא את צו בית המשפט ולהתייצב למעצר. בג"צ, במקום לעשות את הדבר ההכרחי – לא נעים, מצטלם זוועה, בעייתי ואף על פי כן הכרחי – הסכים לדחות את מעצרן ולדון בו שוב. מסקנה מתבקשת: אם יש מספיק בריונים בצד שלך, שיאיימו במהומות, בית המשפט העליון ייכנס איתך למשא ומתן. המדינה תתרפס ותרד על ארבע, ותמליץ לבית המשפט לוותר על המעצר שלך, כי מי צריך צרות.
וביום שלישי, אחרי כל זה, אחרי נסיון של החרדים לבטל את עצם הדיון על ידי הפעלת לחץ עצום על העותר המקורי, בג"צ בעצם נכנע. רק תשע מ-22 הנשים שנדרשו להתייצב למעצר יידרשו לעשות זאת מעתה (ניחוש: הן לא תתייצבנה, בהוראת ראש ארגון הפשע שלהן). כלומר, פחות ממחצית. אחד הגברים, עמי ברבר, שגם הוא לא טרח להתייצב למעצרו, אמר שהוא החליט על דעת עצמו "שאנו לא נמצאים ברמת פשיעה מספיק גדולה כדי להתייצב בבית המעצר". ברבר, נזכיר, הגיע להחלטה הזו אחרי שנים שבהן החליט על דעת עצמו שלא לעבוד ולהתפרנס מן המיסים שאני משלם.
עכשיו, אם אני הייתי מחליט שלא בא לי להתייצב למעצר – ולמי בא? – הייתי מוכרז כעבריין נמלט והייתי נשפט על עצם אי ההתייצבות. ברבר לא צריך לחשוש מכך. זה לא יקרה. מדינה נורמלית שומרת על מונופול על האלימות: ישראל ויתרה עליו היום. כל מי שיוצא נגדו צו מעצר יוכל לשאול, בצדק: למה הנשים החרדיות לא ואני כן.
ומילה על הציבור החרדי: בניגוד לסרבנים, שלוקחים בחשבון את העובדה שהם עוברים על החוק ושהם יצטרכו לשלם את המחיר על כך, החרדים דורשים גם לעבור על החוק וגם לא להיענש. כל הדיבור על "מסירות" הם הבל-הבלים, כשעסקניהם פועלים מאחורי הקלעים – הן בהפעלת לחץ על ללום הן בהפעלת לחץ על פרס, שבאופן מפתיע עמד בו ולא העניק להם חנינה עד לרגע כתיבת שורות אלו – כדי להסיר מעליהם את מר המאסר.
ההתנצלות: לגנרל סטנלי מק'קריסטל, מפקד הכוחות האמריקניים באפגניסטן, קרה דבר מביך: הוא אמר לעיתונאי מה הוא חושב על הבוס שלו, ברק אובמה ("לא מוכן, נראה מאוים"), על צוות הבטחון הלאומי של הנ"ל (שום דבר חיובי), על סגן הנשיא ביידן (אחד מקציניו של מק'קריסטל ירד על ביידן בנוכחותו של הגנרל, שבעצמו שאל "תזכיר לי מי זה"), ומוטב שלא לדבר על מה שהיה לומר על המקביל האזרחי שלו, השגריר באפגניסטן אייקנברי. לא ברור איך קרה דבר כזה, כל כך לא ברור עד שצריך לתהות אם מק'קריסטל נוהג לטעום מהיבול העיקרי של אפגניסטן. כפי שאפשר לנחש, אובמה לא אהב את מה שקרה, ומחר יצטרך מק'קריסטל להסביר את עצמו למפקד העליון שלו.
עכשיו, אם זה היה קורה כאן – כמו שקרה לבוגי, כמו שקרה למופז, כמו שקרה פחות או יותר לכל רמטכ"ל, מדיין והלאה (להוציא, אולי, משה לוי) ולהרבה קצינים בכירים אחרים (אל"מ משה תמיר הוא דוגמה מובהקת) – היינו מתחילים לראות את ההתפתלויות, את ההכחשות, את ה"דברי הוצאו מהקשרם", את כל חוסר היושר שהורגלנו אליו ושהפך לבדיחה את התפיסה שקצין צריך לומר אמת.
