הבוקר במכולת, שמעתי אשה מסננת שצריך לתפוס את הערבים שהציתו את הדליקה אתמול ולשרוף אותם כמו את 40 הסוהרים שנשרפו אתמול. התערבתי. "ומה אם אלה היו בחורי ישיבות?". "מה?" "שאלתי מה אם השריפה נגרמה בגלל בחורי ישיבות, כמו בפעם שעברה. גם אז תרצי לשרוף אותם?". היא מלמלה משהו, שילמה ונעלמה.
וזה, פחות או יותר, מה שמגן על ראש הממשלה נתניהו ועל ערימת הגמדים שלו מזעם ההמון: הידיעה שכל כשלון או אסון יתורגם מיד לחרדה מהאויב החיצוני או הפנימי, על פי הצורך. הידיעה שהישראלים, כמו הרוסים, כבר מזמן מתייחסים לממשלה עצמה כאל אסון טבע, שאין מה לעשות כנגדו. פשוט נתון שהוא שם.
האשם המיידי בחרפה שלכבאי ישראל נתקעו אמש בלי מספיק חומרי כיבוי דלקה הוא שר הפנים, אלי ישי, שרשמית אחראי עליהם. אבל אלי ישי, עד כמה שהוא מהמאוסים שבפוליטיקאים שלנו, הוא לא באמת שר פנים. הוא נציג ש"ס במשרד הפנים. כל מה שמעניין אותו הוא איך לנצל את כוחו העצום של משרד הפנים כדי להתנכל לזרים ולקדם את מקורביו. עכשיו הוא אומר ששנים הוא התריע שאין מספיק תקציב לכבאים, אבל כולם יודעים שזה לא באמת עניין אותו. אם באמת היה אכפת לו, הוא היה מייצר משבר קואליציוני – וגם גורף באותה הזדמנות תמיכה עממית נרחבת. הוא לא התעניין בכבאות כי הוא לא מתעניין בתפקידו. אלי ישי הוא עקרב. הוא מתנהג בהתאם לטבעו.
האשמים האמיתיים הם בנימין נתניהו ונערי האוצר. אתם עשויים אולי לזכור אותו מתפקידו כשר אוצר, ומהעובדה שהוא משמש כעת כשר בכיר במשרד האוצר. בשעתו, הוא נשא את הנאום המפורסם על "האיש הרזה", המגזר הפרטי, הסוחב על כתפיו את "האיש השמן", המגזר הציבורי. נתניהו היה הפרזנטור הגדול של "כלכלת הזרזוף": שאם נקטין את המיסים על העשירים, הם ירוויחו יותר ואיכשהו כל העושר הזה יזרזף כלפי מטה. בארה"ב כבר הבינו, בעקבות בוש, שמדובר בכלכלת-וודו: הוא קיבל מדינה שהיתה בעודף תקציבי ובעקבות הקלות המס לעשירים שביצע, הותיר אחריו גרעון עצום. תחת נתניהו, הוקטנו מיסי החברות והוקל עול המיסים על העשירים: ככל שהרווחת יותר, כך קיבלת בונוס גדול יותר מהמדינה. אפילו ה-OECD כבר הספיק למחות על כך. כל זה, כמובן, עולה לממשלה בהכנסות ממיסים.
וכשההכנסות ממיסים יורדות, צריך לקצץ בשירותים לציבור – מה שמכונה בעגה של האוצר "קיצוץ בתקציב". הקיצוצים פגעו, בעקביות, בשירותים לציבור – להוציא בפרה הקדושה של משרד הבטחון. התקציבים שלו המשיכו לצמוח. העובדים שלו המשיכו לצאת לפנסיה ארוכה בגיל צעיר.
אז קיצצו בכל השאר. בחינוך, ברווחה, בתשתית. ישראל מתייבשת כבר שנים ארוכות – אבל האוצר עדיין מעכב את הקמת מתקני ההתפלה, שכמובן הופרטו, ולא בונה כאלה של המדינה. חברת החשמל זקוקה נואשות לתחנת כוח נוספת, אבל האוצר לא מוכן להשתתף במימון שלה. כי, נו, זה שירות לאזרח ועל כן זה לא ראוי.
בהתאם, נמנע האוצר מלהשקיע את הכספים הנדרשים גם למכבי האש. בישראל יש כאלף כבאים; הכבאים עצמם מציינים כי התקן האמריקני הוא כבאי לאלף תושבים, כך שבישראל חסרים כ-6,000 כבאים. כי, נו, משכורת לכבאים עולה כסף ולנתניהו ועוזריו חשוב יותר לוודא שמנכ"ל חברה ישלם פחות מס. המדינה אפילו הפריטה את כיבוי השריפות מהאוויר, אבל לא עושה את חלקה ולא מעבירה את הכספים שנדרשים לרכישת חומרי הכיבוי. תקציב הכבאים לא התעדכן כבר שנים, למרות שהאוכלוסיה גדלה בקצב של 1.8% בממוצע מדי שנה – והמדינה מתייבשת.
