החברים של ג'ורג'

ארגון פשע לאומי

גליה מאור אחראית לעברות צווארון לבן כבדות, אבל היא לא תשב יום בכלא. כי לארגון הפשיעה שבראשו עמדה קוראים “בנק”

תן לאדם אקדח, והוא יוכל לשדוד בנק. תן לאדם בנק, והוא יוכל לשדוד את העולם. – אמרה אנרכיסטית מסורתית

אתי אלון מעלה בכספי בנק הבנק למסחר והביאה להתמוטטותו. היא נידונה ל-17 שנות מאסר, מהן תרצה כנראה 12. רוני ליבוביץ’, הידוע כ”אופנובנק,” שדד 21 בנקים, נידון ל-14 שנות מאסר, וריצה שמונה שנים.

גליה מאור היתה אחראית לשוד של אלפי ניצולי שואה ועמדה בראש ארגון פשע שסייע למספר גדול של לקוחות להעלים מס. היא לא צפויה ולו ליום אחד של כלא, וכנראה שגם לא תשלם קנס. הסיבה לכך שהיא לארגון הפשע שבראשו עמדה קוראים בנק לאומי.

היום נחשפו פרטים על האופן שבו סייע הארגון של מאור לעברייני צווארון לבן שפעלו בארה”ב, אירופה וישראל. במקרה אחד, מנהל של בנק לאומי הגיע לפגישה עם עבריין והגיש לו טלפון עם מספרים מתוכנתים מראש, כדי שיוכל להתקשר לבנק ולתאם את העסקאות האפלות שלו. המנהל הדגיש בפני העבריין שאין להשתמש בטלפון הזה לשום מטרה אחרת, כדי לשמור על חשאיות. זה נראה כמו סצינה מ”הסמויה.” במקרים אחרים, מנהלים של הבנק שימשו כבלדרים למסמכי חשבון עבור עבריינים, כשהם מודעים היטב לכך שהם מסייעים לביצוע עבירות.

בשנים 1995-2012, גליה מאור שימשה כמנכ”לית בנק לאומי. בשנים הללו, היא קיבלה שכר של 53 מיליוני שקלים ובונוסים של 18 מיליונים. היא גם זכתה להון תרבותי לא מבוטל בכלל, ותוארה כאשת פיננסים מהוללת. עכשיו משלם הבנק – כלומר, ישלמו בעלי הפנסיות הישראלים – קנס שעומד בפועל על 1.8 מיליארדי שקלים על ההונאה הנרחבת שבוצעה בימיה של מאור.

מאור, כמובן, נוקטת בהגנה הקלאסית של העבריין: היא אומרת שהיא לא ידעה כלום. ובינתיים, יש לציין, אף אחד לא הצליח להוכיח שהיא ידעה. ובכל זאת, מנהלים בכירים בבנק טסו לכל מיני פגישות, גייסו מעלימי מס כלקוחות – במקרה אחד, 66 מהם במכה אחת – ואנחנו צריכים להאמין שהמנכ”לית האסרטיבית של הבנק לא ידעה כלום.

וואלה. אם לא ידעת על השערוריה הענקית הזו, מתי את מתכוונת להחזיר את ה-71 מיליונים ההם? את כשלת בתפקידך בצורה שקשה להעלות על הדעת, וצריך להדיח אותך מיד מכל תפקיד שאת מחזיקה בו; את בעליל לא כשירה.

אבל האם מישהו באמת מאמין למאור? אחרי הכל, התירוץ שלה – לא ידעתי, לא ראיתי, הכלב אכל לי את שיעורי הבית, היה לי ערפל בקיטבג – הוא בדיוק התירוץ של כל מנהיג כנופיה. רק שבעולם הפשע ה”רגיל”, העוזרים של הבוס רגילים לשתוק. זה חלק מקוד ההתנהגות שלהם. ספק אם יש הרבה סמנכ”לים שיהיו מוכנים לשבת בכלא בשביל גליה מאור.

יש לה, נזכיר, עבר של שערוריות. הבולטת שבהן היא ביזת ניצולי השואה. הבנקים בישראל חמסו במשך עשרות שנים את רכושם של נספי שואה שהפקידו רכוש בבנקים פה קודם למלחמת העולם השניה, וסירבו להעניק אותו ליורשיהם. התירוץ המקובל שלהם היה שהיורשים לא הציגו תעודת פטירה מסודרת. זה בדיוק התירוץ שבו השתמשו בנקים שווייצרים, עד שהאמריקאים הכריחו אותם לשלם בשנות התשעים. תחת גליה מאור, היה בנק לאומי הגרוע בבנקים הישראלים בתחום. הוא ניהל מאבק ארוך נגד הנסיון לאלץ אותו לפלוט את הטרף, וגם אחרי שהוקמה ועדת חקירה והועבר חוק בנושא, הארגון שהובילה מאור התחמק כמיטב יכולתו מהחזרת הכסף. אחרי הכל, כל יום שעובר מקטין את מספר האנשים שיכולים לדרוש את המגיע להם.