לא אצל מק'קריסטול. הוא מיהר להוציא התנצלות – לא הכחשה, לא הבהרה, התנצלות: "זו היתה שגיאה שהפגינה שיפוט גרוע ומעולם לא היתה צריכה להתרחש. לאורך הקריירה שלי, חייתי על פי עקרונות של כבוד אישי ויושר מקצועי. מה שמוצג במאמר הזה רחוק מלעמוד בתקן הזה. יש לי הערכה והערצה רבה לנשיא אובמה ולצוות הבטחון הלאומי שלו…" וכן הלאה. אף לא מילה אחת של תקיפה כלפי אחרים; כולן מופנות כלפיו.
כמובן, מק'קריסטל חושב על המשך כהונתו, או על כל פנים על מקומו בהיסטוריה. ואני עדיין חושב שאובמה צריך לעשות בו מעשה מק'ארתור ולשחרר אותו לאלתר מתפקידו. אבל איזה הבדל בין חייל מקצועי בארה"ב ומקביליו הישראליים!
ולהבדיל… המצור הישראלי על עזה קרס. אחרי ארבע שנים שבהן מנעה ישראל כניסה של שורה של פריטי מזון בסיסיים למדי לרצועה, ויתרה הממשלה אתמול רשמית כמעט על כל האיסורים.
דוברי הממשלה מנסים לעבוד עלינו בעיניים ולומר שהממשלה דנה בנושא עוד קודם למשט. תעשו לי טובה. לפני חודש עוד מכרתם לנו שאם יכניסו כוסברה לרצועה, נזק עצום ייגרם לבטחון ישראל. ופתאום, אחרי הפאשלה הצבאית על המרמרה שהפכה לפאשלה מדינית, המצור מתפוגג. אפילו חומרי בניה, שישראל חששה שישמשו לבניית בונקרים – עד כדי כך שנתניהו הגחיך את עצמו והציע לאירופאים לשלוח לעזה עצים לבניה – הותרו בכניסה. אז בשביל מה מתו תשעה אנשים? בשביל מה סירבנו ליחסים דיפלומטיים עם קטאר, שעלו על שרטון סירובה של ישראל להכניס חומרי בניה לרצועה? רק כדי להוכיח שוב שישראל מבינה רק כוח?
בנימין נתניהו, מהבזויים והמבוהלים שבראשי הממשלה שלנו, מי שלא העז לצאת להגנת בית המשפט העליון מול החרדים ומי שלא מחה כאשר סגן שר החינוך שלו העביר את לשכתו לאות הזדהות לכלא של גזעני עמנואל, מנסה עכשיו למכור לנו שהיה צריך להפסיק את המצור כי… הוא שימש את מערכת היח"צ של החמאס. נו? ולפני חודש הוא לא שימש אותם? מה, המשט נולד כמו אפרודיטה, מקצף הגלים? עד כמה אתה חושב שאנחנו מטומטמים? בעצם, אה, רגע, בחרנו אותך מחדש. שכח מהמשפט הקודם. נו, לפחות במקרה של אהוד ברק הטעות הזו לא תקרה.
חוסר מוסריות: אם יש מישהו שנראה פחות טוב מהממשלה אחרי הפיאסקו הזה, מדובר במשפחת גלעד שליט. לאורך כל הדיונים על הסרת המצור, צווחו תומכיה ודובריה שמדובר בוויתור על "קלף מיקוח" (ודיבורים דומים נשמעו בעת שחרורו מהכלא של איזה איש חמאס, אבל על כך העיוות שבתפיסה הזו כבר כתבתי).
המשמעות המבחילה היא שמשפחת שליט, משרתיה, דובריה, אחשדרפניה וכל השאר תומכים בענישה קולקטיבית של אוכלוסיה בגודל 1.5 מיליונים שחלק ניכר ממנה – כ-40% – הם קטינים. הם רוצים להפוך כמה מאות אלפי קטינים וילדים לבני ערובה, כאלה שמוצרי מזון בסיסיים נשללים מהם, וכל זה בנסיון שידוע מזה שנים שהוא נואל. המצור על עזה, הרי, התחיל עוד קודם לחטיפתו של גלעד שליט.
