החברים של ג'ורג'

חרפת שדרות, סופה של פלסטין

הייתי אתמול בשדרות. קצת פחות משעתיים. רובם בתוך אותו מבנה. ענייני עבודה. אודה ואבוש: פחדתי.

כששלחו אותי לשם, אמרתי לעצמי שיותר גרוע מעזה זה לא יוכל להיות, והרי בעזה הייתי שנתיים וכמעט שלא פחדתי. מסתבר שהייתי אז צעיר וטיפש, כי החשש התחיל לנקר איך שנכנסתי לעיירה. זה היה פחד אחר, לא מוכר. הפחד שמשהו, אין דרך טובה יותר לנסח את זה, יפול עליך מהשמיים ויגמור את הקריירה שלך. משהו שבכלל לא תספיק לראות, כנראה שגם לא לשמוע. הסיכויים שזה יקרה נמוכים, סטטיסטית, מהסיכון להדרס בחציית כביש. ובכל זאת.שדרות, אתמול בצהרים

עשיתי את שבאתי לעשות ועפתי מהמקום במהירות האפשרית. כשאשקלון היתה מולי התקשרתי לחבר טוב ואמרתי לו 'אני יוצא עכשיו מטווח הקסאמים'. היה הצחוק הזה שנלווה להודאה-למחצה בחולשה. בנסיעה היתה, כמובן, הסקרנות האנתרופולוגית של תייר מארצות המרכז המוגנות, שבא לראות כיצד חיים הנייטיבז בערבות הדרום הפראיות, התקווה הקלושה לראות קסאם – ממרחק בטוח, כמובן; משהו לספר עליו, ואולי גם לצלם.

בכל מקום בעיירה אפשר לראות עמדות מחסה מבוטנות, עם שלטים של פיקוד העורף, שכמעט ומורים לתושבים להודות למדינה על רוב חסדה. ואני לא מבין איך הם נשארים שם. התשובה המרירה היא, כמובן, ששדרות היא ישראל בזעיר אנפין: כל מי שיכול, בורח; נשארים רק מי שאינם יכולים לברוח, או מי שבנו כאן את עולמם לפני האינתיפאדה השניה, יודעים שערך הנדל"ן שלהם שווה לאפס, ויודעים שלא יוכלו כלכלית לבנות את עצמם מחדש במקום אחר.

אני לא זוכר מי היה האידיוט חסר הרגישות – בני ציפר הוא מועמד בולט – שהחליט לפני שבוע ללעוג לנפגעי החרדה. ב"הארץ" תיארו מה משמעותה של פגיעת חרדה: ילדים שקופאים באמצע הרחוב. הסירנות מייללות, איזו רקטה שועטת בכיוונם, והם לא מסוגלים לזוז. אני לא יודע איך אפשר לחיות ככה.

אני יודע שאנחנו גובים מהעזתים מחיר עצום, דיספרופורציונלי, ושחלק ניכר מן ההרוגים היו בלתי מעורבים בלחימה. אבל, עם כל הכבוד, הפלסטינים מנהלים פה את משחק "רחמו על היתום שרצח את הוריו" הקבוע שלהם. החמאס שולט בעזה: הוא העיף משם את הפתח במלחמת אזרחים קטנה, תוך שהוא נשען – לדעתי, בצדק – על העובדה שניצח בבחירות הכלליות. אם הוא לא מסוגל להפסיק את ירי הקסאמים, והוא לא מסוגל כי הדבר יהפוך אותו לבוגד בעיני האספסוף הפלסטיני – ובכן, יש לזה מחיר. גם המשחק הכפול של ירי ארטילרי מתוך שטח בנוי, הסתתרות בקרב אזרחים ויללות כשמגיעה התגובה צריך להפסק.

מי שהגיב על הנסיגה מהרצועה בהמשך הירי לעבר אזרחים, שהוא פשע מלחמה; מי שהחליט לבחור בחמאס; מי שהחליט ששיקום ה'כבוד' שלו באמצעות שיגור רקטות עדיף מחיי שגרה; מי שהחליט שהוא רוצה, אידיאולוגית, לחזור למאה השביעית – לא יכול להתלונן שמוטל עליו מצור. מלחמה היא עסק דו צדדי, ואם אין בעזה חשמל – נו, אז ישראל תורמת את שלה להחזרתה של עזה למאה השביעית. לא נורא. האנומליה הזו, שבה ישראל מופגזת מעזה ובמקביל מספקת לה חשמל, צריכה להפסק. אין אף מדינה בעולם שהיתה מקבלת מצב פסיכי כמו זה שקיים בשדרות.

ואם זה לא יספיק כדי להשבית את הפגזת שדרות, אז כנראה שהגיע הזמן לכבוש מחדש את עזה, והפעם שלא כדי לצאת. הכיבוש יהיה עוולה גדולה, בלי שום ספק, ויהיה מלווה בשורה של מעשי זוועה שגרתיים, אבל הוא עדיין לא יגיע לכדי פשע המלחמה של הפגזת אוכלוסיה אזרחית מדי יום.

הישראלים שתמכו בפתרון שתי המדינות ובנסיגה ישראלית יצאו מנקודת הנחה שהפלסטינים הם רציונליים, ושהם יבינו שהאינטרס העצמי שלהם מחייב אותם לרסן את הקנאים שלהם. תמכתי בפתרון הזה בשנות השמונים, כשהיה צריך לא מעט אומץ לעשות זאת, והבעת הרעיון הזה לוותה לעיתים תכופות באלימות מינורית.

עכשיו, ככל הנראה, צריך לא פחות אומץ כדי לומר שהנחת היסוד הזו – של רציונליות פלסטינית – היתה חסרת בסיס. שהלאומיות הפלסטינית היתה רקובה מלכתחילה, שהיא נבנתה על קורבניות ואומללות שאלו הישראליות מחווירות לעומתן, שהיא קידשה ומקדשת רומנטיקה של דת ואדמה, ושהיה בה יסוד איסלמי עמוק, שתמיד העדפנו לא להביט בו. הנחנו, בטעות, שמוסלמים מסוגלים לדמוקרטיה; שהם מסוגלים לראות בזכויות אדם משהו שהוא מעבר לכלי נשק במלחמת התעמולה. הנחנו, בטעות, שהפלסטינים מסוגלים להסכין לשלטונם של ד'ימי במה שהוגדר כהקדש איסלמי. הפתח, אותו ארגון שדגל ב'מדינה חילונית ודמוקרטית', פתח את כל הכרוזים שלו ב'בשם אללה הרחמן והרחום'. אבל צריך לומר את זה, משום שאני פטריוט ישראלי ולא פטריוט פלסטיני, והפסקת הכיבוש נראתה בעיני כאינטרס ישראלי. לא עוד.