אז אני מצטער, אבל אם אתה אוכל נבלות שחי על כספיהם של נספי שואה, אני מקווה שתסלח לי אם אני מתקשה להאמין שדווקא העלמת מס היא העבירה שהמצפון שלך לא יעמוד בה.

הבעיה, כמובן, היא לא מאור. מאור היא הסימפטום. הבעיה היא שיש ארגוני פשיעה שהם מעל לחוק. היסטוריית הפשע של בנק לאומי, נזכיר, לא התחילה עם מאור. בתחילת שנות השמונים, בנק לאומי היה מרכזי בשערוריית הרצת המניות שהפילה את המשק הישראלי. הרועץ המשפטי לממשלה דאז, יוסף חריש, החליט שדי בהדחתם של מנהלי הבנקים ושאין צורך להעמיד אותם לדין, למרות שהם היו מעורבים בהונאה בקנה מידה חסר תקדים בישראל. בג”צ הפך את ההחלטה המטומטמת הזו, ומנכ”ל בנק לאומי בעת ההונאה, ארנסט יפת, נידון בסופו של דבר ב-1994 לעונש החמור ביותר מכל הבנקאים – 11 חודשי מאסר; בג”צ חמל עליו ומנע ממנו מאסר בפועל (הוא היה אז בן 73). ועדת החקירה בנושא, ועדת בייסקי, מצאה שיפת היה בכיר האחראים להונאה. קודם להרשעתו, סיבך יפת את הבנק בשערוריה אחרת – הסתבר שתנאי הפרישה שלו היו בלתי סבירים בעליל, ואף על פי כן הם אושרו על ידי הדירקטורים של הבנק.

אז ב-30 שנה, בנק לאומי היה מעורב ב:

א. הרצת מניות שהיתה קרובה להפיל את המשק

ב. תשלום שכר שערורייתי לבכיר שהיה אחראי לה עם פרישתו

ג. גניבת כספם של אלפי ניצולי שואה

ד. הונאת ענק כלפי ממשלת ארה”ב

סעיפים ג’ וד’ התרחשו במשמרת של מאור. מה עוד צריך לקרות כדי שבנק לאומי יוכרז כארגון פשיעה, ומאור כראש כנופיה?

ושימו לב לכלב שלא נובח: אין חקירה משטרתית בישראל. מעורבות של מנהלי בנק בהונאת מס בארה”ב היא עבירה גם על פי החוק הישראלי. שמותיהם של המנהלים שהיו מעורבים בהונאה האמריקאית לא ידועים; אין סיבה טובה להניח שבנק לאומי הדיח אותם. הם עשויים, יום אחד, להפוך לדירקטורים או למנהלים בכירים אחרים. וכמובן, קשה להאמין שמי שהתרגל להונות את רשויות המס בארצות זרות יימנע מהונאה כזו כלפי ממשלתו.

ואף על פי כן, שקט ודממה. השערוריה הזו מעניינת רק את ממשלת ארה”ב. בנק ישראל לא דורש את חשיפת שמות המנהלים הרלוונטיים, גביית עדות מהם, והדחתם. אחרי הכל, חלק מהם עוד עשויים לפתוח את הפה, ואז יסתבר שבנק ישראל לא כל כך הצליח לפקח על בנק לאומי. זה עשוי להיות מביך.

אמור מעתה, אם אתה גונב כמה מיליונים או שודד כמה סניפים, אתה פושע מסוכן, ותשב בכלא. אם אתה מעלים מאות מיליונים, אתה איש פיננסים מכובד. ככה עובדת השיטה שלנו. הגיע הזמן לשנות אותה.

הערה מנהלתית: הכתיבה בבלוג הזה נעשית ללא תשלום, והיא מצריכה זמן ומאמץ ניכרים. אם אתם מעריכים את מה שנכתב כאן, אודה לכם אם תוכלו לתרום לקרן הבעת הרצון הטוב והתודה.