הפיכתם של אנשים שלא פשעו לבני ערובה לפעולתה של כנופיה חמושה היא מעשה בזוי וברברי. מי שנוקט בו, גם אם הוא מצויר בתקשורת תכופות כ"אציל" ו"שקט" – בתור משפחה שקטה, הם עושים המון רעש; בתור מי שלכאורה "לא מבינים בתקשורת" הם משתמשים בתקשורת כקהל שבוי די הרבה זמן, תוך הגעה לשיאים חדשים השבוע – הוא אדם בזוי וברברי. ולא, התפיסה ש"בשביל ילד עושים הכל" היא לא תפיסה ראויה בחברה תרבותית. אחרי הכל, על פי אותו ההגיון, אין להאשים הורים שמשחדים עדים במשפט שבו מואשם בנם, או מנסים לחלץ אותו מהכלא תוך פגיעה בסוהרים או אסירים אחרים. הכל בשביל הילד, לא?
ישראל כבר הודתה בשקט בשבועות האחרונים שענישה על החזקתו של גלעד שליט היתה אחת הסיבות למצור. מן הראוי לתהות בכמה זמן הוארך המצור, שכיום אפילו הממשלה מודה שהיה מיותר, בגלל שליטתה של משפחת שליט בתקשורת.
הפירומן הלאומי: הגרוטסקה של שר החוץ, אביגדור ליברמן, אמר היום שאם קדימה רוצה להצטרף לממשלה, היא צריכה לקבל עליה את עקרון הטרנספר, ולוותר על עקרון "שטחים תמורת שלום". כל מילה שלי מיותרת.
הערה כרונולוגית: חלפו 22 ימים מאז הקרב על המאווי מרמרה. דובר צה"ל טרם פרסם את הגרסה המלאה שלו לאירועים, וממשיך להסתיר את החומר שצילמו פעילים ועיתונאים שהיו על המשט. הוא כנראה יודע למה. התקשורת הישראלית, מצידה, מסרבת בנחישות מעוררת הערצה לשאול שאלות.
(יוסי גורביץ)
אתה קורא לחמאס כנופיה חמושה על אף הבחירות? תמהני.
בחירות? איזה בחירות? מפברואר 2006? הן פקעו מזמן.
וגם אם לא פקעו, החמאס תמיד הייתה כנופיה חמושה – לפני, בזמן ואחרי הבחירות. נמאס כבר לשמוע את השקר המטומטם על "עלייה דמוקרטית לשלטון".
למה? הם זכו בבחירות הכנופיה החמושה היא כנופיית אבו-מאזן דייטון וסלים פיאד ששולטת ברשות הפלסטינית בניגוד לבחירת הפלסטינים.
אולי הבחירות מ2006 פקעו אבל אף פלסטיני לא בחר בסלים פיאד, הוא דיקטטור ממונה.
מצטער, אבל בדמוקרטיה לא עושים מהפכות ולא משתלטים על חבלי ארץ. החמאס מעולם, אבל ממש מעולם, לא נבחר לשלוט ברשות הפלשתינית (או ברצועת עזה) כי יש להם משטר נשיאותי אוטוריטרי ואילו החמאס נבחר לכהן בפרלמנט. אדרבה, שנה לפני הבחירות למועצה המחוקקת התקיימו הבחירות לנשיאות והחמאס נמנע במופגן מלהעמיד נציג מטעמו (העם הפלשתיני בחר כיודע באבו מאזן).
פתאום אחרי הבחירות הם מגלים שלא אוהבים אותם בפת"ח, שהנשיא הפת"חווי (שנבחר בעיקר משום שהם אפשרו זאת) יכול להטיל וטו על כל חוק ולמנות כל מי שהוא רוצה לאן שהוא רוצה (מה שנהוג במספר משטרים נשיאותיים ודמוקרטיים), והכל בגלל איזו שטות כמו חוק יסוד.
אז מה עושים? אם מדובר היה בתנועה דמוקרטית הם היו ממשיכים להציע הצעות חוק פופולריות שלא עוברות את הוטו הנשיאותי כדי להראות עד כמה המשטר הנוכחי לא מתפקד והיו את דעת הקהל לקראת הבחירות הבאות לנשיאות. אבל מכיוון שמדובר בכנופיה הם צעקו "יאללה מכות" והתחילו לירות לאנשים בברכיים.
