החברים של ג'ורג'

זהירות, ספין לפניך

רני רהב, יחצ"נם המתוקשר מאד של הטייקונים בישראל, יצא היום בהודעה מרעישה: מישהי, שמכונה בפייסבוק Israela Levi Agron, הפיצה תמונה של שר האוצר יאיר לפיד כשהוא במדי אס.אס. הוא קרא למשטרת ישראל לפתוח בחקירה דחופה.

הסתכלתי על הפרופיל של אגרון, ומה אני אגיד לכם – מאז "אחי העבדים" של יאיר לפיד, לא ראיתי משהו מזויף כל כך. הפרופיל של אגרון נפתח ב-11 באפריל. באותו היום היא גם מתחתנת. חודש אפריל מלא באמרות שפר חלולות – ובום, כשאנחנו עוברים לחודש מאי, אגרון, שקודם לכן לא כתבה מילה על פוליטיקה, הופכת לקיצונית זועמת. ב-16 במאי, היא מעלה תמונה שעליה נכתב "ביבי הוא רודן, רודן מפילים חיילי צה"ל." באותו היום, היא מעלה גם תמונה של מה שהוא לכאורה העיתון של מחר, שבו נאמר שמאות חיילים הפגינו, ככל הנראה נגד נתניהו.

bibi

שבוע לפני כן, היא מעלה עוד שתי תמונות, שתיהן מכילות טקסטים נגד יאיר לפיד.

lapid 2 

 

lapid 3

יש לה רק 57 חברים (היו הרבה פחות הבוקר, אומרים לי) וחלק מהם הם מותגים, בעיקר מעצבי שיער, ספרים ועוד. ל"ישראלה" אין שום אירועים שהיא הולכת אליהם, והיא חברה רק בשתי קבוצות, שתיהן עוינות ליאיר לפיד.

יתר על כן, היא לא קיימת בגוגל.

google

רוב התוצאות (כשעשיתי בדיקה ראשונה היו חמש; התווספו אליהן כמה מאז) מתייחסות לשערוריה שקמה בשעות האחרונות, והתוצאה היחידה ששונה מהן היא ביקורת של "ישראלה" על ספר, שנכתב ב-11 באפריל – היום שבו היא פתחה את חשבון הפייסבוק שלה. היא טוענת שבמקור היא אנגליה, אבל נכשלת באיות המילה Research בתואר שלה (!), וגוגל באנגלית גם הוא לא מכיר אותה.

יתר על כן, גם התמונות שהיא טוענת שהן שלה אינן שלה: הן של חוקרת ותושבת וויסקונסין בשם Linda Levi (כאן, כאן וכאן). בקיצור, הפרופיל מזויף כמו הדאגה של יאיר לפיד למעמד הביניים.

לאגרון יש רק כמה עשרות חברים, ורני רהב איננו ביניהם. אף אחד לא שיתף את התמונה שלה של לפיד, אז שאלתי את רהב איך בעצם הוא קיבל את התמונה. הוא אמר שהיא נשלחה אליו "על ידי עיתונאי." הוא הוסיף עוד שהוא ראה את החבר הטוב ביותר שלו, יצחק רבין (הוא שאל אם אני זוכר מי זה) נרצח בעקבות הסתה ואמר שלא יתן לזה לקרות שוב. אמרתי לו שמדובר בזיוף והוא אמר שהוא לא מבין בזה בכלל, ואני מאמין לו.

אוקיי, מישהו זייף פרופיל פייסבוק. למה? אם סתם אדם זועם היה מנסה לפרסם תמונה שאומרת שיאיר לפיד הוא צורר, הוא היה פותח חשבון סתמי ופשוט שם אותה שם – או, כמו במקרה הזה (שמופיע באחת משתי הקבוצות שבהן היתה חברה "ישראלה"), כותב את דברי הבלע שלו בשמו האמיתי. החשבון של "ישראלה" קיים מאז אפריל, והוא אמנם זיוף עלוב, אבל נראה שהיתה כאן יד של איזה רועץ מדיה חברתית, שניסה ליצור sock-puppet , בובה, למטרה כלשהי: מישהו שנראה אמין במבט ראשון ושיכול להחזיק שערוריית רשת לכמה דקות.

מי? זאת שאלה מצוינת. למי יש אינטרס לבנות דמות פיקטיבית, שהדבר היחיד שהיא עושה הוא להפיץ שטנה נגד שר האוצר, בדיוק יום אחרי הגשת התקציב האכזרי ביותר שהוגש כאן מזה עשור, ולהפנות את היחצ"ן הבולט במדינה לתמונה שבה נראה שר האוצר במדי איש אס.אס? למי יש עניין, בקצרה, להפנות במכה אחת את תשומת הלב הציבורית מהתקציב שעבר בקריאה ראשונה למה שנראה כמו הסתת דרדל'ה נגד שר האוצר – הסתה זולה, אבל כזו שלוחצת על כל הכפתורים של רצח רבין?

צריך להזהר בלוגיקה של cui bono, מי מרוויח. היא פתח מצוין לתיאוריות קונספירציה. אבל יש בפנינו קונספירציה: מישהו השקיע מאמץ – לא מספיק, אבל מאמץ – בבניית דמות פיקטיבית, שמטרתה הטלת רפש במתנגדיו של שר האוצר. עכשיו נשאר לברר מי עומד מאחוריה. אם היה לי אמון כלשהו ביכולת החקירה של משטרת ישראל, הייתי שמח על התלונה של רהב, שכן בגללה דווח שנפתחה חקירה. אבל אין לי.

בינתיים, להזהר: קל מאד היום ליצור פרובוקציות בשנקל, ועד שאתה מספיק להתלבש עליהן כמו שצריך, הן כבר הגיעו לכל התקשורת המקוונת.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

תמרון אלקיביאדס

הבדיחה המכהנת כשר האוצר, יאיר לפיד, ניסה בסוף השבוע להסיח את דעת הקהל מהכשלון המהדהד שלו בתחום הכלכלה. בין שאר הכשלונות בתחום, לפיד העביר תקנה לאחרונה שמעלה באופן חד את המיסוי על אלכוהול זול, ומורידה באופן חד לא פחות את המס על אלכוהול יקר, שנצרך על ידי העשירים. הביקורת הזועמת על המהלך הפחידה את לפיד – אולי הוא קרא את מה שהיה לאישתון לכתוב בנושא; לא מומלץ לנשים בהריון ולבעלי קיבה רגישה – שכנראה, כרגיל, לא הבין על מה הוא חותם. על כן הוא הורה לבכירי משרדו לבחון את האפשרות לסגת מהגזירה הזו – מבלי להבין שבכך הוא מסתבך עם ה-OECD, שהציב לישראל כדרישת סף לכניסתה לארגון את שינוי מדיניות המיסוי של האלכוהול, שפוגעת במדינות החברות בארגון. מה לעשות: היכולת לקשקש על ריקי כהן או על אשר וחיים לא אומרת שאתה כשיר לאיזשהו תפקיד חוץ מפובליציסט, ודאי לא לתפקיד מסובך כמו זה של שר האוצר. בשלב זה, אין מנוס מלהקדיש לשר האוצר את "מקהלת העבדים העברים."

אבל נעבור להסחת הדעת. בצ'אט שארגן בעמוד הפייסבוק שלו – כמו המודל שלו, בנימין נתניהו, לפיד מתחמק בעקביות ממסיבות עיתונאים, שם יכולים אנשים שמבינים עניין לשאול אותו שאלות קשות – הודיע לפיד שהוא מתכוון…. אה, סליחה, אפילו לא את זה. הוא אמר ש"אני חושב שצריך תחבורה ציבורית בשבת. אני אמרתי את זה בקמפיין שלי ואני אומר את זה שוב ושוב – לא באזורים דתיים אלא בשכונות וערים חילוניות, מפני שזה לא עניין של דת ומדינה אלא עניין סוציאלי פשוט." לפיד מיהר להודיע שזה לא יקרה בקרוב, כמובן: הרוצה לשקר, ירחיק עדותו.

כמה הערות. אני לא יודע מה הן "שכונות וערים חילוניות." אולי לפיד רוצה למפות את הישובים העירוניים ומקום שבו יש יותר מ-51% חילונים, יזכה לתחבורה ציבורית בשבת. שכונות שבהן איתרע מזלם של התושבים ויש בהן רק 49% של חילונים, האוכלוסיה הזו תצטרך להמשיך לסבול. ככה זה. אפשר לראות איך מהלך כזה, אם אכן יתבצע – הטייסת של חזירי הוד מלכותה כבר נערכת למופע חגיגי – יוביל לנדידה של אוכלוסיה חילונית לאזורים "חילוניים", ויוביל לחלוקה מחדש של הארץ, כמו גם לקריסה כלכלית של חלק ניכר ממנה. טוב, זה מצריך חשיבה של שני צעדים קדימה, מה שמוגזם לצפות משר האוצר.

