אוי, צביעות קדושה
נשיאנו היקר, שמעון פרס, מצא לנכון לפתוח שוב את פיו – דבר שבשל אפסותה של ממשלתנו מתאפשר לו יותר ויותר – והפעם הוא תקף את סוריה. לזו האחרונה, הוא אומר, יש מנהג נפסד לדבר על שלום ולאגור טילים.
מה יש לומר, הפתגם "טול קורה מבין עיניך" קצת חלש על המקרה שלפנינו. אולי יש צורך בעדכון – משהו כמו "טול יריחו מבין עיניך". מאז קיומה של ישראל היא "מדברת על שלום ואוגרת נשק". לפרס היה חלק נכבד בתהליך הזה: כידוע, הוא היה מנכ"ל משרד הבטחון כשהחליטה ישראל שהיא צריכה נשק גרעיני. ישראל כל כך רצתה שלום אז, שהיא היתה נערכה לאייד בשבילו את המזרח התיכון. (במאמר מוסגר, אף פעם לא אמרו לנו – במסגרת העמימות – כמה עלה כל העסק. הפרויקט הגרעיני של סין כמעט רושש אותה וזה של פקיסטן הכביד עליה מאד כלכלית. כמה עלתה לנו דימונה, ומי פיקח על זה?)
לישראל יש ארסנל נכבד של כלי משחית, ועל פי פרסומים זרים הוא כולל גם יכולת מכה שניה מצוללות. למרות שישראל טוענת – בעודה מרחיבה את תחום שליטתה ומתנהגת כבריון שכונתי – שהיא רוצה שלום, היא מעולם לא פירקה ולו מערכת נשק אחת אלא אם נמצא לה תחליף קטלני ממנה. על פי המימרה של פרס, שנראית באופן חשוד כמו פרויקציה, אין מנוס אלא להגדיר את ישראל כצבועה.
שמעתי, והדברים לא הוכחשו, שישראל מקדישה כשמינית מהתקציב הרשמי שלה לצרכי מה שפרס מכנה "אגירת טילים". שמעתי שהיא השקיעה אגמים של דולרים בחיל אוויר שתפקידו הרשמי בעשור האחרון הוא לפגוע במדינה שאפילו אין לה גבול עם ישראל. ובכל זאת, ישראל לא מפסיקה לדבר על שלום – המילה החשובה כאן היא "לדבר" – כשהדובר המוצלח ביותר שלה הוא פרס עצמו. העורך של הכתבה כנראה הרגיש סרקסטי במיוחד, כי התמונה שהוא צירף אליה היתה של פרס בוחן מערכות נשק. פרס העז לטעון שישראל לא איימה על סוריה; כנראה שהוא לא שמע את שר החוץ שלנו מודיע על נכונותו להפיל את משטר אסד. הסורים, כמסתבר, שמעו גם שמעו.
האמירה של פרס על טילים סוריים מגיעה לאחר שסוריה חתמה על הסכם נשק עם ברית המוע… אה, סליחה, הרגל ישן – רוסיה. כחלק מעסקת הנשק, תקבל סוריה כמה מטוסים חדישים ביחס, כתחליף לעפיפונים ולארונות הקבורה המעופפים שלה. כמו כן, היא תקבל טילי נ"מ. לא מהזן החדיש ביותר, אבל מתקדמים ביחס למה שכבר יש לה. גם הם, סביר להניח, נכללים ברשימת הטילים האסורים של פרס.
ישראל הרשמית נעמדה על רגליה האחוריות וזעקה צעקה גדולה ומרה. אחרי הכל, טילי נ"מ – אמצעי הגנתי מובהק – לא יאפשרו לחיל האוויר של המדינה שוחרת השלום לעשות בתחום האווירי של סוריה ככל העולה על רוחו. נגמרו הבאזים העל קוליים מעל ארמונו של אסד, נגמרו התקפות על מתקנים סוריים. כלומר, הם לא נגמרו – הם פשוט יהיו כרוכים בסיכון. וסיכון הוא משהו שהצבא הישראלי לא מוכן לקבל. לא בשביל זה אימנו טייסים במשך שנים, כדי שהם יסתכנו, ועוד בשבי.