כמו שאתה רואה, אין כאן ולו שמץ של התנהלות דמוקרטית.
אגב, אין גם בחירות דמוקרטיות. בחירות יכולות להיות חופשיות או לא, נקיות מזיופים או לא אבל לעולם לא דמוקרטיות כי הן אחת ממרכיבי הדמוקרטיה (הליברלית) – מרכיב חיוני, אבל לא מספיק.
קיבלתי. ובכל זאת, המילה כנופיה מעלה קונוטציות של חבורת אנשים שקמה יום אחד והתחילה לכפות את עצמה על האוכלוסייה – בעוד שמאחר ובשלב מסוים הקבוצה הזו נבחרה היא מקובלת ברמה כזו או אחרת על הציבור.
אני החלטתי הבוקר שאני לא נמצאת ברמת שכר מספיק גבוהה בשביל לשלם מס הכנסה. מה דעתך, יצליח לי?
עד שיצטבר מספיק כסף בחובה, ואז תתחילי לקבל מכתבי איומים על עיקול רכוש וחשבון בנק קרובים.
לא יודע, אבל אל תנסי את זה בלי 30 בריונים זועמים שאת יכולה לזמן בהתראה קצרה.
אל תדאגי, רק תשימי כיפה ולא תצטרכי שכר בכלל.
כלומר, כיסוי ראש.
רק עכשיו חשבתי על זה שיצאתי מטומטם.
הדבר המגוחך ביותר בכל סיפור עמנואל הוא שביום חמישי התפרסמו טורים על 'תחילתה של מלחמת התרבות' וכולי. למדינה לקח חמישה ימים ברוטו (מאוד ברוטו) להפסיד בה. החרדים נצחו את בג"צ בבליצקריג, ועוד ביום השנה לברברוסה.
אבל בברברוסה הבליצקריג כשל?!
תלוי איך אתה מסתכל על זה.
לא זה לא.
לא קשור לנצחון הרוסי הסופי (אגב, אם נשלם את המחיר שהרוסים היו צריכים לשלם אז, כדאי שנעוף מכאן עכשיו ונניח לדוסטאן לקום). סתם הסתכלתי בתאריך בעיתון. ובחודשים האחרונים, החרדים מנקנקים את המדינה בסדרת נצחונות שלא היתה מביישת את הווהרמאכט בדהירה למוסקבה.
הסרבנים כבר מזמן לא מוכנים לשלם את מחיר סירובם – לא בימין ולא בשמאל. פרט לכמה משוגעים בודדים, הבון טון היום זה להגיש בג"ץ על כל דבר ודבר. ככה שהחרדים לא לבד.
ועוד דבר:
"אז בשביל מה מתו תשעה אנשים?"
בשביל זה! בשביל הבידוד המדיני של ישראל והסרת המצור. הצליח להם לא רע ואני בטוח שהם היו מתגאים בעצמם.
מתי בפעם האחרונה פטרו סרבן משמאל מהכלא?
בוא לא ניתמם, מי שלא רוצה לשרת בצה"ל יכול להשיג את מטרתו בקלות מבלי לבלות זמן בכלא, מי שנכלא מעוניין בזאת כדי להדגיש את המסר הפוליטי שלו.
חדד את האבחנה בין סרבנים למשתמטים. אמנם קיומם של האחרונים מוטל בספק, אך אין לכך קשר לדיון זה.
זהו שאין הבחנה, האם מישהו שבא לקב"ן ואומר לו "שמע אני לא יכול מבחינה נפשית להחזיק נשק" (או משהו כזה) הוא לא סרבן? או מישהו שמצליח להתחמק ממילואים בתואנות שונות ומשונות? ההבדל היחיד ביניהם לבין אדם שהולך לכלא הוא במודעות הפוליטית של האחרון שסבור שכליאתו היא בעלת משמעות פוליטית.
וזאת בדיוק ההגדרה של סרבנות, בניגוד להשתמטות.
ומי שבאמת לא יכול להחזיק נשק והצבא מכיר בזה, הוא פטור לגיטימי, כמו כל פטור, עד שיוכח אחרת.
"בוא לא ניתמם" כתבתי והתכוונתי לכך, כולנו יודעים שבעולם האמתי חלק ממשיגי הפטור לא זכאים לכך ועושים את בגלל שלל סיבות.