לא ברור באיזה יקום מקביל חי לפיד, אם הוא חושב שזה לא "עניין של דת ומדינה אלא עניין סוציאלי פשוט." דווקא מבחינה סוציאלית, המצב שבו נהגי התחבורה הציבורית יצטרכו לפעול בכל ימי השבוע הוא מורכב מאד, בלשון המעטה. יהיה צורך לעשות שינוי ניכר בכל מבנה ימי המנוחה בישראל – למשל, לקבוע שכל עובד יעבוד רק חמישה ימים בשבוע, אבל הוא לא יהיה כבול לימי מנוחה של שישי ושבת, אלא יוכל לקבוע אותם כרצונו, כאשר על עבודה בסוף השבוע המסורתי הוא אמור לקבל שכר גבוה משמעותית. זה אומר שחוק שעות עבודה ומנוחה, כלי מרכזי בכפיית הדת על יהודים בישראל, עף מהחלון. וזה לא יקרה ולא יכול לקרות, כפי שאסביר מיד.

פוליטיקאית שעתידה מאחוריה, ציפי לבני, השמיעה גם היא השבוע קולות דומים. מי שמכרה את הציבור שלה אחרי שהבטיחה שלא תשב בממשלתו של נתניהו רק כדי להיות הראשונה שקפצה אליה אחרי הבחירות, בתואנה של קידום השלום – לא ברור אם לבני, שמכירה היטב את נתנהיו והגדירה אותו בעבר כסרבן שלום, מרמה כאן יותר את עצמה או את ציבור בוחריה – יודעת שהיא תישאר הערת שוליים לא מחמיאה בעמוד זניח של ההיסטוריה הישראלית, והיא רוצה להגיע איכשהו, כמו שאול מופז, אל הקדנציה הבאה. כדי לעשות את זה, היא צריכה את המחנה הליברלי. אז היא הבטיחה לו להעביר ברית זוגיות שתכלול גם זוגות גאים.

גם לפיד וגם לבני מוליכים שולל את מי שמאזין להם, והם אמורים לדעת את זה. ההסכם הקואליציוני שהם חתומים עליו העניק לאח בנט זכות וטו על כל שינוי בנושאי דת ומדינה. סעיף 37 שלו אומר בפשטות ש"שינויי חקיקה בנושאי דת יהיו בהסכמת כל מרכיבי הקואליציה." ואם מישהו חושב שבנט יסכים להסדרת מעמדם הזוגי של גאים, או לוויתור על הדרישה הדתית המרכזית שהפרהסיה הציבורית בשבת תנטה לכיוון הדתי ולא לכיוון החילוני – דרישה של מפלגות דתיות מאז הקמת המדינה – הוא כנראה מעשן משהו טוב במיוחד. יתר על כן, גם בעולם המופלא שבו בנט היה עשוי להתגמש בשני הנושאים האלה, כבר ראינו שלא הוא שולט במפלגה שלו, אלא רבני יש"ע.

על יאיר לפיד אפשר להאמין שהוא לא הבין על מה הוא חתם, כשחתם על ההסכם הקואליציוני: הוא מטומטם ועצל מספיק. על לבני, שהיא בכל זאת עורכת דין בהשכלתה ורקחה דילים מול אריאל שרון במשך שנים ארוכות, קשה הרבה יותר. חשוב גם לזכור שההסכם הקואליציוני הסופי הוא לא ההסכם שעליו חתמה לבני; נתניהו אילץ אותה לחתום על ההסכם החדש. צריך לזכור עוד שהרעיון של ברית הזוגיות שמקדמת לבני כבר הופל ב-2010, אז על ידי "ישראל ביתנו," ושאין סיבות טובות לחשוב שההומופוביה הפראית של רוסיה הפוטיניסטית לא מחלחלת לסניף הישראלי שלה.

בקיצור, כל זמן שממשלת נתניהו-בנט עומדת, אין שום אפשרות לשינוי חוקי במצב הדתי בישראל. כשפוליטיקאי אומר את ההיפך, הוא משקר לציבור, כנראה מתוך כוונה לבצע את תמרון אלקיביאדס. הלז היה פוליטיקאי אתונאי דוחה במיוחד וכריזמטי במיוחד שבין השאר ניסה לנהל מערכת יחסים עם סוקרטס, ללא הצלחה; הקשר בין הבוגד אלקיביאדס ובין סוקרטס שיחק כנראה תפקיד במשפטו של האחרון. מספרים עליו שיום אחד, הוא קצץ את זנבו של כלבו הנאה, והעיר כולה התרעמה על מעשה האכזריות הזה. כשבאו ידידיו של אלקיביאדס לשאול וואט דה פאק, הוא צחק ואמר שהוא מעדיף שידברו על זנב הכלב ולא על התרגילים האמיתיים שלו.

כשלפיד ולבני מנפנפים לכם ברפורמה בתחום האישי או הדתי, ואחר כך יקוננו על כך שהיא הוכשלה, הם משתמשים בתמרון אלקיביאדס: הם רוצים שתסתכלו על מה שהוא לא חשוב, משום שמלכתחילה השניים כבלו את עצמם בהסכם שאומר שאין לו סיכוי, כדי שלא תסתכלו על המהלכים החשובים באמת שלהם.

כלומר, של לפיד. ללבני לא נשארו מהלכים חשובים באמת. לפיד עדיין מסוגל לזמבר אתכם עד העצם. זכרו את זה בפעם הבאה שהוא יחזור לרטוריקה החילונית שלו: היא חלולה בהכרח. והוא זה שהפך אותה לכזו.

ועוד דבר אחד: המדינה הודיעה מוקדם יותר השבוע למתכנני הישובים הבדואים שהיא זוממת – היא מתכוונת להשתלט על נתחים ניכרים מאדמות הבדואים – שאם הם יפיצו את התכנונים, הוא יועמדו לדין בחשד לעבירה על בטחון המדינה. אם למישהו היה ספק איך רואה מדינת כל יהודיה את האוכלוסיה הלא יהודית שלה.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

הספין המודיעיני החדש של נתניהו

בחוזרו לימי עלומיו כמסית על שלוליות של דם פיגועים, מיהר בנימין נתניהו להודיע – עוד לפני שפינו את האוטובוס המפויח בבולגריה – כי האחראיות לפיגוע מוטלת על איראן או על שלוחיה. זו הנחה סבירה, בהתחשב בסדרת הפיגועים שישראל מבצעת באיראן מזה שנים ובהתחשב בכך שהיא מפעילה נגדה את ארגון הטרור ג’ונדאללה, אבל היא רחוקה מלהיות וודאית. זה לא הפריע לנתניהו לצאת בהצהרות.

לא בטוח שלהצהרות האלה יש בסיס. בתקשורת הבולגרית נטען, כמעט בוודאות על סמך הדלפות מהמודיעין שלהם, שהמחבל המתאבד הוא מהדי מוחמד גזאלי, אזרח שוודי שהיה מעורב בג'יהאד העולמי והוחזק בגוואנטנמו במשך כשנה. שוודיה מכחישה, וגם בולגריה הוציאה הכחשה. אבל המודיעין הבולגרי, אף שמוקד החקירה העיקרי שלו הוא החיזבאללה – שמכחיש, אגב – שוקל גם את האפשרות שמדובר בפיגוע שתוכנן על ידי אל קאעדה או על ידי טרוריסטים טורקים, כנקמה על הטבח על המרמרה. התקשורת הישראלית לא התייחסה בכלל לאפשרויות האלה.

למה? כי נתניהו מסגר את הסיפור תוך שעה: איראן, חיזבאללה. העניין הוא שאנחנו עדיין לא יודעים. "גורם ישראלי בכיר" אמר לוויינט ש"על פי האינדיקציות" מדובר בפעולה של חיזבאללה אבל "הבדיקה עדיין נמשכת וטרם הסתיימה." כלומר, הבדיקה עוד לא הסתיימה, אבל ראש הממשלה הכריז מראש על תוצאותיה, יממה קודם להצהרה הזו.

שוב: בהחלט יכול להיות שהפיגוע בוצע על ידי חיזבאללה או על ידי סוכנים איראניים. אבל נתניהו ביצע מניפולציה מודיעינית. עכשיו, גם אם יתברר שהפיגוע בוצע על ידי ארגון אחר, זרועות המודיעין הישראליות לא יוכלו להודיע על כך לציבור מבלי להוציא את ראש הממשלה שקרן – או, אם לדייק, עוד יותר שקרן מבדרך כלל.