וסוריה צריכה להזהר, כי ההתנהגות התוקפנית הזו שלה – צבירת אמצעי מגן – עוד עשויה לעלות לה ביוקר. ב-1956, קשרה ישראל קשר עם שתי מעצמות קולוניאליסטיות שוקעות, צרפת ובריטניה, כנגד מצרים. הסיבה המיידית למלחמה, מבחינת ישראל, היתה עסקת הנשק הגדולה שמצרים בדיוק חתמה עם צ'כוסלובקיה. צה"ל רצה להכות את המצרים לפני שהם יספיקו ללמוד איך להפעיל את הנשק. כלומר, החשש ממלחמה עתידית שבו יהיה בנחיתות יחסית הוציא את צה"ל למלחמה תוקפנית (תוך הטעיה מסיבית של הציבור – זו היתה מלחמת השולל הראשונה – ובלי שום דיון ראוי בכנסת או בממשלה, אבל זה כבר סיפור אחר).
פרס מכיר היטב את הדוגמא הזו: אחרי הכל, הוא היה אז הקושר הראשי מהצד הישראלי. מעטים זוכרים את זה היום. פרס, אם טרם הכה בו השטיון, זוכר גם זוכר. בהחלט יתכן שגם הפעם הוא משחק את התפקיד ששיחק בממשלותיו של שרון: המטהר המושלם של כל שרץ. אם ישראל תתקוף את סוריה – מחוסר ברירה, כמובן, או לפחות כך נאמין עד שייפתחו הארכיונים – פרס יסביר לנו ולעולם שאנחנו בעצם רוצים שלום.
הוא טוב בזה.
(יוסי גורביץ)
נדמה לי שחסרים לך הלינק והציטוט האלו:
"Among his achievements were the establishment of the military and aviation industries and the promotion of strategic ties with France – a "special relationship" that culminated in strategic cooperation during the 1956 Sinai Campaign, which he masterminded"
http://www.mfa.gov.il/MFA/Facts+About+Israel/State/Shimon+Peres.htm
(אני כמובן חולק עד מאד על הפרשנות שלך לנושא ההתבטאות של פרס. לא מדובר בתחרות של לוגיקה עקבית, אלא בניתוח המגמות שסוריה מפגינה על ידי ההשקעות הצבאיות שלה)
ההשוואה לא תהיה שלמה אם לא נזכיר שסוריה נוהגת לחמש ארגון לא-מדינתי שמצידו נטה, עד לאחרונה, ליזום תקריות גבול עם ישראל. לפיכך, במאזן הכולל של הדברים, הייתי אומר שסוריה היא הצד היותר-תוקפני במערכת היחסים הזאת, לפחות בימינו וכנראה גם בעבר.
כמובן, הערבים האגרסיביים האלה.
הנה הראיון הגנוז של משה דיין לרמי טל מ- 1976, עם מידע מעניין מפי הסוס על זהותו של התוקפן הראשי:
http://www.deseretnews.com/article/558165/Ex-Israeli-minister-blames-greed-for-Golan-conquest.html
""Eighty percent of the incidents worked like this: We would send tractors to plow in an area of little use, in a demilitarized zone, knowing ahead of time that the Syrians would shoot. If they didn't start shooting, we would tell the tractors to advance until the Syrians would get aggravated and start shooting. "
לא נכון בכמה נקודות. א', זה פשוט לא הוגן להשוות מדינה שהחזיקה ארגון שרק לפני שנים מועטות טיווח אזרחים ישראלים אלינו. ב', היתרון היחסי (ואולי גם הידיעה שהפסד פירושו השמדה טוטאלית) הוא מה שהחזיק את ישראל מול מדינות אחרות במשך 60 השנים האחרונות, בעיקר אם חושבים על כך שעל כל 100 ערבים באזור יש בערך יהודי אחד. לגיטימי למחות נגד הפרת העליונות הטכנולוגית של ישראל, כשלסוריה יש אוכלוסיה גדולה פי 3 (וזה בלי לספור את לבנון). ג', מבצע קדש טיפל בפעולות הפאדיון, ולמעשה הוא זה שקיבע את גבולה המערבי של מדינת ישראל.
גבולה המערבי של ישראל מקובע היטב לחוף.
בקשר לנקודה א': באמת לא הוגן להשוות מדינה שהחזיקה ארגון שרק לפני שנים מועטות טיווח אזרחים ישראלים אלינו, כי, כידוע, ישראל לא מטווחת אזרחים, בטח לא לפני שנים מועטות. ישראל מטווחת רק טרוריסטים, טרוריסטית-לעתיד, ארוריסטים-בעבר.