ננסח את זה אחרת: מי שמתעקש ללכת ראש בראש עם המערכת והוא משתמט בפומבי – הולך לכלא, ללא יוצאים מן הכלל. מי שלא נכלאים הם מנצלי פרצות. ויש לציין שלא חסרו לאחינו מעמנואל פרצות לחמוק דרכן וסולמות לרדת בהם מהעץ, אבל הם החליטו להתעמת עם בג"ץ, ובפומבי.
לא רלוונטי – כמו שגורביץ כתב, סרבן אמיתי אמור להיות מוכן לשלם את המחיר. אם אתה נכנס לכלא מתוך ציפייה שישחררו אותך, אז מה הטעם בסירוב שלך אם הוא לא מזיז לאף אחד (אחרת, למה שישחררו)?
כאן צריך לציין שאני מדבר על סרבנות פוליטית ולא על "סרבנות" מצפונית שמוכרת בחוק ולא באמת מהווה סרבנות.
כדאי להבחין הבחן היטב בין "מוכן לשלם את המחיר" לבין מעוניין לשלם את המחיר. האחרון מאפיין מרי אזרחי, הראשון סרבנות מצפון מכל סוג. סרבן אמיתי וודאי מוכן ללכת לכלא, הוא לא חייב להתלהב מזה. לגבי המערכת השלמה המופעלת כדי לפטור סרבני ימין מעונשם – הבעיה אינה דוקא ה"פינוק" מאחוריה, אלא התפיסה שימנית\דתית שהכל מותר להם באמת ובתמים. הישיבה בכלא נתפסת לא רק כקושי מבאס מאד שעדיך להימנע ממנו אם ניתן, אלא כגזרה ממש. אם כבר, זהו ההבדל.
מה בדיוק ההבדל בין סרבנות פוליטית למצפונית? אני משער שהדעה הפוליטית נגזרת מהמצפון אצל אדם נורמלי.
באופן גס: מרי אזרחי נועד להשיג מטרה פוליטית, ואילו סרבנות מצפון היא הסירוב לעשות משהו שלא ניתן לשאת. ברור שיתכן קשר בין השניים, וברור עוד יותר שהיות מקרה מסויים מרי אזרחי לא פוסל אותו מלהיות גם סרבנות מצפון. אבל ב"כז יש מקום להבחנה – ויש מקרים של מעשים שהם רק זה או רק השני.
לא, זו לא אבחנה מדויקת או מספקת. סרבנות מצפון לא מנותקת מהוויה כוללת או מהשקפת עולם, היא לא תגובה בדידה שאינה קשורה לאידאולוגיה פוליטית. ההגדרה שלך מזכירה את ההגדרה של ועדת המצפון הצבאית – הועדה מקבלת פציפיזם, כל עוד זה מנותק מכל השקפה פוליטית או דעה. מבחינתה, אדם שחזר מסטול מהודו ולא מוכן להרים נשק מסיבות שיתכן והוא עצמו לא מבין הוא פציפיסט אמיתי מבחינתם. אדם עם השקפה פוליטית פציפיסטית סדורה לא יכול להיות פציפיסט כי הוא "פוליטי".
על אילו סרבנים משמאל אתה מדבר?האר אתעיניי. עד כמה שאני מכיר וכסרבן באופן אישי כולם מוכנים להישפט ולהישלח לכלא .במאמר מוסר אומר כי איני רואה ערך עליון בנכונות לשלם מחיר ולהיכלא כאשר מדובר ממילא בעבירה על פעילות שהמדינה מבצעת כפעילות לא חוקית ולא מוסרית .
כל מה שכתבת על משפחת שליט נכון אבל אני אישית מבין אותם. הממשלה מתקפלת בכל דבר מברית הזוגיות ועד המצור על החמאס ודווקא בנושא הזה מפגינה פתאום יכולת עמידה מעופרת יצוקה (סליחה , לא התאפקתי) . אני יודע מה דעתך בנושא אבל יש להבהיר , לא מדובר בשאלה אם בכלל ישוחררו אסירים אלא על כמות האסירים שישוחררו, אנחנו מציעים 350 והם רוצים 470 או משהו בסגנון, כלומר אין כאן עניין עקרוני שלפיו לא מסכנים יותר ישראלים בגלל פיגועים שהאסירים האלו יבצעו בעתיד , על זה כבר ויתרנו, אלא שאלה של 'כושר עמידה' כלומר מי ימצמץ ראשון, אז אחרי שהתקפלנו בכל כך הרבה מקומות דווקא כאן אנחנו משחקים אותה קלינט איסטווד?