המניפולציה המודיעינית הגדולה של העשור האחרון היא זו שבה נטען שלסדאם חוסיין היה קשר כלשהו לפיגועי ה-11 בספטמבר. על פי עדותו של האחראי למלחמה בטרור שלו, ריצ'רד קלארק, ג'ורג' וו. בוש פחות או יותר הורה לו למצוא קשר כזה למרות שקלארק אמר לו שהחשד העיקרי הוא כלפי אל קאעדה. מכאן התחיל השקר הגדול שהוציא את ארה"ב למלחמה בעיראק. המניפולציה המודיעינית לוותה בהפצת פרטים שקריים על החקירות, כולל טענות שמוביל הפיגועים בניו יורק, מוחמד עטא, נפגש בפראג עם נציג של המודיעין העיראקי – ידיעה שהוכחה מאוחר יותר, מאוחר מדי, כשקרית.

מעצם טיבו של המידע המודיעיני, ומעצם גישתן של ממשלות אליו, היכולת שלהן לבצע בו מניפולציות לצורך תעתוע בדעת הקהל הוא עצום. על כן, חובתו של הציבור העירני להיות ספקן וחשדן כלפי כל טענה ממשלתית שמתיימרת להיות מגובה במודיעין – אחרי הכל, זו טענה שבפועל אי אפשר להפריך. זו טענת "סמכו עלינו, אנחנו יודעים יותר ממכם." אסור להעניק לאף ממשלה, ודאי לא לממשלת נתניהו, את הפריבילגיה הזו. אייברהם לינקולן, בהביעו את התנגדותו למלחמת השולל במקסיקו, מחה על האפשרות לתת לנשיא סמכויות מופרזות בשל טענות מודיעיניות: " If, today, he should choose to say he thinks it necessary to invade Canada to prevent the British from invading us, how could you stop him? You may say to him, 'I see no probability of the British invading us'; but he will say to you, 'Be silent; I see it, if you don't." זה מה שממשלת נתניהו מנסה לומר לנו: שתקו, אנחנו רואים את מה שאתם אינכם רואים. זו, כמובן, לא תהיה המניפולציה המודיעינית הראשונה של ממשלה ישראלית: ממשלת בן גוריון ביימה פיגועים קודם למלחמת סיני, רפול הפטיר את ה"אבו נידאל-אבו שמידל, צריך לדפוק את אש"ף!" המפורסם שלו בזמן שממשלת בגין טענה שההתנקשות בשגריר ארגוב בוצעה ע"י אש"ף, וממשלת נתניהו טענה שהפיגוע ליד אילת בוצע על ידי עזתים – מה שהצדיק, לטענתה, את התקיפות בעזה – בעוד שהוא בוצע על ידי מחבלים מסיני.

למניפולציה של נתניהו יש מטרה. היא מקדמת את המלחמה עם איראן. אם המודיעין הישראלי ימצא שנתניהו שיקר, ושהפיגוע בוצע על ידי מישהו אחר, חובתם של בכירי המודיעין להודיע על כך לציבור – מה שבהכרח יגרור התפטרות. אני בספק אם ראשי המודיעין שלנו מחזיקים בתודעה אזרחית גבוהה מספיק כדי לוותר על כסא ולהיות מוגדרים כבוגדים על ידי מכונת ההשמצות של נתניהו – תראו מה עשו ליובל דיסקין ומאיר דגן על הרבה, הרבה פחות. על כן חובתנו להיות עירניים במיוחד, ולסרב לקבל את הטענות הממשלתיות עד שיוצגו להן הוכחות.

עדכון: נתניהו יצא בהצהרה שלו על האחריות האיראנית לפיגוע בערב יום רביעי. שעות לאחר מכן, כשנשאלה השגרירות הישראלית בארה”ב בנושא, היא ענתה כך: “Israel's U.S. Embassy said Wednesday that it had no proof that Iran was the instigator of the attack”. או שנתניהו לא עדכן את השגרירות בארה”ב בראיות שבידיו – אותן ראיות שהוא לא הציג לאף אחד אחר אבל טען שיש לו זמן קצר להפתיע אחרי הפיגוע – או שאין ראיות כאלה. אם יש לו ראיות והוא לא עדכן את השגרירות, מדובר בפאשלת Hasbara יוצאת דופן. אם אין ראיות – טוב, זה הרבה יותר גרוע.

עדכון שני: בטעות ייחסתי לישראל תמיכה בארגון הטרור מוג’האדין אל חלק. המדובר בתמיכה בארגון הטרור ג’ונדאללה. הקישור תוקן בהתאם.

(יוסי גורביץ)

כשראש הממשלה משקר לך בפרצוף

זה היה בוקר רע לבנימין נתניהו. ימים ספורים אחרי שדו"ח של בנק ישראל קיבע במסמרות ברזל את מה שכבר הרגשנו כולנו – שמדיניותו של נתניהו היא האחראית להרחבת הפערים החברתיים ולחלוקה מחדש של ההון כך שיזרום יותר אל המאיון העליון – הוא קם בבוקר לביקורות שליליות מכל הכיוונים על העלאת מחירי הדלק. ואם זה לא היה מספיק, אז הישג שהוא וסנצ'ו פנשה שלו במשרד האוצר נופפו בו שוב ושוב בשבועות האחרונים, הירידה לכאורה במספר המובטלים, קרס בקול רעם: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הודתה הבוקר בשפל רוח שהחישובים שלה היו מוטעים – מי היה מעלה על הדעת שהמנעות מדגימת ישובים מוכי אבטלה תשפיע על חישוב שיעור האבטלה? – ושבפועל יש בישראל כ-20% מובטלים יותר ממה שנתניהו ושטייניץ מכרו לנו.

אופס.

על כן, מיהר נתניהו לעשות מה שהוא יודע לעשות טוב מכל אדם אחר: לנפנף בסדין אדום, כדי להטעות את הצופה. כן, הוא אמר לנו, אתם משלמים יותר מסים, אבל המסים האלה מממנים את כיפת ברזל. הוא אמר את זה פעמיים.

עכשיו, התגובה האינסטינקטיבית שלי היתה שאם נתניהו דווקא רוצה להעלות מסים, אני לגמרי בעד, אבל שיעלה את המסים הישירים ולא את העקיפים: שיחזיר את מסי החברות ואת מס ההכנסה על המאיון העליון למה שהם היו לפני ה"רפורמה" שלו מלפני עשור. וכתגובה אינסטינקטיבית, היא היתה נכונה. אבל היא נפלה קורבן לסדין המתנופף של נתניהו. זה בכלל לא הדיון.

המסים של תושבי מדינת ישראל כמעט ולא מממנים את כיפת ברזל. היא ממומנת בעיקרה על ידי הממשל האמריקאי, שהשקיע 205 מיליונים בשנה הקודמת בארבע סוללות כיפת ברזל. בימים האחרונים הודיע הפנטגון שהוא פונה לקונגרס להקצות עוד כספים לשם כך, בעקבות הצלחתה של המערכת בסיבוב האחרון מול עזה. הידיעה לא נקבה בסכומים, אבל מקורות אמרו לפוקס ניוז שמדובר בכחצי מיליארד דולרים – עשר סוללות במחיר כ-50 מיליונים כל אחת. הסכום הזה נפרד מהתמיכה הצבאית הרגילה של ארה"ב בישראל, בשווי כשלושה מיליארדי דולרים כל שנה. המימון של האמריקאים כל כך מרכזי, שכשצה"ל ניסה לאחרונה לעשות את אחד התרגילים הקבועים שלו מדי עונת תקציב – רוצים לקצץ בתקציב שלנו? תמותו – והודיע שלמרבה הצער, הוא נאלץ לתעדף את הפנסיה של אנשיו בגיל 42 על פני רכישות סוללות כיפת ברזל, הוא אמר ש"הכסף האמריקאי לא עונה על כל הדרישה." בכירים בפנטגון הבהירו אז לצה"ל שאת התרגילים שלו בלוחמה פסיכולוגית, מוטב שיגביל לציבור הישראלי ושלא יגרור אותם לסכסוך.

עכשיו משתמש נתניהו באותה לוחמה פסיכולוגית של צה"ל: המסים גבוהים? הם בשביל כיפת ברזל. הוא סומך על האילוף של הציבור הישראלי, שעצם הנפנוף בפרת הבטחון הקדושה יגרום לו להסתדר בשלשות, להצדיע, ולשלם בחרי אף עוד מסים, לקבל משכורת נמוכה יותר מהמקובל במדינות ה-OECD ולשלם מחירים גבוהים יותר מהמקובל שם. האילוף, משוכנע נתניהו, מספיק טוב כדי שאף אחד לא ינסה לברר את הנתונים האמיתיים. בקצרה, הוא חושב שאנחנו מטומטמים.

נתניהו הוא קריקטורה קומוניסטית ישנה שקמה לתחיה: הוא מנפנף בתירוצים בטחוניים כדי להסתיר את העובדה שהוא מעביר את כספי האזרחים אל המאיון העליון. זכרו את התרגיל המהיר הזה, בפעם הבאה שנתניהו ינסה למכור לכם משהו.