אולי צריך לקרוא למופצצי ישראל "משפחת הטרור", זה יהיה תאגידי ונאה.
ואנחנו לא החזקנו מליצה צבאית בדרום לבנון?
איזו תגובה אינפנטילית, שכל מהותה להראות כמה אתה רב תרבותי ובעל מחשבה עצמאית וחדה. יופי.
כלומר, אתה לא מסוגל לחלוק עליו
הארגון הזה תקף את סוריה?
בדיוק ביום שהאמריקנים קונים לנו כיפת ברזל. תחי הסימטריה.
איזו פיסגה רטורית: "כיפת הברזל"- היהודי והפאלי מתמזגים במותג אחד שנקנה על ידי השוגר-דאדי מאמריקה.
וכשמתגרים בכיפת הברזל היא יורה עופרת יצוקה וכו' וכו'
לא הבנתי מה הבעייה הגדולה בהשקעה בחיל האוויר "במדינה שאפילו אין לה גבול עם ישראל". נתחיל בזה שמבין כל החילות שיכולים להתמודד עם איום טקטי ממדינה שאין לה גבול עם ישראל, כנראה שחיל-האוויר הוא הבחירה הנכונה.
ובהנחה שכוונתך לאיראן: אם המדינה הזו "שאפילו אין לה גבול עם ישראל", מפתחת טילים גרעיניים, נלחמת איתך במלחמות-פרוקסי כבר 10 שנים, ומצהירה שלפי חזונה המדינה שלך צריכה להתפרק, נראה לי הגיוני להכין נגדה אופצייה צבאית. לא כך?
מר גורביץ, אפשר לשאול למה הסרת את גדי טאוב מרשימת הקישורים?
מרשימה תשומת הלב שלך. אני מקווה שהקישור לארכי שמרן לא הורדה מסיבה טכנית.
אני מקווה שכן.
גם אני.
אני מקווה שלא.
לכאורה, גם גדי טאוב וגם הבלוג הזה ממלאים משבצת חשובה בשמאל של התנגדות לכיבוש מצד אחד תוך כדי ביקורת חריפה על אפולוגטיקה שמאלנית למען תנועות איסלאמיסטיות.
אבל יש הבדל עצום בין הציונות המתייפייפת של גדי טאוב, חוסר הנכונות שלו לבקר מעשים של צה"ל וההשתפכויות המבחילות שלו על יתרונות הלאומיות לבין יוסי.
אם אני מבין נכון את העמדה של יוסי היא שהבטחת זכויות האדם והאזרח היא הדבר החשוב ביותר ושפתרון חלוקת הארץ לפי גבולות 67' הוא עדיף לא כדי להבטיח את נצחיותו של העם היהודי, אלא כפתרון הרע במיעוטו לאנשים שהגיעו לחבל הארץ המדמם הזה.
אבל אולי אני משליך מהדעות שלי
וזה שהדיעות של גדי ויוסי שונות זו סיבה שלא יהיה קישור לגדי? מה זה רלבנטי?
כבר שנים שאני תוהה איך יוסי גורביץ יכול לתייג את גדי טאוב תחת "תמיד דברי טעם"
"ארכי שמרן"
קיטלוג תת רמה .
תיקון קטן – "שהיא היתה נערכה לאייד", כנראה אמור להיות ללא "היתה"
נראה לי שפספסת את האבסורד הגדול שבכל הסיפור.
פרס אמר את הדברים באירוע לרגל חשיפתה של מערכת רקטות חדשנית שפותחה ברפא"ל…
ולמה הוא הוסיף את אייל ניב?!
האם יוסי שותף לתפיסותיו של ניב כמו: "להגיד שאמנת החמאס היא היטלריסטית זה אגוצנטרי ורדוד. זאת אמנה דתית-לאומית של עם הרוצה בשחרור לאומי, חירות ודורשת גאווה פוליטית-דתית, מתוך נחיתות עולמית של מקומם, והיאחזות בתקופת פאר קודמת" (http://eyalniv.wordpress.com/2009/09 /25/but_we_told_u/#comments בתגובות למטה)
ובכלל עם גישת ה"פרא האציל" כלפי כל דבר שזז וקצת ברוך פיגמנטית .
כי אני חושב שמה שאייל ניב כותב חשוב.
