באו לברך ויצאו מקללים
דורון רוזנבלום העיר בעבר, בשנינות האופיינית לו, על הדמיון שבין הדיווח המתלהב על טקסי מינויו של רמטכ"ל ובין הדיווח על טקסי הכתרת מלכי בריטניה. אבל יש להניח שגם הוא שפשף עיניים ביום שישי האחרון: הכתבה הראשית של "7 ימים" הוקדשה לעובדה שדן חלוץ סוגר שנה בתפקיד הרמטכ"ל.
הכתבה עצמה לא חידשה הרבה – כפי שנאלצו הכותבים להודות, את יעילותו של הרמטכ"ל יש לשפוט בסוף כהונתו, לא כעבור שנה – אבל היא היתה מלאה דברי שבח, חנופה וליקוק, ולא חסרו שם גם איומים מרומזים על הדרג המדיני, ובמיוחד על שר הביטחון. על כך כבר כתב היטב רחביה ברמן.
אלא שאת הכתבה פתח פרט מטריד, שהציג את הכתבה כולה באור נלעג. הרמטכ"ל, כך מסתבר, הגיע אישית למצור על כלא יריחו; הגעתו מתוארת כמפיצת אור יקרות. "הוא אמר לנו לירות לפינות הבניין!", מדווחים קצינים נלהבים.
אז זה מה שהרמטכ"ל עושה: הוא משמש כסמל-על. הוא מדריך אלופי משנה בפרטים שכל סג"מ צריך לדעת. עכשיו באמת אפשר לישון טוב יותר.
לא שהתופעה הזו – בה אלופים לוקחים על עצמם תפקידים של סג"מים – היא חדשה: היא תוצאתה הממאירה של המלחמה בלבנון. היא פגם מובנה של צה"ל ב-15 השנים האחרונות. ובכל זאת, הצורך להראות שהרמטכ"ל – שהוא טייס, כידוע – הוא מ"כ לא פחות טוב מהמ"כ שבשטח, הוא מגוחך. הכתבים – בהנחה שדובר צה"ל לא שלח את הידיעה "בשם הכתב" – באו לברך, אבל יצאו מקללים.
(יוסי גורביץ)
תגובות אחרונות