הגיע הזמן להפסיק את הבדיחה הזו על חשבוננו; היא יקרה מדי. יוצאים לרחובות, ומפילים את תשלובת נתניהו-תשובה-דנקנר.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים תמכו מספר קוראים בבלוג באמצעות קרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות להם ולאחל להם שיזכו לראות במהרה בימינו את נתניהו מחפש ג'וב חדש – אולי כשר אוצר באיטליה. במחשבה שניה, האיטלקים סבלו מספיק.

(יוסי גורביץ)

צה"ל משקר לך שוב, מותק

אתמול (ו') חיסל צה"ל מהאוויר את זוהיר אל קיסי, המזכ"ל של ועדות ההתנגדות העממית ברצועת עזה. יחד עם קיסי חוסל גם מחמוד חנאני, שבהודעת דובר צה"ל מתואר כ"סייענו." המהלך הזה הוא ששם קץ לשקט היחסי בגבול הדרום והוביל לירי הטילים לעבר הישובים שם. בהודעת דובר צה"ל נאמר בצדקנות ש"צה"ל אינו מעוניין בהסלמה אך ערוך ומוכן להגן על אזרחי מדינת ישראל ולהגיב בעוצמה ובנחישות כנגד כל ניסיון להוצאת פעילות טרור." אני שמח לשמוע שצה"ל איננו מעוניין בהסלמה, כי מהפעולות שלו אפשר לנחש את ההיפך.

יש בעיה רצינית עם הדיווח של דובר צה"ל: הוא מייחס לאל קיסי את תכנון הפיגוע באילת בקיץ שעבר, שבו נהרגו שמונה ישראלים. אבל כפי שכבר למדנו לדעת, ועדות ההתנגדות העממית לא היו מעורבות בפיגוע באילת. הוא בוצע על ידי חוליה של ג'יהאד איסלמי שהורכבה מתושבי סיני. זה לא הפריע לצה"ל ולאהוד ברק לחסל שישה ממנהיגי הארגון שעות ספורות לאחר הפיגוע, ולא הפריע לבנימין נתניהו להודיע ש"האחראים לפיגוע כבר נענשו." למעשה, זמן קצר אחרי החיסול של מנהיגי הוועדות, צה"ל החל לבצע תמרון לאחור שבו הוא התנתק מהטענה שהאחראים לפיגוע הגיעו מרצועת עזה. יתר על כן, בנובמבר עצרו המצרים חשוד בתכנון הפיגוע ההוא.

כל זה לא מפריע עכשיו לצה"ל לייחס, שוב, את הפיגוע ההוא לוועדות ההתנגדות העממיות. אחרי הכל, הוא יכול לסמוך על כך שאף אחד לא יזכור שהוא כבר נתפס בשקר בנושא. הכתבים הצבאיים שחוזרים עכשיו כתוכים על הטענה שאל קיסי היה מעורב בפיגוע באילת ודאי לא יעשו זאת. על רקע השקרים העקביים של צה"ל בנושא, מותר לתהות אם גם הטענה האחרת לגבי אל קיסי – שהוא היה מעורב בתכנון פיגוע עתידי באזור גבול מצרים – אמינה באותה מידה. אחרי הכל, אין לנו שום סיבה להאמין למה שצה"ל טוען בנושא.

סביר להניח שיועלו תיאוריות קונספירציה על הסיבה להתקפה ברצועה דווקא עכשיו. לא צריך שום קונספירציות: זה פשוט ההרגל המותנה של צה"ל. אם יש לו הזדמנות לחיסול של מישהו שעצבן אותו – אל קיסי היה מעורב, או על כל פנים טען שהיה מעורב, בחטיפת גלעד שליט – הוא יעשה את זה, יהיו אשר יהיו התוצאות. שלום האזרחים, אחרי הכל, הוא אף פעם לא גורם בתכנון של הגוף ששותה מיליארדים מכספיהם כדי להגן עליהם.

ועוד דבר אחד: סימה קדמון דיווחה על תכך אווילי במיוחד בלשכת הרמטכ"ל בדימוס והאיש שזכה לרחוב על שמו בעודו בחיים, גבי אשכנזי. היא הציקה לאשכנזי בשעתו בבקשות לראיון, ואשכנזי ממש לא רצה. אחרי שאשכנזי ביטל שלוש פגישות, עלה אחד מחנפיו על תירוץ מצוין עבור קדמון: לשלוח את הבקשה לראיון לשר הבטחון ברק, שוודאי יסרב לה. החנף של אשכנזי מיהר להודיע לקדמון שברק הרשע דחה את הבקשה שאשכנזי האומלל רצה מאד להיעתר לה. המהלך היה אמור להרוג שתי ציפורים במכה אחת: גם להרחיק מאשכנזי את מר הראיון, גם לסכסך בין קדמון ובין ברק. דא עקא, ששר הבטחון דווקא אישר את הראיון.

שמו של מלחך הפנכה, אליבא דקדמון? תת אלוף אבי בניהו. מי שהיה אז דובר צה"ל. האיש והאמינות. לפעם הבאה שדובר צה"ל רוצה שתאמינו לו במשהו.

(יוסי גורביץ)

יודנריין? להפך, ליברמן, להפך (הערה קצרה על Hasbara)

אחת הטענות הקבועות של תועמלני הימין, בבואם להסביר מדוע אסור להחזיר פליטים פלסטינים למולדתם (ויובהר כאן ועכשיו שאני חושב שהחזרתם תיצור רק עוד צרות), היא שיש לכך תקדים – הגירוש המסיבי של הגרמנים ממזרח אירופה, ובמיוחד מצ'כוסלובקיה, אחרי מלחמת העולם השניה. וואלה. מסתבר שבימין הישראלי מוכנים לקחת דוגמא גם מסטאלין, אם זה מועיל.

אבל, כידוע, מה שמותר ליופיטר אסור לשור: לפני מספר ימים אמר השגריר הפלסטיני בוושינגטון, מען עריקאת, שהוא חושב שלא רצוי שיהודים יחיו במדינה הפלסטינית העתידית. הוא אמר ש"אחרי הנסיון של 44 שנות כיבוש צבאי, וכל הסכסוך והחיכוך, אני חושב שהפרדה תהיה האינטרס הטוב ביותר של שני הצדדים." מאוחר יותר, אחרי שפרצה הסערה, יתקן עריקאת את עצמו ויאמר שהוא התכוון לישראלים, לא יהודים – והמילה יהודים אכן לא מופיעה בציטוט שלו.

אבל זה כבר לא שינה. מערכת ה-Hasbara, מאביגדור ליברמן ועד סייעניה של ישראל בתקשורת האמריקנית, כבר צווחה שמדובר בנסיון להפוך את המדינה הפלסטינית ל"יודנריין". תומך העינויים והשקרן המקצועי אלן דרשוביץ – אם מישהו צריך סיבה לא להאמין לישראל, העובדה שדרשוביץ הוא תומך נלהב שלה מספיקה בהחלט – מיהר להגדיר זאת גם כ"אפרטהייד". מזמן לא נראה היפוך כל כך מרשים של המציאות.

אבל לא מדובר ב"יודנריין". להיפך: אם להסתמך על המודל האהוב על אנשי הימין, מדובר ב"דוייטשריין". אחרי השחרור מעול צבא הכיבוש, האזרחים ששיתפו איתו פעולה והיו עילת הכיבוש – קרי, המתנחלים; בהגדרה, אין יהודים או ישראלים אחרים שחיים בשטחים הפלסטיניים – יתבקשו לעזוב. מי שמקבל ומקדש את האחד, יצטרך להסכים גם לשני – מה גם שבמקרה הזה, מדובר בפולשים שהגיעו למקום בניגוד לחוק הבינלאומי. ולא בילידים.

מי שאומר שהפלסטינים צריכים לקבל מדינה שבה חיים גם רודפיהם, המתנחלים, מוכיח את חוסר אמינותו בשאלת העצמאות הפלסטינית. זה לא רלוונטי יותר מדי למציאות – פתרון שתי המדינות לא רלוונטי יותר – אבל הוא מאפשר לנו לזהות ביתר קלות את העושים כזמרי ודורשים שכר כפנחס.

(יוסי גורביץ)

הספין מובא לקבורת חמור

לפני חודש ושלושה ימים, תקפו טרוריסטים שורה של נקודות בגבול ישראל-מצרים, סמוך לאילת. תוך כדי ההתקפה, מיהר שר הבטחון אהוד ברק לטעון שהאחריות להתקפה מוטלת על וועדות ההתנגדות העממית, וזמן קצר לאחר מכן חוסלה ההנהגה של הארגון בהתקפה מהאוויר. אלא ששעות ספורות לאחר מכן, כבר התחילו להתגלות סדקים בגרסה הרשמית (שתוארו בהרחבה כאן). למרות שצה"ל טען שהמחבלים יצאו מרצועת עזה – לא ברור איך, ולמרות שזמנית דובר צה"ל חזר בו מהטענה הזו – עד היום, צה"ל לא טרח לפרסם את שמותיהם של המחבלים, דבר שהוא נוהג לעשות בדרך כלל. ובעזה לא נראו סימני אבל.