טוב, את השאיפה לחירות לאומית דווקא ניתן למצוא בהצהרותיו ובפעולותיו של החמאס. חירות לאומית כזאת לא תביא בהכרח לחירות אישית (וסביר להניח שתביא לצימצום ניכר של החירות האישית), אבל זה סיפור שמשותף לחלק גדול של תנועות שיחרור בעולם השלישי. לא משהו ייחודי לחמאס.
ולגבי היטלריזם, ההשוואה אכן אדודה עד כדי גיחוך. מה הלאה, כל מי שצועק על מישהי "אני אזיין אותך" הוא בני סלע?
ההשוואה להיטלריזם היא לא בגלל הלאומנות הרדיקלית של המסמך שכן זה, כמו שציינת בעצמך, הוא מרכיב נפוץ בתנועות לאומניות של העולם השלישי.
ההשוואה היא בגלל המרכיב האנטישמי החריף, סטייל "דר שטרימר", של המסמך. קח לדוגמה את סעיף 22:
האויבים תכננו היטב [את מעשיהם] במשך זמן רב [והצליחו] להשיג מה שעלה בידיהם להשיג, כשהם לוקחים בחשבון את הגורמים המשפיעים על מהלך העניינים. לפיכך, הם פעלו כדי לצבור נכסים חומריים אדירים ורבי-השפעה, שאותם שעבדו לשם הגשמת חלומם. כך, באמצעות כספם הם השתלטו על אמצעי התקשורת הבינלאומית: סוכנויות-הידיעות, העיתונות, בתי ההוצאה לאור, תחנות-השידור וכיוצא בזה. זאת ועוד, באמצעות כספם הם הציתו מהפכות במקומות שונים בעולם כדי להגשים את האינטרס שלהם ולקטוף את הפירות, שהרי הם עמדו מאחורי המהפכה הצרפתית, המהפכה הקומוניסטית ורוב המהפכות שעליהן שמענו ואנו שומעים פה ושם. באמצעות כספם הם [גם] הקימו ארגונים חשאיים הפרושים במקומות שונים בעולם, וזאת כדי להרוס את החברות [השונות] ולממש את האינטרסים של הציונות. [מדובר בארגונים] כגון "הבונים החופשים", מועדוני ה"רוטרי", "לאיונס" [37], "בני ברית" ואחרים. כולם הם ארגוני ריגול הרסניים, שבאמצעות כספים הצליחו להשתלט על הארצות האימפריאליסטיות ולהמריצן להשתלט על ארצות רבות כדי שיוכלו למצות את אוצרותיהן עד תומם ולהפיץ בהן את שחיתותם. [38]
באשר למלחמות המקומיות והעולמיות, ניתן לדבר על כך בלי לחוש מבוכה. ובכן, הם עמדו מאחורי מלחמת העולם הראשונה, אשר בה הצליחו לחסל את מדינת הח'ליפות האסלאמית [כלומר את האימפריה העות'מאנית], להפיק רווחים חומריים ולשלוט על רבים ממקורות העושר. הם [גם] השיגו את הצהרת בלפור, והקימו את חבר-הלאומים כדי שבאמצעותו יוכלו לשלוט על העולם. הם [גם] אלה שעמדו מאחורי מלחמת העולם השנייה, שבה הפיקו רווחים אדירים מסחר בציוד מלחמתי והכשירו את הקרקע להקמת מדינתם. הם הורו על הקמת ארגון האומות המאוחדות ומועצת הביטחון שהחליפו את חבר הלאומים, כדי שיוכלו לשלוט בעולם באמצעותם. אין מלחמה מתנהלת בשום מקום בלי שידיהם תהיינה מאחוריה, [כפי שמצוין בקוראן:] "כל אימת שילבו את אש המלחמה, יכבנה אללה. הם מבקשים למלא את הארץ שחיתות, ואולם אללה אינו אוהב את המושחתים". ([סורת] אלמאא'דה, [פסוק] 64)[39].
שכן, הכוחות האימפריאליסטיים במערב הקפיטליסטי ובמזרח הקומוניסטי תומכים באויב [הציוני] בכל כוחם, מבחינה חומרית ואנושית. [הכוחות האלה] מחליפים תפקידים, וביום שיופיע האסלאם [במלוא עוצמתו] יתאחדו [כל] כוחות הכפירה במלחמה נגדו, שהרי הכופרים הם עדה אחת [40], [כפי שמופיע בקוראן:] "הו המאמינים, אל תקחו לכם ידידי נפש שלא מביניכם, כי לא יחסכו כל מאמץ לחבל בכם. הם שמחים במצוקתכם והשנאה רושפת בפיהם, אך אשר יסתירו בלבם חמור עוד יותר. בזאת ביארנו לכם את האותות, אם תשכילו להבין." [אל עמראן, [פסוק] 118). [בחלק מהנוסחים מופיע: לא לשווא מסתיים הפסוק בדברי אללה: "אם תשכילו להבין"].