הבעיה בהתנהלות שך משפחת שליט וכל הארגונים התמוהים שמאחוריה היא לא עצם דרישתם לשחרר את שליט, אלא חוסר נכונותם לצעוק בכל ברור, כן לשחרור אסירים ולהחלפת שבויים.
נורא קל לעשות המון קמפיינים בעד שחרור שליט, לכולם נעים ונוח להיות בעד השחרור, אבל כשמדברים על המחיר הדברים משתנים.
מי שרוצה בשחרור צריך לדרוש שחרור אסירים פלסטינים גם אם זה אומר שלא כולם יאהבו אותך.
מישהו מבין למה בגץ מתעסק עם עניין עמנואל? מה אכפת לבגץ אם הילדות מחסידות סלונים יסעו כל בוקר לבני ברק לביה"ס?
לא סתם בג"ץ – שופט אדמונד "שונות רלוונטית" לוי.
סביר שאם העותרים ינצחו במקרה הזה ואכן יחייבו לאפשר לספרדים ללמוד עם אשכנזים בעמנואל, שגם בבני ברק יקרה אותו דבר בדיוק.
שאלה טובה, מה היה אכפת לבית המשפט העליון באמריקה שילדה שחורה תיסע שעה ורבע כל יום לבית ספר מרוחק של שחורים בצד השני של העיר? עובדה שהיה אכפת להם.
השאלה אם בית המשפט העליון בארה"ב היה שולח לכלא הורים לבנים שהיו מוציאים את הילד שלהם מהבית ספר המעורב. זה שונה מאשר להכריח את הבית ספר לקבל ילדים.
כי הן לומדות בבית ספר שהמדינה משתתפת במימונו, ולכן חלים עליו חוקי המדינה (לרבות אלו שעוסקים בגזענות, אפליה, וכו').
יתכבדו וילמדו בבית ספר שלא נהנה ממימון המדינה, ויעשו מה שירצו בו (הצעה שהם דחו, כמובן).
האמנם? האם המימון הוא מה שקובע?
הורה שרוצה שילידו לא ילמדו כלום – יוצא חובת חינוך ילדיו אם הוא משלם עבור ביבי-סיטר בעצמו?
לא, כי יש חוק חינוך חובה. אבל אפשר לארגן הום-סקולינג, בד"כ באמצעות קומבינה עם בית ספר.
ההורים רצו להעביר את הילדות לבית ספר בבני ברק, בג"ץ ניסה להכריח אותם לשלוח את הילדות דווקא לאותו בית ספר בעימנואל.
"עצם, אה, רגע, בחרנו אותך מחדש. שכח מהמשפט הקודם. נו, לפחות במקרה של אהוד ברק הטעות הזו לא תקרה. "
אני חושב שזה משפט המפתח בכל המאמר. במציאות בה הרוב משמעותי בוחר באוסף דגנרטים פחדנים כמו קדימה, הליכוד והעבודה ומיעוט משמעותי לא פחות בוחר בשס, ישראל ביתנו וימינה.קשה לצפות מבג"צ שיעמוד בטווח ויסתום עם האצבע את החור בסכר. החור גדול מידי והילד עומד בצד הלא נכון של הסכר.
הבעיה היא לא הבחירה, אלא המבחר ממנו בסוחרים. צורת הקידום הפוליטי בישראל היא קטסטרופלית. או דרך מערך הישיבות או דרך הקידום הצבאי. כך שלא חשוב מי יבחר, תמיד האידאולוגיות יהיו זהות- ביטחוניזם מופרז או דתיות מופרזת.
יכול להיות שזה קשור לכך שאין אלטרנטיבה שמאלנית רצינית.
אכן. אבל זאת עדיין לא סיבה להתבלבל במינוח.