כשפרסמתי את המידע הזה מוקדם יותר, מצאתי את עצמי מותקף על ידי עדר של שוטי-הסברה, שבלט ביניהם הלל גרשוני, שטען בין השאר שהחמאס היה מונע הקמת סוכות אבלים כדי להרחיק מעצמו את האחריות לפיגוע – נקודה מעניינת, בהתחשב בכך שאף אחד לא טען שהחמאס היה מעורב בו.

אז למה לא היו סוכות אבלים בעזה? כי המחבלים לא הגיעו מעזה. בשקט ובלי הבלטה, פרסם היום "ידיעות אחרונות" ידיעה בעמ' 13, שממנה עולה כי התחקיר של צה"ל הגיע למסקנה שכל המחבלים התוקפים היו מצרים או תושבי סיני. התחקיר אמנם טוען שהמחבלים הללו קיבלו אימונים (?) מצד אנשי הוועדות העממיות, אבל זה נראה כמו סוג תירוץ שמיועד להצדיק בדיעבד את הפעולות של צה"ל – אחרי הכל, אם צה"ל נזקק ליותר מחודש כדי להודות, כשאף אחד לא שומע וכולם מסתכלים על האו"ם, שהמחבלים הם לא עזתים, קשה לדעת איך הוא הגיע למסקנה הנחרצת כל כך לגבי זהותם של המאמנים שלהם. העובדות הן שהגופות של המחבלים שבידי צה"ל הן של מצרים; המאמנים לא בידיו, ועל כן המסקנות שלו בנושא הן סברה. כזכור, כמה ימים לאחר הפיגוע טען צה"ל שהמימון שלו בוצע על ידי איש הג'יהאד האיסלמי. הדברים נאמרו לאחר חיסולו, כך שאין לדעת אם מדובר באמת או בהעלאת הג'יהאדיסט לדרגת מממן טרור לאחר מותו.

כך שהגרסה של צה"ל נראית עכשיו כך: הפיגוע סמוך לאילת, שבעטיו יצא צה"ל להתקפה בעזה ונרתע ממתקפה כללית שם תחת איום מצרי, בוצע על ידי אזרחים מצרים, שאומנו על ידי ועדות ההתנגדות העממיות ומומנו על ידי אנשי ג'יהאד איסלמי. עכשיו, זה יכול להיות – דברים משונים יותר קרו; יש האומרים שהזויי משיח אוסטרליים כבר מימנו פעם מסע בחירות של פוליטיקאי ישראלי חילוני שהתחתן בעבר בנישואים קונסרבטיביים, וששינה את שמו לשם אמריקני יותר – אבל זה סותר את מה שצה"ל אמר לנו לפני כחודש. אז, כאמור, הגרסה שלו היתה שהמחבלים הם עזתים. זה, אחרי הכל, היה הקאסוס בלי.

בקיצור, צה"ל וברק – לא בהכרח בסדר זה; בהחלט יתכן שהצבא התאים את עצמו לשקרי הממונה עליו – שיקרו לנו בפרצוף, כמעט גררו אותנו למבצע צבאי גדול, והכל באמצע המחאה החברתית שמסכנת את תקציב הבטחון, כלומר את האינטרס הראשון במעלה של הצבא והשר שלו. במקביל, כשניסה יו"ר ועדת חוץ ובטחון לזמן קצינים בכירים ואנשי שב"כ בכירים לעדות בוועדה בנושא, שר הבטחון וראש הממשלה מנעו את הגעתם. במדינה נורמלית, הפרלמנט היה מכנס ועדת חקירה ו/או מכריז שהצבא יצא משליטה; בישראל, זה נגמר בכותרת בעמ' 13, והצבא ושרו יכולים לסמוך על כך שאף אחד לא יזכור.

(יוסי גורביץ)

ועדת פאלמר והפיל של צה"ל

בסוף השבוע שעבר פורסם דו"ח פאלמר (אפשר לקרוא אותו כאן – זהירות, PDF) שעוסק בתקרית המשט וההסתערות על המאווי מרמרה לפני כשנה. לדו"ח, אם לבצע הפשטה, יש שתי מסקנות עיקריות: שהמצור הימי של ישראל על רצועת עזה חוקי, ומשכך נובע שלישראל יש זכות לאכוף אותו; ושההסתערות על המשט היתה פרועה וחסרת פרופורציה.

בישראל, מטבע הדברים, מיהרו לאמץ את החלק הראשון ולהצניע כמידת האפשר את החלק השני. לנתניהו היתה אפילו החוצפה להודיע שישראל מקבלת את הראשון ודוחה את השני. אני אתייחס בקצרה לחלק הראשון, אבל – מאחר ואני חושב שמותם של תשעה בני אדם ופציעתם של עשרות חשובים יותר מאשר שאלת חוקיות המצור – אתייחס בעיקר לחלק הראשון.

קודם כל, דו"ח פאלמר הוא חיה משונה מאד. חברי הוועדה לא חקרו שום דבר בעצמם והם נשענים רק על הדו"חות שטורקיה וישראל מסרו להם. הוועדה היתה צריכה להחליט האם המצור הימי על רצועת עזה הוא חוקי. הבעיה העיקרית היתה שבין ישראל ובין רצועת עזה אין מצב לוחמה רשמי, בין השאר משום שישראל לא הכירה מעולם בחמאס כצד לוחם. ועדת פאלמר פתרה את הבעיה על ידי כך שהכירה בחמאס (סעיף 73) כצד לוחם. באותו הסעיף, מציינת הוועדה שהיא מודעת לכך ש"בהתאם לחוק הלחימה, מדינה איננה יכולה להשען על חלק מתקנותיו אך להתעלם מאחרות." עבדכם הנאמן לא משפטן בינלאומי, אבל על פניו ועדת פאלמר הכירה באנשי החמאס כלוחמים, שזכאים לכל ההגנות בהתאם. כלומר, אי אפשר יותר להתייחס אליהם כפושעים או להחזיק אותם במעצר מנהלי והם זכאים לכל ההטבות של שבויים". במשך עשורים, נאבקה ישראל למנוע הכרה בלוחמים פלסטינים כבלוחמים; מאחר וראש הממשלה מיהר לאמץ את החלק העוסק במצור, אפשר לומר שהמאבק הזה נגמר. למיטב הבנתי, כלי התקשורת – שמיהרו בששון לאמץ את הנראטיב של לשכת ראש הממשלה; מי רוצה לעצבן את הקוראים במתיחת ביקורת על צה"ל – לא התייחסו לנקודה הזו. אולי צריך להנחות בהתאם את כלי התקשורת: לא עוד "מחבלים", הצליל הסובייטי כל כך; לא עוד "טרוריסטים"; אמור מעתה, "לוחמי החמאס." ראש הממשלה אישר.

ועדת פאלמר עוקפת עוד מוקש בדרך להכרזה על המצור הימי: הדרישה שהאכיפה שלו תהיה עקבית. היא רואה את המצור הימי כמתחיל בינואר 2009 (סעיף 76) תוך התעלמות מכך שאולמרט הניח בעבר לכמה משטים להגיע לעזה. בסעיף 77 מגלה הוועדה תמימות נהדרת, או שמא נאיביות אווילית, כשהיא טוענת שאין קשר בין מדיניות המצור היבשתי של ישראל על הרצועה למצור הימי, וכי המצור הימי היה מיועד רק למניעת העברת נשק. היא מתעלמת מכך שגם ציוד שמגיע בדרך הים צריך לעבור דרך המעברים של ישראל – ושהמדיניות של ישראל כלל לא מוגבלת למניעת הברחת נשק. היא מונעת, בין השאר, הכנסת ציוד בניה בתואנה שהחמאס יכול להשתמש בו לבניית בונקרים. לחמאס יש די והותר חומרי בניה, תודה ששאלתם, בגלל השליטה שלו במנהרות; סתם עזתים שרוצים לבנות בית, או כאלה שרוצים לשקם את בית הספר שלהם שהחריבה ישראל, מוצאים את עצמם בבעיה. יתר על כן, המדיניות הישראלית באשר למצור מוצהרת: מטרתה היא לא צבאית גרידא, אלא הפעלת לחץ כלכלי על האוכלוסיה והענשתה בשל תמיכתה בחמאס. מברק אמריקני שהודלף לוויקיליקס ציין ש"פקידים ישראלים אישרו פעמים רבות שהם מתכוונים להשאיר את הכלכלה העזתית על סף קריסה מבלי לדחוף אותה אל מעבר לצוק."

עמותת גישה מציינת שהחוק הבינלאומי – שכפי שציינה הוועדה, "אין להשען על חלק מתקנותיו אך להתעלם מאחרות" – קובע שיש לאפשר לתושבי הרצועה חופש תנועה ומסחר המוגבל אך ורק לפי צרכים בטחוניים. זה, כידוע, לא המצב, אבל על זה לוועדת פאלמר לא היה מה לומר.

