החברים של ג'ורג'

בשטח ההפקר: פוסט תמונות

שלשום (ה’) יצאתי לסיור מטעם האגודה לזכויות האזרח בארבעת השכונות שמעבר לגדר ההפרדה בירושלים. על הנושא עצמו כבר כתבתי כאן, כלומר הכרתי את העובדות הבסיסיות, אבל המצב שם עדיין הצליח לזעזע אותי.

נתחיל ממה שהוא אולי השקר הגדול מכולם, זה שטוען שמטרתה של חומת ההפרדה הוא הגנה על הישראלים. הסתכלו בתמונה הזו:

1_wall

רואים את המבנים שמעל החומה? אלה בתי קומות של פלסטינים. החומה, עם כל גובהה, לא יכולה למנוע מצלפים להתמקם על הגגות שם ולירות לעבר ירושלים שבתוך החומה (השטח שממנו צולמה התמונה.) עכשיו הסתכלו על זה:

turret1

לפניכם קטע של החומה באזור שועפט. החומה כל כך הכרחית לבטחונה של ישראל, שכוחות הבטחון מפגינים אדישות מוחלטת לעובדה שאשפה ועפר נערמים כמעט עד גובה החומה עצמה. שימו לב לצריח הנטוש. צלף נחוש יכול להשתלט עליו בקלות, ללא מאבק, ולהשתמש בו כזירה להטלת אימה על שטחים גדולים מאד. ואף על פי כן, הצריח איננו מאובטח. המסקנה המתבקשת היא שתפקידה של החומה הוא פחות לשמור על בטחון ויותר למשטר את האוכלוסיה.

מי שנסע ברחבי הגדה, מכיר את המראה הזה היטב: מיכל שחור של מים, שהוא מקור המים העיקרי של בתים פלסטיניים. חיילינו האמיצים נוטים מדי פעם לזהם את המים שבמיכל, או סתם לירות בו כדי לנקב אותו. המשמעות של מיכל כזה הוא שהבית לא מחובר למערכת מים מרכזית. זוכרים את ההיסטריה של האחים היהודים בעת ביקור יו”ר הפרלמנט האירופי? אז צריך לזכור שהם עשו את הדבר הטבעי להם ושיקרו.

3_black_can1

המיכלים האלה (הנה עוד אחד) נמצאים גם בהרבה מאד חלקים של מזרח ירושלים. אתם יודעים, זו שלכאורה היא חלק מישראל וישראל מחויבת מאז 1967 לתשתיות בה. מיכל כזה מכיל 1,250 ליטר, והתושבים משלמים לקבלנים פרטיים 250 ש”ח עבור שניים מהם – כמות מים שמספיקה לשבוע בקושי, ושהמחיר שלה עולה פי שמונה בערך מהמחיר של המים בישראל. למותר לציין, התושב הממוצע של השכונות הללו מכניס הרבה פחות מתושב ישראלי ממוצע.

4_black_can2

ביום שבו הגענו – קבוצה של עיתונאים וצלמים – לסיור, הופתעו המלווים שלנו לגלות שגם עובדי “הגיחון”, החברה שאמורה לספק להם מים, הגיעו בכוחות גדולים. ככה זה כשיומיים לפני כן כותרת גדולה ב”הארץ” מדווחת על כך שבקרוב תפרוץ במקום אינתיפאדת מים.

3_ditch

התושבים דיווחו שהתוצאה של הביקור המשמח היתה שבמשך כשעה, היה להם זרם מים יציב. אחר כך, הוא חזר לרמה הזו:

6_pressure

בצר להם, חלק מהתושבים קונים מים בכל כלי שניתן לשים עליו את היד. כמו בקבוקי חלב.

7_milk_cartoon

אבל מים הם רק אספקט אחד, אם כי הזועק ביותר, של הסיפור העיקרי, והסיפור הזה הוא על הזנחה, או ליתר דיוק זניחה. כך נראה רחוב בשועפט, אזור שנמצא בשליטת המדינה היהודית אבל הושלך על ידיה לכלבים:

8_neglect

העיריה טוענת שהתושבים לא משלמים ארנונה. אירוניה מרירה היא שהם עושים הכל כדי לשלם: ארנונה היא הוכחה נדרשת לכך שאתה תושב ירושלים. ללא הוכחה כזו, אדם שאיננו יהודי עשוי לאבד את התושבות שלו בירושלים – במסגרת מדיניות הטרנספר השקט, עושה הממשלה היהודית כמיטב יכולתה למרר את חייהם של התושבים הפלסטינים ולגרום להם להגר מירושלים. כאשר השכונות יתרוקנו מתושביהם, כבר יגיעו המתנחלים ויתפסו את מקומם.

בינתיים, התושבים עושים כמיטב יכולתם כדי לשרוד. כשמנהלת “קשת צבעים” הרסה בטעות את צינור הביוב באזור, והציפה את השכונות בביוב, היא סירבה כמובן לתקן את הנזק. התושבים עתרו לבג”צ, ומשהעתירה נגררה, פנו פעם אחר פעם למנהלת, ובוספו של דבר תיקנו את הביוב בעצמם, על חשבונם. הם מעולם לא קיבלו החזר. הם אומרים במרירות שהם משלמים לגיחון גם על הביוב שהם בנו במו ידיהם.

משטרת ישראל לא מגיעה לשכונות הללו. מבחינתה, מדובר בשטח הפקר. התושבים מתלוננים על עליה חדה בפשיעה ועל סחר סמים שנערך בגלוי ולאור היום. העבריינים צוברים תעוזה, ולאחרונה התרבו דיווחים על עבריינים שמתחפשים לשוטרים ופורצים באמתלה זו לבתי עסק ודירות. כשניסו התושבים להקים כוח משטרה משלהם, שתפס עבריינים וניסה להסגיר אותם למשטרת ישראל, השוטרים עצרו דווקא את התושבים. מכבי האש מגיעים לאזור, אבל באיחור ניכר; התושבים כבר הקימו כוח כיבוי אש משלהם.