אני גם לא מבין מה אתה רוצה מליברמן, אם כבר אפשר לעקוץ אותו שהוא לא ממש מקדם את המצע שלו עד עכשיו. הטרנספר (סליחה , חילופי שטחים) הוא המצע שלו שהביא לו 15 מנדטים, למעשה הוא היה אמור לפעול הרבה יותר ברצינות ליישם אותו, אם הוא יקבל את קדימה ויוותר על העקרון הזה הרי שבגד במצביעיו כמו שעשה שרון בהתנתקות. זה שאני כאיש שמאל מחזיק בדעות ההפוכות לא משנה את העובדה שאני במיעוט ושלפחות לפי מדגם טוקבקים מקרי שערכתי מצביעיו של ליברמן די מרוצים עד עכשיו.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3909646,00.html
"מאבק בין אמונה לכפירה, בין כוח הקדושה לכוח הטומאה של הסטרא אחרא – מאבק שתמיד ידענו שיפרוץ באחרית הימים"
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/123/834.html?hp=1&loc=1&tmp=3907
מישהו יודע למה התחת של האדמו"ר הזה עדיין לא מפורק בתא הכלא ע"י גנב רכבים מעיסאוויה? (אגב, יש לו שם? בכל הכתבות קוראים לו "האדמו"ר מסלונים")
"מק'קריסטל חושב על המשך כהונתו, או על כל פנים על מקומו בהיסטוריה. ואני עדיין חושב שאובמה צריך לעשות בו מעשה מק'ארתור ולשחרר אותו לאלתר מתפקידו. אבל איזה הבדל בין חייל מקצועי בארה"ב ומקביליו הישראליים!"
אתה יודע מה , נכון יש הבדלים ביושרה המקצועית אבל כשאני הולך צעד אחורה ונזכר ששנייהם כאשני צבא משרתים מדיניות של רצח ודיכוי עם אחר , ההתנהגות הג'נטלמנית אומרת האמת בטלה בשישים שלא לומר חסרת ערך . האם היותי ישר וכן אבל רוצח הופכת אותי לאיש מוסרי יותר?
לגבי משפחת שליט , מסכים איתך . לא הייתי רוצה להיות בנעלייהם ויכול להיות שגם אני היית רותם את כל העולם ואישתו לשחרר את בני אבל הלחץ שלהם לא להסיר את המצור באמת מגלה משהו על מוסריותם . וכן הם אכן שולטים יפה מאוד בתקשורת.
אני בדילמה נורא גדולה כל פעם שמבקשים איזו שהיא פעילות תומכת כמו צעדה וכו' למען גלעד. מצד אחד שיראלי אני אמור לרצות את שחרורו ואני אכן רוצה בכך . מצד שני יש כאן מאות אם לא אלפים שבויים פלסטיניים ללא מועד למשפט טו לסיום המעצר .הם אמנם אינם נמצאים במקום מנותק אבל מצבם די דומה .
כבר נאמר אל תשפוט אדם בצערו וגם לא בכעסו.
לכל המלהגים על מוסריותה של משפחת שליט, נראה אתכם כשהילד שלכם יהיה בשבי של ארגון מתועב ורצחני כמו החמאס ונראה אם מה שיעניין אתכם זה רווחתם של תושבי עזה או הילד שלכם.
זו חכמה קטנה מאוד לדבר נגד משפחה שעושה כל שביכולתה במסגרת החוק כדי להשיב את הבן שלה. חכמה של עלובים יש לציין.
אם יש לכם טענות כלפי מישהו אז תפנו אותן כלפי חסרי עמוד השידרה שבשלטון ובתקשורת שאמורים ומצופים להיות שקולים קצת יותר. אף אחד לא הכריח את אולמרט או את ביבי או את כל אמצעי התקשורת לעמוד לצד דרישות משפחת שליט. הם יכלו לסרב, אבל כרגיל הפוליטיקאים עושים את מה שנראה להם שיטלטל להם את הכיסא כמה שפחות ולא חס ושלום את הדבר הנכון והטוב למדינת ישראל.