והבחינה המחודשת הזו של המצב נכונה לא רק לרצועת עזה; בגדה, הסתירו בעלי הברית שלנו כביכול, אנשי אבו מאזן, את העובדה שהם מחזיקים בידיהם את מחסלי שני המתנחלים. חזרנו לדפוס הקבוע של שנות התשעים, שבו הרש"פ קורצת לכל הכיוונים, ונעדרת אומץ לעשות את מה שיהפוך אותה מקבוצה של בנדיטים לתנועה לאומית: אכיפת משמעת ויכולת לצאת נגד האינסטינקטים של האספסוף.

כן, אני יודע. ישראל ניהלה משחק כפול והקימה התנחלויות לאורך כל שנות אוסלו. כן, אני יודע. שני הצדדים לא הגיעו לשולחן המשא ומתן בידיים נקיות. אבל אחרי הנסיגה מהרצועה, כ-70% מהישראלים היו מוכנים גם לנסיגה מהגדה; על כך בנתה קדימה, אם מישהו עוד זוכר, את מסע הבחירות שלה. ואז חזרו הקסאמים, ועכשיו יותר מ-70% מהציבור תומך בימין. ואני לא מאשים אותו.

הפלסטינים אוהבים להאשים את ההנהגה האומללה למדי שלהם; אבל הטענה שההנהגה לא קשובה לרחוב הפלסטיני היא שטות. הבעיה שלה היא שהיא קשובה לו מדי, ומפחדת לעמוד מולו.

כשהעובדות משתנות, אני משנה את דעתי. הגיע הזמן לומר שלום לכל זה, ולהפסיק – לפחות לשנות דור – לדבר על הקמת מדינה פלסטינית. לא תהיה בה כל תועלת וסביר להניח שהיא תגרום רק נזק לישראל ולמזרח התיכון כולו, שלא יציב גם כך. לפלסטינים היו מגוון הזדמנויות לקבל מדינה; פעם אחר פעם, הם הוכיחו שהם מעדיפים להרוג יהודים ושהם לא מכירים בקיומה של ישראל, אפילו לא בגבולות 48'. יש להוציא את המתנחלים מהגדה, משום שהתנחלויות הן פשע מלחמה והן גורמות להחרפת היחסים ולדרדור מעמדה של ישראל בעולם. אבל שדרות מוכיחה שאסור להעביר לידי הפלסטינים שליטה בטחונית בשטחים, מהם הם מסוגלים להפגיז את רוב ישראל.

אולי הנסיגה הזו מעמדות אוסלו – הפלסטינים התרגלו לחשוב שהגדה והרצועה כבר שלהם, ושאפשר לנהל משא ומתן על דברים אחרים – תגרום לזעזוע ולבחינה מחודשת בצד הפלסטיני. ההימור שלי הוא שזה לא יקרה, אבל שווה לנסות. לא נשארו הרבה ברירות אחרות.

ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדארפור.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

76 תגובות על ”חרפת שדרות, סופה של פלסטין“

  1. אלכס ז. הגיב:

    "יש לך ראיות לחוסר תום לב במו“מים קודמים?"

    נו באמת, נמרוד. האם בניית ההתנחלויות במהלך שלטון רבין בוצעה בתום לב? או האם ברק שהצביע נגד אוסלו ב' בא בתום לב לקמפ דיוויד? מה בנוגע לנתניהו? אולי אולמרט, שכבר יותר משנה מבטיח להוריד מאחזים אבל משום מה מתקשה ליישם את הבטחותיו (ןזה מוזר, כי את עמונה הוא דווקא פינה) בא בתום לב לאנאפוליס?

    אני לא יכול ולא רוצה להצדיק את ההנהגה הפלשתינאית, אבל גם ההנהגה שלנו היא לא טלית שכולה תכלת. בניגוד לשונרא, אתה ואני חיים כאן, ולדעתי תסכים איתי שמרבית הפוליטקאים שלנו אפילו לא יכולים ללכת לשירותים בתום לב.

  2. יוני הגיב:

    זה לא נכון שהפלשתינאים לא רציונלים. פשוט החמאס (שנתמך וממומן ע"י איראן) אינו מעוניין בשתי מדינות. הוא מעוניין במדינה אחת. לכן חמאס נלחם בישראל כדי להנציח את הכיבוש.

    לכן חודש אחרי שממשלת ההתנתקות השנייה הוקמה, חמאס וחיזבאללה פתחו בהתקפה מתוזמנת שכללה חטיפת חיילים ושימוש ברקטות מהשטחים שפונו. זה היה מהלך הנגד של איראן כנגד ההתנתקות והם הצליחו בכך.

    לכן יש מאבק אלים בין החמאס לפתאח. כי ביום שבו ייחתם הסכם עם אבו-מאזן על מדינה פלשתינאית החמאס יפסיד.

    לכן היוזמה הסעודית עלתה לכותרות. כי זו אופציה לעקוף את הקונפליקט שעדיין לא הוכרע בין הפלשתינאים.

    אמור מעתה – הפלשתינאים לא נלחמים נגד הכיבוש, הם נלחמים בעדו. זו האמת העצובה על המצב הנוכחי של הסכסוך.

  3. של1ם הגיב:

    לדור,

    אני אפתח בשתי דוגמאות.
    לא כל מי שגדל במשפחה מתעללת יהיה הורה מתעלל.
    נכון, רבים יהיו כאלה,
    אבל יהיו מספיק שיבחרו להפסיק את מעגל האימה ולבחור לעצמם הווה ועתיד אחרים.

    אותו הדבר לגבי אנשים שגדלו במשפחה הרוסה,
    סה"כ הם בסדר,
    אבל יש התנהגויות שכל הזמן סולחים להם עליהן,
    מבינים אותן, את המצוקה שגרמה להם.
    אבל כשהאדם מגיע לגיל 40,
    קשה קצת להימנע מהשאלה:
    "אוקיי, החיים לא בהכרח האירו לכם פנים או היו קלים,
    אבל איפה האחריות שלכם לחיים שלכם?
    "למה צריך לסלוח לכם, ולהבין אתכם,
    במקום שאתם תעשו מאמץ להתגבר ולהיות טובים יותר?"

    באופן אישי, ברורה לי שיש לנו אחריות למצב של העם הפלסטיני.
    אבל אחרי 40 שנה אפשר בהחלט לבוא ולשאול
    איפה האחריות שלהם ליצור מציאות טובה יותר לעצמם.
    להניח שלנו יש את האחריות הבלעדית לגורלם
    היא אפילו לא הוגנת כלפיהם.

    אם הפתרון היחיד לרגיעה באזור הוא כיבוש מחדש של השטח, כפי שמציג גורביץ' –
    אני רוצה לקוות שלא.