אנטישומיות? בוודאי, והדבר ראוי לכל גינוי.
היטלריזם? בוא לא ניסחף. אין להם שאיפות בקנה-מידה עולמי, ולא תהיה להם בעתיד הנראה לעין שום אפשרות להגשים את שאיפותיהם אפילו בתחום המצומצם שבין הירדן לים.
שוב, לא כל שוביניסט בעל פה מלוכלך הוא בני סלע (אפילו לא יצחק לאור).
הטיעון היחסי שלך לא תקף ב"חברים של ג'ורג'" ולכן לא רלוונטי . פה למשל יהדות=נאציזם פלוס יומרה לסטנדרט אחיד . בסטנדרט הזה אמנת החמאס היא היטלריסטית ומעבר .
אצל אייל ניב הוא כן תקף, אבל שם לדעתי זה מטעמי סטנדרט כפול בין המערב ללא מערב ובין יהודים לערבים.
עזוב באמת אין לי מה להגיד לך אם אתה חושב שהסעיף הדר שטרמרי הזה הוא ברמה של "כל היהודים מניאקים עשירים".
אני מקווה שתזכור את זה בפעם הבא שאתה וחבריך תשווה את ישראל לנאצים.
אייל,
אני לא אחראי למה שיוסי כותב, ותתפלא, אבל אני לא מסכים אתו בהרבה דברים.
טיבריוס,
הראה לי איפה השוויתי את ישראל לנאצים. ודרך אגב, אין לך מושג מיהם החברים שלי.
לגופו של עניין, אני רואה את הסעיפים הנ"ל כמשהו דמוי "הפרוטוקולים של זקני ציון". שזה מחליא מצד אחד ואידיוטי מצד שני (אני דווקא רואה כאן פוטנציאל לדה-מורליזציה של אלה המנסים להיאבק בישראל), אבל עדיין רחוק מהרב"ט האוסטרי וחבורתו.
ההתייחסות למבצע סיני/מלחמת 1956 היתה מעט משונה… המצרים האלה, לא איכשהוא, ככה, אפעס, הכניסו צבא לסיני (שהיה אמור להיות מפורז לפי הסכמי שביתת הנשק 1949) והודיעו ברדיו כל מיני הודעות כאלה מוזרות כל כוונתם, ככה על הדרך, לשחוט את כל יהודי ישראל ?
או שכל הקטע הזה היה חלק משאיפתם הצודקת לשלום ?
יש לך תימוכין לטענת השחיטה שלך?
(חוץ מ"ידוע שהערבים רוצים לשחוט אותנו. הם הרי ערבים")
אתה מתבלבל בין 1956 ל-1967. הסכם הפסקת האש בין ישראל למצרים מ-1949 לא אסר על מצרים להכניס כוחות צבא לסיני, למעט האזור המפורז בקרבת ניצנה.
כל המאמר הזה מיותר. מותר ואף צריך להיות צבוע מדי פעם, ואין אף ראש מדינה, ארגון או ועד בית שלא נוהג בצביעות. פרס הוא נשיא מדינת ישראל, ולישראל יש אינטרס להיות מחומשת יותר משכנותיה. האם אין זה צבוע בעיניך שישראל עושה מאמצים למנוע מאיראן נשק גרעיני בעוד היא מחזיקה מאות ראשי נפץ משלה?
וכל זה בלי להכנס לשאלה האם יש סימטריה בין ישראל לסוריה, ישראל וחיזבאללה או ישראל ואירן. אפשר באמצעות כל מיני תרגילים רטוריים עד מחר לנסות לתת את התחושה כאילו יש, הרי לא קשה לספור את עוולותיה של ישראל, ומהר מאוד זה נהפך לתחרות מגוחכת בה כל צד צועק "הטבח בחמה!", "עופרת יצוקה!", "חיזבאללה!" וכו'. בשורה התחתונה, לי אין ויכוח ואין רצון להתווכח (וגם לא ממש להקשיב) עם מי שחושב שיש סימטריה. באמת יש כאן מישהו כזה?