כל "המוסריים" הדגולים דורשים ממשפחה שהבן שלה חטוף מזה 4 שנים בלי שאפילו הצלב האדום יבקר אותו להתעלות מעל הכאב ולמרות שייתכן (לא משנה עד כמה קלוש הסיכוי) שסגר על עזה יחזיר להם את הבן הם צריכים להגיד – אבל הי, מה ניקח להם את השוקולד והכוסברה? זה לא אנושי! נכון שזה יכול להחזיר את הבן שלנו אבל אנחנו אנשים מוסריים אז אנחנו נתחשב בעזתים, שנכון שתמכו ובחרו (עד כמה שאפשר לקרוא לזה בחירות) את החמאס שחטף את בנינו אבל הי מוסר זה מוסר והבן שלנו לא יותר טוב מכל עזתי אחר.
אחלה מוסר זה.
רוב תושבי עזה לא בחרו בחמאס. ובכל מקרה, ודאי שלא כולם.
אז אתה טוען שהעמדה: "שלום בננו חשוב יותר מהדיכוי של מיליון וחצי אנשים" הינה עמדה לגיטימית? אחלה.
אני לא חושב שהיה בארץ רמטכ"ל שהתבטאויותיו התקרבו בחומרתן לאלו של מקקריסטל (בידי עוזריו): "אף פעם הוא לא מסיר עין מהאויב האמיתי – הרכרוכים בבית הלבן".
בעניין גלעד שליט, המשפחה, והממשלה –
קצת לפני עסקת ג'ובריל, היתה ח"כית שאמרה שכאם היא צריכה לעשות הכל כדי ללחוץ על ההנהגה שיחזירו את בנה, וכמנהיגה עליה לעשות הכל כדי שלא להסכים לעסקה כזו. כי מנהיג צריך להסתכל על מדינה שלמה ולא על הפרט.
תזכורת קלה – שלושה שבועות לפני חטיפת גלעד, כמעט נחטפו שתי בנות 16 [שחיכו לטרמפ] – אמונה והדס. תארו לעצמכם שהיו מצליחים לחטוף אותן? לא נעים להגיד, אבל יח'צנית [ואמוציונלית], שתי בנות 16 "שוות" יותר מחייל צעיר.
עוד תזכורת – במקביל לחטיפה של גלעד שליט, נחטף בחור צעיר בשם אליהו אשרי. גם הוא עלה על טרמפ. במזל נמצאה גופתו שלושה ימים מאוחר יותר.
מן הסתם אם לא הייתה נמצאת, גם משפחת אשרי הייתה מתדפקת על דלת הממשלה, בדרישה להחזיר את בנה.
מישהו זוכר את אליהו אשרי, בכלל?
המשפחה זכאית לנסות ללחוץ בכל דרך, לדבר על שוקולד מול הבן שלה, להפעיל מניפולציות רגשיות, ושיטות המוניות [סרט צהוב לגלעד], או השתקה של כל מי שחושב אחרת. האנשים, העם, המצטרפים – הם צריכים לעשות חשבון נפש. לא המחיר הוא השאלה, אלא עצם השחרור.
אסירים, מחבלים מורשעים, או עצירים ללא משפט – הם לא קלפי מיקוח. הם בני אדם. לא פחות מחייל שבוי.
אם הממשלה מחליטה שהיא לא מוכנה להסכים לעצם הרעיון של עסקה, עליה להגיד את זה בקול רם.
זה לא ימנע את ההפגנות, הצעדות, הלחץ הציבורי וכמובן המאמצים של המשפחה. אבל זה לפחות יהיה הוגן.
אם הממשלה מחליטה להחזיר אותו ולבצע עסקה של שחרור אסירים – הכמות, האסירים ומעשיהם – זה פרטים שוליים.
בסופו של דבר זה לא ישנה אם יש לאסיר יותר או פחות דם, אם נקרא לו מחבל או אם נרצה שלא יגור פה קרוב. זה פשוט לא רלוונטי.
העניין הוא שהממשלות מעדיפות לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אין להם ביציים לקחת את האחריות על החלטה כלשהי, אז הן מעדיפות שלא להחליט.
וזה מה שבאמת עצוב בעיני, בכל הסיפור הזה.
כמה עליבות צריך בשביל לשפוט את מוסריותה של משפחת שליט על אי הסכמתה לצורך לשחרר לעזתים המסכנים כמה עלי כוסברה ומנגו.
פשוט עלוב.
יישר כוח.
גורביץ', כמה ילדים יש לך?
אני רק לינק, בעניין מק'קריסטל.http://shmuelsh23.livejournal.com/13738.html#cutid1