  4. יוני הגיב:

    אוסיף כמובן שמטרתו של אותו צד (שכולל לפחות את איראן, חמאס וחיזבאללה) היא למשוך את הכיבוש מספיק זמן עד שישראל תאלץ לבחור בין נתינת זכות בחירה לכל הפלשתינאים (ובכך לאבד את הריבונות היהודית), או להיות מוכרזת (ובצדק) כמדינת אפרטהייד.

  5. תומר הגיב:

    יוסי, מכיוון שבדרפור לעולם לא תהיה דמוקרטיה (מוסלמים המסכנים), האם אתה מציע לכבוש אותה כדי להפסיק את רצח העם שם?

    ובמילים ישירות יותר: העמדות והמסקנות החותכות ומונוכרומטיות שלך עושות עוול למציאות המורכבת. אגן עליך מפני כל מי שיאמר שאתה דמגוג עלוב: עלוב אתה לא.

  6. יגאל לביב הגיב:

    ההיסטוריה מראה כי הסוציאל-דמוקרטים מתכופפים תמיד כאשר התותחים יורים ומול לאומנות גואה מוותרים על מרבית העקרונות ההומניים.
    כאשר אתה מתעלם משורש הבעיה-הכיבוש הישראלי והכשלת הקמת מדינה פלסטינאית.זו הביצה.אתה משחק לידי הלאומנים הימניים במלחמה ביתושים.

  7. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    פציפיסטים נכבדים ושאר מולכי שולל:

    אין מה להציג אפילו צל צילה של סימטריה בין ישראל לפלסטינים, מאחר והעם הפלסטיני הביע את רצונו החופשי בבחירות דמוקרטיות, ובחר ברוב מכריע במפלגה שעקרונותיה ומצעה מפורטים באמנתה, שקטעים ממנה מובאים כאן לנוחותכם.

    החמאס דובר אם כן בשם העם הפלסטיני, וקולו נשמע ברור וצלול, ואפילו באוזני יפי הנפש והמעונים תמידית, לו רק ישלפו את המוך הפציפיסטי מאוזניהם:

    http://www.omedia.co.il/Show_Article.asp?DynamicContentID=1067&MenuID=603&ThreadID=1014010

    "ישראל תקום ותוסיף להתקיים עד שהאסלאם ימחה אותה, כפי שמחה את מה שקדם לה", [דברי] האימאם החלל הקדוש [במקור שהיד] חסן אלבנא [6], רחמי אללה עליו

    זוהי האמנה של תנועת ההתנגדות האסלאמית (חמאס) המגלה את פניה, חושפת את זהותה, מסבירה את עמדתה, מבהירה את משאת נפשה, מדברת על תקוותיה וקוראת לסייע לה, לתמוך בה ולהצטרף לשורותיה, שכן המערכה שלנו עם היהודים גדולה מאד והרת גורל, ונחוצים לה כל המאמצים הכנים. היא [כלומר המערכה, בבחינת] צעד [ראשון] המחייב [נקיטת] צעדים נוספים בעקבותיו.

    תנועת ההתנגדות האסלאמית נושאת עיניה להגשים את הבטחת אללה, ככל שיארך הדבר, שהרי השליח [מחמד], תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, אמר: "לא תגיע השעה [יום הדין] עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם המוסלמים, ועד אשר יסתתר היהודי מאחורי האבנים והעצים, ו[אז] יאמרו האבנים והעצים: "הו מוסלמי, הו עבד אללה, יש יהודי מתחבא [מאחורי], בוא והרגהו". ([חדית'] אשר מופיע אצל אל-בח'ארי ומסלם [23]).

    סעיף שמיני

    אללה הוא תכליתה [של התנועה], הנביא הוא דמות המופת שלה, הקוראן הוא החוקה שלה, מלחמת הקודש [ג'האד] הוא דרכה והמוות למען אללה הוא הנעלה במשאלותיה

    סעיף אחד-עשר

    תנועת ההתנגדות האסלאמית מאמינה שאדמת פלסטין היא אדמת הקדש אסלאמי [וקף] לדורות של מוסלמים עד תחיית המתים. אסור להפקיר אותה או חלק ממנה או לוותר עליה או על חלק ממנה. אין היא קניינה של אף מדינה ערבית, או כל מדינות ערב, ולא של אף מלך או נשיא, או כל המלכים והנשיאים, ואין היא קניינו של שום ארגון או כל הארגונים כולם, בין אם הם פלסטינים או ערביים, זאת משום שפלסטין היא אדמת הקדש [וקף] אסלאמי לדורות של המוסלמים עד יום תחיית המתים. זה דינה לפי ההלכה האסלאמית [אלשריעה אלאסלאמיה], וחל עליה אותו הדין החל על כל טריטוריה אשר כבשו המוסלמים בכוח הזרוע, מאחר שבזמן הכיבוש הקדישו [הכובשים המוסלמים] אותן [את האדמות האלה] כאדמות הקדש [וקף] למוסלמים לדורותיהם עד יום תחיית המתים.

    פתרונות של שלום, היוזמות [המדיניות] והועידות בינלאומיות

    סעיף שלושה-עשר

    היוזמות [המדיניות], ומה שקרוי פתרונות של שלום והועידות הבינלאומיות לפיתרון הבעיה הפלסטינית, עומדים בסתירה לתפישת העולם של תנועת ההתנגדות האסלאמית. ויתור על חלק כלשהו מ[אדמת] פלסטין כמוהו כזניחת חלק מן הדת; שהרי שהלאומיות הפרטיקולארית של תנועת ההתנגדות האסלאמית היא חלק מדתה, ועל זאת היא מחנכת את אנשיה, ו[הם] נלחמים מלחמת קודש [יג'אהדון] למען הנפת דגל אללה במולדתם, [ונאמר בקוראן:] "אללה הוא המנצח [בסופו של דבר], ואולם מרבית האנשים אינם יודעים". ([סורת] יוסף, [פסוק] 20).

    מדי פעם עולה קריאה לכינוס ועידה בינלאומית כדי לדון בפתרון הבעיה [הפלסטינית], וישנם המסכימים [לקיומה] וישנם המסרבים [לכך], מסיבה זו או אחרת, כשהם דורשים מימוש תנאי או תנאים [מסוימים] תמורת הסכמתם לכינוס הוועידה ולהשתתפותם בה.

    תנועת ההתנגדות האסלאמית מכירה היטב את הצדדים [קרי: המשתתפים בהן] שמהן מורכבות הועידות ואת עמדותיהם [השליליות] כלפי ענייני המוסלמים בעבר ובהווה. לפיכך, היא אינה רואה בועידות אלה [מסגרות] המסוגלות לקיים את הדרישות [של הפלסטינים] או להשיב [להן] את הזכויות או לעשות צדק לעשוקים. שכן, ועידות אלו אינן אלא אחת מדרכי השררה של הכופרים באדמת המוסלמים, ואימתי עשו הכופרים צדק עם בעלי האמונה? [שהרי כתוב בקוראן:] "לא תנוח דעתם של היהודים, וגם לא של הנוצרים, עד אם תלך בדתם. אמור, רק דרך הישר הניתנת מעם אללה היא דרך הישר." ([סורת] אלבקרה, [פסוק] 120).