כך נראים הדברים במרחק 25 דקות נסיעה ממרכז ירושלים.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. כאן המקום לציין שהמצלמה והעדשה שבהן צולמו התמונות נקנו בכספי התרומות שלכם, ולהודות לתורמים שוב.

(יוסי גורביץ)

הם עוצרים גם זאטוטים

פעם, מזמן, באינתיפאדה הראשונה, ישבתי במשמרת במנהל האזרחי בדיר אל בלאח ואיזה קצין צבא אוויל הודיע לי בקשר שהוא עצר "מסית ראשי." ביקשתי את תעודת הזהות שלו, כדי לבדוק אם הוא מבוקש, והקצין ענה שאין לו תעודת זהות. אמרתי לו שיילך לבית של העצור, התעודה בדרך כלל שם, והוא אמר "לא, לא, אתה לא מבין – אין לו תעודת זהות. הוא בן חמש." שתיקה של כמה שניות. "אמור שנית. אמרת בן חמש?" "כן." הלכתי להעיר את הקצין שלי. הוא צעק על קצין הצבא. הילד שוחרר.

מסתבר שאפשר להתדרדר גם משם. ניר ברקת, רשמית ראש העיריה ובפועל המושל הצבאי של מזרח ירושלים, ערך אמש (ג') סיור בעיסאוויה. התושבים הפגינו את מורת רוחם על ידי רגימת הפמליה של ברקת – מנהג מקובל בירושלים לאורך ההיסטוריה; הכהן הגדול אלכסנדר ינאי נרגם פעם באתרוגים – וזמן קצר לאחר מכן, מדווח שירות הידיעות הפלסטיני מען (בידיעה שקיבלה אישור ממקורות אחרים) עיכבו שוטרים סמויים את מוחמד עלי דירבאס, בן שבע (7). הם לקחו אותו לתחנת משטרה, שם עכבו אותו במשך כשלוש או ארבע שעות לצרכי חקירה, ואחר כך שחררו אותו. עדכון: מבדיקה של "בצלם עולה" כי גילו של דירבאס הוא שבע וחצי שנים, ולא כפי שדווח קודם לכן; שהוא נעצר בסביבות השעה 16:00 על ידי שוטרי יס"מ, לא מסתערבים; שהוא נלקח לתחנת משטרה מיד לאחר מעצרו; שאביו הגיע לתחנת המשטרה בסביבות השעה 18:00, אך נמנע ממנו מלראות את בנו עד השעה 21:00; אז נחקרו השניים במשך כשעתיים, ושוחררו בסביבות 23:00.

איפה להתחיל? נתחיל מזה שלמשטרה אין סמכות לעצור ילדים. גיל האחריות הפלילית הוא 12. קשה מאד להאמין שהמשטרה היתה מעזה לעצור ילד בן שש, אם הוא היה ילד יהודי – הזעקה היתה עולה השמימה, ובצדק. פה, כמובן, מדובר רק בילד פלסטיני, אז קשה להאמין שכלי התקשורת הישראלים יקדישו לו יותר מדי תשומת לב. הסיפור עדיין מעורפל ולא כל הפרטים ידועים, אבל על פניו נראה שדירבאס נחקר שלא בנוכחות מבוגר מבני משפחתו, בניגוד לחוק – כך, על כל פנים, טוענת המשפחה. אין סיבה לא להאמין לה: כפי שחשף דו"ח בצלם מיולי 2011, רוב מוחלט של הקטינים שנחקרו בגדה נחקרו ללא נוכחות מבוגר תומך. המצב שבו שוטרים סמויים "אוספים" ילד בן שש שבע ולוקחים אותו לתחנת משטרה, במשך שעות, ללא בן משפחה, דומה הרבה יותר לחטיפה ולהטלת אימה מאשר לפעולה משטרתית תקינה.

נזכיר שוב שרשמית, מזרח ירושלים סופחה לישראל ועל כן השוטרים היו צריכים להתנהג אל דירבאס כפי שהם צריכים להתנהג אל סתם ילד יהודי בן שש ממערב העיר. העובדה שבמזרח העיר מופעלים מסתערבים, מעוכבים ילדים בני שש, ובאופן כללי ישראל מתנהלת כאילו מדובר בשטח כבוש מעידה, אכן, שמדובר בשטח כבוש ושהפיקציה של "עיר שחוברה לה יחדיו" היא לא יותר מפיקציה.

ועוד דבר אחד: הרב השני בחשיבותו במגזר הליטאי, אהרן יהודה לייב שטיינמן, תקף בחריפות את הציבור החילוני והגדיר אותו כ"ערב רב ששונאים יהודים." ערב רב הם, במסורת הקבלית, סוג של קליפה שהתערבבה עם היהודים, מעין עמלק בדמות יהודים, שלפחות על פי מסורת אחת יהיו שלטון הרשע האחרון לפני בוא הגאולה. מטבע הדברים, מובן מה יש לעשות בהם. כאן המקום להזכיר שהרב הליטאי המוביל, יוסף שלום אלישיב, כבר קבע לפני כשנתיים וחצי שלחילונים אין מעמד של "תינוק שנשבה", כלומר שאי הבנתם בהלכה איננה יכולה עוד להגן עליהם מפני העונש שהם צפויים לו על פיה.

(יוסי גורביץ)