(יוסי גורביץ)

גנץ וברק חושפים את ערוות הכתבים הצבאיים, רס"ן פטר לרנר טוען שדעה איננה דעה, בנק לאומי בעד "אם תרצו", והמלמ"ב מאיים על עובדי הקמ"ג: ארבע הערות על המצב

קול בכתב ערווה: השיחה בין הרמטכ"ל בני גנץ וקצין הקישור שלו מטעם הזרוע האזרחית של צה"ל, אהוד ברק, שאתר ynet חשף אמש באומץ, מרתקת. שני הקצינים הבכירים מתבדחים על חשבונן של נשים, ברק מציע שהעוזרת שלו – סליחה, "העוזרת של השר"; כתב על זה יפה שחר – והמח"ט, שקולט שהם מסתבכים, משליך את עצמו לקו האש וזורק הערה על כך "שכל זמן שהיא בלי מדים ועם בגדים, זה בסדר", כדי למשוך אש משני הבכירים ממנו.

הבעיה היא פחות בבדיחות השובניסטיות ובמה שמגיע אחר כך. גנץ מורה לכתבים באזור, אנשי גל"צ וערוץ 2, לא לדווח, ומאיים עליהם. הוא מבין שהוא וברק הסתבכו, אז הוא מנסה לרכך את האיום בחצי בדיחה על "זה יהיה הדיווח האחרון."

לא יודע בקשר אליכם, אני לא הייתי רואה את זה כבדיחה אלא כאיום מרוכך, כזה שמבוצע באופן שאפשר יהיה לסגת ממנו אחר כך. ומתסבר שאני לא היחיד שחושב שגנץ היה רציני לגמרי: גם דוברי צה"ל ומשרד הבטחון הבינו כלשונה את ההנחיה של גנץ, ופנו לאחר מעשה לכתבים הצבאיים, בכלל זה לכתבי סוכנות זרה, ודרשו מהם לצנזר את ה"בדיחה." הכתבים, כמובן, צייתו – עד ש-ynet שבר את אחדות השורות. בואו נאמר שיש לי הרגשה שהכתב הצבאי של ynet לא יקבל סקופים בקרוב. אבל עכשיו אנחנו יודעים מה היחס בין דובר צה"ל והכתבים הצבאיים: כזונות המפרכסות זו את זו.

ההתבדחות הזו על אחד הנושאים הרגישים מגיעה כיממה אחרי שברק דרש שסיעת העבודה תמשוך הצעת אי אמון שלה בנושא הדרת הנשים כי "היא תפגע בצה"ל." היא מגיעה אחרי שהקצינים של גנץ, בעידודו, גנזו בפועל את יישום דו"ח ועדת שגב, שקבע כי יש לשלב נשים בכל התפקידים בצה"ל, וזאת בשל התנגדותם של גורמים דתיים. בפעם הבאה שיגידו לכם שבחורי ישיבות עושים יותר משמעותי יותר מזה מחיילות, תזכירו להם שני דברים: קודם כל, שבחורי ישיבות ההסדר הם משתמטים ברשיון, שמשרתים בקושי 16 חודשים, כלומר פחות מחיילות; ושנית, שחיילות לא יכולות לעשות יותר משום שבחורי הישיבה והרבנים שלהם, בסיוע קצינים מוגי לב, מונעים מהן לעשות יותר.

במדינה נורמלית, גנרל שמאיים על עיתונאים היה, אם לא נבעט מתפקידו, עומד לדין על התנהגות שאיננה הולמת קצין. רק שבצה"ל אוכפים את המשמעת, במידה שבכלל אוכפים אותה, רק על חפ"שים וקצינים זוטרים. מה שמביא אותנו ל…

כשהבעת דעה היא לא הבעת דעה: הנשיא בדימוס קלינטון זכה לכמה וכמה קיתונות של לגלוג ארסי בפרשת לווינסקי, כשאחד מעוכרי הדין שלו הסביר ברצינות גמורה שהתשובה של קלינטון תלויה באופן שבו מגדיר את בית המשפט את המילה is. מסתבר שקצת מההתפתלויות האלה שמורות גם לדובר צה"ל.

לפני כשלושה שבועות כתבתי כאן על ההערות הפוליטיות שהרשה לעצמו רס"ן פטר לרנר, דובר פיקוד מרכז, בחשבון הטוויטר שלו. בין השאר, לרנר כתב על חוק העמותות – שהוא כזכור עדיין הצעת חוק – ש"לדעתי צריכה להיות חשיפה מלאה מצד הארגונים, כדי שאנשים ידעו," כלומר אימץ בפועל את העמדה של "אם תרצו." את הציוץ המקורי של לרנר אפשר לראות כאן.