    אין פתרון לבעיה הפלסטינית אלא באמצעות הג'האד. באשר ליוזמות, ההצעות והועידות הבינלאומיות, הרי הן בזבוז זמן והבל הבלים. שכן, העם הפלסטיני מכובד מכדי שיזלזל בעתידו, בזכויותיו ובגורלו, ו[נאמר] במסורת [חדית'] הנאצלת:

    "אנשי אלשאם [סוריה, לבנון, ירדן וארץ ישראל] הם שוט [של אללה] בארצו, שבאמצעותם הוא מתנקם בכל אשר יחפוץ מקרב עבדיו. אסור שהצבועים שבקרבם יגברו על המאמינים, אלא ימותו בצער וייאוש". (מסופר על-ידי אלטבראני [26][כחדית'] מוסמך ביותר ואחמד [כחדית'] מהימן וייתכן שהוא הנכון. שניהם [בדרך-כלל נחשבים] מהימנים, אך [רק] אללה יודע [את האמת המוחלטת]).

    תפקיד האישה המוסלמית

    סעיף שבעה-עשר

    תפקידה של האישה המוסלמית במערכת השחרור אינו נופל מזה של הגבר המוסלמי, שכן היא בית-היוצר של הגברים. יש לה תפקיד בכיר באכוונת הדורות [הבאים] ובחינוכם.

    אכן האויבים הבינו כבר את [חשיבות] תפקידה, והם מביטים עליה [וטוענים] שאם יוכלו לאכוונה ולגדלה כרצונם, הרחק מן האסלאם, אזי הם ינצחו במערכה.

    לכן אתה מגלה שהם מקדישים לניסיונותיהם [להשיג זאת] מאמץ ממושך באמצעות הסברה, סרטים ותוכניות-הלימודים [אותם מנהלים] באמצעות כלי השרת שלהם המשולבים בארגונים ציוניים שמאמצים שמות משמות שונים, כגון "ארגון הבונים החופשיים" [30], מועדוני ה"רוטרי" [31] וקבוצות ריגול ו[כמו-כן קבוצות] אחרות, שכולם אינם אלא מאורות של הרס ושל מהרסים. לארגונים ציונים אלה ישנם משאבים חומריים עצומים המאפשרים להם למלא את תפקידם בתוך חברות [שונות] במטרה שהן תקיימנה את פעילותן בלי שהאסלאם יהיה קיים בזירה וכדי שהוא יהיה מנוכר בקרב אנשיו [המוסלמים]. לכן, על האסלאמיים[32][אלאסלאמיין] למלא את תפקידם כשמדובר בהתמודדות עם תוכניות [או מזימות] של אותם מהרסים,וביום שהאסלאם [יוכל] לאכוון את החיים, הוא יחסל את הארגונים האלה העוינים את האנושות ואת האסלאם.

    הגורמים התומכים באויב

    סעיף עשרים-ושניים

    האויבים תכננו היטב [את מעשיהם] במשך זמן רב [והצליחו] להשיג מה שעלה בידיהם להשיג, כשהם לוקחים בחשבון את הגורמים המשפיעים על מהלך העניינים.

    לפיכך, הם פעלו כדי לצבור נכסים חומריים אדירים ורבי-השפעה, שאותם שעבדו לשם הגשמת חלומם. כך, באמצעות כספם הם השתלטו על אמצעי התקשורת הבינלאומית: סוכנויות-הידיעות, העיתונות, בתי ההוצאה לאור, תחנות-השידור וכיוצא בזה.

    זאת ועוד, באמצעות כספם הם הציתו מהפכות במקומות שונים בעולם כדי להגשים את האינטרס שלהם ולקטוף את הפירות, שהרי הם עמדו מאחורי המהפכה הצרפתית, המהפכה הקומוניסטית ורוב המהפכות שעליהן שמענו ואנו שומעים פה ושם.

    באמצעות כספם הם [גם] הקימו ארגונים חשאיים הפרושים במקומות שונים בעולם, וזאת כדי להרוס את החברות [השונות] ולממש את האינטרסים של הציונות. [מדובר בארגונים] כגון "הבונים החופשים", מועדוני ה"רוטרי", "לאיונס" [37], "בני ברית" ואחרים. כולם הם ארגוני ריגול הרסניים, שבאמצעות כספים הצליחו להשתלט על הארצות האימפריאליסטיות ולהמריצן להשתלט על ארצות רבות כדי שיוכלו למצות את אוצרותיהן עד תומם ולהפיץ בהן את שחיתותם. [38]

    באשר למלחמות המקומיות והעולמיות, ניתן לדבר על כך בלי לחוש מבוכה. ובכן, הם עמדו מאחורי מלחמת העולם הראשונה, אשר בה הצליחו לחסל את מדינת הח'ליפות האסלאמית [כלומר את האימפריה העות'מאנית], להפיק רווחים חומריים ולשלוט על רבים ממקורות העושר. הם [גם] השיגו את הצהרת בלפור, והקימו את חבר-הלאומים כדי שבאמצעותו יוכלו לשלוט על העולם.

    הם [גם] אלה שעמדו מאחורי מלחמת העולם השנייה, שבה הפיקו רווחים אדירים מסחר בציוד מלחמתי והכשירו את הקרקע להקמת מדינתם. הם הורו על הקמת ארגון האומות המאוחדות ומועצת הביטחון שהחליפו את חבר הלאומים, כדי שיוכלו לשלוט בעולם באמצעותם.

    אין מלחמה מתנהלת בשום מקום בלי שידיהם תהיינה מאחוריה, [כפי שמצוין בקוראן:] "כל אימת שילבו את אש המלחמה, יכבנה אללה. הם מבקשים למלא את הארץ שחיתות, ואולם אללה אינו אוהב את המושחתים". ([סורת] אלמאא'דה, [פסוק] 64)[39].
    שכן, הכוחות האימפריאליסטיים במערב הקפיטליסטי ובמזרח הקומוניסטי תומכים באויב [הציוני] בכל כוחם, מבחינה חומרית ואנושית.

    [הכוחות האלה] מחליפים תפקידים, וביום שיופיע האסלאם [במלוא עוצמתו] יתאחדו [כל] כוחות הכפירה במלחמה נגדו, שהרי הכופרים הם עדה אחת [40], [כפי שמופיע בקוראן:] "הו המאמינים, אל תקחו לכם ידידי נפש שלא מביניכם, כי לא יחסכו כל מאמץ לחבל בכם. הם שמחים במצוקתכם והשנאה רושפת בפיהם, אך אשר יסתירו בלבם חמור עוד יותר. בזאת ביארנו לכם את האותות, אם תשכילו להבין." [אל עמראן, [פסוק] 118). [בחלק מהנוסחים מופיע: לא לשווא מסתיים הפסוק בדברי אללה: "אם תשכילו להבין"].