נעבור לחלק המעניין באמת: מה קרה על המרמרה. הוועדה נוזפת בישראל חמורות על כך שביצעה את ההתקפה הרחק מחופי הרצועה, על כך שביצעה אותה בשעת בוקר וללא ההתרעה המקובלת בחוק הבינלאומי – כגון קריאות, ירי אזהרה וכדומה. זאת, למרות שפקודת המבצע הצבאית קבעה שיש להשתמש באזהרות הללו, כמו גם להודיע לספינות טרם ההסתערות ש"חיל הים נאלץ לנקוט בכל האמצעים" (סעיפים 110-111). הוועדה קובעת כי ההחלטה לבצע את ההסתערות עם שחר וללא התרעה נבעה מרצונה של ישראל למנוע פרסום, לא פחות מאשר מסיבות מבצעיות (112). היא קובעת עוד כי ההסתערות, כפי שבוצעה, התייחסה למשט כאילו היה איום צבאי מיידי בעוד שהמצב רחוק היה מלהיות כך (114), והגיעה למסקנה שההסתערות חסרת ההתראה על הספינות היתה גורם מכריע בהתדרדרות המצב לאלימות (115). היא אומרת שאילו טרח צה"ל לספק התרעה על ההסתערות – למשל, על ידי ירי הרתעתי – בהחלט יתכן שהרוחות היו נרגעות והתקרית היתה נמנעת. הוועדה מותחת ביקורת גם על כך שלא נעשה שימוש באמצעים לא-קטלניים.

צה"ל, כזכור, טען שאנשיו לא ירו עד שהותקפו על ידי המון זועם. אין ספק שהיתה שם התקפה מצד המון זועם ואף מאורגן, אבל הוועדה מוצאת שהטענה של צה"ל, איך לומר, מאותגרת מציאותית. חורי קליעים נמצאו בסיפונים העליונים של המרמרה, שבעליל נראה כי נורו מלמעלה, והיא מניחה שירי בוצע ממסוקים לעבר הספינה. היא גם מקבלת את הטענה הטורקית שירי בוצע לעבר הספינה מסירות חיל הים שהקיפו אותה (סעיף 122). כל זה שולל את הטענה של צה"ל על "ירי מדויק".

עוד שלילה של הטענה הזו מגיעה מכמות הקליעים: חמושי צה"ל ירו על המרמרה, לדבריהם (126), 308 קליעים חיים, 264 כדורי פיינטבול, ו-87 קליעי beanbag (סוג של חימוש עטוף בבד שאמור לרכך את הפגיעה). שבעה מן ההרוגים הטורקים ספגו מספר של פגיעות לאזורים רגישים של הגוף, חמישה מהם נורו מאחור (ושלושה מהם נורו בעורפם), שניים נורו מכדור מדויק אחד (אחד בין העיניים, השני בצוואר), ולפחות אחד מהם, פורקן דוגאן, נורה בעורפו מטווח אפס לאחר שככל הנראה כבר שכב פצוע עם קליע ברגל, בפרצוף ובגב. הוועדה נזהרת מאד לא לומר שהוא נרצח בסגנון הוצאה להורג (סעיף 128). הנציג הישראלי לא הצליח להסביר את נסיבות הפגיעה בכל אחד מהמקרים, ואמר שבהתחשב במצב אי אפשר לברר אותן (127), מה שאומר כל מה שצריך לומר על איכות התחקירים שצה"ל השתבח בהם. צה"ל לא הצליח לספק כל ראיה שהאנשים שהרג היו חמושים (128), ואחד הטורקים שנהרג מכדור מסירה חולפת החזיק, כשנורה, נשק להשמדה המונית בדמות צינור לכיבוי אש (שם). נציגי ישראל לא הצליחו לתת הסברים מספקים לאירועים הללו.

הוועדה מציינת עוד שצה"ל הפעיל אלימות – אמנם לא קטלנית – כלפי הנמצאים בספינות האחרות, אף שהללו לא גילו התנגדות (132), ומתייחסת ארוכות (135-145) להתעללות, להתעמרות ולביזה שחוו העצורים בידי צה"ל.

ונעבור, ברשותכם, לפיל שבאמצע החדר. במהלך ההשתלטות על המשט, החרים צה"ל את כל המדיה המגנטית שהיתה שם, בכלל זה תמונות וסרטונים שתיעדו את ההשתלטות. הוא שחרר כמה סרטונים קצרים מאד שצילם בעצמו, אבל עד כה – שנה ושלושה חודשים לאחר מעשה – הוא נמנע מלהפיץ את הסרטון המלא של ההשתלטות על המרמרה, כפי שצולם על ידיו, או את המדיה שתפס. דו"ח פאלמר מסביר לנו למה: היינו רואים אקסטזה משתוללת של אלימות לא רק מצד בריוני ה-IHH, אלא גם מצד טובי בחורינו, שירו על המרמרה 659 קליעים מסוגים שונים – כלומר, יותר מקליע אחד על כל אדם שהיה על המרמרה או יותר מ-20 קליעים על כל פעיל שלטענת צה"ל היה מעורב באלימות. זה לא "ירי מבוקר"; זו השתוללות חסרת רסן, שככל הנראה – כפי שנכתב כאן לפני שנה – הגיעה לאחר ששלושה חיילים נלכדו על ידי אנשי המרמרה.

לצה"ל, נזכיר בפעם המי יודע כמה, היתה הזדמנות מצוינת להוכיח שהוא צודק: הוא רק צריך היה לשחרר את המדיה שתפס ואת הסרטים שצילם בעצמו. הוא לא עשה את זה, והוא כנראה יודע למה. גם העובדה שהרמטכ"ל גבי אשכנזי סירב לאפשר לחיילים להעיד בפני ועדת טירקל מדברת בעד עצמה: הוא סירב לאפשר חקירה בפועל של הפעולה הצבאית. כנראה, שוב, שהוא ידע למה.

צה"ל לא רק הסתער על המרמרה בניגוד לפקודות המבצע שלו-עצמו (שכזכור, קבעו כי יש לספק אזהרה לפני ההסתערות), לא רק עשה את זה בנסיון אומלל במיוחד להמנע מפרסום (כאילו שהיתה אפשרות לכך), ולא רק השתולל עליה – הוא גם החריב את הסיכויים לשקם את היחסים עם טורקיה. הצבא אמר שוב ושוב שהתנצלות בפני טורקיה תהיה "השפלה של אנשי השייטת", ובכך העמיד מכשול בלתי אפשרי בפני הפוליטיקאים הישראלים. במיוחד כשמדובר בבנימין נתניהו, שהקולות שהוא מנסה לגרוף מימין חשובים לו יותר ממעמדה המדיני של ישראל, סירב להתנצל. תחילה, כתב בסוף השבוע נחום ברנע, הוא אמר לאמריקנים שהוא חושש שאם יתנצל, יפרוש ליברמן מן הממשלה. האמריקנים דיברו עם ליברמן, שאמר שלא יפרוש. נתניהו דרש ממנו הודעה בפומבי, לא רק בדלתיים סגורות; ליברמן מסר כזו. ואז הודיע נתניהו לאמריקנים שהוא לא יכול להתנצל, כי בדיוק יש מחאה ציבורית וזה לא נראה טוב.

כמובן, יש עוד פוליטיקאים שרוכבים על הסיפור הזה – ארדואן, בתור התחלה, שצריך התלהמות פטריוטית ואמצעי לגייס את הצבא הטורקי סביבו בזמן שהוא מחסל את ההנהגה שלו ואת עצמאותו – אבל שוב מדהים לראות איך פאשלה צבאית ברמת הפלוגה מגייסת את ישראל כולה להגנה עליה, במחירים מדיניים מדהימים.

המנה העיקרית, יש לחשוש, תגיע בעוד שלושה שבועות בערך.

ועוד דבר אחד: הגבר-גבר גבי אשכנזי הוא, כמסתבר, האחרון בשורה של קצינים בכירים שלא נגמלו מאי אמירת אמת. הוא אמר לקציני המטכ"ל שבועז הרפז "לא היה מבני ביתו", אמר לאחרים שהוא לא זוכר אותו כל כך – ועכשיו מסתבר שהוא ביקר אצלו בבית לא פעם ולא פעמיים, ושבין הסלולר שלו לסלולר של אשתו של אשכנזי הוחלפו יותר מ-1,500 מסרונים. זו האחרונה גם העבירה לו חומר על פרשת הקרקעות של גלנט. אשכנזי, למדנו לדעת, ידע בדיוק מתי ישודר "מסמך גלנט", וראש המטה שלו, שהדליף את המסמך החוצה, הזהיר את הרפז שהמשטרה בדרך אליו. "קשר הקולונלים" נראה ברור מאי פעם. בצבא מתוקן, קצין שהיה קושר בצורה כזו נגד אחד מפקודיו ונגד הממונה עליו, הכל תוך שהוא מכחיש שהוא רוצה שנה חמישית בתפקיד, היה מקבל אקדח עם כדור אחד וגם יודע מה לעשות בו. מאחר ויש לנו עסק עם צה"ל, לאשכנזי צפויה להיות קריירה פוליטית מפוארת.