למרות פניה לדובר צה"ל לפני שלושה שבועות בשאלה אילו צעדים הוא מתכוון לנקוט כלפי קצין שעבר על ההנחיות הברורות מאד שאוסרות על חיילים לנקוט עמדה פוליטית, לא התקבלה כל תשובה ממנו. בשבוע שעבר ניהלתי שיחה לבבית (במובן החריג של "שני הצדדים ניסו לעקור זה את ליבו של זה") נוספת עם דובר צה"ל, ללא תוצאה.

הבוקר ניהלתי דיון אישי בטוויטר עם לרנר עצמו. אפשר לראות את עיקריו כאן. לרנר טען שמדובר בחשבון הטוויטר האישי שלו, מה שיכול להיות אבל לא מתיר לו לנהל בו דיונים פוליטיים. יאיר נתניהו, שכתב הערות פוליטיות בדף הפייסבוק האישי לגמרי שלו, ננזף ואולץ למחוק את התוכן הפוליטי. מה שהיה מדהים בדיון עם לרנר הוא שהוא טען שהוא בכלל לא הביע דעה. כששאלתי אותו איך הוא מפרש את הביטוי "In my humble opinion there should be full disclosure" אם לא כהבעת דעה, הוא טען שאפשר לפרש את המשפט בכל צורה שהיא ("That could be interpreted any which way").

תדע כל אם עבריה, אפילו שרה נתניהו: אם הבן שלך מתכוון לעבור על הפקודות של צה"ל, כדאי שיהיה קצין בתפקיד בכיר, אחרת הוא יזומבר.

ומאחר ונכנסנו בצה"ל בעקביות בפוסט הזה, נהיה הוגנים ונזכיר לחיוב את בית המשפט הצבאי של יהודה, שזיכה נאשם פלסטיני מרוב האישומים נגדו מאחר והגיע למסקנה שהתנהגות חוקרי השב"כ שהוציאו ממנו הודאה "שללה את רצונו החופשי." השופטים לא העזו לכתוב מילה על עינויים, וכמובן לא הורו להעמיד לדין את החוקרים; בואו לא נסחף. הבלוג מאחל לשופטים הצבאיים צבי לקח, טל בנד ואמיר דהאן הצלחה בתפקידם החדש, שיהיה כנראה באיזו סדנת תיקון טנקים בנגב.

הבנק של אם תרצו: בנק לאומי, שההתמחות שלו היא גזל רכושם של ניצולי השואה, מי שטען שהמסמכים של הרכוש שלהם הושמדו אבל התברר שהם בעצם בבריטניה, עורך כעת תחרות שבמסגרתה הוא יחלק משהו כמו 0.3% מהרווחים שלו, כשני מיליון שקל, לעמותות שוחרות טוב. המטרה היא לגרום, איכשהו, למישהו לומר משהו טוב על הבנק.

התקנון של התחרות קובע במפורש ש"למען הסר ספק, הפרויקט איננו מיועד לעמותות בעלות מטרות פוליטיות". אבל, ראה זה פלא, אחת העמותות שמשתתפות בו ושאמורה לקבל 40 אלף שקלים היא מיודעתנו "אם תרצו."

עכשיו, "אם תרצו" מעולם לא טענה שהיא איננה פוליטית; היא טענה לכל היותר שהיא "תנועת מרכז", רק כזו שבמקרה הוקמה על ידי מתנחלים, שהיו"ר שלה היה יו"ר תא כתום ומועמד לכנסת מטעם מפלגה של מתנחלים, שמקבלת כספים מאנשי ימין מובהקים ושמתנהלת כמו זרוע של לשכת ראש הממשלה. עכשיו בנק לאומי מנסה לטעון שמדובר בעמותה לא פוליטית משום שהיא "לא מפלגתית." יכול להיות שכמו על ג'ון הייגי, גם על בנק לאומי מנסה "אם תרצו" לעבוד בתואנה שהיא עוסקת ב"חינוך", תוך הסתרת העובדה שהיא עוסקת בחינוך מחדש. הייגי נדפק על ידי "אם תרצו" פעמיים, אבל אחרי שהופנו זרקורים אל התנועה ואל העובדה שהיא השתמשה בסוכנות היהודית כצינור הזרמת הכספים שלה, הוא הפסיק לתרום.