    ד. המדינות והממשלות הערביות והאסלאמיות :

    סעיף עשרים ושמונה

    הכיבוש הנוצרי [או הצלבני] הוא כבוש מרושע, אינו בוחל בשום דרך, עושה שימוש בכל האמצעים הבזויים להגשמת מטרותיו, ומסתמך מאוד בחדירה שלו ובפעולות הריגול שלו על ארגונים חשאיים שנולדו ממנו, כגון "הבונים החופשיים", מועדוני ה"רוטרי", "ליונס", וגופי ריגול דומים להם. כל הארגונים הללו, החשאיים והגלויים, פועלים לטובת הציונות ובאכוונתה. מטרתם היא למוטט חברות, להשמיד ערכים, לקעקע בריתות, לדרדר את המוסר ולחסל את האסלאם. הם אלו שעומדים מאחורי הסחר בסמים ובמשקאות החריפים לסוגיהם, על מנת שיקל עליהם להשתלט [על העולם] ולהתפשט [מבחינה טריטוריאלית].

    כאן איננו שוכחים להזכיר לכל מוסלמי, שכאשר כבשו היהודים את ירושלים הקדושה (אלקדס אלשריף במקור) בשנת 1967 ועמדו בשערי מסגד אלאקצא הקדוש הם הכריזו [בקול רם]: מחמד מת והותיר [אחריו רק] בנות.

    אכן , ישראל על יהדותה ויהודיה קוראת תיגר על האסלאם והמוסלמים (ואנו [המוסלמים] נדיר שינה מעיניהם של הפחדנים [45]).

    מאמיני שלוש הדתות: האסלאם, הנצרות והיהדות, יכולים לחיות זה במחיצת זה בחסות האסלאם בביטחון מלא, שכן רק בחסות האסלאם יתקיים הביטחון המלא.

    ואכן, ההיסטוריה הרחוקה והקרובה הם העדות הטובה ביותר לכך. לפיכך, נקראים מאמיני הדתות האחרות להפסיק להיאבק באסלאם במה שנוגע לריבונות על אזור זה , שכן ביום בו הם הדבר יושג , הדבר יושג רק על-ידי הרג, ועינוי וגירוש. כך הם ימצאו עצמם מצרים אלה את צעדי אלה, בנוסף [להצרת צעדיהם של] מאמיני הדתות האחרות; העבר וההווה מלאים בדוגמאות המוכיחות זאת, [כפי שמופיע בקוראן בקשר ליהודים:] "אין הם פורצים באיש אחד להילחם בכם, אלא רק בתוככי קריות בצורות או מעבר לחומות, ואולם זה בזה הם נלחמים בגבורה. הם נראים לך מלוכדים, אך לבותיהם מפולגים, כי הם עם אשר לא ישכיל להבין". ([סורת] אלחשר, [פסוק] 14).

    תנועת החמאס קוראת [איפוא] למדינות הערביות והמוסלמיות לפעול ברצינות ובשקדנות על מנת לסכל את התכנית (או המזימה) האימתנית הזו , בכך שיעוררו בצבור את המודעות לסכנה שביציאה ממעגל הסכסוך עם הציונות, שהרי היום זו פלסטין ומחר פיסת ארץ אחרת, או ארצות אחרות. שכן, לתכנית הציונית אין גבולות; לאחר פלסטין הם [הציונים] שואפים להתרחב לנילוס ולפרת, לאחר שישלימו את "בליעת" האזור שאליו יגיעו, ישאפו להתרחבות נוספת ובאותה מתכונת תוכניתם [או: מזימתם, כלולה] ב"פרוטוקולים של זקני ציון" וההווה שלהם משמש עדות למה שאנו טוענים. שכן, היציאה ממעגל הסכסוך עם הציונים [נחשבת] לבגידה-רבתי, וקללה רובצת על מבצעיה.[כפי שמצוין בקוראן:] "כל הנסוג אחור מפניהם ביום ההוא – זולת אם יפנה לאחור למען ישוב ויילחם, או למען יחבור אל עדת הלוחמים – יינחת עליו זעמו של אללה ובגיהינום ידור. שם יהיה סופו המר". ([סורת] אלאנפאל, [פסוק] 16).

    במה שנוגע לסכסוך עם הציונות העולמית, רואה עצמה תנועת ההתנגדות האסלאמית כחוד החנית וצעד [מכריע] בדרך. היא מצרפת מאמציה למאמציהם של כל הפועלים בזירה הפלסטינית, והיא [מצפה] לכך שיינקטו צעדים נוספים ברמת העולם הערבי והאסלאמי; שכן היא [זו] הערוכה [ביותר] לשלב הבא [של הסכסוך] עם היהודים – סוחרי המלחמות, [כפי שמצוין בקוראן:] "זרענו איבה ושינאה ביניהם עד יום תחיית המתים. כל אימת שילבו את אש המלחמה, יכבנה אללה. הם מבקשים למלא את הארץ בשחיתות, ואולם אללה אינו אוהב את המושחתים". ([סורת] אלמאא'דה, [פסוק] 64).

    … יאללה שונרא, תתחילי לעבוד על הבורקס, ותודיעי לנו מתי הפלסטינים יתחילו לדבר אחרת מהישראלים.

  8. אילן בכר אבנטור הגיב:

    וואו, איזו תגובה עמוסה.

    מוטב היה לתת לינק.

    עם זאת ראוי לזכור את הנקודה המרכזית והנכונה – שבבחירות שנערכו בשני צידי הגבול לפני שנתיים הפלסטינים בחרו בימין הדתי שלהם, והישראלים בחרו ממשלה שהצהירה – לפחות מן השפה אל החוץ, אבל זה מה שהעמידה לבחירה – על רצונה לסיים את הכיבוש, באופן חד צדדי אם לא יהיה מכך מנוס.

    אינני דן בתום הלב של הממשלות, אלא בבחירות של שני העמים – האחד בחר במובהק בלחימה, בעוד השני בחר במובהק בהפרדות.

  9. ygurvitz הגיב:

    לתומר:
    "יוסי, מכיוון שבדרפור לעולם לא תהיה דמוקרטיה (מוסלמים המסכנים), האם אתה מציע לכבוש אותה כדי להפסיק את רצח העם שם?"
    בהנחה שאין אופציה טובה יותר, כן. זה, אגב, בדיוק תפקידו של האו"ם. אם תהית מדוע הוא לא מכריז על מעשי רצח עם, התשובה היא שעל פי האמנה למניעת רצח עם, הוא יהיה מחויב במקרה כזה לפלוש למדינה האחראית ולהפסיק את רצח העם בכוח צבאי.