(יוסי גורביץ)

בזמן שמחיתם: ארבע הערות על הכיבוש ועדכון

למרבה השמחה, התרגיל הבטחוני האחרון של ברק ונתניהו (עדכונים בסוף) לא הצליח: המחאה החברתית לא קרסה, והיא עדיין איתנו. צפוי לה מבחן גדול נוסף בסוף ספטמבר, עם ההצבעה באו"ם על הקמתה של מדינה פלסטינית והבלגן שצפוי להתלוות לכך. אבל זה מרשים: יומיים אחרי התקפת טרור גדולה כבר נערכה עצרת מחאה גדולה ביחס. האם יכול להיות שהציבור הישראלי התנער מההתניה הפבלובית שלו, "שקט, יורים"?

על כל פנים, בקצוות האימפריה של ישראל קרו כמה דברים שלא זכו להתייחסות מספקת בתקשורת הישראלית. הנה ריכוז קצר.

להם דווקא יש מדינת רווחה: הכנסת חוקקה לפני די הרבה זמן חוק שקובע שחינוך חינם יתחיל מגיל שלוש. אז היא חוקקה. השליטים האמיתיים של המדינה, נערי האוצר, עשו בחוק מעשה חוק הדיור הציבורי של רן כהן – כלומר, קברו אותו באמצעות סעיף בחוק ההסדרים.

בשנה הקרובה, הוא יוחל חלקית. באוצר מבטיחים ליישם אותו, אולי, בהנחה שלא יהיה איזה משבר כלכלי, עד שנת 2019. איפה הוא יחול? ובכן, בישובים עניים – כאלה שההכנסה הממוצעת שלהם איננה עולה על 2,217 ₪ בחודש. המשמעות בפועל היא שהוא יחול ברוב הישובים החרדיים, בחלק קטן של הישובים הערביים – ובהרבה מאד התנחלויות.

מה? איך? מה פתאום הכסף הזה הולך למדושני ההתנחלויות לפני שהוא מגיע לעניי הערים? אה. זה פשוט. הממשלה הכריזה על ההתנחלויות כאזור העדפה לאומית, והשנה היא החליטה שהכסף הזה יילך לאזורי העדפה לאומית. ככה זה: מי שיש לו, יינתן לו. מדינת הרווחה הישראלית לא נעלמה סתם כך: היא פשוט עברה לשטחים. ימים וארכיונים יגידו אם זה צירוף מקרה משונה, האם מדובר במקבילה של ה"ההזנחה הברוכה", או שהיתה כאן מטרה ארוכת טווח להגביר את הלחץ על האוכלוסיה המתגוררת בישראל עד שזו תשבר ותעבור לשטחים – שם תוכל לקבל דיור זול מאד וכל מה שצריכה מדינת רווחה לספק, ובמקביל תמנע את פינויים של אותם "אזורי העדפה לאומית". על כל פנים, אנחנו יודעים כבר היום איזה אזורים מעדיפה ממשלת נתניהו.

כלא פתוח חדש: המלבין הגדול של הכיבוש, בג"צ – זה שבלעדיו לכיבוש לא היתה כל לגיטימציה – אישר אתמול (ג') את תוואי הגדר סביב הכפר וולאג'ה שבאזור ירושלים. הצבא הבטיח בטוב ליבו שהוא יאפשר לתושבים גישה למה שנשאר מהאדמות שלהם שלוש פעמים ביום – וכל מי שטרח ללמוד מה קורה בפועל בגדה יודע מה שוות הבטחות הצבא, במיוחד כשהן מלוות בהסתייגות שהגישה לאדמות תהיה כפופה לקבלת אישורי כניסה לישראל. דימי ריידר הגדיר היטב את וולאג'ה כ"כלא פתוח לשמיים". איך זה נראה, אפשר לראות פה.

השופטים, בהנהגת הנשיאה בייניש, קבעו כי יש לתת לעמדתו של המפקד הצבאי "משקל רב". המפקד הצבאי – שבשילוב הנדיר שנוצר כאן, אמר לי מישהו לפני כשבוע, מחזיק בכל הסמכויות של פשה טורקי וגנרל קולוניאליסטי בריטי – הוא לא יצור אמין כל כך. קודמה של בייניש בתפקיד, אהרן ברק, הודה לאחר פרישתו שהיו מקריםש בהם מערכת הבטחון "סיבנה" את בית המשפט.

מעניין מתי יגיע תורה של בייניש לומר משהו דומה – ומה יהיה התירוץ שלה. אחרי הכל, היא שמעה את דברי קודמה.

משהו קורה בחברון: לא ברור מה, התקשורת הישראלית לא אומרת על כך מילה, אבל מה שנראה (על פי מקורות זרים) הוא שחמושי צה"ל עצרו כ-120 מתושבי חברון במהלך הימים האחרונים. על פי מספר דיווחים מדובר אך ורק בפעילי חמאס, ושפעילי ארגונים אחרים שנעצרו שוחררו. יש דיווח בלתי מאושש על כך שהחמושים החליטו לפוצץ מטען חבלה בתוך הבית שבו מצאו אותו, וגרמו לו נזק, ושורה של שמועות על כך שיש מספר גדול של פצועים במקום. לאף אחד מהדיווחים האלה אין אישור רשמי, אבל כל העולם – במיוחד הפלסטינים – יודע עליהם, כך שלא ברור מדוע הדיווחים האלה לא מגיעים לישראל גופא.

המיתוס של אי שליטה בעזה: ישראלים אולפו לומר, כחלק מאימוני ה-Hasbara הכמעט בלתי מודעים שלהם, שישראל איננה שולטת בעזה. בולשיט. ישראל לא מחזיקה כוחות בתוך רצועת עזה – רוב הזמן – אבל היא בהחלט חולשת עליה.

ישראל שולטת במרחב האווירי והימי של הרצועה. היא מטילה עליה סגר ימי, וחיל האוויר שלה פושט לעתים תכופות על הרצועה. למעשה, אם סופרים את המל"טים שנמצאים שם (פתח מנטרה) על פי מקורות זרים (סגור מנטרה) דרך קבע, חיל האוויר מעולם לא עזב.

ישראל שולטת אפילו על מרשם האוכלוסין של הרצועה. יש לכך כמה אספקטים. עזתים שלא מופיעים במרשם מסיבה כלשהי – למשל, כי נולדו אחרי שהמרשם ברצועה הופסק, או מסיבה ביורוקרטית אחרת – לא יכולים לצאת רשמית מהרצועה דרך מעבר רפיח. החמאס מרוויח מכל העסק הזה: הוא מבריח אותם דרך מנהרות. אספקט אחר הוא שבגדה חיים כ-35 אלף פלסטינים שעברו לגדה, חלקם לפני יותר מ-15 שנים – מעבר חופשי בין הגדה לרצועה הוא חלק מובנה מהסכמי אוסלו. ישראל לא טרחה לעדכן את רישום האוכלוסין, והתוצאה היא עשרות אלפי אנשים שחיים בגדה ושנתונים לשרירות ליבו של כל פטרול ישראלי משוטט: עזתים שנמצאים בגדה מגורשים בימים אלה לעזה אוטומטית, לא משנה כמה שנים חיו בגדה. ישראל התחייבה כמה וכמה פעמים לעדכן את הרישומים, ומדי פעם היא מודיעה – כמחווה לרשות לרגל איזה חג – על כך שתעדכן את רישומיהם של כמה אלפי אנשים. ברוב המקרים, המחווה הזו איננה מתממשת.

אבל כל כך קל להאמין שישראל לא שולטת בעזה.

עדכון: מאז הפוסט של שלשום, על הסדקים בסיפור של ברק ונתניהו, הופיעו כמה וכמה סדקים חדשים. "ידיעות" דיווח אתמול על כך שגורמים עלומים במערכת הבטחון מטילים ספק בכך שוועדות ההתנגדות אחראיות לפיגוע באילת, ומעלים את התהיה ההגיונית: אם הן היו אחראיות, למה כל ההנהגה שלהן היתה במקום אחד? על פי מקורות מודיעיניים של ידיעות – שצריך להתייחס אליהם בזהירות, הם לא אמינים גם כשהם מזוהים, והם לא – כל הייחוס של הפיגוע לוועדות נובע מאיזו הערה בפורום ג'יהאדיסטי כלשהו. באיחור אופנתי, דיווח הבוקר הארץ שלפחות שלושה מהתוקפים באילת הם ג'יהאדיסטים מצרים. המודיעין האמריקני – שוב, זהירות וסקפטיות נדרשים – הודיע שגם הוא חושב שהאחראים הם לא אנשי הוועדות, אם כי אולי הם ביצעו איזה תפקיד מינורי. אתמול תקף צה"ל שוב ברצועה – הפסקת האש, כמובן, לא חלה עליו, היא חלה רק על הפלסטינים ורק הם יכולים להפר אותה – וחיסל מישהו שהחזיק באיזשהו תפקיד בג'יהאד האיסלמי. צה"ל טוען היום שהוא היה האחראי למימון הפיגוע באילת. לא הבנתי. חשבתי שאמרתם שוועדות ההתנגדות היו האחראיות, לא הג'יהאד.