אפשר לשכנע גם את בנק לאומי שזה לא רעיון טוב לתמוך בה. אחרי הכל, הוא יעביר לה לא רק כספים של ניצולי השואה, אלה ש"אם תרצו" עושים הכל כדי שישראל תדמה למדינות שמהם נמלטו, אלא גם את כספם של מחזיקי החשבון בבנק: כספי העמלות של בנק לאומי הולכים לממן את התנועה הפולקיסטית הזו, שכתבה במצע שלה שהיא תומכת ב"מדינה יהודית", עד שעדי אלקין הפנתה את תשומת הלב לכך שהיא השמיטה את "דמוקרטית." בואו לעמוד הבית של בנק לאומי ואמרו לו מה אתם חושבים.

אם תדברי, נשתיק אותך: היום העידה במשפטם של נפגעי הכור בדימונה ד"ר תלמה בירן, ומהממצאים שלה עולה כי עובדי הכור היו חשופים למנות קרינה יומיות שהחוק הישראלי מתיר במשך שנה.

זה לא היה כל מה שבירן העידה עליו: לדבריה, איש מלמ"ב – ארגון האופל ששומר על סודות הגרעין של ישראל, בחוסר הצלחה מרשים – התקשר אליה לאחר שהגישה את חוות הדעת שלה, ואיים עליה שהוא יעמיד אותה לדין בשל הפרה של חוק הצנזורה. כנראה שבניגוד לתרגילים קודמים של המלמ"ב, כמו העמדתו לדין של תא"ל יצחק יעקב, הפרקליטות לא קנתה הפעם את הבולשיט, כי איש המלמ"ב חזר בו מאיומיו.

חבר הכנסת דב חנין (חד"ש) הגיש שאילתה למשרד הבטחון, בשאלת האיומים של אנשי המלמ"ב על בירן. הוא גם מזכיר שמדובר בכור ישן במיוחד, בן 50 שנה, וככזה הוא מסוכן – ויש לדון בהשלכות של המשך קיומו. ישראל, נזכיר, היא מדינה שרעידת אדמה קשה פוקדת אותה מדי כ-80 שנה. הכורים בפוקושימה, במדינה שאמונה מעט יותר מישראל על תחזוקה, לא עמדו ברעידת האדמה הקשה שם. הדבר האחרון שנצטרך כשנאסוף את עצמנו מבין ההריסות ויסתבר לנו ששירותי ההצלה לא עובדים כי אלי ישי שלח מזכרים לאוצר אבל לא עשה שום דבר, הוא גם לגלות שחטפנו קרינה. לידיעתכם/טיפולכם.

(יוסי גורביץ)

רסיסים: שלוש הערות פזורות על יום השואה

שיא של ציניות: אתר גרופון, אתר דילים מוביל, כבר הסתבך בעבר בפרשות של חוסר רגישות. מודעות הסופרבול שלו, למשל, לעגו לסבלם של הטיבטים, שעוברים השמדה תרבותית על ידי משטר הגולגלות של בייג'ינג. נראה שהם החליטו שהגיע הזמן לפיגוע תדמיתי כזה גם בישראל.

לקראת חג השואה, פרסמו בגרופון מבצע, שבו הם מציעים לישראלים קופון תרומה ליד ושם, שמבטיח שאותה התרומה תועבר במלואה (!) לארגון להנצחת זכר השואה. כלומר, אם חשבת לתרום ליד ושם ודחית את הרעיון, וגם יום השואה לא שכנע אותך לפתוח את הארנק, תן לנו להציע לך דיל של שניים במחיר אחד – אתה תמרק את המצפון ואנחנו, גרופון, נעמיד פני כאלה שאכפת להם.

groupon

אחרי הכל, לגרופון יש לא מעט כסף. הערך של האתר נמדד במיליארדים ואם הארגון באמת היה רוצה, תרומה של מיליון שקלים ליד ושם היתה כמעט בלתי מורגשת מבחינתו. אבל במקרה כזה הוא לא היה מצליח להכניס לתודעה את המהות שלו – דילים, דילים, דילים. ומבחינתו, גם השואה היא דיל, וכנראה אחד משתלם.

וזו לא הבעיה העיקרית כאן. יד ושם הוא מוסד ישראלי שורשי, כזה שגוררים אליו כל מנהיג זר כדי שיראה כמה רע היה לנו. כמו במובנים רבים ישראל כולה, הוא מת החי על החי. יש בישראל מאות אלפי ניצולי שואה. רבים מהם עניים וסובלים חרפת רעב. כל שקל שהולך להנצחה הוא שקל שלא מסייע לקורבנות הנאציים – האמיתיים, לא בני הדור השלישי ועכשיו גם הדור הרביעי – לקיים את עצמם בכבוד. ישראל תמיד ראתה בהנצחה את העיקר ובניצולים לכל היותר עזר לשם כך. גרופון לא ממציא שום דבר חדש, הוא רק הופך אותו לטיפה יותר ציני.

