לפני כמה ימים צץ ברשת סרטון של ברנש שמכנה את עצמו מארק, שמסביר שהוא פעיל זכויות הומוסקסואלים שהחליט להרחיב את אופקיו בתחום זכויות האדם, ולהצטרף למשט המיועד לרצועת עזה, בשם קבוצת זכויות הומוסקוסאלים עמה הוא נמנה. הוא שלח, לדבריו, מייל למארגני המשט, ולאחר זמן רב זכה לתגובה שלילית. כאן חווה מארק חברנו את הגרסה שלו של הדרך לדמשק, עיניו נפקחו, והוא הבין שהמשט מאורגן על ידי איסלמיסטים תומכי חמאס שהם כולם חברים טובים של איסמעיל הנייה.
המדובר, כמובן, בסרטון Hasbara מקצועי. "מארק" נמנע מלהציג את הפצצה שהוא מחזיק, קרי המייל שלכאורה קיבל מאנשי המשט. זה לא מקרה: כפי שגילה במהירות מקס בלומנטל – מי שחשף את הסרטונים המפוברקים של דובר צה"ל אחרי המשט הקודם – הסרטון הועלה לרשת על ידי מישהו בשם ניל לזרוס, איש Hasbara מוכר. הסרטון קודם בטוויטר, מצא בלומנטל, על ידי לשכת העיתונות הממשלתית, שציטטה ברנש בשם גיא סימן מלשכת ראש הממשלה כמקור שלה. הציוץ עם ההפניה לסרטון היה הציוץ היחיד של סימן.
אמש חשף ה-Electronic Intifada ש"מארק" הוא בעצם עומר גרשון, מיקרו סלב בשנקל מתל אביב. הדבר חושף, אם זה עוד לא היה מובן, את השקריות של הסרטון כולו. כישראלי, כל הנאיביות של "מארק" קודם שראה את האור מגוחכת במיוחד.
עכשיו, אין לי בעיה מיוחדת עם גרשון. הוא שחקן; הוא קיבל, יש להניח, תשלום עבור משחק של דמות; אלה כללי המשחק. עם משרד ראש הממשלה, שמוציא תעמולה מגושמת כל כך, בהחלט יש בעיה.
התרגיל לא צריך להפתיע אותנו: משרד החוץ החליט כבר לפני שנה שיש לבצע מיקור-חוץ ל-Hasbara, משום שהגופים הישראליים הרשמיים נחשבים למורעלים ובלתי אמינים. בערך כמו מועצת יש"ע, שמשתמשת בגוף הדמה "ישראל שלי" למבצעים המלוכלכים באמת שלה – הפצת תמונות זוועה, ניהול קמפיין נגד גל"צ שאסור שתיראה שהיא מאחוריו – ישראל מנהלת מערכה מלוכלכת כנגד המשט תוך הפצת שקרים באמצעות אנשים כביכול לא קשורים.
בנסיון לגרום לעולם המערבי להתעלם מהעובדה שהיא כובשת מיליוני אנשים חסרי זכויות ומפעילה גטו ברצועת עזה, ישראל מנסה לנופף ברקורד היחסית-חיובי שלה בתחום זכויות הגאים. כדי לעשות את זה, היא מתמקדת בהומופוביה של החברה המוסלמית המסורתית, מתוך תקווה שאף אחד לא יתייחס להומופוביה של החברה היהודית המסורתית ותוך תפילה חרישית שאף אחד לא ישים לב שהומופוביה היא הדבר היחיד בערך שמשלב בין הרבנים ובין האמאמים, או שיבחין בכך שהרבנים הראשיים שלה – בהווה ובעבר – מסיתים בעקביות נגד הומוסקסואלים, הכל כמובן תוך הגנה מחקירה ותוך קבלת משכורת מן המדינה.
בדרך, כתוצאת לוואי, מושחת ישראל את הקבוצות הגאות במזרח התיכון כמשת"פיות שלה. גם כך מועלות טענות כנגדן שהן פרו-ציוניות, והאמת היא שזה לא צריך להפתיע. כשהמשטר שלך מדכא אותך, האויב שלו מתחיל להיראות חיובי למדי. נגד זוכה פרס נובל לשלום האחרון, ליו שיאובו, העלו כמה קבוצות קומוניסטיות (קרי כלבלבים של מוסקווה, בין אם היא סטליניסטית או פוטיניסטית) טענה שהוא פרו-אימפריאליסט, משום שהוא תמך בצד האמריקני במלחמת קוריאה. אלא שלדיסידנט סיני הגיוני מאד להתנגד למלחמה שבה המשטר המדכא אותו הרג כמיליון מאזרחיו, הכל כדי לקיים את משטר הזוועות הצפון קוריאני.
אבל השימוש הישראלי בקבוצות גאים ככלי תעמולה יאפשר לרשויות בשאר מדינות המזרח התיכון לסמן קבוצות של גאים – שמצבם גם כך לא טוב – כסייענים ישראלים, ולהשתמש בתירוץ הזה כדי לרדוף אותם. פרדוקסלית, הנפנוף של ישראל בזכויות הגאים בה מקדם את רדיפתם של אחרים.
אבל מה זה חשוב. כולה גויים, ועוד הומואים. העיקר שהכנסנו להם בקרב ה-Hasbara. בפעם הבאה לא יתפסו אותנו. אולי.
ועוד דבר אחד: סערה זוטא נרשמה לאחרונה באוניברסיטת חיפה, לאחר שבטקס הסיום של בוגרי הפקולטה למשפטים לא שרו את ההמנון היהודי, "התקווה". ממייל שהגיע אלי עולה שאוניברסיטת חיפה הודיעה שהיא רואה את הנושא "בחומרה", וזאת משום ש" אוניברסיטת חיפה היא אוניברסיטה ציונית במדינה יהודית דמוקרטית, ולכן ברור כי כפי שעד היום הושמע ההמנון הלאומי בטקסים הרשמיים של האוניברסיטה". דא עקא, בנוסח האנגלי לא היתה האוניברסיטה גאה כל כך בציוניותה: שם היא אמרה רק ש" It is the policy of the University of Haifa, as a university in the Jewish democratic State of Israel, to play the national anthem of Hatikvah at all its official ceremonies". ההדגשות שלי. האם האוניברסיטה מדברת בשני קולות, אחד ל"אם תרצו" וקומישר החינוך, והאחר לתורמים שלה, כאלה שעשויים להרים גבה למראה אוניברסיטה שמודיעה בהתלהמות שהיא מחויבת לאידיאולוגיה שמדירה את הסטודנטים הערבים שלה – עמדה שאף עשויה להצדיק חרם אקדמי נגדה?
(יוסי גורביץ)
תגובות אחרונות