  10. ygurvitz הגיב:

    "ההיסטוריה מראה כי הסוציאל-דמוקרטים מתכופפים תמיד כאשר התותחים יורים ומול לאומנות גואה מוותרים על מרבית העקרונות ההומניים." יגאל, לא כדאי שאני אתחיל לדבר שוב על מה שקורה כשהקומוניזם וההומניזם נפגשים, נכון?

    אגב, אותן טענות שהצגתי לפציפיסט-בשקל מופנות גם אליך:

    1. המשך הפגזות על שדרות הוא מצב בלתי קביל.
    2. אין אפשרות פוליטית מעשית להפסקת הירי על שדרות, משום שאין גוף פלסטיני מגובש שיכול לאכוף הפסקת אש.
    3. המסקנה היא שיש לפנות לכוח צבאי. כיבוש הרצועה יהיה הפתרון ההומני ביותר, משום שהוא יביא למיעוט קורבנות בקרב לא לוחמים, בהשוואה להפצצה אווירית.

    הפרך בזמנך החופשי.

    "כאשר אתה מתעלם משורש הבעיה-הכיבוש הישראלי והכשלת הקמת מדינה פלסטינאית.זו הביצה.אתה משחק לידי הלאומנים הימניים במלחמה ביתושים." הכיבוש הישראלי הוא אחד משורשי הבעיה. השורש השני הוא חוסר נכונותם של הפלסטינים לפשרה והנטיה שלהם לתקיפת אזרחים חפים מפשע.

  11. ygurvitz הגיב:

    "יש פיתרון עוד-יותר הומאני. משא ומתן *בתום לב*. ישראל יכולה לנסות את זה פעם." נניח שכן. מול מי? מול אבו מאזן נטול הכוח? מול החמאס? מול מי? ולמה את מניחה שהצד הפלסטיני מגיע לשולחן חמוש בתום לב?

    "דיפלומטיה היא המשך המלחמה באמצעים אחרים. האם לדעתך דיפלומטיה אפשרית?" לא. לא במצב הנוכחי.

  12. שונרא הגיב:

    יוסי, בתגובה 61:
    מול מי? מול קואליציה. אסוף ככל האפשר אנשים, הפעל את כל הלחץ האמריקאי והאירופי כדי לאסוף קואליציה מקיר לקיר. תן כבוד לאנשי דת מוסלמים, מכל הזרמים.

    שים על השולחן את כל הנושאים כולם. כולל זכות השיבה וזכויות המים, ביטול ההתנחלויות ודרך כלשהי לביצוע "אמת ופיוס" נוסח דרום אפריקה. משני הצדדים. (במקרה הצורך, עם חנינה – אבל בלי וויתור על האמת).

    לא אפשרי במצב הנוכחי? בוודאי שלא. משום שישראל אינה מסוגלת להביא לשולחן את כל הנושאים. אין לממשלות בישראל מנדט לפתור את הסכסוך. ומשום כך, הוא יימשך.

    לא ברור לי למה אתה רוצה לתמוך בכך, במקום להתחיל ליצור את המנדט הפנים-ישראלי לפיתרון.

  13. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    ציטוט :

    "וואו, איזו תגובה עמוסה.

    מוטב היה לתת לינק."

    ואכן צרפתי לינק בתחילת הציטוט, אך הבאתי קטעים אלה להראות שלא רק ש"הפלסטינים בחרו בימין הדתי שלהם" כדבריך, אלא הם בחרו מרצונם החופשי במצע גזעני שיקרי מעוות ותוקפני, הקורא ל*השמדה* מוחלטת, ומצהיר במפגיע:
    "באשר ליוזמות, ההצעות והועידות הבינלאומיות, הרי הן בזבוז זמן והבל הבלים" –

    ומכאן "האוריינטליזם האדוארד סעידי" המתנשא של כל מיני הוגים פציפיסטים בלירה, שמנסים להבריג בכוח תיאוריות מערביות של "פרקטיות" עאלק לגבי "מה החמאס בעצם חושב רק שהוא עדיין לא יודע את זה" –

    הם מנסים ליצור עאלק סימטריה, כאילו הפלסטינים והנהגת החמאס שבחרו הם "כמונו" בכוונותיהם, כאילו הם פועלים מתוך אותן מוסכמות כשלנו, וכאילו גם הם מחפשים פתרון של דו-קיום, אלא שישראל מסרבת לדבר איתם ולכן הם "נאלצים" לירות טילים על אזרחים –

    אבל הם מסרבים *להקשיב* למה שהחמאס והעם הפלסטיני שבחר בו *אומרים בלשון ברורה* מעל כל גבעה בכל הזדמנות.

    אותם הוגים בלירה מתיימרים לדעת יותר טוב מהחמאס "מה הוא חושב", ומתעלמים מהצהרות ברורות שלו בביטול, כאילו זאת "קריזה רגעית שתעבור להם", ולטענתם "היא לא עוברת להם" רק בגלל "העלבון" שלא מדברים איתם.

    כמו שערפאת אמר ברור מאד למה הוא מתכוון (בערבית, לא באנגלית…)ועשה – כך גם החמאס, וכך גם העם הפלסטיני בהחלטתו הדמוקרטית –

    לכן, עד ש(אם בכלל) הצד השני ידבר אחרת, כדאי להקשיב בתשומת לב, ולפעול בהתאם.

  14. שני הגיב:

    "עכשיו, ככל הנראה, צריך לא פחות אומץ כדי לומר שהנחת היסוד הזו – של רציונליות פלסטינית – היתה חסרת בסיס"

    יוסי, אני חייבת להודות שקריאת המשפט הזה העלתה דמעה בעיני. סליחה על הקיטש. צריך אומץ וזה גם כואב. אני זוכרת את עצמי נלהבת לפני קצת פחות מעשור, מחלקת פליירים וסטיקרים ומסבירה לאנשים… עצוב לי לחשוב על כך שזה לא עזר ולא קירב לשום פתרון.

  15. יועד וינטר-שגב הגיב:

    מהדיון המצונזר בין יוסי גורביץ לבין "תוהה מהצד" אני מבין שיוסי, כחלק ממענהו התבוני והמושכל לתגובתי, החליט בנקודה מסויימת לחשוף כתובות IP בנסיון (שנועד לכשלון) להוכיח שאני מגיב כאן תחת שמות בדויים. תקנו אותי אם לא ניחשתי נכון את מה שגורביץ העדיף למחוק.

    זה עניין שולי ומטופש כמובן, אבל נדמה לי שזה מהווה הוכחה מספקת לטענתי בדבר הטעם שבקיום דיון מבוסס-עובדות עם מנהל וכותב הבלוג הזה, לפחות בנושא האמור.