ולשם מה כל ההנצחה הזו? כפי שכתב יהודה אלקנה במאמר נבואי, ""זכור"! לשם מה? מה אמור הילד לעשות בזיכרונות אלה? בעבור רבים מאוד תמונות הזוועה עשויות להתפרש כקריאה לשנאה. "זכור" יכול להתפרש כקריאה לשנאה מתמשכת ועיוורת". ושני סביליה תוכיח.

שיא של בהמיות: כתב אישום הוגש אתמול (א') כנגד לוחמת מג"ב שני סביליה, שחשודה כי התעללה בקטין פלסטיני שנעצר, משום ששוטרי מג"ב מצאו עליו שלושה נפצים. סביליה ושוטר אחר הכו אותו, סביליה הידקה את האזיקים שעליו, בעטה בו, כיסתה את עיניו – ואז הצמידה את האקדח שלה לראשו, ספרה לאחור, ותוך צעקות של "מוות לערבים" ו"כל הערבים זונות" לחצה על ההדק. האקדח היה ריק מכדורים, אבל הקטין לא ידע זאת. לאחר מכן, הכניסה סביליה את אחד הנפצים לכיסו של הקטין והעמידה פנים שהיא מדליקה אותו.

עידו קינן, זריז כמרמיטה, פשט על עמוד הפייסבוק של סביליה לפני שהיא הצליחה להבין מה קורה לה. עבדכם הנאמן מצא בחיפוש מהיר שהיא חברה בקבוצות "ישראלי אמיתי לא משתמט" ו"ג'ובניקון, פנה מקום, והדרת פני לוחם". הממצאים של קינן מבעיתים: בין השאר, מציינת סביליה בגאווה שקראו לה נאצית ושזה מבחינתה אות של כבוד, שכך צריכים לחשוב על המחסום שלה – שהוא מאויש בנאצים. עיקר השנאה שלה הופנה כלפי בוגדות בגזע, כלומר יהודיות שמעיזות לצאת עם ערבים. הנאצים לא הוציאו נשים גרמניות שבגדו בגזע להורג, אבל סביליה מפנטזת על המתתן בעינויים.

סביליה לא חשובה כל כך, כאדם. היא מייצגת לא רע חתך גדול משהיינו רוצים להאמין של האוכלוסיה היהודית – אבל אולי יפנטז על התעללות כזו, אבל לא יבצע אותה. סביליה דווקא כן. ככזו היא חריגה.

אבל חיות האדם הקטנות שתמכו גם בשני החיילים שהשתמשו בילד פלסטיני כמגלה מוקשים תמכו, כמובן, גם בסביליה. הן לא חריגות. קשה להאמין שיש משהו שחייל יעשה שלא יהיה מקובל על רוב הציבור הישראלי. וכמובן, סביליה ביצעה את הפשע שלה כלוחם מג"ב אחר נוכח במקום ולא עושה שום דבר. השתיקה הזו, האדישות להתעללות סדיסטית, היא הדבר המפחיד יותר. וזה מחזיר אותנו שוב ליהודה אלקנה:

"כילד בן עשר נלקחתי לאושוויץ ועברתי את השואה. שוחררתי על-ידי הרוסים וביליתי כמעט חדשיים ב"מחנה שחרור" רוסי. יותר מאוחר סיכמתי לעצמי, שהתנהגות דומה איפיינה רבים מהאנשים שנתקלתי בהם: גרמנים, אוסטרים, קרואטים, אוקראינים, הונגרים, רוסים ועוד. היה לי ברור שמה שאירע בגרמניה יכול לקרות בכל מקום, ולכל עם, גם לעמי. מאידך, הכרתי בכך שאפשר למנוע אירועים כאלה באמצעות חינוך הולם, ובהקשר פוליטי מתאים."