בפוסט מצוין, הזכיר היום צביקה בשור שנתניהו הוא אידיאולוג – עד שזה מגיע לכסא. כדי לשמור על הקואליציה שלו, אין לו שום בעיה לנפח את הממשלה בתשעה שרים חסרי טעם ושמונה סגני שרים מיותרים. כל זה עולה לנו 126 מיליוני שקלים בשנה. עלות חומרי הכיבוי החסרים היא שני מיליונים עד 25 מיליונים, תלוי את מי שואלים.
ה"רפורמות" – מזמן לא נעשה שימוש כל כך נלוז במילה הזו – של נתניהו לא מנעו את העוני. להיפך: הן הגבירו אותו, גם בקרב משפחות שבהן יש שני מפרנסים. המגזר היחיד שנהנה מהכלכלה נוסח נתניהו הוא מגזר המנהלים והפיננסים. לא במקרה, נתניהו מתנגד בתוקף גם להעלאת שכר המינימום – כלי שאין כמוהו לקדם את הצריכה ועל כן את הצמיחה – וגם לקביעת תקרה לשכר המנהלים. אחרי הכל, הוא ונערי האוצר משרתים נאמנה את קבוצת ההתייחסות שלהם, האלפיון העליון.
ובינתיים, הם מחריבים את השירות הציבורי בישראל, ולאט מדי אנחנו קולטים שיש לכך השלכות בנפש. כשיש פחות רופאים והתרופות עולות יותר, חלק מהציבור מקצץ בצריכת שירותי הבריאות שלו. כשמחירי המזון עולים, מי שידו אינה משגת – ועניים מוציאים הרבה יותר על מזון, ביחס, לעומת אנשים אמידים – צורך פחות מזון, ויש לכך השלכות בריאותיות. כשטייקונים כמו האחים עופר לא מקפידים על תקנות השמירה על הסביבה והזיהום, אנשים חולים יותר ומתים יותר. לפעמים מדובר בעובדים שלהם עצמם, לפעמים באחרים. כשבמדינה יש מספר מגוחך של פקחי עבודה שהאוצר מסרב להגדיל, וגם הם משמשים בעיקר את האובססיות הדתיות של אלי ישי, אז מספר עצום של מעסיקים – 92%, לפי בדיקה שנערכה לפני ארבע שנים – עושקים את העובדים שלהם. כשיש פחות מדי שוטרים, והם מקבלים שכר לא ראוי, אז הפשע הופך לסכנה לאומית. כשמערכת המשפט ממשיכה לתפקד עם תקני שופטים שנקבעו לפני עשורים, אז גם אין צדק.
מדי פעם פורץ איזה אסון, מזכיר שאנחנו בעצם חיים במדינת עולם שלישי נוסח דרום אמריקה, עם מיעוט של עשירים, חלק ניכר של האוכלוסיה שלא מגיע אפילו לרף המס, ומעמד בינוני מתדרדר במהירות. והאסון של אתמול, נורא ככל שיהיה, יחוויר לעומת האסון הצפוי הבא: רעידת אדמה מסיבית. כזו צפויה באזור שלנו – אנחנו יושבים, כזכור, על השבר הסורי-אפריקאי – מדי שמונים שנה בערך. האחרונה היתה לפני כ-80 שנה. ב-2001, העריכה ועדה בין משרדית שרעידת אדמה תעלה לישראל ב-5,000 עד 10,000 הרוגים; ב-2010, העריכה אותה ועדה בישראל תהיה "בוודאות" רעידת אדמה כבדה, ומומחה אחר העריך ש-96 אלף מבני מגורים (!) בישראל צפויים לקרוס ברעידת האדמה הזו. רוב המבנים בישראל לא ערוכים לעמוד ברעידת אדמה. מאחר ומדובר בישראל, מדינה נקרופילית, חברי הכנסת קראו מיד ליצירת עתודות של זיהוי חללים. כי, כמובן, אסור הלכתית לקבור אנשים בקברי אחים, אבל זה שהם ימותו כמו זבובים זה כנראה בסדר. שחר אילן מכסה את הנושא כבר שנים, ללא הועיל.
אבל כל זמן שהממשלה עסוקה בהסתת הציבור כנגד לא יהודים, פלסטינים או עובדים זרים, היא יכולה לסמוך על כך שאף אחד לא ישאל אותה שאלות קשות. אירונית, כך תיארה בשעתו התעמולה הישראלית את התנהלותן של מדינות ערב כלפי ישראל: ניגוח חיצוני כדי למנוע קריאות לרפורמה מבית. יופי של השתלבות במרחב.
עדכון: בסרטון הזה אפשר לראות את שלי יחימוביץ’ מדברת על מדיניות האוצר כלפי הכבאים, שנה ומשהו מראש, ומזהירה שמניעת העברת הכספים היא מכוונת, שהיא מיועדת להציג את הכבאים ככלי לא יעיל, וזאת כדי לדרוש את פיטוריהם של הכבאים המנוסים והוותיקים ולשכור כבאים צעירים ולא מנוסים בשכר זול יותר. תודה לבלוגר TikunOlam על ההפניה.
(יוסי גורביץ)
תגובות אחרונות