    צר לי יוסי, אבל דיון בינינו בחלק הענייני של טענותיך כאן (ויש חלק כזה), יוכל להתנהל רק לאחר שתחזור בך ממנשר הכיבוש המתלהם שכתבת, כפי שנאלצת לחזור בך מתמיכתך הנלהבת בפלישה האמריקאית לעיראק.

    אני חושש מאוד שגם הפעם זה יוכל לקרות רק כחוכמה שלאחר הפשע: לאחר שיתבררו תוצאותיה האימתניות של פלישה ישראלית כוללת לרצועת עזה, שעליה אתה ממליץ כאן כה בחום.

  16. ygurvitz הגיב:

    "אני מבין שיוסי, כחלק ממענהו התבוני והמושכל לתגובתי, החליט בנקודה מסויימת לחשוף כתובות IP בנסיון (שנועד לכשלון) להוכיח שאני מגיב כאן תחת שמות בדויים". בדיקה בתכנית הזיהוי האומללה שמותקנת כאן הראתה – בטעות, כמסתבר – שגם אתה וגם מה-שמו כותבים מאמסטרדם. אני מצטער, אבל לא מקבל את התפיסה המתפנקת שאומרת שחשיפת כתובת אי.פי. חמורה יותר משקרים והתקפות אישיות. מה שמביא אותנו ל…

    "צר לי יוסי, אבל דיון בינינו בחלק הענייני של טענותיך כאן (ויש חלק כזה), יוכל להתנהל רק לאחר שתחזור בך ממנשר הכיבוש המתלהם שכתבת, כפי שנאלצת לחזור בך מתמיכתך הנלהבת בפלישה האמריקאית לעיראק." א. כלומר, תוכל לנהל דיון רק אחרי שיסכימו איתך? יופי של שיטה להתחמק מהטענות שלי. ב. אתה ממשיך לשקר ולסלף את עמדתי בנושא עיראק, שהובהרה לך לא פעם אחת, וממשיך בהתקפות האד הומינם שלך.

  17. יועד הגיב:

    יוסי: בתור כותב טור פוליטי תוקפני במיוחד, כדאי אולי היה שתלמד לשלוט בזעמך הקדוש על "התקפות אישיות"? מישהו אמר "התפנקות"?

    בניגוד ל"תוהה מהצד" לא אכפת לי שתחשוף כתובות IP ככל שתאווה נפשך, אם נדמה לך שזה מסייע במשהו לתקפות הטיעונים שלך. הנקודה היא שעשית את זה, כהרגלך, מתוך חמימות מוח ובלי לטרוח לחשוב או לבדוק עובדות פעמיים. על כך התלונן, ובצדק, אותו/ה מגיב/ה. לא הייתי ממהר להגדיר את יצירי דמיונך כ"שקר" או "סילוף": סתם עודף אמביציה רגיל לתקוף, מלווה בבורות טכנולוגית בנוגע לתקפותן של כתובות IP. מילא – שטויות מהסוג הזה עוד לא הרגו איש.

    בקשר לטענותיך החשובות יותר:

    א. לא אנהל דיונים פסוודו-ענייניים עם מי שטוען טענות מהצורה: מוסלמי/יהודי/ערבי/שחור/… = פשיסט/אנטי-דמוקרט….
    מרגע שנחשפו קדם-ההנחות האלה שלך, (העדר) תוצאות הדיון כבר הוגדרו מראש. את קדם-ההנחות האלה אתה צריך קודם כל לשרש. אז יהיה טעם לשוב ולדון בעניינים אחרים, מתוך בסיס משותף שמאפשר גם כבוד הדדי.

    ב. אני מפנה אותך לטורו המתנצל של י. גורביץ, תחת הכותרת "דם על המקלדת". למרות שהודאתך באשמה שם היא רק למחצה, ניכר בה סוג של נקיפות מצפון מוצדקות, גם אם מאוחרות, וגם אם רק כתוצאה מהכשלון הברור של הפלישה האמריקאית, ולא מאופייה המוסרי. אם תוכל לנתח לעצמך את הסיבות שגרמו לך לכתוב אז את הטור היפה ההוא, ואת האווילויות שקדמו לו, אולי תוכל להקדים ולתקן גם את התועבה שכתבת למעלה, והפעם לפני שתתממש.

  18. ygurvitz הגיב:

    "יוסי: בתור כותב טור פוליטי תוקפני במיוחד, כדאי אולי היה שתלמד לשלוט בזעמך הקדוש על ”התקפות אישיות“? מישהו אמר ”התפנקות“?" אולי תענה פעם לעניין? והשאלה היא: למה אתה נוקט בעקביות בהתקפות אישיות?

    "בניגוד ל“תוהה מהצד“ לא אכפת לי שתחשוף כתובות IP ככל שתאווה נפשך, אם נדמה לך שזה מסייע במשהו לתקפות הטיעונים שלך". חשבתי שיש כאן טרול. זה לא היה קשור בשום צורה לתקפות הטיעון אלא לתרבות הדיון.

    "הנקודה היא שעשית את זה, כהרגלך, מתוך חמימות מוח ובלי לטרוח לחשוב או לבדוק עובדות פעמיים. על כך התלונן, ובצדק, אותו/ה מגיב/ה." לא על זה הוא התלונן, הוא טען שחשיפת האי.פי שלו היא דבר בזוי. זה כתוב בעמוד הזה עצמו. אשתדל לא לבלבל אותך יותר בעובדות.

    "א. לא אנהל דיונים פסוודו-ענייניים עם מי שטוען טענות מהצורה: מוסלמי/יהודי/ערבי/שחור/… = פשיסט/אנטי-דמוקרט…." ההתנגדות להכללות שלך מוזרה, כי לא היה אכפת לומר בתגובה הראשונית שלך שכל חייל צה"ל הוא "משרת דיקטטורה יהודית חד משמעית". כמו כן, אציין שוב שאתה מנסה לצייר אותי כגזען, בעוד שההתנגדות שלי לאיסלם – שהוא אידיאולוגיה ולא גזע, כפי שאתה ודאי יודע – נובעת מהתפיסות שלו.

    אין ספק שניתן למצוא כמה מוסלמים שוחרי דמוקרטיה. צריך להיות שוטה כדי להסיק מכך שהאיסלם איננו אנטי דמוקרטי.

    וזה, כמובן, לא היה הדיון. הדיון היה כיצד שומרים על זכויות האדם של תושבי שדרות, הכוללות את הזכות לחיות ללא הפגזה. שאלתי אותך שאלות בנושא הזה, וכרגיל, כשלוחצים אותך בנסיון להוציא תשובה ברורה, התחמקת.