שיא של אטימות: זה הבאנר שהתנוסס היום בעמוד הראשי של בנק לאומי:

leumi

בנק לאומי, נזכיר, הוא הבנק שנהנה יותר מכל בנק אחר מגזלת רכוש נספי וניצולי השואה, ולמרות ועדות חקירה של הכנסת, הוא עושה ככל יכולתו כדי שלא לשחרר את הטרף. אפילו הבנקים השווייצריים כבר הקיאו את טרפם, אבל בנק לאומי ממשיך להחזיק בשלו, שורד עוד יום ועוד ניצולים שמתים ולא יכולים לתבוע. אפשר במידה מסוימת להאשים את בנק לאומי בהכחשת שואה: הוא עושה הכל כדי להוכיח שיש בסיס לקריקטורה האנטישמית הרגילה על היהודי תאב הבצע. (אני רוצה להודות לקורא שהפנה את תשומת לבי לבאנר).

ועוד דבר אחד: הצבא האמריקני סיכל הבוקר ממוקדות את אוסמה בן לאדן. יש לקוות שאת האירוע המשמח הזה יוכל אובמה למנף לכדי סיום המלחמה באפגניסטן, שבן לאדן היה העילה לה. המדור משתתף בצערם של פוקס ניוז, שבפליטה פרוידיאנית הרגו דווקא את אובמה, של שרה פיילין שלא יכלה להביא את עצמה לציין את שמו של הנשיא שהורה על התקיפה ולקח את האחריות, ושל היג"ע הישראלי הממוצע, שמפרכס בגלל הדיסוננס הקוגניטיבי של הצלחתו של בחור בשם חוסיין במקום שבו אליל ישראל, ג'ורג' וו. בוש, נכשל. המקום ינחם אתכם עם שאר אבלי ציון.

הערה מנהלתית: אני מזכיר שוב את ההרצאה שנערוך שלום, איתמר ואני באוניברסיטת תל אביב ביום רביעי בשעה 18:00, ומעדכן שהחדר בו תיערך ההרצאה השתנה והוא יהיה חדר 220 בבניין גילמן.

(יוסי גורביץ)

לעולם לא נשכח? בדיחה עלובה

אמש הסתבר שיש פקיד באוצר שמצא את הדרך לבלימת הגרעון: העלאת שכר הדירה של ניצולי השואה. שמו של הפקיד הוא צחי דוד, והוא הסביר בגאווה לחברי הכנסת ההמומים משהו של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות של הכנסת שבאמצעות העלאת שכר הדירה של ניצולי השואה החיים בהוסטלים בשני אחוזים – 70 שקלים בערך; כסף קטן לצחי דוד, כסף גדול לגמלאי – תצליח המדינה לחסוך שבעה מיליוני שקלים בשנה.

בעלי הזכרון ביניכם עשויים לזכור את המהומה שקמה כאשר ממשלת אולמרט הודיעה בגאווה שהיא תגדיל את קצבאות ניצולי השואה ב-83 שקלים שלמים ונוצצים. אולמרט נתן, צחי דוד לוקח. ואשר להפרש, 13 שקלים? אין מה לדאוג, הוא כבר נשחק.

כבר כתבתי כאן לעייפה על היחס הציני של מדינת ישראל לניצולי השואה. בתחילה, הם היו משהו שיש להתבייש בו, וצוו לשתוק; אחר כך, כשגוועה האידיאולוגיה הציונית למות ודוד בן גוריון ייסד את דת השואה, בהשתמשו במשפט אייכמן כמקבילה של קורבן אדם, הם התבקשו לפתוח בפומבי מחדש את פצעיהם, שבקושי הגלידו. מאז ועד הגיונה הטבעי של דת השואה – אמירתו של אליעזר שטרן ש"בכל דור ודור צריך אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא מאושוויץ" – הם שימשו לישראל כעלה תאנה, מעין הסבר מהלך שתבינו אותנו, עברנו שואה, אין לנו ברירה אלא להתנהג כפי שאנחנו מתנהגים.

אבל, משום מה, זו לא הפעם הראשונה שניצולי שואה נמצאים על הכוונת של האוצר. ב-2006, הודיעה הקרן לרווחת ניצולי השואה כי היא סוגרת את פעילותה, לאחר שהאוצר לא העביר לה את הכסף שהובטח לה. אפילו הוקמה פעם ועדת חקירה בנושא. לשווא.

עכשיו, אני מבין שצחי דוד חייב למצוא את שבעת המיליונים הללו, ואני אשמח לסייע לו. אני לא כלכלן, אבל אני חושב שאם נעלה את מס החברות בישראל חזרה ל-27%, במקום 25% שעליהן הוא עומד מאז 2010, סביר שזה יכניס קצת יותר משבעה מיליונים. אולי אפילו הרבה יותר. כן, אני יודע – אומרים לנו שאם נעלה את המס, החברות יברחו. הן לא בורחות מניו זילנד (עם 30% מס), אוסטרליה (כנ"ל), בריטניה (בחלק מהמקרים, 28%, במקרים אחרים 21%), ולמרות שהמס הפדרלי על חברות בארה"ב יכול להגיע ל-35%, לא כולל מיסי מדינה, אף אחד לא חושב שקליפורניה (עם שיעור מס חברות, נפרד מזה הפדרלי, של 9.5%) מפגרת במיוחד.