ראוי לשים לב שאף אחת מההצהרות האחרונות לא יוצאת רשמית מדובר צה"ל אלא מכל מיני מקורות בכירים. זו הדרך של צה"ל להפריח המון עשן ואחר כך, כשחודרים דרכו, לומר בצדק שהוא לא אמר שום דבר רשמי בנושא. סא"ל אביטל לייבוביץ' התעקשה בפני בתחילת השבוע שכל המעורבים בפיגוע היו עזתים. היום צה"ל מודה שזה לא היה נכון.

אז אם ברק ניצל את הפיגוע למטרותיו, ורצה להוציא אותנו למלחמה כדי שנשכח מכל המחאה הזו וניתן לו לשבת על הכסא עוד כמה שנים, למה אנחנו לא במלחמה? שאלה מצוינת. מעריב פרסם הבוקר שמצרים הבהירה לממשלת ישראל שמבצע גדול בעזה יכול להביא ל"פגיעה אנושה" בהסכם השלום. אפילו ברק ונתניהו לא חסרי אחריות עד כדי כך, שהם יצאו למלחמה עם מצרים. להרוג כמה עזתים, זה דבר אחד. להסתבך עם צבא מסודר ועם עצבני, זה כנראה קצת יותר מדי. הנה משהו חיובי שכבר יצא מנפילת משטר מובארק: ריסונה של ישראל ברצועת עזה.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הטבק והאלכוהול. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

אם כל הספינים: מלחמת השולל של ברק ונתניהו

ביום חמישי האחרון בוצע פיגוע משולב, שיצא מסיני לעבר שטח ישראל, כנגד שורה של מטרות בישראל. שישה אזרחים נרצחו ושני חיילי צה"ל נהרגו במהלך ההתקפות. בעוד הן נמשכות, מיהר שר הבטחון, אהוד ברק, להודיע כי האחראים לפיגועים הם חברי וועדות ההתנגדות העממית ברצועת עזה, ותוך זמן קצר תקף חיל האוויר בית בו היו כמה ממנהיגי הקבוצה, והרג אותם. מאוחר יותר באותו היום אמר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כי האחראים להתקפה בסיני נהרגו. תקיפת חיל האוויר הזו היא שהתחילה את סחרור ההסלמה הנוכחי – ורצוי לציין שחיל האוויר מחמם את גזרת עזה מזה כחודש, ללא תשומת לב מצד התקשורת הישראלית.

אלא שישראל מעולם לא סיפקה כל הוכחה לכך שההתקפה אכן הגיעה מרצועת עזה. ועדות ההתנגדות העממית הכחישו את מעורבותן בפיגוע. אחד מגופי התעמולה של ישראל, המל"מ, ייחס גם הוא את הפיגוע לוועדות ההתנגדות העממית – אבל נאלץ לומר, טאוטולוגית, "שום ארגון טרור לא נטל אחריות פומבית על הפיגוע ו'ועדות ההתנגדות העממית' הכחישו כל קשר לאירוע. אולם ראש ממשלת ישראל, וגורמים ישראלים נוספים, הצביעו על "ועדות ההתנגדות העממית" כארגון שביצע את הפיגוע." ההדגשה במקור. כלומר, אליבא דמל"מ, העובדה שנתניהו אומר משהו צריכה לשמש כהוכחה מספקת, גם כאשר הצד השני מכחיש בתוקף. האמנם? יצוין עוד כי המל"מ מדווח (זהירות, מסמך) על פעילותם של אנשי הוועדות בסיני – והיא נראית נבעכית כנדרש מארגון פלסטיני, לא דומה למה שראינו ביום חמישי.

בסוף השבוע, ראיין אתר Realnews בכירה בדובר צה"ל, סא"ל אביטל לייבוביץ', שאחראית לקשרי דובר צה"ל עם התקשורת הזרה. לייבוביץ' הכחישה שצה"ל מקשר את הוועדות לפיגוע, אמרה שהיא לא אחראית לדברי ראש הממשלה, אבל טענה שההמפגעים אכן הגיעו מעזה – והראיה שלה היתה… שהם השתמשו ברובי קלשניקוב (כך! דקה 2:28 והלאה בסרטון), שלדברי לייבוביץ' מעידים על הגעתם מעזה. לא יודע איך להגיד לכם את זה, אבל קלשניקוב הוא כלי הנשק הקל הנפוץ בעולם – מתנה אחרונה מברית המועצות – והם כלי נשק קל להשגה ברחבי המזרח התיכון כולו.

בשיחת טלפון אמש (א') עם לייבוביץ', היא ציינה ש"בכירים במערכת כבר התבטאו בנושא", וסירבה למסור מידע נוסף על התוקפים, אם כי היא התעקשה שהם הגיעו מרצועת עזה. שאלתי אותה האם אפשר לקבל את זהותם של המחבלים שצה"ל הרג, דבר שהיה עד כה מקובל ובוצע תוך שעות ספורות, והיא אמרה שזה בלתי אפשרי, אבל התעקשה – שוב – שמדובר במחבלים שיצאו מעזה. תחקירני בצלם ברצועת עזה, בבדיקה שנערכה היום, לא הכירו את זהותם של המפגעים; כאן המקום לציין, שוב, שבהתקפות בעבר הם זוהו במהירות, ונפתחו להם סוכות אבלים. האנשים נהרגו ביום חמישי. אם הם היו תושבי הרצועה, סביר שמשפחותיהם כבר היו שומעות על זה.

אמש (א') פרסם העיתון המצרי אל מסרי אל יום כי כוחות הבטחון המצרים זיהו שלושה מבין המחבלים ההרוגים. למצרים, מטבע הדברים, יש סיבות טובות מאד להפיל את התיק על תושבי הרצועה – אבל שירותי הבטחון המצריים אומרים שלפחות שניים מבין האנשים שזוהו, היו מוכרים כטרוריסטים בסיני. הגופות האחרות של המחבלים, עד כמה שהצלחתי להבין, נמצאות בידי צה"ל – וצה"ל מקפיד לא לחשוף את זהותם.

והוא יודע למה. אחרי הכל, אהוד ברק ובנימין נתניהו ביצעו כאן הונאה ענקית, שהצבא – בדמותה של סא"ל לייבוביץ' – נאלץ לשתף איתה פעולה, במידה של חוסר רצון. הם הוציאו אותנו למלחמת שולל כנגד רצועת עזה. אי אפשר להאשים את לייבוביץ': היא קצינה לובשת מדים. היא לא יכולה לצאת נגד "בכירים במערכת שכבר התבטאו בנושא".

בהנחה שלא יובאו ראיות אחרות, וקשה לראות אותן מגיעות באיחור, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו למה ברק ונתניהו ביצעו הונאה כלפי הציבור הישראלי שמחווירה לעומת כל מה שקרה פה מאז שאנשי אבו נידאל ירו בשגריר הישראלי בלונדון, שלמה ארגוב. שרון, בגין ורפול היו צריכים אז עילה להתחיל את מלחמת השולל שלהם בלבנון – התרגיל המבריק שהיה אמור, במחסה של מלחמה באש"ף, להעלות גורם ידידותי לשליטה בלבנון. כשהודיעו לרפול שהאחראים להתנקשות הם אנשי אבו נידאל, הוא הגיב ב"אבו נידאל, אבו שמידל – צריך לדפוק את אש"ף". כך זה התחיל.

אף אחד מהאנשים שהיו אחראים לשקר ההוא, שהביא לסופה של הפסקת אש בת 11 חודשים בגבול הצפון ושהתחיל מלחמה בת 18 שנים, מעולם לא בא על עונשו. אהוד ברק, אז אלוף צעיר, למד כנראה היטב את הלקח. אחרי הכל, הוא הציע אז להרחיב את המלחמה גם לסוריה – תוך הונאת הציבור. שרון התרשם, אבל לא אימץ את ההצעה.

עכשיו נראה – שוב, אם לא יוצגו ראיות אחרות – שהוא ונתניהו מוכרים לנו שקר אחר, שקר שמפנה את האש לעזה. למה? על זה הם צריכים לספק לנו תשובות. הם עדיין עובדים אצלנו, לא להיפך – וזה בדיוק סוג הספינים שמצריך ועדת חקירה ואת הפרדתו של גופו של אהוד ברק מכסאו.

(יוסי גורביץ)