    אשר לתמיכתי הנלהבת, כביכול, במלחמה בעיראק, אני מפנה אותך – שוב – למה שכתבתי ערב המלחמה (http://ygurvitz.livejournal.com/31572.html) ושולל אותה. התמיכה שלי באמריקנים בעיראק היתה רק לאחר שהכיבוש כבר היה דבר מוגמר ועשוי, ומתוך תפיסה של הצלת המצב.

    במידה ותמשיך לסלף את עמדתי בנושא, זה יהיה סוף הדיון.

  19. אור ברקת הגיב:

    יוסי – נכנסתי ללינק שנתת, סתם כדי להיזכר, ונתקלתי במשפט הזה – "נניח שעיראק תכבש. מה הלאה? האם יסייע הדבר למלחמה בטרור, או שמא יהפוך הדבר עיראקים רבים ללוחמי חרות כנגד הכיבוש האמריקני".

    עכשיו, אני לא מתעלם מהנסיבות השונות, הציטוט לא בא כטיעון ילדותי של "תראה מה אמרת אז." כוונתי היא זו: בנקודת המוצא אנחנו מסכימים: הירי על שדרות הוא בלתי נסבל. נניח שישראל כובשת כהצעתך את הרצועה מחדש, או יותר נכון מחזירה את חייליה פנימה – הכיבוש לא נסתיים מעולם – מה אז? איך תמנע הוספה של עוד כמה מטרים לביצה בה אנו שקועים. האם הפעם זה יהיה שונה והפלסטינאים יחזרו לחשוב רציונאלית ולדבר שלום? או אולי יודו על הפקס ישראלנה החדש?

    שלא לדבר על כך שלדעתי הזמן בין הכיבוש המחודש של הרצועה לתחילת לחץ לאיפשור "חזרה לנחלת אבותינו" ימדד בשבועות מספר.

    בקיצור האם אין זה מקרה בו הרע במיעוטו כפי שאתה מציג את המעשה הוהוא רע מידי?

  20. ygurvitz הגיב:

    "מה אז? איך תמנע הוספה של עוד כמה מטרים לביצה בה אנו שקועים. האם הפעם זה יהיה שונה והפלסטינאים יחזרו לחשוב רציונאלית ולדבר שלום? או אולי יודו על הפקס ישראלנה החדש?" אני חושב שהבעיה היא שהפלסטינים מעולם לא הובסו. הם חושבים שהם מנצחים במלחמת התשה, ופינוי עזה הוא הוכחה לכך. הם צריכים שבירה קשה, טןטאלית, בשדה הקרב – למשל, להרוג או לשבות את הרוב המכריע של חמושי עזה.

    אחרי תבוסה כזו, אולי תקום שם מנהיגות שתבין שהיא צריכה למנוע חזרה של קטסטרופה בסדר גודל כזה, ותצליח לכפות מרות על האוכלוסיה תמורת נסיגה ישראלית. אולי. אם לא, נצטרך ככל הנראה לפלוש שוב. בכל מקרה, הנסיגה הישראלית השניה מעזה צריכה להיות לאחר פריסתה של מערכת מגן כנגד קסאמים, לא לפני כן.

    בין עיראק ועזה יש הבדלים עצומים. נתחיל מזה שאם האמריקנים יפנו את עיראק, הם לא צפויים להתקפות טרור על אדמתם.

  21. שונרא הגיב:

    "אחרי תבוסה כזו, אולי תקום שם מנהיגות שתבין שהיא צריכה למנוע חזרה של קטסטרופה בסדר גודל כזה, ותצליח לכפות מרות על האוכלוסיה תמורת נסיגה ישראלית."

    כמו שקרה בארבעים ושמונה? ובששים ושבע? ובאינטיפדה הראשונה והשנייה?

    שלטון שתפקידו "לכפות מרות על אוכלוסייה" אינו שלטון יציב. הדרך היחידה שמאפשרת הריגת כל האנשים שחפצים בזכות הבסיסית לשלוט בגורלם היא להרוג את כל האנשים.

    גישתך מזכירה את גישתו של בני מוריס. זו אינה מחמאה.

  22. אילן בכר אבנטור הגיב:

    יוסי,
    אני חושב שהתגובות שאתה מקבל כאן הן מעט חריפות מדי, מפני שאתה פוגע לאנשים בעצבים הרגישים, וכשזה מגיע ממך זה בכלל מאיים – סוג של בגידה.

    אבל אחרי שאמרתי את זה, ואת זה שרוב התגובות, במיוחד האנדרטונים שלהן, לא מוצדקות – אני חושב שגם התשובות שלך לא מספקות.
    צריך הרבה 'חשיבה חיובית' כדי להאמין שפעולה צבאית תוכל להוריד את עוצמת האש על שדרות, או להכות את הפלסטינים בכזה הלם ש'יצרוב את תודעתם' ויביא לכניעתם. אנחנו ניסינו לעשות את זה במשך שנים, ומעולם לא הצלחנו.
    נדמה גם, שכל אימת שאנחנו מגבירים את הלחץ, מתגבר גם הלחץ שלהם עלינו (ואין בכך כדי להגיד, בהכרח, שכשאנחנו מקלים את הלחץ, הפלסטינים מרפים מייד). שמעתי מספיק גנרלים ומלקקי גנרלים שמשוכנעים שהסיבה היחידה שצהל לא עצר את הירי היא בגלל שהממשלה טרם פקדה עליו לעשות כן, מספיק מתושבי הדרום שמשוכנעים שהסיבה שטרם נעשתה פעולה מאסיבית לטובתם היא בגלל שלמדינה בירושלים לא אכפת מהם מספיק. אבל האמת היא, אני חושש, שאנחנו לא יודעים מה ניתן לעשות כדי להקל את הלחץ מעליהם. שאם נפתח במסע צבאי את המחיר ישלמו תושבי שדרות והישובים סביבה, ושצה"ל – כמו תמיד – אינו חסר אונים מפני שהממשלה האדומה והרעה קושרת את ידיו, וטענתו כאילו לא קיבל הוראה לנצח, נשמעת מסוכנת לא פחות מכל תירוציו לגבי המלחמה בלבנון.

  23. ד.ט הגיב:

    יש היגיון בדברים. אני מאמין שכשיפלו קסאמים בכפר-סבא, נתב"ג וירושלים עוד רבים (בשמאל) יגיעו למסקנות דומות.

    (אם כי אפשר לשאול, במה גרועים הקסאמים שיורה חמאס מפיגועי ההתאבדות ששיגר ערפאת).

    אבל – אם לא מדינה פלסטינית – אז מה? משטר כיבוש, ללא יעד מוגדר?

טראקבקים/פינגבקים

  1. לא שומעים! » ארכיון הבלוג » השלהבת שבארזים
  2. The Daily Dolly 22/01/2008 at The Daily Dolly
  3. זנב לאריות » ארכיון