התועמלנים הציונים הפושים בארצנו טוענים כי בישראל אין משטר אפליה; כי שורר בה שוויון; יו"ר המזכירות הפדגוגית של משרד החינוך, צבי צמרת – צבוע העושה מעשי זמרי ודורש שכר כפנחס, ששולח את ילדיו אל החינוך הממלכתי דתי – דרש לאחרונה לצנזר ספר לימוד באזרחות, משום שהוא מציין את מדיניות האפליה הקבועה של מדינת ישראל; הם אמנם לא מנסים לטעון שישראל היא מדינה חופשית, שבה אזרח ממוצא יהודי יכול להתחתן עם אזרחית מוסלמית, כי בכל זאת צריך לשמור על טוהר הגזע, אבל הם נסוגים לעמדה של מדינות הדרום בתחילת המחצית השניה של המאה ה-20, של separate but equal.
מערכת ה-Hasbara יכולה להיות מגוחכת מאד לעיתים. דוגמא נאה אפשר לראות כאן; משרד ה-Hasbara והתפוצות טוען, בנשימה אחת, שבהתקפה על המרמרה "אחד מחיילי צה"ל, שהגיע לסיפון המרמרה ללא נשק חם וללא אלימות, הותקף בברוטליות" והחיילים נורו מאקדחיהם שלהם. תודה ליובל על שהפנה את תשומת ליבי. אחת הטענות הקבועות שלה היא שבישראל אין חוקי אפליה נגד ערבים.
בולשיט, כמובן. שורה של חוקי קרקעות שהעבירה ישראל בראשית ימיה היו חוקי שוד וגזל, שהעבירו את רוב האדמות בישראל שעדיין היו בידיים לא-יהודיות לידי המדינה היהודית. כל הנושא עלה לכותרות בשנים האחרונות בשל הנסיונות להעביר את חוק קק"ל, שיגן על זכותה של המדינה להמשיך ולחלק את משאביה באופן בלתי שוויוני. החוק עבר בקריאה טרומית, בתמיכה חלקית של מפלגת העבודה. יש שורה של חוקים שמעניקים זכויות "לזכאי עליה מכוח חוק השבות", כלומר יהודים. אבל לא נעים לכתוב את זה במפורש בחוק.
אבל עיקר האפליה, כמובן, לא מקודד בחוקים אלא בתקנות, רשמיות ולא רשמיות. השטיק המוכר ביותר הוא המנעות מתכניות מתאר לישובים ערביים, המנעות מבניית ישובים ערביים חדשים, והמנעות מהענקת שטחי תעשיה לישובים ערביים; כל אלה מתבצעים ברמת איזו ועדה מחוזית, והם מבצעים עבודת נישול מוצלחת למדי, שיש לה יתרון עצום: אפשר במחי עט להכריז על כל הבניה הערבית בישראל כבלתי חוקית.
למשל, ישנן ערים בישראל שהכנסת מעניקה להן ולתושביהן הטבת מס. ראה זה פלא: אף אחת מהערים הללו איננה עיר ערבית. בג"צ קבע בסוף השבוע שעבר שהנוהל הזה הוא בלתי חוקי ודרש מהמדינה להקצות את משאביה באופן שוויוני, ולא – יוציא בג"צ צו שיאלץ את המדינה לעשות זאת. נו, ויש לקוות שאת הפסיקה הזו המדינה תחליט דווקא לכבד.
הפסיקה של בג"צ, כמו כמעט כל פסיקה שלו בנושא רגיש, מגיעה באיחור ניכר: העתירה המקורית הוגשה בשנת 2002. כשנה לאחר מכן, כלומר כשהדיונים בבג"צ היו בשלבים ראשוניים, הגישה ועדת אור את הדו"ח שלה. היא מצאה קיפוח שיטתי של ערביי ישראל, ספציפית בתחום התכנון והבניה.
הקיפוח הוא שיטתי וקבוע. מצד אחד, מתלוננים שערביי ישראל לא תורמים את חלקם לחברה; מצד שני, כשהם באים להתנדב לשירות לאומי, אומרים להם שאין מקום בשבילם, צריך לתת לבנות המגזר הדתי לאומי. כלומר, התלונה הזו היא לצרכי קיפוח בלבד.
זה לא מקרה. גם אין לזה שום קשר לטענת העוינות של ערביי ישראל; בן דרור ימיני כבר הראה שמספר המחבלים מקרב ערביי ישראל, לאורך שנות המדינה, הוא אפסי. האפליה הזו נובעת רק מדבר אחד: מהיותה של ישראל מדינת היהודים. ככזו, היא לא יכולה שלא לנהוג באפליה כלפי אזרחיה הלא יהודים. הם, מעצם היותם לא יהודים, אזרחים סוג ב'.
וכן, אני יודע. יש להם חברי כנסת. בינתיים. גם את זה רוצים לשלול. אבל צריך לזכור: אף מפלגה "ערבית" – להוציא המפלגות המבויתות של תקופת ימי החושך של מפא"י – לא היתה שותפה בקואליציה. אפילו יצחק רבין, שהוביל את הממשלה הליברלית ביותר בישראל, העדיף להשען על ממשלת מיעוט ולסמוך על קולות הערבים שיצילו אותו מבחוץ מאשר להכניס אותם לקואליציה. הרוב היהודי מעולם לא ראה בערבים שותפים ראויים. וזה לגמרי לא מוגבל לימין הישראלי.
עוד כשבועיים נציין עשור לטבח אוקטובר, שבהן התנהגה משטרת ישראל כלפי מפגינים ערבים כאילו היו אויבים זרים. במהומות שפרצו ימים ספורים לאחר מכן בטבריה, כשאספסוף יג"ע ניסה לשרוף את המסגד שם והשליך בקבוקי תבערה לעבר השוטרים, הם לא פתחו באש. אף שהיה מדובר בנשק קטלני ללא עוררין, מי שהשתמש בו היה יהודי.
כך נראית מדינת עם אדונים. והשלב הראשון להגמל ממנה הוא להודות בבעיה. מסתבר שאנשי ה-Hasbara, כנראה בשל העובדה שהם מנהלים לוחמה פסיכולוגית כנגד בני עמם, אינם מסוגלים לעשות זאת.
(יוסי גורביץ)
תגובות אחרונות