או, אם לא נראה לצחי דוד שראוי להעלות את מס החברות כי זה יאיים על המשרה הבאה שלו, אולי צריך לדבר על ביטול ה"רפורמה" במס הכנסה. אחרי הכל, הרפורמה הזו בדיוק – שמורידה את שיעורי המס של העשירון העליון – היא זו שיוצרת את החור בהכנסות המיסים שמדאיג כל כך את האוצר. אולי אפשר להלחם ברצינות על תקציב הבטחון: אמש התברר שבור השומן המכונה צה"ל בלע – אופס! – עוד 560 מיליוני שקלים שיצאו לשווא. בחישוב מהיר, הסכום הזה יכול היה לכסות את הגזלה מניצולי השואה לאיזה 80 שנים, ודאי הרבה יותר משישראל תתקיים.

אמצעי אחר של האוצר לסתימת החור בתקציב, אם אכן יש חור (האוצר מודיע שוב ושוב על עודף בגביית מיסים, בתקווה שאף אחד לא ישים לב לסתירה בין העודף ובין הצורך בקיצוץ בלתי פוסק בשירותים לאזרח, מה שמכונה בעגה המקצועית תקציב המדינה) הוא מיסים עקיפים. כלומר, אנחנו נשלם יותר על מים, מזון, אלכוהול, דלק ומה לא – אבל שרי אריסון ויצחק תשובה יקבלו הטבת מס ענקית. לצחי דוד ולחבריו זה נראה, משום מה, טבעי לגמרי. אולי זה בגלל שהם כלכלנים, שחיים על פי אידיאולוגיה שבה אין בני אדם, רק מוצרים וכוחות יצור.

נערי האוצר בישראל מחזיקים בכוח רב. הם, למעשה, המנהלים של כל משרד ממשלתי שהם נמצאים בו. החשב המשרדי יכול לבלום כל יוזמה. הוא מבין בכל דבר. הוא מבין בחינוך יותר מהמורים, ברפואה יותר מהרופאים, ברווחה יותר מהמומחים.

אז הגיע הזמן שמי שיש לו הכוח, גם ישא באחריות ולא יסתתר. הבה נפסיק לדבר על נערי האוצר ונציין את השמות: לכל גזירה יש שם. אפשר להתחיל מצחי דוד, האיש שהגיש הצעה רצינית לקצץ בהטבות הדיור לקשישים ניצולי שואה. יודעים איפה הוא גר? שלחו לו מכתבים שאומרים בדיוק מה אתם חושבים עליו. מכירים אותו? אמרו לו את זה בפומבי, ברחוב. עד שנצליח להלאים את משרד האוצר, הגיע הזמן לתג מחיר נגדו.

(הפוסט נכתב בהשראת הפוסט הזה ב"מדרון חלקלק".)

ועוד דבר אחד: היללות של מחנה הימין על ירי כדורי הגומי בפינוי המאחז נשמעות חלולות למדי, במיוחד הסיסמה המגוחכת אף יותר משהיא גזענית, "יהודי לא יורה על יהודי". פעילי שמאל נורו, בבילעין ובמקומות אחרים, בלי יותר מדי מחאה, בלשון המעטה, מצד האחים היהודים.

הערה מנהלתית א': מאז הפוסט האחרון, התקבלו שתי תרומות בקרן הטבק והאלכוהול. אני רוצה להודות בזאת לתורמים ולאחל להם שלעולם לא יזדקקו לחסדיו של צחי דוד.

הערה מנהלתית ב': מוקד הסיוע לעובדים זרים יוצא בקמפיין חדש כנגד שנאת הזרים בישראל, תחת השם "בתים פתוחים". מטרתו לאפשר לישראלים לבוא במגע ישיר עם הפליטים, לשמוע את סיפוריהם ולהבין אותם. זה נראה פרויקט ראוי מאד, ונקווה שהוא יצליח לחדור את חומות השנאה והבורות.

הערה מנהלתית ג': לאיור שמופיע בראש הפוסט אחראי איתמר.

(יוסי גורביץ)